מנחת חינוך/מוסך השבת/ד
|
< הקודם · הבא > |
ד) המעמר כ' הר"מ פ"ח המעמר אוכלין אם לאכילה כגרוגרת ואם לבהמה כמלא פי גדי ואם להסקה כדי לבשל ביצה קלה וכו' היינו גרוגרת מביצה וכו' והרב המגיד כתב דלמד זה מדין מנכש וקוצר לעיל ומנכש שכ' הוא אשגרת ל' הוא דלא נזכר זה גבי מנכש רק בקוצר. והנה התוס' דק"ג הבאנו לעיל גבי התולש עולשין וכו' ואם להסקה שא"ר רק להסקה וא"ר לאכילה דאם ראוים לאכילה משערין בשיעורא זוטא וכוונת הר"מ לעיל גבי התולש ג"כ כוונתו כן וכפירש"י בד"ה זרדין למים ראוים וכו' יבשו מעט ע"ש ואיני מבין כוונת הר"מ בתיבה שהוסיף כאן וכ' המעמר אוכלים אם לאכילה וכו' לאיזה ענין כתב תי' אוכלים הו"ל לכתוב סתם המעמר אם לאכילה וכו' ואם לבהמה כו' ואם להסקה כו' דמעמר ל"ד באוכלין ה"ה בעצים וכדומה ומסיים ואין עימור אלא בגד"ק וכל גד"ק בכלל ולאיזה ענין כ' כאן תי' אוכלים וגם משטחיות לשונו שכ' אוכלים נראה אף שהם אוכלים יש חילוק בין לאכילה וכו' ובין לבהמה כפי גדי ולהסקה כדי לבשל ובאמת משערינן בשיעורא זוטא כמ"ש התוס' ואפשר דהר"מ אתי להשמיענו דאין משערין בשיעורא זוטא היכי שהוציא בפירוש לשיעור הגדול כמ"ש המ"ל שהבאתי לעיל פי"ח בפיסקא המתחלת עוד נ"ל ומכל מקום דחוק קצת וגם הו"ל לכתוב יותר מפורש. ומסתפינא לומר דבר חדש דאפשר דעת הר"מ דמלאכת עימור ל"ש רק באוכלים ולא בעצים ואפשר אפילו במאכל בהמה דסתם אוכלים היינו מאכל אדם ע"כ כ' תיכף בתחלת דין של מלאכה זו תי' אוכלים להורות דעימור ל"ש רק באוכלים אף דבפי' המשנה כ' דבעצים שייך עימור מכל מקום כאן חזר בו וידוע דכ"פ חזר רבינו ממ"ש בפי' למשנה בחיבורו ואף דלא נדע מהיכן יצא זה לרבינו אפשר שמצא באיזה מקום כמבואר כ"פ ותיכף בענין זה בהלכה שאח"ז כתב המקבץ דבילה וכו' ויבואר בסמוך בס"ד והרב המגיד לא הרשים מוצא ד"ז וכיון שלא נסתרו ד' הר"מ מהש"ס לא נוכל לדחות מחמת שאין א"י מוצא הדין כי ראתה עין רבינו יותר מאתנו. ולפע"ד יצא לרבינו ד"ז ממשנה ביצה דל"א ע"א דמבואר שם מביאין עצים וכו' ומן הקרפף אפילו מן המפוזר ותמהו התוס' דהא הוי מעמר והוי אב מלאכה ותי' דל"ש עימור אלא במקום גדילתו כדמוכח פכ"ג וכו' וגם בגמ' שם דל"ג ע"ב מגבב מן החצר כו' תמה שם הר"נ הא הו"ל מעמר וכ' דזה ראי' להר"מ דא"ח משום מעמר רק במקום גדילתו כדמוכח בפכ"ג דנקט האי מאן דכניף מלחא ממלחתא דוקא ממלחתא והר"מ לא כ' ד"ז כמבואר בסמוך דהר"מ סובר אף שלא במקום גידולו חייב ומדקדוק זה לא רצה הר"מ לחדש דין דאפשר דאורחא דמלתא נקט כן הדרך במלח על כן מכאן יצא לו דמעמר אינו רק באוכלין וכתב גם כן בסמוך המקבץ דבילה וכו' אם כן המשנה והש"ס שם מיירי בעצים כמבואר להדיא ל"ש מעמר ומחמת המשנה והברייתא הוכיח חילוק זה דמעמר ל"ש רק באוכלין. הכלל דחילוק זה למקום גדילתו לא נראה דחזינן דאינו מחלק בזה ומחלק חילוק אחר בין אוכלים דבהו שייך מעמר ולא בדברים שאינם אוכל אדם ומכ"ש בעצים ומבואר בשבת דצ"ו ע"ב אר"י א"ש מקושש מעביר ד"א בר"ה הי' במתניתא תנא תולש הי' ראב"י אמר מעמר הוי וז"ל רש"י ד"ה מעמר תלושין וכו' ועמרן כדאמרן האי מאן דכניף מלחא חייב משום מעמר עכ"ל וד' רש"י תמוהין מאי צריך להביא ממאן דכניף וכו' וכי לא ידעינין דמעמר הוי אב מלאכה דמבואר במשנה להדיא בכלל הל"ט מלאכות וה"ל לרש"י לומר כמבואר במשנה לעיל וגם אפילו זה לא הי' צריך רש"י לכתוב כמו דח"א תולש וח"א מעביר ד"א לא פי' רש"י כלל היכן מבואר מלאכות אלו כי הם ידועים ומפורסמים במשנה וכאן על מעמר מביא רש"י ממאן דכניף מלחא וכו' הלא ידוע ומפורסם דהוא בכלל ל"ט מלאכות וצריך עיון גדול בד' רש"י ול"מ בשום ספר שעמד בד' רש"י אלו אבל בעזה"י כוונתי האמת בדבריו. ודרש"י עלה על דעתו דממשנה דביצה מוכח דבעצים ל"ש מעמר ואם כי יש לחלק למקום גידולו כמו שמחלקים התוס' מכל מקום מנ"ל זה דאפשר החילוק בין אוכלים לעצים ע"כ כתב רש"י כדאמרינן האי מאי דכניף מלחא חייב ואביי פליג מפני שאינו גד"ק אבל זה כולם סוברים דשייך מעמר במלח רק דרבה סובר דגם באינו ג"ק ואביי סובר דוקא ג"ק הא מלח לאו אוכל הוא כמבואר להדיא ברש"י ב"ב ד"כ ע"א ד"ה המלח לא מקבל טומאה דלאו אוכל הוא וכ"כ התוס' שם ד"ה והמלח ע"כ מוכח דמעמר הוא אף באינו אוכל ע"כ סובר ראב"י דמעמר הוי ומפורש בתורה מקושש עצים ואינו אוכל ע"כ מוכיח רש"י דבכ"ע חייב אף דאינו אוכל והמשנה דביצה מתורץ כס' התוס' דאינו מקום גידולו אבל הר"מ ס"ל מראב"י אין ראי' דאפשר מה"ט פליגי עליו הברייתא ור"י א"ש והם סוברים דל"ש עימור בעצים ע"כ סוברים דמקושש הי' תולש או מעביר ומכאן מאן דכניף אין ראי' דאפשר סוברים אלו האמוראים דמלח הוי אוכל עיין ר"מ פי"ג מהט"מ ובפט"ו אין הכרע מד' הר"מ בעצמו מה דעתו אם מלח הוי אוכל ע' נוב"י בשם ת' בנו הגאון בתחלת הספר ואין כאן מקומו על כל פנים אפשר דסוברים דהוי אוכל ובפרט דאביי חדא נקט דאינו אלא בג"ק והי' יכול לומר ג"כ דאינו אלא באוכלים אך זה לא ברור ע"כ חולק ר"מ ממשנה דביצה דא"ח משום מעמר רק באוכלין כנלע"ד ברור דכ"ה דעת הר"מ ועיין בשבת דע"ד ע"ב א"ר האי מאן דעביד חילתא וכו' ופירש"י עימר הקנים חייב משום מעמר הוא לשיטתו דחייב בקנים ג"כ כמש"ל אבל הר"ם מפרש משום בונה עתו"ס וערוך שם דפירשו כן הכלל מפורש יוצא מד' רבינו דאין עימור אלא באוכלין וז"ב. וכתב הר"מ דאין עימור אלא בגד"ק וע' רמ"ך הובא בכ"מ הקשה למה הניח רבא ופסק כאביי והכסף משנה כ' דגרסינן רבה וכ"כ הרב המגיד ועיין מגן אברהם סי' ש"מ כתב שלד' הר"מ המקבץ דבילה ועשה עגולה או שהכניס החבל בתאני' עד שנתקבצו גוף א' ה"ז תולדת מעמר והרב המגיד והכסף משנה לא הראו מוצא ד"ז וכ"כ פכ"א המדבק פירות עד שנעשו גוף א' ה"ז מעמר ונראה מדבריו דמעמר ל"ה קיבוץ נפזרים לבד אלא שמדבקם היינו לפ"ד שנטלו כ"א כמו עומר גם נראה לפי דעת הר"מ לקמן גבי דש דסובר דגם בהמה וכו' מיקרי גד"ק אם כן אם מדבק בשר איזה חתיכות חייב ג"כ ומכ"ש חתיכות לחם ואין סברא לומר דקיבוץ נפזרים הוי מעמר אם כן אסור לקבץ על השלחן חתיכות לחם או בשר לדעתו וזה דבר שאין הדעת סובלתו ולשיטת הראשונים דאין עימור אלא במקום גדילתו ניחא אבל הר"מ דאין סובר כן דלא הזכיר זה וכ"ה להדיא פכ"א דעימור שייך בחצר ע"ש ע"כ נראה דא"ח רק כמו מדבק על כל פנים שינטל כ"א כמו עיגול דבילה ותאנים בחבל ועיין מגן אברהם סי' ש"מ הקשה אמאי א"ח משום בונה כמו מגבן פ"ז ע' מה שמחלק וגם מצד מסברא שייך בונה דגוף א' גבי גבינה יותר מכאן ועיין כסף משנה מביא דהרמ"ך הקשה על הר"מ דאינו מצריך במקום גדילתו ממס' יום טוב דמעמיד ערימה א"ח בשבת ולא הקשה בסוגיא דביצה דל"א גבי מגבב דמשם הוכיחו התוס' והר"נ ד"ז ונראה דהרמ"ך הי' מסיק בדעתו החילוק שכתבתי דהר"מ סובר דוקא באוכלים ע"כ הקשה רק מסוגיא דביצה גבי העמדת ערימה וגוף קושית הרמ"ך אינה קושיא גדולה על הר"מ דשם די"ג ע"ב העמדת ערימה דעושה כמין כרי לא מיירי שם אפילו בקיבוץ נפזרים רק מניח עומר ע"ג עומר וזה לא הוי מעמר כנ"ב. ובמה שמחולקין מקושש ח"א תולש ח"א מעמר ל"ק להסוברים דבעינן מקום גידולן ובמדבר הי' ארץ מליחה כבר כתבנו בשם התוס' דבעת שהיו ישראל במדבר הי' גדל שם אוכלין וע' תוס' פ' כיסוי הדם עוד תירוץ: