מנחת חינוך/מוסך השבת/כט
|
< הקודם · הבא > |
כט) השוחט ער"מ כאן פי"א והכלל השוחט או החונק או באיזה דרך אם נוטל נשמה מאיזה בע"ח הפו"ר מזו"נ או נתהוים מעפר חייב משום נט"נ אך בע"ח שהווייתם מן הגללים ומהפירות שהבאישו וכי"ב פטור ההורגם ועבמ"מ מביא שיטת הרמב"ן דאף הנתהוים מעפר פטור רק אם יש במינו פו"ר ע"ש. והנה בשוחט אם משום מפרק או צובע גם כן כבר דברנו לעיל וכאן נדבר רק משום זו דנט"נ וכ' הר"מ מהש"ס דאם העלה דג מהמים והניחו עד שימות ואפילו אם רק ייבש סלע בין סנפיריו חייב שעוד אינו יכול לחיות ע"כ מבואר דא"צ שימות הבע"ח תיכף רק כיון שעשה בו דבר שא"י לחיות על עשיה זו חייב משום נט"נ וכ"כ השוחט אף שמפרכס עדיין חייב משום נט"נ דא"צ שימות מיד לפ"ז אם עושה א' מבע"ח טרפה גם כן חייב כיון דטא"ח אף דיחי' איזה זמן מכל מקום ה"ל נט"נ כמו דג אף דיחי' איזה זמן וכן בהורג נפש אם עשאו טרפה באופן שא"י לחיות חייב ה"נ ה"ל נט"נ וז"ב ופשוט גם נ"ל אם עשה טרפה או הכאה שימית בה הבע"ח בלא עסק רפואות אבל יש רפואה על ידי עסקי רפואות כמבואר בר"מ פ"ב מה' רוצח דגם לטרפה יש רפואה וער"מ פי"ב מה' שחיטה א"ח דלא הוי נט"נ כיון דיכול לחיות על ידי רפואה דגם ברוצח הדין כן ומכל מקום אפשר לחלק דברוצח לא קטלינן ובשבת חייב אך אחר העיון נראה דאין חילוק ול"ה נט"נ כיון דיכול לחיות.
ואני מסופק באם יש בבע"ח חבלה שא"י לחיות כגון שהוא טרפה או נבלה או דג שייבש בין סנפיריו ובא א' והרג שמת תיכף או שקירב את מיתתו אם חייב משום נט"נ. והנה גבי רוצח קי"ל דאם הי' טרפה שא"י לחיות או גוסס בא' א"ח השני על הריגתו דגברא קטילא הוא בפסקו סימני חיותו עיין בסנהדרין ור"מ ה' רוצח אם כן כאן נמי אפשר בנפסק סימני חיותו א"ח בשבת על שהרגו לגמרי או קירב מיתתו או אפשר לענין שבת שאני והו"ל נט"נ וראיתי בפרי מגדים סשט"ז משבצות סק"ה שכתב בשחט רוב שנים ומפרכסת חייב החובל משום נט"נ והעד לזה דב"נ החותך ממפרכסת חייב משום אמ"ה היינו בשר בנפשו אי לאו משום מי איכא מידי וכו' חזינן דהוי כחי יעו"ש ולענ"ד מאמ"ה אין ללמוד אף על פי דחי הוא מכל מקום כיון דנפסקו סימני חיותא ל"ש נט"נ כמו הורג טרפה דודאי חי מכל מקום פטור ברוצח ה"ה נמי בשבת וע' פיה"מ בר"מ במשנה השוחט בשבת כ' שמשישחוט קצת סימנים הוא מחלל שבת נראה דוקא בהתחלת הסימנים דעשה נבלה חייב אבל לא אח"ז רק דהשחיטה פסולה דח"ש קודם גמר שחיטה ע"ש ומכל מקום ד"ז צ"ע. ודע דנפל בן ח' מבואר להדיא בש"ס גבי מילה דמחתך בשר בעלמא ול"ש נט"נ כי רוב הראשונים מחייבים בחובל משום נט"נ כמש"ל ובבן ח' ל"ש נט"נ אם כן ההורג ב"ח בשבת ודאי פטור וגם אפילו ב"נ מותר לאכול ב"ח חי כי לאו נפש הוא כלל כמבואר בלשון הגמרא מחתך בשר וכו' כאבן וכו' וכבר בארתי בח"ז דב"נ א"ח על אמ"ה מן נפל ופשיטא לי דל"ש נט"נ כנ"ב ועיי' בחולין דע"ה גבי דג מקרטע היינו ייבש בין סנפיריו דר"ע סובר דהוי כמתו ומטמאים טומאת אוכלים ומבעיא שם בנולדו בדג סימני טרפות ע"ש אם כן ה"נ אם עשה לדג טרפה או אם הי' טרפה והרג אותו תלוי באיבעיא שם ועלתה בתיקו ה"נ לענין שבת הוי ספק כמש"ל ע"ש בגמרא. ודע דאפילו לשיטת הרבה ראשונים דבכל חובל שייך נט"נ אף דחי אחר כך כי נטילת קצת הדם ה"ל נ"נ מכל מקום דברינו לעיל שייכים דאפשר דוקא בחי אבל בטרפה או בנבלה כיון דסופו למות ופסקו סימני חיותא ל"ש אחר כך כלל נט"נ וז"פ: