מנוחה וקדושה/שער יחוד המעשה א/ט
ט כל הכתוב לעיל לא נודע לי תוכן הדבר עד אחר ששים משנותי. דע שהיצר הרע נקרא בשבע שמות. על שבע כחות שיש לו להחטיא את האדם. בשבע סוגי עבירות: והכח שנלחם עם איש יהודי משנת הששים ולמעלה נקרא צפוני על שם שעיקר מלחמתו לקלקל מצפוני הלב, הם להאמין בה' ותורתו, ויתר האמונות שמחויבים גם למסור נפשו למיתה ולא להחסיר אחת מהם. ואספר לכם בני את התלאה אשר מצאתי כשהחייני ה' עד למעלה מששים פתאום מצאתי, את הרוצח האורב לי במושבו שבחדרי לבי, מספק לי על בוראי ועל תורתו ועל מצותיו, ועוד לא בוש להכחיש הכל בהחלט. אודה ה' בכל לבב שמשך חסדו עלי להודיעני את כל זה בידיעה ברורה, עד שאפילו ס' ריבוא נביאים היו מתנבאים בהפך הייתי יודע שהם נביאי שקר. וה' היה בעזרי להיות שכלי ער ולצרף גם חלק הקדוש שבימין לבי עם שכלי ונהיה כלנו באגודה אחת ונאמר לו (ליצה"ר) אתה רשע רוצח עוכר ישראל תחת אשר עלה על דעתך להכחיש לנו מציאת ה' ותורתו אשר ידעת שאנו מאמינים ויודעים כ"ז ידיעה אמתית ואף למסור ע"ז נפשנו וכל מאודנו, ולכן אם נמצא חן בעיני אלהינו להיות בעזרתנו, נגרשך שלא לעזוב לך שום שם וזכר אצלינו וימח שמך וזכרך מלהזכר אתנו ואם ח"ו לא נזכה לעזר ה' בזה, עכ"פ תדע שאתה נחשב אצלנו ככלב נובח וארור אתה להיות בצוותא אתנו, אתה עשה את שלך לנבוח, ואנחנו נלך בשם ה' אלהים חיים ומלך עולם, ונעשה ונשמע כל אשר צונו, וכן החזיק בנביחתו הזו זמן רב. ומאז נתתי דעתי להבחין היטב שבכל יום ובכל רגעי השעה אינו סר ארבו מאתי (אף שידעתי זה מעודי מן ספרי מוסר, אינו דומה שמיעה לראיה), לא מבעי לגרום לי בטול תורה רגע א', וכש"כ ופשיטא דבור בטל אחד, נחשב לו למטמון גדול, אך גם זה להקל הטרחה במקום שיש ביכולתי לעשות בכל כחי; או לקלקל הכוונה על איזה רגע, אם במחשבת הבלי העולם, או שכר עולם הזה, או אפילו בשכר עולם הבא (הגם שזה מותר) מ"מ הוא חוצפא כלפי שמיא ושטות גדול (עי' ש"א סי' ט') על כל הנ"ל הוא אורב תמיד בלי הפסק להחטיאני באחת מהם. אחר כל הדברים והאמת מצאתי את עצמי מחוייב בדבר לצוות את בני אחרי שיביטו בשכלן היטב עד שתתישב בלבן שהם ב' יצירות כנ"ל, וע"י ההבנה הזאת יתנדב לבם הטהרו לעמוד על נפשם מדי יום ביומו; אולי יעלה בידם איזה רגע מרגעי היום, לקדשה למלחמה עם הרשע הזה, להציל מידו אותה הרגע להכינה לשם ה', להיות לרצון וכליל על מזבחו. ראשונה המעשה ואחר כך המחשבה להיות קודש לה' לבדו, ולסלק מחשבת פגול הרשע הזה. ולא ייקל בעיניכם במה שהיא כ"א רגע (עבור טרדת העולם) כי גם בזה אתה חותה גחלים על ראשו, והיא מנחה טהורה ריח ניחוח לה'. ידעתי בני ידעתי, שתאמר (מעצת היצר הרע) מה זה דבר חדש מודיע לנו הזקן הזה, ומי לא ידע בכל אלה (דע שם זה חיצי הרשע, להפריעך מליתן דעתך ע"ז להשרישה בלבך, וירא שתהיה לו לקוץ מכאיב) כי ידעתם שמעודי איני נופל מכם לא בתורה ולא ביראה, מ"מ לא נתישב בלבי המראה הגדולה הזה עד זקנתי כנ"ל: