מנוחה וקדושה/שער התורה א/יב
|
< הקודם · הבא > |
יב היוצא מדברינו אלה שבתחלת שנת י"ד קל מאוד קניית התורה ועבודת ה' בתענוגים. בטעמו מתק צוף נועם ג"ע בעוה"ז (כי לא נתן שליטה ליצה"ר להפסיק בינו לבין אביו שבשמים) ושכרו כפול ומכופל לעולם הבא כידוע דין העובד מאהבה. אבל אחר שנשתרש בחטא קשה מאוד להשיג המעלה הגדולה הזאת.[1] ואני לא מצאתי בספרים שידברו בפי' מזה החנוך לבר מצוה אומר לי לבי אולי נוצרת לכך להורות דרך לבני. איך להתנהג עם בניהם. כמאמרם חייב אדם לומר בשבילי נברא העולם:
ובזה אסיים חלק ראשון משער התורה כי אם מעט פיוסים אכתוב לבן בני לדבר על לבו (וילמוד זה ביום סוף שנת י"ג) שיטה שכמו לקבל עליו עול תורה בשלימות ויזכה לאהבתה ושמחתה. ואתה בני תלמד את בנך את כל זה ביום הנ"ל. ומלבד זה אתה תוסיף לו מלים וגם להבטיחו בממון או בדבר אחר החביב לו. ואם יהא ה' בעזרך אין צורך הטרחה כ"א זמן מועט. ואח"כ אם יתן לו איש את כל הון ביתו (על מנת לפרוש מלמודו) בוז יבוז לו. יה"ר מלפני אבינו שבשמים להוציא מחלצינו עושי רצונו באהבה. אפס אם מתחלה נעשה מה שבכוחנו אח"כ ה' יסכים לגמור בעזרתו וד"ל אכיה"ר:
מי שרוצה להרגיל את בנו ע"פ עצתי. לא יתן לו להניח תפילין עד יום ראשון משנת י"ד ויש לי טעם הגון על זה. אמנם אם לא יעשה זאת. חלילה לבטל הדין המפורש בשולחן ערוך מזמן הקדמת הנחתן. אפס לשמרו שלא לדבר עם חביריו כל זמן התפלה מברוך שאמר עד עלינו:
- ↑ הגה"ה
ובאמת אף אם בכל ימיו אינו משיג (האהבה הזאת) מ"מ יכול להיות צדיק גמור (עיין לקמן ח"ב): ונקרא צדיק ורע לו. שרע לו ממלחמת היצר פעם נוצח פעם מנוצח (ושב מיד). ע"ז נאמר אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה. פי' לצדיק אורו (היינו שכרו) זרוע כמו הזורע תבואה בעת זריעתו אין לו כ"א הטרחה ולא שמחה. ושמחתו בעת הקצירה. כן הצדיק בשעת הזריעה (בעוה"ז) אין לו כ"א טרחה וצער והשמחה בעת הקצירה (בעוה"ב). אבל לישרי לב (פי' שנתגרש היצה"ר לגמרי מלבו ולבו פונה בישרות לאביו שבשמים) שמחה (פי' שגם בעוה"ז יש לו שמחה מעבודתו ותענוג גדול כי אין לו שום מונע) כי גם היצה"ר שב לו לעבד נאמן ע"ש ועיין סימן י"ג ובפתיחת א"ב מזה השער סי' ב'. אף מי שעוסק במו"מ ואין תורתו אומנתו. שקשה לו להשיג כ"א מדת בינוני. כתב בספר תנא דבי אליהו (סוף פרק ב') ז"ל אפילו אין בידו של אדם אלא ד"א ומקרא בלבד. שכרו מונח לפניו. ובלבד שיהא שמור מן העבירה: