מנוחה וקדושה/שער התורה א/א
|
|
א שפר קדמי אני ישראל איסר ליתן תורת קדימה בשער הזה לביאור חנוך הילדים ללמדם תורה. איידי דאתי מדרשא חביבה עלי. כי כל ימי דרשתי וחקרתי בעז"ה להבחין ולברר דרך הטובה והמוצלחת בסדר למודם. וגם להבין סיבת מיעוט רואי סימן טוב בלמודם. וזהו כי אני הגבר כמעט כל ימי התפרנסתי ממלמדות. ועם כוונת השכר היתה מעורבת גם מצות ושננתם. בכן הייתי מתחכם כמה שבועות על כל תלמיד שבא לידי. להבחין אופן המובחר בהנהגת למודו: כי בבוא ילד שכבר למד אצל אחר. ילד כזה צריך הנהגה אחרת. וכתיב משכיל על דבר ימצא טוב. ולכן ה' הטוב לא מנע עצתו הטובה ממני. מתחילת למוד חומש עד חצי לימוד מהרש"א. וגם נתן לי לשון למודים ללמד עם אבי הילד למשכו לרצוני:
יש לאונן ולקונן על אשר כל עיר על תלה בנויה. ר"ל כל שפת עם ולשון אותם המלמדים ספריה לתלמידים אינו מעיז לפרסם את עצמו קבלת המלמדות אלא אם הוא בקי בטיב ובצחות הלשון ההוא. ואינו מתחיל ללמד ספר לתלמיד עד שילמדנו תחילה טיב הלשון ההוא על נכון. ועיר האלהים מושפלת עד שאול תחתיה. ילד שזה כמה זמנים למד חומש ועדיין אינו יודע לתרגם שום תיבה כתיקונה. ורובא דרובא הרבי לא שנה. התלמיד מנא ליה. [1]אין רצוני לומר שהמלמד יהא בקי בחכמת הדקדוק. כי אם מעט למוד הפעלים כגון כל בנין הקל. ועוד ערך ט"ו גזרות משאר בנינים. ומכ"ש שלא ללמד העומק חכמת דקדוק לתנוקות כי יש מפרשים שע"ז אמרו בגמ' מנעו בניכם מן ההגיון. בפרט בזמנינו ששכלינו קטן וצריך למהר ללמוד גמרא. כי העיקר לידע לעשות. ואולם למוד חומש עם תרגום כל תיבה פעולתה לפי הפעול שלה. וכן בלמוד נביאים וכתובים זהו מעכב וע"ז יעיד כל יודע ספר. וכמה פעמים אירע לי במהרש"א שעבור דקדוק תיבה אחד נשתנה הפי' ממש הפוך מבתחילה: ועוד יתבאר בסמוך בטוב טעם ודעת:
- ↑ הגה"ה
חי ה' שבקשתי מכמה מלמדים שיסורו אלי ואלמדם בלא בצע כסף. מעט מלוח הפעלים. ולא רצו הטרחה אף אחר שבדקתים בכמה מלות פשוטות ולא ידעו החילוק ביניהם כגון פָּעוֹל פָּעַל פּוֹעֵל פָּעֻוּל פְּעוֹל פִּעֵל פֻּעַל.