מנוחה וקדושה/כבוד הספרים

פרק מיוחד מכבוד הספרים

ולהורות נתן ה' בלבי · בענין המכשלה הגדולה בזלזול ספרי קודש · ופשתה הנגע הרבה מאוד בבני עמי באין איש שם על הלב · להתבונן גודל העון הזה · ויד הלומדים ות"ח היתה במעל ראשונה · והעם ירדו אחריהם · כי למדים מהם · ולכן יחדתי ע"ז פרק מיוחד · ולגודל צורך פרסומו נתתי לו דין קדימה בספרי:

ומתחלה אבאר הדין כמבואר בפוסקים

א כתב ביו"ד סי' רפ"ב ס"ה אין זורקין כתבי הקודש (ופי' שלא יושיט לחבירו דרך זריקה) אפילו הלכות ואגדות. ואסור להפוך אותם על פניהם ע"ש:

ב ושם בסעיף ז' כתב רמ"א, ולא יניח ס"ת על ברכיו ושני אצילי ידיו עליו, וה"ה שאר ספרים (שים לבך על חומר האיסור, שאף שאין כוונתו כלל לסמוך זרועותיו על הספר אפילו הכי אסור). ע"ש עוד כמה דברים שמשווה ספרים הנדפסים לס"ת:

ג ושם בסוף סימן רע"א מפלפל הט"ז, ומבאר שהדפוס דומה ממש לכתיבה. ועוד מביא בשם גאון אחד שמעשה הדפוס קדוש ככתב, ובסוף מסיק כל המיקיל עתיד ליתן את הדין, ע"ש ותסמר שערות בשרך:

ד וכן כתב הט"ז באו"ח סוף סי' רפ"ד וז"ל הדפוס יש לו ממש דין כתיבה, וכ"כ שם המג"א, ושם סי' ת"צ פסק המגן אברהם מטעם זה לברך על שיר השירים ושאר מגלות הנדפסים (וכ"ש מגילת אסתר) ע"ש, וכן פסק שם הגר"א:

ה ובר מן דין ובר מן דין, הפסוקים אוסרים להקורא בתורה לסמוך עצמו על המפה שעל השולחן שהס"ת מונח עליה מטעם שהיא תשמיש קדושה, ומעתה ק"ו בן ק"ו לקדושה עצמה (הם ספרי גמרא) שאסור לסמוך עליהם (א"ל בשעת למודו) כי הם חיינו, כי אלולי הדפוס ח"ו כבר נשתכחה תורה מישראל, בכן קדושתם דומה לס"ת:

הגה"ה מה שכתוב בפיוט דראש השנה, וזה לשונו: אטומים להחיות בטללי שנה, והוא מהמדרש, שהקב"ה מחיה מתים בקצף היוצא מפי שנופל בשינה על ספרו מאונסו. במה דברים אמורים שאינו בדעתו לשמוט הספר מלפניו עד שתקפתו השינה, ומ"מ הרואה אסור לו לראות זלזול הספר להיות כמו כר תחת ראש אדם ומחוייב לשומטו:

ו הט"ז ביו"ד (סי' רפ"ב ס"ה) אוסר להניח ספר אחר תחת הספר שלומד מתוכו כדי להגביהו (אמת שהמג"א מתיר לצורך לימוד), ומעתה מבואר לפניך גודל העון לסמוך על הספר להנאת עצמו:

ז ומה יענו ליום הדין הסומכים על הספר להנאתן אם מוצאו על השולחן או על מקום אחר, ואם מוצא הרבה ספרים מונחים זה על זה סומך עליהם בשתי ידיו ובכל יופו כמו על שטענדר:

ח ועוד תועבה יותר גדולה מזה, אם רוצה לסמוך על השולחן, ויש ספר סמוך לו, מושך הספר תחת ידו להשען עליו, ועדיין בזה יש למצוא זכות, שהוא חוטא לתאבון עבור שהספר רך להשען עליו משא"כ השולחן:

ט ועוד נאצה גדולה מזו, בשעת לבישתו טלית של מצוה וצריך להסיר הכובע מראשו מניחו על ספר, ואף שכל השולחן פנוי לפניו, כ"א ספר אחד יש עליו, צרור רוח היצר בקרבו להושיט ידו להלן להניחו על הספר דווקא, זה דומה כלהכעיס, וכל זה נוהג בבית המדרש או בבית הכנסת, אוי לעינים שכך רואות:

י וכן בבתיהם הספרים נתונים בחרפה גדולה יותר שאין נמנעים מלהניח עליהם כלי תשמישם, וגם הלחם אשר הם אוכלים, ולכסות בהם את הכלים, וזה נוהג בבית שיש בו ספרים הרבה:

יא ובודאי התורה מתאבלת ע"ז ואומרת לפני הקב"ה בניך עשוני כדף שמסדרים עליו מיני מאכל וכדולבקי, הלא צבא לאנוש עלי ארץ, ואיך תשא פניך ביום הדין:

יב ועוד אחרת קשה מזו, שהתורה חוגרת שק ומתפלשת באפר, וקובלת לפני קונה ואומרת פרעוני קרעוני לגזרים, ונותתי למרמס תחת כפות רגלי האנשים, ועתה שימו לבכם להתרגל להסתכל תמיד על רצפת בהכ"נ ובהמ"ד בשעת התפילה ותמצאו שדברי כנים, שכמה פעמים תוציאו דפי ספרים מתחת רגלי הדורסים אותם:

יג ולכאורה אשמה הראשונה שה מזו, ששם נעשה במזיד ובמעל, משא"כ בזו שנעשה ע"י היסח הדעת. מ"מ השגגה עולה זדון, א"ח שבא נגדו השר שלו ולא קם לפניו, או שעבר לפני חלון אדונו ולא הסיר הכובע מראשו, היקובל אמתלא לאמר לאו אדעתאי:

יד ועיקר האשמה הוא על חובשי בית המדרש, להשגיח על דפי הספרים המונחים על השולחנות להצניעם מיד קודם שיפלו על הארץ, ואז לא יבוא לכך לדרוס עליהם הבאים להתפלל מתוך טרדת הפרנסה:

טו ועל כיוצא בזה אמר הנביא (מלאכי ב' פ"א), ועתה אליכם המצוה הזאת הכהנים אם לא תשמעו ולא תשימו על לב לתת כבוד לשמי אמר ה' צבאות, ושלחתי בכם המארה וכו' ע"ש, (ושם פסוק ט') וגם אני נתתי אתכם נבזים ושפלים וכו':

טז למה הדבר דומה לאחד שהלך למדינה אחרת, ומצא שם בשביה בחרפה ובזיון בן המלך ממדינתו, ובידו להצילו, והוא לא שם לבו עליו, כמה יהא גודל עונשו ממלכו, ובהיפך אם הצילו משונאיו וינחנו במקום מנוחה, גודל שכרו ממלכו, הלא סוף סוף הוא מוכרח לחזור למדינתו, ואז יענש עונש גדול או יקבל שכר גדול על מעשיו:

ועתה הביטו וראו יופי המשל, כי הנמשל (הוא הרואה בזלזול ספרים ואינו מוחה ואינו מתאמץ בכל כוחו להצילם ולגונזם) דומה ממש למשל, כתיב בני בכורי ישראל, וה"ה תורה והתורה בעצמה ומשתבחת לאמר (משלי ח') ה' קנני ראשית דרכו וכו'. ושם (פסוק ט') ואהיה אצלו שעשועים יום יום ע"ש, הלא ע"כ נחזור למדינתנו, ועתה נעמוד במשפט לפני מלכנו הוא אדון כל הארץ ולפני בית דינו, ומה נשיב על דבריהם באומרם לנו, ראה בעיניך שמימיך לא קימת שום מצוה כתיקונה כמו שראוי למלך הכבוד, ומאהבה, ומ"מ אפשר ללמד עליך שהוא עבור תוקף היצר, וטרדת הפרנסה, לפחות היה לך לקבל מלכותו עליך, ולחוס לכבודו ולכבוד תורתו, ולקנא על בזיונה בפרט בדבר שאין בו הפסד ממון, אין זה כי אם רוע לב, ולאלהא די נשמתך בידיה לא הדרת, כי לא נגעה יראתו בלבך, וגם תורתו אינה חשובה וספונה בעיניך ומורדת במלכותו:

יז ועתה אליכם אישים (הם יושבי על מדין) אקרא, וקולי אל בני אדם (הם סופרי ס"ת) אתם ראשי ישראל לכם המשפט התקוששו וקושו ואשמם בראשיכם כתיב, ועוד העם למידים מכם רבותי עפר אני תחת כפות רגליכם, והיה לי להכיר ערכי ולשום מחסום לפי, אכן במקום חלול ה' אין חולקים כבוד לרב בכן אל ירע בעיניכם כי יקוד יוקד בלבי ולא אוכל אדומה, ואם תהיו חרדים על כבוד התורה, גם היא תחרד לקראתכם להאציל עליכם מקדושת אור נשמתה למלאות לבכם באהבתה, ופתאום יבוא אל היכלו (הוא לבכם) האדון אשר אתם מבקשים ומלאך הברית אשר אתם חפצים:

יח כשם שבא ליראות כך בא לראות, כי אם היה נזהר בכבוד בית המדרש כדינו ובכל יכולתו היה מופיע עליו קדושתו, להפיל עליו אימת ה' וקדושתו, ביושבו בבית המדרש, וה"ה לסוכה וכן התפילין כחם להזריע זרע אהבת ה' בלב החרד על תיקונם, וזהיר להניחם בקדושה, וכן הדין לכל המצות:

יט אתם סופרי סת"ם, דעו כי עליכם כל בית ישראל נכון, כתב בס' דרך עץ החיים: אם ס"ת כתובה כתיקונה זורח על אותיותיה אור מאותיות שבשמי מרומים, ויש בכחה להשפיע קדושה על העם השומעים הקריאה מש"ץ, וה"ה לתפילין הנכתבים בקדושה, ולכן אין די לכם מה שתקדשו בפיכם בהתחלת כתיבתם, כי גם צריך שיהא לבבכם שוה לפיכם לחשוב ג"כ להמשיך קדושה על האותיות מלמעלה, וגם להיות חקוק בלבכם אימת קדושתם:

כ א"כ איפה מדוע אתם תבעטו בקדשי ה', הם פרשיות שנפסלו, ורצועות והבתים מתפילין הישנים, ואינכם גונזים אותם כראוי ובאים לידי נערים והם מבזים אותם לכתוב עליהם כל דברי שטות, ולא עוד אלא שמוחקים כתב הקדוש כדי לכתוב שטותם. וכל זאת ראיתי בעיני:

כא ועוד מדי עברי לפדיון השבוים (היינו ללקט שמות ולהביאם למקום גניזתם) באתי בבית א' שמקדם היה דר בה סופר סת"ם, אמרו לי שיש על הגג (היינו על המעזיבה שעל תקרת הבית) רצועות מתפילין ישנים, עליתי שם ומצאתי אחר טרחה גדולה (היינו לחפור ולהפך ולחפש) הרבה פרשיות וגם בתים ורצועות, שהיו מודרסים ומעורבים בתוך העפר כדומן על פני האדמה, וכן מצאתי בכמה בתים שמות מעורבים ומודרסים בעפר שעל התקרה והוצאתים שקים שקים, ועוד מצאתי כמה רצועות ותפילין ישנים באשפה הסמוכה לבית הסופר:

כב הוא אשר דברתי לאמר, יקוד לבי הומה על חלוליהם, אשר גם קבורה לא היתה להם ומושלכים בחוצות כדומן, ומי הוא הרואה שערוריה ונבלה גדולה כזו, ולא יתאזר קנאה לפרסם ולהודיע מעשה רשע כזו בעולם, וכל העם ישמעו וייראו ולא יזידו עוד, כי קצף גדול עלינו ח"ו, מה' אלהינו על שמו (הם הספרים הישנים כי לכן נקראים בשם שמות כי הם שמות של הקב"ה, כי כל התורה היא שמו) אשר ניתן למשיסה, והעם לא פחדו, ואין בהם מתעורר להחזיק בם ולהצניעם, ועל כיוצא בזה אמר הנביא {{ממ|[[תנ"ך/ישעיה/נט#ט|ישעיה נט ט}} על כן רחק משפט ממנו, נקוה לאור והנה חשך וכו' ע"ש (ושם פ' י"ב) כי רבו פשעינו נגדך וחטאתינו ענתה בנו וכו':

כג ובכל זאת לא מלאני לבי להוכיח עון הדור כי התשובה מפורש, טול קורה מצווארך, וכתיב התקושש וקושו קשוט עצמך תחילה, אפס כי כבר נשבעתי להיות עבד נאמן לה', ואף שלא זכיתי לשם נאמן, מ"מ גם עבדא בישא (כל זמן שלא מרד באדונו לגמרי) מתקנא לכבודו, ומתאמץ להיטיב לבניו, משומו על לבו הטובות שהשיג מאדוניו:

כד אחר כל הדברים והאמת, אומר לכם אחי עמי ומורי ורבותי קבלו האמת ממי שאמרו, ואיש את רעהו יעזורו ולאחיו יאמר חזק, ותנו כבוד לה' שלא להשען על הספר להנאת עצמו, ולא להניח עליו דבר חול, ועוד לגנוז הקרעים, וגם להשגיח בבתים אחרים. חי ה', כי כמה פעמים בבואי לבית חברי מצאתי שמות תחובים סביב המזוזות והמשקוף מבחוץ, ומה טוב שיתנדב איש לקבוע שעות לשוטט בבתי העיר לחפש השמות ולגונזם כראוי:

כה ואתם סופרי סת"ם אם יש את נפשיכם להנצל מעון המר הזה, ושלא למרוד במלכות שמים אין לכם תקנה א"ל שיהא לכל א' בביתו תיבה או שק (קבוע בכותל) מיוחד לשיורי תפילין הישנים (ובלבד שלא לערב עמהם חפצים של חול) ולהשמר מאוד שלא יבואו לידי נערים המשולחים:

כו ולפי מדותיו של הקב"ה, אם נפדה שמותיו מגלותם גם הוא יפדה אותנו מגלותינו ויקבץ נדחינו אמן כן יהי רצון:

ב"ה שנזדמן בפרק הזה סעיפים כמנין שמו