מלמד להועיל/ג/נח

מלמד להועיל ‏ ג נח

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

הוספה לשו"ת על א"ח.

שאלה:
איש אחד המציא מראה שעות שאפשר להכינו ולהעריכו בערב שבת באופן שבשעה ידועה כגון ב' שעות לפני הצהרים הוא פותח ברזא של קנה שלהבת גאז שהיתה דולקת מערב שבת בניצוץ קטן מפני שהקנה לא היה פתוח אלא כמחט סידקית וע"י אותה פתיחה נפתח הקנה בריוח והיא מוספת ודולקת באור גדול ומחממת קדירה המונחת עליה מערב שבת. והשלהבת היא סגורה ומסוגרת באופן שאין לחוש שמא יחתה ויש ג"כ הפסק בין השלהבת לקדירה ע"י טם של ברזל גם המאכל שבקדירה כבר מבושלת כל צרכו באופן שאינה צריכה רק חימום.

תשובה:
תחילה צריכין אנו לברר דין גרם הדלקה ואי מותר לעשות מעשה בערב שבת שעל ידו יוגרם הדלקה בשבת. והנה על דבר דין זה כבר נתנו פסקם הרב הגאון מו"ה יוסף שאול נאטאנזאהן בשו"ת שואל ומשיב מ"ב ח"א סי' ה' ומו"ר מהר"ם שיק שו"ת הא"ח סי' קנ"ז וה"ג מו"ה יואל אונגאר בשו"ת ריב"א ושלשתן הסכימו להתיר. והשאלה דשם כך היא: באבן השעות שנעשה כעת עם וועקקער שמדליק ג"כ נר אם רשאין להעמידו ולהכינו בע"ש כדי שהוועקקער ידליק האור בשבת קדש. והנה מו"ר חקר מתחלה אם הכין וועקקער כזה בשבת שעי"ז תדלק הנר לאחר שעה אי הוי איסור דאורייתא או רק איסור דרבנן. וכתב דהאופה והמבשל כיון שנותן לאש חייב אע"ג דהאפייה אינה נגמרת אלא לאחר שעה אפ"ה חשיב מעשה דידיה כאילו מניח שם הפת וחוזר ומניח דכל שהמעשה הראשון נמשך הוי כעושה וחוזר ועושה אם עשה המעשה הראשון באיסור. מיהו זה דוקא אם מתחיל הפעולה מיד שמיד בשעת הנחת הפת היה שם אש אבל אם לא היה שם דבר העושה הפעולה האסורה אלא שסופו לבוא אע"ג דלענין נזקין חייב מקרא דכי תצא אש מ"מ לענין שחיטה ושאר דברים תליא בב' תירוצים שבתוס' סנהדרין דף ע"ז ע"א ד"ה סוף חמה דלתי' ראשון חייב במו בניזקין ולתי' ב' הוי רק כגרמא ולא חשוב כמעשה דידיה. והאריך שם מו"ר מהר"ם שיק להוכיח דרש"י ורי"ף ורא"ש ונימוקי"י ס"ל כלשון ראשון דחייב והרמב"ם והרמב"ן והמאירי והר"ן ס"ל כלשון ב' דלא ילפינן שבת מנזקין ולענין שבת לא מיקרי זה מעשה דידיה ובין העמיד הנר קודם שתיקן הכלי שעות או אחר"כ אינו מלאכה דאורייתא דהוי רק גרמא ובשבת מן התורה עשיה אסור וגרמא שרי. ואח"כ מצדד מו"ר לומר דבענין דידן לכ"ע לא הוי אלא גרמא. והה"ג בעל שואל ומשיב כתב דאפשר לומר דאם מתקן הכלי שעות בשבת שידליק הנר דחייב כיון דהכלי מתוקן כך אפשר דהוי כמדליק ממש את הנר, אך כתב שדבר זה לא נתברר בבירור גמור ומ"מ פסק בפשיטות דבע"ש מותר להכין הכלי שעות, וכ"כ בפשיטות מו"ר מהר"ם שיק, וכתב כמה טעמים דלא גזרינן ע"ש אטו שבת כמו במים תחת הנר סוף פ' כירה וחילק שם בין נ"ד ובין מים תחת הנר ועוד דאין לדמות גזירות חכמים להדדי ואין לך אלא מה שגזרו הם בפירוש ועוד דבכלי שעות הא אמרינן בסי' רנ"ב ובסי' רל"ח דאין לגזור משום השמעת קול משום דדרך הוא לתקן מע"ש וה"ה לענין זה ועוד דבלא"ה נוהגין לאסור להעמיד כלי שעות בשבת ועוד דלהמאירי דוקא בכלי הדרך ליתן מים אח"כ, וכאן אדרבה הדרך לעשות כן מע"ש. וראיתי בשו"ת ריב"א להרב הגאון יואל אונגאר זצ"ל סימן ק"כ אחרי שהביא שיטת אבן העוזר בסי' שכ"ח שהשיג על המג"א שבסי' רנ"ב והעלה דנותן חטים ברחיא דמיא חייב חטאת כתב וז"ל: ולכן להעריך בשבת את הוועקקער להלהיב מאליה שלהבת להדליק נר וודאי דאסור מה"ת דהוי כרחיא דמיא, אבל להעריכו מע"ש לא גזרינן אטו שבת אף דאי עביד בשבת חייב חטאת אלא לב"ש (שבת דף י"ח וי"ט) אבל ב"ה לא גזרו ואין שום חשש רק למאן דפסק כרבה בנתינת חטים לרחיים גם לב"ה אסור משום השמעת קול, אבל כבר כתב האגור הובא בד"מ וברמ"א סי' רנ"ב דאף לשיטה זו מותר להעריך כלי המשקלות (אוהר אויפציהען) וה"ה נמי הכא. עכ"ל. והנה לענין הפלוגתא הנ"ל שבין המג"א לבעל אה"ע אף שרוב אחרונים מסכימים לבעל אה"ע מ"מ ראיתי שבמחצית השקל מישב קושי' האה"ע בטוב טעם, גם בס' קרבן נתנאל פ"ק דשבת הכריע כמ"א וכן הכריע בספרו נתיב חיים ובשו"ת בית אפרים חא"ח סי' כ' החזיק בסברא דבפריסת מצודה אפילו יודע ודאי שיצוד וכן לענין נתינת חיטים לרחים של מים אין כאן חיוב חטאת ואין לדמות למדביק פת בתנור ונאפה דממלאכת המשכן ילפינן והתם מלאכת המשכן כך היה דהעמיד הקדרה עם הסממנין אצל האש ונתבשלו הלכך כל בשול כה"ג מיקרי מלאכה אבל גבי מצודה או רחיים אפשר לומר דבמשכן לא נחשב למלאכה רק בלוכד בשעת פרישתו או בתופס בידו וכן ברחיים היתה הטחינה ברחיים של יד אבל כשנותן לתוך הרחיים והוא טוחן אח"כ מאליה אפשר דליכא טחינה. ונראה לעפנ"ד כי צדקו דברי שו"ת מהרי"ם פאדווע מבריסק סי' נ"ב שכ' לחלק דאם בשעה שנתן הישראל חטים לתוך הרחיים כבר טחן הרחיים ולא נתהוה בזה ענין חדש כי ממילא יטחון כשהישראל נותן החטין אבל אם בשעה שנתן הישראל חטים עדיין לא טחן כלל ואח"כ נתהוה הענין שהתחיל הרחיים לטחון פטור דנתהוה ענין חדש ודמיא למצודה ע"כ. ומעתה נחזור לנ"ד נראה לי דאם היה מעריך המראה שעות בשבת שידליק לאחר שעה הסברא נותנת דליכא חיוב חטאת דעתה אינו מדליק ומה שנעשה אח"כ הוא נעשה ממילא ואין להקשות דהא במדביק פת בתנור נמי אינו אופה אלא לאחר מכאן לא דמי דהתם דרך אפייה בכך ומלאכה זו אסרה תורה שכן היה במשכן אבל במבעיר אטו זה דרך הבערה לתקן מכונה שתדליק האש לאחר שעה, וא"כ לא גרע ממאי דאמרינן בסנהדרין דף ע"ז ע"ב דבאשקיל בידקא דמיא על חבריה דבכח שני גרמא בעלמא הוא ונ"ד עדיפא דהא המראה שעות כשמסבב הברזא אינו עושה יותר רק שמסלק ההפסק שבין הגאז לשלהבת ועי"ז הגאַז מתקרב מעצמו לשלהבת ומגדיל המדורה והוי קצת כמו זרק חץ על חבירו שמחזיק תריס בידו וקדם הוא וסילק את התריס (סנהדרין שם) איברא שיש לחלק כי הכא כבר העריך מקודם לכן את המראה שעות לסלק ההפסק בשעתו והוי כזרק חץ ובשעת זריקה כבר הכין מכונה לסלק את התריס כשיגיע החץ לשם. וכבר כתבנו לעיל בשם גדולי הדור שאף אם יהיה כן דבשבת הוא איסור דאורייתא מ"מ אין לגזור ע"ש אטו שבת. ונלע"ד עוד להוסיף טעם אחר דבנ"ד אין לגזור דהא בע"כ צריך להכין מעשיו מע"ש דהא צריך להדליק את הגאַז מע"ש (דזה אין לחוש שידליק את הגאַז בשבת) ואח"כ צריך לסבב את הברזא כדי להקטין את השלהבת כל כך עד שלא ישאר רק ניצוץ קטן, ואח"כ מעריך את המראה שעות כדי שבשעה מיוחדת יסבב הברזא לצד אחר ויגדיל המדורא, וכיון שבע"כ צריך להתחיל מלאכתו בע"ש אין לחוש שיעשה מקצתה בע"ש ויניח מקצתה, דהיינו הערכת המראה שעות ויגמרנה בשבת, וכמו שמצינו בפסחים ז' ע"א דפריך הש"ס וניבטלי' בשית דכיון דעסיק בשרפתו לא חיישינן שישכח לבטלו, הכי נמי כיון דעסיק בע"ש בהכנת האור לא ישכח לגמור הדבר ולא חיישינן דעביד בשבת. והנה כדי לכבות נר גאַז כבר פשוט המנהג בארץ אשכנז שבבית הרבה יראים יש מראה השעות כדי לכבות הגאַז בש"ק בלילה בשעה ידוע, ואף שאין ללמוד הדלקה מכבוי דכבוי הוא מלאכה שאצל"ג ומכש"כ בנר גאַז שאינו עושה פחם וע' שו"ת בשמים ראש סי' קצ"ד מ"מ חזינן דלא גזרי שיכינו המראה שעות בשבת. ונ"ל פשוט דה"ה דהדלקה כזאת מותר בע"ש ואין לחוש שיעשה בשבת.

והשתא יש לברר אי מותר ג"כ לשום קדרה בע"ש לחממה במדורה זו. והנה לכאורה יש לומר כיון דנתחמם ממילא שרי, ואף דבפירות הנושרין אסרינן אף שנתלשו ממילא לא דמי דשם גזרינן שמא יעלה ויתלוש וכאן אין לגזור שמא יחמם דא"כ אף בעשה נכרי לצרכו נגזר כמו דאסרינן במחובר ובמחוסר צידה אפילו עשה נכרי לצרכו (שכ"ה ס"ה) ע' מג"א ס"ק י"ב ואילו כאן אפילו פת שאפה נכרי לעצמו יש מתירין וגם האוסרין לטעם אחד שבמג"א אין אוסרין אלא משום נולד, ולטעם אחד דאסור משום גזירה שמא יאמר לנכרי לעשות בשבת, זה לא שייך בנ"ד דנעשה ממילא (ע' מג"א סי' שכ"ה סק"ט) ומוקצה ונולד ודאי לא שייך בדבר שנתבשל כבר אלא שנתחמם היום ממילא.

וראיתי למו"ר מהר"ם שיק בתשובה הנ"ל שהתיר להדליק נר ע"י וועקקער וכתב אח"כ וז"ל: איברא דעדיין יש לעיין אם כשאין ליהנות מהאור הזה בשבת ויו"ט לפי מ"ש הראב"ד רפ"ד מה' י"ט בהוציא אש אסור בהנאה ועיי"ש בלח"מ ובמרה"ש ר"ס תק"ב. מיהו כבר הכריח המג"א בסי' תק"א סקי"ב דאפילו אם מוקצה או נולד אסור בהנאה מ"מ הנאה דממילא שרי, וא"כ ה"נ הוי הנאה דממילא ושרי אפילו למאן דאוסר נולד בשבת עכ"ל. והנה בנ"ד דכבר יש שם ניצוץ קטן מע"ש אין האש אסור בהנאה דהא לא הוליד האש רק הוסיף עצים להגדיל המדורה אך יש לעיין אם המחומם באותה מדורה מותר כיון דמעיקרא לא היה כאן אש שראוי לחמם. אך כבר כתבנו דבדבר המחומם לא שייך נולד כיון דראוי לאכול קר. ונ"ד לא גרע מאילו הסיק נכרי תנור בחורף ונתן את התבשיל קודם הסקה על התנור (ומכש"כ אם התבשיל היה נתון שם מע"ש) דכבר נהגו בכל תפוצות ישראל להתיר התבשיל מפני שהנכרי הסיק התנור בהיתר שהכל חולים הם אצל הצינה. ובנ"ד ג"כ הוסק התנור בהיתר דהרי הוסק ממילא והתבשיל כבר נתון שם מע"ש. וכי תימא דנגזור שמא יתן שם הקדרה בשבת כמו דגזרינן במים תחת הניצוצות ע"ש אטו שבת, זה אינו דודאי אין לחוש שיתן הקדרה בשבת אחר הסקה דא"כ גם בהסיק נכרי בית החורף לגזור כן אלא ודאי דזה דבר המינכר, וליכא למיגזר אלא שיתנו הישראל בשבת קודם הסקה. אמנם גם בזה אין חשש חדא דאפילו יתנו בשבת קודם הסקה ודאי אין כאן איסור דאורייתא דהוי כזה נותן את הקדרה וזה נותן את האור לאחר מיכן דפטור אבל אסור ובשו"ת בית אפרים א"ח סי' כ"א העלה דמדינא מותר לישראל להעמיד במקום שנכרי מסיק אח"כ בהיתר. ועוד דהא הרשב"א ועוד פוסקים ס"ל אין בישול אחר בישול אפילו בדבר לח וא"כ מותר להניחו אפילו לאחר שהוסק ומכ"ש קודם שהוסק וכיון דלי"א מותר לגמרי אפילו בשבת. אין לגזור ע"ש אטו שבת.

דוגמה לזה כתב הש"ך קי"ד סי' נ"ז ס"ק נ"א דהיכא דליש אומרים מותר לגמרי יש להתיר למכור לנכרי ואין לגזור שמא יחזור וימכרנה לישראל.

אלא דלכאורה היה מקום לפקפק בזה עפ"י מ"ש הנמ"י פ' כיצד הרגל גבי אשו משום חציו וז"ל ואי קשיא לך א"כ היכי שרינן עם חשיכה עם חשיכה להדליק את הנרות והדלקתה הולכת ונגמרה בשבת וכן מאחיזין את האור במדורה והולכת ונגמרה הדלקתה בשבת ולפי זה הרי הוא כאילו הבעירה הוא בעצמו בשבת וכל שכן הוא דאילו הכא לא נתכוין להבעיר גדיש של חברו כלל והכא עיקר כונתו היא שתדלק ותלך בשבת ועם כל זה תנן משלשלין את הפסחים וכו' לא קשיא לן שהרי חיובו משום חציו כזורק החץ שבשעה שיצא החץ מתחת ידו באותה שעה נעשה הכל ולא חשבינן ליה מעשה דמכאן ולהבא דאי חשבינן ליה הוי לו למפטריה דאנוס הוא שאין בידו להחזירה והכי נמי אילו מת קודם שהספיק להדליק הגדיש ודאי משתלם ניזק מאחריות נכסים דידיה דהא קרי כאן כי תצא אש שלם ישלם ואמאי מחייב הרי מת ומת לאו בר חיובא הוא אלא לאו ש"מ דלאו כמאן דאדליק השתא בידים חשבינן ליה אלא כמאן דאדליק מעיקרא משעת פשיעה חשבינן ליה וכן הדין לענין שבת דכי אתחיל מע"ש אתחיל וכמאן דאגמריה בידים בההוא עידנא דלית ביה אסור חשיב עכ"ל. והנה בנ"ד לענין הבערה ג"כ י"ל דהוי כאילו התחיל מע"ש ההבערה דהא הבעיר ניצוץ קטן בע"ש ואף שבשבת האש מתגדל ע"י הוספת עצים שנעשית מאליה הרי גם במאחיזין את המדורה ג"כ האש מתגדל בשבת ובפחמים ובזפת די אם הבעיר בע"ש כל שהוא ומה לי אם האש מתפשט והולך ומבעיר את הפחמים או אם הפחמים מתפשטין והולכין אצל האש ובנ"ר הגאז הוא במקום הפחמים (איברא שיש לפקפק ע"ז, אך אין להאריך דלמסקנא דידן א"ש הכל).

אבל לענין הימום התבשיל הרי בע"ש אין כאן שום אש שיכול לחמם תבשיל, והאש שיכול לחמם בא ע"י גיריה דיליה בשבת, וא"כ ליכא למימר כנמו"י דכי אתחיל בע"ש אתחיל, וא"כ הוי כמחמם תבשיל בשבת. וכי תימא גבי מאחיזין את האור נמי נימא הכי וכי אסור לבשל או לחמם בהאי אור שלא הבעיר רק כל שהוא בע"ש שאין בו כדי לבשל או לחמם, וא"כ ה"ל לפוסקים לפרש זה בסי' רנ"ה בדינא דמאחיזין את המדורא. י"ל דלא דמי לנ"ד דבשלמא התם דהפחמין והזפת כאן וסופן להבעיר הוי כאלו התחיל הבשול בע"ש. הגע בעצמך אלו בשבת אם היתה כאן מדורה של פחמין שהובערה קצת ואחד הביא קדרתו לשם ואח"כ הובערה המדורה מאליו ובישלה הקדרה מי לא מחייב המביא את הקדרה משום מבשל, וכיון שכן אם עשה כן בע"ש כבר התחיל לבשל בע"ש. אבל בנ"ד דהגאז אינו כאן ונמנע לבוא לכאן ע"י הברזא הסוגר לפניו את הדרך, ואח"כ בשבת נפתח הברזא ע"י גיריה דיליה והגאז בא לכאן ומבשל הרי לא התחיל הבשול אלא בשבת ול"ל דהוי כמבשל בע"ש, וכיון שכן הוא בבישול גם בחמום יש לנו לאסור. אמנם כן כיון שכן גם מה שהבאתי לעיל בשם כמה גאונים. להתיר להעריך הוועקקאוהר שתדליק נר בשבת לא יתכן וכבר הרגיש באמת בזה הרב הגאון בעל שו"ת ריב"א שהבאתי לעיל וכתב דלפי סברת הנמ"י היה לנו לאסור להעריך הוועקקאוהר בע"ש שתדליק נר בשבת דכיון דכאן לא היה האש בעולם ול"ל דאזלינן בתר מעיקרא והוי כאלו הודלק ונגמר בע"ש, א"כ יתחייב כשיובער בשבת, וכתב על זה דדבר זה מופרך דא"כ ביורה חץ מתחלת ד' לסוף ד' וקרע שיראין בהליכתו אמאי צריך לומר הטעם דעקירה צורך הנחה היא לימא דאזלינן בתר מעיקרא ומלאכת שבת וחיוב הנזקין באים כאחד, אלא ודאי העיקר כשיטת התוס' בב"ק י"ז ע"ב ד"ה זרק דבזורק חץ לא אזלינן בתר מעיקרא (ע' יש"ש שם סי' ד') והא דמאחיזין האור בע"ש משום דלא הקפידה התורה שלא יֵעָשה המלאכה בשבת רק דאדם ישבות וינוח ונאמר דבר זה בפירוש בירושלמי פ"ב דשבת ולא בשמן שריכה א"ר חסדא זאת אומרת שאסור להצית את האור במדורת קדשים והיא דליקה והולכת בשבת, והא תנינן ומאחיזין את האור במדורת בית המוקד וכו' א"ר יוסה בשבת כתיב לא תעשה כל מלאכה נעשית היא מאליה ברם הכא התורה אמרה אין שורפין את הקדשים בי"ט ואצ"ל בשבת עכ"ל. ואע"ג דלענין שריפת קדשים לא קיי"ל בזה כאותו ירושלמי, מ"מ בהא לית מאן דפליג דלענין מלאכת שבת כל שנעשית מאליה מותר, ולא משום טעמא דנמ"י דאמרינן כיון דהתחיל בע"ש הכל נגמר בע"ש, אלא אפילו אם לא התחיל מע"ש אין איסור אם רק דאדם נח בשבת. וכן כתב הבית מאיר באה"ע סי' פ' דגבי שבת ליכא למיתסר ע"י נכרי מטעם שליחות דהתורה לא הקפידה רק שהישראל ינוח בשבת. וע' ח"ס שהבאתי במלמד להועיל שו"ת א"ח סי' נ"ו לענין אי מותר לתת נייר למומר לחלל שבת והוא חותם בו את שמו.

ובר מן דין אפילו לפי סברת הנמ"י נלע"ד דא"א לתפוס החבל בשני ראשין לומר דמה שנעשה בשבת נעשה ע"י גירי' דילי' והוי כאלו עשה בעצמו ואע"פ כן לא מיקרי התחיל מלאכתו בע"ש, דממ"נ אי חשבינן מה שנעשה בשבת ע"י הערכת כליו כאילו עשה הוא בעצמו הרי התחיל מלאכתו בערב שבת והוי כאלו נגמר בע"ש, ואי אמרינן כיון שאין כאן אש הראוי לבשל לא הוי כהתחיל מע"ש, א"כ לא עשה כלל ואינו אלא גרמא ואין לחייבו כאילו עשה בשבת.

סוף דבר חזרתי על כל הצדדין ולא מצאתי טעם לאסור. ואף שאיני מסכים להקל לבשל באופן זה מתחילה משום גזירה שמא יעמיד הקדרה שם בשבת, מ"מ לענין חמום תבשיל שנתבשל כל צרכו יש להקל ואין לגזור ובפרט שיש כמה אנשים שאין אוכלין מאכלי הטמנה ומחממין בשבת באיסור ובבתי תבשילין ג"כ מחממין תבשילין בעד חולים ואוכלין גם הבריאים. ואם יוכלו לחמם בדרך היתר אזי יוצלו ממכשול, וע"כ אין למנוע מלהתיר משום חששא רחוקא: וראיתי בס' ארחות חיים סי' רנ"ה שמביא בשם שו"ת לב חיים ח"ג סי' ע"ה שפסק במי שהדליק בשבת ע"י זכוכית (שקורין ברענגלאז) לבשל או לחמם הבית שחייב, ואפילו אם עשאו מע"ש והודלק בשבת בזריחת השמש אסור מדינא, עכ"ל סי' ארחות חיים. וספר לב חיים אין במחיצתי לעיין טעמא: ואפשר שאסור משום שהאש נולד בשבת, וא"כ אינו ענין לנ"ד שכבר יש כאן ניצוץ קטן מע"ש. והנך רואה דגם בוועקקער דנולד האש בשבת פליגי עליו הני גאונים שהבאתי לעיל בתחילת תשובתי, וטעם אחר לא ידענא לאיסור. וראיתי בהלק"ט והובא גם בספר שער הזקנים ח"ב דף ע"ג ע"ב שמותר להעריך עצים ולהדליק מרחוק חבל ארוך שיגיע לעצים בשבת וידליקם בשבת ומשמע שם דמותר ג"כ לבשל באופן זה עכ"פ מדאורייתא עיי"ש. וע' ברכי יוסף סי' רנ"ה וס' ערוך השלחן ס"ס רנ"ה.

שוב ראיתי בירושלמי פ' ב"מ ה"ד על המתני' דלא יקוב אדם שפופרת של ביצה שאמרו למה משום שלא הותחל בכל טיפה וטיפה ופי' המפרשים מפני שלא התחיל הדלקה בכל טיפה וטיפה מע"ש אלא שהיא מנטפת אח"כ והוי כאלו נותן אותה שתהא מנטפת בשבת ולפ"ז גם בנ"ד יהא אסור דהא הוא מכין שהגאז יזיל אל האש בשבת. אמנם אדרבה משם ראיה להיתר חדא דהא אם חיברא היוצר מתחילה גם שם מותר ופי' הפ"מ כיון דהוי כולה כלי אחד אין לאסור משום שלא הותחל בכל טיפה. שנית דהא גמרא דילן אמר טעמא דילמא אתי לאיסתפוקי ולית ליה טעמא דירושלמי ושלישית דבפ"ק ה"ה אמר בירושלמי דלהאי טעמא שלא הותחל בכל טיפה גם חיטים לתוך הרחיים יהא אסור שלא הותחל בכל חטה, ואילו לדידן חטים לרחיים מותר וע"כ לית לן האי טעמא.

ואפילו לטעמא דירושלמי י"ל בנ"ד ל"ל דלא הותחל בכל טיפה וטיפה דהאדים שקורין גאז אינם נפרדים לטיפות טיפות אלא שוטפין ביחד אל השלהבת ורק ע"י ההפסק שיש בינם לשלהבת אינן יכולים ללכת שמה רק בנזילה כל שהוא (כמו העבירו ע"ג שפה כל שהוא דרפ"ה דמקואות) ובהסתלק ההפסק הגאז שוטף בשטף גדול, ומ"מ כבר הותחל ההבערה בכל הגאז בע"ש. וכי תימא נהי דההעבערה התחיל בע"ש הרי הבישול לא התחיל כלל וכלל, הרי קדירה חייתא שרי ליתן ע"ג אש דוקא בלא נתבשל כלל מע"ש (ריש סי' רנ"ג) ואפילו בצלי מותר היכא דליכא למיחש שמא יחתה. ואין לחלק דכאן עכ"פ הקדירה עומדת אצל האש וממילא יתבשל, דהא בשפופרת ג"כ השפופרת עומדת אצל הנר וממילא יפול השמן לתוכו, וכן ברחיים החטים הם אצל הרחיים וממילא יטחנו כל החטים. איברא דללישנא דירושלמי דההבערה צריך להתחיל מבעוד יום בכל טיפה וטיפה קשה מ"ש הבערה מבישול ואמאי מותר להניח קדירה חייתא. ואפשר דלהאי לישנא באמת אסור קדירה חייתא, וא"כ ודאי לית הלכתא כהאי לישנא אך לענין הלכה אין לזוז מדברי הפוסקים. ועכ"פ יש להתיר לחמם התבשיל בענין זה. והסכים עמי בתשובה באריכות הה"ג מו"ר הירש ראבינאוויץ אבדק"ק קאוונא.

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף