מלמד להועיל/ג/מו

מלמד להועיל ‏ ג מו

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

תשובה:
ע"ד גט ע"י שליח שנמצאו בו כמה ריעותות ונדבר עליהם אחת אחת:

1) השרטוט אינו מבחוץ אלא מבפנים. כתב בעל קב נקי סי' ס"ד בשם מהר"ם ר"י (בעל סדרי גיטין) בביאורו וז"ל: ואם שרטט במקום הכתב אם כבר ניתן אפילו שלא במקום עיגון או במקום עיגון אפילו לא ניתן יש להקל אבל אם עדיין לא ניתן ושלא במקום עיגון יש להחמיר עכ"ל.

2) הכתב אינו מעורה. כתוב בפ"ת על סדר גיטין סי' צ"ב: בדיעבד אפילו שלא במקום עיגון כשר בעירוי אחד ובמקום עיגון כשר אפילו לא עירה כלל עכ"ל, וגט אם כבר ניתן יש להקל אפילו שלא במקום עיגון. ע' קב נקי סי' צ"ד.

3) הרי את מותרת לכל אדם אינו נכתב בשיטה אחת. ע' סי' קכ"ו סעיף מ"א בהג"ה דלכתחילה טוב ליזהר ובדיעבד כשר אף אם נכתב בשתי שורות.

4) בשיטה אחרונה כתוב יותר ממלות כדת משה וישראל. כ' בסי' קכ"ו סעיף י"ח ואם כתב בשיטה אחרונה יותר מכדת משה וישראל לא נפסל בכך.

5) איזה אותיות נוגעין בשרטוט. כתוב בקב נקי סי' ע"ז: בדיעבד אפילו אם לא ניתן ושלא במקום עיגון אין לפסול, עיי"ש דלא כדמשמע מדברי הלבוש. וע' ש"ח סי' ט"ז אות ה'.

6) כנראה חסר העוקץ של י' במלת מי ובמילת מעיינות. לא עיינתי בגט ואיני יודע איזה עוקץ חסר. וכ' קב ונקי דעוקץ השמאלי שלמעלה אינו אלא לכתחלה אבל אם חסר עוקץ השמאלי למטה פסולה עכ"ל (בסי' פ' אות י' ועיי"ש סי' פ"א).

אמנם בפ"ת על סדר גיטין סי' פ"א מביא בשם נובי"ת סי' קי"ג דכשר במקום עיגון, וכן דעת הח"ס ח"ב סי' ח' ושאר אחרונים ואם אפשר יתקן תחלה כמ"ש בסדר גיטין סי' פ"א, וע' נובי"ת שם.

והנה מכ"ת הראה על מ"ש הנובי"ת סי' ק"ה וק"ו ונובי"ת סי' קי"ג דיש לחוש כיון דנמצאו כמה ריעותות חזינן דהמסדר אינו בקי בטיב גיטין וקידושין ובס' שדי מערכת גט סי' א' אות ז' מביא כמה פוסקים דכתבו דבענין זה קרוב דפסול מדאורייתא מספק כיון דחזינן דהמסדר לא היה בקי. אמנם הביא בשם שו"ת צ"צ מהגאון מליבאוויטץ דמכשיר בדיעבד בכעין זה ואין ספר צ"צ זה במחיצתי לעיין שם וע' ש"ח סי' כ"ד אות ג' ובשו"ת שו"מ מהד"א ח"ג סי' ט"ו, דאם נמצאו הרבה ריעותות שאינן כשרות אלא במקום עיגון יש לפסול עפ"י מ"ש הט"ז י"ד ס"ס צ"א דתרי קולי לא מקלינן בשביל הפ"מ, עיי"ש. ואפשר לומר כיון דכבר ניתן כאשר כתבתי לשואל תחלה משום חשש דימות הבעל, אין כאן אלא נר. 6 דצריך להיות מקום עיגון.

אמנם מ"ש מכ"ת דיש לחוש דשם המקום לא נכתב כהוגן הוא חשש גדול, וכמדומה שכתוב שם מעהריש בה"א אחר הע' כמו שכותבין בכתב אשכנזי h אמנם בכתב עברי אין ה' באמצע סי' להארכת התנועה, ורק בסוף התיבא הוא כן כמו: עשה, הנה. אבל באמצע נקרא כמו מפיק ה', וא"כ הוי שינוי שם. וע' ח"ס סי' י"ב דמכשיר בשע"ד שאנאט במקום טשאנאט (וע' בשו"ת מהר"י איטינגא ח"א סי' קנ"ב דמכשיר בשע"ד בשינוי מקום) ואולי אחרי שכבר הורגלו לכתוב (ד"מ בסליחות) עפ"י מנהג מעהרן בה' כבר ידוע שזאת ה' אינה רק סימן לאריכות המבטא ואינו שנוי, עכ"פ לא טוב עשה הרב שסידר גט, אם במקום ההוא לא נסדר גט מעולם, בלי התיעצות בגדולים, וא"כ יש כאן חששים הרבה. והנה לענין הריעותות יש להתנצל את הרב כי סבר שיש לסמוך על הסופר שחשבו לבקי בכתיבת גיטין, וע"כ לא דקדק אחריו כהוגן. ועוד בעוה"ר במדינתנו רובא דרובא אינן בקיאין ואם נאמר דגיטיהן פסולין ישארו עגונת הרבה.

ומצאתי בשו"ת שדה יצחק מהגאון מו"ה יצחק חיות (בנו של מו"ה צבי הירש חיות) שכתב בסי' ס"ג וז"ל: נשאלתי אם איכא הרבה ריעותות שכולם צריכין למקום עיגון אם לא נאמר בזה דהרבה קולות במקום עיגון לא אמרינן כמו דלא מקילין ב' קולות בהפ"מ והתרתי הדבר וכעת מצאתי ראיה ברורה לזה ממשנה גיטין ס"ו. היה מושלך בבור ואומר כל השומע קולי יכתוב גט כותבין ונותנין ואמרינן עלה בגמ' בשעת הסכנה כותבין ונותנין אע"פ שאין מכירין והכי קיי"ל ובמשנה לא אמר רק יכתוב גט ולא אמר תנו ומ"מ כותבין ונותנין, ולעיל במשנה סה: אמר כתבו ולא אמר תנו אין מתירין אלא ביוצא בקולר ובמסוכן עיי"ש וא"כ במשנה שהיה מושלך מתירין ב' קולות במקום סכנה אחת שכותבין אע"פ שאין מכירין והשנית אע"פ שלא אמר תנו כותבין ונותנין א"כ מוכח להדיא דאף ב' ריעותות בהדי הדדי שכל אחד בפני עצמו צריכה למקום סכנה אף בהצטרף ביחד ג"כ מקילין במקום סכנה וה"ה במקום עיגון כמ"ש הב"ח והט"ז דדמי לסכנה וזה ברורה לענ"ד. עכ"ל ותמיהני דגברא קא חזינא. ראיה לא חזינא דטעמא דלא בעינן במסוכן כתבו ותנו לאו משום קולא הוא דמקילין במקום סכנה אלא כמ"ש בפירוש בסי' קמ"א סעיף ט"ז משום שהדבר ידוע שלא נתכוין זה אלא לכתוב וליתן לה (אלא מפני טרדותו לא גמר דיבורו, וע' רש"י) ועל כן כתב היד המלך פ"ב מה' גירושין דין י"ב (מובא בפ"ת שם ס"ק ז') דאפילו אם טרם שנתנו לה הבריא החולה רק שבכל זאת החריש ולא ביטל השליחות יכולים ליתן לה הגט דהעיקר הוה בעת אמירה ואם היה אז מסוכן אזי אמדינן לדעתו שכוונתו היה לכתוב וליתן והוי כמו כמו עשאם בפירוש שלוחים לכתוב וליתן וכל כמה דלא ביטל שליחותם כותבין ונותנין לה, עכ"ל. אלמא דאפילו אזלא לה הסכנה כותבין ונותנין, דאין כאן קולא יתירה אלא דאנן סהדי שדעתו כן היה לכתוב וליתן. וא"כ נפלה ראייתו של בעל שדה יצחק בבירא.

אמנם כן אף שראייתו אינו ראיה מ"מ הוא רצה מתחלה לומר כן מצד הסברא בלא ראיה. ונ"ל להביא ראיה אחרת דהנה ריש גיטין אמרינן דמהימנינן לשליח שמביא גט לומר בפ"נ ובפ"נ דמשום עגונה אקילו בה רבנן. ואי אמרת דתרי קולי לא מקילין משום עגונא א"כ שליח המביא גט דאינו כשר אלא במקום עיגון לא נאמין לו דבפניו נכתב ונחתם לשמה משום תרי קולי, ולא אישתמיט חד מהפוסקים למימר הכי אלא ודאי דמשום עגונא מקילין גם תרי קולי. והנה אותו הגט (שהובא מאמעריקא) שהכשיר בעל שדי יצחק במקום עגון. הכשיר ג"כ הגאון בעל שו"ת בית יצחק באה"ע ח"ב סי' ס"ד במקום עיגון ועל הני תרי גאונים יש לסמוך. רק צוו שלאחר נתינה יתקנו בגט מה שאפשר לתקן כגון עוקצי היודי"ן כאשר צוה גם הנוב"י.

הריעותות שהיו בגט של בעל בית יצחק ובעל שדי יצחק היו: א. שאין יכול לקיים החתימות של הבד"ץ. ב. שנכתב בגט דמתקרי על שם האשה (תחת דמתקריא). ג. בהרשאה מהבעל לשליח ראשון נמצא מחק ונכתב עליה תיבת מסר וגם נמצאו בהרשאה כמה אותיות דבוקים זה לזה והמנהג לכתוב כל אות בפ"ע. ד. תיבת מתא בגט המם כמו כנ. אך נדבק היטב וניכר שהוא מם. ה. שבתיבות והרי ובתיבת די היודין כמו ו' ותינוק אחד אמר שהוא יוד ותינוק אחד אמר שהוא ואו אך שאינו דומה לשאר ווין שבכתב הזה. ו. נמצא הרבה יודין בהגט שאין להם עוקצין. ז. שנמצאו שורות שאינן מעורות. ובאשר שהני תרי גאונים וגם השואל שכנראה הוא גדול הסכימו ליתן הגט אם אי אפשר להשיג גט אחר יש להורות כן גם בנ"ד, אם יסכים עוד מורה מובהק עמנו כדי שיהי' ב"ד של שלשה. ואולי ישאל עוד את פי מו"ה חנוך עהרענטרייא במינכען.

בשולי המכתב: לענין מה שכתבתי לעיל בשם נוב"י דיש לחוש שהרב אינו בקי בטיב גיטין ע' רמ"א סי' קמ"א סוף סעיף ל' ובפ"ת שם ס"ק כ"ח ובשדי חמד מערכת גט סי' כ"ד אות ג'. ואם א"א להשיג גט אחר יש לסמוך על מה שהביא בשדי חמד בשם צ"צ ובשם מהרי"ט דאין לחוש לזה במק"מ ובפרט שכתבתי שיש התנצלות להרב. והנה מכ"ת לא כתב לי באיזו אופן נשלח לידו הגט בתורת שליחות ומסתמא נעשה עפ"י מ"ש בסי' קמ"א בפ"ת ס"ק ל"ה וע' ש"ח סי' י"ט אות ו' באריכות ובפרט באו"ק ג' (וע' ס"ג שני אות ל"ח ומ"ז). והנה אם צוה הבעל ליתן גט זה ליד שליח מיוחד לא מהני אם כותבין גט חדש אא"כ אמר הבעל בפירוש עוד הפעם שממנה אותו שליח על גט החדש, ואם אין הבעל כאן (אפילו פסול מדאורייתא) אינו מועיל מה שאמר לכתוב עד מאה גיטין, מ"מ השליח לא עשה אלא על גט אחד ששלח לידו (ע' סי' קכ"ב סעיף ב' ובאר היטב שם). ואם אמר רק לכתוב וליתן ולא עשה שליח על גט פרטי אז אפשר אפילו בפסול דרבנן וכולין לכתוב גט אחר וליתן לה שניהם מכח ממ"נ (עיי"ש פ"ת ס"ק ו' וז').

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף