מלמד להועיל/ג/לא

מלמד להועיל ‏ ג לא

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שאלה:
אחד שמו יום טוב ונקרא פעמים וכן חותם עצמו פעמים יונטעל. אמנם ברוב נקרא וחותם עצמו בלע"ז שאן (Jבn) איך יש לכתוב בגט.

תשובה:
לענין שם יונטעל ראיתי בתשובת מו"ר מהר"ם שיק סי' קכ"ג כתב דנראה פשוט דשם העריסה היה יום טוב וכן נקרא לתורה ושם יאנטיל הוא רק שם הנערות וקיצור השם דקיי"ל בסי' קכ"ט סעיף ט"ו דא"צ לכתוב כלל מיהו מסיק שם בס' גט פשוט דאם נקרא בפי כל בשם הנערות או בקיצור השם וגם חותם עצמו בשם הנערות יש לכותבו בגט. וא"כ הכא נמי כיון שנקרא (מן היהודים) בשם יונטעל וחותם עצמו כן יש לכתוב השם יונטעל. והנה בשם זה יש שכותבין אותו יאנטיל או יאנטעל, ולא נמצא שם זה לא בטיב גיטין ולא בגט פשוט, גם לא בב"ש ובס' דברי חיים. ומו"ר שם הכריע דאם יודעים בבירור חתימתו כותבין כמו שהוא חותם וא"כ כאן שהוא חותם יונטעל יש לכתוב כן דהא נגזר משם יום טוב, ועיין מ"ש בטיב גטין אצל השמות יאסקא ויאסעל והנה בתחלה ודאי יש לכתוב יום טוב המכונה יונטעל; אמנם על שם שאן יש להסתפק כיון שבלע"ז כותב אותו באות J וידוע שאין מבטא שלו דומה לאות ש' אדרבה אות ש' דומה לאות Ch בלשון צרפת, וכן כותבין בגיטין שארלאט תחת שם צרפתי Charlotte, וא"כ אפשר דהוי שנוי אם כותבין שאן שהכל יקראו אותו Chan אמנם כיון דא"א בענין אחר דבלה"ק אין לנו אות שמבטא שלו כמו J (ובודאי מה שנוהגין אחנו ב"י בארץ רוסיא לכתוב במכתבי עתי זשורנאל תחת Journal או זשארגאן תחת Jargon אין לכתוב בגט) א"כ צריך ליכתב שאן ע' גט פשוט סי' קכ"ט ס"ק קמ"ב בשם הראנ"ח. איברא דברש"י ראיתי תחת J ותחת ge אות י' (עיין חולין מ"ב ע"ב בלע"ז מארכובה) אך אפשר שבימיו היו מבטין אותו כמו י', וא"כ אין ראיה דהאיך נכתוב י', אם אינו מבטא כמו י' ואין לו דמיון כלל למבטא י'.

ולענין המכונה או דמתקרי פשוט דלמנהגנו צריך לכתוב יום טוב המכונה יונטעל והמכונה שאן. וראיתי בשו"ת משיב דבר חלק אהע"ז סי' ס' שכ' שיש לכתוב עזריה המכונה זוסא דמתקרי זוסמאן, דשם זוסא עיקר הכנוי לעזרי' ומה שכנה עצמו בשם זוסמאן אינו יוצא מהוראת השם עזרי' ולא מהסכמת המדינה ע"כ יש לכתוב דמתקרי ויישב בזה לשון הגהת רמ"א סי' קנ"ט סי"ד שנתקשו בזה הט"ז והב"ש. ולפ"ז גם בנ"ד היינו צריכין לכתוב יום טוב המכונה יונטעל דמתקרי שאן. אמנם חוששני בזה משום דראיתי בטיב גיטין דאף שכ' הב"ש ס"ק כ"ד דכשכתב דמתקרי במקום המכונה כשר מ"מ אם כתב יהושע המכונה העשל ודמיתקרי הירש יש לפסול דכאן גרע דכתב שתי הלשונות ע"ז המכונה וע"ז דמתקרי ונותן מקום לרואה לטעות שיסברו שאחד מ"ח (ע"ש בלקוטי שמות כלל י"ב). וע"כ הסכמתי לכתוב יום טוב המכונה יונטעל והמכונה שאן.

והנה מתחילה עלה במחשבתי שלא לכתוב כלל שם שאן שקרא עצמו בשם הגוים כמ"ש בתשובת אנשי שם מהגאון מהר"ש קלוגר סי' קמ"ב. אמנם הח"ס חא"ע ח"ב סי' ל"ח הכריע שיש לכתוב לביאה המכונה לעני, ואם לא כתב אלא לביאה לבד פסול, ומו"ר מהר"ם שיק בסי' קי"ב כתב דאנו יש לנו לנהוג כח"ס וכ"כ הגאון מהר"ם בנעט וכן נוהגים באשכנז ובאסטרייך ואונגארן, אף שבפולין אין נוהגין לכתוב שם הגוים. וודאי מסתבר דבאשכנז דרוב פעמים כמעט נשתקע שם יהדות אין לנהוג כמנהג פולין. וע"כ גם בשם האשה הצרכתי בנידון דידן לכתוב בתיה המכונה בערטא.

(הערות: מצאתי ברש"י לבראשית ל' ל"ב שכותב רוש בלע"ז, והוא rouge ובשמות ב' ב' לועז יונקו והוא jonc וע"ג שמות ט', ח'; ט"ז י"ד; ויקרא י"ג. ל"ט; וע' רש"י ברכות ל"א ע"ב צחור, ע"ז כ"ח ע"א ככי, והרואה יראה שאין להביא ראי' מכאן כמש"ל).

ושאלתי גם את ידידי הרב הגדול מו"ה שמואל חיים שולער רב דק"ק באללוויילער במדינת עלזאס, האיך כותבין בעלזאס ובצרפת השמות הצרפתים שיש בהן J וכתב לי שכמו שדמיתי כן הוא שבכתובות ישנות שנכתבו ע"פ בעלי הוראה סמיכים מקדמת דנא נמצא כתוב שאנעט וגם שאנעטטע תחת Jeanette ואם יכתבו יעאנטטע או אות אחר תמורת J לא יהיה לו מובן כלל וכלל. והנה מצד הדין בסי' קכ"ט סעיף ד' היה לי לילך בזה אחר מנהג מקום הנתינה, אך כיון שבפולין אין כותבין שמות גוים (ובוקארעסט מנהג פולין) אין שם מנהג בענין זה, וא"כ בע"כ יש לי לכתוב לפי מנהגנו ומנהג צרפת.

על הגט הנ"ל שנשלח לבוקארעשט השתומם הרב דשם ולא רצה למוסרו עד שאכתוב לו תירוץ מספיק על ספיקותיו כי לדעתו היה לי לכתוב שם האיש יאנטל וזשעאן או לכה"פ זשאן, ועל כן מוכרח אני לתרץ פסקי הנ"ל ואומר על ראשון ראשון ועל אחרון.

ותחילה נדבר על השם יאנטעל, והנה על הברה שנייה שיש כותבין אותה טעל, ויש כותבין טיל ויש בלא תנועה טל ודאי אין לפקפק דאזלינן בתר חתימת הבעל וכמ"ש מו"ר מהר"ם שיק בתשובותיו לאה"ע סי' קכ"ג. אולם בענין הברה ראשונה לכאורה יש לפקפק אי אזלינן בתר חתימתו שחותם יונ' בו' ולא יאנ' בא' כיון דנקרא בקמץ חטף, ואנן נוהגין לכתוב א' תחת קמץ חטף, ד"מ גאלדא. אמנם אחר העיון נ"ל דגם כאן אזלינן בתר חתימתו. דהנה זה ברור דבימים קדמונים היו כותבין י' במקום מלאפום ובמקום חולם וגם במקום קמץ חטף. ודאי בכתב המנוקד לא היו כותבין ו' במקום קמץ חטף משום דהנקוד מורה על הקריאה והי' כותבין בנקוד מָסְגָר מָחְלָל לְעָבְדם וכו' אמנם בלא נקוד היו כותבין מוסגר, מוחלט, לעובדם, וטועים הם המנקדים וקוראין מוסגר מוחלט לעובדם מפני שסוברים דהו' מורה על מלאפום או חולם, וזה אינו דהו' כאן אינו אלא סימן קמץ חטף כידוע לבעלי דקדוק (כמו שכותבין ד"מ קידש מלא אף שבניקוד צ"ל חסר קִדֵש). וכן אחב"י הספרדים חותמין וֹ תחת o, כמו שמצינו שרבינו הב"י חותם שמו קארו, ונקרא Caro, וכן בעל המחבר ספר כוזרי שני הרב ר' דוד ניטו ראיתי חתימתו בלע"ז Netto. והשם בונא ד"מ נקרא בין הספרדים Bona. והמפורסמות א"צ ראיה.

אמנם האשכנזים שקורין החולם au ולא o כספרדים, וכן אחב"י בארץ פולין אונגארן ורוסיא שקורין החולם oi או oe הם הנהיגו לכתוב א תחת o דאם כותבין ו' יש לטעות ולקרות oi, oe או au והוי שינוי השם. אמנם ראיתי דבר נאה ומתקבל בספר טיב גיטין לרא"ז מרגליות בשמות אנשים אות י' ס"ק י"ז שהביא בשם כת"י מהר"ם חריף הזקן שכ' שיש לכתוב שם גאלדא בא' אחר הג' ולא בו' וכתב וז"ל הצריך לעניננו: ואין להביא ראיה משם יוסל שנכתב בו' כי שם יוסל הוא קצור השם של יוסף לפיכך הוא נכתב בו' כמו עיקר השם יוסף שהוא שם לה"ק והטעם ידוע בדקדוק שהחולם הוא ת"ג והוא תנועה כבידה וכנגדה ת"ק והוא קמץ חטף והנה זה הוא הטעם שהרבה מלות הן בחולם והן נקראות בפי ההמון בנקודת הקמץ חטף והטעם מפני שהחולם הוא ת"ג וכבידה על הלשון ולכן הבלתי מדקדקים רגל על לשונם להמירה בת"ק שהיא כנגד הגדולה כי החולם ת"ג והק"ח היא ת"ק כנגד הגדולה והנה זה קרא בשם יוסל הנגזר מיוסף בעל תנועה כבידה הומר בפי ההמון והקלו אותו לבטא בשפתים בתנועה קלה שכנגד הכבידה, והואיל וכן הו' לא זזה משם זה הנגזר משם קודש הנכתב בו' כי הוא בחולם רק שהמרו אותו בתנועה קלה שכנגדה והנה גם בזה ראיתי גדול אחד שהי' חותם א"ע המכונה יאסקא בא' אף שאין דעתי נוחה בחתימתו מ"מ נלמד ממנו שהכותב א' בשם יאסעל לא משתבש אף שהעיקר לכתוב יוסל אבל בשם גאלדא למה נכתב ו' שהוא סימן החולם והאשה הזאת נקראת מעריסה בשם הקמץ הקל עכ"ל מהר"ם חריף הנצרך לעניננו. ואף שבעל טיב גיטין חולק שם עליו ומסיק דיש לכתוב יאסל ויאסקא בא' מ"מ נראה שם דמודה דאם חותם בכנוי זה יש לילך אחר החתימה וזה מן הדין כי ודאי אין לומר דמי שחותם כדעת מהר"ם חריף הוא משתבש, ואין לומר דיטעו לקרות Joissel ובאמת שמו Jossel דהא גם שם יוסף ההמון מבטין אותו Jossef וא"כ בלתי ספק גם יוסל יקראו Jossel והנה מובן מאליו דכל מה שכתב מהר"ם חריף לענין שמות יוסף ויוסל ויוסקא ראוי לומר ג"כ לענין השמות יום טוב ויונטעל (כי מ' ונ' מתחלפין כידוע ויונטעל הוא קיצור מיום טוב), וכיון שבפי ההמון יום טוב נקרא Jomtow בודאי גם יונטעל לא יקראו אלא Jontel ואין לחוש לטעות כלל וכלל, וא"כ שפיר דמי לילך אחר חתימתו.

ועתה נדבר על אודות שם הצרפתי Jean. הנה זה אין לספק שאות e לא נכתב במכתב עברי כיון שאינו נרגש כלל במבטא כידוע (גם הבעל חתם לפנינו שמו Jבn) אך יש לספק האיך כותבין אות הצרפתי J. והנה ידעתי גם ידעתי שאחב"י בארץ פולין ורוסיא וכמדומה לי גם בארץ אונגארן כותבין זש ד"מ זשארגאן, זשורנאל וכדומה, בשפה אונגארית ג"כ כותבין תחת J הצרפתי zs (שהוא כמו זש) ובשפת פולנית כותבין ?. אולם אם אשכנזי שאינו יודע מנהג פולין יראה כתוב שם זשאן ינקד בלתי ספק זְשַאן, ויקרא ג"כ בס' Seshan, כי J צרפתי הוא ש' רכה ואינו מורכב מז' וש' והאונגארן כותבין zs כדי להורות שאות s (שהוא להם ש') הוא רכה כמו אות z וכן הז' בא רק להורות מבטא הש' והוי כמו סימן דגש (·) ורפה (-) ויש מאשכנזים כותבין בקו באמצע כדי להורות שאות sch הוא רכה, וכן כותבין sz כדי להורות שאות s הוא חזקה כמו ס' ולא רכה כז', ובודאי מי שיכתוב תחת sz בעברי זצ או סצ הוא משתבש שבוש גדול. והנה כיון שאין אנו רשאין לנקד הגט ואנו כותבין ד"מ פ' בין לחזק בין לרפה גם אין לנו סימן להורות על ש' רכה, בעל כרחנו יש לנו לכתוב ש' גם תחת ש' רכה, והנה יש לנו דוגמא, כי בודאי במלת קָדְשִׁי הש' רכה יותר מבמלת נָטְשו (כי ד' כשנבטא רכה גורם שגם הש' רכה במבטא).

אולם אף שנודע לי שהאשכנזים כותבין תמיד ש' תחת J צפרתי אעפ"כ לא סמכתי על סברתי ואמרתי שמלה צרפתית צריך אני לכתוב כמו שכותבין אותה אחב"י בארץ צרפת כי הם יודעין האיך מבטין אותו. וע"כ שאלתי רב אחד מופלג בארץ עלזאס שהיה עד תרל"א חלק מארץ צרפת ורוב אחב"י של ארץ צרפות יושבים שם, והיו שם רבנים גאונים בימים קדמונים. והנה לוטה פה התשובה שקבלתי מרב זה, והוא חתן הרב הגאון המפורסם ר' שלמה וואלף קליין זצ"ל שהיה אב"ד בק"ק קאלמאר במדינת עלזאס. ומשם יראה מכ"ת כי כדעתי כן הוא שאחב"י בארץ צרפת היו כותבין מקדמת דנא שאן ולנקבה שאנעט, וע"ז סמכתי לדינא לכתוב גם כאן שם Jean במכתב עברי שאן. ועיין תשובת ח"ס אה"ע ח"ב סי' י"ב לענין שם העיר שאָנאַט. הכ"ד זעירא דמן חבריא הק' דוד צבי האפפמאנן.

שוכט"ס להרב הגאון מהור"ר חיים שמואל שור נ"י אב"ד דק"ק באקארעשט יע"א. אודה ולא אבוש שלא ידעתי מ"ש הגאון מסאנז בספר ד"ח, כי חבל שאין ספר זה בבית עקד הספרים שלנו, וחבל שאין אני יכול לעיין בדברי קדשו. אולם האיר ד' את עיני ומצאתי בבית עקד הספרים שלנו ספר אהלי שם, שמביא בקצור הרבה פעמים ספר ד"ח. והנה אני חשבתי שאין בוניכם שום מנהג איך לכתוב אות J (ואכתוב באגרת זאת מכאן ואילך זש ובלעז אכתוב בקו באמצע למען יובנו דברי לפני מכ"ה) מפני שידעתי שמנהג פולין שלא לכתוב שמות הגוים. ובאמת כמדומה לי עד שבא הגאון מסאנז לא היה מנהג קבוע לענין זה בפולין, והראי' שהגאון רא"ז מרגליות אשר כל רז לא אנס לי' כ' בספרו טיב גיטין ש"נ אות ד' ס"ק ד' שיש ספק בין הגדולים אם לכתוב דרזנא בז' או דרשנא בש', וסיים שם וז"ל: והנה לא שמעתי שם זה לאשה אך עיר אחת בארצנו שנקראת דרשנא בשי"ן ימנית אבל לא בשי"ן ימנית ממש כ"א נראה כאלו הורכב בהברת זיי"ן מותזת ואיני יודע איך נוהגין לכתוב שם העיר הזאת בגיטין וכתובות עכ"ל ט"ג. והביא שם באהלי שם בשם ד"ח שהוא הכריע לכתוב שם האשה דרזשנא בז"ש. ועתה ימחול נא מכ"ה ויעיין שם בט"ג ובד"ח או בס' אהלי שם ויראה שמקדמת דנא היו קצתן כותבין בז' וקצתן בש' בארץ פולין. עוד ימחול מכ"ה ויעיין בט"ג ש"נ אות ג' סס"ק ח' שהביא בשם מהר"ם חריף השני וז"ל: בזה השם גאמילה צריך חיריק רבה כי אצל בני ספרדי ורומני' הג' רפה ונקודה עליו כזה (ג̇אמילה) וקורין דזייאמילה ועיין בספר שמות וצ"ע גדול האיך לכתוב בארצינו וכן בשם גוייא קורין דזויא עכ"ל. ביאור דבריו השם גאמילה הוא באיטליאני Giamila ונקרא Damila והשם גוייא הוא באיטליאני Gioja נקרא Doja, והנה ברומי המנהג לכתוב שם כזה כמו בכתב הגוים גיאמילה, גיוייא, אמנם בקהלות התוגרמות היו כותבין גאמילה, גוייא והנקודה באות ג' מורה שקוראין כמו בלשון ערב (שג' נקרא דזש) וזה נקרא ג' רפה בספרי גדולי הספרדים, ויש ביניהם מחלוקת אי כותבין הרפה בגט, ואי צריך ב' גיטין ואיך לעשות אם שולחין ד"מ גט מרומי למקום אחר, ויש אתי הרבה שו"ת מגדולי ספרדים שמאריכין בענין זה. ומהר"ם חריף מסופק איך לכתוב אות dsch בארץ פולין. והנה לפי הכרעת הגאון מסאנז אין ספק שיש לכתוב דזש, כמו שכתב אצל השם מינדזשא. (וכן אחב"י הרוסיים הדרים בענגלאנד כותבין תחת אות J האנגלית דזש, מפני שהאנגלים מבטים אותו dsch). מזאת יראה מכ"ה ויבין שמקדמת דנא לא ידעו דבר זה שיכתבו זש תחת אות sch.

והנה אם הגאון בעל ד"ח חדש דין זה בעד ארצות פולין ואונגארן דינו נכון באשר שבאונגארן נודע שהגוים כותבין תחת אות זה zs, ובפולין כותבין ? ואין מקום לטעות. אך אם דעתו של הגאון היתה להכריע דין זה לכל הארצות במחכ"ת נעלמו ממנו לפי שעה ספרי גדולי הספרדים שמראין בעליל (למי שמבין דבריהם) שתחת dsch ברומי כותבין גי, בשאלוניקי כותבין ג, ובני קאנדיא כותבין ז' (עיין ט"ג ש"נ אות ז' ס"ק ה') וא"כ מי שיכתוב בקהלות אלו דז"ש כדעת הגאון בעל ד"ח בלתי ספק הגט פסול. ואני לא אאמין שמעולם עלה על דעת הגאון לפסוק דין זה לכל הארצות. ובעל ס' אהלי שם דכללא כייל בכלל י' סוף סעיף ב' דיש לכתוב ז"ש במחכ"ת טעה בזה, ואולי גם הוא אינו פוסק אלא למדינות פולין ואונגארן. גם באשכנז כל איש הרואה זש יבטא ssch דהיינו כמו ש' כפולה, והז' שיבוא לרפה הש' אדרבה הוא מחזק אותה בעיני כל קורא אשכנזי ד"מ: אויזשפרעכען, אויזשליעסען, לאזשלאגען וכדומה.

ומעתה בנידון דידן אם עדיין אין מנהג קבוע בארץ רומאניען לפסוק ע"פ דעת הגאון בעל ד"ח ואין שם שום מנהג קבוע והדבר עדיין שם בספק כמו שהיה בספק אצל הגאון רא"ז מרגליות, טוב ויפה עשיתי שנהגתי כמנהג ארצנו. ומ"ש מכ"ה שאף לפי דעת הח"ס ומהר"ם בנעט היה הגט כשר אם לא כתבתי שם הלע"ז לא שמיע לי כלומר לא סבירא לי. ולא אאריך בדבר זה, כי מה דהוי הוי והצועק לשעבר ה"ז תפלת שוא. אמנם אם כבר נקבע מנהג בבאקארעשט עפ"י הגאון בעל ד"ח לכתוב בגיטין ובכתובות זש הרי הדבר שאלה חמורה (ואם לפני מעכ"ה הוא דבר פשוט אני איני בוש לומר שאצלי בעניותי הדבר צריך עיון רב) ואף שיש אתי תלי"ת חבילות חבילות ראיות וסברות להכשיר הגט גם בכה"ג, מ"מ חלילה לי להורות בענין חמור כזה יחידי אפילו בעירי, ק"ו בן בנו של ק"ו שלא אעיז פנים לעמוד במקום גדולים ולומר למעכ"ה קבלו דעתי. ואם מעכ"ה ברוחב בינתו ימחול ויעיין בדבר (יעיין ד"מ בט"ג ש"נ אות ז' ס"ק ז' בשם זושטא או גושטא ושם זה נקרא Dschusta, ובגט פשוט סי' קכ"ט סוף ס"ק כ"א, ועוד שם ס"ק קמ"ב מ"ש בשם הראנ"ח וגם מ"ש בפתחי תשובה בקונטרס השמות בשם יאלק בשם הגט מקושר) וימצא היתר הרי טוב, ואם לאו אני מוכן לעשות כזאת: הנה זה שלש שנים שנתאחדנו בארץ אשכנז ויסדנו חברת רבנים היראים. ובחברה זאת נבחרו ה' רבנים להיות האלאכישע קאממיזזיאן, אשר לפניהם כל דבר קשה וספיקא דדינא יובל למען יורו כדת וכהלכה. ומעתה הנני מוכן להציע באריכות שאלה זאת (עם כל ראיותי וסברותי להכשיר הגט) לפני האלאכישע קאממיזזיאן הזאת, והם יכתבו פסק דינם ואשלח פסק שלנו למעכ"ה והוא ברוחב בינתו ירחקו או יקרבו.

מ"ש מעכ"ה שהנכון לכתוב זשעאן מפני שחותם Jean במחכ"ה טעות פלטה קולמסו, כי ידוע לכל שהשם Jean נקרא זשאן ולא זשעאן, והבעל אמר לנו כמה פעמים בדיוק שנקרא זשאן (וע"כ חתם לפנינו Jבn כדי שלא נטעה) ולי אין שום ספק שאם היינו כותבין זשעאן היה הגט פסול.

חמשה הרבנים שהם בהאלאכישע קאממיזזיאן שלנו הם הה"ג מוהר"ר זאב פיילכענפעלד נ"י אב"ד דק"ק פוזנא, הה"ג מוהר"ר מרדכי הלוי איש האראוויטץ נ"י אב"ד דק"ק פראנקפורט דמאין, הה"ג מוהר"ר אביעזר אויערבאך נ"י אב"ד דק"ק האלבערשטאדט, הה"ג מוהר"ר אברהם ביבערפעלד נ"י רב דביהמ"ד דק"ק בערלין (אביו של דיין שלנו) ואנא זעירא דמן חבריא. מוקירו ומכבדו כערכו הרם ד"צ האפפמאנן.

שאלה ערוכה לפני הנבחרים להורות הלכה (האלאכישע קאממיזזיאן) בחברת רבנים היראים באשכנז יצ"ו זה כמה שבועות סידר הבד"צ של קהל עדת ישראל פה בערלין גט לשלחו על הבי דואר לבאקארעשט למסור אותו שם לאשה עגונה בפקידת הבד"צ דשם ובראשם הרה"ג מוהר"ר חיים שמואל שור אב"ד דשם. והבעל היה שמו יום טוב, ושם האשה בתיה. ואמר לנו הבעל שהוא מכונה Jontel, אך בלע"ז נקרא בשם Jean ואשתו נקראת בשם Berta וכדי לברר ספוקותי ופסקי, אכתוב בזה השאלה תחת אות J בשם Jean והמבטא sch (דהיינו sch עם קו עליו) לפי שמבטא שלו הוא כמו ש' רפה כידוע.

והנה הבעל הראה לנו חתימת כנוי שלו שהוא חותם במכתב עברי: יונטעל (בוי"ו אחר י' וע' אחר ט') ולענין שם Jean אמר לנו שאינו חותם רק באותיות לע"ז ומבטא שלו הוא schan וכתב לפנינו Jאn (כנראה כתב כן להורות לנו שאין מבטין אותו e כי באמת כתב לנו אח"כ הרב דבוקארעשט דבמכתביו שכתב לו הבעל חתם עצמו תמיד: Jean).

והנה לענין שם האשה לא היה לנו ספק וכתבנו: בתיה המכונה בערטא: (ע' מנהג פראנקפורט במטה לוי סי' א' הערה ט' וסי' ו' הערה א'). אך לענין שם הבעל היו לנו כמה ספוקות, ואחרי העיון והדרישה והחקירה עלתה בידנו לכתוב: יום טוב המכונה יונטעל והמכונה שאן, ואלה הן טעמים שלי:

א. שלא לכתוב כלל שם הלע"ז שנקרא בו תמיד אי אפשר שהח"ס אה"ע ח"ב סי' ל"ח כ' בשם לביאה שנקראת לעני שאם לא כתב המכונה לעני הגט פסול, ומו"ר מהר"ם שיק כתב בשו"ת שלו חאה"ע סי' קי"ב שכ"פ מהר"ם בנעט בתשובת הר המור סי' ל"ד ושכן נוהגין באשכנז ואסטרייך ואונגארן, וכתב עוד שם אף שהגאון מהר"ש קלוגער בתשובת חידושי אנשי שם סי' קמ"ב כתב דלא יכתבו שם הגוים בגט וכן נוהגין בפולין, אני תלמידי ותלמידי תלמידי הח"ס נמשכין אחר הח"ס. ויש אצלי תשובה כ"י מהגאון ר' מענדל קארגויא זצ"ל שהכריע ג"כ לכתוב שמות הלע"ז וז"ל שם: בעיר הזאת (פאריס) שכיח שיש להאשה שני שמות האחד שם העריסה והשני שם הרגיל בלשון צרפת הסכמנו יחד אם שם העריסה נשכח לגמרי עד שאין קורין לה בשום פעם בשם זה אין כותבין אלא שם החדש, ואם שם העריסה עדיין לא נשתקע לגמרי אלא שהרוב קורין אותה בשם הצרפתי אם אין שייכות לשם העריסה עם שם החדש כגון ששמה קילא ונקראת לואיזע כותבין לואיזע דמתקריא קילא, ואם שם העריסה הוא שם עברי מקדימין השם העברי וכו' עכ"ל הצריך לעניננו.

ב. והנה לענין שם יונטעל אף שהוא רק שם הנערות משם יום טוב הסכמנו לכותבו כמו שפסק מו"ר מהר"ם שיק בסי' קכ"ג. ולכאורה היה לנו לכתוב יאנטל או יאנטעל (בא') מ"מ כיון שהבעל חותם עצמו יונטעל בו' וגם נגזר משם יום טוב נשגם שם זה מבטין אותו Jomtow שנכתב בו' הכרעתי לכתוב כחתימתו עפ"י מה שכתב הטיב גיטין בשמות אנשים אות י' ס"ק י"ז בשם מהר"ם חריף לענין השמות יאסל ויאסקא דלפי מהר"ם חריף יש לכתוב יוסל יוסקא משום שנגזר משם יוסף ואף שבעל ט"ג חולק עליו מ"מ נראה שמודה לו באם הבעל חותם עצמו בו' דאזלינן בתר חתימתו, וכן לענין הברה שנייה שאפשר לכותבה טל או טיל או טעל פסק מו"ר מהר"ם שיק שם דאזלינן בתר חתימתו.

ג. אך לענין שם Jean צריך עיון גדול איך כותבין. זה פשוט דאות שאינה נרגשת במבטא אין כותבין כלל באותיות עבריות, דאם היינו כותבין ד"מ יאקועז תחת Jaques מי יבין את זאת; וכן מצאתי כתוב בתשובת רמ"ק הנ"ל (אות א) שם שארלאט אף שבצרפת נכתב Charlotte גם לענין אות n שבסוף לא נסתפקתי, כיון שהבעל אמר שנקרא schan ולא schang אבל דא עקא איך לכתוב אות J שמבטא שלו sch באותיות עבריות. והנה כבר כתב הראנ"ח ח"א סי' פ"ז והובא בס' גט פשוט סי' קכ"ט ס"ק קמ"ב: יש קצת מבטאות ומוצאות בלשונות הלע"ז שאין לנו באותיות אות מורה עליהן כשאנו באין לכותבן מניחין במקום המבטא ההיא אות אחרת שהמבטא שלה קרוב למבטא המבוקש כגון שם ג'מילה שאין באותיות אות כמו מבטא קריאתה עכ"ל הראנ"ח והוסיף הגט פשוט: וכן שם גוייא וגינטיל וגוסטא ואנגיל ע"כ. והנה שמות אלו נקראין: andschel Dschamilla Dschoja Dschusta Dschentil ומבואר בשו"ת ובשאר גדולי הספרדים שתחת sch היו כותבין ברומי: גי, כמו בלשון איטאליני ובסאלוניקי (וכן ברוב קהלות ספרדים) היו כותבין ג' או ג (ג' עם סי' רפה עליה) כמבואר בתשובת מהריב"ל ח"א כלל ד' ומובא בס' עזרת נשים למהר"ם בן חביב שמות נשים אצל שם איריני. ולפ"ז תחת מבטא sch צריכין אנו ג"כ להניח אות שהמבטא שלה קרוב למבטא המבוקש (איינען בוכשטאבען, דעזזען לויט דעם געזוכטען לויטע וועניגזטענז נאהע קאממט). והנה מבטא אחב"י אינו שוה בכל הארצות. ע"כ צע"ג למצוא אות כנ"ל, בגט להולכה.

ד. ובחפשי בספרים איזה אות קרוב למבטא sch מצאתי בטיב גיטין בשמות עיירות אצל פרעסבורג שכותבין דמתקריא פאזשן והוא שם הוגאריא של העיר Pozsony (בטא: Poschony ) אך מזה אין להביא ראיה שמניחין גם בארצות אחרות זש תחת sch (כמו שראיתי במ"ע אחב"י בארץ רוסי' שכותבין: זשורנאל, זשארגאן) כי שם פאזשן נכתב ע"פ כתיבת אונגארן zs (שהוא שוה לז"ש), כמו שברומי כותבין גי תחת dsch ע"פ לשון איטאליא (gi). ואדרבה מבואר בטיב גיטין ש"נ אות ד' ששם דרזנא יש כותבין בז' ויש כותבין בש', ואחרי העיון שם (ובספר אהלי שם אצל שם זה) מבואר דהמבטא היה sch ולכן היו מחולקין איך כותבין. וכן בט"ג ש"נ אות ג' סק"ח הביא בשם מהר"ם חריף דצריך עיון גדול איך כותבין בארצנו שם גאמילה וגוייא Dschamilla Dschoja.

ה. והנה לא יכולתי להכריע זש כמו מכתבי עת שברוסיא, דהסופר והעדים כאן צריכין להכיר שם המגרש וצריך שיהא נקרא גם כאן במקום כתיבה, עיין סי' קכ"ה סעיף י"ח ובפתחי תשובה שם וכאן קוראין ז"ש כמעט כש' כפולה (ד"מ: אויזשליעסען, אויזשפרעכען), ותחת שאנו רוצים לרפה את הש' אנו מחזקין אותה ע"י הוספת ז', והבעל אמר לפנינו שנקרא schan . והסופר והעדים קוראין בגט sschan. וע"כ הסכמתי שהאות היותר קרוב אלא המבטא sch אצלנו הוא ש ואף שמצינו בשם דראזנא שיש היו כותבין ז' תחת sch זה בפולין שגם הגוים כותבין ? אבל במדינתנו כתיבה כזאת לא תהי' מובנת שכותבין תמיד ז' תחת s, והסופר והעדים יקראו san, וזה הוא שינוי גדול; אמנם אם נכתוב: שאן, ויקראו: schan, אין ההפרש בין זה להבטת השם בלע"ז גדול כ"כ, ובפרט שיודעין שאין לנו סימן לש' רפה, ויכולין לקרות רפה כמו פ' שקורין p או f. נוסף לזה שאנו כותבין כמה פעמים באותיות עבריות. שורנאל, שארגאן שענירען, ובכלל מצינו שאחב"י כותבין למלות לועזית עפ"י כתיבת הגוים שדרים בארצם וע"כ כותבין ברומי גי ובארצות הישמעאלים ג תחת dsch וע' לע"ז דרש"י. והאשכנזים מעתיקים (טראנזזקריבירען) רובא דרוזא sch תחת J הצרפתי וכל אדם קורא כהוגן ושאלתי בכתב את הרב ר' שמואל חיים שילער נ"י רב דק"ק באללוויילער בעלזאס, איך כותבין במדינות עלזאס השמות Jean או Jeanette בכתובות ובגיטין, והשיב לי שראה בכמה כתובות מרבנים סמוכין דמקדמת דנא כתוב שאנעט או שאנעטטע, ואם יכתוב איש במדינתם יעאנאטטע או באותיות אחרות, שום אדם לא יבין את זאת. וע"כ הכרעתי גם אני ובית דיני לכתוב: שאן וכוונתי בזה לדעת תרי גאוני ארץ עיין לקמן. והנה מצד הדין היה לי לחקור איך המנהג בבוקארעשט במקום הנתינה, ואם היה שם מנהג אחר, אפשר דצריך שני גיטין (וכמו שאבאר לקמן). אולם מאחר שהרב דבוקארעשט כתב לנו שם האשה בתיה ולא שם לעז שלה בערטא, מזה הוכחנו דשם נוהגין כמנהג פולין (ע' לעיל אות א') שאין כותבין שמות הלע"ז, וכיון שאין מנהג קבוע במקום הנתינה (ובפרט שבטיב גיטין מסופק איך כותבין מבטא sch ) יכולים אנו לילך אחר אופן הכתיבה בארצנו, ובפרט בכנוי שיש להקל בו (כמו שאבאר לקמן).

ו. ובכן אנחנו כתבנו הגט באופן הנ"ל וסדרנו אותו ושלחנו אותו ביד הבי דואר עם שתי ההרשאות כהסכמת האחרונים ובא ליד הבד"צ לבוקארעשט. וכתב לנו הרה"ג האב"ד דשם שנבהל והשתומם על שכתבנו: יונטעל, שאן והיה צריך להיות: יאנטל זשעאן או לכה"פ זשאן. והנה על אודות הכתיבה של שם יונטעל כתבתי לו באריכות. שזה הוא בדיוק חתימת הבעל, והלכנו בזה אחר חתימתו כמבואר בקצרה לעיל אות ב. גם לענין שם שאן כתבתי לו טעמי ונמוקי. אולם השיב לי שיש מנהג קבוע שם לכתוב זש, וכן הכריע בס' דברי חיים ש"נ אות מ' שכותבין: מינדזשא, מיזשא (Mindscha, Mischa) ובכן הוא מפקפק אי כשר הגט או לא. ורק אי עוד ב' רבנים מפורסמים יסכימו עמי רוצה גם הוא לנופף ידו ולהכריע ליתן הגט יען שהוא מיראי הוראה. והשבתי לו שגם לי נפל ספק בדבר אחר שיש שם מנהג קבוע לכתוב: זש, ודבר זה צריך עיון רב וחלילה גם לי להורות יחידי בדבר זה, רק אציע את הדבר לפני הרבנים של האלאכישע קאמיזזיאן של חברתנו והם יכריעו. והנה הרה"ג אב"ד דבוקארעשט מרוצה בדבר שאציע שאלה זו לפני כבור מעלתכם. ומקודם אומר שאלמלא המצא תמצא שהשינוי בין ש' (כאשר כותבין במדינתנו) וז"ש (כאשר כותבין בבוקארעשט) הוא שינוי גדול, אז לענ"ד יצטרכו שני גיטין, כאשר יראה הרואה בתשובת מהריב"ל ח"א כלל ד' ובספר אהלי שם לר' שלמה גאנצפריעד כלל י' ס"ק ל"ה ובפוסקים המובאים שם, ויבורר עוד ממה שאכתוב לקמן. אולם לא אאריך בדבר זה כי לענ"ד אין זה שינוי שפוסל הגט, וגיטא דילן כשר הוא לכה"פ בדיעבד אף שלא בשעת הדחק, וכש"כ בנידון דידן שהוא שעת הדחק גדול. ואברר דעתי בעזהי"ת.

ז. אף אם נניח שהמבטא ז"ש שוה ממש למבטא sch שבשם Jean, ואנו כתבנו אות ש' דהיינו מבטא sch תחת זש דהיינו sch מ"מ אין השנוי יותר מאילו נכתב ס' תחת ז'. והרי מבואר בס' עזרת נשים למהר"ם בן חביב שמות נשים אצל שם זפירה (וכ"כ בגט פשוט סי' קכ"ח ס"ק ג' וסי' קכ"ט ס"ק ק"ל) שאם כתבו ז' תחת ס' או איפכא כשר (וע' ט"ג ש"נ ריש אות ז'). והנה כל מבין יבין שערך הז' אל הס' הוא שוה ממש לערך מבטא sch אל sch, דמי שמבטא סבולת תחת שבולת, מבטא ג"כ ז' תחת sch . וק"ו בן בנו של ק"ו שהכל יודעין שמבטא זש אינה שוה ממש למבטא sch , ורק מפני דוחק, שאין להם אות השוה למבטא sch , הניחו זש. וא"כ אין חשש שיוציאו לעז במקום הנתינה שאין זה שם האיש, כי הכל ידעו שכמו שהם הסכימו לכתוב זש תחת sch , כמו כן אנו הסכמנו לכתוב ש' ובפרט שנכון יותר לכתוב תחת J אות אחת מלכתוב ב' אותיות תחת אות אחת. נוסף לזה שהבעל לא חתם מעולם שם Jean באותיות עבריות (כי כן אמר לנו) רק באותיות לע"ז, וא"כ איך יבוא שום אדם להוציא לע"ז על שלא נכתב בגט: זשאן, ומעולם לא ראה שום אדם חתימתו: זשאַן, ואולי חותם עצמו באותיות עבריות: שאַן. ועכ"פ ודאי כל הרואה מידע ידע הוי טעות דעביד למיטעי דהוי רק כחסר ולא כשינוי, ע' שו"ת חא"ש סי' ג', וסי' ק"ג.

ח. כתב בס' גט פשוט סי' קכ"ט סוף ס"ק כ"א דהא דמקום הנתינה עיקר דוקא בב' שמות מוחלקין אבל בשם אחד דבמקום הכתיבה קרו לה פאלומבה ובמקום הנתינה קרו לה פאלונבה וכיוצא בזה יש שנויים הרבה בשמות הלועזיות מצד מבטא הלשונות לכתחילה כותבין כמנהג מקום הנתינה ואם עבר וכתב כמנהג מקום הכתיבה כשר בדיעבד וראי' לזה ממ"ש המרדכי בפ' המגרש בשם תשובת ריצב"א. עכ"ל. ומבואר יותר בספרו עזרת נשים ש"נ אצל שם זושטא (שם זה מבטין: Dschusta ) דבקנדיא כותבין זושטא ובמקומות אחרים כותבין ג'ושטא (עיין לעיל אות ג') ואם כתבו בגט ג'ושטא לשולחו לקנדיא אף שכותבין שם זושטא הגט כשר, דהא דכתב מקום כתיבה עיקר הגט פסול היינו דוקא בב' שמות מחולקין דבמקום הכתיבה קורין לו ראובן ובמקום הנתינה שמעון, אבל בכה"ג גושטא וזושטא הכל שם אחד ואין בכ"ב אותיות שום אות בפרטות יורה על מבטא והברת שם זה, והדבר מפורסם וידוע דיש מקומות כותבין ג'ושטא בגימל משום דהמבטא קרוב לג', ויש מקומות כותבין בז' משום דהמבטא קרוב לז' בכל כה"ג לא מיקרי שינוי לבני מקום הנתינה עכ"ד וע' גם ט"ג ש"נ אות ז' שם זושטא. והנה הכא נמי מקדמת דנא היו יש מקומות כותבין בז' ויש מקומות כותבין בש' גם בארצות פולין כמבואר בט"ג שהבאתי לעיל אות ד'. ועיין עוד בס' עזרת נשים ש"א אצל שם אנג'יל andschel שיש מקומות כותבין אנשיל בשין במקום ג' dsch .

ט. בפתחי תשובה סי' קכ"ט ס"ק נ"ט הביא בשם כנסת יחזקאל ר"ס ס"ט אודות גט שנשלח מפרד"מ לק"ק פינטשוב וכתב וראדי בו' ופקפק ע"ז הרב דק"ק פינטשוב דשם כותבין פראדי בפ'. וכ' הכנ"י שדעתו מסכמת להגאון המסדר דאף דמקום הנתינה עיקר מ"מ בזמה"ז שכותבין בהרשאה בכל מקום שתמצאנה ופן ימצאנה השליח באשכנז או בתוגרמה שם מקום הכתיבה עיקר. ועיי"ש דבעל פ"ת ביאר דעת הכנ"י כיון דאין כאן שינוי גמור רק בהברת לשון המדינות דבזה בלא"ה בדיעבד כשר כמ"ש הרמ"א ז"ל, רק דלכתחילה יש לכתוב כפי לשון מקום הנתינה, בזה קאמר הכנ"י דבזה"ז שכותבין בהרשאה בכל מקום שתמצאנה אף לכתחילה יש לכתוב כפי לשון מקום הכתיבה. ועיין עוד מ"ש בפ"ת בקונטרס השמות אצל שם ואלק דכותבין באשכנז בו' ובפולין פאלק בפ' והביא בשם גט מקושר דצ"ע אם שולחין גט מפולין לאשכנז איך לכתוב אם נכתוב בפ' הרי נראה שינוי במקום נתינה ואם נכתוב בויו הרי הוא כשינוי במקום הכתיבה ולא שייך לכתוב ואלק דמתקרי פאלק דא"כ משמע שנקרא במקום כתיבה בשינוי ממה שנקרא במקום נתינה ובאמת אין חילוק רק בכתיבה עיי"ש דמסיק דגם אם שולחין מאשכנז לפולין יש לכתוב לכתחילה בויו, ובדיעבד מכשיר בכל ענין. לפי הנ"ל אפשר שאפילו אם הייתי יודע שהמנהג שם לכתוב זש, שפיר עשיתי לכתוב ע"פ מבטא שלנו ש' ובדיעבד ודאי כשר.

י. ועיין סי' קכ"ה סעיף י"ח דפסקינן צריך שיהא נקרא הגט במקום נתינתו וכו' וי"א שאף במקום כתיבתו צריך שיהא נקרא וכתב בפתחי תשובה ס"ג ל"ג בשם תשובת ב"ח החדשות דתרתי בעי שיהא נקרא במקום כתיבה ובמקום נתינה, ולענין השמות אף דשם הנתינה עיקר מ"מ צריך לכתוב שניהם עיי"ש שהאריך. ובס' גט פשוט ס"ק פ"ב האריך ג"כ והביא הרבה תשובות גדולי הספרדים והעלה דבדבר שמפורסם ביותר שכותבין כן במקום הכתיבה יש להקל ונחלקו רבוואתא בשיקול הדעת מה חשוב פרסום ביותר עיי"ש. והנה בנידון דידן דידוע שאין בלה"ק אות בעד מבטא זאת, וגם ידוע שיש אנשים מחליפין הרפה בחזק והשינוי מש' רפה לש' חזקה הוא שינוי קל, הוי כמפורסם ביותר שכותבין בענין אחר. ואילו אי כותבין זש במקום שאין מנהג לקרותו sch ודאי תינוק דלא חכים ולא טיפש לא יקרא אותו sch אלא ssch קרוב לש' כפולה, וא"כ א"א לכתוב במקומנו זשאן דלא יכירו שהוא שם הבעל. אמנם במקום הנתינה אף אם יקראו schan יכירו שם הבעל כבחילוף ז' וס'. ואי לא תימא הכי לא ידעינן איך לכתוב בנידון דידן כמו בענין ואלק ופאלק שהבאנו לעיל אות ט.

יא. בשו"ת מים חיים ראפופורט סס"י ס"א מקיל במקום עיגון באשה ששמה העניא וכן כותבין שם זה במקום נתינה ובמקום כתיבה קורין שם הענא בלא יו"ד ולמד זה מדברי ט"ג שכתב לענין גושטא וזושטא (שהבאתי לעיל אות ח' בשם עזרת נשים) וכן הביא ג"כ בשם תשובה כתב יד בפתחי תשובה בקונטרס השמות אצל שם דרעזיל, והביא גם ראי' מדברי רמ"א סוף סי' קכ"ט דאין קפידא בזה בדיעבד ובתשובת צמח צדק מהגאון מוהר"ם מליבאוויטץ סי' קפ"ט ועוד בכמה תשובות כתב דאין ראיה מהאי דרמ"א דמיירי בכינוי וכיון דהשם נכתב כהוגן השם מעיד על הכינוי, ואין ללמוד מזה לגוף השם וכן הגאון שם אריה סי' פ"א חילק בין שם לכינוי. ומעתה אני אומר אפילו לדעת המחמירין (כגון בעל חידושי אנשי שם וסיעתו) מ"מ בנידון דידן דאין השינוי הקל בעיקר השם אלא בכינוי ודאי כ"ע מודו דיש להקל. ויש עוד סברא דודאי אף דפשיטא דשינוי גמור גרע מאילו לא כתב כלל כידוע מדברי הפוסקים, מ"מ בשינוי קל הסברא נותנת דגרוע טפי לא כתב כלל מכתב בשינוי קל (וע' סברא זאת בס' אהלי שם בפתח האהל דף א' ע"ג ומה שהבאתי לעיל סוף אות ז' בשם שו"ת חדושי אנשי שם), וא"כ להני פוסקים דמכשרי בלא כתב כלל כינוי זה ודאי כשר בשינוי קצת. ויש עוד להצטרף דעת הפוסקים דמקילין בדלא אתחזק במקום כתיבה שיש לו שם אחר במקום נתינה, דהא גם אנחנו לא ידענו שכותבין במקום הנתינה בענין אחר. ואף דרבים חולקים בזה, מ"מ הוי ג"כ סניף, וכיון דנכתב שם מקום הכתיבה ולא שם מקום נתינה לא הוי אלא פיסול דרבנן משום לעז יש להקל ע"י סניפין הרבים שהבאתי בעזהי"ת. וראיתי בשו"ת משיב דבר מהגאון מוולאזין ח"ד סי' ס"ה בגט שכתבו שם האשה שצערע תחת טשערע וכתב שם וז"ל: גם בשם שצערע, שהיה ראוי לכתוב לדעת מע"כ טשערע [ולא שטערע כמכתבו] אין לפסול ח"ו מחמת זה אחר שהכל קורין בצ', אין בזה שינוי שם כלל, והרי הט"ג עצמו הביא בשם ציזא שהיה מחלוקת איך לכתוב אם ציזע או טשיזע ונכתב בבריסק ציזא, ובאמת אין כל המקומות שוין בהברתן, עכ"ל ואף שהיו שם עוד פקפוקים כ' שאין לפסול הגט. ולא אאריך בפלפולים ולא כתבתי אלא ההכרח לדינא. עפ"י כל הנ"ל נלענ"ד גם כאן להכשיר הגט ואקוה שיסכימו עמי כבוד מעלתכם. א"ד זעירא דמן חברי"א הק' דוד צבי האפפמאנן.

ע"ד השאלה לעיל הסכימו עמי כל הרבנים הרה"ג מוהר"ר אביעזר אויערבאך כתב שכבר הריץ שו"ת ע"ד זה למו"ר הג' מו"ה עזריאל הילדעסהיימער זצ"ל בשנת תרנ"א והסכים עמו לכתוב שאנעטטע תחת Jeanette דשאן תחת John (בלשון אגליש) אייגען תחת Eugen. לואי תחת Louis (וכתב במגרש שבפי כל נקרא Louis ואינו עולה לתורה אלא פעם א' בשנה או בשנתים בשם יהודה דיש לכתוב לואי דמתקרי יהודה ע"פ מה שהביא פ"ת לסדר גיטין אות ה' בשם גט מקושר) מאטילדע תחת Mathilde ומו"ר זצ"ל השיב שדעתו לכתוב מטילדע בלא אלף. וכן הסכים עמדי הג' מוהר"ר זאב פיילכענפעלד אבדק"ק פאזען והג' מוהר"ר מרדכי האראוויטץ אב"ד דק"ק פראנקפורט דמיין, וכתב שיבורר דעתו בספר מטה לוי חלק שני אשר מוכן לצאת לאור שהרבה פעמים דין הוא לילך בתר מקום כתיבה. וגם כן הסכים עמי הרה"ג מו"ה אברהם ביבערפעלד רב דביהמ"ד דבערלין. וכולם הכשירו גיטא דילן אף שלא בשעת הדחק.

והנה לענין לואי דמתקרי יהודה אף שהרב הג' מוהר"ר אביעזר א"ב טעמו ונימוקו עמו להקדים שם לואי לשם יהודה הבאתי לעיל בשם הגאון רמ"ק דדעתו אינו כן אלא שמקדים תמיד שם העברי ולא עוד אלא אפילו אם שניהם של לעז מקדים שם העריסה אם שם החדש דומה לו קצת וכמדומה שכן נוהגין, ועיין ספר מטה לוי לידידי מהר"ם האראוויטץ צד 15 סי' י"ב. היום יום ה' כ"ג אדר שנת תרע"א הסכמנו אעפ"כ לכתוב מכאן והלאה זשענני תחת Jenni וכן בכל כיוצא בו, מפני שכבר נתפשטו באשכנז מכתבים מארצות אחרות מרוסיא ומאונגארן ששם נוהגין לכתוב כן. וכן כתב בטיב גיטין ובספר אהלי שם, וע"כ אנו רוצין גם כאן לנהוג כן.

העתק פסק הגאון מהור"ר יצחק דוב הלוי באמבערגער זצ"ל אב"ד דק"ק וו"ב שהעתיק לי בטובו בנו מו"ה משה ארי' נ"י אב"ד דקיזזינגען וז"ל: העתק מחלק שביעי וזה היה גט שסידר אאמ"ו הגאון זצללה"ה בכבודו ובעצמו והסכים עם פסקו הגאון מו"ה יעקב עטטלינגער זצללה"ה ביום א' ז' מנחם אב תרט"ו לפ"ק. וזה לשונו הטהור של אאמ"ו הגאון זצללה"ה בפסקו שם במה שנוגע לשם שאנעט:.

ושם שאנעט פשיטא דצריכין לכתוב כיון דנקראת כן לגמרי במקום דירתה וגם במקצת במקום לידתה ומ"מ יש להקדים שם שינלא שהוא שם העריסה לשם החדש הנזכר, וכ"כ לי הרה"ג מהר"ם קרגויא זלל"ה בתשובה על כיוצא בזה וז"ל בשם האשה כיון דשם העריסה ידוע ועדיין בני משפחתה ובני עירה קורין אותה בשם זה א"כ מדינא להקדים שם זה לשם חדש Regina. וכן עשינו בכל פעם במדינת צרפת בהסכמת כל הבקיאין, גם בגיטין שנתנו בסביתנו בעיר ראט כך עשינו בהסכמת ב"ד של שלשה אף ששם העריסה לא היה רגיל אלא בפי המועט עכ"ל. ובענין כתיבת שם שאנעט פשיטא שאין לחוש למה שבלשון צרפת נכתב בזה Jeanette דאם היינו צריכין לכתוב כזה באותיות לה"ק פשיטא דאין אות יו"ד נקרא כאות שין ואין לך שינוי שם גדול מזה, אלא כותבין בשין בראשה, ומה"ט ג"כ אין לכתוב עין בסופו, ע"כ יש לכתוב שאנעט כזה, הגם שלפי כתיבת דייטש היה ראוי לכתוב בשני טיתין מ"מ כבר השיב לי הרה"ג מהרמ"ק זללה"ה בכיוצא בזה, בשם יעטטע שהיכא שאין חותמת בשני טיתי"ן אין לכפלן. ובסוף העלה שאם דעת המסדרים לכפלה גם בלא"ה גם הוא מסכים עמהן, וכיון דבשאלתנו היא חותמת בטית אחת למה נשנה מחתימתה. ע"כ לענ"ד יש לכתוב שינלא דמתקריא שאנעט. העתקנו בזה מה ששייך לשם שאנעט. עכ"ל ידידי הרב הג' מוהר"ר משה ליב באמבערגער נ"י אבדק"ק קיזזינגען.

עוד העתק מהנ"ל וז"ל: העתק מחלק שביעי: ב"ה אי"ב יום ב' כ"ד שבט תטור לפ"ק.

ע"ד כתיבת הגט שבקש מכ"ת לשמוע מה בפי הנה בזה הנלע"ד בס"ד: הנה א' המגרש שעולה לתורה בשם ישראל ושם חול שנקרא בו וחותם עצמו הוא Louis א בזה נלע"ד דיש לכתוב ישראל המכונה לוי בלא סמ"ך בסוף דאם היינו כותבין סמ"ך בסופו ככתיבתו בל"א ומקורו כן בלשון צרפת היה מקום חשש גדול לענ"ד דכיון דבלשון הקדש הסמ"ך שבשם זה היא נקראת ונשמעת ממילא הוי שינוי שֵם, ואדרבה אם היינו כותבין סמ"ך בסופו א"כ היינו כותבין ומבקשין מבטא שהיא בלשון אחרת ויש לחוש פן נוגע למקצת בלשון אחד ובלשון אחר, ועיין בס' גט פשוט סי' קכ"ו ס"ק ויו. ומה שחשש מכ"ת פן יחשוב הרואה גט זה שמגרש הזה נקרא לֵוִי [כבן יעקב אע"ה] זה אינו לענ"ד דכיון שכותבין המכונה ולא דמתקרי מוכח שהוא שם חול, וגם לפן יקראוהו Lau ליכא למיחש חדא דמה"ת נתלי בלא שכיח, ועוד כיון שנכתב השם כראוי אין לחוש כזה, דומה לזה כתב בשו"ת דבר שמואל סי' צ"ד בשם שלמה [בשין שמאלית פתוחה] לשלמה [בשין ימנית שואית] ובשם מלכה [בחיריק] למלכה [בפתח] יעיי"ש וחידוש שבס' טיב גיטין [למהאז"מ] ש"נ אות מ"ם ס"ק י"ד לא הביא מ"ש הדב"ש הנ"ל. ע"כ ההעתק של ידידי נר"ו.

והנה לענין שם Louis כתבתי לעיל סי' כ"ט שיש לכתוב לואי, ואף שעפר אני תחת כפות רגלי הגאון ר' יצחק דוב באמבערגער זצללה"ה, לא הדרנא בי מפסקי הנ"ל ומסתייענא מדברי הגאון רמ"ק לעיל סי' ק"פ שכותב ג"כ לואיזע באלף באמצע, וכן דרך הכתיבה במדינתנו, ויש לי עוד ראייות, אך אין להאריך כאן. [ועיין לעיל הסכמת כל הרבנים]. ועיי"ש שבשנת תרע"א הסכמנו לנהוג בענין כתיבת J הצרפתית כמו אחב"י שברוסיא ושבאונגארן וכתבנו שם Jenny בגט זשענני ובפרט שכתב כן גם בספר דברי חיים להגאון מסאנז ע' לעיל (גם כתבנו שתי נונין מפני שנשמעות במבטא, אף שבכ"ס כ' לכתוב יאהאנא בנון אחת).

מה שמצאתי כתוב לזכרון מהגאון רמ"ק באשה שיש לה ב' שמות וז"ל: באשה שבעיר הזאת (פאריז) שכיח מאד שיש להאשה שני שמות האחד שם העריסה והשני שם הרגיל בלשון צרפת הסכמנו יחד אם שם העריסה נשכח לגמרי עד שאין קורין לה בשם זה בשום פעם אין כותבין אלא שם החדש ואם שם העריסה עדיין לא נשתקע לגמרי אלא שהרוב קורין אותה בשם הצרפתי אם אין שייכות לשם העריסה עם שם החדש כגון ששמה קילא ונקראת לואיזע כותבין לואיזע דמתקריא קילא.

ואם שם העריסה הוא שם עברי כגון ששמה מרים מקדימין השם העברי ועל שם החדש כותבין דמתקריא כהכרעת האחרונים ואם שניהם הם לשון לעז אלא ששם השני דומה קצת לשם הראשון הסכמנו לכתוב הראשון, ועל השני דמתקריא כגון שרל שארלאט בריינדיל ברונעטא וכדומה.

וראיי' לזה ממ"ש הב"ש בשמות נשים אות א' גבי גיטל אלז גוטא כיון שיש קצת דמיון בין אלו השמות כותבין שם העריסה ואע"ג דמה שכתב שלא לכתוב שם השני כלל אין דבריו נראין ולא נהגו כן מ"מ עכ"פ יש ראי' לנידון דידן דבשמות הדומין קצת יש להקדים שם העריסה ועל השני יכתוב דמתקריא. עוד ראיה מדכתב באות ב' אם השני מובלע בראשון כותבין שם העריסה עיקר ועל השני דמתקריא.

ובעיקר הדין אין כאן קלקול דהא כ' בש"ע סעיף ב' וכן הוא בריב"ש דאם כותב שני השמות בפירוש אין קפידא אם מקדים העיקר או הטפל. ומה שהקשה הב"ש מהא דכ"פ שנתן שני גיטין י"ל דהתם בשינוי שם ע"י חולי שאחד נעקר בכוונה מכוונת אבל הכא אין דעתה שיבטל האחרון את הראשון.

אבל זה ודאי אינו נכון שלא לכתוב אלא שם השני בלבד כיון דדבר ידוע בין העולם דקורין לה שם עריסה וכיון דשם השני שהוא לשון צרפת ודאי לא ניתן לה בעריסה א"כ איכא קפידא דהא לדעת הפוסקים שהביא הר"ן אם ידוע שיש לו עוד שם אחר אע"ג דאין יודעין מה הוא השם ע"כ צריך לכתוב שניהם א"כ אם שמה לואיזע הרי כ"ע ידעי דאין זה שם העריסה והרי אנו יודעין שיש לה עוד שם מלבד זה הנכתב ואין זה כנשתקע השם וע"כ צריך לכתוב שניהן.

ואם עדיין לא עבר זמן רב אחר הנישואין וביותר אם הכתובה קיימת יש לדון על שם העריסה דלא הוי כנשתקע כיון דקלא אית ליה שקראו הכתובה בפני עשרה דמפקי לקלא, ודומה לזה כתב בח"מ בנשתנה שמו ע"י חולי כיון דהיה בבה"כ בפני עשרה הוחזק השם אף שמת בו ביום. ולענין אם יש להשגיח בחתימתה ולעשות עיקר השם שחותמת בו בתשובת ק"ח סל"ח בשם הגאון פ"י כתב דאין להשגיח בחתימת אשה מיהו אפשר דהוא איירי בענין התלוי במבטא אבל הכא אם חותמת בשם של צרפת הרי היא עושה אותו לעיקר, ומ"מ יש לדון דדוקא באשה העוסקת במשא ומתן וכותבת אונות ושטרות על שמה אבל אם כותבת לפרקים אגרת שלומים בזה לא אזלינן בתר חתימתה ועדיין צריך בירור עכ"ל רמ"ק.

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף