מלמד להועיל/ב/קיג

מלמד להועיל ‏ ב קיג

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שאלה:
אשה אחת צוחה לפני מותה שישרפו את גופה ובעלה קיים את דברה ושרפוה בבית השריפה, ועכשיו שואל הבעל שיקברו את אפרה בבית הקברות, איך יש להורות.

תשובה:
תחילה יש לדון אי יש חיוב קבורה באפר המת. והנה פשיטא דאין להביא ראיה מתמורה דף ל"ד ע"א דאמרינן דמת הנשרף אפרו אסור משום דכל הנקברין אפרן אסור, דזה לא נאמר לענין מ"ע דקבור תקברנו, אלא דאפר המת ג"כ נקבר כשאר איסורי הנאה הנקברין דאין כאן מ"ע קבורה דוקא אלא מפרר וזורה לרוח או מטיל לים, עיין פסחים כ"ח ע"א ותוס' תמורה ל"ג ע"ב ד"ה הנשרפין. ואיפכא יש להביא ראיה שלא מיקרי מת דחייב לקוברו מדאמרינן בנדה כ"ז ע"א דמת שרוף שאין שלדו קיימת אינו מטמא אלמא דלא הוי כמת אדם, וא"כ י"ל דלא צותה התורה לקוברו. אמנם ודאי אם נשרף מת באונס או הקדושים שנשרפו בקידוש השם פשיטא דמחויבין לקוברן או משום בזיונו או משום כפרה (ע' לחם משנה רפי"ב מה' אבל דכתב דטעמים אלו נאמרו אי אמרינן קבורה לאו דאורייתא) כדאיתא בסנהדרין מ"ז ע"ב, וע' שאילת יעבץ ח"ב סי' קס"ט. אמנם כאן בנ"ד הרי המת אמר אל תקברוני ומשפחתו קיימה את דבריו והאיך נימא דאנחנו מחויבים לקוברו אחר שכבר נשרף, שזהו קבורה שלא צותה התורה. וע' בספר יענה באש להרב ר' אלי' בן אמוזג שהאריך בענין זה הרבה. ואף שהעלה דתלי' אי הפי' משום בזיוני כרש"י ותוס' או כרמב"ם, מ"מ יש לדקדק על דבריו הרבה, וכנראה אחר העיון יש להורות דאין כאן חיוב קבורה לא מה"ת ולא מדברי סופרים.

אך יש כאן חיוב לגנוז האפר שאסור בהנאה כדאיתא בסוף תמורה וחזינן בריש סי' קל"ג דאפילו פירות שקבל בשכר יין נסך ישרוף ויקבור האפר בבית הקברות וכן בכור בהמה שמת המנהג לקבור בסדין בבית הקברות ע' באה"ט סי' ש"ז ושם בס' בית הלל ובס' בית לחם יהודה והוא מהש"ס ע"ז ס"ב ע"ב וע' תוס' שם ד"ה ולקברינהו, וא"כ י"ל אף דאין כאן מ"ע דקבור תקברנו מ"מ מצד אסור הנאה יקבור האפר בבית הקברות. אך תשובתו בצדו דדוקא היכא דיש חשש שמא יחטט אחרו צריך לקבור בביה"ק אבל כאן אין חשש זה דבזמננו אין דרך לחטט אחר אפר המתים וליקח לזבל עיין ט"ז סי' קל"ג ס"ק ב', וגם אין דרך ליקח אפר המתים לצורך שאר דברים וא"כ אין חיוב לקוברו בבית הקברות דוקא. אך מ"מ יש לומר נהי דאין כאן חיוב מ"מ אין לאסור, דאין לומר דיש בזיון למתים אם יקברו שם אפר שרופים, דהא אין אפר שרופים גרוע מפירי דאסירי בהנאה או מבכור בהמה שמת. אמנם נראה דלמגדר מילתא יש לאסור דודאי אם נתיר אפר השרופים לקבור בבית הקברות, הרבה יצוו לשרוף את גופם, כי יחשבו שמותר או שאין האיסור גדול כ"כ, ובודאי אין להחזיק ידי עוברי עבירה בדורנו וכדומה מה שכתב ר' אלי' בן אמוזג בספר הנ"ל וז"ל: אמנם אם נכון וראוי לתת להם מקום בבית הקברות שלנו לשרוף וכו' הא ודאי שאין דעת חכמים וצדיקים נוחה בזה וכו' מ"מ סיוע מיקרי וכו' עכ"ל. ולענ"ד גם זה קצת החזקת ידי עוברי עבירה אם נותנים להם מקום בביה"ק. ואף שכתב אח"כ וז"ל ואם נכון לתת מקום שם קבר וכו' בזה נראה לי שאם מתרצים שיהי' אפרו קבור בקרקע ממש כדרך שאר מתים לית מאן דימחי בידייהו דלא יהי' אלא כמו לקוט עצמות דטעונין קבורה עכ"ל. הנה בזה לא שפיר חזי דאין זה דומה לעצמות דעצמות מטמאין ואפר אינו מטמא, ועוד דבעצמות אין כאן חשש מחזיק ידי עוברי עבירה וכאן בלתי ספק יש חשש זה. והנה בעלה איזראעליט נור' 7 משנת 1897 צד 117 (25 יאנואר) הביא שהרב הג' דהאמבורג התיר לקבור האפר במקום מיוחד בביה"ק ויש שספרו שגם הרב ר' נתן אדלער זצ"ל מלאנדאן התיר זאת בהסכמת הגאון דקאוונא זצ"ל. אמנם בתשוובות הגאון דקאוונא לא נמצא תשובה זאת. והרב דהאמבורג אמר שלא התיר קבורה (בעגראבען אים זיננע איינער רעגעלרעכטען ריטועללען בעערדיגונג) כי אם הטמנה בקרקע (זאנדערן נור פערגראבען אן אבזייטז געלעגענער שטעללע). אמנם גם על זה יש לומר דאין לדמות מקום למקום, ואם בהאמבורג אין חשש להתיר, יש לומר דברוב מקומות דמדינת אשכנז יש לחוש דכיון שניתן רשות למשחית אינו מבחין, וא"כ טוב שלא ליתן רשותו לכלום, אף דמצד הדין אין איסור (ואם מצד הממשלה יצא משפט שצריכין אנו לתת מקום בבית הקברות, אזי יש לתת מקום מן הצד מיוחד ונבדל משאר הקברים). וגדולה מזו הביא בספר לקט הקמח בשם תשובות מהר"י לוי (סי' מ"ט) על אם שנגררה אחר דעות בנה א' רשע יש לקברה בקבר ישראל ולמגדר מילתא אם יראה בעיני ב"ד יניחוה על פני האדמה. וזה נוסח גוטאכטען שלי אשר כתבתי בזה הענין:

אויף עוו' עהרוו' אנפראגע, דיא בעשטאטטונג דער אשע איינער אים קרעמאטאריום צו גאטהא פערבראננטען לייכע אויף דעם יידישען פריעדהאפע בעטרעפפענד, בעעהרע איך מיך, פאלגענדעז צו ערווידערן:

א. דאז געבאט: בעגראבען זאללזט דו איהן (דייט' כ"א, כ"ג), דאז נאך דער ייד' טראדיטיאן פאן יעדער יידישען לייכע גילט (ז' מאימאנ' ה' אבל רפי"ב ולח"מ שם אונד י"ד סי' שס"ב) ווירד ניכט ערפיללט, ווענן דיא לייכע פאר דער בעערדיגונג קרעמאטאריש פערבראננט ווארדען, דא נאך דעם רעליגיאנזגעזעטצע דיא אשע ניכט מעהר דיא כאראקטעריזטישע אייגענטימליכקייט דער מענשליכען לייכע בעזיטצט, זיא פעראייניגט נאמליך ניכט מעהר וויא דיא מענשליכע לייכע (נדה כ"ז ע"א). עז איזט דאהער איינעם אהראנידען, דער קיינע מענשליכע לייכע בעריהרען דארף, געשטאטטעט, דיא אשע דעז בייא איינעם בראנדע פעראונגליקקטען צו בעערדיגען (ז' שאילת יעבץ ח"ב סי' קס"ט). עז קאנן זאמיט בייא איינער אים קרעמאטאריום פערבראננטען לייכע פאן איינער רעליגיאנזגעזעטצליך פארגעשריעבענען בעערדיגונג קיינע רעדע זיין. דיא פערגלייכונג מיט ליקוט עצמות (י"ד 403), דיא אויך בייא ר' אלי' בן אמוזג אין זיינער שריפט יענה באש (ליווארנא 1886) פארקאממט, איזט מיינעז עראכטענז ניכט צוטרעפפענד, דא אים אנגעפ' פאללע דיא געביינע בעטרעפפז דער טומאה דער לייכע גלייך זינד אונד אויסערדעם אים אנגעפ' פאללע דען רעליגיאנזגעזעטצליכען בעשטיממונגען געניגט ווארדען וואר.

ב. נאך דעם יידישען רעליגיאנזגעזעטצע זאלל זעלבזט דעריעניגע, דער לעצטווילליג פערפיגט האט, דאס זיינע לייכע ניכט בעערדיגט ווערדען מאגע, דעננאך פארשריפטזמאסיג בעשטאטטעט ווערדען (י"ד 348). געבען דיא אנגעהאריגען דיעז ניכט צו, זא קאננען זיא ניכט דיא פאררדערונג שטעללען, דיא בעשטאטטונג אין איינער ווייזע צו פאללציעהען, דיא דאז רעליגיאנזגעזעטץ ניכט בילליגט.

ג. עז קאננטע דאנאך בייא דער קרעמאטאריומז - אשע ניכט פאן איינער ריטועללען בעערדיגונג, זאנדערן נור פאן איינעם פערגראבען אין איינעם אבזייטז געלעגענען ארטע דעז פריעדהאפעז דיא רעדע זיין וויא דיעז בייא מאנכען צור נוטצונג פערבאטענען געגענשטאנדען אין אנווענדונג קאממט (פגל' י"ד 133 אנפ' אונד 307 אונד בית הלל דאז'), דא אויך דיא אשע איינער פערבראננטען לייכע צו יעדער נוטצונג פערבאטען איזט (תמורה ל"ד ע"א).

ד. אינדעזזען איזט אויך דיעזעז ניכט צו געשטאטטען, דא זיך איין זאלכעז פערפאהרען דאך שליעסליך צו איינער פייערליכען בעשטאטטונג געשטאלטען אונד דער פאם רעליגיאנזגעזעטצע פערבאטענען קרעמאטיאן פארשוב לייזטען ווירדע.

ה. זאללטע אבער דאז קגל' געריכט ענטשיידען, דאס דיא אשע אויף דעם יידישען פריעדהאפע בעערדיגט ווערדע, דאנן זינד דאפיר דיא אין נר' 3 אנגעפיהרטען בעשטיממונגען מאסגעבענד (דען 19 דעצעמבער 1897) (כ"ד כסלו תרנ"ח) וע' מג"א סי' שי"א ס"ק ג' ובמחצית השקל ובס' חמד משה ובס' מנחת פתים שם, וע' י"ד סי' שס"ג ס"ב בהגה.

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף