מלמד להועיל/ב/סו

מלמד להועיל ‏ ב סו

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

השם רכובו עבים יריק ברכה כרביבים ויהא גורלו עם אשר בספר לחיים כתובים, ה"ה ידידי הרב המופלא חריף ובקי כבוד מהור"ר יצחק דוב נ"י שלום וחיים!

כבר היה בדעתי להשיב על מכתבו דמר סמוך לקבלה, אך מילתא מני אזדא עד כיום שמצאתי אגרתו והנני להשיב מה שנוגע לדינא בדברי הראב"ד דפסק דאין תולין כתם שחור במאכולת כבר דברו בו האחרונים. ומה שהקשה מר מנין לו להראב"ד דלא נימא גם בזה אדום היה אלא שלקה, בודאי במאכולת של ראש יש קצת ראיה להראב"ד דאין דרכו להשתנות אחר יציאתו מדאמרינן לעיל דף י"ט ר' חנינא אומר כדם מאכולת של ראש ומדיהיב תנא סימנא לשעורי בי' שמע מינה דנשאר כך במראיו לעולם דאי ס"ד דמשתנה א"כ ליכא לשעורי בי' דהא ודאי דאינו משתנה ברגע מאדום לשחור וע"כ קודם שנעשה שחור כבר אזלה לה מקצת מראה האדמומית ותו ליכא לשעורי בי' אדום שבאדומים א"ו משמע דקים להו דאינו משתנה כלל. מיהו בשאר מראות השנויות במשנה דתולין במאכולת של גוף כמו שמבואר בפוסקים דודאי במאכולת של ראש א"א לתלות אלא אדום ממש ובזה שפיר תקשה כמו שהקשה מר. ואפשר דסברת הראב"ד כיון דחזינן דמאכולת של ראש אינה משתנה מסתמא גם בשל גוף כך הוא. ויש סמך להראב"ד מדאמרינן לקמן דף נ"ט גבי צפור דתולה בו שחור ואדום ולא אמר כן גבי מאכולת, ואי משום דבעי למנקט גבי צפור דתולה אפילו יתר מכגריס הא גם גבי מאכולת משכחת לה יתר מכגריס כמבואר בסעיף כ"ח אם נמצא כנה מעוכה בו תולין אפילו יתר מכגריס. ויש לדקדק בהא דאמר שם שחור זה לאו מתחלתו הוא משחיר וכו' מאי נ"מ בהודעה זו ובפשיטות י"ל דבא לישב הא דמשני על הך קושי' א"ה ארבעה חמשה הוי אמר ר' חנינא שחור אדום הוא אלא שלקה וזה ניחא אם כשהיה במקור עדיין לא נשתנה א"כ לעולם אין במקור כי אם ארבע מראות אבל אי נימא דכבר נשתנה במקור א"כ הרי יש במקור חמשה מיני דמים וע"ז קאמר דבאמת אינו משתנה אלא לאחר יציאתו וא"כ לא משכחת לה במקור אלא ד' מיני מראות.

ויש לפרש עוד דהא מצינו בש"ס לפעמים דהלקותא אינה עוברת פנימה כגון גבי ענבי הדס דאמרינן דשחור הוי לקותא והתם אין הלקותא אלא במראה של שטח החיצון, ויש עוד מיני לקותא אע"ג דלא חזינן ריעותא אלא במראה מ"מ ע"י המראה נודע לנו שיש לקותא בפנימיות הדבר כמו גבי ריאה דהמראות מגלים אם יש לקותא בגוף הריאה כמבואר בפוסקים וכן מראות הצרעת דאמרינן בגמ' צרעת חלחולי מחלחל. ולפ"ז אם דם זה נעשה שחור כבר כשהיה במקור ע"כ שהיה במקור עצמו קלקול שע"י כך משתנה הדם מאדום לשחור ואם הדבר כן אפשר דשוב אין דם זה דם נדה מן התורה כמ"ש מקצת מן האחרונים וסמכו על זה להקל דכל שאין המקור מבשל הדם כראוי אינה טמאה מה"ת דהוי כדם מכה שבמקור או שאין דרך ראי' בכך, ואע"ג דא"א לסמוך עליהם להקל היינו לפי שאין אנו יודעין להבחין איזהו מקרי קלקול גמור או לא אבל אי היה ברור לנו שמקור של אשה זו מהפך את דמיו ממראה למראה גם לדידן היה אפשר לדון דאינה טמאה מה"ת. ולפ"ז דבר גדול הודיעה לנו הברייתא דאלו היה מתחילתו משחיר כשהיה במקור א"כ בלא"ה לא היתה כאן טומאה ולכך קאמר דאין הדבר כך אלא ביציאתו הוא משחיר אבל בפנים היה הדם אדום כדרכו ולא היה לקותא כלל במקור.

וכ"ת היא גופא קשה דהאיך דם שחור טמא מה"ת דילמא באמת היתה לקותא במקור וכבר היה שחור קודם יציאתו וי"ל דקבלה היתה בידם דאותו שחור כחרת או עמוק מכאן לא בא ע"י לקותא שבמקור או שהיו להם סימנים ידועים להכיר איזהו בא ע"י לקותא במקור כגון בממשו. ולפ"ז י"ל לית' טעם להפוסקים שהשמיטו דינו של הראב"ד דכיון דבדם שחור בלא"ה איכא קצת צד להקל דהא עכ"פ לקותא יש כאן שאפשר דהוא מאותו מין שחור שלקה כבר במקור ולדידן דאין אנו בקיאין בסימנים היה ראוי להקל בכתם שחור אפילו יתר מכגריס אלא דחסרון ידיעה לא הוי ספק ועכ"פ בפחות מכגריס סמכו על זה להקל לטהר אותו כמו שאר כתם. אבל הראב"ד אזיל בשיטתו דמחמיר דבזה"ז אין תולין אפילו יש לה מכה במקור וא"כ אין בשחור שום צד קולא אדרבה חומרא הוא דאפילו פחות מכגריס טמא.

ויש לי לדקדק לדעת הראב"ד הא דפריך לעיל וניחוש דילמא דם מאכולת הוא ומאי פריך הא יש לאוקמי בדם שחור. ולפמ"ש יש ליישב דהא איכא דם שחור דאתי מחמת לקותא דמקור דטהור מה"ת אלא דהם היו בקיאין איזהו שלקה לאחר יציאתו ולעיל די"א מסקינן דלאחר תשמיש משתנה הדם דשמש עכרן א"כ הכא דמצאה דם אחר התשמיש אלו מצאה דם שחור באמת לא היתה חייבת חטאת דדילמא הוא מאותו מין שחור שהוא לקותא וע"י תשמיש נשתנה למראה טמא ופריך שפיר. ובאמת יש לי ספק כיון דאמרינן דשמש עכרן ועושה מן דיהה עמוק א"כ באשה שמצאה דם בשיעור אותיום אחר התשמיש לא תהא חייבת חטאת דילמא היה דיהה ונעשה עמוק. ואפשר דדוקא גבי בתולים סמכינן אהא דשמש עכרן דדם בתולים שכיח ודם נדות לא שכיח שלא בשעת וסתה. וכיוצא בזה כ' המהרש"א בכתובות דף ט' אבל בשאר דוכתי לא תלינן בעכירת שמש. ועכ"פ במראה שחור כיון דאיכא במינו לקותא דמקור מצטרפין לזה הך חששא דשמש עכרן ואינה חייבת חטאת ונתיישבו דברי הראב"ד. והארכתי עוד בחקירות אלו. וע' במ"ש הרמב"ן ב"ב דף צ"ה גבי יין כושי דאדום הוא אלא שלקה (ע"כ דברי ר' מענדל קארגויא זצ"ל).

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף