מלמד להועיל/ב/כה

מלמד להועיל ‏ ב כה

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ע"ד אשר הציע קדמי לחוות דעתי לענין מה שכתב בנובי"ת או"ח סי' ע"ב ע"ד הצוקקער שיש לחוש לתערובת קמח והקמח אינו חמץ כלל קודם פסח דבשעת הדחק לוקחין קמח מן השוק כמבואר בסי' תנ"ג ס"ד א"כ בשעת תערובת היו שניהם היתר והיתר בהיתר לא בטל, ובשעת הפסח בא לידי חימוץ ואז אסור במשהו, וגם הח"ס א"ח סי' ק"ז האריך לברר דין היתר בהיתר לא בטל, וכ"מ האריך בחריפות ובקיאות לכל הצדדין ובקש ממנו גילוי דעת תורה ודעת נוטה. הנה כעת לא שעת הכושר הוא אצלי לעיין בדין זה אשר כבר הלכו בו נמושות ראשונים ואחרונים, ואני מוטרד בחבילי טרדין להדפיס ספרי אשר נחוצים הם לפי המקום והזמן, גם משועבד אני ללמוד שיעורין כסדרן ופי' תורה, וגם פוסק ה' שחיטה וה' חליצה, ואני רובץ תחת משאי משא לעיפה ואיך אכניס ראשי בין ההרים להכריע בדבר שקבעו בו מסמרות הגדולים חקרי לב נוב"י וח"ס, ורק בשביל כבודו שלא לשלחו ריקם מעל פני אעיר קצת הערות. הנה מה שצידד לומר דהטעם דהיתר בהיתר לא בטל הוא עפ"י מ"ש המרדכי סוף חולין ביבמה שרקקה דם היא סברא נכונה, וכבר קדמו בזה גדול אחד בספרו פני יוסף בשער התערובת בכללא דפסחא אות מ"ט, ואין הספר כעת במחיצתי לעיין בו והוא האריך בדבר. אמנם ממקום שבאת הלא ידוע (וגם מ"כ העיר בדבר) שדברי מרדכי אלו הם מוקשים ממ"ש המרדכי לענין דבר שיש לו מתירין בדין גיגית, והיטיב ליישב דבר זה הצל"ח לפסחים ל"ד ע"ב דמה שכתב המרדכי בסוף חולין דמה שתחילת ביאתו לעולם בתערובת לא שייך ביה ביטול העיקר הוא משום דגם המבטל לא היה לו מציאות בלי תערובת משא"כ בגיגית דהבטל בא לעולם בתערובת אבל המבטל היה לו מציאות בלא תערובת. וגם בנו הג' מו"ה שמואל לנדא בא אחריו וחיזק דבריו בנובי"ת י"ד סי' נ"ה. וטעמו מסתבר דבאמת כל שלא היה בעולם בפני עצמו אלא בתערובת אין לו כח לבטל, אבל לענין בטל איפכא מסתברא דאם לא היה לו מציאות בפני עצמו אינו חשוב כל כך ובטל. ולפ"ז בנ"ד דהמבטל היה בעולם בלי תערובת, ורק הבטל דהיינו החמץ נתהווה בתערובת דין הוא שיהא בטל. גם לפי הסברא שכ' בנובי"ת י"ד סי' נ"ד דלא אמרו דבר המעורב מתחלת ברייתו ל"ש בו ביטול אלא כשהביטול הוא מתורת רוב וטעמא משום דילפינן מסנהדרין וע"כ בעינן דומיא דסנהדרין שלא יהא מעורב מתחילתו אבל במין בשאינו מינו דטעכ"ע דאורייתא וצריך ששים לאו מתורת רובא אתינן רק משום שאין בו טעם איסור כלל וכלל ודאי בטל אף שבא לעולם ע"י תערובת. ולפ"ז י"ל דגם בהיתר בהיתר במין בשאינו מינו כל מילתא דלא ניכר בטעמו הוי כמאן דליתא ולא חל עליו שם איסור. וכבר העלה כמ"ע בסוף דבריו כן מטעם אחר עפ"י מ"ש הח"ס א"ח סי' ק"ז ובדברי הנוב"י עוד נתחזקו דבריו. עוד יש לי סמוכין להקל עפ"י מ"ש הגאון בעל חוות דעת בספרו מקור חיים להקל בנתערב קודם פסח אף שלא נודע התערובת עד הפסח, אף שקודם שנודע התערובת ל"ש ביטול וכבר האריכו אחרונים בדין זה ולי אין פנאי להאריך. רק לבוא בקצירת אומר לדייק מזה דכמו כן אם היה לפני הפסח היתר בהיתר בטל אף שלא בא האיסור עד הפסח, ואף שיש לחלק בסברא, מ"מ די שיש לנו עוד סניף במקום שבלא"ה יש סברא להקל. ועיין עוד בנובי"ת י"ד סי' קפ"ו שהאריך בדין היתר בהיתר ל"ב. והפמ"ג בפתיחה לה' פסח ח"ג פ"ד אות ו' כתב ג"כ היתר מבטל היתר באין מינם שוה. עוד יש לי סברא דקה דהנה לשי' דסובר אינו חוזר וניעור אם היה חמץ כבר קודם הפסח בטל והוי איסור בהיתר משום דחמץ שמו עליו (אף אי לא אמרינן דהביטול בא בערב פסח כגון לשי' הסוברים דגם חמץ בע"פ לא בטל משום דשיל"מ) (וכן לענין נ"ט בר נ"ט חמץ הוי איסור משום דשמו עליו) ורק אם לא היה חמץ קודם הפסח כגון קמח יש לפקפק. והנה בנתערב קמח בצוקקער אי אמרינן דבטל א"צ לשומרו מן החמוץ בערב פסח לכל הפחות אם אינו חוזר וניעור דהקמח כמאן דליתא ואי לא בטל צריך לשומרו מן החימוץ אפילו בע"פ, ולענין זה דצריך לשומרו מן החימוץ גם קמח שמו עליו כמו חמץ לענין איסור, וא"כ י"ל דהוי איסור בהיתר ובטל לענין זה דא"צ שמירה בערב פסח (אם לא לשי' הרי"ף בסוגיא דריחא מילתא דזה הוי דשיל"מ) וכיון דא"צ שמירה על כרחך אמרינן ג"כ דאינו בא לידי איסור חמץ, דאם בא לידי איסור חמץ ודאי היה צריך שמירה וא"כ בטל הוא קודם הפסח ואיך יאסר בפסח. ומצאתי סעד לדברי בספר תמים דעים סי' ל"ו שכתב באם חמץ נפל לשמן קודם פסח דלא הוי היתר בהיתר שהחמץ יש לו זמן איסור והשמן אין לו זמן איסור מש"ה כהיתר ואיסור דמי, ולענין צמר גמלים וצמר רחלים כתב ג"כ דלא חשיב כהיתר בהיתר מפני שצמר רחלים נוהג בו כלאים וצמר גמלים אין נוהג בו כאיסור והיתר דמי ומבטלין זה את זה עכ"ד ולפ"ז קמח בצוקקער בע"פ נמי כיון דקמח צריך לשומרו מן החימוץ וצוקקער א"צ לשומרו, דהיינו שבקמח נוהג בו איסור חמץ ובצוקקער אינו נוהג בו כאיסור והיתר דמי. כל זה כתבתי ליתר שאת. מיהו בלא"ה יש להקל באינו מינו וליכא טעמא דבטל קודם הפסח ומכש"כ בספק אי יש בו קמח.

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף