מלמד להועיל/א/עב

מלמד להועיל ‏ א עב

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שאלה:
אחד דר בבית שדרים באותו חצר כמה נכרים וישראלים מחללי שבת בפרהסיא מהו לטלטל מדירתו לסוכה שעשה לו בחצר ברשות בעל הבית שהוא ג"כ נכרי.

תשובה:
גרסינן ר"פ הדר: הדר עם הנכרי בחצר או עם מי שאינו מודה בעירוב ה"ז אוסר עליו ר"א בן יעקב אומר לעולם אינו אוסר עליו עד שיהיו שני ישראלים אוסרים זה על זה. והנה לכאורה פשוט דראב"י אתרווייהו קאי אנכרי ואמי שאינו מודה בעירוב (דהיינו כותי) וכן כתבו בפשיטות התוס' בד"ה ראב"י והקשו דבכותי הו"ל לראב"י לגזור אפילו בחד דאפילו אי גירי אריות הן מ"מ לא חשידי אשפיכות דמים ותירצו דעיקר תקנה משום נכרי איתקן ועל כן לא החמיר בכותי יותר מבנכרי, וכדברי התוס' מצאתי בריטב"א לדף ס"ב ויש שם חסרון הניכר וכן צ"ל בריטב"א [חד דלא שכיח לא גזרו ביה רבנן. וכן כותי אינו אוסר בחד ישראל] כיון דכעכומ"ז חשיב (כו') [כותי] וא"ת תינח עכומ"ז דחשיד על שפיכות דמים אבל כותי אינו חשיד על שפ"ד כדאי' בפ"ק דעכומ"ז דתני' מוסרין להם תינוק ללמדו ספר וללמדו אומנות וא"כ בחד (דהוה) [הוה] לן למגזר שיהא אוסר כדי שלא ידור עמו וילמד ממעשיו י"ל דעיקר גזירה משום עכומ"ז (שהיתה) [היתה] וכיון שכן לא רצה ר' אליעזר בן יעקב להחמיר בכותי טפי מעכומ"ז, עכ"ל עפ"י מה שהגהתי והוספתי כדמוכח מתוכו. והנה פשוט דגם הריטב"א סובר דראב"י אתרווייהו קאי, וקשה לי דבשלמא אי אמרינן דראב"י סבר כותים גרי אריות הן וא"כ הרי הן מדינא כנכרים ודירתן אינה דירה, רק דהיה לנו למגזר שמא ילמד ישראל ממעשיו שפיר יש לומר כיון דעיקר תקנה בשביל נכרים איתקין לא החמירו בכותים יותר מבנכרי, אלא אי אמרת דסבר ראב"י כותים גרי אמת הן א"כ הרי מדינא הכותי אוסר אפילו בחד ישראל וא"כ האיך אפשר לומר כיון דעיקר גזירה משום עכו"ם לא החמירו בכותי יותר מבעכו"ם, והלא בכותי אין אנו צריכין להחמיר מטעם גזירה דהא מדינא אוסר דדירתו דירה. ולכאורה יש לומר דהתוס' והריטב"א סוברים באמת דלראב"י כותים גרי אריות הן והוו כנכרים ואין דירתם דירה. אמנם לשון התוס' לא משמע כן דהקשו מתחלה והרי כותי דלא חשידי אשפיכות דמים וכו' ואח"כ כתבו ואין לומר דראב"י סבר כותים גרי אריות הן וכו' וא"כ מתחילה דסברי דאליבא דראב"י כותים גרי אמת הן בפשיטות הוה להו להקשות דאפילו אי כותים ג"כ חשידי אש"ד מ"מ אמאי אינו אוסר בחד נהי דלא שייך אצלו גזירה דחד ישראל לא ידור עמו, מ"מ הרי מדינא אוסר דכיון דישראל הוא דירתו דירה, ובשלמא לאחר הגזירה דרבי אמי ורבי אסי (חולין ו') שעשאום כנכרים גמורים י"ל דגם לענין זה עשאום כנכרים גמורים דאין דירתן דירה (עיין לקמן) אמנם בימי ראב"י דעדיין לא עשאום כנכרים גמורים קשה וע"כ צ"ל כיון דלראב"י לכל הפחות לענין ביטול רשות כותי הרי הוא כנכרי דאינו יכול לבטל רשותו דכיון שאינו מודה בעירוב הרי הוא לענין זה כנכרי א"כ גם לקולא עשאוהו כנכרי דאין דירתו דירה ואינו אוסר אלא היכא דנכרי אוסר בב' ישראלים ולא בחד. אמנם זה הוא לדעת ראב"י ות"ק, אבל ר"ג ס"ל דכותי אינו כנכרי לענין ביטול רשות כמ"ש התוס' ד"ה אמר ר' גמליאל והיו נוהגין העולם כר"ג מפני שהלכה כדברי המקיל בעירוב והיה הכותי נותן רשות ומבטל רשות עד שבאו ר' אמי ור' אסי וגזרו שיהי' כנכרים גמורים כמ"ש הריטב"א עיי"ש.

והנה ראיתי בתשובות יד אליהו סי' י"ב באמת דמה שאמר ראב"י לעולם אינו אוסר (מי שאינו מודה בעירוב) עד שיהיו שני ישראלים אוסרים זה על זה היינו לענין שיהא צריך דוקא שכירות ממנו ואינו מועיל לא עירוב ולא ביטול רשות כי אם שכירות זהו צריך בשני ישראלים דוקא אבל גם בישראל יחידי עמו צריך עכ"פ ביטול רשות או אפשר אפילו עירוב דאל"כ גבי צדוקי מאי איכא למימר אליבא דראב"י דס"ל דהוי כגוי ופשיטא גבי צדוקי דירתו שמה דירה דהא ישראל גמור הוא אלא שהוא רשע וכו' ולא אישתמיט חד תנא ואמורא או פוסק לומר דחצירות צדוקי הרי הן כדיר של בהמה אע"כ דיש להם דירה ואם כן איך מקיל בישראל אחד בלא כלום ועכצ"ל דעכ"פ ביטול צריך אפילו בישראל אחד אפילו לראב"י וא"כ ה"ה לגבי כותים הדין כיון דבתרוייהו צריך לשכור מהם לר"א בב' ישראלים ובישראל א' צריך ביטול או כו' עכ"ל והביא ראיה מדברי הרא"ש עיי"ש והנה לפ"ז הפי' בתוס' ובריטב"א צ"ל ג"כ דהם לא הקשו רק למה סגי בכותי בחד ישראל בביטול כיון דלא חשיד אש"ד תצטרך שכירות כמו בנכרי בתרי משום שמא ילמוד ממעשיו וע"ז תירצו דלא החמירו (לענין זה) בכותי יותר מבנכרי אבל מ"מ בעינן בכותי עכ"פ ביטול דזה אינו מטעם גזירה אלא מדינא צריך דדירתו דירה כיון דגרי אמת הן ובודאי הוא דוחק לומר דהתוס' פירשו כך דלא הוי להו לסתום אלא לפרש, ועוד דקשה ל"ל לגמ' לתרץ דראב"י סובר דירת נכרים לא שמיה דירה הל"ל לעולם ס"ל שמיה דירה ובאמת בחד צריך עכ"פ ביטול כמו שע"כ אנו מפרשים כן בכותי והיד אלי' בעצמו הקשה קושי' זאת ותירץ בדוחק.

והנה מ"ש היד אלי' דבכותי בישראל יחידי עמו צריך עכ"פ ביטול רשות או אפשר אפילו עירוב (פי' או אפשר דאפילו עירוב מהני ולא בעי ביטול רשות) תמיה לי דהאיך אפשר לומר דעירוב מהני כיון דאינו מודה בעירוב האיך שייך עירוב גביה הרי פסקינן בסי' שפ"ה צדוקי הרי הוא כישראל ומבטל רשות אבל עירוב אינו מועיל כיון שאינו מודה בעירוב. וצ"ל דהיד אלי' סובר דאף דפסקינן בש"ע (והם דברי הרמב"ם וראיתי שגם הא"ז חלק שני סי' קס"ט הביא דברי הרמב"ם אלו) דעירוב לא מהני במי שאינו מודה בעירוב מ"מ אינו מוכרח שראב"י סובר כן דאפשר דגם במי שאינו מודה עירוב מהני וכמו שכתב העצי אלמוגים בס"ק ג' דאי עירוב משום קנין גם באינו מודה בעירוב מהני, וכיון שאינו מוכרח דסובר ראב"י עירוב משום דירה ולא משום קנין ע"כ כתב היד אלי' דאפשר דאפילו עירוב מהני לראב"י בכותי וחד ישראל, אבל לדידן דעירוב משום דירה ודאי בכותי (קודם גזירת ר' אמי ור' אסי) צריך ביטול ולא מהני עירוב. עוד י"ל דאף אי עירוב משום דירה יש סברא לומר דגם בצדוקי שאינו מודה בעירוב מהני עירוב דנהי שאינו מודה בדברי חז"ל מ"מ זה הוה סברא חיצונה דדעתו של אדם ודירתו במקום מזונותיו היא וא"כ מהני עירוב, ע"כ שפיר כתב או אפשר דאפילו עירוב, אמנם כיון דהרמב"ם והא"ז והש"ע פסקו דלא מהני עירוב במי שאינו מודה א"כ להלכה אין מקום לסברא זאת.

ומ"מ לדינא כ' היד אלי' בסוף התשובה דלכך לא כתבו הפוסקים האי דינא דצריך ביטול עכ"פ ביחידי י"ל משום דהאידנא אין נפקא מינה לדינא כי הצדוקי הרי הוא כישראל כמ"ש בסי' שפ"ה והכותי גוי גמור באמת וכן המשומד וגבי גוי אמרינן דלא שמיה דירה עכ"ל והנה מ"ש והכותי גוי גמור הוא באמת לא הבנתי אי ר"ל משום דר' אמי ור' אסי עשאום כגויים גמורים הא זאת היתה קושיתו מתחילה למה עשו כן הא קולא היא והוצרך לתרץ דראב"י לא אמר אלא לחומרא וא"כ גם ר' אמי ור' אסי לא עשו אלא לחומרא ומנא לן דהם תקנו אף לקולא, ואי ר"ל דכותי גוי גמור משום דגרי אריות הן הרי הגר"א באבן העזר סי' מ"ד סעיף י' הביא ראיות ברורות דהלכה דגרי אמת הן וצ"ל דהיד אלי' ס"ל כהש"ך בי"ד סי' קנ"ט ס"ק ה' דלכל מילי עשאום כגוים גמורים אף לקולא וכבר הקשו האחרונים על הש"ך מהפסק באה"ע סי' מ"ד ס"י ואין להאריך בזה כאן. אמנם נראה מדברי היד אלי' שכתב דגם משומד דינו כגוי דלא שמיה דירה דס"ל דגם מומר לחלל שבתות בפרהסיא דינו כגוי לענין זה דבחד ישראל אינו אוסר וא"צ ביטול דאל"ה קשה קושיתו על הפוסקים למה לא הביאו דין זה לענין מחלל שבת בפרהסיא דבחד ישראל צריך ביטול דאין לומר דס"ל דגם ביטול לא סגי בזה בחד ישראל וצריך לשכור רשות משום שמא ילמוד ממעשיו דהא לא חשיד אש"ד דא"כ גם בצדוקי וכותי נימא הכי וע"כ צ"ל כתי' התוס' דכיון דעיקר התקנה לא הוי אלא משום נכרי לא חמיר מנכרי וא"כ מחלל שבת בפרהסיא נמי לא חמיר מנכרי. אמנם לענין דלא צריך ביטול בחד א"א לומר כן כיון דדירתו שמה דירה הרי מדינא אוסר ולמה לא יצטרך ביטול, וע"כ צ"ל דלגמרי עשו מחלל שבת בפרהסיא כנכרי דגם דירתו לא שמה דירה ואינו אוסר בחד ישראל.

וראיתי בספר נשמת אדם לכלל ע"ה סי' כ"ו שכתב וז"ל צ"ע אי דינו לגמרי כנכרי אף לקולא שלא יאסור אלא כשיש ב' ישראלים האוסרים זה על זה אבל אם אינו דר שם אלא א' אינו צריך לערב כלל ולא לשכור ממנו. ואמנם מסתימת דברי הפוסקים משמע דדינו כנכרי לגמרי דכיון שאינו מודה בעירוב שהרי מחלל שבתות בפהרסי' אינו בדין עירוב כלל ומיהו לענין זה אינו חמור מנכרי דביחיד אינו אוסר כמ"ש תוס' ריש פי' הדר דכיון דעיקר תקנה הוה בשביל נכרי ל"ג טפי מנכרי מ"מ צ"ע דתינח מומר שאינו מודה בעירוב אבל זה שמחלל שבתות אפשר דמיקרי מודה בעירוב וצ"ע עכ"ל.

והנה אי משום הא דיש לספק דילמא מיקרי מודה בעירוב יש לעשות תקנה פשוטה בחד ישראל כשר עם מחלל שבת בפרהסיא דישראל יעשה עירוב ויהי' מותר לטלטל ממ"נ אי המחלל שבת מודה בעירוב הרי מהני מדינא העירוב ואי אינו מודה בעירוב א"כ לא חמיר מנכרי ואינו אוסר בחד ישראל. אמנם כל דברי הנשמת אדם תמוהין דכתב דכיון שאינו מודה בעירוב אינו בדין עירוב כלל אטו משום דאינו מודה בעירוב אינו אוסר הרי אפילו נכרי היה אוסר מדינא אי דירתו שמה דירה ודוחק לומר דגזירת חכמים שלא להוציא מרשות שהוא מיוחד לו לרשות שהוא מיוחד גם לאחרים לא היתה אלא באחרים שמודים בעירוב ולא ברשות כופרים, ונכרי שאני דהוא אינו מחוייב להאמין בדברי חז"ל זה דוחק גדול (וע' בירושלמי סוף פ"ז דעירובין דמערבין מפני דרכי שלום) וע"כ צ"ל אי ישראל אחד עם מחללי שבת אינו אסור דעשאום לענין זה כנכרים שדירתן אינה דירה וכמו שנראה קצת מדברי היד אלי' והם אמרו והם אמרו.

והנה הקרבן נתנאל חולק על כל דברי היד אלי', דעל מה שכתב הר"מ מרוטנבורג (ברא"ש סי' י"ג) דאי אמרינן צדוקי אינו כנכרי לא חשיב קולא דאיכא קולא וחומרא דאי כנכרי הוא אינו מבטל רשות אבל שוכרין ממנו ואי אינו כנכרי מבטל רשות ואין שוכרין ממנו עכ"ל הר"מ, וע"ז כתב הקרבן נתנאל וז"ל ועוד יש קולא שאם דר יחידי עם ישראל אין צריך שכירות ולא ביטול, ואם אינו כנכרי צריך לבטל רשותו ונקט קולא וחומרא בדבר הרגיל ולא בדר יחידי שהוא קולא וחומרא במילתא דלא שכיח עכ"ל ולקמן על מ"ש הרא"ש שגזרו על הכותים כנכרים גמורים הביא הק"נ תשובת יד אלי' ודחה דבריו וז"ל: דהאיך לא אישתמיט חד מהפוסקים להזכיר דין זה גם הלשון כנכרים גמורים לא משמע הכי. גם ברבינו ירוחם ח"א נתיב י"ב חלק י"ו דף צ"ה ע"ב משמע להדיא דאפילו דר ביחידי א"צ ביטול, ומה שהקשה מאי חומרא היא זו, הם אמרו והם אמרו כמ"ש תוי"ט (פ"ז דנדה מ"ג) לענין שגזרו על כתמיהן שיהי' טהור וכ"כ הוא בעצמו ומה שרוצה להוכיח מדברי רבינו (הרא"ש) שהשיג על הר"מ דקיי"ל הלכה כדברי המקיל בעירוב ואם נאמר שעשאוהו כנכרים אפילו אם דר יחידי א"כ אם צדוקי כנכרי מיקל בעירוב ואם צדוקי אינו כנכרי חומרא היא דצריך ביטול בדר יחידי. ואני אוסיף עוד קושי' אם כנכרי מותר לשכור הימנו בשבת ובשכירות רעועה ואם צדוקי אינו כנכרי יש חומרא דצריך שכירות מעלי' ואין שוכרין בשבת. והאמת הוא הך קולא דאם אינו כנכרי יכול לבטל בכל מקום שדר שהוא דבר רגיל ומצוי ומכריע הני קולות אם הוא כנכרי עכ"ל. הנך רואה דלקרבן נתנאל אפילו צדוקי למ"ד דהוא כנכרי אינו אוסר בחד ישראל. והנה קושית היד אלי' מהרא"ש דפסק לקולא דצדוקי אינו כנכרי והרי חומרא הוא דבחד ישראל צריך ביטול יש ליישב כיון דלאו להכי איתשיל בבי מדרשא אלא אי סגי בביטול או דבעי שכירות כדמשמע בש"ס א"כ פסקינן כמאן דמיקל בהא דאיתשיל ולא אזלינן בתר מאי דנ"מ לענין שאר קולות ואין להאריך יותר בזה. אמנם ק"ל האיך הק"נ מעלים עין מקושיתו של היד אלי' דהאיך אמרינן בצדוקי דאינו אוסר בחד ישראל הא דירתו דירה ומדינא אוסר ומאיזה טעם הקילו דאינו אוסר וצ"ל דמתחלה גזרו שיצטרך שכירות בגוי שמא ילמד ממעשיו ובחד ישראל דלא שכיח לא גזרו ואח"כ ראו דגם גבי צדוקי יש לגזור שמא ילמוד ממעשיו ועשאוהו כגוי דצריך שכירות בשני ישראלים כגוי וכיון דעשאוהו לענין זה כגוי היו צריכין לעשותו כגוי גם לקולא דבחד אינו אוסר דאי לא הא לא קיימא הא ולא רצו להחמיר דליצטריך שכירות אפילו בחד דלא רצו להחמיר יותר מבגוי ולא רצו לומר דליצטריך לכל הפחות ביטול בחד דאם כן יתירו גם בשנים בביטול, וע"כ עשאוהו כגוי לכל דיניו. ואף דלדידן צדוקי אינו כגוי מ"מ נ"מ לענין מחלל שבת בפרהסיא דלקרבן נתנאל פשיטא דלגמרי הוי כגוי.

וראיתי בספר עצי אלמוגים סי' שפ"ה ס"ק ד' דחולק ג"כ אתשובת יד אלי' הנ"ל לענין כותים אמנם ראית היד אלי' מדברי הרא"ש דוחה באופן אחר דלא כק"נ דהוא כתב דאין לדמות כותי לצדוקי דבצדוקי אין הטעם משום דעשאוהו כנכרי אלא שאינו מועיל הביטול או העירוב משום שאינו מודה בעירוב משא"כ בכותים שגזרו עליהם משום דמות יונה שמצאו והשוו חכמים מדותיהם אפילו להקל במילי דרבנן כמו לענין כתמים עכ"ל. והנה לפי דבריו גבי צדוקי באמת לקולא אינו כנכרי והשתא יש לספק דילמא גם בישראל מחלל שבת בפרהסיא הטעם משום שאינו מודה בעירוב ואז ג"כ רק לחומרא דינו כגוי ופלא שלא בירר זה.

אמנם מדברי הריטב"א נראה לי ראיה ברורה להקרבן נתנאל ודלא כהעצי אלמוגים דהריטב"א כתב לדף ס"ח ע"ב צדוקי מאן דכר שמי' וכו' כבר פירשנו במשנתנו כי התוספת הזו (דהיינו צדוקי הרי הוא כעכומ"ז) אינה אלא בדברי ראב"י וה"ק ר' אליעזר אומר לעולם אינם אוסרים עד שיהיו שני ישראלים אוסרים זה על זה וצדוקי הרי כעכומ"ז ומשום (דשמעוה) [דשמע] לר"מ שאינו אוסר אלא במי שאינו מודה בעירוב (דהיינו כותי, כדלעיל דף ל"א ע"ב) קאמר [דזה] אינו (כצדוקי) [דצדוקי] אעפ"י שמודה בעירוב הרי הוא כעכומ"ז, עכ"ל. וחזינן דהריטב"א לא ס"ל דבצדוקי הטעם מפני שאינו מודה בעירוב אע"כ דגזרו חכמים משום שלא ילמד ממעשיו ועיקר הגזירה היתה בגוי ואח"כ אמרו צדוקי הרי הוא כגוי. והנה לעיל כתב הריטב"א דלראב"י גם קודם גזירת ר' אמי ור' אסי היו הכותים כגוים גמורים לענין ביטול רשות ור' אמי ור' אסי הוצרכו לגזור משום דהעולם היו נוהגין כר"ג. והנה להעצי אלמוגים דלאחר גזירת ר' אמי ור' אסי כותי גם לקולא הוא כגוי דבחד אינו אוסר ולא בעי אפילו ביטול א"כ לראב"י ג"כ כותי אפילו לקולא הרי הוא כגוי ואפילו הכי קאמר דגם צדוקי הרי הוא כגוי אחר שאמר לעולם אינו אוסר עד וכו' וע"כ סבר דגם צדוקי ככותי ואפילו לקולא הרי הוא כגוי. וא"כ מדראב"י שמעינן לדידן דמחלל שבת בפרהסיא אף לקולא הרי הוא כגוי, ובזה נדחה גם חששא דבעל נשמת אדם דשמא המחלל שבת מודה בעירוב דהא חזינן דלראב"י צדוקי אעפ"י שמודה בעירוב (לפי מ"ש הריטב"א) מ"מ הרי הוא כגוי וככותי שאינו מודה בין לחומרא בין לקולא, וא"כ ה"ה מומר לחלל שבת לדידן.

ולפ"ז אפילו אי דר ישראל כשר עם גוי ומומר לחלל שבת בחצר אחד יש להתיר טלטול בלא שכירות רשות אע"ג דכאן ליכא למימר כדלעיל דיעשה עירוב וממ"נ יועיל דאם המחלל שבת אינו מודה בעירוב הרי אינו אוסר לבעל נשמת אדם ואם מודה בעירוב הרי עירב, דזה אינו דאם המחלל שבת מודה בעירוב ואינו כנכרי לקולא הרי הנכרי אוסר משום ב' ישראלים עם הנכרי וצריך עכ"פ לשכור רשות מן הנכרי, אבל אי אמרינן דהמחלל שבת לכל מילי חשוב כנכרי א"כ גם כאן הרי הוא כחד ישראל עם ב' נכרים ואינו אוסר.

איברא דבנידון דידן צריך עיון קצת דאפילו להסוברים דלא החמירו במחלל שבת יותר מבנכרי וכמו בחד ישראל עם נכרי אינו אוסר כמו כן חד ישראל עם מחלל שבת מותר מ"מ י"ל דבנידון דידן דחוץ מישראלים מחללי שבת גם נכרים דרים בחצר הרי הנכרים אוסרים דמה טעם אמרו דבחד ישראל עם נכרים אינו אסור משום דלא שכיח דישראל מירתת משום דנכרים חשידי אש"ד, אמנם אם גם ישראלים דרים בחצר אף דמחללי שבת הן מ"מ לא מירתת ישראל מהנכרים ושכיח שידור ביניהם וא"כ ליתסר משום הנכרים. אמנם אחר העיון זה אינו דהא באמת ישראל מחלל שבת מדינא אוסר דאין סברא משום דמחלל שבת דירתו כדירת בהמה וע"כ צ"ל כיון דחכמים עשאוהו כנכרי משום שלא ילמד ממעשיו עשאוהו גם לקולא כנכרי דאין דירתו דירה ואינו אוסר בחד ישראל וא"כ גם לענין זה הוא כנכרי דאינו אוסר עם נכרים בחר ישראל. ועוד דהא עיקר ראיתן של הסוברים דגם דקולא הוא כנכרי מדלא הזכירו הפוסקים דלקולא אינו כנכרי, וא"כ צ"ל דגם לענין זה אף לקולא הוא כנכרי דאינו אוסר עם הנכרים בחד ישראל. ומעתה בנידון דידן בסוכה שהוא שעת הדחק בודאי יש לסמוך אמקילין בעירוב ואפשר אפילו שלא בשעת הדחק יש להתיר. וטוב לעשות עירוב ויש לצרף אז דעת קצת אחרונים דבזה"ז דאנו דרין בלא"ה בין הנכרים ל"ש גזירה שמא ילמד ממעשיו וא"צ לשכור רשות מהנכרי (ע' מה שהובא בס' אורחות חיים סי' שפ"ב).

עוד יש להתיר בפשיטות באופן אם בעל הבית הנכרי נתן לו רשות להעמיד הסוכה במקום שהוא שלו כגון בגן שלו וחוץ מבעל הבית הזה שהוא נכרי אין דרין אלא ישראלים מחללי שבת בפרהסיא אזי יכול לערב וממ"נ מותר אם המחללי שבת אינם מודים בעירוב אזי דר ישראל יחידי עם נכרים לבעל נשמת אדם ואם מודים בעירוב אזי הישראל כשר יכול לערב עמהם מפני שכיון שהנכרי השאיל לו מקום ברשותו הרי הוא כשכירו ולקיטו ויכול להשכיר רשותו ולי"א א"צ להשכיר אלא נותן עירובו (עיין סי' שפ"ב סעיף י"ב) וכאן יש לסמוך על היש אומרים דהא בלא"ה יש סברא לומר דמחללי שבת הם כנכרים גמורים.

אחר שכתבתי זאת בא לידי ספר תא"ו לרבינו ירוחם וראיתי שם בח"א ני"ב חי"ו בתחילה כתב וז"ל הדר עם הנכרי או עם מי שאינו מודה בעירוב כגון כותי אינו אוסר דירתו כי דירתו אינה דירה עכ"ל הרי שסובר דגם דירת כותי אינה דירה ודוחק לומר דהוא רק לאחר גזירה שעשאוהו כנכרי לכל דבריו דהא כתב או עם מי שאינו מודה בעירוב כגון כותי משמע דטעמא מפני שאינו מודה בעירוב הוא ואף קודם גזירה לא היה אוסר, ואח"כ כתב ר"י וז"ל: המחלל שבת בפרהסיא או עובד ע"ז הרי הוא כעכו"ם ואינו מועיל עד שישכור פי' אינו יכול לבטל רשות אבל המינים שאינם עובדי ע"ז והמחלל שבתות בצנעה וביתוסי וצדוקי וכל כופר בתורה שבעל פה שאינו מודה בעירוב אינו כעכו"ם ואין שוכרין ממנו אלא מבטל רשותו ונותן רשותו והוא אוסר על ישראל אפילו יחיד שדר עמו בחצר, עכ"ל. מדאמר גבי מחלל שבתות בצנעה והוא אוסר על ישראל אפילו יחיד שדר עמו בחצר משמע דמחלל שבתות בפרהסיא או עובד ע"ז דמיירי לעיל מיניה אינו אוסר על ישראל יחיד כמו שכתב הק"נ, ומשמע דקסבר רבינו ירוחם דגם הם דירתם אינה דירה לענין עירוב כמו כותי ולא קשה מה שהקשיתי לעיל על הקרבן נתנאל. אח"כ ראיתי בסי' חיי אריה להרב מו"ה ארי' הורוויטץ סי' י' שהעלה ג"כ דמומר לחלל שבת בפרהסיא אף לקולא שוינן לי' כגוי והביא סייעתות אחרות וגם בישועות יעקב לסי' שפ"ה משמע כן. אמנם בתוס' שבת סי' שפ"ה ס"ק ד' ובהגהות רע"ק איגר לסי' שפ"ה בשם חי' אבן העוזר כתבו דמומר לחלל שבת לא הוי כגוי לקולא, רק דאם דר ישראל יחידי עמו מהני ביטול רשות ממ"נ עיי"ש. והמיקל בעירובין לא הפסיד לענ"ד. ספר חי' אבן העוזר לעירובין לא מצאתי. (אח"כ ראיתי דבריו והוא הביא ראיות מן ביטול ע"ז ומרבית ומקידושין וזה אינו ראי' כלל, דהתם הוא דאורייתא). ומצאתי בס' גאון יעקב למס' עירובין שפי' גם הוא דראב"י דאמר יחיד אינו אוסר לא קאי אלא אנכרי ולא אכותי וצדוקי (אי אמרינן כותים גירי אמת הן) ולא הביא לא דברי היד אליהו ולא דברי הק"נ ולא דברי הרבנו ירוחם שהבאתי לעיל.

אח"ז ראיתי בס' ארחות חיים שהביא בשם שו"ת בית היוצר סי' י"א שגם הוא מחמיר, ואין ספר זה מצוי אצלנו. אח"כ ראיתי בשו"ת דברי מלכיאל ח"ג סי' י"ח שגם הוא מקיל.

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף