מלמד להועיל/א/מד

מלמד להועיל ‏ א מד

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שאלה:
מאת הרב המאור הג' מוה' זעקל באמבערגער אבדק"ק קיזזינגען. היכא דמותר להחם תבשילין על הכירה בעד החולים שאין בהם סכנה אי מותר להעמיד ע"י גוי על אותה הכירה מים קודם שיסיק את הכירה כדי להדיח באותן מים את הכלים הנצרכין לשבת בין לחולים בין לבריאים. והנה השואל האריך בכרא דהתירא וראיתו ממה שהתירו התה"ד והמג"א סי' רנ"ג סק"מ להושיב תבשילין על תנור בית החורף קודם שיוסק התנור משום דהכל חולים אצל הצנה משום דעיקר הכוונה לבית החורף עיי"ש, ואף שהט"ז מפקפק בהיתר זה מ"מ כבר נהגו עלמא כמג"א, וע' שואל ומשיב מהד"ג ח"ג סי' ג' שמיישב קושי' הט"ז על התה"ד. ונידון דידן עדיף משום דכ"ע מודו דשרי להסיק ע"י נכרי להחם התבשילין לחולה שאב"ס. ויש לצרף ג"כ שגם בלח ל"ש בישול אחר בישול (ולסברא זו צריכין להחם גם המים מע"ש) לקצת פוסקים, אף דלא קיי"ל כן. עוד יש לצרף מ"ש המג"א סי' רנ"ג סקמ"א דשרי ליקח מים להדיח בהן את הכלים אם נתן עכו"ם מים לתוך הקדירה הקבועה בתנור כדי שלא תבקע הקדירה ואף שבנ"ד נותן הגוי המים להחם אותן מ"מ כיון שנותן אותם קודם הסקה ועיקר כוונתו על התבשילים אפשר לצרף סברת המג"א לסניף. מיהו זה לא רציתי להתיר המים שיזובו בש"ק מעצמן לתוך הווארמוואזזער בעהאלטער שזה הוי לכאורה כמו שאומר לעכו"ם למלאות הקדירה שלא תבקע גם אחר שהסיק אשר אוסר הא"ר סק"מ ועוד דהוי כמו סילון של טבריה והרב השואל האריך והנ"ל תמצית דבריו.

תשובה:
אף שדברי השואל הם דברים של טעם מ"מ צריך עיון בזה. הנה לפי סברת השואל גם אם נתן הנכרי תבשיל בעד בריאים קודם שהוסקה הכירה יהא מותר לבריאים כיון שעיקר כוונתו להסיק בעד החולים, והיתר זה לא מצינו, אדרבה כל יר"א הבריא אינו אוכל מאכלים חמים אף שהוחמו לחולים, והטעם איתא בסי' שי"ח סעיף ב' דהמבשל לחולה אסור לבריא דחיישינן שמא ירבה בשבילו ואפילו בישל ע"י נכרי אסור בשבת, וכן כתבו תוס' בגיטין ח' ע"ב ד"ה אע"ג דשמא דוקא לצורך המילה שרי להרבות ע"י נכרי אבל לצורך ד"א אפילו ע"י נכרי אסור (אמנם ע' תוס' מנחות ס"ד ע"א) להרבות. ואין סברא לחלק בין מרבה בבישול למרבה בחימום, כיון דאמרינן יש בישול אחר בישול בלח הוי חימום כבישול. גם אין סברא לחלק בין מסיק קודם או לאחר שנתן את הקדירה על הכירה דהתוס' אין מחלקין בכך. ובי"ד סי' קי"ג יש פלוגתא בבישול גוי בעד חולה אי מותר לבריא במו"ש או אסור משום בשולי עכו"ם. וע"כ לא פליגי אלא במו"ש אבל בשבת כ"ע לא פליגי דאסור לבריא או משום דבודאי הרבה בשבילו או משום שמא ירבה בשבילו, ולא מצינו חילוק בין נתן הקדירה תחלה על הכירה או הסיק תחלה והמ"א סי' שי"ח סק"ו כתב בפירוש דאין חילוק. וע' ב"י סי' של"א שהביא פלוגתא אי מרבה הוי איסור דאורייתא או דרבנן, וכתב בעל משנה ברורה בסי' שי"ח ס"ק י"ג דהוא הוכיח בספרו אהבת חסד דהוא איסור דאורייתא. (וע' שו"מ מהד"ב ח"ב סי' ט"ו בסופו מ"ש לענין מרבה בשיעור). ואין להקשות אמאי שרי אם מסיק הגוי משום צנה מ"ש ממבשל לשם חולה ויש שם עוד קדירה בשביל הבריא, י"ל במסיק משום צנה עיקר כוונתו לא הוי לבשל ופ"ר אינו אסור ע"י גוי, אבל במבשל לשם חולה כוונתו לבשל, ואף דעיקר כוונתו בשביל חולה מ"מ גזרינן שמא ירבה ויכוון ג"כ לבריא (אמנם לפי תשובת ב"א שאביא לבסוף זה גרוע עוד ממרבה). יהי' איך שיהי' התירו של מ"כ נסתר מדברי הפוסקים וממנהגא דעלמא שהבריאים אינם אוכלים בשום אופן מה שנתחמם בשביל החולים. אמנם לענין המים שזבים מעצמם לתוך הווארם וואזזער בעהאלטער יש לי להראות פנים להתיר. דהיינו כאשר שמעתי (ומ"כ יכול לחקור אם באמת כן הדבר) הענין כן הוא שכל עת שזב מן הבעהאלטער לחוץ נתהוה מקום ריקן (לעערער רוים) ועי"ז זבים מים אחרים קרים אל החמים, ואם כן הוא י"ל דקמא קמא בטל וע' מכשירין פ"ב מ"ג תוי"ט. והנה אין לדמותו לסילון של טברי' סי' שכ"ו ס"ג דשם האיסור הוא משום הטמנה (ע' בש"ע של הרב סי' שכ"ו סעי' ג'). ואין לאסור מטעם דבר שיש לו מתירין שלא נאסרו המים עד אחר שהוחמו ואז כבר הם מעורבים בהיתר בחמין שהוחמו בע"ש והוי כמו גיגית בי"ד סי' ק"ב בש"ך ויש לחקור אחר מהות הדבר.

והנה ראיתי בשו"ת שואל ומשיב מהד"ב ח"ב סי' ט"ו שהקשה על הא דאוסרין מרבה בשיעור או דאורייתא או דרבנן מהא דאמרינן שבת דף קכ"ב ע"א מרחץ שישראל ונכרים רוחצין בו אם רוב ישראל אסור ופריך הגמרא אמאי אסור הא חימום לאחד חימום למאה והוי כמו נר ומאי פריך הא עכ"פ הנכרי מרבה בשביל ישראל וע"כ אסור ולא דמי לנר ולכבש דאינו מוסיף בשיעורא בשביל ישראל ותירץ השו"מ דעיקר הקושי' היא דכיון דבאמת העכו"ם עושה זאת בשביל שצריך למרחץ בשביל עכו"ם א"כ אם נימא דשלא בפניו שרי אע"פ שמכירו א"כ נימא דבכה"ג שרי ומה בכך שמרבה בשביל ישראל, אפשר דבעכו"ם כל שאין עיקר טרחתו בעבור הישראל מותר וע"כ דכל דמכוין אף לישראל אסור ועל זה משני כיון דרובא ישראל אדעתא דרובא מחממי ובכה"ג פשיטא דאסור. מזה יש להוכיח דאם רוב נכרים דאדעתא דנכרים עביד אף דריבה בשיעורא בשביל ישראל לא גזרו. וא"כ כיון דבארצנו בכל מקום רוב נכרים הם ועיקר המים מתחממים בשביל נכרים לא גזרו אם מרבים בשיעורא בשביל ישראל. ואפשר דאפילו מרבה בשיעורא אין כאן חשש דהמים זבים מאליהם לתוך החמין ואין חילוק בין נצרך הרבה או מעט, ורק האש ניסק על ידי אדם וכיון דרוב נכרים ודעתייהו ארובא אש לאחד אש למאה וע"כ אותן המים אינן נאסרין כלל. לזה נלענ"ד דיש היתר למים הזבין מעצמן לתוך הוואזזער בעהאלטער אחרי אשר הנכרי הוריק המים מתוך הבעהאלטער. אולם אין אני יכול להחליט הדבר מפני שאיני יודע מהות הענין במקומו וגם במקומנו, רק ע"י איש אחד שמעתי דהענין הוא כמו שכתבתי לעיל ולא חקרתי ודרשתי היטב מפני שעדיין לא בא אחד לשאול ע"ד המים הללו החמין שבבעהאלטער. וע"ד המים אשר בכירה מעש"ק ואשר בוואזזער בעהאלטער מעש"ק פשיטא שמותרים.

אחרי כתבי כל זאת ראיתי שכבר ישב על מדוכה זו הגאון בעל שו"ת בית אפרים בחלק א"ח סי' כ"א שם האריך להתיר קאפפעע שהעמידה משרתת יהודית צוננת על תנור בית החורף קודם שהסיק הנכרי אף שהמג"א בסי' רנ"ג אוסר דהוא כא' נותן הקדירה וא' נותן האור דפטור אבל אסור (וכן הח"א כלל כ' סט"ו מתיר בדיעבד) ואחר שהעלה דמשם אין להוכיח לאסור כתב דלכאורה צ"ע דמה בכך שאין מרבה ההיסק בשביל התבשיל הא קיי"ל כל לרבויי בשיעורא בשבת אסור ולדעת הר"ן (פ"ב דביצה) הוא איסור דאורייתא וי"א שהוא דרבנן וכתב אח"כ דאפשר לומר דדוקא במרבה חתיכות בקדרה ונותנה על האש אמרינן דבנתינה זו שנותנה על האש יש כאן בישול אסור, משא"כ אם הקדירה עומדת על הכירה מלאה כמה חתיכות והוצרך להבעיר אש סביבה בשביל החולה וא"צ להגדיל המדורה בשביל רבוי החתיכות כה"ג לא מיקרי רבוי בשיעורא כלל דאינו רק שב ואל תעשה במה שאינו מוציא החתיכות שא"צ לחולה (ומיישב הקושי' ממנחות ס"ד) וכתב אח"כ דלפ"ז צ"ע למה הוצרכו לומר דהאי דניחום אגב אימי' מיירי ע"י עכו"ם הא י"ל דמיירי שהיתה הקדרה מלאה מים עומדת ואינו חסר אלא החימום ובכה"ג שאינו שופך המותר הוי רק שב ואל תעשה ולא מיקרי מרבה בשיעורא אלא ודאי מה שאסרו להרבות בשיעור בכל גוני אסור. וכתב דזה דוקא ע"י ישראל לחולה שיש בו סכנה שרק דחויה אצל חולה ולא הותרה לפיכך התוספות אסור (לר"ן מדאורייתא) אבל ע"י עכו"ם לחולה שאין בו סכנה שאינו רק שבות והותרה (צ"ע מנ"ל הא דילמא רק דחויה) אף לרבויי בשיעורא אין כאן איסור, וכתב אח"כ דעדיין צ"ע לפי מ"ש התוס' בגיטין דף ח' דשמא דוקא לצורך מילה הוא דשרי אבל בלא"ה אפילו ע"י נכרי אסור להרבות ותירץ דהא כתבו תוס' התם דמשום שמחת י"ט התירו חכמים להרבות ולפ"ז י"ל דגם משום עונג שבת שרי להרבות. והאריך עוד. ומכל משא ומתן של הרב בעל בית אפרים היה נראה דמתיר גם אם מבשל נכרי לחולים שאין בהם סכנה לאכול המותר לבריאים אם הועמד על הכירה קדירה מלאה או שתי קדירות והגוי בע"כ הבעיר האש בשביל החולים ורק בשב ואל תעשה לא הסיר באותה שעה הקדירה הותרה. וזה דבר חידוש שלא הזכיר שום פוסק. וראית הבית אפרים מעונג י"ט לענ"ד אינה ראיה לענין שבת דבי"ט הותרה ובשבת דחויה ועוד דשבת חמיר מי"ט. אלא דהוא לשיטתו דס"ל דשבות לגבי חולה שאין בו סכנה נמי הותרה, וכבר כתבתי לעיל דמנ"ל הא, דילמא רבנן כעין דאורייתא תקון אלא דבדאורייתא מותר דוקא לחולה שיש בו סכנה ורבנן התירו ג"כ לחולה שאין בו סכנה אבל רק דחויה ולא הותרה. והרי חזינן מנהג דעלמא דהבריאים אינם אוכלים מה שנתבשל לחולים אפילו ע"י נכרים בשום אופן משום גזירה שמא ירבה בשבילו, ולדעת הב"א הרי יש אופן שמותר להרבות וצ"ע אמאי לא גזרינן שמא ירבה ע"י מעשה. עכ"פ מע"כ יש לו גברא רבה לסמוך עליו להתיר לכה"פ אם נתנו קדירה של מים מע"ש על הכירה ובשבת נתנו עליה המאכלים בעד החולים והעכו"ם הבעיר האש בע"כ משום המאכלים ורק בשב ואל תעשה לא הסיר הקדירה של מים אז לדעת הב"א מותר להדיח הכלים באותן מים דזה נמי עונג שבת שלא לאכול על כלים מלוכלכים. ויש עוד סניף דנכרי דעתו ארובא והרוב הם המאכלים וכמו שהבאתי לעיל בשם השו"מ.

עוד יש היתר עפ"י מה שכתוב בהגהות ר"ע איגר סי' שי"ח על המג"א ס"ק י"א וליתן על הכירה קודם ההיסק תבשיל לח בעודו רותח ואחר שיצטנן יסיק הנכרי הכירה י"ל דשרי לכתחילה עיי"ש הטעם, ואף דמסיים מ"מ צ"ע לדינא, מ"מ אם נותן קדירה מים רותחין בע"ש על הכירה ובשבת מסיק הגוי הכירה י"ל דודאי מותר כיון דלפי סברת רע"א זה מותר גם בשבת.

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף