מלמד להועיל/א/ל

מלמד להועיל ‏ א ל

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מכתב מידידי הבחור המופלג בתו"י התוכן ד"ר ברוך הכהן מק"ק ראוויטש העתקתיו מל"א ללה"ק: כאשר נודע וכו' בדעתי לחשוב חשבונות לקבוע זמני מו"ש ועמוד השחר לכל היהודים היושבים במקומות הישוב, באשר הזמנים ההם במקום תלויים ומשתנים לכל מקום ומקום. וכעת כליתי כמעט כל חשבונותי, ולענין הקשת שקורין זעהונגזבאגען של השמש בעת צאת הכוכבים הנחתי ליסוד ז' מעלות (גראד) וחמש מינוטען כלומר במעלות האלה נמצאת השמש תחת האופק (האריצאנט) בזמן שנראו שלשה ככבים בינונים, והנה אי אפשר לחשוב כל זאת בצמצום, יען כי היא תלויה בהרבה ענינים. אמנם כאשר נראה לי מה שנוגע למקומותינו הטעות לכל היותר יכול להיות שלש מינוטען וכו'.

אך יותר קשה הדבר לענין עמוד השחר. ידוע הסתירה שבין סוגיא דפסחים צ"ד ע"א ושבת ל"ד ע"ב, והתירוץ שהביאו התוס' בשם ר"ת הוא סותר מה שעיני התוכנים רואות ואי אפשר לקיימו. אשר על כן יותר נראה לי מה שתירץ המנחת כהן שסוגיא דפסחים מיירי לשיטת חכמי ישראל, אשר אינה מסכמת עם האמת כאשר נאמר במסקנת הש"ס שם, ובסוגיא דשבת אמר ר' יהודה דינו עפ"י שיטת חכמי אומות העולם המסכמת עם חכמי זמננו, ואם התירוץ הזה נכון הסוגיא דפסחים אינה עולה עם ההלכה, כי היא שלא אליבא דהלכתא, וא"כ אין אנו יודעין כלל כמה היא אריכות הזמן מעמוד השחר עד צאת הככבים.

והנה אני בחשבונותי תפסתי הזמן, שבו האיר פני כל המזרח עד מעל לראשינו (ביז צום צעניטה). אמנם לי יש מפרשים (עיין מגן אברהם סי' פ"ט ס"ק א' ב' ג') האיר פני המזרח הוא מאוחר יותר מעמוד השחר (ועיין פירוש הגר"א למשנה א' דברכות בשם הירושלמי) ועמוד השחר יהיה שוה לאילת השחר, והנה לפי מה שהביא התוס' יו"ט נמצא גם מי שפירש עלה עמוד השחר היינו עלה הכוכב נוגה (מארגענשטערן פענוס), וזה אינו מובן כלל וכלל, שהרי כוכב זה עולה בכל יום בזמן אחר ואינו תלוי כלל בזמן השנה. ואם נפסוק כדעת הרמב"ם, שעמוד השחר הוא חמש רביעיות (5/4) שעות זמניות, יהיה זה (כאשר דייקתי עפ"י חשבון) שוה למה שאנו קורין נשף התוכני (אסטראנאמישע דאממערונג) דהיינו בשעה שהשמש נמצאת שמנה עשר מעלות תחת האופק, אמנם צאת ג' כוכבים הוא שוה לנשף הנהוג (בירגערליכע דאממערונג) שהוא רק שש וחצי מעלות (½6 גראד) והנה חשבוני מכוון כמעט לקשת (זעהונגזבאגען) של שתים עשר 10 מעלות והוא באמצע של שתי מיני הנשף שזכרתי.

ועתה בקשתי ושאלתי מאתו, איזה מהשלשה חשבונות הוא העיקר, אי אילת השחר היא שמנה עשר מעלות (18 גראד) או האיר פני כל המזרח דהיינו שתים עשר מעלות או צאת ג' כוכבים, דהיינו בשעה שבבקר אין נראים רק ג' כוכבים.

עוד אני שואל אם אנו צריכין לפסוק הלכה למעשה כהרמב"ם אף בדברים שאפשר שהרמב"ם לא אמרם אלא לפי המקומות שהיה הוא חי שם, ותלויים בחוש הראייה שאינו שוה בכל אדם. ועוד שלישית אני שואל האיך הדין לענין ב' גבולי היום, אי עמוד השחר וצאת הכוכבים או הנץ החמה ושקיעת החמה.

והנה אני דברתי וכתבתי כבר הרבה בענין זה, אך לא קבלתי תשובה מספקת או מבוארת מרבנים, מפני שאינם בקיאים בשבילי דרקיע....

התשובה שכתבתי בעהי"ת על מכתב זה.

(א) אם אמת אגיד גם אני איני בקי בשבילי דרקיע, וא"כ לפי היושר היה לי למנוע התשובה על שאלה זאת, אך באשר הוא דבר הנוגע ברומו של עולם בינותי בספרים, ומה שמצאתי בעהי"ת אכתוב לך, ואתה בחכמת התכונה אשר בידך תבחון אם מסכים עם המציאות או לא.

ראשית דבר מה שהנחת ליסוד למעמד השמש בשעת צאת הככבים ז' מעלות וחמש מינוטען תחת האופק ('5 °7) הנה ראיתי שהחכם יוסף הירש בפאריז (ingénieurs en chef des ponts et chaussées) כתב במכתב עתי (revue des études juives) שנת 1885 חלק י"א צד 239 שהככבים הבינונים הנזכרים בש"ס הם ככבים שניים (שטערנע צווייטער גראסע) וכפי השקפותיו השמש בעת צאת ככבים אלו ז' מעלות ול"ד מינוטען ('34 °7) תחת האופק. והחכם צוקקערמאנן ז"ל בברעסלויא במאמרו: דיא אזטראנאמישען גרונדלאגען דער טאבעללארישען ביגאבע צו דען יידישען קאלענדערן המצורף לפראגראם של הזעמינאר דברעסלויא בשנת 1890 (ע"ג מאמרו מאטעריאליען צור ענטד וויקקעלונג וכו' פראגראם 1882 צד 65) הניח ליסוד מעמד השמש בעת הנשף הנהוג אשר בירגערליכע אבענדדאממערונג מכונה, והוא שש ולדעת קצת שש וחצי מעלות (°6 אדער '30 °6) ובספר הנקרא: דיא וואונדער דעז היממעלז מהחכם ליטטראוו, בעארבייטעט פאן ד"ר עדמונד ווייס בערלין 1886 ראיתי '45 °7 הוא בירגערליכע דאממערונג. וטוב שתקח מאמרי אלה החכמים אל כור הבחינה טרם תוציא לאור את חשבונותיך. חוץ מזה תעיין היטב בספר דברי יוסף להרב ר' יוסף שווארץ ח"א הנקרא תבואות השמש שהאריך בענין זה, ובפרט במאמר דרך מבוא השמש שלפי דבריו יש להחמיר לענין שבת עד שנראו ג' כוכבים קטנים (וזה כנראה מדבריו במעמד החמה עשר מעלות תחת האופק), והנה הרב ר' יוסף שווארץ הנ"ל עשה ג"כ לוחות ליושבי ירושלים, ולוח כזה היה נגד פני מו"ר הגאון ר' עזריאל הילדעזהיימער בשנת תרמ"א בעת אשר כתב פירושו על איזה פרקים של הלכות קידוש החדש לרמב"ם אשר נדפס בפראגראם סעמינאר שלנו משנת 1880/81 ומלוח הזה העתיק מו"ר נר"ו טאבעללע של התחלת היום (טאגעזאנפאנג) ונץ החמה זאננענאויפגאנג ליושבי ירושלים לכל ימי שנת החמה, ואתה תעיין בפראגראם זה אולי תהיה לך הטאבעללע הזאת לתועלת קצת.

(ב) ולענין גבולי היום והלילה כ' הרב בעל תבואות השמש הנ"ל דף נ"ח ע"א דלענין חשבון שעות היום לענין זמן ק"ש ותפלה וחצות היום וחצות הלילה וזמן מנחה וכן לענין לאכול חמץ בערב פסח יש לחשוב דוקא עפ"י חשבון תורת התכונה שהיום מרגע נץ החמה עד רגע השקיעה ולא מעלות השחר עד צאת הככבים, אמנם לענין התחלת היום והתחלת הלילה לכל דיני תורתנו הקדושה תחילת היום הוא עלות השחר ותחילת הלילה הוא צאת הככבים (דהיינו ג' ככבים בינונים). והוא הביא ראיות הרבה להכרעתו זאת, עד שאי אפשר לי להשיב על ראיותיו, ועוד החזיק דבריו בתשובותיו (כנראה הוא חלק הרביעי מספר דברי יוסף ובספר אשר בידי חסר השער) תשובה ז' נגד הרב ר' דוד ווייסקאפף ז"ל אב"ד דק"ק וואללערשטיין. והראה בעליל כי אי אפשר לומר שנחשוב לענין זמן קריאת שמע מעלות השחר כי אם מנץ החמה דוקא וכן פסק הגר"א בסי' תנ"ט דלא כמ"א. וכן נראה לענ"ד כעת עד אשר אמצא פנאי, ואולי יצליח בידי ליישב דעת התרומות הדשן והמגן אברהם המחשבים מעלות השחר עד צאת הככבים. והנה החכם צוקקערמאן עשה טאבעללען שלו עפ"י הכרעת הרב בעל מנחת כהן דף נ"ט ע"ב שבדאורייתא יש להחמיר כבעל תה"ד, וחוץ מזה הניח ליסוד עפ"י הש"ס דפסחים צ"ד דזמן עלות השחר עד הנץ הוא שוה ממש לזמן שקיעת החמה עד צאת הכוכבים. אמנם לפי דברי יוסף הנ"ל יש לדקדק הרבה על הכרעה זאת, ומי שיחמיר יחמיר לכתחילה, אבל לא בדיעבד, וגם מי שיחשוב עפ"י חשבון זה לא יחשוב כן לענין מנחה כי אז יעשה קולא שלא כדת.

(ג) והנה לפי דעת ר"י שווארץ שם דף מ"ט ע"ב זמן צאת ג' כוכבים הוא תמיד 14/45 מזמן הנשף התוכני (אזטראנאמישע דאממערונג), ובין השמשות מתחיל בזמן 5/18 מהנשף. אמנם כפי מה שהוא מחמיר שמשערינן בכוכבים קטנים מצא שהתחלת הלילה במוצאי שבת הוא 4/9 מהנשף ותחילת זמן בין השמשות הוא 2/5 מהנשף. והוא מציין שם בדף כ"ד בלוח אחד זמני הנשף והשחר (שהם שוין כידוע) באופק ירושלים, ולפי לוח זה בעת שהיום י"ב שעות זמן הנשף והשחר ½1 שעות, וביום הארוך שהוא שם י"ד שעות ועוד י' מינוטען זמן הנשף ושחר ב' שעות, וביום הקצר שהוא ט' שעות ועוד ג' מינוטען זמן הנשף ושחר שעה א' וכ"ה מינוטען. ומבקש אני ממך שתבחין דברים האלה עפ"י מעמד חכמת התכונה כיום הזה, ובפרט באשר ראיתי בספר החכם ליטטראוו הנ"ל שכפי מה שהראה החכם שמידט בעיר אטהען ידיעותינו על דבר הנשף חסירות הנה וצריכים השלמה בכמה וכמה ענינים. ומהר"י שווארץ הנ"ל כתב בדף כ"ד ע"א וז"ל והנה מצאתי וראיתי פה עיר הקדושה שהנשף והשחר בתקופת טבת ממש בערך השחר והנשף בתקופת ניסן ותשרי שמתקופת תשרי עד ניסן ממש לא יש שום הפרש אף שבערך היום (דהיינו מהנץ החמה עד השקיעה) יש הפרש גדול ואף שזה מתנגד לתורת התכונה אכן המציאות כן הוה והשגחתי פעמים רבות עד אין מספר ולא נאמר אולי מקרה הוא (ובאמת דברי החוקרים שהקש השכלי מורה כמה דברים והנסיון מכחישם) ודבר זה א"א לדעת כי אם בדרך המציאות ולא בדרך תורת התכונה עכ"ל. הנה אנכי השתוממתי ותמהתי על המראה הזה, אמנם אין להחזיק את מהר"י שווארץ ז"ל לשקרן ח"ו, וא"כ איפוא עוד יש סבות בלתי נודעות לנו (אונז אונבעקאננטע פאקטארען) המגבילים זמן משך הנשף והשחר, ועיין עליהם.

(ד) והנה בסוגיא דפסחים דמחשב ה' או (למסקנא) ד' מילין מעלות השחר עד הנץ החמה וכן משקיעת החמה ועד צאת הכוכבים ברור כשחר דמדבר משחר ונשף תוכנים (אזטראנאמישע דאממערונג) שהם בעמוד השמש י"ח מעלות תחת האופק, ומשך נשף ושחר על קו המשוה (אקוואטאר) ד' מילין והן 72 מינוטען לרוב הפוסקים דמיל הוא 18 מינוטען, וזה שכתב הרמב"ם בפירושו לריש ברכות שזמן השחר הוא שעה וחומש (ובטעות כתבת במכתבך 5/4 וצ"ל 6/5). אמנם הרמב"ם בפירושו לפסחים פרק ג' כתב שמיל הוא ב' חומשי שעה, דהיינו 24 מינוטען, ובחק יעקב סי' תנ"ט ס"ק י' ראיתי חשבון ד' מילין שעה ומחצה, ולפ"ז מיל הוא ½22 מינוטען (וע' ח"ס או"ח סי' פ') וזה מסכים עם אורך השחר והנשף בירושלים בתקופות ניסן ותשרי (וע' ס' תבואות השמש הנ"ל ד' ס"ב ע"ב). והנה בספר נצח ישראל לר' ישראל מזאמשט בחידושיו לפסחים מיישב הרמב"ם דאינו סותר את עצמו דבשיעור שמהלך אדם ביום בינוני ל' מיל פסק הרמב"ם כש"ס דילן, מפני שנודע זאת לבעלי הש"ס עפ"י הנסיון או עפ"י הקבלה, וע"כ כתב בפסחים שיעור מיל ב' חומשי שעה, אמנם בשיעור הזמן שמן עלות השחר עד הנץ נמשך אחר מה שנתבאר במופת והוא שבזה הזמן יתנועע הגלגל י"ח מעלות, וזה שיעור שעה וחומש (כי כל מעלה ד' מינוטען). אמנם קשה על זה דהא שיעור ד' מילין למעלות השחר עד הנץ ג"כ נודע לחז"ל ע"י נסיון או ע"י קבלה, כמו שכתב הנצח ישראל בעצמו, וגם מפקי לי' מקרא, וכי ח"ו קבלה או נסיון או דרשת חז"ל אינה אמת אתמהה. אמנם לי נראה פשוט דלעולם מיל הוא 24 מינוטען כרמב"ם דפסחים והש"ס דאמר מעלות השחר עד הנץ ד' מילין מיירי בארץ ישראל בימים שסמוך לתקופת ניו"ת כחג הפסח דאז היה מעשה דלוט, ואז לפי הלוח של בעל תבואות השמש בא"י זמן הנשף והשחר באמת שעה ועוד 36 מינוטען, וזה ד' מילין, ובזמנים אחרים הוא קצת יותר או קצת פחות, ונקט הש"ס ד' מילין מפני שברוב ימים הוא כן או בצמצום או בקירוב. אמנם הרמב"ם נקט שיעור עפ"י קו המשוה וכתב שעה וחומש והוסיף תיבת זמניות להודיע שהשעות משתנות לפי המקום והזמן. והכל נכון בס"ד (ומה שתי' עוד הרב בעל נצח ישראל בחידושיו לברכות הוא דוחק).

היוצא לנו מזה שסוגיא דפסחים מיירי משחר ונשף התוכניים, וא"כ ברור כמ"ש הגר"א בריש ברכות דצאת הכוכבים האמור שם הוא זמן שיצאו כל הכוכבים ואין נראים כלל ניצוצי חמה ברקיע, וזה אין לו ענין כלל לזמן נראין שלשה כוכבים (בינונים או קטנים) שאז הוא לילה, אף שלא נראו כל הכוכבים עד סוף הנשף (וכ"כ בתבואות השמש דף מ"ד וע"ש דף ט"ז ע"ב) ומה שהקשה ע"ז במנחת כהן דף י"ו סוף ע"ג כבר תירץ בעל תבואות השמש בדף מ"ד ע"ב והלאה ומה שאמרת במכתבך בשם המנחת כהן שסוגיא דפסחים נדחית מפני שהיא עפ"י דעת חכמי ישראל הס מלהזכיר, ועיין פעם שנית במנחת כהן ותמצא שהוא לא אמר רק שהלשון אינו עפ"י חכמי ישראל מ"מ דינו של ר' יהודה אמת עיי"ש דף כ"א סוף ע"ג ותמצא שכן הוא ואגב ריהטא לא דקדקת היטב.

(ה) והנה לענין לילה נאמר שיעורא דג' כוכבים (שבת ל"ה ע"ב) וע' ירושלמי ריש ברכות. אמנם בבקר לא מצינו בגמרא שיעורא דג' כוכבים, רק עלות השחר ואילת השחר, וכבר הראה בספר תבואות השמש הנ"ל שאילת השחר הוא רגע האמיתי שעלה השחר ודחה דברי הגר"א בריש ברכות שאינם מסכימים עם המציאות. ומעתה מנא לן לפסוק בסכינא חריפא זמן השחר לב' חלקים ואנו אין לנו אלא עלות השחר הוא השחר התוכני (אזטראנאמישע מארגענדאממערונג) והוא ד' מילין קודם הנץ החמה (או שעה וחומש בקו המשוה) בירושלים (ביום ולילה שוין לחק יעקב והמיל 22 וחצי מינוטען). והני דחושבין עלות השחר לבירגערליכע דאממערונג תפסו את החבל בשני ראשין, בתחילה למדו מסוגיא דפסחים (לפי פירושם בטעות דשם מיירי מצאת שלשה כוכבים) דכמו שזמן לילה בג' כוכבים כך זמן עלות השחר בג' כוכבים; ואם אנו שואלים אותם הלא הגמ' דפסחים מחשב ד' מילין לשחר ולנשף, ואין משקיעת החמה עד זמן ג' כוכבים ד' מילין, אז מדחין דברי הש"ס בתחבולות שונות, ומעתה מנא להו דמעלות השחר עד הנץ הוא כמו משקיעת החמה עד ג' כוכבים, כיון דש"ס דפסחים אידחי לה. ועוד אי ביום נמי תלי' בג' כוכבים אמאי לא מצינו ספק דבין השמשות בהתחלת היום לענין מצות דמצותן ביום, אלא ודאי כדאמרן לעיל וכמו דמסיק ג"כ הרב בעל תבואות השמש דש"ס דפסחים מיירי משחר ונשף תוכנים (ושם מיירי מיציאה לדרך) ולענין לילה חשבינן זמן ראיית ג' כוכבים, והתחלת היום הוא עלות השחר והוא ד' מילין קודם הנץ, ומשתנים לפי הזמן והמקום. ומעתה לענ"ד הטאבעללע של החכם צוקקערמאנן אינה נכונה והעיקר צ"ל כמו הטאבעללע שהביא מו"ר ר' עזריאל הילדעסהיימער נר"ו עפ"י הלוח של ר' יוסף שווארץ ז"ל בעת תבואות השמש. וזה מפורש איתא בירושלמי ריש ברכות (הובא ברשב"א שבת ל"ד ע"ב ד"ה ואזדי לטעמייהו) דר' חנינא חברהון דרבנן הקשה דנימא בשחרית כמו בערבית, כמו שבערבית אם נראו שלשה כוכבים לילה כמו כן נימא בשחרית בעוד שנראו ג' כוכבים הוא לילה, ומתרץ שם הירושלמי כמה תירוצים דבשחר אינו כמו בערב אלא משעלה השחר הוא יום אע"ג דנראין עוד כמה כוכבים, הרי לך בהדיא דבשחר לאו בכוכבים תליא מילתא, ועיין בתבואות השמש נ"ו ע"ב באריכות.

(ו) נשאר לנו עוד לברר אי יש שיעור אחר לחלק השחר לשני חלקים, דהיינו השיעור של האיר פני המזרח. והנה במשנה יומא רפ"ג איתא דמתחילין העבודה משעת ברקאי מתיא בן שמואל אומר האיר פני המזרח, ולדעת רש"י ותוס' במנחות ק' ע"א (שנראה לי עיקר מטעמים שאין אני יכול לפורטם כאן) אין כאן פלוגתא כלל וא"כ האיר פני המזרח היינו ברקאי, וברקאי פשיטא דהוא תחילת עלות השחר שכן בלשון ערבי קורין לבקיעת אור השחר בארקה. אמנם אפילו לפי' הרמב"ם והרע"ב דמתיא בן שמואל פליג והאיר פני המזרח הוא זמן מאוחר מברקאי מ"מ דוחק לעשות פלוגתא רחוקה בין התנאים, וצדקו דברי הרב בעל תבואות השמש דף י"ט ע"א דהאיר פני המזרח הוא רק זמן קצר אחר תחילת עלות השחר. ויען כי לא נוכל להבחין בצמצום רגע עלות השחר לא התחילו בבית המקדש תובב"א בעבודה עד שכבר האיר פני המזרח שאז בודאי עלה השחר, והזמן שהוא ספק הוא 5 או 6 מינוטען. ומעתה פשו להו דברי ר' חנינא בירושלמי ריש ברכות ופ"ג דיומא ובב"ר פ' וירא שאמר דמאילת השחר עד האיר המזרח הוא ד' מילין ומהאיר המזרח עד הנץ החמה הוא ג"כ ד' מילין, ומכאן יש לכאורה להוכיח שזמן השחר יש לחלק לב' חלקים שוין, חלק א' מאילת השחר עד האיר פני המזרח, וחלק ב' מהאיר פני המזרח עד הנץ החמה. אמנם דברי ר' חנינא אינם מובנים כלל וכלל, כי היכן מצינו שכל זמן השחר עד הנץ החמה שמנה מילין, ואין לומר דר' חנינא מיירי בימות החמה הארוכין, דהא מייתי ראיה מקרא דוכמו השחר עלה דגבי לוט דהלך ד' מילין מזמן שהאיר המזרח עד הנץ החמה וזה המעשה היה בפסח כדאיתא במדרשים, ובימי ניסן היום והלילה שוין כמעט וא"א להשחר להיות זמן מהלך ח' מילין. והנה הרב בעל תבואות השמש עמד על זה המאמר ורוצה לומר שר' חנינא סבר שאילת השחר אינו עלות השחר כי אם כוכב השחר והוא הנוגה (פענוס) שעולה לפעמים זמן 4 מיל קודם עלות השחר, והיינו דאמר שם ר' יוסי בר בון: הדא אילתא דשחר מאן דאמר כוכבתא (דהיינו כוכב נוגה) הוא טעי מפני שפעמים מקדמת ופעמים מאחרת מאי כדון (כלומר ואלא מאי הוא אילת השחר) תרין דוקרינן דנהור דסלקין מן מדינחא ומנהרין (דהיינו בקיעת אור השחר). ולפי דברי ר"י בר בון האמתיים באמת מן אילת השחר עד הנץ החמה אינן אלא ד' מילין. אמנם דוחק הוא לומר דר' חנינא טעה ב' טעיות חדא דסבור דאילת השחר היינו כוכב נוגה, ועוד דממה שאירע לעתים רחוקים שכוכב נוגה עולה ד' מילין קודם עלות השחר עשה כלל ואמר מאילת השחר עד שהאיר המזרח ד' מילין כאלו זה הוא בכל יום ויום.

סוף דבר דברי ר' חנינא בירושלמי כמו שהם לפנינו אינם מובנים (ולקמן באות ז' אשער מה שאמר ר"ח באמת) ומאחר שבבבלי (פסחים צ"ג ע"ב) לא מייתי ר' חנינא מקרא וכמו השחר עלה אלא דמעלות השחר ועד הנץ החמה חמשת מילין ולמסקנא ד' מילין ולא מייתי כלל האי דמאילת השחר עד האיר המזרח ד' מילין. לדינא אנו אין לנו אלא דד' מילין קודם הנץ החמה הוא עלות השחר, ומסתבר דזמניות הן אך לא כמ"ש המנחת כהן לפי אורך היום, אלא צריך לבחון בכל מקום כמה זמן הנשף והשחר ע"י השגחה כמ"ש הרב בעל תבואות השמש.

(ז) והנה אי יש לחשב עלות השחר מאילת השחר או משיאיר המזרח פליגו המג"א וסייעתו והאלי' רבה וסייעתו, ואף שהגאון רא"ו הסכים להאלי' רבה דחשבינן משיאיר המזרח מ"מ לענ"ד מסתבר כמג"א, ובפרט כי הגאון חשב שיש ד' מילין מאילת השחר עד שיאיר המזרח, וא"כ א"א בשום פנים לומר שאילת השחר הוא תחילת עלות השחר, וא"כ אין להכריע מתי זמן האיר המזרח להגאון. ומפשט לשון המשנה משמע דמתחילת עלות השחר עד האיר המזרח הוא רק זמן קצר כמ"ש הרב בעל תבואות השמש.

והנה אתה תפסת שהאיר פני כל המזרח הוא הזמן שבו האיר כל המזרח עד מעל לראשנו (ביז צום צעניטה) ואם קבלה היא נקבל, ואם לדין יש לפקפק על זה, כי אם דקדקת מלשון כל המזרח הנה בזה הגרסאות שונות (עיין דקדוקי סופרים) גם הרמב"ם לא גרס כל וא"כ בנית על יסוד רעוע. ואף אם נחליט שהגירסא פני כל המזרח היא עיקרית אין לנו לדרוש כלל כסברתך, כי מסתבר דלא אתי למעוטי אלא תחילת עלות השחר שאין לראות רק נקודה אחת מהאור. ואשר אני אחזה כי יחס אילת השחר להאיר פני המזרח הוא שוה ליחס הנץ החמה לעליית כל גוף השמש. וכתב הרמב"ם (הביאו הרמ"א בסי' נ"ח סוף סעיף א') שיעור הנץ החמה הוא כמו שיעור שעה אחת קודם שיעלה כל גוף השמש על הארץ עכ"ל, והוא טעות סופר. והפר"ח והמנחת כהן גורסים עישור שעה אחת (דהיינו 6 מינוטען), והגר"א גורס שליש עישור שעה (דהיינו 2 מינוטען) וזה מסכים יותר עם המציאות, כי לפי מה שראיתי בספרים חדשים מנקודה התחתונה של החמה (אונטערער ראנד) עד הנקודה העליונה יש זוית '32, וזד מסכים לזמן 2 מינוטען, 8 זעקונדען. והנה באשר השחר נתהוה ע"י שיזרח השמש על האדים והקיטורים המסבבים את הארץ בגובה נ"א מיל (כמ"ש הרמב"ם בפירושו לריש ברכות) א"כ בשעה שהנקודה העליונה של השמש זורחת על האדים אינו נראה רק נקודה אחת של אור (וזה אילת השחר), ואם תעלה השמש עוד '32 עד שכל גוף השמש זורח על האדים, אז ההוא האיר פני כל המזרח. את זה אני משער במחשבתי, אמנם יש לבחון אם דבר זה מסכים עם המציאות. גם השערתי עפ"י זה שאולי אלה הדברים דבר ר' חנינא בירושלמי שמאילת השחר עד הנץ החמה הם ד' מילין וכן מהאיר המזרח עד עלות השמש (עליית כל גוף השמש) הם ד' מילין, באשר שמאילת השחר עד האיר המזרח שוה למהנץ החמה עד עליית כל גוף השמש. ודברי ר' חנינא נשתבשו בירושלמי משגגת המעתיקים, אשר בעצמם הגידו חטאתם, כי המאמר משונה בברכות וביומא ובב"ר ובמדבר רבה, וזה אות שלא העתיקו כראוי. ומעתה יש לומר שכל המאמר נעתק בשבוש. אולם אין אני בונה על השערתי זאת שום בנין, כי הוא עדיין מגדל פורח באויר. ועיין עוד בזוהר שמות ד' י' ע"א ותראה משם שאילת השחר אינו רחוק מהאיר פני המזרח.

קנצי למלין. ואני לא באתי להחליט הדין אלא להעירך על כמה דברים, אשר אולי לא ראיתם או לא עלו על לבך. ואם לא מצאת שום חידוש בדברי תוכל להשליכם אחר גיוך.

ועל שאלותיך ששאלת מן קדמי אשיב לך בקיצור: (א) לענין עלות השחר העיקר לחשוב כרמב"ם ד' מילין (דהיינו שהשמש היא בקירוב י"ח מעלות אחורנית תחת האופק), ומי שיחמיר לחשוב משעה שהאיר המזרח ימתין עוד איזה מינוטען, כבעל תבואות השמש. אמנם הני ד' מילין משתנים לפי הזמן והמקום, ואולי א"א למצוא אותן עפ"י חשבון, וצריך לזה השקפה בכל המקומות באיזה זמן מתחיל השחר התוכני (אזטראנאמישע דאממערונג). (ב) מעתה תראה שאין לנו טעם לחלוק על הרמב"ם בעיקר דבריו (וע' מה שכתב על דברי הרמב"ם אלו תלמידי ד"ר ווייל רב דק"ק פעגערזהיים במדינת עלזאס בהערותיו לפי' המשניות הערבי של הרמב"ם למס' ברכות אשר הוציא לאור) שבלתי ספק שמקור דין זה מקומו טהור בש"ס דפסחים הנ"ל עפ"י מה שכתבתי לעיל אות ד' ואין לדחות סוגית הש"ס בהשערות בדויות, אך הזמן שעה וחומש הוא בקו המשוה, ובשאר מקומות הכל לפי הזמן והמקום, וצריך ג"כ השקפה כנ"ל. (ג) לענין ב' גבולי היום כבר אמרתי לעיל אות ב' אשר לענ"ד צדקו דברי הרב בעל תבואות השמש.

תשובת התוכן הבחור וכו' על תשובתי לעיל (העתקתי מל"א ללה"ק).

... הכלל העולה מדברי בעל מנחת כהן שהוא מיישב הסתירה שבין ש"ס דפסחים ודשבת כר"ת (מאמר ראשון פרק עשירי ת"ד ונ"ל שמשתקע) והוא תופס שב' השיעורים בבקר ובערב הם ד' מילין, ועל זה הוא תמה תימא גדולה במאמר שני פרק חמשי ת"ד והנה אחר וכו'. חוץ מזה במח"כ הוא טועה שרוצה לשער הנשף והשחר בשעות זמניות (ע' ע"ז לקמן). והנה אני ראיתי כל המאמרים שהביא מר בתשובתו חוץ מספר תבואות השמש והלוח (טאבעללע) שבסעמינארפראגראם שלרבי ד"ר הילדעסהיימער נר"ו ועתה אומר

(א) לענין מעמד בשעת צאת ג' ככבים בינונים (צווייטער גראססע) מובן מאליו שהשיעורים שונים זה מזה, לפי שכל אחד משער לפי השקפתו. וכשאני לעצמי כפי השקפתי (בראוויטש איזה ימים אחר פסח) מצאתי תמיד פחות משבע מעלות, ובכל זאת תפסתי שבע מעלות וחמש דקות מפני שהשיעור הזה הוא אמצעי בין השיעור היוצא מהשקפותי ובין השיעורים אשר נמצאו בלוחות שונות אשר ליהודים. החכם יוסף הירש כנראה עשה השקפותיו שלא בשעת הכושר, ומה שנוגע לשיעור של החכם צוקקערמאנן, הוא קטן ביותר מדאי דבשש מעלות אין נראים רק ככבים גדולים (שטערנע ערזטער גראססע) מדוע תפס החכם ליטטראוו '45 °7 אינו ברור אצלי; ומ"מ אף הוא אמר שלא שיער בצמצום. והנה מר יכול לראות מטאבעללע שלי ששיעורי חשבונותי אינם נוטים ביותר מהשיעורים שנוהגים בהם רובי הקהלות.

(ב) גם אני רוצה לתפוס הספק של בעל תבואות השמש לחשוב בכל מילי דאורייתא היום מעלות השחר עד צה"כ ובכל מצות דרבנן מהנץ עד שקיעת החמה [ואיני מבין מה שכתב מר בענין זה, (לעיל אות ב') כי הנה הפסק של בעל מנחת כהן במאמר שני פרק תשיעי ד"ה הנה וכו' הוא שוה ממש לפסק של בעל תבואות השמש, וחוץ מזה איני מבין מה שכתב מר: כי אי אפשר לומר שנחשוב לענין זמן ק"ש וכו', הלא ק"ש היא דאורייתא, ולענין זה צריך לחשוב בודאי היום מעמוד השחר עד צה"כ].

(ג) מה שכתב הרב בעל תבואות השמש שזמן צה"כ הוא 14/45 מזמן הנשף התוכני (דהיינו אם נחשוב הני 14/45 מזמן שקיעת החמה) לא יתכן בכלל אלא במקומות אמצעי הרוחב (מיטטלערער ברייטען); אבל דרך משל במקומות שברוחב חמשים מעלות הזמן משקיעת החמה עד שיראו ג' ככבים הוא באמצע חדש יוני ¾ שעות, והנשף התוכני הוא ½3 שעות. ולפ"ז גם השיעור 5/18 ושאר השיעורים של בעל ת"ה אינם בדקדוק, ואולי הנשף התוכני כמו שמבין אותו הרב בעל תבואות השמש אינו שוה למה שאנו מבינים במלות אסטראנאמישע דאממערונג. ומה שתמה הרב בעל תבואות השמש על שהנשף והשחר בירושלים עה"ק כמעט שוה בכל זמני השנה הוא תלוי במה שטעה במח"כ שסובר כי אורך הנשף והשחר הוא לפי ערך אורך היום, וזה טעות, כי באמת בין הנשף הסתמי (בירגערליכע דאממערונג) ובין הנשף התוכני בכל המקומות הם ביותר קצרים בעת אשר השמש עומד בקו המשוה, דהיינו בחדשים מארץ וסעפטעמבער, והם יותר ארוכים בחדשים יוני ודעצעמבער, ובמקומות גבוה הרוחב (האהערער ברייטען) הנשף בחדש יוני הרבה יותר מבחדש דעצעמבער, וסבת המראה הזה הוא, כי השמש מהלך הקשת של שש המעלות או של שמנה עשר מעלות בזמן קצר יותר, אם היא יותר רחוקה מן המערידיאן וזה הוא בתקופת ניסן ותשרי לפני שקיעתה ולפני עלייתה. דרך משל בירושלים אורך הנשף והשחר באמצע יאנואר שעה אחת וכ"ה מינוטען, באמצע מארץ שעה אחת וכ' מינוטען ובאמצע יוני שעה ומ' מינוטען. ובמקומות ברוחב °50 (בערלין הוא ברוחב ½52) הוא באמצע יאנואר ב' שעות ועשר מינוטען באמצע מארץ שעה אחת ונ"ה מינוטען, ובאמצע יוני הנשף עוד לא כלה בחצות הלילה, אף שכבר עלה השחר.

(ד) מה שיישב מר הסתירה שבין פירושי המשניות להרמב"ם בברכות ובפסחים, אתי שפיר לפי חשבון הזמנים, כי משך הנשף התוכני בקו המשוה הוא בחדש אפריל שעה אחת ועשר מינוטען ובירושלים שעה וכ"ה מינוטען, והיינו כשעה ומחצה. ואני אין בזכרוני, אם כתבתי למר באגרתי התירוץ שסוגיא דפסחים לפי דעת חכמי ישראל, ולדינא נקטינן כדעת חכמי או"ה בשם הרב בעל מנחת כהן. ובמקום שציין מר בדף כ"א ע"ג איני מוצא (בידי יש הוצאת לעמבערג תרנ"ב) וברור שראיתי זאת בשום ספר, כמדומה ששמו שו"ת הרז"ה, ואולי לא ראיתי זאת, כמדומה לי שהייתי אומר זאת מלבי. ואיני מבין למה חשב מר תי' זה לבלי נכון, הלא מסוגיא דפסחים אינו יוצא שום דין לפוסקים, ובאיזה אופן צריכים אנו עכ"פ ליישב הסתירה שבין ב' הסוגיות.

והסתירה הנ"ל שבין ב' פירושי משניות לרמב"ם כבר העיר עליה התוס' י"ט בשום מקום, ואין לי בכאן משניות אצלי ע"כ איני יכול לפרוט המקום.

(ה) גם אני חושב דעתו דמר לאמיתית שבפסחים עמוד השחר הוא התחלת השחר התוכני, ובמס' שבת צאת הככבים הוא סוף הנשף הסתמי (בירגערליכע דאממערונג) או ביותר נכון הזמן שיראו ג' כוכבים, ויסוד הענין הוא בטבע האנושי (פהיזיאלאגיש): כי בערב אנו קורין: מאפל, מה שאנו קורין בבקר: מאיר. יען שביום אנו רגילים במאור גדול, ובלילה אנו רגילים בחשך, ע"כ לפי ערך השנוי ממה שאנו רגילים אחר היום הוה לנו כחשך נדמה, מה שאחר הלילה נדמה לאור. הירושלמי שהביא מר באות (ה) לא ידעתי מקדם, והוא יקר מאד ועיקר גדול שממנו אנו למדים שעת עלות השחר ועת צאת הכוכבים לא דמו להדדי.

ההפרש שבין עלות השחר להאיר פני המזרח לענ"ד הוא יותר מחמש או שש מינוטען. עלות השחר א"א לראות ליושבי עיירות, יען כי ניצוצי האור השמש אינם נראים בעת ההיא כי אם באופק היותר עמוק; אמנם האיר פני המזרח היה נראה לכל אדם מיד, וע"כ נראה לי שהאיר פני המזרח הוא באמצע בין עלות השחר ובין הנץ החמה מפני שבעת הזאת כל האופק עד מעל לראשנו (ביז צום צעניטה) הוא מלא אור, והוא ניכר לכל אדם מיד אפילו לאותן שהן דרים ברחובות קצרים בין בתים גבוהים. מה שסבר האי מאן דטעי שהביא ר"י בר בון (ואני ידעתי מזה מדברי התוי"ט ריש ברכות) שע"ה הוא עליית כוכב נוגה, אינו מובן כלל וכלל, וא"א שאמר זאת שום אדם. גם מה שאמר ר' חנינא הוא קשה להבין. ובבקשה ממר שאם אבוא אי"ה אל ביתו יודיעני טעמו, למה סובר מר שברקאי הוא שוה להאיר פני המזרח. ואני למדתי תמיד שמתיא בן שמואל מחולק עם הת"ק.

(ז) גם אני מודה שדיוקי ממלת כל הוא בדוחק, אבל בלא"ה אחשוב, כי האיר פני המזרח הוא (כמש"ל) שהמזרח האיר לכל אדם וניכר לכל שהתחיל היום. הגירסא שצ"ל עישור תחת שיעור ברמב"ם מובא כבר בב"י או"ח ה' ק"ש ועתה נזכרתי שאולי הדין עם מר, ואני ראיתי שם ההערה בדרכי משה. מה שאמר מר, שמשך עליית השמש הוא ב' מינוטען וח' סעקונדען, אינו בדקדוק (ורק שלא לשייר מקצת אעיר על זה) כי בחשבון זה צריך לדקדק גם על נטיית השמש (זאננענדעקלינאטיאן) ורוחב המקום (געאגראפישע ברייטע), ורק במקומות שבקו המשוה ואם השמש ג"כ נמצא בקו המשוה, אז משך עליית השמש ב' מינוטען וח' סעקונדען, אמנם השינוים בענין זה הם קטנים מאד. פירושא דמר באילת השחר והאיר פני המזרח אינו מובן כלל וכלל; כי השמש אינו נראה כלל רק ניצוציה זורחים בין האויר, ואפילו בעת התחלת השחר הסתמי (בירגערליכן דאממערונג) אין אנו רואים כלום מגוף השמש.

מה ששאל מר ממני דעתי לענין משך נשף ושחר וערכו לפי ערך היום כבר השבתי עליו למעלה (אות ג') ולראות ע"י השגחה, אם באמת נראה ברק השחר הראשון בעת אשר השמש עומד י"ח מעלות תחת האופק, הוא קשה מאד, וא"א לאדם אחד שישגיח כל זה.

ומה שנוגע להלוחות (טאבעללען) שעשיתי ע"י חשבונותי, הנה לענין צאת הככבים אין לי צורך לשנות שום דבר; ולעלות השחר אוסיף עוד טאבעללען, אשר מהם יראו ג"כ התחלת השחר התוכני. ומ"מ נ"ל כי טוב, אם אפרש גם הזמן המאוחר מה שלפענ"ד הוא האיר פני המזרח, שהוא בעת אשר השמש הוא י"ב מעלות תחת האופק. כי לפי שיטתו דמר, כי עלות השחר הוא גם לדינא התחלת השחר התוכני, היה מותר להתפלל שחרית בבערלין מסוף חדש מאי עד תחילת יולי גם בחצות הלילה, דהיינו בשעת הדחק, וכן בימים הקצרים של ימות הגשמים בזמן עשר מינוטען אחר סוף שעה ששית (6 uhr 10 M.) ובכל זאת אין מתחילין בשום מקום לפני ¾6 אוהר. לכתחילה אינו מותר להתפלל בימים הקצרים אלא בעת 8 אוהר 10 מינוטען. וא"כ בלתי ספק סומכין העולם על דינא דוכולן אם עשה משעלה ע"ה יצא....

תשובה קצרה על זה.

(א) לענין לוחותיך על זמן צאת הככבים אין לפקפק, רק טוב שתעיר על זה שאין השיעור בצמצום כולי האי ופורתא לא דק לחומרא.

(ב) מ"ש שהפסק של בעל מנחת כהן הוא שוה ממש לשל בעל תבואות השמש אינו נכון וכשיבוא לידך ספר תבואות השמש תראה שיש הפרש גדול כי התבה"ש אינו מכריע מכח ספק אלא מכח ראיות ברורות שהיום נחשב לענין כמה דברים וגם לענין קריאת שמע שהיא דאורייתא מהנץ עד שקיעת החמה והחזיק עוד ראיותיו בדברי יוסף חלק ד' תשובה ז' דף ל"ה ע"ב.

(ג) רב תודות אשלם לך שהראית לי באות ג' ממכתבך כי השחר והנשף התוכנים אינם כפי ערך היום והלילה, ואח"כ ראיתי כי היה לי לראות זאת מספרי התכונה וגם ע"י היקש שכליי; אולם ברוב טרדותי לא היה לי פנאי רק ימים אחדים לעיין על הדבר וע"כ טעיתי. וכעת אין ספר תבואות השמש תחת ידי ולא אוכל להכריע, אם דברי המחבר הזה הביאוני לידי טעות, או אני לא עיינתי היטב בדבריו ובי בעצמי האשם ובעל ספר תבואות השמש נקי. (ד) בידי היה ספר מנחת כהן דפוס אמשטרדם והמאמר דף כ"א ע"ג שציינתי הוא מאמר א' פרק י' ד"ה ונ"ל שמשתשקע וכו'. ומ"ש שצריכין אנו ליישב באיזה אופן הסתירה שבין סוגיא דפסחים ודשבת, הלא אתה בעצמך יישבת אותה בהודאתך שבפסחים מיירי מהנשף התוכני ובשבת מיירי מהנשף הסתמי (בירגערליכע דאממערונג) או ביותר נכון מזמן שנראו ג' כוכבים בינונים. ומה שכתבת שאינו יוצא שום דין מסוגיא דפסחים, הנה לדידי יש ללמוד משם שזמן עלות השחר הוא ד' מילין קודם הנץ וכמ"ש הרמב"ם ריש ברכות. דברי התוי"ט שראית בענין ב' פירושי משניות לרמב"ם הם נמצאים בפסחים פ"ג מ"ב.

(ה) הערתך באות ה' נכונה ודפח"ח.

(ו) מה שאתה חושב שהאיר פני המזרח הוא דוקא אם נראה לכל אפילו להיושבים ברחוב צר בין בתים גבוהים, תמה על עצמך א"כ למה הוצרכו לעלות על הגג במקדש כדי לראות שהאיר פני המזרח (ע' במפרשים רפ"ג דיומא) הלא נראה לכל, וכי פליג מתיא בן שמואל ואמר שלו עלא על הגג, זה לא נמצא בשום מפורש, ומה שאמרתי שמתיא בן שמואל לא פליג את"ק הלא אין אני יחיד בדבר, הלא הן דברי רש"י ותוס' במנחות ק' ע"א, רק שאני הבאתי הראיות לזה ע"פ הבקורת, יש מהן קצת בספרי הקטן המכונה: דיא ערזטע משנה וכו'.

(ז) תמה אני עליך שחשדתני בשטות גדול כזה שאני סובר שהשמש נראה בעודה תחת האופק י"ח מעלות או י' מעלות! ואם נראה הלא אינה תחת האופק?! או חשבת שאני סובר שהיא נראית ע"י שבר הניצוצות (רעפראקטיאן)? אמת כי ע"י זה נראית זמן קצר תחת האופק אבל איך אחשוב שהיא נראית במעמדה ו' או י"ח מעלות תחת האופק? אבל שפתי ברור מללו מניצוצי השמש שנראים באטמאספארע בעת בוא השמש למעלה מי"ח מעלות שאז מתחיל זמן השחר התוכני. וכמו שמן התחלת נץ החמה עד עליית כל גוף השמש יש זמן 2 מינוטען 8 סעקונדען (דהיינו כמובן מאליו בקו המשוה ומשונה לפי המקום והזמן כמו 27 מינוטען של הרמב"ם ריש ברכות) כמו כן יש מהתחלת עליית השמש למעלה מי"ח מעלות (תחת האופק) עד עליית כל גוף השמש למעלה מי"ח מעלות ג"כ 2 מינוטען 8 זעקונדען, וכיון שבשעה שמתחיל הנקודה העליונה (דער אבערע ראנד) של השמש לעלות למעלה מי"ח מעלות אין באטמאספארע רק ניצוצות מעטים מהשמש ואינו מאיר רק קצת במזרח, אמנם אם כל גוף השמש הוא למעלה מי"ח מעלות, אז ניצוצי כל גוף השמש הם באטמאספארע, וזה הוא לדעתי האיר פני המזרח. את זאת השערתי, אמנם לא אחליט זאת, כי אפשר שהאיר פני המזרח הוא אם במקום גבוה על הגג או על החומה כל אדם מכיר שעלה השחר, וזה הוא לדעת בעל תבואות השמש 5 או 6 מינוטען אחר תחילת השחר התוכני שהוא אילת השחר. אך השערתך שהאיר פני המזרח הוא באמצע בין אילת השחר להנץ החמה אין לה סמוכין אלא דברי ר' חנינא שאמר מאילת השחר עד האיר פני המזרח הוא ד' מילין וכן מהאיר המזרח עד הנץ החמה ד' מילין. אך כיון שדברי ר' חנינא אלו אין להם הבנה, א"כ ערבך ערבא צריך. את זאת הוספתי לך להבנת אגרתי הקודמת, ואתה צלח ורכב במעשיך.

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף