מלמד להועיל/א/יח

מלמד להועיל ‏ א יח

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שאלה.
בביהכ"נ של חסידים פה בערלין הארון הקדש קטן מהכיל כל הס"ת שהם עתה שם והם מוכרחים לעשות ארון הקדש חדש גדול ממנו ורוצים ליקח לזה הארון החדש מה שלמעלה על הארון הישן שנקרא אויפזאטץ, והארגז עצמו הישן רוצים להשתמש להניח בו שאר ספרים של ביהמ"ד, כחומשים, ש"ס וכו', ונשאלתי אם יש היתר לעשות כן ובאיזה אופן.

תשובה.
מצאתי בספר מחנה חיים מהדורא א' סי' א' שאלה באחד שעשה ארון לס"ת וברבות השנים נתקלקל הארון ברקבון ולאחר התיקון נתקצר ולא יכול הספר לעמוד בו, אם מותר לעשות מארון זה ארגז לספרים. והשיב שמותר להניח בתוכו ספרים לפי שעה עד שיוכל למכור אותו ולעשות מדמי מכירתו סיוע לס"ת אצל צבור אשר יכתבון ס"ת שאז הוא מעלה בדמים ג"כ. והכל טוב מלגנוז כפי סברת הט"ז בסי' קנ"ד סק"ז דטוב יותר לשמש בו קדושה קלה מלגנוז שום קדושה. והאריך שם ליישב הקושיות החמורות שהקשו על הט"ז הגאונים תבואת שור בחידושיו למגילה כ"ו ע"ב והפרי מגדים במשבצות זהב ונוב"י מהד"ת י"ד סי' קע"ד (וקצת תירוצו כיון אליו ג"כ בשו"ת אבן יקרה או"ח סי' מ') אולם הקשה על הט"ז ב' קושיות. א' שהביא ראי' ממטפחת שבלה לנידון דידי' שקהל עשו ארה"ק אחר. והוא פלא דשם יש חסרון במטפחת ואינה ראויה עוד לתשמיש ראשון אבל בנידון דידי' שהקב"ה הרחיב לנדחי ישראל אבל עכ"פ הספר יש כאן וארה"ק ראוי עוד לתשמישו רק הם בחרו לרומם בית אלקינו מנ"ל שמותר הארון לספרים. ולענ"ד נראה לתרץ דהט"ז מיירי כמו בנידון דידן שהארון קטן מהכיל כל ס"ת אשר התנדבו לאחר שהרחיב השם לישראל. והנה ידוע דעתה אין בכל בתי כנסיות יותר מארון הקדש אחד והוא מיוחד לכל הספרים אשר ינתנו לביהכ"נ, וא"כ אם אין הארון מכיל כל הספרים הוי כמו ביחיד שיש לו ס"ת אחד והארון נתקטן להכיל האחד, דכמו דשם הארון מיוחד לס"ת אחד כמו כן בביהכ"נ הארון מיוחד לכל הספרים, וא"כ כשנתרבו הספרים, הארון אינו ראוי להיות מיוחד למה שהוקדש ויצטרך גניזה. וא"כ שפיר קאמר הט"ז דטוב להשתמש בקדושה קלה מלגונזו דהא מוכרחין ע"כ לעשות ארה"ק אחר, וא"א להיות בביהכ"נ ב' ארה"ק. שנית הקשה המחנה חיים על הט"ז שהביא ראיה ממטפחת שבלה עושין תכריכין למת. והוא פלא גדול הלא מבואר שם בגמרא דזה הוא גניזתה ומקיים בו גניזה ומה שהמת כרוך בו אין זה שימוש דבמתים חפשי. וכ' עוד ואולי יען דאמרו עושין תכריכין למת משמע דמתקנים כדמותו וכצלמו ומחתכים לתפור למת מלבוש זה יהי' האיסור לעשות שאינו מורה על גניזה. ובכל זה אינו שוה לי הלא הט"ז לא מתיר רק תשמיש קדושה קלה טוב מגניזה ואטו מת קדושה קלה הוא מת אסור בהנאה אבל איזה קדושה יש בו וע"כ שם ההיתר דזה היא הגניזה וכו' והניח בצע"ג. ולענ"ד אין כאן קושיא לפמ"ש בתשובת ח"ס ח"ו סי' י' דצריך להבין מ"ט התירו לעשות ממטפחת תכריכין למת מצוה נהי שזו היא גניזתן מ"מ תשמיש קדושה איך ישתמשו בו חול. וצ"ל דהאי נמי תשמישי קדושה דאדם ישראל הוי כס"ת דאמרינן במגילה כ"ט ע"א כנתינתה כך נטילתה. ובמ"ס מ"ק כ"ה ע"א הא למה זה דומה לס"ת שנשרף ואע"ג דבחייו אין אדם רשאי לשמש בתשמישי ס"ת משום שאין הקב"ה מייחד שמו על הצדיקים כל זמן שהם חיים משא"כ אחר שכיפרה עליו מיתתו עמך כולם צדיקים עכ"ד. וי"ל דגם הט"ז ס"ל דאינו מותר למת מצוה אלא משום דאדם ישראל הוי כס"ת ומ"מ אינו כס"ת ממש דלא ליקרי הורדה וא"כ קשה מ"ט מורידין קודם גניזה אלא ודאי דעדיף להשתמש בהורדה מגניזה לאלתר וע"ע שו"ת תועפת ראם סי' ג'. ועכ"פ לפי דעת הט"ז גם בנידון דידן מותר לעשות ארגז ספרים מארה"ק. אולם כיון שרבים חולקים על הט"ז חפשתי להוסיף סניפין אחרים להיתר הנ"ל.

דהנה בס' קרבן נתנאל על הרא"ש פ' בני העיר סי' מ"ב כתב וז"ל: אמנם נראה דלדידן דמלבשין הס"ת במטפחת ומעיל הוי הארון תשמיש דתשמיש ובזה א"צ לדחוקי' דט"ז ומג"א בסי' קנ"ד ס"ק י"ד עכ"ל. ר"ל דהט"ז ס"ק ז' והמג"א ס"ק י"ד דוחקין את עצמן ליישב המנהג שמניחין שאר ספרים ויריעות פסולות אצל הארון, ואם נאמר דהארון הוא תשמיש דתשמיש אתי שפיר. גם הנובי"ק סי' ט' טרח ליישב המנהג שמניחין ס"ת פסול אצל שאר ספרים בארה"ק עיי"ש, ולפי דעת הק"נ הדבר פשוט. אמנם לא מצאתי חבר בסברא זאת לבעל ק"נ ואדרבה הח"ס ח"ו סי' י' כתב בפירוש דארה"ק נקרא תשמיש לתורה עצמה משום דכמה פעמים המטפחת קצרה ועצם הס"ת נוגע בארה"ק ולפעמים כשמפשיטין הס"ת מונח עליו בלי מטפחת עכ"ל. אך לענ"ד טעם זה דחוק דמשום דמתרמי פעם אחד שהמטפחת קצרה לא נאמר שהוא תשמיש לעצם הס"ת ברובא דרובא שהמטפחת והמעיל מכסה כל הס"ת, גם לא ראיתי שמניחין ס"ת בארה"ק בלי מטפחת. ואף דמלישנא דסוגיא דמגילה כ"ו דאמר כיון דחזינן דעייפי לי' ומנחא ס"ת עלוי' אמינא קדושתא היא. משמע שדבר שלפעמים לפרקים ולעתים רחוקים מנחי ס"ת עלוי' הוא גורם אליו להיות נקרא תשמיש קדושה וכמ"ש בתשובת מהרמ"פ סי' פ"ב. מ"מ היינו דוקא התם דאיכא למימר מתחילה אדעתא דס"ת ג"כ נעשית כיון דמנחי לפעמים ס"ת עלוי' אבל הכא אטו מתחלה נעשה שיהי' מניחין בתוכו ס"ת ערומה או במטפחת קצרה.

אמנם זה ודאי דעת כל הפוסקים דארון הוא תשמיש קדושה (ועי' י"ד רפ"ב סעיף י"ב ובטור ובביאורי הגר"א שם ס"ק כ"ח) והק"נ יחיד הוא גביהון. וטעמא נ"ל כמ"ש הב"ח בתשובה סי' י"ז וז"ל: הפריסה היא לכבוד הספרים שמניחים על העמוד דוגמת פריסת השלחן לס"ת ואף עפ"י שאינו דומה ממש לס"ת שהיא ערומה משא"כ ספרים בזמנינו שהם כרוכים בדפים ובעורות דסוף סוף כיון דהפריסה היא לכבוד לתשמיש הספרים ה"ל דין תשמיש קדושה עכ"ל. עוד כתב שם הב"ח וז"ל: דס"ל לרש"י (במגילה כ"ו ע"ב) דפריסה שמבחוץ לא הוי תשמיש דתשמיש אפילו לא עייפי ביה ס"ת כלל דכל מידי שתולין סביבות הארון מבחוץ לכבוד ס"ת עבידי שהרי עטרות כסף וזהב שתולין סביבות הארון מבחוץ בע"כ דלכבוד ס"ת עבידי ואעפ"י שאינו על הס"ת ממש א"כ ה"ה הפרוכת שמבחוץ עכ"ל עיי"ש. הרי דס"ל דכל שהוא עשוי לכבוד הס"ת אעפ"י שאינו נוגע ממש בעצם הס"ת נקרא תשמיש קדושה וא"כ הארון הוי תשמיש קדושה אף שלובשין הס"ת במטפחת ומעיל דודאי הארון לאו למטפחת ומעיל עשוי אלא לכבוד ס"ת. אולם הא גופא מספקא לי אם הארון שלנו הוא כתיבה שבזמן הש"ס דעשוי לכבוד ס"ת ולא לנטורי בעלמא. דלענין תיבה שבזמן הש"ס נלענ"ד עיקר כמ"ש הב"ח בסי' ק"נ ובסי' קמ"ח וכן באריכות בתשובה סי' י"ז דתיבה היא כלי עשוי להניח בו ס"ת אחד להוציאו לרחוב העיר בתעניות ובמעמדות ולפיכך לא היתה קבועה אלא מיטלטל. ואיתא באור זרוע ח"ב סי' שפ"ו והובא במרדכי ובהגהות אשרי פרק בני העיר דארון שעשוי בבנין החומה אף שאין להתירו משום מחובר דתלוש ולבסוף חיברו לענין קדושה הוי כתלוש מ"מ אין בו קדושה דלשמירה עשוי ולא לכבוד ס"ת ומשמע שם דכל שהוא בנוי בחומה קבועה וסגרי לי' במסגר לנטורי עביד ולית בי' דין ארון הקודש לטעון גניזה. והנה ארון דידן אף שהוא כמין ארגז בתלוש מ"מ לא עביד אלא לנטורי כל ס"ת שבביהכ"נ ולא הוי כתיבה שבזמן הש"ס דלפי דעת הב"ח אין מונח בו רק ס"ת אחת וש"ץ יורד לפניה להתפלל ובתענית צבור מוציאין אותה לרחובה של עיר והיא ודאי אינה עשוייה רק לכבוד ס"ת. אבל ארון דידן הוא כהיכל דרמב"ם (פי"א מה' תפילה) שבנוי בכותל להניח בו כל ספרי תורה כמ"ש הב"ח ואף שיש בארון הזה כל קדושת ביהכ"נ דהא עשוי להתפלל ולהשתחוות כנגדו כמ"ש הרמב"ם מ"מ לענין ספרי תורה אינו עשוי כי אם לנטורי ונפקא מינה דמהני ביה מכירה.

ועתה נחקור על זה אי מהני מכירה בארון הקדש דלבעל מחנה חיים פשיטא לי' דאם יכול למכור אותו ולעשות מדמיו סיוע לס"ת אצל צבור דמותר למכור ולענ"ד הדבר עדיין צ"ע. דהנה הרמב"ם כתב בפ"י מה' ס"ת ה"ד תיק שהוכן לס"ת והונח בו וכו' הכל תשמישי קדושה הן ואסור לזורקן אלא כשיכלו או כשישברו נגנזין משמע דאין להם שום תקנה להוציאן לחולין ע"י מכירה ולעלות הדמים לקדושה חמורה אלא שעכ"פ נגנזין. ומיד באותה הלכה כתב רמוני כסף או זהב וכיוצא בהן וכו' תשמישי קדושה הן ואין יוצאין לחול אא"כ מכר אותן לקנות בדמיהן ס"ת או חומש עכ"ל. וכבר ישב על מדוכה זו הגאון בעל ח"ס א"ח סי' ל"ח והקשה לשאול מ"ש רישא שאינן יוצאים לחול ומ"ש סיפא שיוצאין לחול, ותי' הוא ז"ל דהנה כל שיצא לחולין ע"י מעילה יש לו פדיון ואין בו מועל אחר מועל. והנה יש פלוגתא בין הרמב"ם וראב"ד בפ"ו מהלכות מעילה ה"ד בכלי תשמיש דמוקדשין דלרמב"ם יש בו מועל אחר מועל ולראב"ד אין זה אלא בכלי שרת אבל לא בכלי תשמיש. וא"כ רמב"ם ס"ל דתיק וכסא של ס"ת דינם כמו כלי תשמיש ואין להם פדיון ע"כ כתב שנגנזין אבל הני רמונים שאינם אלא לנוי ס"ת לא יעלה על הדעת שיהי' כיוצא בהם במקדש מועל אחר מועל וממילא יוצאים לחולין ע"י פדיון.

נמצא לפ"ז דעכ"פ לשיטת הראב"ד גם תיק ס"ת יוצא לחולין ע"י פדיון. וכבר כתב הח"ס שם דדברי הרמב"ם צ"ע שהרי אפילו במכתשת של מרע"ה פליגי אי היתה כלי שרת ולמ"ד דאינה כלי שרת אינה מקדשת הקטרת קדושת הגוף ונפדה כמבואר בש"ס שבועות י"א ע"א ובלשון רש"י שם ותוס' ד"ה ממונם ואיך נאמר דקרדום מקודשת קדושת הגוף. אמנם נ"ל דבארון הקדש דידן אפשר דגם הרמב"ם מודה כיון דאינו מיוחד לס"ת אחד רק לנטורי בי' כל ס"ת שבביהכ"נ אף שנעשה לנוי ולכבוד ס"ת אין דינו ככלי תשמיש של ספרי תורה אלא כרמונים שנעשו לנוי ויש לו פדיון. ומכ"ש כשנצרף לזה דהא באמת הס"ת מלובשים במטפחת ומעיל ומצד הדין הארון לא יהי' אלא תשמיש דתשמיש כמ"ש לעיל בשם הק"נ והח"ס אלא דכתבנו דכיון דנעשה לכבוד ס"ת הוי כתשמיש קדושה ומ"מ אינן ככלי תשמיש דמוקדשין לענין זה שלא יהי' להם פדיון אלא כנוי ס"ת שיש לו פדיון. וראיתי בשדה חמד בערך ביהכ"נ שהביא בשם ספר שו"ת שארית יהודה שפסק בארון של כסף דיכולין למוכרו עיי"ש.

ונבוא לענין דידן. נ"ל דמותר גם כאן לעשות כעצת הח"ס שם דהיינו שיחללו תחילה הארה"ק הישן על מעות והמעות לבתר דאיקליש יצא לחולין ע"י ז' טובי העיר במעמד אנשי העיר ואח"כ יקחו מהמעות הארה"ק החדש דאי לא יצאו לחולין תחלה היה צריך להעלות בקדש אבל בשוה בשוה איבעי' דלא איפשטא בפ' בני העיר. ואם אח"כ משתמשין בארה"ק הישן לארגז ספרים בודאי מותר מטעם ספק ספיקא ספק שמא נתחלל כבר כשיטת הראב"ד (ולמאי דהעליתי לעיל גם הרמב"ם יודה באה"ק שלנו) ואת"ל שלא נתחלל שמא הלכה כט"ז שמותר להוריד היכא דא"א בע"א אלא בגניזה. (וז' טובי העיר נקראים היותר משתדלים בצרכי הצבור אף שאינם היותר חכמים בעירם או הזקנים, עי' שו"ת רשב"א סי' תרי"ז ובשו"ת רא"ם ח"א סי' כ"ג ובשו"ת שמן רוקח ח"ב סי' ב'. העתקתי מס' ארחות חיים סי' קנ"ב סעיף ג'). וכ' הפמ"ג בסי' קנ"ג דהא דאין מורידין אינו אלא דרבנן. וכ"כ הגידולי טהרה סי' ל"ט דגבי תשמיש אין מורידין הוי דרבנן. וא"כ שפיר יש להקל בספיקות דלעיל (ועי' שו"ת בית יצחק או"ח סי' כ"ז יו"ד ח"ב השמטות סי' א'), ועי' שיורי ברכה סי' קנ"ד בשם ר"י בן הרא"ש דאוסר להניח בארה"ק שאר ספרים ועי' ישועות יעקב לסי' קנ"ד. ועיין מה שהביא בס' שיורי ברכה בשם מר וקציעה ומ"ש בעל שיורי ברכה על זה וע"ע שו"ת שיבת ציון סי' ז'.

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף