מלאכת שלמה/שקלים/ז

מלאכת שלמה ‏ שקלים ז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

מעות שנמצאו בין שקלים לנדבה. ביד פ"ג דהלכות שקלים סי' י"ד ט"ו ובפ' ששי דהלכות מעשר שני סי' י"ב. ופי' הר"ש שיריליו ז"ל בין שקלים לנדבה בין שופר שקלים לשופר נדבה דתנינן בפירקין דלעיל. ובירוש' פריך דאמאי לא תני בין שקלים לקנים דסלקא דעתך דהשופרות בשורה היו עומדין ושופרות נדבה לבסוף הן שנויין בסדרא דמתני' ומשני דבעגול היו עומדין כזה % ובצורה הזאת נדבה סמוך לשקלים:

מחצה על מחצה יפלו לגוזלי עולה. הכא סתם לן תנא כרבנן דס"ל דקנין אחד חטאת ואחד עולה וגוזלי עולה כולם עולות ומש"ה תני במחצה על מחצה עולה דאי כר' יהודה הא קנין נמי כולן עולה נינהו ומאי קמ"ל ומש"ה כיון דמספקא לן בהני מעות אי דקנין אי דעולה פריך בירוש' היכי קרב עולה וליחוש דקנין נינהו ואיכא חטאת ודם חטאת העוף קרב למטה ודם עולת העוף למעלה ואם שינה פסל ומשני א"ר יצחק תנאי ב"ד המספק את הקנים הוא מספק את הפסולות ואת האובדות פי' ואת האובדות כגון פרחו הקנין או כגון שנתערבו או בענין שהולכין המעות לקיץ המזבת ולכפרת האשה ב"ד הממונים על הקנים לוקחין קנים כמו אותן המעות האובדות מן המספק הקנין ומקריבין אחד לחטאת ואותו החטאת לא היה נאכל דשמא לא הויא מבעלת הקן אלא משופר גוזלי עולה וכן פי' הרא"ש ז"ל וקשה דמה חטא העני הצייד ותירץ הרא"ש ז"ל דכיון דמקבל מעות מן הגזבר להספיק קנין כל השגה רמו ב"ד עליה לספק האבוד לפי שמשתכרין בשל הקדש. ועוד פריך בירוש' אמאי לא תנא בין גוזלי עולה לעצים ובין לבונה לזהב ומייתי לה בזה הכלל הולכין אחר קרוב להקל מחצה על מחצה להחמיר דבהאי כללא סגי ליה והשתא נמי ניחא אמאי לא תני בין תקלין חדתין לתקלין עתיקין בתר מאן שדינן לה דכיון דלחומרא אזלינן בתר תקלין תדתין שדינן לה דאזלי לעולות וחטאות מה שא"כ בעתיקי דאזלי לחומת העיר וכן האי דלא תנא בין עתיקין לקנין דודאי בתר קנין שדינן לה דהוו עולות וחטאות ואותו חטאת אינו נאכל כדלעיל וכן ניחא הא דלא תנא בין זהב לנדבה דמחצה על מחצה ודאי בתר חמור שדינן ליה דהיינו נדבה דכולה כליל ועוד דנדבה מרובה ובתר מרובה שדינן לה כדאמרי' בירושלמי גבי תקלין חדתין ונדבה וליכא ספיקא אלא בין שכן לשכן אבל לא בדלוג כיון דכמין תכשיט עגול הנקרא בקולייס עשויין כמו שציירנו ואם היה באמצע שהוא ספק לכולן פשיטא דבתר נדבה שדינן ליה דהוא רוב וכל חד בטיל לגביה כך נ"ל עכ"ל ז"ל:

ב

מעות שנמצאו. פסחים פ"ק דף ז' ומציעא פ' אלו מציאות (בבא מציעא ד' כ"ו) ותוס' פ' דם הנדה (נדה דף נ"ו:)

לפני סוחרי בהמה. פי' בירושלם מקום שמוכרין הבהמות ובירושלם דסיפא מקום שאין נמכרין הבהמות שם והיינו מה שפירש ר"ע ז"ל. וביד ספ"ג דהלכות שקלים ובפ' ששי דהלכות מעשר שני סי' י':

ובהר הבית חולין. הקשו בתוס' והא תנן לא יכנס אדם בהר הבית במעות הצרורין לו בסדינו א"כ מסתמא של הקדש הן ונפלו מן המביאין ללשכה בניסן וי"ל דאין אסור ליכנס אלא במעות צרורין לו בסדינו דנראה שנושא אותן לסחורה וגנאי הוא ובענין זה אפי' של הקדש אסור אבל בכיס שתחת בגדיו אפי' של חולין מותר ליכנס ובירוש' פריך וליחוש שמא נפלו מן הגזבר כשהוציא שקלי הלשכה לקנות קרבנות ומהני חזקה אין כהן מוציא מתרומת הלשכה עד שהוא מחללו על הבהמה. ולשון הרמב"ם ז"ל שם והנמצאות בהר הבית לעולם חולין שחזקתן מתרומת הלשכה שחללום הגזברים על הבהמה ע"כ וכן ג"כ בפירוש המשנה:

ובירושלם בשאר כל ימות השנה חולין ובשעת הרגל הכל מעשר. כך היא הגרסא בירושלמי ובספר כתיבת יד. וכן הגיה ה"ר יהוסף ז"ל ופירוש ובשעת הרגל הכל מעשר משום דאזלינן בתר בתרא ולא בתר רוב שתא דאי נפול מקודם כבר נמצאו בשעה שכבדו השוק שהרי בכל יום ויום היו רגילין לכבד שוקי ירושלם והתם בפסחים דף ז' פרכינן ומי אזלינן בתר בתרא והתניא ר' יוסי ב"ר יהודה אומר תיבה שנשתמשו בה מעות חולין ומעות מעשר שני ונמצאו שם מעות ואין ידוע אם של חולין אם של מעשר אזלינן בתר רובא אם רוב חולין נשתמשו בה חולין אם רוב מעשר מעשר אלמא לא אזלינן בתר בתרא אלא בתר רובא ומשני אמר רב נחמן ב"ר יצחק הב"ע כגון שנשתמשו מעות חולין ומעות מעשר שני ואין ידוע איזה מהן בסוף רב זביד אומר כגון שנשתמשו בה צבורין של חולין ושל מעשר שני ביום א' חולין בזוית זו ומעשר שני בזוית זו רב פפא אמר כגון דאשתכח בגומא דליכא למימר זיל בתר בתרא דקמאי הא שקלינהו משום דיש לחוש שמא בגומא נטמן ולא ראהו:

ג

כשר שנמצא בעזרה וכו'. ביד פי"ט דהלכות פסולי המוקדשין סי' ד' והתם מפ' דנפקא מינה לדעת אם הם עולות או חטאות או שלמים לענין שאם עבר אחד ואכל מהן מביא על כל א' כפרתו כפי חזקה זו ע"כ. וכתב שם הראב"ד ז"ל בהשגה דנפקא מינה לענין מעילה ע"כ. ופי' מהר"ר יוסף קארו ז"ל דהיינו לומר שאם הוא חטאת או שלמים אינו חייב עליהם קרבן מעילה שהרי הן מותרין לזרים ואם הוא עולה חייב קרבן מעילה ע"כ. אמנם כאן פירש הרמב"ם ז"ל נמצא שבדברינו תועלת כי אם הבשר חטאת או עולה או שלמים ועבר אדם ואכלו אם אכל ישראל מה שנמצא בירושלם אינו חייב כלום לפי שהוא שלמים ואם אכל כהן חתיכות הנמצאות אינו חייב כלום לפי שהוא חטאת ע"כ ולאו דוקא קתני חטאת אלא ר"ל חטאת או אשם וכמו שפי' ר"ע ז"ל:

תעובר צורתו. הגיה ה"ר יהוסף ז"ל תעבור:

נמצא בגבולים וכו'. פי' הרמב"ם ז"ל וזה בעיר שכולה ישראל אבל כשיש בעיר גוי אסור לאכלו כי העיקר אצלנו בשר שנתעלם מן העין אסור ע"כ משמע מתוך לשונן אפי' גוי אחד ואיתה בחולין פ' גיד הנשה (חולין דף צ"ה:)

ד

בהמה שנמצאת מירושלם ועד מגדל עדר וכו'. בקדושין פ' האיש מקדש (קידושין דף נ"ה) ותוס' ר"פ יום הכפורים ובפ' כל הגט דף כ"ח ודפ' התערובות דף ע"ה ודף ע"ז ודפ"ק דחולין דף כ"ג ובס"פ מעשר בהמה ודפ' כל המנחות באות מצה דף ס"ב ובירושלמי ס"פ האיש מקדש וביד פ' ששי דהלכות פסולי המוקדשין סי' י"ח. והתם בקדושין מוקמינן לה כר"מ דס"ל הקדש מתחלל במזיד דתנן ובהקדש במזיד קדש ויכול זה להוציאן לחולין ובמזיד מיתפסי הדמים בקדושת הבהמה ועל ידי תנאי יביא שני דמים אחד לעולה ואחד לשלמים ויאמר אם עולה הוא הרי היא מתחללת על אלו והשני יהא שלמי נדבה ואם שלמים היא הרי היא מחוללת על של שלמים והללו לנדבת עולה אבל ר' יוחנן ס"ל התם דאין מותר לחללה תמימה אלא ממתין עד שתומם וכתבו תוס' ז"ל בפ' התערובות דכיון דמשמע מהאי סוגיא דאי אשתכח בן שתי שנים דאיכא לספוקי באשם לית ליה תקנתא צריך לומר דפליגא אדר' אליעזר דאמר בפ' בתרא דכריתות מתנדב אדם אשם תלוי דאי מתנדבין לייתי בהמה וליתני באשם תלוי ע"כ:

הראויין לפסח פסח. מותר פסח ונאכל ליום ולילה כדאמרי' בפ' מצרפין הר"ש שיריליו ז"ל וצ"ע מנין לו לפרש כן:

ה

בראשונה וכו'. תוס' פ' התערובות דף ע"ה:

את מוצאיה. אית דגרסי את מוצאה:

התקינו וכו'. ?ע"ש סי' ו' וביד פ"ד דהלכות שקלים סי' ג' ד' ובפ' ששי דהלכות פסולי המוקדשין סי' י"ח:

ו

אר"ש שבעה דברים התקינו ב"ד וזו אחת מהן גוי ששלח עולתו וכן גר שמת וכו'. ונלע"ד דמשום דהוו שתי תקנות נקט האי לישנא הכא בהאי בבא וכיון שרמזו בהאי בבא לא איצטריך ליה למיתני הכי ג"כ גבי פרה ולהאריך לשונו גם שם. ואיתה במנחות פ' התכלת (מנחות דף נ"א) ובפ' אלו מנחות (מנחות דף ע"ג) ותוס' רפ"ק דתמורה. ופי' רש"י ז"ל התם בפ' התכלת וגם בפ' ואלו מנחות בכתיבת יד וזו אחת מהן זה שאמרנו שהתקינו ב"ד שיהו נסכיה קרבין משלי צבור אחד מן התקנות והשתא מני לאידך ששה וכן כתב הראב"ד ז"ל ואלו הן ז' תקנות המוצא בהמה שיהא מביא נסכיה א'. וגוי ששלח עולתו ב'. וכן גר שמת ג'. כהן גדול שמת ד'. על המלח ועל אעצים ה'. ועל הפרה ו'. ועל הקנין ז'. ואף ר' יוסי מודה לז' תקנות אלא לת"ק משל צבור ולר' יוסי על המספק ע"כ:

וגוי ששלח. גרסי' כלומר וכן גוי:

אם שלח עמה נסכיה. דמי נסכים דילה דלא קרבי אלא מיוחנן ואחיה שעושין אותן על טהרת הקדש כדאיתא פי"ג שופרות דאילו שלחינהו גוי טמאים דגוי לא מהימן אטומאה וטהרה:

גר שמת. להכי נקט גר משום דאין לו יורשין דאי הוי ישראל הוו מקרבי יורשין נסכיו:

יש לו נסכים קרבין משלו. אם יש נסכים שלא זכו בהן עדיין שום אדם ובאו ליד ב"ד מוציאין אותן לנסכים כנ"ל והתוס' פירשו במנחות כנון שהפריש הדמים בחייו ואקדשינהו:

ותנאי ב"ד הוא על כ"ג שמת ולא מינו כהן אחר תחתיו שתהא מנחתו וכו'. פי' כ"ג שמת והקריב חצי העשרון בשחרית ולא הקריב החצי השני בערבית ולא מינו באותו היום שמת דאילו מינו הא תנן בפ' התכלת דהכהן האחר מביא לאותו היום עשרון שלם וחוצהו ומקריב מחצה ומחצה אבד נמצאו שני חציין קריבין ושני חצאין אובדין והכא משום דלא מינו קרב משל צבור עכ"ל הר"ש שיריליו ז"ל ומתוך מה שכתבנו תבין מה הוא הלשון שחסר בגירסת המשנה. ובירושלמי לא סוף דבר שמת אלא אפי' נטמא ואפי' נדחה ממום תני ר' יהודה בן פזי דבר דלייא ואפי' נדחה ממום ופי' הר"ש שיריליו ז"ל אפי' נטמא הכהן ולא מצי מקריב ליה משל צבור לר"ש ולר' יהודה משל יורשין ומדברי הרמב"ם ז"ל בפ"ג דהלכות תמידין ומוספין נראה דמפ' לה במינו אחר תחתיו דמביא עשרון שלם ולי נראה דאמתני' קאי וכמו שפירשתי ע"כ. וביד פ"ג דהלכות מעשה הקרבנות סי' ה' וספ"ג דהלכות תמידין ומוספין. ומה שכתב הרש"ש ז"ל ומדברי הרמב"ם ז"ל נראה דמפרש לה במינו אחר תחתיו פי' קאי אנטמא הכהן או נולד בו מום דהרמב"ם ז"ל ס"ל דקאי אמתני' דס"פ התכלת כדמשמע מלשונו שם סי' כ' והרש"ש ז"ל ס"ל דקאי אמתני' דהכא:

ז

על המלח וכו'. מנחות פ' הקומץ רבא ד' כ"א והתם מפ' דאי הוה מפרשינן דהאי דקתני דלב ב"ד מתנה דכהנים נאותין במלח היינו למלוח קרבנותיהם אע"ג דישראל נמי מולחין קרבנותיהם משל צבור כדיליף התם מג"ש ברית מלח ברית מלח מלחם הפנים דכתיב ביה מאת בני ישראל דהיינו צבור כהנים איצטריכא ליה ואליבא דבן בוכרי דאמר לעיל בפ"ק אין הכהנים חייבין בשקלים סד"א כי זכי להו רחמנא לשכה למלוח קרבנם משל הקדש לישראל הוא דזכו להו משום שהם נתנו השקלים בלשכה שמהן נקנה המלח אבל כהנים שאין חייבין לשקול לא. להכי איצטריך תנאי לב ב"ד שיהו הכהנים נאותין ממנו לקרבניתיהם. ואיתא נמי למתני' פ' התכלת (מנחות דף נ"א) וביד פ"ז דהלכות כלי המקדש סי' ט"ו:

ועל העצים פי' של לשכה ששורפין מהן במדורת בית. המוקד דתנן במסכת תמיד פ"ק עלה ונסתפג ונתחמם כנגד המדורה:

ועל הפרה שלא יהיו מועלין באפרה. ירוש' וגם בבבלי במנחות פ' התכלת שהיו מזלזלין באפר הפרה לשים ע"ג מכותיהן שהאפר מרפא גזרו שימעלו בה וכיון שננדרו כ"כ עד שכל מי שהיה בספק טומאת מת כגון סככות ופרעות לא היה רוצה לקבל הזאה עליו מדאגה שמא הויא טהור ונמצא מתחייב מעילה מדרבנן אוקמוה אדאורייתא שלא ימעלו בה: ומתוך מה שכתבנו תבין שצריך להגיה בפי' ר"ע ז"ל ולכתוב תחת מלת מספר מספק ותמהתי על ספר תוס' י"ט שהגיה מאפר ושמא טעות דפוס היא דהכי איתא נמי התם טעות דפוס אחרת במה שכתב וזה שכתוב בפירוש בחבורותיהן צ"ל בחבורתיהן ע"כ נראה שצריך הגהה להגהה וכך צ"ל וז"ש בפי' הרמב"ם בחברתיהן צ"ל בחבורותיהן והוא הרבוי של חבורה תחת חבורה וביד פ' שני דהלכות מעילה סי' ה' ובפ"ח סי' ו':

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

מעבר לתחילת הדף