מלאכת שלמה/עירובין/ב

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

מלאכת שלמהTriangleArrow-Left.png עירובין TriangleArrow-Left.png ב

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


משנה


מפרשי הפרק
שנדפסו על הדף

רע"ב
תוספות יום טוב
תוספות רבי עקיבא איגר
תפארת ישראל - יכין


מפרשי המשנה

פירוש המשנה לרמב"ם
מלאכת שלמה
הון עשיר
יש סדר למשנה
רש"ש


דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א[עריכה]

עושין פסין וכו'. ונלע"ד דברישא בראש פירקין דלעיל אשמעי' תנא דין לחי וקורה דהוו מחיצה מעלייתא אפי' הקורה וכדכתבינן לעיל סימן ב' בשם ה"ר יהונתן ז"ל ובתר הכי בסוף פירקין דלעיל אשמעי' דין מחיצה של שתי בלא ערב או של ערב בלא שתי שהן יותר גרועות והשתא אשמעי' דין פסי ביראות שהן יותר גרועות שרובן פרוץ:

לביראות. הא דלא קתני לבארות או לבורות נלע"ד משום דלקמן בסמוך תנן אחד בור ר"ה ובאר הרבים ובאר היחיד עושין להם פסין וכו' ואי הוה תנא בארות הוה משמע בארות נובעות בלחוד ואי הוה תני בורות הוה משמע מכונסות לחוד להכי תנא ביראות מלה מורכבת מבארות ומבורות ולר' עקיבא אתיא כפשטה כוללת הכל ואע"ג דבגמ' משני עלה אליביה דבור לא קתני משום דלא כסיקא ליה כמו שאעתיק בסמוך היינו דרוצה לומר לא קתני בהדיא אבל מ"מ אפשר דבשנוי המלה רמזה ולר' יהודה בן בבא מצינן לפרושה כדאית ליה כדאיתא בגמרא:

ארבעה דיומדין. והא דאמרי' לעיל הכי אגמריה רחמנא למשה לא תפרוץ רובא היינו היכא דליכא שם ד' מחיצות אבל כי הכא הואיל ואיכא בכל צד אמה מכאן ואמה מכאן חשיב פתח תוס' ז"ל. פי' יישבו מתני' אליבא דרב פפא דהלכתא כותיה והכא אע"ג דפרוץ יותר מעומד כשר אע"ג דבעלמא פרוץ יותר מעומד פסול לכולי עלמא:

וד' פשוטין. וליכא למימר הכא דאתי אוירא דהאי גיסא ודהאי גיסא ומבטל ליה דלגבי עולי רגלים הקלו ואוקמוה אדאורייתא תוס' ז"ל. ובגמ' אמרי' לא הותרו פסי ביראות אלא לעולי רגלים בלבד לצורך בהמתן אבל אדם עצמו מטפס ועולה מטפס ויורד ואם היה רחב כ"כ שאינו יכול לירד בתוכו אף לאדם מותר ולאו דוקא לעולי רגלים אלא ה"ה להולכים לישיבות ללמוד תורה מעיר לעיר במקומות שאין מים מצויין התירו להם ג"כ לעשות פסין:

דיומדין. דו עמודין והוא עמוד הנראה כשנים העשוי כמרזב וכשנועצו בקרקע לפאת מזרחית צפונית שנוטה דפנו אחד למזרח ודפנו אחד לצפון והשני לפאת מזרחית דרומית שנוטה דפנו אחד למזרח ודפנו אחד לדרום והשלישי לפאת מערבית צפונית שנוטה דפנו אחד למערב ודפנו אחד לצפון והרביעי לפאת מערבית דרומית שנוטה צדו אחד למערב וצדו אחד לדרום וכשנותן ארבעתן לד' הפאות נמצא לכל רוח ורוח אמה אחת. ה"ר יהונתן ז"ל. אבל ר"ע ז"ל תפס לשון רש"י ז"ל והכל עולה לסגנון אייד וקל להבין. ובגמ' לימא מתני' דלא כחנניא דתניא עושין פסין לבור וחבלים לשיירא וחנניא אומר חבלים לבור אבל לא פסין אפי' תימא חנניא בור לחוד דמים מכו סין הן ועבידי דכסקי ומשו"ה אסר חנניא דזימנין דפסקי מיא ובטלי מחיצות ולא הותרו פסי ביראות אלא מפני מימיהן של בהמת עולי רגלים. ובאר לחוד. וביראות דמתני' מדלא קתני בורות במים חיים קאמר וכתבו תוס' ז"ל וה"ה דה"מ למימר דמתני' דלא כת"ק דחנניא דבמתני' קתני דוקא באר ולא בור. וללישנא בתרא נמי מוקי לה אפילו כחנניה. עוד פרכינן בגמ' לימא מתני' דלא כר' עקיבא דתנן לקמן בפירקין אחד באר הרבים ובור הרבים ובאר היחיד עושין להם פסין וכו' דברי ר' עקיבא ואלו הכא קתני לביראות לביראות אין לבור לא ופרקי' אפי' תימא ר"ע באר מים חיים דפסיקא ליה ל"ש דרבים ול"ש דיחיד קתני בור מים מכונסין דלא פסיקא ליה לא קתני ופרכי' תו לימא מתני' דלא כר' יהודה בן בבא דתנן לקמן בפירקין ר' יהודה בן בבא אומר אין עושין פסין אלא לבאר הרבים בלבד ואילו הכא קתני לביראות ל"ש דרבים ול"ש דיחיד ופריק אפי' תימא ר' יהודה בן בבא מאי ביראות ביראות דעלמא ואכל ביראות קאי ולעולם דרבים:

ועביין כל שהוא. דמה לנו ולעביין כי אם לרחבן:

כמלא שתי רבקות. הפרות כשהן קשורות זו בזו נקראות רבקה וה"נ גרסי' בפ' כל שעה (פסחים דף כ"ו) הכניסה לרבקה ודשה אלא ששם מצאתי מוגה בתלמודו של הרב בצלאל אשכנזי ז"ל לְרַבּקַהּ הרי"ש בנקודת פתח והבית דגושה:

אחת נכנסת ואחת יוצאה. כלומר שלש פרות המושכות בעול הרוצות לכנוס שם לשתות וימצאו שלש אחרות יוצאות משם ששתו כבר והוא שיעור יותר גדול משיכנסו ששה כולן בבת אחת וזה השיעור הוא עשר אמות לפי שרחבה של פרה החורשת אמה ושני שלישי אמה נמצאו לששה פרות שש אמות וששה פעמים שני שלישים הם י"ב שלישים והם ד' אמות הרי עשרה ונמצא שר"מ מתיר עד עשר ולא יותר ור' יהודה מתיר כשיעור שמונה פרות שהן ח' אמות וי"ו שלישים שהחמשה עשר מהן הן חמש אמות צרף אותם עם ח' אמות שהן י"ג אמות ושליש אחד הרי"ך ז"ל. ופי' רש"י ז"ל אחת נכנסת לא פרה נכנסת ופרה יוצאה דא"כ לא ה"ל קשורות וסיפא סתמא היא ע"כ פירש דבין עשר אמות לר"מ ובין י"ג ושליש לר' יהודה לא בעינן מצומצמות כ"כ:

ב[עריכה]

מותר להקריב וכו'. ירושלמי ר' ירמיה בשם ר' שמואל בר רב יצחק והוא שיעורא פי' דכשיעור הזה אפי' גמל כולו מבחוץ מותר פחות משיעור זה אפי' גדי כולו מבפנים אסור: תני ר"ש בן אלעזר אומר מלא גמל וגמלו ופריך מה ופליג אמתני' ומשני כל מה שהפרה פושטת צוארה הגמל עוקם צוארו וה"נ אמרי' בבבלי שאני גמל הואיל וצוארו ארוך ופי' רש"י ז"ל ואע"ג דרוב גופו מבפנים אם יתקפנו ויעקם צוארו יגיע עד ר"ה ע"כ: ותנ"ה ר' אליעזר [אוסר] בגמל הואיל וצוארו ארוך: בפי' רעז"ל וצריך להרבות בפסין עד כדי שלא יהא בין פשוט לפשוט ובין פשוט לדיומד יותר מי"ג אמה ושליש וכו':

ג[עריכה]

ר' יהודה אומר עד בית סאתים. בגמ' בעי בור ופסין קאמר או דילמא בור בלא פסין קאמר פי' אם היה רוחב הבור עם חלל היקף הפסין הרחוקין שתי אמות עד בית סאתים וגם בזה מחמיר שלא ירחיק הפסים יותר אפי' אמה אחת או דילמא בור לחודיה שרי בבית סאתים לבד הרחקת שתי אמות של הפסין דבהא מיקל ומסיק דבור בלא פסין קאמר ולקולא ור"ש בן אלעזר הוא דפליג עליה דר' יהודה בגמ' בברייתא ור"ש בן אלעזר נמי ס"ל דבור בלא פסין קאמר ובגמ' מפר' א"כ מאי בינייהו. ובירושלמי א"ר יוחנן מחלפא שיטתיה דר' יהודה דתנינן תמן ס"פ כל גגות וכן גשרים המפולשין מטלטלין תחתיהן בשבת דברי ר' יהודה וחכמים אוסרין אמר ר' אלעזר אינה מוחלפת אמר ר' ירמיה די סבר כרב יהודה דאמר רב יהודה הדא דתימא במפולשין לבקעה אבל אם היו מפולשין לר"ה אסור:

אמרו לו. חכמים:

לא אמרו וכו'. או חצר או מוקצה כך מצאתי מוגה אבל בפירוש רש"י ז"ל מפורש מוקצה קודם חצר וכן הוא ברוב המקומות והכי מסתברא דדיר וסהר ומוקצה דדמי אהדדי דלא שכיחי כולי האי קתני להו בהדי הדדי והדר קתני חצר אע"ג דאיפכא מצינן למימר דתנא דרך כניסה ולחצר נכנס האדם תחלה דרך הפתח ומן החצר לבית ומן הבית למוקצה שאחריו:

ומותר להרחיק כל שהוא ובלבד שירבה בפסין. זו הבבא בקצת ספרים ליתא וכן היא חסרה בתלמוד וגם בפסקי הרא"ש ז"ל אבל בירושלמי איתא וכן ברב האלפסי ז"ל וכתב ה"ר יהונתן ז"ל הא דקא מיהדר למיתני הא י"ל דלמיסתם הלכתא כר"מ דפליג בהדי ר' יהודה דשרי כל שהוא ר"ל אפי' ביותר מבית סאתים דהוי מחלוקת ואח"כ סתם הלכה כסתם ע"כ. והרמב"ם ז"ל נמי מתוך פירושו נראה דגריס לה. אלא שיש להסתפק דשמא לא הוה גריס לה ברישא והתימה מרש"ל ומהרב ר' בצלאל ז"ל שלא הגיהוה וגם לא דברו בה כלל ועיקר:

ד[עריכה]

ר' יהודה אומר אם היתה דרך הרבים מפסקתם. גרסי' לשון רבים דקאי אפסין. ובגמ' ר' יוחנן ור' אלעזר דאמרי תרווייהו כאן הודיעוך חכמים כמה גדול כחן של מחיצות דלא מיבטלי משום בקיעת רבים ור' יוחנן כאן ולא ס"ל ור' אלעזר כאן וס"ל. ובגמ' רמינן דר' יהודה אדר' יהודה ורבנן אדרבנן דתניא יתר על כן א"ר יהודה מי שהיו לו שני בתים משני צידי ר"ה עושה לו לחי מכאן ולחי מכאן או קורה מכאן וקורה מכאן ונושא ונותן באמצע א"ל אין מערבין ר"ה בכך קשיא דר' יהודה אדר' יהודה קשיא דרבנן אדרבנן ומשני דר' יהודה אדר' יהודה לא קשיא התם דאיכא שתי מחיצות מעלייתא הכא ליכא שתי מחיצות מעלייתא דרבנן אדרבנן נמי לא קשיא הכא איכא שם ארבע מחיצות שיש שתי אמות היכר היקף דופן לכל רוח התם ליכא שם ד' מחיצות וכתבו תוס' ז"ל דרבנן אדרבנן נמי לא קשיא וכו' ה"מ לשנויי דרבנן לא פליגי על ר' יהודה אלא מדרבנן אבל מדאורייתא מודו ליה ע"כ:

אחד בור וכו'. ואית דגרסי אחד באר הרבים ובור הרבים ובאר היחיד וכו' וכן הגיה ה"ר יהוסף ז"ל. ובגמ' אמר רב יוסף אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כר"י בן בבא ואמר רב יוסף אמר רב יהודה אמר שמואל לא הותרו פסי ביראות אלא לבאר מים חיים בלבד וצריכא דאי אשמועי' הלכה כר' יהודה בן בבא ה"א דרבים ואפי' מכונסין והאי דקתני באר הרבים לאפוקי מדר' עקיבא דאמר אפי' באר היחיד שרי קאמר איהו דאפי' לבאר דוקא דרבים קמ"ל באר מים חיים ואי אשמועי' באר מים חיים ה"א ל"ש דרבים ול"ש דיחיד קמ"ל הלכה כריב"ב. וכתבו תוס' ז"ל והאי דנקט באר הרבים לאפוקי מדר' עקיבא וא"ת א"כ הל"ל בור הרבים וע"כ באר היחיד לא דליכא למימר דאתי למעוטי בור היחיד דוקא דא"כ היינו ר' עקיבא וי"ל דאורחא דמילתא למיתני מענין שממעט דהיינו באר היחיד אי נמי הא דקאמרי' דרבים אפי' מכונסים לאו אר' יהודה בן בבא קאי אלא אשמואל. עוד כתבו ז"ל ל"ש דרבים וכו' יכול להיות דהוי כר יהודה בן בבא והאי דנקט ר"י ב"ב באר הרבים היינו לאפוקי בור הרבים ע"כ. אבל ברב אלפס ז"ל כתוב ה"א ל"ש דרבים ל"ש דיחיד כדר"ע קמ"ל דהלכה כריב"ב:

ולשאר עושין חגורה. פי' רש"י ז"ל היקף של חבלים ותוס' ז"ל פירשו חגורה פי' מחיצה וכן פי' ה"ר יהונתן ז"ל:

ה[עריכה]

ועוד א"ר יהודה בן בבא. גמ' מאי תנא דקתני ועוד אילימא משום דתנא ליה חדא לחומרא וקתני אחריתא וכו' כדפי' רעז"ל משום הכי קתני ועוד הא ר' יהודה דתנא ליה חדא לחומרא דאמר עד בית סאתים אין טפי לא והדר תנא אחריתי יסלקנה לצדדין ולא תני ועוד. התם הא אפסקוה רבנן דקתני אמרו לו לא אמרו בית סאתים וכו' הכא לא אפסקוה וכל היכא דאנסקוה לא קתני ועוד והא ר' אליעזר דסוכה דתנן התם פ' שני ר' אליעזר אומר י"ד סעודות חייב אדם לאכול בסוכה וחכמים אומרים אין לדבר קצבה ועוד א"ר אליעזר מי שלא אכל בלילי יום טוב הראשון ישלים בלילי יום טוב האחרון אלמא משום דרישא וסיפא בסעודה דסוכה ובחשבונן איירי תנא ועוד אע"ג דאפסקוה וש"מ הא דלא תנא בדר' יהודה ועוד משום דלא דמי הוא דלאו בחדא מילתא היא דרישא איירי במדת היקף וסיפא איירי בבטול מחיצות וא"כ בדר' יהודה בן בבא למה לי דתנא ליה ומשני התם במילתיה הוא דאפסקוה דלא אהדרי ליה רבנן לר' אליעזר אלא בסעודות הכא במילתא אחריתי אפסקוה דר' יהודה במתני' לא איירי אלא בפסי ביראות בית סאתים ואהדרי רבנן בגנה וקרפף ודיר וסהר ולעולם טעמיה משום הפסקה ולר' יהודה בן בבא דלא אפסקוה תנא ועוד. וכתבו תוס' ז"ל אילימא משום דתנא חדא לחומרא פי' שייך למיתני ועוד אע"ג דלא הוו מענין אחד אבל הא פשיטא ליה דשייך למיתני ועוד היכא דהוו תרווייהו מענין אחד אע"ג דלא הוו תרווייהו לחומרא כמו בסוכה ובפ"ד דמגלה. ועי' מה שכתבתי בשם התוס' ז"ל פ"ג דמגלה. ועוד כתבו ז"ל הכא במילתא אחריתי אפסקוה תימא דבפ' המביא כדי יין קתני ועוד ואע"ג דאפסיק במילתא אחריתי דקתני ר' אליעזר אומר נוטל אדם קיסם מלפניו ומגבב מן החצר ומדליק וחכמים אומרים מגבב משלפניו ומדליק וקתני בתר הכי אין מוציאין את האור לא מן העצים וכו' ומפסיק בבבא שלימה וקתני בתר הכי ועוד א"ר אליעזר עומד אדם על המוקצה וכו' ומיהו רש"י ז"ל מהפך שם המשנה והגמ' אך לר"ת שאומר אין צריך להפך דמילתא דאור קמסיים ואזיל התם גבי הדדי קשה וי"ל דהתם הוו תרי קולי ושייך למיתני ועוד אע"ג דמפסיק במילתא אחריתא דכח דהתירא עדיף ואלים למימר ועוד ע"כ:

הגנה והקרפף שהן שבעים אמה ושירים על שבעים אמה ושירים. ובגמ' ילפינן לה מחצר המשכן והקשו תוס' ז"ל וא"ת ולילף מהר הבית ועזרת נשים שהיה קל"ה ועזרת ישראל היה קפ"ז וי"ל דכל מילי דשבת ממשכן גמרינן לה א"נ העזרה חשיבא מוקפת לדירה שהיו שומרים בה כל הלילה ע"כ והאריכו ז"ל בפי' מתניתין ולא ראיתי להאריך. ורבינו עובדיה ז"ל שכתב שומרה דאע"ג דהוקף לדירה בית סאתים הוא דשרי טפי לא הוא לשון רש"י ז"ל ועיין עליו שם בתוס': [*)כאן שייך ד"ה ר' יהודה כו' מ"ש המחבר לקמן. אמנם בכ"י מצאנו ד"ה בור קודם ד"ה ר' יהודה כו'.]

בור ושיח ומערה. פי' או בור או שיח או מערה וכן מפורש בהרמב"ם ז"ל ובפי' הרי"ך ז"ל שאעתיק בסמוך בס"ד:

בלשון ר"ע ז"ל המתחיל ובלבד שתהא שבעים ושירים על ע' ושירים וכו' עד ומאי בינייהו אמרינן וכו' כצ"ל:

עוד באותו הלשון בחצר המשכן כתוב ביה ארך החצר מאה באמה וכו' אמר המלקט אסמכתא בעלמא הוא דבגמ' בעי פשטיה דקרא במאי כתיב:

עוד בלשונו ז"ל. ד' חתיכות של עשר ושים וכו' אמר המלקט צריך להיות של עשר על עשר ושים וכו':

עוד בלשונו ז"ל. צ"ל טול עשר על עשר הנותרים שהם ששים טפחים על ששים טפחים וכו'. אמר המלקט לשון רבינו יהונתן הכהן ז"ל טול עשר על עשר הנותרים שהן ק' אמות ועשה אותן רצועות של שני טפחים הרי שלשה רצועות אורך כל אחת ק' אמות שהן שלש מאות אמה תן שבעים לכל רוח הרי שבעים אמה וד' טפחים על ע' אמה וד' טפחים אלא שהקרנות פגומין שני טפחים על שני טפחים ונשארים לך עשרים אמות מן השלש מאות אמה טול מהם אמה ושני טפחים שהן שמנה טפחים להשלים פגימת הקרנות נשארו בידך י"ט אמות פחות שליש שהן י"ח אמות וד' טפחים עכ"ל ז"ל והכל עולה לחשבון אחד אלא שר"ע ז"ל תפס לשון רש"י ז"ל. ופשוט הוא דקאי מלת ששים טפחים דקאמר רש"י ז"ל אכל רצועה ורצועה וה"ר יהונתן ז"ל תפס חשבון כל הרצועות יחד שהן ק' אמות:

עוד בלשונו של ר"ע ז"ל. רצועה של רפ"ג אמות. אמר המלקט כך הגיה רש"ל ורבינו בצלאל ז"ל בתלמוד שלהם אבל בדפוס כתוב בפי' רש"י ז"ל רפ"ח אמות אורך וכו' וכן מצאתי ג"כ בכ"י לשון רש"י ז"ל ומ"מ נראה לע"ד שאינו אלא רפ"ג אמות וגם פחות קרוב לשליש אמה דהיינו שני טפחים ולא חש רש"י ז"ל לדקדק בכך. ובספר תוי"ט פי' חשבון דברי רש"י ז"ל שהעתיקם ר"ע ז"ל באורך ע"ש גם האריך לבאר פי' הרמב"ם ז"ל ע"כ. ועיין ג"כ בספר לבוש החור שם סי' שנ"ח:

ר' יהודה אומר אפי' אין בה וכו'. ירושלמי מחלפא שיטתיה דר' יהודה דתנינן תמן במסכת יום טוב פ' המביא איזהו קרפף כל שסמוך לעיר דברי ר' יהודה וכא הוא אומר הכין א"ר מנא כבית דירה עביד לה ר' יהודה ע"כ. ופי' הר"י הכהן ז"ל ור' יהודה פליג ואמר דסגי אם יש בה בור או שיח להתקבץ בהם גשמים שנראה שלצורך אדם הוקפה ובור ושיח אחד הן אלא שבור בחפירה ושיח בבנין כדאמרי' בבור ודות אי נטי האחד מרובע והשני עגול: או מערה להסתופף תחתיה מפני החמה ולהתענג בה אבל אם אין בה זו או זו אסור לטלטל בכולה ע"כ:

ובלבד שתהא ע' אמה ושירים על ע' אמה ושירים. איכא בין ת"ק לר"ע דבר מועט כדפי' ר"ע ז"ל. אמר המלקט מה שפי' ר"ע ז"ל הוא פי' רש"י ז"ל והקשו תוס' ז"ל דהמ"ל אריך וקטין איכא בינייהו דר' עקיבא אמר בהדיא ע' אמה על ע' אמה ובאמרו לו לא קאמר ומסתמא לא פליגי אר' יהודה בהא דאית ליה לעיל אפי' אריך וקטין ועוד דילמא בעי בור ושיח ומערה. ומיהו י"ל דמשני שפיר ומ"מ נראה כפי' ר"ח ז"ל דהיינו ת"ק דפריך בגמ' הוא ר' יהודה בן בבא פי' כיון דר' יהודה בן בבא איירי בע' אמה ושירים על ע' אמה ושירים מה הוצרך ר' עקיבא תו לשנות ובלבד שיהא בה וכו' ומשני איכא בינייהו דבר מועט דלר' עקיבא לית ליה ולר' יהודה בן בבא אית ליה והא דקתני בסמוך בברייתא ר' יהודה אומר דבר מועט יש לו ולא נתנו בו חכמים שיעור משמע דלית ליה דבר מועט ומשמע דכולהו איירי בענין אחד אדר' עקיבא. י"ל דהאי לא נתנו בו חכמים שיעור היינו שלא חשו לצמצם ולעולם אית ליה דכולהו תנאי שהוזכרו לפני ר"ע נראה דאית להו דבר מועט עכ"ל ז"ל. וכן פי' ה"ר יהונתן הכהן ז"ל וכן נראה מפי' הרמב"ם ז"ל דהיינו ת"ק דקאמר בגמ' הוא ריב"ב ע"ש. ועוד כתבו תוס' ז"ל והא דלא חשיב ליה להאי מועט בכיצד מעברון דקתני גבי שלשה כפרים אם יש בין שנים החיצונים מאה וארבעים ואחת ושליש לא חש לצמצם א"נ אתיא כר' עקיבא דלית ליה דבר מועט ע"כ:

ר' אלעזר אומר בלי יו"ד צריך להיות:

אם היה ארכה וכו'. ובגמ' רמי והתניא ר' אלעזר אומר אם היה ארכה יתר על פי שנים ברחבה אפי' אמה אחת אין מטלטלין בתוכה הא כשנים ברחבה מטלטלין. ומשני אמר רב ביבי בר אביי כי תנן נמי מתני' פי שנים ברחבה ופרכינן א"ה היינו ר' יוסי דאמר אפי' ארכה כשנים ברחבה מטלטלין ומשני איכא בינייהו רבועא דרבעוה רבנן רבי אלעזר סבר עיקרה ארכה פי שנים ברחבה כדכתיב בחצר המשכן ומיהו אי מרבעא לא מיתשרא בהכי כדקתני אם היה ארכה יתר על רחבה אפי' אמה אחת אין מטלטלין הא בציר מהכי דהיינו פי שנים מטלטלין ור' יוסי סבר מרובעת עיקר ולכתחלה אורויי מורינן הכי ומיהו אפי' ארכה כשנים ברחבה שריא ומדקאמר אפי' מכלל דמעיקרא לאו הכי הוא. ותוספות ז"ל פירשו בשם ר"ח ז"ל דרבועה דרבעוה רבנן היינו רבנן דסוף פרק מי שהוציאוהו דפליגי אר' חנינא בן אנטיגנוס דלר' אלעזר אי ארכה יתר על פי שנים ברחבה אפי' באלכסון אין מטלטלין דסבירא ליה כר' חנינא בן אנטיגנוס דאמר בעינן תחום שבת עגולות ולא מרובעות ולר' יוסי משח ליה ברבוע דס"ל כרבנן דאמרי מרובעות הלכך אם היה ארכה פי שנים ברחבה כחצר המשכן מטלטלין בתוכה ואם יתר על זה אין מטלטלין בתוכה ור' יוסי לטפויי היתרא קאתי וקאמר דמטלטלין ע"כ. וכן פי' רב אלפס ז"ל. ועוד כתבו תוס' ז"ל והא תניא ר' אלעזר אומר וה"ה דה"מ למפרך דא"כ היינו ר' עקיבא אלא דניחא ליה למפרך דר' אלעזר אדר' אלעזר ע"כ:

ר' יוסי אומר אפי' ארכה כשנים ברחבה מטלטלין. גמ' אמר שמואל הלכה כר' יוסי דלא בעי מרובעת ואמר שמואל הלכה כר' עקיבא דלא בעי מוקפת לדירה והנך תרתי שמעתתא דשמואל לקולא וצריכא דאי אשמועי' הלכה כר' יוסי ה"א דשמואל דירה בעי כר' יהודה בן בבא ובארכה יתר על רחבה כר' יוסי ס"ל קמ"ל הלכה כר' עקיבא ואי אשמעי' הלכה כר"ע ה"א ארוך וקטין לא דהא ר' עקיבא מרובע בעי קמ"ל הלכה כר' יוסי:

ו[עריכה]

א"ר אלעאי שמעתי וכו'. מתני' דלא כחנניא דתניא חנניא אומר ואפי' היא ארבעים סאה כאיסטרטיא של מלך ושניהם מקרא אחד דרשו שנאמר ויהי ישעיהו לא יצא אל חצר התיכונה פי' רחבה שאחורי הפלטין של המלך חזקיהו כתי' עיר וקרינן חצר מכאן לאיסטרטיא של מלך שהיו כעיירות בינונית במאי קמפלגי מ"ם עיירות בינוניות הויין בית כור ומ"ס ארבעים סאה הוויין:

ביתו אסור מלהכניס ומלהוציא לו אבל להם מותר. בגמ' פריך והתנן לקמן בפ' הדר ביתו אסור מלהכניס ומלהוציא לו ולהם אמר רב ששת לא קשיא מתני' ר' אליעזר כדקאמר ר' אלעאי שמעתי מר' אליעזר וההיא דהתם רבנן היא ע"כ וכן נראה שהרגיש ותירץ בירושלמי עיין שם. ובהא פליגי דר' אליעזר ס"ל מבטל בעין יפה מבטל ולא אמרינן חצר דגלי גלי בית דלא גלי לא גלי ולרבנן אמרינן חצר דגלי גלי בית דלא גלי לא גלי אבל אם פירש בהדיא כל רשות שיש לי בביתי ובחצרי מבוטלת לכם מודו רבנן שהכל מבוטל ואפי' הכי ביתו אסור לו להוציא לחצר דלא הוי כאורח לגמרי. וחמשה ששרוין בחצר אחת ושכח אחד מהן ולא עירב לדברי ר' אליעזר נמי אם בטל לאחד מהם בטל לכילהו אבל לרבנן צריך לבטל לכל אחד ואחד. והתם בפ' הדר (עירובין דף ס"ח) מסיק רב אשי דרב ושמואל דהתם בפלוגתא דר' אליעזר ורבנן קמיפליגי ופי' הרמב"ם ז"ל ואמרו אבל להם מותר כשבטל רשותו להם סתם וחכמים סוברין כי אפי' בטל רשותו להם סתם אסור להשתמש בביתו אא"כ פירש להם שבטל להם רשות ביתו ר"ל רשותו בחצר והוא החצר שלפני הדיורין שאינו מקורה ע"כ:

וכן שמעתי ממנו שיוצאין בעקרבנין בפסח. ירושלמי הוינן סברין מימר בערקבנין אשכח תני על כולהון נראה שרוצה לומר היינו סבירין לומר דלא קאי ובקשתי לי חבר ולא מצאתי רק אסיפא דהיינו ערקבנין לפקח אשכח תני דעל שלשתן לא מצא חבר ולפי זה הוא כמו וכו':

ובקשתי לי חבר ולא מצאתי. היינו דוקא בתלמידיו דתניא בפ' כל שעה (פסחים דף ל"ט) עד שבאתי אצל ר' אליעזר בן יעקב והודה לדברי אי נמי לא מצא חבר ששמע מר' אליעזר קאמר תוס' ז"ל:

בפי' ר"ע ז"ל. היה נראה שצריך להיות ובטל רשותו שבחצר ולא בטל ביתו וכו' אכן עם מה שכתבתי פי' הרמב"ם ז"ל אין טעות ור"ל ובטל רשותו סתם ולא בטל ביתו ר"ל חצרו דו"ק:

סליק פירקא

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

מעבר לתחילת הדף