מכילתא דרבי ישמעאל/מסכתא דנזיקין/פרשה א

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

מכילתא דרבי ישמעאל מסכתא דנזיקין פרשה א

פסוק א

א ואלה המשפטים ר' ישמעאל אומר אלו מוסיפין על העליונים, מה עליונים מסיני אף תחתונים מסיני. (רבי עקיבא אומר ואלה המשפטים למה נאמר – לפי שהוא אומר דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם, אין לי אלא פעם אחת מנין שנה ושלש ורבע עד שילמדו, תלמוד לומר ולמדת את בני ישראל (דברים ל״א:י״ט). יכול למדין ולא שונין – תלמוד לומר שימה בפיהם. יכול שונין ולא יודעין – תלמוד לומר ואלה המשפטים וגו' ערכם לפניהם כשלחן ערוך כענין שנאמר אתה הראית לדעת (שם ד).

ב רבי יהודה אומר אלה המשפטים במרה, שנאמר שם שם לו חק ומשפט (שמות טו). רבי אלעזר בן עזריה אומר, הרי הכותים שדנו בדיני ישראל שומע אני יהו קיימים – תלמוד לומר ואלה המשפטים וגו' אתה דן את שלהם והם אינן דנין את שלך. מכאן אמרו, (גיטין פח) גט המעושה בישראל כשר ובכותים פסול. אבל כותים חובטין אותו ואומרין לו עשה מה שישראל אומר לך כשר. רבי שמעון אומר מה ראו דינין לקדום לכל מצות שבתורה שכשהדין בין אדם לחברו תחרות ביניהם, נפסק הדין נעשה שלום ביניהם. וכן יתרו אומר אם את הדבר הזה תעשה וגו'.

ב

א כי תקנה עבד עברי בנמכר בבית דין הכתוב מדבר שהוא עובדו ועובד הבן, או אינו מדבר אלא במוכר עצמו כשהוא אומר כי ימוך אחיך עמך ונמכר לך, (ויקרא כה) הרי מוכר עצמו אמור, הא מה תלמוד לומר כי תקנה עבד עברי – בנמכר בבית דין על גנבתו הכתוב מדבר שיהא עובדו ועובד את הבן.

ב כי תקנה עבד עברי בבן ישראל הכתוב מדבר, או אינו אלא בעבדו של עברי, ומה אני מקיים והתנחלתם אותם לבניכם אחריכם וגו' – בנלקח מן הנכרי, אבל בנלקח מישראל שומע אני שיהא עובד שש ויוצא בשביעית תלמוד לומר כי ימכר לך אחיך העברי או העבריה וגו' (דברים טז). שאין תלמוד לומר העברי שהרי כבר נאמר אחיך, ומה תלמוד לומר העברי – מופנה להקיש ולדון ממנו גזירה שוה. נאמר כאן עברי ונאמר להלן עברי, מה עברי האמור להלן בבן ישראל הכתוב מדבר, אף עבד עברי האמור כאן בבן ישראל הכתוב מדבר. (ואף על פי שאין ראיה לדבר זכר לדבר שנאמר ויאמרו אלהי העברים נקרא עלינו (וגו') (שמות ז׳:ט״ז) [ואומר] לאברם העברי.

ג עבד יכול תקראנו עבד לשום בזיון – תלמוד לומר כי תקנה עבד עברי התורה קראתו עבד בעל כרחו).

ד (כי תקנה עבד עברי למה נאמר – ) להביא הגר, דברי רבי ישמעאל. רבי אליעזר אומר, אינו צריך – אם ישראל עובד הגר לא יעבוד. אם ישראל עובד שש שנים הגר יעבוד שתים עשרה – אמרת דיו לבא מן הדין להיות כנדון – מה ישראל עובד שש אף הגר יעבוד שש. לפי שהוא אומר אם אין לו ונמכר בגנבתו, שומע אני לעולם.

ה תלמוד לומר שש שנים יעבוד מגיד הכתוב שהוא עובד שש ויוצא בשביעית.

ו שש שנים יעבוד שומע אני (כל עבודה במשמע) – תלמוד לומר לא תעבוד בו עבודת עבד (ויקרא כה). מכאן אמרו, לא ירחץ לו רגליו ולא ינעיל לו מנעליו ולא יטול לו כליו לבית המרחץ ולא יסמוך לו במתניו. כיון שעולה במעלה, ולא יטלנו לא בפוריון ולא בכסא ולא בלקטקא כדרך שעבדים עושין (תלמוד לומר ובאחיכם בני ישראל וגו') אבל בבנו ובתלמידו רשאי.

ז שש שנים יעבוד שומע אני (בין עבודה שיש בה בזיון בין עבודה שאין בה בזיון), תלמוד לומר כשכיר כתושב, מה שכיר אי אתה רשאי לשנותו מאומנותו, אף עבד עברי אי אתה רשאי לשנותו מאומנותו מכאן אמרו לא יושיבנו רבו באומנות שהיא משמשת לרבים כגון חייט בלן ספר טבח נחתום. רבי יוסי אומר, אם היתה מלאכתו מיוחדת לכך יעשה אבל רבו לא ישנה עליו. כשכיר כתושב, מה שכיר עובד ביום ואינו עובד בלילה אף עבד עברי עובד ביום ואינו עובד בלילה. ר' יוסי אומר הכל לפי אומנותו.

ח שש שנים יעבוד להביא את (החולה משמע מביא את החולה (בריא) [בורח] מנין – תלמוד לומר שש שנים יעבוד). אמרת, במי הענין מדבר במי שראוי לעבוד.

ט ובשביעית שביעית למכירה. אתה אומר שביעית למכירה, או אינו אומר אלא לשנים – תלמוד לומר שש שנים יעבוד, שביעית למכירה ולא שביעית לשנים.

י יצא לחפשי למה נאמר – לפי שהוא אומר וכי תשלחנו (חפשי), שומע אני שיכתוב לו גט שחרור – תלמוד לומר יצא לחפשי, או יתן לו מעות ויצא – תלמוד לומר יצא לחפשי חנם.

ג

א אם בגפו למה נאמר, לפי שהוא אומר אם אדוניו יתן לו אשה רשות. אתה אומר רשות, או אינו אלא חובה – תלמוד לומר אם בגפו יבא בגפו יצא – רשות ולא חובה, דברי רבי ישמעאל. רבי עקיבא אומר, אם בגפו יבא בגפו יצא, אם בראשי אברים נכנס – בראשי אברים יצא. לפי שהוא אומר, וכי ימכור איש את בתו לאמה לא תצא, לא תצא בראשי אברים כדרך שהכנענים יוצאים. אתה אומר לא תצא כצאת העבדים לא תצא בראשי אברים כדרך שהכנענים יוצאים, או לא תצא בשנים וביובל כדרך שהעבדים יוצאים – תלמוד לומר כי ימכר לך אחיך העברי או העבריה, מגיד שהיא יוצאה בשש. ביובל מנין – תלמוד לומר כי עבדי הם (ויקרא כה) מכל מקום. הא אין עליך לומר כלשון האחרון אלא כלשון הראשון, לא תצא כצאת העבדים לא תצא בראשי אברים כדרך שהכנענים יוצאים. אין לי אלא עבריה שאינה יוצאה בראשי אברים, עברי מנין – (תלמוד לומר העברי או העבריה מקיש עברי לעבריה. מה עבריה אינה יוצאה בראשי אברים, אף עברי אינו יוצא בראשי אברים. ועוד) קל וחומר, ומה עבריה שהיא יוצאה בסימנין אינה יוצאה בראשי אברים, עברי שאינו יוצא בסימנין דין הוא שלא יצא בראשי אברים. לא, אם אמרת בעבריה שאינה נמכרת על הגנבה לפיכך אינה יוצאה בראשי אברים, תאמר בעברי שהוא נמכר על גנבתו לפיכך יוצא בראשי אברים – תלמוד לומר העברי או העבריה, מקיש עברי לעבריה. מה היא אינה יוצאה בראשי אברים אף הוא אינו יוצא בראשי אברים.

ב אם בעל אשה הוא בבת ישראל הכתוב מדבר. אתה אומר בבת ישראל הכתוב מדבר, או אינו מדבר אלא בכנענית. כשהוא אומר אם אדוניו יתן לו אשה הרי כנענית אמורה, הא מה תלמוד לומר אם בעל אשה הוא – בבת ישראל הכתוב מדבר.

ג ויצאה אשתו עמו רבי יצחק אומר מי הביאה שהכתוב מוציאה, מה תלמוד לומר ויצאה אשתו עמו סגיד – שהוא חייב במזונותיה ובמזונות בניו. שנאמר ויצא מעמך הוא ובניו עמו (ויקרא כה), מכלל יציאה אתה למד על הכניסה. יכול יהא חייב במזונות ארוסה ושומרת יבם – תלמוד לומר אשתו להוציא שומרת יבם שאינה אשתו, עמו להוציא ארוסה שאינה עמו.

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

· מעבר לתחילת הדף