מכילתא דרבי ישמעאל/מסכתא דבחודש/פרשה ו

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

מכילתא דרבי ישמעאל TriangleArrow-Left.png מסכתא דבחודש TriangleArrow-Left.png פרשה ו


לא יהיה לך אלהים אחרים על פני. למה נאמר? לפי שנאמר "אנכי ה' אלהיך". משל למלך בשר ודם שנכנס למדינה. אמרו לו עבדיו: גזור עליהם גזרות! אמר להם: כשיקבלו את מלכותי – אגזור עליהם; שאם מלכותי לא יקבלו – גזרותי לא יקבלו! כך אמר המקום לישראל: "אנכי ה' אלהיך... לא יהיה לך": אני הוא שקבלתם מלכותי במצרים? אמרו לו: כן. – וכשם שקבלתם מלכותי – קבלו גזרותי: "לא יהיה לך אלהים אחרים על פני". רבי שמעון בן יוחאי אומר: הוא שנאמר להלן (ויקרא יח ב) "אני ה' אלהיכם" שקבלתם מלכותי בסיני? אמרו לו: הן והן. קבלתם מלכותי – קבלו גזרותי: (שם) "כמעשה ארץ מצרים" וגו'. הוא שנאמר כאן: "אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים" וקבלתם מלכותי? והן קבלתם מלכותי באהבה – קבלו גזרותי: "לא יהיה לך אלהים אחרים". למה נאמר? לפי שנאמר "לא תעשה לך פסל וכל תמונה", אין לי אלא שלא תעשו. העשוי כבר, מנין שלא יקיים? – תלמוד לומר "לא יהיה לך": "אלהים אחרים". וכי אלוהות הן? והלא כבר נאמר (ישעיה לז יט) "ונתון את אלהיהם באש כי לא אלהים המה", ומה תלמוד לומר "אלהים אחרים"? אלא שאחרים קוראין אותם אלוהות. דבר אחר "אלהים אחרים" – שהם מאחרין הטובה מלבא לעולם. דבר אחר "אלהים אחרים" – שהם עושין את אלהיהם אחרונים. דבר אחר "אלהים אחרים" – שהם אחרים לעובדיהם. וכן הוא אומר (ישעיה מו ז) "והן יצעק אליו ולא יענה ומצרתו לא יושיענו". רבי יוסי אומר: "אלהים אחרים" למה נאמר? שלא ליתן פתחון פה לאומות העולם, לומר "אלו נקראו בשמו – כבר היה בהם צורך". והרי נקראו בשמו – ואין בהם צורך! ואימתי נקראו בשמו? בימי אנוש בן שת, שנא' (בראשית ד כו) "אז הוחל לקרוא בשם ה'". באותה שעה עלה אוקיאנוס והציף שלישו של עולם. אמר להם המקום: אתם עושים מעשה חדש וקראתם עצמכם – אף אני אעשה מעשה חדש ואקרא עצמי, שנא' (עמוס ה ח) "הקורא למי הים". רבי אליעזר אומר: "אלהים אחרים" – שהם מחדשים להם אלהות בכל יום. הא כיצד? היה לו של זהב, נצרך לו – עשאו של כסף, ונצרך לו – עשאו של נחשת. היה לו של נחשת, ונצרך לו – עשאו של ברזל או מעופרת. וכן הוא אומר (דברים לב יז) "חדשים מקרוב באו". רבי יצחק אומר: אלו נפרש להם כל שם עבודה זרה – לא היה מספיק כל העורות שבעולם. רבי חנינא בן אנטיגנוס אומר: בא וראה לשון שתפסה תורה "למולך" כל שתמליכנו עליך, אפילו קיסם אחד או חרס! ר' אומר: "אלהי' אחרים" – שהם אחרונים למי שהוא אחרון במעשים. ומי אחרון שבמעשים? מי שקורא אותם אלוהות: "על פני" למה נאמר? שלא ליתן פתחון פה לישראל, לומר: לא נצטווה על עבודה זרה אלא מי שיצא למצרים! לכך נאמר "על פני", לומר: מה אני חי וקיים לעולם ולעולמי עולמים – אף אתה ובנך ובן בנך לא תעבוד עבודה זרה עד סוף כל הדורות:

ד[עריכה]

"לא תעשה לך פסל". לא יעשה לך גלופה, אבל יעשה לו אטומה? – תלמוד לומר "כל תמונה". לא יעשה לו אטומה, אבל יטע לו מטע? תלמוד לומר "לא תטע לך אשרה" (דברים טז כא). לא יטע לו מטע, אבל יעשה לו של עץ? תלמוד לומר "כל עץ". לא יעשה לו של עץ, אבל יעשה לו של אבן? תלמוד לומר "ואבן משכית" (ויקרא כו א). לא יעשה לו של אבן, אבל יעשה של כסף? תלמוד לומר "אלהי כסף" (שמות כ כ). לא יעשה לו של כסף, אבל יעשה לו של זהב? תלמוד לומר "ואלהי זהב". לא יעשה לו של זהב, אבל יעשה לו של נחשת, של בדיל, של עופרת? תלמוד לומר "ואלהי מסכה לא תעשה" (שמות לד יז). לא יעשה לו דמות כל אלה, אבל יעשה לו כל סמל – תלמוד לומר "פן תשחיתון" וכו' (דברים ד טז). לא יעשה לו כל סמל, אבל יעשה לו דמות בהמה חיה ועוף? תלמוד לומר "תבנית כל בהמה" (דברים ד יז) וגו'. לא יעשה לו דמות כל אלה, אבל יעשה לו דמות דגים וחגבים שקצים ורמשים? תלמוד לומר "כל רמש באדמה" (דברים ד יח). לא יעשה לו דמות כל אלה, אבל יעשה לו דמות חמה ולבנה כוכבים ומזלות? ת"ל "ופן תשא עיניך השמימה" (דברים ד יט). לא יעשה לו דמות כל אלה, אבל יעשה לו דמות מלאכים כרובים ואופנים וחשמלים? ת"ל "אשר בשמים". אי "אשר בשמים", יכול דמות חמה ולבנה וכוכבים? תלמוד לומר "ממעל" לא דמות כרובים לא דמות אופנים. לא יעשה לו דמות כל אלה, אבל יעשה לו דמות תהום וחשך? תלמוד לומר "ואשר במים מתחת לארץ" להביא את הבוביא דברי רבי עקיבא. ויש אומרים להביא את השברירים. כל כך רדף הקדוש ברוך הוא אחר יצר הרע, שלא ליתן פתחון פה למצוא לו מקום מתלא התר:

ה[עריכה]

"לא תשתחוה להם ולא תעבדם" – למה נאמר? – לפי שהוא אומר (דברים יז ג) "וילך ויעבוד אלהים אחרים", לחייב על העבודה בפני עצמה – ועל השתחואה בפני עצמה! אתה אומר כן, או אינו חייב עד שיעבוד וישתחוה? – ת"ל "לא תשתחוה להם – ולא תעבדם". לחייב כל אחד בפני עצמו! דבר אחר "לא תשתחוה להם" למה נאמר? לפי שהוא אומר (שמות כב יט) "זובח לאלהים יחרם, בלתי לה' לבדו", עונש שמענו. אזהרה מנין? – ת"ל "להם"! וכן הוא אומר (שמות לד יד) "לא תשתחוה לאל אחר": "כי אנכי ה' אלהיך אל קנא". אני שליט בקנאה, ואין קנאה שולטת בי, אני שליט בנומה ואין נומה שולטת בי, שנאמר (תהלים קכא ד) "הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל". דבר אחר "אני ה' אלהיך אל קנא" – בקנאה אני נפרע מן עבודה זרה, אבל רחום וחנון אני בדברים אחרים! שאל פלוסופוס אחד את רבן גמליאל: כתיב בתורתכם "כי ה' אלהיך אל קנא", וכי יש כח בעבודה זרה להתקנות בה? גבור מתקנא בגבור, חכם מתקנא בחכם, עשיר מתקנא בעשיר! אלא יש כח בעבודה זרה להתקנות בה! אמר לו: אלו אדם קורא לכלבו בשם אביו, וכשהוא נודר – נודר בחיי כלב זה, במי האב מתקנא, בבן או בכלב? אמר לו: יש למקצתה צורך! אמר לו: מה ראית? אמר לו: הרי שנפלה דליקה במדינה פלונית, חוץ לבית עבודה זרה שלהן – לא, שעמדה לעצמה! אמר לו: אמשול לך משל, למה הדבר דומה? למלך בשר ודם שיוצא למלחמה. עם מי נלחם, עם החיים או עם המתים? אמר לו: עם החיים. אמר לו: הואיל ואין למקצתה צורך, מפני מה אינו מבטלה? אמר לו: וכי לדבר אחד אתם עובדין? והרי אתם עובדין לחמה וללבנה ולכוכבים, ולמזלות להרים ולגבעות לאפיקים וגיאיות, ואפילו לאדם. יאבד עולמו מפני השוטים? (צפניה א׳:ג׳) "אסף אסף כל וגו' אסף אדם ובהמה וגו'" אמר לו: הואיל ונכשלו בה רשעים, מפני מה אינו מעבירה מן העולם? אמר לו: מפני השוטין, אמר לו: אם כן אף לאדם עוברין "והכרתי האדם מעל פני האדמה"! "פוקד עון אבות על בנים" – בזמן שהם אינן מסרגין. או בזמן שהן מסרגין, הא כיצד? – רשע בן רשע בן רשע, רבי נתן אומר: קוצץ בן קוצץ בן קוצץ. כיון ששמע משה את הדבר הזה, (שמות לד ח) "ויקד ארצה וישתחו", אמר: ח"ו! אין בישראל רשע בן רשע בן רשע! כשם שמידת פרענות לארבעה דורות, כך מדת הטוב לארבעה דורות? – תלמוד לומר "לאלפים". אי "לאלפים", שומע אני מיעוט אלפים שנים? תלמוד לומר (דברים ז ט) "לאלף דור": לאין חקר ואין מספר!

ו[עריכה]

"לאוהבי ולשומרי מצותי". "לאוהבי" זה אברהם אבינו וכיוצא בו, "ולשומרי מצותי" אלו הנביאים והזקנים. רבי נתן אומר: "לאוהבי ולשומרי מצותי" אלו ישראל, שהם יושבין בארץ ישראל, ונותנין נפשם על המצות: מה לך יוצא ליהרג? – על שמלתי את בני ישראל. מה לך יוצא לישרף? – על שקראתי בתורה. מה לך יוצא ליצלב? – על שאכלתי המצה. מה לך לוקה מאפרגל? – על שנטלתי את הלולב. ואומר (זכריה יג ו) "אשר הוכיתי בית מאהבי": מכות אלו גרמו לי ליאהב לאבי שבשמים:

·
מעבר לתחילת הדף