מכילתא דרבי ישמעאל/מסכתא דבחודש/פרשה ג

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

מכילתא דרבי ישמעאל מסכתא דבחודש פרשה ג

פסוק י

(שמות יט) ויאמר ה' אל משה לך אל העם וקדשתם היום. זה יום רביעי, ומחר, זה יום חמישי, והיו נכונים ליום השלישי, זה יום ששי, שבו נתנה תורה. ומה עשה משה בחמישי, השכים בבקר ובנה מזבח תחת ההר, שנאמר (שם כד) וישכם בבקר ויבן מזבח תחת ההר, העמיד שתים עשרה מצבה לשנים עשר שבטי ישראל, דברי רבי יהודה, וחכמים אומרים שתים עשרה מצבה על כל שבט ושבט. בנה מזבח והקריב עליו עולה ושלמים, נטל מדם העולה בשתי כוסות חלק למקום וחלק לציבור, נטל מדם השלמים בשתי כוסות חלק למקום וחלק לציבור, שנאמר (שם) ויקח משה חצי הדם וישם באגנות, זה חלק למקום, וחצי הדם זרק על המזבח, זה חלק לציבור. ויקח ספר הברית ויקרא באזני העם. אבל לא שמענו מהיכן קרא באזניהם. רבי יוסי בר' יהודה אומר, מתחלת בראשית ועד כאן; רבי אומר, מצוות שנצטווה אדם הראשון ומצוות שנצטוו בני נח ומצוות שנצטוו במצרים ובמרה ושאר כל המצוות כולן. – ר' ישמעאל אומר, בתחלת הענין מה הוא אומר, (ויקרא כה) ושבתה הארץ שבת לה' – שש שנים תזרע שדך וגו', שמטים ויובלות ברכות וקללות; בסוף הענין מה הוא אומר, (שם כו) אלה החוקים והמשפטים והתורות. אמרו מקבלין אנו עלינו, כיון שראה שקבלו עליהם נטל הדם וזרק על העם, שנאמר (שמות כד) ויקח משה את הדם ויזרק על העם. אמר להם, הרי אתם קשורים ענובים תפוסים, מחר בואו וקבלו עליכם המצות כולן. ר' יוסי בר' יהודה אומר, בו ביום נעשו כל המעשים. וכבסו שמלותם. ומנין שיטענו טבילה, הריני דן, ומה אם במקום שאין טעונין כיבוס בגדים, טעונין טבילה, כאן שהוא טעון כיבוס בגדים, אינו דין שיהא טעון טבילה, אין כיבוד בגדים בתורה שאינו טעון טבילה.

פסוק יא

והיו נכונים ליום השלישי. זה יום ששי שבו נתנה תורה, שנאמר, (שמות י״ט:י״א) כי ביום השלישי ירד ה' לעיני כל העם על הר סיני, זו אחת מעשר ירידות שכתובות בתורה. – לעיני כל העם. מלמד שלא היו בהם סומים. ד"א לעיני כל העם, מלמד שראו באותה שעה, מה שלא ראה ישעיה ויחזקאל, שנאמר (הושע יב) וביד הנביאים אדמה. דבר אחר לעיני כל העם, מלמד שאם היו חסרים עד אחד, אינו כדאי לקבל. רבי יוסי אומר, אפילו יש שם שני אלפים ושני רבבות הם כדי לקבל, שנאמר (במדבר י) ובנחה יאמר שובה ה' רבבות אלפי ישראל.

פסוק יב

והגבלת את העם. שומע אני למזרחו, ת"ל סביב. – לאמר. מלמד, שהותרו ה /זה/ בזה. – השמרו לכם, בלא תעשה. – עלות בהר. יכול לא יעלה אבל יגע, ת"ל ונגוע בקצהו. יכול לא יעלה ולא יגע אבל יכנס בלקטקא, ת"ל עלות בהר ונגוע בקצהו. כל הנוגע בהר מות יומת, הרי זה עונש.

פסוק יג

לא תגע בו יד, לא בשילה ולא באהל מועד ולא בבית עולמים. – כי סקול יסקל, מניין שידחה, ת"ל ירה. ומנין שאם מת בדחייה יצא, [ת"ל יירה. ומניין לכל הנסקלין נתלין, ת"ל כי סקול יסקל או ירה יירה]. – אם בהמה. אין לי אלא בהמה, חיה מניין, ת"ל אם בהמה. – אם איש. אין לי אלא איש; אשה מניין, ת"ל אם איש. – לא יחיה. רבי עקיבא אומר, נאמר כאן לא יחיה, ונאמר להלן (שמות כ״ב:י״ז) מכשפה לא תחיה, מה כאן בסקילה אף להלן בסקילה. במשוך היובל המה יעלו בהר. כשימשוך היובל את קולו, אתם רשאין לעלות בהר. ר' יוסי אומר, מכאן אמרו, לא מקומו של אדם מכבדו, אלא הוא מכבד את מקומו, כל זמן שהשכינה בהר, כל הנוגע בהר מות יומת, נסתלקה שכינה, הכל רשאין לעלות בהר.

פסוק יד

וירד משה מן ההר אל העם. מלמד שלא היה משה פונה לעסקיו ולא היה יורד לביתו, אלא מן ההר אל העם; יכול לדיבור זה בלבד, ושאר כל הדברות מניין, ת"ל וירד ה' על הר סיני. כבר זה אמור, ומה ת"ל וירד משה מן ההר אל העם, מלמד שלא היה משה פונה לעסקיו ולא יורד לתוך ביתו, אלא מן ההר אל העם. אין לי אלא דברות הר סיני, דברות אוהל מועד מנין, ת"ל (שם לד) ויצא ודבר אל בני ישראל את אשר יצוה. ומנין שכל העליות שהיה עולה, בבקר היה עולה, ת"ל (שם) והיה נכון לבקר ואיש לא יעלה עמך ויפסול שני לוחות אבנים וגו'; שאין ת"ל כאשר צוה ה' אותו, אלא זה בניין אב, כל זמן שהיה עולה, בבקר היה עולה. – ויקדש את העם, זמנן וכבסו בגדיהם והטהרו.

פסוק טו

ויאמר אל העם היו נכונים לשלשת ימים. אבל לא שמענו שאמר המקום לפרוש מן האשה, אלא היו נכונים – (שם יט) והיו נכונים לגזירה שוה, מה היו נכונים האמור כאן, לפרוש מן האשה, אף והיו נכונים האמור להלן, לפרוש מן האשה. רבי אומר, ממקומו הוא מוכרע, לך אל העם וקדשתם היום ומחר, ואם על ענין טבילה, יטבול בחמישי ויהי טהור כמו הערב שמש. ומה ת"ל לך אל העם, אלא שאמר המקום למשה, לפרוש מן האשה. אל תגשו אל אשה. מכאן אמרו, הפולטת שכבת זרע ביום השלישי שהיא טהורה, ראייה לדבר מסיני, דברי רבי אלעזר בן עזריה; רבי אליעזר אומר, פעמים שהם ארבע עונות, פעמים שהן חמש, פעמים שהן שש; ר' עקיבא אומר, לעולם חמש.

פסוק טז

ויהי ביום השלישי בהיות הבקר. מלמד שהקדים המקום על ידו לקיים מה שנאמר: (שה"ש א) עד שהמלך במסיבו נרדי נתן ריחו. – ויהי קולות. קולי קולות, מיני קולות משונים זה מזה. – וברקים. ברקי ברקים, מיני ברקים משונים זה מזה. – וענן כבד על ההר. זה ערפל, שנאמר, ומשה נגש אל הערפל. וקול שופר חזק מאד. מנהג הדיוט, כל זמן שהוא הולך, קולו עמום; אבל כאן כל זמן שהוא הולך, קולו מגביר. ולמה כך מתחלה, לשכך את האוזן מה שהיא יכולה לשמוע. – ויחרד כל העם אשר במחנה, מלמד שנזדעזעו.

פסוק יז

ויוצא משה את העם לקראת האלהים מן המחנה. אמר ר' יוסי, יהודה היה דורש, (דברים לג) ויאמר ה' מסיני בא, אל תקרא כן, אלא ה' לסיני בא, ליתן תורה לישראל או אינו אומר כן, אלא ה' מסיני בא, לקבל את ישראל, כחתן זה שהוא יוצא לקראת כלה. ויתיצבו, נצפפו. [מלמד שהיו ישראל מתיראין מפני הזיקין מפני הזועות מפני הרעמים מפני הברקים הבאים. – בתחתית ההר]. מלמד שנתלש ההר ממקומו, וקרבו ועמדו תחת ההר, שנאמר (שם ד) ותקרבון ותעמדון תחת ההר. עליהם מפורש בקבלה (שה"ש ב) יונתי בחגוי הסלע בסתר המדרגה הראיני את מראיך השמיעיני את קולך כי קולך ערב ומראיך נאוה. הראיני את מראיך אלו שתים עשרה מצבה לשנים עשר שבטי ישראל; השמיעני את קולך, אלו עשרת הדברות; כי קולך ערב, לאחר הדברות; ומראך נאוה, (ויקרא ט) ויקרבו כל העדה ויעמדו לפני ה'. רבי אליעזר אומר, על ים סוף הדבר אמור: הראיני את מראיך, (שמות יד) התיצבו וראו את ישועת ה'; השמיעני את קולך, (שם) וייראו מאד ויצעקו בני ישראל אל ה'; כי קולך ערב, (שם ב) ויזעקו ותעל שועתם; ומראך נאוה, (שם ד) ויעש האותות לעיני העם ויאמן העם. ד"א כי קולך ערב, על הים, (שמות טו) אשירה לה' כי גאה גאה; ומראך נאוה, (תהלים ח) מפי עוללים ויונקים יסדת עוז למען צורריך להשבית אויב ומתנקם.

· מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.