עזר לעזרא/כג
|
< הקודם · הבא > |
עיין בס' שם משמעון ד"ס ע"ד בס"ס הנעשה בידים דהביא דברי מוהרשד"ם ז"ל דכתב בסי' קי"ג ול"ב דכל ספק ספיקא הנעשה בידים לא חשיב ספק להתיר להתיר אלא דוקא אם כבר נעשה מאליו ס"ס ממילא אזי מתרינן אבל לכתחילה לא עבדינן ס"ס בידים.[1] ואח"כ הביא דברי כמה פוס' האח' ז"ל דנראה מדבריהם דס"ל דאף לס"ס הנעשה בידים שרינן היפך דברי מוהרשד"ם ז"ל שבסי' הנז"ל וגם הביא דגם מוהרשד"ם ז"ל בסי' ב"ן נראה שכן ס"ל דמתרינן אפי' בס"ס הנעשה בידים שכתב וז"ל אם נמלחו ג' חתיכות כאן וחלב באחת מהן ואינו יודע אם נגע החלב בשאר החתיכות ואין בשום אחת מהן ס' נ"ל כיון שהדבר ספק יקלוף החתיכות ודי בזה כיון דהדבר ס"ס ס' נגע ואת"ל נגע שמא הלכה כדברי האומרים דאין מליח אוסר כנז"ל וא"כ די בקליפה עכ"ל הרי מבואר דהגם דהספק האחר הוי ע"י מעשה דהינו הקליפה וכההיא דסי' קי"ג דהמעשה הוי ע"י ההתרה עכ"ז חשיב ליה ס"ס גמור וא"כ בודאי דהכי קי"ל והוא ברור עכ"ל. ואני אומר דאחר המחילה הרבה דברי מוהרשד"ם ז"ל שבסי' ב"ן אין הספק השני נעשה הוא ע"י הקליפה כדי להביא ראיה ממנה דס"ל דאפי' ס"ס הוא נעשה בידים ע"י הקליפה חשיב ליה ס"ס גמור אלא דהתם הוא בלא הקליפה מקודם איכא ס"ס דהיינו ספק נגע ספק לא נגע ואת"ל נגע לא נאסר דשמא הלכה כסברת האומרים דאין מליח אוסר וא"כ מאחר דיש ס"ס מקודם הקליפ' די בקליפ' זהו כוונת דברי מוהרשד"ם ז"ל ולעולם דס"ל דאין לעשות ס"ס בידים וכמ"ש בסי' קי"ג וזה ברור בכוונת דבריו ז"ל וכעת אין ספרו מצוי תח"י ונ"נ יש לעיין בעיקר דברי מוהרשד"ם ז"ל. אח"כ נזכרתי שבסה"ק שערי עזרא בחיו"ד סי' ה' בריש דף ל"ז ע"א[2] הבאתי דברי מרן החבי"ב ז"ל מ"ש בס' בע"ח חיו"ד סי' קמ"ז דברי מוהרשד"ם ז"ל דסי' נ"ב הנז"ל דיש להתיר מכח ס"ס וכו' ושאין לסמוך על הוראה זו שהיא נגד דעת מרן ז"ל שקבלנו הוראותיו. ואנכי הדל הארכתי בזה והבאתי דברי רבני האח' ז"ל מ"ש וס"ל נגד סברת החבי"ב ז"ל דגם נגד דעת מרן היכא דאירע עוד ספק אחר עבדי' ס"ס נגד סברתו. ברם בדין זה דאיכא שני הספיקות יחד ופסק מרן ז"ל בדינם לאסור כתבתי דגם רבני האח' ז"ל יודו דאין להתיר מכח הס"ס דאית ביה דזה הוי ממש נגד מה שקבלנו הוראותיו ז"ל יעו"ש, גם עיין עו"ש בריש דף ל"ח ע"א וגם שם בעמוד ב' הבאתי עוד לדברי מוהרשד"ם ז"ל הנ"ל ע"ע. דנראה מכל האמור דכוונת דברי מוהרשד"ם ז"ל כאשר כתבתי לעיל ודי בזה.
ובספר בן אברהם אבוקארא ז"ל בסי' כ"ט הביא דברי הרא"ם ז"ל דס"ל דמאי דמתרינן בס"ס בדאורייתא ובס' דרבנן לקולא ה"ד בדיעבד אצל לא לכתחי' ואסף איש טהור סברת הפוסקים ז"ל המדברים בזה ומועט מהם דאזלי בסברת הרא"ם ז"ל והרוב ככל פלגי עליה. ושאין לעשות ס"ס בידים ולסמוך עליו לכתחילה אלא בדבר שנעשה בו כבר ס"ס דהוי ממילא אבל לא שאעשה אני דבר כדי לעשות הס"ס. וגם בספק א' דרבנן נמי אין לעשות דבר לכתחי' בידים ולסמוך על שיהיה ספק ועוד כתב הא דאסור ס"ס בידים היינו דוקא בדבר האסור אבל היתר בהיתר כגון חמץ קוה"פ אע"ג דאסור לעשות ס"ס בידי' כמו דאין מבטלין לכתחי' כיון דבאותה שעה ליכא איסור מותר לעשות ולסמוך אס"ס וכו'. גם מותר למכור לגוי דבר איסור שיש בו פלוגתא דרבוותא מטעם ס"ס ספק אי הלכה כמאן דמתיר ואת"ל כמאן דאסר שמא לא יחזור וימכרנו לישר' אע"ג דאנן נהגינן כמאן דאסר מ"מ לענין מכירה לגוי הוה ס"ס כ"כ התה"ש וכו' ורמ"א בהגה"ה סו"ס ז"ן ונ"ו. ועיקר הטעם משום דס' פלוגתא עדיף מס' במציאות דס' פלוגתא לדעת המתיר הוא היתר גמור אבל בס' במציאות לכ"ע אסור ולכן בס"ס דמציאות אסור למכור לגוי ולסמוך אס"ס ס' אם אסור[3] ואת"ל אסור שמא לא ימכור הגוי לישראל שזה הוי ס"ס בידים עש"ב.[4] והגאון האג"ן ז"ל בס' חוקי חיים דקמ"ז הביא לדברי הרא"ם ז"ל והקו"א ז"ל והקשה על הרא"ם מדברי הירוש' ביבמות פ' בתרא ועוד ממ"ש בירוש' בפ' אלמנה ניזונית והצ"ע ע"ש. וה' שערי חיים בלימוד כ"ב מדף צ"ז ע"ג ואילך האריך לפרש כוונת דברי הרא"ם דלעולם גם איהו ז"ל ס"ל דס"ס שהם נעשו ממילא מתרינן לכתחי' באיסור תורה ובס' אחד באיסור דר' כדעת שאר הפוס' ומאי דלא התיר הרא"ם הוא דוקא כגון נדונות דאיירי בהם דהם כאלו נעשה הס"ס בידים וכו'. וגם מאי דהפוסקים לא התירו בס"ס הוא מטעם דהס"ס אינו מתהפך. גם הביא דברי מרן בב"י באו"ח סי' פ"ג מ"ש אהך בעייא דפ"ק דנדרים ד"ז[5] אי יש יד לביה"כ או לא דסלקא בתיקו והרמב"ם פסק לכתחי' לא יקרא ואם קרא יצא דכתב מרן דהרמב"ם נר' שסובר דאע"ג דספיקא דר' הוא נקטי' לקולא ה"ד לענין דיעבד אבל לכתחי' צריך לחוש בדבר וכו' ע"ש וכ"ע[6] הפר"ח ז"ל שם ס"ב וז"ל וכפי"ז ס"ס דאו' דהוייא לקולא הוי דוקא בדיעבד וכו'[7] והקשה עליו דבפי"ה נר' בהדייא דבין בס"ס דאו' ובין בס' דר' אזלינן לקולא לכתחי' נמי. וגם מדברי הרמב"ם עצמו בפי' המשנה בריש דמאי נר' הכי דלכתחי' נמי אזלינן לקולא בין בס"ס וכו' וא"כ קשה על מרן איך קאמר הכי בדעת הרמב"ם וכתב וי"ל דמרן נמי אזיל ומודה דלכתחי' נמי אזלינן לקולא בין בס"ס דאו' ובין בס' א' דר' אלא ה"ד בספיקות הבאים מאליהן בכגון זה אזלינן לקולא. אמנם בס' שלא בא מאליו וכההיא דיש יד לביה"כ דעדיין לא קרא בתוכו ולא אירע שום ספק כלל ומצי לקרות במקום אחר בנקל טפי עדיף ורוצה הוא להביא עצמו לבית הספק וכו' בכגון זה קאמר שפיר מרן דהיינו דוקא לענין דיעבד. אמנם בעלמא בספקות הבאים אה"נ דאזלינן לכתחילה נמי לקולא והאריך שם להקשות ע"ד הפר"ח וכו' וכו' עש"ב. וראיתי להרב פני יצחק אבואלעפיה ז"ל בחלק[8] שכלל סברת מרן ז"ל עם סברת הרא"ם דס"ל דאין להתיר לכתחי' בס"ס דאו' ובס' אחד בדר'. ולא זכר ש'ר לדברי ה' שערי חיים הנ"ל שהסכים סברת הרא"ם עם סברת שאר הפוס' דס"ל דאף לכתחי' מתרינן ודוקא בנדונו קאמר הכי דאין להתיר משום דלא באו הספיקות מאליהן וכנ"ל וגם הביא לדברי מרן ב"י ז"ל והסכים דבריו כנז"ל. ואנכי הדל באלפי בספרי הקטן שערי עזרא הבאתי ראיה מדברי מרן בש"ע דס"ל דבס"ס מתיר לכתחי' וגם בהשמטות הבאתי ראיה מדברי מרן בשו"ת אבק"ר סי' ס"א דבס"ס בדאו' ובסד"ר מתיר לכתחי' ע"ש.[9]
ומ"ש ה' בן אברהם דבספק פלוגת' דרבוותא אם יש בו איסור מותר למכור לגוי וכו' ועדיף מספק במציאות וכו' עיין ג"כ שם בסי' ן' אות י"ט דנ"ד כן כתב בשם ה' שבו"י בקונט' תה"ש מחודש ג'. וגם בסי' ל"ב כ"כ והאריך שם לאסף סברת הפוס' ז"ל מערכה מול מערכה דאיכא דס"ל דלא עבדי' ס"ס בפלוגתא דרבוותא ובפרט היכא דהיא נגד סברת מרן ז"ל שקבלנו הוראותיו ע"כ אשר יאמר כי הוא זה, ומערכה אחרת ס"ל דעבדי' ס"ס אפי' שהיא נגד סברת מרן ודעת האח' ז"ל רובם ס"ל דבין ביחיד נגד רבי' בין בדבר שנפסק בש"ע נמי וכן בדבר שהוא מנהג הכל נכנס לבית הספק עם ס' אחר והוי ס"ס. ובמקום הפסד מרובה נר' דאפי' לדעת הסוברי' שאין לעשות ס"ס במקום יחיד נגד רבים במקו' הפסד יש לדון בו כדין ס"ס ושכן מצא להשבו"י ז"ל סי' ק"ט. ובתוך דבריו בדף כ"ז ע"ג הביא בשם ה' מעיל שמואל סי' י"ז דהתיר בס"ס שב' הצדדים של היתר שלא כדעת הש"ע שפסק בהם לאסור ואפי"ה התיר הרב בס"ס ע"ש ושכן הוא ז"ל מצא הדבר מפורש כן בדברי ה' מגן שאול סי' י"ד באחד שעשה סחורה וכו' ע"ש. וזהו כאשר כתבתי אנכי הדל במקום אחר דסברת האח' ז"ל דעבדי' ס"ס להקל הגם שמרן ז"ל פסק כל אחד מהם לאסור מ"מ היכא דשני הספקות נמצאו יחד במקום אחד עבדי' ס"ס להקל דאנן נימא דגם מרן ז"ל סל"ה להקל במקו' דנמצאו ב' הספקו' יחד.
ועינייך תראינה בס' בן אברהם הנז' בדף מ"ח ע"א הביא דברי ה' הברך משה בקונט' זכרון לראשונים שהתיר במים שסיננו אותם ונתנו בתבשיל וכו' מכח ס"ס וכו' וכתב הב"א ז"ל דלדעתו אפי' נתן לתבשיל מים בלי סינון כלל ולא נותר מים מן המים שנתן בתבשיל כדי שנבדוק אותם אם יש תולעים שרי אעפ"י שיש בבור תולעים אנו רואים כמה פעמים אנו שואבי' מן הבור ואין בו תולעים וא"כ הוי ס"ס וכן היו המורים הרבנים הג' שבעירנו זצ"ל שכמה פעמי' ימצאו ב' תולעי' בכד שמלאו מן הבור ולוקחים בכלי קטן מן הכד ונותנין לתבשיל כיון שלא מצאו בכד שלקחו ממנו ג' תולעי' מתירים התבשיל משום שאעפ"י שהבור יש בו תולעי' אין בהכרח בשאיבתן שיעלו המים בתולעי' ואין דנין אלא על הכד אם יש בו ג' תולעי' הוחזק בתולעי' הלא"ה לא הוחזק. אך כ"ז אני אומר שיש חילוק בזמנים ובין תחילת הקיץ לסופו וכמ"ש ה' בית יהודה ח"ב סי' צ"ג וז"ל בענין חששת התולעי' בבורות וכו' תלוי לפי הזמן וכו' גם יש הבדל בין הקיץ מתחילתו לסופו ומן הסתם אחזוקי ריעותא לא מחזקינן והפר"ח סי' פ"ד סקל"ג לא אסר אלא בירושלים שמצויים תולעי' וכו' ע"ש וכיון שכן בסוף הקיץ אם מוצא תולעי' בכל פעם ששואב ודאי יש להחמיר. וכן מבואר מדברי ה' שדה הארץ ח"ג ביו"ד סי' ד' דאם הוחזק הבור שיש בו תולעי' או בדקו מותר המים ומצאו ג' תולעי' כיון דהוחזק אסור יעו"ש נראה דבהוחזק הבור בתולעי' אם לא נשאר מים התבשיל אסור אך אם נשאר מים אזלינן בתר הנשאר בדלא הוחזק הכד בתולעי' עכ"ל. הרי לך שר' המסכי' לדינו של ה' בירך משה ז"ל ולקח מדבריו ראיה למ"ש הוא כיעו"ש. וקודם ראותי את דבריו כבר אנכי בעניי בסה"ק ספר עזרא בסופו בשו"ת סי' ז' דקל"א הבאתי דברי ה' בר"מ ז"ל והארכתי לחזק את מה שפסק כן שדין אמת דן מכח ס"ס וכו' ומוצל אותו צדיק ממה שערער עליו ה' רב פעלי' ז"ל עש"ב. ויש לי להעיר בדברי הב"א ז"ל הנ"ל במה שהביא לדברי ה' שדה הארץ ז"ל וכתב נראה דבהוחזק הבור וכו' כנז"ל דמדיוק דברי השד"ה ז"ל אין נראה כן אלא דאם הוחזק הבור שיש בו תולעים אזי לא אזלינן בתר מותר המים שכ"כ אם הוחזק הבור שיש בו תולעי' או בדקו מותר המים וכו' דדבריו מוכיחי' דבהוחזק הבור בתולעי' אסור ולא משגחינן לבדוק מותר המים אם יש בהם תולעי' או לא דכיון דהוחזק הבור אסור. דתרתי חזקות הם או חזקה בבור או חזקה במים הנותרים ובאיזה מהם שהוחזק אוסר. ודלא כמ"ש הוא ז"ל דגם במוחזק בבור תולעי' אם נשאר מים אזלינן בתר הנשאר ודבריו צ"י.
גם יש להעיר עליו מדבריו עצמו ממה שראיתי לו בה' תולעי' סי' ב' דשם בתחילה האריך להביא ראיה מדברי הפוס' דאם שאב מים מהבור עמוק אינו נכנס בגדר ס' אם פירש דודאי פירש ואסור ושכ"כ ה' בריכות המים סי' פ"ה ואח"כ הקשה ע"ד ה' כסא אליהו בריש סי' פ"ד במה שרצה להליץ טוב בעד בנ"א הדרי' בארץ מצרים וכו' וגם הקשה ע"ד ה' בית הרואה למוהר"ש פלורינטין ז"ל בד' ט"ל במה שהקשה על הפר"ח ז"ל במה שאסר בירושלם תוב"ב שמצויים תולעי' במי' שבשדות לקנות פת מהגויים והם אינם מסננים המים ויש להם דכשהם שואבי' המים מהבור פירשו בכלי או בדופני הכלי שהם מונחי' לשם. וה' בי"ה ז"ל הקשה עליו שהכנה"ג הגב"י אות צ"ד כתב דקמח שהתליע דמותר הפת מטעם ס"ס ס' אין שם תולעת ואת"ל יש ס' נימוח באפייה. כמו כן יש לומר כאן אח"כ יש בבור תולעים אך ס' פירשו מן הבור לכלי ס' לא פירשו ואת"ל דפירשו כשאפו את הפת נימוחו, והקשה עליו הב"א ז"ל שם דדבריו תמוהים דכבר כתבנו דבשאב מן הבור בדלי לא יש שום ס' דודאי פירשו וכ"ד הפר"ח ושכבר תמה עליו ה' מחב"ר שם באות ה' ע"ש. הרי לך שהוא בעצמו כבר כתב שאם יש תולעי' בבור תו לא מספקינן ס' אחר אם יש בכד תולעי' או לא ואיך כאן כתב דאם יש מים בכד אנן דנין אם יש בו ג' תולעים הוחזק בתולעים הא לאו הכי לא הוחזק ודבריו הם סתראי נינהו.
איברא דמה שהקשה הוא על ה' בית הרואה וגם המחב"ר ז"ל שהוק"ל עליו כן וכן ראיתי לה' יד דוד על יו"ד בסי' פ"ד הגה"ט אות ה' שהקשה על בית הרואה כן שאחר שהביא קושית הבי"ה ז"ל על הפר"ח מדברי הכנה"ג כתב עליו וז"ל דאיכא תלונה על הפר"ח ולא דמי נדונו לנדון הכנה"ג כלל דשאני התם דלא פירשו ממקום רבתייהו אלא בקמח היו התולעים ובההוא קמח נעשה הלישא משא"כ בההיא דבור דשכיחי תולעים דבהוצאת המים בדלי כבר פירשו התולעים ממקום רבתייהו ויש שם איסור ודאי ואיך נוכל לעשות הס"ס שהרי כתב הרא"ש והובא בב"י וכו' י"א דוקא שוחה ושותה אבל בכלי אסור וכו' ועוד כתב הב"י כתב רמב"ם והיכא שעירה המשקה שבו השרצים מכלי לכלי אחר וכו' וכמו כן בנדון הפר"ח כשבאו המים מהבור לכלי הו"ל כפירשו ובודאי אסורים ואין כאן שום ס' ולא נשאר לנו לומר אלא ס' שמא נימחו בחדא ספיקא לא מתרינן איסור תורה ובכן פסק הפר"ח אין צריך לפנים ולא לפני פנים ע"כ זת"ד ז"ל ע"ש, ואנכי הצעיר לפי קט שכלי בהורמנותייהו דרק"ד אמינא דכוונת קושית הבי"ה ז"ל להקשות על הפר"ח ז"ל מדברי הכנה"ג הגם דאין הנדונות שוים מ"מ כמו דהתם דהוחזק הקמח בתולעי ועכ"ז מתרינן הפת שנאפה מהם דאמרי' ביה ס"ס ס' דאין בפת שום תולעים ואת"ל דיש ס' נימוח באפייה ומותר. כן ג"כ נאמר בבור שיש במים שבו תולעים יש ס"ס ס' דלא פירשו התולעים מן הבור דאע"ג דאית ביה תולעים שמא כששאב המים בדלי מן הבור לא עלו התולעים כלל מהמים והדלי הוא נקי מכו"כ מהתולעים והמים שבדלי שלש מהם הם בלא תולעים כלל ואת"ל דפירשו מהבור לכלי בעת ששאב אותן ס' נימוחו באפייתן את הפת ולא סבר כמו שהוכיח הבנ"א ז"ל דבשאיבת המים מהבור בדלי אינו נכנס בספק אם פירש דודאי פירש ואסור כמו שהביא משם ה' בריכות המים אלא סבר דהספק הוא שמא פירש בדופני הכלי. ואנא אמינא דמלשון הרא"ש ז"ל שהביא מרן בב"י נראה דס"ל דבשאיבה מן הבור לחוד לא חשיב פירשו כ"א החשש הוא שמא פי' בדופני הכלי שכ"כ י"א דוקא שוחה ושותה אבל בכלי אסור דילמא פי' בדופני מנא וי"ל דאורחא דמילתא קתני וה"ה בכלי נמי מותר ולא חיישי' דילמא פי' אדופני מנא כל כמה דלא חזיניה דפריש ע"כ, הרי מבואר בדבריו דהחששא היא שמא פי' לדופני מנא ולא דבשאיבה לחוד הוי בודאי פי'. ועיין ג"כ בבאה"ט סק"ג דהביא בשם הש"ך ז"ל דכתב בכלי הטעם דילמא פי' בדופני הכלי דדוקא על שפת הכלי הוא דלא שכיח לפרוש אבל בדופני הכלי מבפני' שכיח דפרשי ואסירי ע"ש. ולכן מוהרש"פ ז"ל הקשה על הפר"ח דהכא כפי דברי הכנה"ג איכא ס"ס ס' דלא יש תולעת כלל ואת"ל דיש ס' נימוח באפייה והוי כמו שכתב מרן בש"ע שם דין ט' עבר ובישל תוך יב"ח בלא בדיק' וכו' מותר והטעם הוא משום ס"ס ס' היה שם נחש או לא ואת"ל היה שמא נימוח ועיין בהש"ך סקכ"ט ופר"ח סקל"א. ועיין בנ"א בבה"ס סוס"י כ"ד דדבר המצוי קצת נחשב לס"ס ושגם המג"א מודה כמ"ש סי' ס"ד וכוונתו על דין הש"ע הנ"ל ועיין במחב"ר שם שכן ביאר דבריו. וליכא קושיא ממ"ש מרן בב"י ולקמן בשמעתין משמע דכל היכא דאי פריש אסור חיישי' דילמא פריש ע"כ דהתם קאמר הכי הוא משום דליכא ספק אחר ולכתחי'. משא"כ היכא דאיכא ס' אחר ובדיעבד הוי ס"ס ומותר. באופן דקושית מוהרש"פ ז"ל הנ"ל על הפר"ח אינה רחוקה מכל וכל דיש לה מקום וכנז"ל.[10]
- ↑ דהוי כעין הא דקימ"ל דאין מבטלין איסור לכתחילה ועי' במחצ"ה סי' תס"ז סק"ב וע"ע בשו"ת מהרי"ט ח"ב ס"ב ובשו"ת רבינו יוסף מסלוצק סי' ל"ז. הערת המלבה"ד.
- ↑ ועי' בשו"ת שערי עזרא הוצאת טוב מצרים עמ' קצ"ה. הערת המלבה"ד.
- ↑ נראה דצ"ל מותר. הערת המלבה"ד.
- ↑ ומעי"ז מבואר בשו"ת להורות נתן ח"ח סי' נ"א והנה רבינו ביאר החילוק דשאני ספיקא דדינא דסו"ס אי עבד כחד שפיר עביד כוותיה וכו' ואפשר לבאר באופ"א החילוק בזה דאפשר דבספק במציאות לא חשיב שם ספק עליה כלל דא"ז אלא חסרון ידיעה ותל"מ ולכך אינו אלים כספיקא דדינא דעבד כדין. הערת המלבה"ד.
- ↑ ע"א. הערת המלבה"ד.
- ↑ נראה דצ"ל וכ"כ. הערת המלבה"ד.
- ↑ ואיירי למ"ד דספק דאורייתא לחומרא הוא מדרבנן ונמצא דס"ס בדאורייתא שוה הוא לדין ספק דרבנן. הערת המלבה"ד.
- ↑ חסר. הערת המלבה"ד.
- ↑ וע"ע בשו"ת וזאת ליהודה [או"ח סי' י'] דהביא את השגת רבינו על הפני יצחק והוסיף ע"ז עוד מכת"י רבינו וז"ל וגם בכתיבת יד"ק ז"ל כתב וז"ל, ועיין בס' שם משמעון דף ס"ה ע"ג ובמקומות אחרים שהבי"ד מרן ז"ל ומ"ש רבני הפוסקים ז"ל על דבריו, ואין גם אחד שיחס סברת הרא"ם שכן ס"ל למרן ז"ל, אלא אדרבא האריך שם מ"ש הפוסקים על הרא"ם והוצרכו לידחק ליישב דבריו בכמה פנים ע"ש. ובס"ה פנ"י ח"א בדף רל"א ע"ג הסמוכות שלו שכן ס"ל להרמב"ם ולמרן ז"ל כהרא"ם ז"ל ממאי דפסק הרמב"ם בפ"ג מהלכות ק"ש ה"ב ומרן ז"ל בש"ע או"ח סימן פ"ג ס"ג, וסמוכות שלו מדברי הפר"ח ז"ל כיעוש"ב. ואנכי העבד נ"ל דמהתם ליכא ראיה דכן ס"ל כהרא"ם ז"ל, דדוקא התם כן כתבו דיש לחוש לכתחילה דלא יקרא ק"ש לצאת בו י"ח שהיא מדאורייתא, ועיין בספר שמש צדקה חלק או"ח סימן ל' דף מ"ג ע"א דהביא מה שתירץ דממה שפסק מרן בסימן פ"ג אין ראייה דס"ל כהרא"ם ז"ל, דשאני התם דעיקרו מן התורה דכתיב והיה מחניך קדוש, ותמה על תירוצו והוא דהרמב"ם ומרן ס"ל דלכתחילה מיהא מחמרינן וכו' ע"ש. ועיין בספר קול גדול להרב מוהרב"ח דף מ"ה ע"ג שהבי"ד הרא"ם ז"ל וכמה חילוקים שנאמרו בדבריו יעוש"ב. עד כאן דברי קדשו בכ"י עכ"ל ע"ש. הערת המלבה"ד.
- ↑ וע"ע בזה בס' קונטרס מעשה הקידושין עמ' שכ"ג. הערת המלבה"ד.