מילי דעזרא/י

מילי דעזרא ‏ י

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

סימן י

שאלה מאת אנשי עדתנו ק"ק דמשק יע"א המתגוררים עתה באמריקא בואינוס אייריס שבארגנטינה וז"ל הן עתה רבתה המחלוקת ומסה ומריבה בין עדתנו לסיבת שנויים וגרעון בס' התפלות אשר מקצת בעלי בתים גורעין והוא ראשונה שביטלו לומר פתיחת אליהו הנביא זל"ט שנוהגי' לאומרה בעירנו דמשק יע"א קודם תפי' שחרית. וגם ביטלו לומר פסוק ושחט אותו וכו' אחר סדר העקידה. גם פסוק שויתי ה' לנגדי תמיד שאומרי' קודם למנצח בנגינות ופסוק יהיו לרצון אמרי פי ביטלו מלאומרם גם תיבת יברכך שאומרי' הכהני' הם מעצמם הנהיגו מחדש לומר לכהנים תיבת יברכך. ומזה נמשך כמה וכמה מחלוקת ומריבות עד שבכח הזרוע המועטים מכריחים את הרבים הק"ק לילך במנהגים החדשים ובעוונותינו הרבים ב' ימים של חג כל יום בשעת התפלה מחלוקת ומריבות גדולות. והם מתחזקים שרוצים להתנהג עפ"י סידור חוקת עולם שהוא עפ"י סדר מרן הקדוש האר"י זצ"ל ועי"ז מטיחים דברים וכו' וכו' גם לנו לדעת אם יעשו פורים שני ימים י"ד וט"ו או י"ד לבד. גם לנו לדעת באמריקא אשר הגשם צריך להם מניסן ואילך מה יעשו לענין ברכת השנים דהק"ק נוהגים לשאול גשם מחשון ואילך ומניסן ואילך אומרים ברכנו כפי מנהג דמשק אם שפיר עבדי או לא על הכל יודיעונו את הדרך אשר נלך בה ושכרו כפול מן השמיים.

תשובה הנה אנכי הדל באלפי הגם שבאמת ידענא בנפשאי בער אנכי ולא בינת אדם לי ומה אנכי להכנס בגדר שאינו שלי עכ"ז דחקתי עצמי לאהבת מע' השואל שאלה זו אשר חביב עלי עד לאחת והפציר בי עד לאחת ואשיב מפני הכבוד. ומה גם לאהבת השלום לבל יהיה ח"ו פירוד הלבבות בין אנשי עדתנו יחידי סגולתנו הי"ו ואען ואומר כי הן אמת דאעיקר' יש לדון את האנשים הרוצים לחדש דבר מעתה בס' התפלה הנ"ל לכף זכות כי הם רוצים לילך בעקבות מרן האר"י הח'י זצ"ל. ואם רבי לא שנאה רבי חייא מנין לו ואין ח"ו כוונתם בזה להתיהר ולהתפאר אלא כוונתם לשם שמים והוי דן את כל אדם לכף זכות תנן ובאמת כי אני בעניי בתחלת ההשקפה בראותי כי יש ויש אנשי אמת יראי שמים וחפצים להתנהג בעקבות מרנא האר"י ז"ל שמחתי כמוצא שלל רב דיש מאנשי עירנו אפי' בהיותם בעיר החפשית אשר בעונותינו הרבים פרוץ מרובה על העומד ובכל זאת חפצים להתחסד ולתקן עפ"י דעת רבני המקובלים ז"ל. ברם בראותי כי מזה נפיק מינה חרבה ואש המחלוקת עולה למעלה על כן אמרתי לבוא בארשת לקוטי אמרים המדברים בכגו"ד דנ"ד וזה החלי בע"ה צורי וגואלי.

הנה במה שנהגו בעי"ת דמשק יע"א לומר פתיחת אליהו זכור לטוב קודם תפילת שחרית הגם שלא הוזכרה בסידורי התפלות להראשונים ז"ל ומה גם בדברי האר"י ז"ל לא נזכר בשער הכוונות ופרי עץ חיים וגם הרש"ש ז"ל לא הזכירה עכ"ז אפשר דנהגו בה עפי"ד הרב מנחת אהרן ז"ל כלל ה' אות ל"א שכ' וז"ל אחר הפרשה של ברכת כהנים שאומרים אחר ברכת התורה טוב ונעים לומר ג"כ איזו משנה השגורה בפיו וכו' למען הברכה תשרה לתורה שבכתב וגם לתורה שבע"פ וליחדן ביחודא שלים ואם בקי בחדרי החכמה יאמר ג"כ איזה בבא מפרקי ס' יצירה וכו' וכן הזהירו האחרונים ז"ל עכ"ל, והרב עוד יוסף חי בסוה"ס ד' ח"י סי' ז' הביא דבריו אלו וכתב ואני אומר אחר ברכת כהנים משנה א' דאבות משה קיבל תו' וכו' תנא דבי אליהו כל השונה הלכות וכו' ע"ש. ומה שלא הזכיר שם לומר פתיחת אליהו ז"ל אפשר לענ"ד כי בודאי אחז צדיק דרכו שמנהגו ז"ל לומר פתיחת אליהו אמר ס' תקון חצות וכמ"ש בס' בן איש חי ס' וישלח דף ט' ע"א וז"ל ואחר המזמורים של ס' תקון לאה המנהג לומר פתיחת אליהו זכו"ל וכו' ומ"כ דאחר פתיחת אליהו יאמרו מאמרי רשב"י וכו' יע"ש. וזה למי שעשה ס' תקו"ח ואמר פתיחת אליהו זכור לטוב על זה אמר שם דיאמר משנה א' דאבות וכו' וכן בעירנו הנוהגים לקום בתקו"ח ואמרו פתיח"א יאמרו קודם שחרית איזה משנה. ברם לרוב הק"ק הקמים לתפי' שחרית נוהגי' לו' פתיח"א זכו"ל אחר ברכת כהנים וכמ"ש ה' מנח"א וכנ"ל. ומה גם לפי"ד סדור בית עובד וב"מ שכתב קודם פתיח"א וז"ל כ' האר"י ז"ל שטוב לומר פתיחת אליהו זכור לטוב קודם כל תפלה וכו' וכן בספרי הר"א חמווי ועיין בס' ימלט נפשו שהביא כל סדרי המנהגי' הנ"ל הנוהגים בעירנו לאומרם וקלסם וכן עתה נוהגים בעיה"ק ירושת"ו וטבת"ו כמנהג דמשק יע"א וגם בסדור חוקת עולם הביא פתיח"א אחר תקו"ח וכמ"ש הרב בן איש חי ז"ל.

גם מה שנהגו לומר פסוק ושחט אותו אחר פרשת העקידה הוא לפי דעת החיד"א ז"ל בקש"ג סי' כ"ד אות ג' דאחר העקידה יאמר פסוק ושחט אוחו וכו' ומי לנו גדול בקי בחדרי תורה מהחיד"א ז"ל, והגם שבדברי הראשונים ז"ל והאר"י ז"ל וכן בסדור הרש"ש ז"ל לא נזכר פסוק זה וכן נוהגים בק"ק בית אל שלא לאומרו עכ"ז אתה תחזה מ"ש הרב עוד יוסף חי דף כ"ד סק"ב וז"ל ודע כי פ' ושמט אותו וכו' יש נוהגים לאומרו אחר פרשת העקידה ויש שאין אומרים והחסידים שבירושת"ו אין אומרים אותו ובעירנו אנחנו נוהגים לאומרו ואין לשנות עכ"ד, וגם בדורינו מי לנו גדול ובקי בדברי האר"י ז"ל כמוהו ומ"מ כ' שאין לשנות המנהג ולכן גם אנחנו צריך לילך אחריו שאין לשנות המנהג, וכן ג"כ למה שנהגו לו' פסוקי כי עמך מקור חיים וכו' שויתי ה' לנגדי תמיד וכו' וקודם ברוך שאמר וכו' אומרים יהיו לרצון אמרי פי וכו' הגם דפסוקים אלו ג"כ לא הוזכרו לא בספרי הפ' ולא בספרי המקו' ז"ל אפשר דנהגו לאומרם עפ"י סדורי התפלות שכתוב בהם מזמור למנצח בנגינות וכו' כסדר קני המנורה וכתוב שם פסו' אלו לנוי ולתפארת שם הוי"ה ב"ה נהגו ונמשכו בזה דור אחר דור לאומרם, ופסוקים אלו שבח יקר וגדולה להאל ית' ואין בהם ח"ו שום חשש פגם אפי' לפי"ד המקו' ז"ל וכ"ש במנהג שאומרים פתיחת אליהו זכו"ל ופסוק ושחט אותו וכו' דכולם מנהג יפה ומקובל לכל מודה על האמת ולכן אין לנו להרהר אחר המנהג ולמנוע את הצבור מלאומרם. ופוק חזי מ"ש מוהרח"פ ז"ל בס' לב חיים ח"ב סי' ט' בתשובתו הרמתה ע"ד אנשי' המפקפקים וברצונם לשנות מנהגים ישרים ופיוטים הנוהגים לו' בס' התפלות וכו' ויש מהק"ק שערערו עליהם כי דבר זה העומד בעיניהם דאיכא זלזול לקדושים אשר בארץ המה אבותינו ורבותינו הקדושי', ואדרבא חיובא רמיא עלינו כל איש ישראל למגדול ועד קטן להיות אוחזים מעשה אבות ולא לשנות מנהגים מימות עולם זה שנים רבות. וע"ז עמד וימודד אר'ש טובה ורחבה וכתב דאפי' במנהג שהוקבע בעיר מקדם קדמתה שהיה בו חשש איסור כמה כרכורים ופקפוקים יש בפוס' ז"ל דס"ל דגדול כח המנהג לבטל ההלכה ולעבור על האיסור כדי לקיים המנהג שהוקבע מקדם ושלא לבטלו כיעו"ע וא"כ כ"ש וק"ו ובן בנו של ק"ו שלא לבטל מנהג כשר וישר לפו"ד ומורגל בתפלת כל פה שלא לבטלו יכול על מגן והיכן מצאנו ידינו ורגלינו בביהמ"ד לקום כבתחילה לבטל מנהגים ישרים שנהגו הצבור והלא אפי' במנהג שהוא דבר איסור לא ניתן לנו רשות לבטלו כי גדול כח המנהג שכן הנהיגו ומבטל ההלכה, וא"כ מי הוא זה ואיזה הוא אשר יש כח בידו לבטל בפרהסיא מנהג כשר וישר ומיוסד מרבותינו הקדושים וזה דבר פשוט ולא היה צריך לכתבו עכ"ד יע"ש. ועו"ש האריך הרחיב בזה והבי"ד הירושלמי אמ"ר ייסא אעפ"י ששלחו לכם ס' תפלות אל תשנו ממנהג אבותיכם. והרב ב"ח באו"ח רס"י חיי'ם הרבה להשיב ע"ד ריב"ה שנר' לדעתו לבטל מנהג שנהגו לומר קרוב"ץ (פיוטים) מטעם איסור שיבוא לידי שיחה בטילה ודברי הבאי וכ' וז"ל אבל חלילה לנו לשמוע ולקבל דברי רבינו בזה ואחד היה בזמנו שהתחיל לבטל מלומר קרוב"ץ ולא הוציא שנתו וכו' ע"ש. ועיין שכנה"ג שם ולהר' שע"א סי' י"ג שהביא דברי הרב"ח ע"ש. הנה מבואר דאפי' במקום שריב"ה עמד לבטל הקרוב"ץ מטעם שיח' בטילה ודברי הבאי ועכ"ז ראה מ"ש בביטול מנהגם כי יש סכנה בדבר כ"ש וק"ו במשנה דבר בלתי שום סיבה והכרח המכריחו לבטל אותו מנהג לפי הדין דודאי אין לבטל עכ"ד, ומוהריק"ו שורש ט' העמיק הרחיב וכ' וז"ל לעד"ן שאפי' היה אותו כהן כשמעון בן עזאי וחבריו מ"מ הפריז על מדתו ובכיילא רבה כייל דאין לנו לשנות המנהגים שנהגו אבותינו הקדמונים חסידים ואנשי מעשה ועל כיוצא בזה אמרו רז"ל הנח להם לישראל וכו' ע"כ. והרמב"ם בפ' מה' ממרים כ' ב"ד שגזרו וכו' והנהיגו מנהג ופשט הדבר בכל ישראל ועמדו אחריהם ב"ד וביקשו לבטל אותו מנהג וכו' אינו יכול לבטל עד שיהיה גדול מהראשו' בחכמה ובמנין וכו'. וכתב ע"ז הרב לב חיים ז"ל דזה לא ימצא עכשיו בזמנינו זה וכמ"ש הרא"ם ח"א סי' ט"ו וא"כ גם רבותינו הקדו' הקדמוני' יסדו ותקנו לנו סדר התפלות והנהיגו אחריהם דור אחר דור וכו' והעידו על רבינו האר"י זצוק"ל שהיה מהאשכנזים ובחר להתפלל בנוסח תפלות הספרדים ע"כ. וה' שמש צדקה בח' או"ס סי' י"א השיב ע"מ ששאלו לו בצבור שמכרו ביהכ"נ ליחיד אחד והוא רוצה לשנות ולנהוג מנהגים אשר ישרו בעיניו והיחידים משיבים הן אמת כי מכרנו ומחלנו הביהכ"ן ליחיד ההוא אבל לא לעבדים ולשפחות נמכרנו לו לטוש תורת אמנו ולערבב ולבלבל סדר תפלתנו שנתגדלנו עליו מנעורנו ועד עתה או לשנות המנהגים הקדמונים אשר נחלו לנו זקנינו וחכמינו, לזה השיב כי ידוע ומפורסם לכל יודעי דת ודין כי יש לכל מנהג מלאך ממונה וחלון ברקיע לקבל התפלות וכל המשנה ממנהג שנהגו אבותיו ומסבב נחלה ממטה למטה אחר יורד מטה מטה עד שאמרו כל המשנה ידו על התח' ועובר על בל תטוש כמ"ש בירושלמי אל תשנו ממנהג אבותיכם ולא בלבד בנוסח התפלות אלא בשנוי איזה מנהג שיהיה אפי' מכוער הרבה וכו' משל הקדמונים עושה חדשות בעל מלחמות ואני בעניי הרבה פעמים נשאלתי בדיני המנהגים והשיבותי באריכות לקיימם וכו' וכשם שהפורש מהצבור ומכריחו לעזוב איזה מנהג עובר על בל תגרע וכו' ובפרט בגלות החל הזה אשר עם ה' מפוזר ומפורד בין העמים שכמעט לא נשאר לנו מדה טובה ונפסק שלשלת הקבלה מי יתן מנהיגי הדור יניחו אותנו על מצבנו ולא להוסיף ולא לגרוע לבנות ולהרוס ולחדש בכל יום תמיד מעשים שונים ומשונים וגורמין פירוד הלבבות והגאון המפורסם מוהריר"ב מיחידי ביהכ"ן וכו' סיפר לי בהיותו יורד בתיבה בימים נוראים היה נזהר מאד שלא לשנות בדיבורו ובניגונו אפי' אות אחת ממה שהורגל בו ההמון אף שהיה יודע בעצמו בלגלוגו עלי אהבה ודלוגו עלי אהבה ירא וחרד מההיא דמוהר"י סגל וכו' וכו' ולכן בנ"ד שהיחיד הקונה ביהכ"ן לא די שאינו רשאי ואין בו כח לכוף ולהכריח לאחרים לעשות ולנהוג כמנהג המחודש אלא שגם הוא אינו רשאי בעצמו אע"ג שיכול דחוטא וחומס נפשו הוא ונותן תיפלה באבותיו שהביאוהו לחיי העוה"ז ואולי גם באביו שבשמים וכו' ויפה אמרו אם מכרו הביהכ"ן לא נמכרו לעבדים ולשפחות לעשות עצמנו ברייה חדשה וכקטן שנולד ואסופים מן השוק ואינו מכיר לא אביו ולא אמו לנכרים יחשבנו ויתנכר אותנו לאבינו שבשמים בשנוי נוסחי התפלות שבידינו מאבותנו וכו' ובפרט בפסק מהגאון מוהר"ר חנניא קאזיז ז"ל בבחירת המנהגי' לא נאמר אלא בעיר חדשה שמתאספי' שם ובאים לגור שם יחידים מקהלות אחרות וכו' אבל כל שמתאספים בבית הכנסת אחת חדשה יחידים שכולם או רובם נתגדלו הם ובניהם ואבות אבותיהם על מנהג אחד בודאי הגמור שלא ישנו את תפקידם ולא לזוז ממנהגם הקדום אפי' כחוט השערה ואם לדידי קיימא מילתא הייתי מדבר על לב היחיד אמירה נעימה שיחוס לנפשו ולא יכניס עצמו בסכנה גדולה לשלוח יד בסדורי התפלות והפיוטים והמנהגים אלא ישאר הוא והם על עומדם ורוח המריבה והמחלוקת לא יבא ביניהם ולא לגרום פירוד באלופו של עולם ח"ו בסילוק שכינתו מעליהם ועל האדון לתווך השלום ביניהם פן יהרסו לעלות ממעל למחצבם וגסות הרוח בחרחור ריב ומדון כי כך יפה לו וכך חובתו אוהב שלוה ולרדוף שלום וכו' עכ"ד, ומוהרח"פ ז"ל שם כע"ד אלו וז"ל ואחד חכם ואחד תם יראה שדברי הרב שמש צדקה אלו כולם נכוחים למבין וישרים למוצאי דעת בכמה טעמים נכונים שאין לנו לשנות שום מנהג בסדור התפלות אפי' כחוט השערה ואפי' בסדר שינוי הניגון כי לא יצא נקי לא בדיני אדם כי הוא נוגע בכבוד אבותיו שקדמוהו שמוציא לעז עליהם כי לא התפללו נכונה והוא גנאי גדול להם וכו' יע"ש, ובודאי הגמור גם בנדון דידן הק"ק המתגוררים בערי ארגנטינה ומתפללים שם רובם ככולם ק"ק אחד מאנשי דמשק יע"א ולא אחד או שנים מעיר זו וא' או ב' מעיר אחרת אלא כולם מק"ק דמשק יע"א אינם יכולי' לשנות שום מנהג ממנהגי עירם הזאת נעמי דמשק יע"א קטן או גדול וכאילו הם דרים ממש בעירם דמשק יע"א, וכמו שכן נראה ומוכח מדברי הרב שמ"ץ ז"ל שכתב לא נאמר בחירת המנהגים אלא בעיר שמתאספי' שם מקהלות אחרות וכו' ובנדון דידן אפי' הם מחדש דרים בעיר אחרת שכיון שרובם ככולם קהל דמשק יע"א יש להם לנהוג כמנהגי עירם ואין לזוז ממנו אפי' כחוט השערה וברור.

והרב מטה יהודה עייאש ז"ל בא"ח סי' תקפ"ב דל"ד ע"א בכוונת זכרנו לחיים כ' וז"ל אע"ג דכתיבנא לעיל דהעיקר הוא כפי קבלת האר"י ז"ל שלא לומר אל חי מ"מ במקום שנהגו לאומרו וכו' אין להרהר עליהם וזה דרכי תמיד שלא לשנות מהמנהגים כלל וכלל כיון שנתקנו מימים מקדם ע"י רבנים וכל המשנה ידו על התחתונה ואינו אלא טועה ופורץ גדר דכל מנהג ומנהג יש לו שורש וצינור למעלה עכ"ל, והרב הנ"ל בס' בית יהודה ג"כ דפ"ד ע"ב כ' וז"ל ולא ראינו ולא שמענו מי שפוצה פה ומצפצף לחשוב שום מחשבה לשנות שום מנהג מהמנהגי' הקבועים בין בסדר התפלות וכו' והרבני' הקודמי' היו מדקדקים בדברים אשר נתפשט בהם המנהג שלא לשנות לא דבר ולא חצי דבר והיו טורחים לקיים המנהג ומעמידים אותו בדבר המעמיד ואפי' באלף לא בטיל זאת תורת האדם השלם לאחוז במעשה האבות ולא יטה ימין ושמאל כי אם יבוא כל אחד לסמוך ע"פ הכרעתו ושיקול דעתו כפי אשר יוכשר בעיניו ולא יחוש למי שקדמוהו היום יבטל מנהג אחד ולמחר שתים וכן חדשה בכל דור ודור וימשך מזה לפשוט יד גם בדברים שנהגו בהם משום איסור ע"פ גדולי הדור ועבירה גוררת עבירה, ולכן כל מו"ץ יחזק במסמרים מנהג מי שקדמו ובדרך זה אנחנו הולכים ודורכים מעתה ועד עולם ואפי' היה המנהג תמוה בעינינו אין לסמוך על דעתנו הקצרה נגד דעתם הרחבה עכ"ד, וכתב ע"ד מוהרח"פ ז"ל שם הרי מבואר מדברי הקדמונים דעוד רעה חולה עבירה גוררת עבירה כיון שהותרה הרצועה לבטל מנהג באים אח"כ לבטל דבר האיסור וכו' וגם בתשו' הרב מיכאל יעקב ישראל ז"ל האריך למנוע כזאת ובכלל הטעמים משום שיבואו לכלל מחלוקת ופירוד הלבבות וע"ז סמך ידו הרב הגדול ראש"ל כמוהר"ר חנ"א ז"ל ואפי' במקום מצוה גדולה כ"ש בבא לשנות מנהג הקדמונים כי אייהו גופיה אסור מצד עצמו הגורם בזה לבנות במה לעצמנו ולגרום פירוד הלבבות וכו' וגם דאיכא משום קנטור וזלזול אבותינו הראשונים הקדמונים שבאים לבטל דבריהם וכו' ואמינא ולא מסתפינא דלא פלטי להו להבאים לשנות מנהגים שבסדר התפלות מחשש יוהרא כי בודאי הבאים להתחכם על הראשונים ולשנות מנהגים הקדמונים חושבים כי הם יודעי דעת ומביני מדע יותר מהראשונים שבאים לבטל מנהגם ולומר ידינו רמה ואין לך יוהרא גדולה מזו והרי כל איסור שאסרו חז"ל בגמ' והפוס' ז"ל דאל ישנה אדם הוא מפני המחלוקת וכו' ע"כ. וכ"כ ה' אדני פז בא"ח דכ"ב וז"ל סוף דבר הכל נשמע את האלהים אני ירא ואל תטוש תורת אמך מנהג אבותינו ורבותינו אשר כל בית ישראל נשען עליהם ואל תשגיח בבית המשנים מהמנהג כי כל המשנה ידו על התחתונה וגדול כח המנהג, דאף משה כשעלה למרום לא שינה מהמנהג והמלאכים לא שינו מהמנהג כשירדו אצל אברהם, ובפרט במילי דפרהסיא הוא עון גדול וחלול ה' בעיני המון העם. ובעוה"ר עי"ז נעשית התורה כמאה תורות וכל אחד בונה במה לעצמו מיד כשרואה דבר בספר הוא נוהג כדי לשנות בפני בני אדם וחיישינן ליוהרא וכל אחד עושה בהנהגת המצות מה שלבו חפץ וכו' ודי בהערה זאת וכו' ע"ש, וסיים ע"ז הל"ח ז"ל ומי לנו בחכמת הקבלה כרבינו הרב מוהרח"ו ז"ל אשר יצק מים ע"י רבינו האר"י זצ"ל ומגויית האר"י ז"ל רדה וכ' בס' הכוונות המועתקות ביד בנו הרב מוהר"ש וויטאל ז"ל משם מ"א ז"ל וז"ל מורי ז"ל לא היה אומר הפיוטי' והתפלות שתיקנו רבני האחרונים ז"ל אלא התפלות והפיוטים שתיקן ר"א הקלירי ז"ל שתיקנם ע"י חכמי האמת וכ' וז"ל אמר שמואל אעפ"י שכתב כן מורי ז"ל ראיתיו כשהיה ש"ץ בקהל בימים נוראי' היה אומר כל הפיוטים והוידויים ע"כ והבי"ד הש"ץ ז"ל וסיים וז"ל ישמע חכם וממנו יקח חכמה והשכל ע"ש, וא"כ אם גדול בחכמת הקבלה כמוהרח"ו ז"ל שקיבל מרבו האר"י ז"ל שלא לומר הפיוטים והוידויים שהם נגד חכמת הקבלה ונגד דעתו ודעת רבו וכתבו על ספר ועכ"ז כשהיה ש"ץ ומנהג הקהל לאומרם הוא היה אומרם שלא לשנות המנהג של הקדמונים מה כחם יפה של כת הבאים מחדש לשנות מנהג הקדמונים כי בודאי הוא נגד הדין והוא ברור ופשוט וכו' זת"ד שם, גם ה' פחד יצחק ז"ל מערכת מ' דקל"ו כ' וז"ל זאת ישיב אל לבו להזהר מאד שלא לשנות מנהג אבותיו אפי' כחודה של מחט ולא יחליפנו ולא ימיר אותו אפי' רע בטוב כאשר השיב בהלק"ט וכתב אבל מה אעשה שאין לי לשנות ממנהג אבותי וכמה מנהגים זרי' ותמוהים הוקבעו בכל תפוצות יהודה וישראל וקימים דור ודור בחכמיו במסמרים בל ימוטו וכו' ומי שדעתו רחבה יתרץ דברי הראשונים ז"ל וישא ברכה ולא ימנע המנהג וכו' וכל ימי גדלתי בין החכמים רבים וגדולים בעלי תורה בעלי מוסר ומיום שעמדתי על דעתי עד שבאתי לימי זקנה היתה אומנותי וקריתי ושניתי וכו' ובדקתי וכו' ולא נתתי לחטוא חכי להרהר אחר נוסחי התפלות והבקשות שסידרום בדורות הראשוני' ולא שלחתי בהם יד במנהגים שהוקבעו ע"פ ותיקים ואם ריק הוא ממני וכו' ע"ש, ומוהרח"פ ז"ל שם כ' ע"ז וז"ל א"כ כל הבא לשנות מנהג הקדמוני' בסדר התפלות מלבד כי לא נכון לעזוב מנהג אבותיו ומצטערים בקבר דיעשו לו דין בב"ד של מטה ככל אשר יושת עליו מפי סופרים ומפי ספרים ע"כ, וסיים ג"כ וז"ל ואין לומר דאפשר שיהיה הענין שהרוצים לשנות מנהג הקדמונים הם רבים והבאים למחות שלא לשנות הם מועטים וא"כ יכול לכוף להמיעוט דא נמי ליתא שהרי כ' ה' משא מלך ח"ב סי' ב' בלשו' המנהג דאפי' יחיד יכול למחות ע"ש וכ"כ בשמו הכנה"ג בלתי חולק כיעו"ש, וכן דעת מ"ז החקרי לב חח"מ דל"ו ע"א וכן דעת כמוהרי"מ שפסקו כן דיחיד אחד יכול למחות שלא לבטל המנהג אפי' שהיה צד זכות עפ"י הדין לבטלה וגם המו"ץ מסכים לבטלה עכ"ז בשביל אחד שלא רצה לבטלו דקי"ל יחיד יש בידו כח למחות שלא לבטל המנהג וכו' וא"כ גם הכא בנ"ד לא מיבעיא אם המוחים הם רבים אלא אפי' יהיו המוחים נגד רבים לא נאמר בזה אחרי רבים ושהרוב כופה למיעוט כי בשינוי המנהג שנהגו מקדם יחיד מוחה עכ"ד ע"ש, ובסו"ד כ' וז"ל ומאחר עלות כ"ז עט'י המדבר'ה מכל הני רבוותא קמאי ובתראי להקת הנביאים אשר פה אחד נתנבאו בסגנון אחד כי בכגון נ"ד שבאים לשנות להוסיף או לגרוע מלומר סדר פיוטים שסידרו הראשו' בתפלות שאין כח ביד שום רב וחכם לשנות מנהגם דודאי להם שומעין שאמרי כהלכה ומי יוכל לגשת לחלוק עליהם ולסתור דבריהם וכו' ודעתם רחבה מדעתנו כמ"ש מרן החבי"ב בכנה"ג בכללי הפוס' וכ"כ בא"ח סי' קמ"ו וכ' שם ע"ז ואם הרב הכנה"ג כ"כ אנחנו הבאים אחריו יתמי דיתמי מה נענה אבתריה דאין לנו לסור ולא ניטה ימין ושמאל וכל אלו דברים ברורים ופשוטים וישרים למוצאי דעת וכן דיבר בקדשו הרב בית דינו של שלמה בתשו' ד' מ"ה ע"ב ע"ש זת"ד ז"ל.

ויותר ממה שקריתי לפניכם כתוב כאן בספרי הפוס' ז"ל ראשונים ואחרונים הם המדברים בענין שנוי ולגרוע במנהגי פיוטים ותפלות ואפי' שלא לגרוע ממש אלא לשנות מקומם וכמ"ש בס' חקקי לב חא"ח סי' ו' וז"ל מעשה שהיה שמורנו הה"ג כמוהר"י מאיו ז"ל היה מרביץ תורה בק"ק אורחים וצא ביום א' של חג לביהכ"ן ושאל לכל היחידים שהוה רוצה לשנות מנהג הק"ק הנז' שהיה מנהגם לומר סדר ההושענות אחר תפלת מוסף והיה רוצה לאומרם אחר קריאת ההלל כמנהג א"י כמ"ש המג"ן והמקובלים ז"ל וכל היחידי' כולם פה אחד הסכימו ואמרו כל מה שאומר מורנו הרב עלינו ועל ראשנו זולת יחיד אחד הגביר החכה המרו' כמוהר"י עמד כנגד הרב ונגד רוב היחידים ולא הניח לשנות את המנהג וכה היו דבריו מנהג שנהגו אבותינו הקדושים מימי קדם אינו רוצה לבטלו כי בודאי לא לחינם היה ושמא סמכו על איזה עמודי עולם וכיון שראה מורנו הרב יחיד מוחה וקי"ל דבבא לשנות מנהג קבוע בעינן דעת כולם ויחיד מוחה ובכן נשאר המנהג לומר ההושענות אחר תפי' מוסף, ושוב אמר ימים ושנים כשגדל מוהרח"פ ז"ל הביא ראיות למנהג הנז' מהזוה"ק וכמ"ש בס' רו"ח בסי' תר"ס יע"ש והוב"ד אלו בל"ח שם וכ' ע"ז וז"ל הרי דאפי' לא היה שינוי המנהג שלא לאומרו כלל אלא שינוי להחליף האמירה ממקום למקום עכ"ז הקפידו בדבר משום כבוד אבות הראשוני', כ"ש בבא לשנות שנוי גמור להוסיף דבר וכ"ש לגרוע שהוא איסור גמור נגד הדין ככל האמור ע"כ ואין לומר דכל זה היינו בדבר שהוא מנהג לפי הפשטנים דוקא אזי אמרי' דאין לשנות ואזלינן בתר המנהג הגם דיש לפי הדין נגד המנהג מ"מ אין לבטל המנהג הקדום, אבל במנהג שהוא נגד מרן האר"י ז"ל או שלא הוזכר המנהג ההוא בדבריו אזי אין לחוש ויש לבטל המנהג ההוא כדי לילך בעקבות האר"י ז"ל. דחלילה לנו להעלות על לב חילוק זה, ראשונה דהלא מוהר"ש ויטאל ז"ל העיד בגודלו על רבו ומ"א ז"ל אשר הוא מגדולי תלמידי האר"י ז"ל אשר יצק מים ע"י ועכ"ז בצבור לא שינה כלל וכמש"ל, ואת עלית אנן סהדי דאפי' רבנו האר"י זצ"ל עצמו לא ניח"ל להיות ע"י ח"ו מחלוקת ופירוד הלבבות ושנאת חכם ח"ו כדי לילך בעקבותיו ודבריו, והא קמן הרב כמוהר"י מאיו ז"ל לא רצה לשנות מקום ההושענות ואפי' שכפי"ד האר"י זצ"ל אין כאן מקומם והט' משום חשש המחלוקת ואפי' שהיה אחד יחיד המוחה בזה וכמש"ל.

אשר מזה יש לדון ג"כ למה שהובא בשאלה עוד לענין תיבת יברכך שהמנהג בדמשק יע"א לעשות כמ"ש מרן הש"ע א"ח סי' קנ"ח ס"ג וז"ל מתחי' הכהנים לומר יברכך ע"כ ואין הש"ץ מקרא תיבת יברכך כ"א כשאין בצבור כ"א כהן אחד אזי הש"ץ מקרא ליחיד תיבה יברכך כנודע. והן היום חדשים מקרוב באו לשנות ולהנהיג דהש"ץ יקרא תיבת יברכך אפי' לכהנים רבים ומזה יצא מסה ומריבה ומחלוקת עד שהכהנים אשר בביהכ"ן אינם רוצים לעלות לדוכן לסיבת שינוי מנהגם. והש"ץ המתנגד משיב דאפילו רבני הפוס' ז"ל שפסקו כן הם מזמן ר' או ש' שנה והן עתה שנתגלו דברי האר"י ז"ל יש לנו ללכת עפי"ד. גם לזאת יש לומר דהן אמת דאעיקרא דמלתא דין זה דאם יקרא הש"ץ תיבת יברכך לכהנים או יאמרו הם מעצמם הוא לפי"ד מרן הב"י ז"ל כפי מה שפירש בדברי הרמב"ם ז"ל וכבר מצאנו ראינו להרא"ם ז"ל בתשו' סי' נ' שפי' דברי הרמב"ם באופן מסכים לדברי הר"ן והטור ז"ל דס"ל דהש"ץ מקרא לכהנים אף תיבת יברכך ועיין להכנה"ג ז"ל ולהרב מאמר מרדכי שם שהאריכו בזה להשוות דברי הרמב"ם ז"ל להטור והר"ן ז"ל, וכן ראיתי להרב רב פעלים ח"ג סי"ה שנשאל בנדון כזה ממש וז"ל, בש"ע סי' קכ"ח כתב מרן ז"ל מתחילים הכהנים לו' תיבת יברכך. ומורם ז"ל כ' י"א שגם יברכך יקרא הש"ץ תחי' ושמענו שגם במח"ק היה המנהג כמ"ש מרן ז"ל ושניתם כמנהג ועשיתם כמ"ש מורם ז"ל יורנו למה ומה טעם יש בזה. ובעירנו המנהג כמ"ש מרן ז"ל אם נוכל לשנותו ע"כ, וע"ז השיב הרב ז"ל שם דעפ"י הסוד צריך שכל תיבות ברכת כהנים יקבלום הכהנים מהש"ץ, והכהנים יתנום לישראל. ורמז לזה כתוב בס' רבנו בחיי פ' נשא ע"ש ומשם תבין שאין זה כמ"ש הפשטנים שאין הש"ץ מקרא תיבת יברכך דליכא חשש טעות כשאר תיבות. וע"כ במד' בית אל יכב"ץ נוהגים שהחזן מקרא לכהנים תיבת יברכך שכן צריך ע"פ הסוד, וכ"כ המגיה בס' חס"ל ושבח מנהג זה דאפי' דס"ל לא יקרא החזן אינו לעכב אלא דאינו צריך וכו' ע"ש. וטעם זה יציב ונכון כמבו' בב"י שכן דעת הטור והר"ן שצריך החזן להקרות גם תיבת יברכך. ורק מדברי הרמב"ם ז"ל נר' שאין צריך ע"ש. ועינא דשפיר חזי יראה דאפשר להשוות דעת הרמב"ם עם דעת י"א שצריך להקרות החזן גם תיבת יברכך, ובפרט שכן כתב בפי' המשנה. אך אחר שראה מרן שבמלכות א"י ומצרים נוהגים שאין החזן אומר יברכך באומרם שהם נוהגים כהרמב"ם, דנר' שהם מפרשים דברי הרמב"ם כפשטם לכן סתם בש"ע כמנהגם, והנה אמת הדבר דפה עירנו בגדאד היו נוהגים מקדם כמ"ש מרן ז"ל דאין החזן מקרא תיבת יברכך. ואנא עבדא דרשתי בקהל בדרוש תשובה לפנות המנהג. והיה החזן מקרא גם תיבת יברכך כי כן ראוי להיות עפ"י הסוד, וכן נהוג המקובלים ז"ל. ועוד סברת י"א שהביא מור"ם ז"ל הוא לעיכובא שצריך לומר תיבת יברכך ג"כ, אבל סברא שהביא מרן ז"ל אינה לעיכובא. וגם חשש הפסק אצל החזן ליכא כנודע, ותועלת גדולה עשיתי בזה המנהג, כי מקודם היו הכהנים סומכים תיבת באהבה עם תיבת יברכך בנשימה אחת ולא היו הצבור עוני' אמן אחר באהבה מחמת המהירות של הכהנים שסומכים באהבה עם יברכך, מעתה תלי"ת עונים אמן בשופי, הנה כי כן גם אתם במקומיכם תהיו נוהגי' בכך להקרות החזן גם תיבת יברכך עכ"ד ע"ש.

והנה אמת מכל אלין דהוו מוכח דעדיף טפי להנהיג שהש"ץ יקרא לכהנים גם תיבת יברכך ואפי' במקום שכבר נהגו שהכהנים אומרים תיבת יברכך מעצמם בלתי שיאמר להם הש"ץ וכנ"ל. ואין להרהר ח"ו ע"ד הרב רב פעלים ז"ל דאיך שינה המנהג הקדום ולדרוש ברבים לחזור ממנהגם דהש"ץ יקרא לכהנים גם תיבת יברכך אחר שמנאנו ראינו להקת הפוסקים ז"ל דמחמירים בזה לשנות מהמנהג אפי' כחודה של מחט וכמש"ל. דשאני הכא בנדו"ז דאעיקרא מ"ש מרן ז"ל מתחי' הכהנים לומר תיבת יברכך הוא לפי מש"פ הוא ז"ל בדברי הרמב"ם ז"ל וכבר עמדו ע"ז כו"כ מהפוס' ז"ל דיש להשוות דברי הרמב"ם לדברי הטור והר"ן ז"ל דס"ל דהש"ץ יקרא גם תיבת יברכך, והגם שהרב רב פעלים ז"ל שם לא זכ'ר ש'ר דברי הפוסקים המדברים בזה כי אם מדנפשיה קאמר דיש להשוות דעת הרמב"ם לדעת הי"א כיוין לדעתם וידים מוכיחות לזה ממ"ש בפיה"מ, וגם שכן ס"ל להמקובלים ז"ל דעפ"י הסוד צריך שהש"ץ יקרא לכהנים גם תיבת יברכך. ואת עלית דסניף האחרון שכתב הר"פ ז"ל שם שתועלת גדולה עשיתי בזה דמקודם היו סומכי' תיבת באהבה עם תיבת יברכך ולא היו הצבור עונים אמן וכו' וכנ"ל. ולדידי אמינא דמה שהכריחו להרב ז"ל לשנות המנהג בזמן ההוא הוא לסיבה זו והיא העיקר וראה כי יש סמוכות ויסודות גדולות לסמוך בביטול המנהג לכן שינה המנהג ולא חשש לדברי הפוס' המחמירים בשינוי ס' התפלות וכיוצא משום תועלת הגדולה שיענו עי"ז הצבור אמן, אכן לדידן דהכהנים והעם הם נזהרים בזה ועונים אמן בריוח ולא בצמצום ואין חשש לזה כלל, לכן י"ל בזה הנח להם לישראל ואין לשנות המנהג, וכמו שכן מצאתי להרב המקובל מוהר"ש ויטאל ז"ל בס' חיים שנים ישלם והוא קונטרס נדפס בס' פתח הדביר ח"ב שכתב בסי' קכ"ח וז"ל מתחילים הכהנים לומר תיבת יברכך, נר' מדבריו שתיבת יברכך הכהנים אומרים אותה מבלי מקרא וכ"כ בס' י"ח וכן עמה דבר, ואני רמזתי שני הדברים בפסוק, שצריך המקרא להקרות אותם מלה במלה מדכתיב אמור להם יברכך, ועוד דרשינן סמוכים, להם יברכך ר"ל תיבת יברכך להם ואי"ץ לאחר להקרותם ואמנם בעל הלבוש ז"ל כתב ומתחיל להקרות יברכך וכ"כ בס' ח"י. אבל אנן לא עבדינן הכי ופוק חזי מאי עמה דבר חש"י עכ"ד ז"ל. הרי לך דאפי' מוהרש"ו ז"ל דלא נעלם מעיני דמר דלפי הסוד יש לנהוג שהש"ץ יקרא תיבת יברכך ויש ג"כ לפי הפשט פנים להשוות דברי הרמב"ם להטור והר"ן ז"ל ועכ"ז כתב אבל אנן לא עבדינן הכי ופוק חזי מאי עמא דבר דאזלינן לפי המנהג כל זמן דלא חיישינן לתקלה כמו מניעת עניית אמן מהצבור אחר ברכת כהנים וכמ"ש הר"פ ז"ל וא"כ לדידן דליכ' חששא זו יש לקיים המנהג ואין לזוז ממנו.

ועיין להרא"ש ז"ל בתשו' כלל ד' סי' יו"ד והבי"ד מוהרח"ש ז"ל בס' תו"ח סי' ג' שכתב וז"ל ובראותי כי הטו את לב הקהל לבלתי קבל ממני דברי אלהים חיים גם אני חזרתי בי מלשאול ולהזכיר בביהכ"ן שאני מתפלל בו אעפ"י שהייתי יכול לשאול אעפ"י שאני יחיד כיון שצורך רבים הוא לא רציתי לעשות אגודות אגודות ע"כ. ועיין להרב המוסמך הרי"פ ז"ל בס"ה נבחר מכסף סי' א' שנשאל על שתי קהלות בעיר אחת שכל קהל נהגו בסדר התפלה כפי מקומם וקמו אנשים לשנות שינהיגו השתי קהלות בתפלתם בסדר אחד. וע"ז השיב שאין לשנות המנהג. ובסו"ד כתב וז"ל מכל הני משמע דאין לכת הב' לשנות סדר התפלה בצבור מהסדר הקדום בידם וכל הבא לשנות אין שומעין לו וחוששני לו מחטאת שגורם מחלוקות בישראל. ורבנן חשו להאי מילת' ואמרו דאין משנין משום דילמא אתו לאנצויי המה ימרו בעצתם והביאו הדבר לידי מחלוקת נצו גם נעו ממעגלות השלום ואין ראוי לעשות כן. ומפני דרכי שלום גוזר אני בכח התורה בגזירת נחש בכל תוקף על המחזיק במחלוקת זה לשנות מנהג המדינה שלא ישוב עוד לכסלה ושב ורפא לו עכ"ד יע"ש. ומזה ישמע חכם ויוסיף לקח דברים היוצאים מן הלב ומי האיש אשר לא יחרד וילפת ולא יכניס עצמו בענין שנוי בתפלה לא להוסיף ולא לגרוע ואפי' כחודה של מחט תקותנו היא בשמוע את דברי רבותינו רבני הפוס' ז"ל אלו יחזיקו במנהג הקדום בכל מכל כל לבל יהיה על ידם מחלוקת ופרוד הלבבות ח"ו ומי יתן ידעתי את האנשים העולה על רוחם כזאת והייתי מודיע להם ביחוד תוכחת מאהבה באר היטב לעזוב את הדבר ובעהי"ת היו דברי עושים פירות כי תלי"ת כולם אחי וריעי ובפרט שכל אנשי עדתנו יחידי סגולתנו כולם כאחד אנשי אמת יראי אלהים שומעים וחרדים אל דבר ה' ומקבלים האמת ממי שאמרו ועליהם תבא ברכת טוב החיים והשלום אכי"ר.

למה ששאלתם מצד חג הפורים אם תעשו י"ד וט"ו שני ימים או יום י"ד דוקא. הנה לא ידעתי צדדי הספק דאיך ולמה בעיירות אמריקא יעשו פורים ב' ימים י"ד וט"ו. דהלא מודעת זאת דכל עירות אמריקא חדשים הם מקרוב באו וגם אין להם חומה סביב כדי לספק בהם אם הוקפו מימות יב"ן או"ל אלא הם עירות גדולות שאינם מוקפים חומה מימות יב"ן וכבר פסק מרן הש"ע בא"ח סי' תרפ"ח וכל הפוס' דקורין המגילה בי"ד ע"ש. ופשוט דאפי' לקהל רב שהם באו מעיר שעושים פורים ב' ימים כל שיצאו מעירם ואין דעתם לחזור למקומם בפורים של עירם או בפורים של עיר שהלכו שם לשני הפירושים קורים עם אנשי המקום שהלכו שם וכמ"ש מרן ז"ל שם ע"ש וזה פשוט וברור שאין ליכנס בזה בשום ספק וצריך הם לעשות פורים ביום י"ד דוקא, ואין שייך בזה לומר שאין לשנות מנהג מקומם שזה תלוי במקום אשר הם שם אם הוא עיר המוקפת חומה או"ל ואם ספק אם מימות יב"ן. ובעירות אמריקא לא יכנסו בשום ספק וקורין בי"ד דוקא וכל המוסיף גורע ודי בזה.

ומה ששאלתם אודות ברכת השנים בעיר החונים בה בואינוס ־ אייריס אשר הגשם צריך להם מניסן ואילך ומתשרי ואילך אינ' צריכה מה יעשו הנה ע"ז כבר מימים ימימה שאלה זו נשאלה בימי עט"ר וצ"ת גדול אדוננו ורב מרן אבא אבי העזר'י זצוק"ל והשבנו לפ"ד מוהרח"ש ז"ל בס' תו"ח סי' ג' והוב"ד באש"א או"ח סי' קי"ז שנשאל מעיר בראזיל שימות הגשמים להם מניסן ועד תשרי והשיב שם לפי"ד הרמב"ם בפיה"מ שאם הגשמים רע להם וכו' מתשרי ועד הפסח ודאי אין להזכיר ואין לשאול כלל כל שהוא רע להם ושוב אחר זמן רב שמענו שעדיין לא הסכימו שם לדעת אחת ומזה זמן בא לידי שאלת חכם מאת ידידי יניק וחכים החכם המרומם כמוה"ר אליהו הכהן סולי נר"ו הבן יקיר לגדול אהובנו אוהב התורה ולומדיה המשנו"ח כמה"ר יעקב הכהן סולי הי"ו מענין זה ולא אסתייעא מילתא להשיב בזה. וכן ג"כ הודיעני מזה מע' הרב המובהק סיני ועוקר הרים כמוהר"ש סתהון מחו"ר ארץ יע"א החונה שם עתה ודעתו יפה כמ"ש מרן הש"ע ומוהרח"ש ז"ל הנ"ל אלא שהק"ק יצ"ו לא הטו אוזן לדבריו ונוראות נפלאתי איך יעמדו מנגד בלתי שום טענה מספקת ולסיבה כי נשמט כתב יד"ק נר"ו בהיותי בעיה"ק טבת"ו לא יכולתי להשיב מפני הכבוד ועמו הס"ר, והודעתי בדרך אגב להרב כף החיים בבלי הי"ו עמ"ש שם ולא השיב על דב"ז כלל. והן עתה בראותי כי בגלל הדבר הזה וכיוצא בו יש מחלוקות ואגודות אגו' ח"ו אמרתי אחוה דעתי הקצרה בקצר אמיץ.

הנה עיקר דין זה הוא בש"ס תענית ד' י"ד שלחו ליה בני נינוה לרבי כגון אנן דצריכין מיטרא גם בתקופת תמוז כיחידים דמינן ובשומע תפילה או כצבור דמינן ובברכת השנים שלח להו כיחידי' דמיתו ובש"ת. ופסק דין הרמב"ם ז"ל בפ"ב מה"ת הי"ו ומרן ז"ל בש"ע או"ח סי' קי"ז וז"ל מקומות שהם צריכים לגשמים ביה"ח כגון איי הים הרחוקים שואלים את הגשמים בעת שהם צריכים להם בשומע תפילה ע"כ. והרמב"ם ז"ל בפיה"מ שם כתב שכל הזמנים שנשנו לגשמים אינו אלא בא"י ובארצות שאוירם כא"י אבל בשאר ארצות צריכה להיות השאלה בזמן שהם צריכים לגשמים באותה הארץ ויעשו אותו זמן כאילו ז' במרחשון. ויש ארצות שיהיו בהם במרחשון ימות החמה ואינם טובים להם הגשמים אבל הם מאבדים וממיתים והיאך ישאלו אנשי הארץ במרחשון הגשמים הלה זה שקר גמור ואולת וכל זה סברה נכונה ונראית לעין ע"כ. והרא"ש ז"ל בתשו' כ' ד' סי' יו"ד כ' דלפום ריהטא משמע שפי' המשנה סותר מ"ש בחיבורו כי בפיה"מ כ' ובשאר ארצות צריכה להיות השאלה בזמן שהם צריכים לגשמים באותה הארץ ויעשו אותו זמן כאילו הוא ז' במרחשון אלמא ששואלים בברה"ש, ובחיבורו כתב שאיי הים שואלים הגשמים בש"ת. והמדקדק בדבריו ימצאם מכוונים. כי בפיה"מ כ' ארצות לפי שיש חילוק בין א"י לבבל לענין שאלה והזכרה מזה נלמוד שאין נקראים רבים אלא ארץ ואותם שואלים בברה"ש ובחיבורו כ' מקומות שצריכים גשמים ואינם נקראים ארץ בפני עצמם הילכך כיחידים דמו ובשומע תפילה ע"כ. ומרן הכ"מ ז"ל כ' ע"ז דלא נ"ל חי' זה דאיי הים למה לא יקרא ארץ אבל כוונת רבנו בפיה"מ שהזמנים שנשנו במשנה לשאלת גשמים אינו אלא בא"י ובארצות שאוירם כא"י. אבל שאר ארצות שאינם צריכים גשמים אז אלא בזמנים אחרים אין שואלים את הגשמים אז אלא בזמן הצריכים להם ויעשו אותו הזמן כאילו הוא ז' במרחשון בא"י לענין ששואלים גשם בזמן שצריכים להם לא בזמן שאינו צריך להם אדרבא הם ממיתים וכו' ומיהו לא נחת שם באיזה מקום מהתפי' ישאלו, ופה בחיבורו פי' שבשומע תפילה ישאלו וכההיא דאנשי נינוה עכ"ל. ומוכח מדברי מרן אלו שאין עוד לחלק בשאלה כי אם שתי חלוקות דוקא, והוא דא"י והדומים לה שצריכים גשם בימוה"ג צריכים לשאול בברה"ש ושאר ארצות הרחוקים באיי הים וכו' אשר צריכים גשם בימוה"ח ואפי' שהם עירות גדולות אין לשאול בברה"ש אלא בש"ת דכיחידים דמו וכאנשי נינוה דרוב העולם הם כא"י והדומים לה הצריכים גשם בימוה"ג ושאר ארצות הצריכים גשם בימוה"ח הם מיעוט ואין להם לשאול אלא בש"ת דוקא, ולפי"ז בנ"ד עירות ארגנטינה שבאמריקא הצריכות גשם בימוה"ח צריכים לשאול בש"ת דוקא לדעת מרן ז"ל. ודלא כמ"ש הרא"ש ז"ל דג' חלוקות בדבר דבא"י והדומים לה שואלים בברה"ש מז' במרחשון או ס' יום אחר התקופה עד הפסח ובשאר ארצות הנקראים ארץ שואלים בזמן שצריכים לגשם במקום ההוא ויעשו אותו זמן כאילו הוא ז' במרחשון ור"ל דישאלו אפי' בברכת השנים וזהו פי' דברי הרמב"ם בפיה"מ דיש חילוק בין ארץ לארץ ובמקומות שאין נקראים ארץ בפני עצמם כגון איי הים שצריכים גשם בימוה"ח ישאלו בש"ת וזה מ"ש בחיבורו. דאין לחלק כ"א ב' חלוקות בדבר בין א"י ודומים לה לשאר מקומות. דבא"י שואלים בימוה"ג בברה"ש. ובשאר מקומות כמו איי הים ואפי' הם עירות גדולות אין לשאול בברה"ש אלא בש"ת. ומוכרח הוא דלדעת מרן ז"ל מקומות הצריכים גשם בימוה"ח צריכים הם תמיד לומר בברכת השנים בקיץ ובחורף ברכת ברכנו בטללי רצון דטל לא מיעצר וגם שאין לגרוע ממנין י"ח ברכות וביה"ח שהוא ימוה"ג להם ישאלו גשם בש"ת וכן צריך להתנהג בעירות אמריקא הנ"ל. ואין להם לשאול גשם בברה"ש בימוה"ג שהוא להם ימוה"ח כאשר הם עושים היום שהולכים אחר מנהג עירנו דמשק יע"א לשאול ולהזכיר מחשון ואילך ובימוה"ח שהם ימוה"ג להם אין שואלים גשם בש"ת דלענ"ד נר' ברור לפי"ד מרן ז"ל הנ"ל יש להם לנהוג כמש"ל דבימוה"ג שלנו אשר להם ימוה"ח לא יזכירו ולא ישאלו גשם כלל אלא מזכירים טל ואומרים ברכנו דוקא וביה"ח שלנו אשר להם ימוה"ג יזכירו טל וברכנו ושואלים בש"ת וזה ברור לדעת מרן ז"ל וכמש"ל.

ובעיקר החילוק שחילק הרא"ש ז"ל בין דברי הרמב"ם ז"ל מפיה"מ לחיבורו דבריו ברור מללו דר"ל דבפיה"מ דיבר בשני אופן ארץ או כא"י ודומיה ששואלים בברה"ש או בארץ הצריכה גשם ביה"ח והם ישאלו אפי' בברה"ש. ועל מקומות איי הים שאין נקראים ארץ שדינם לשאול בש"ת לא דיבר מהם בפיה"מ. כ"א בחיבורו הזכיר דין זה דאיי הים הצריכים גשם ביה"ח דישאלו בש"ת ולא הזכיר דין ארץ שצריכה גשם ביה"ח דשואלים בברה"ש וזה פשוט בדבריו ז"ל והן אמת דיש להקשות לפי"ד ז"ל בזה דאיך הרמב"ם ז"ל בפיה"מ לא דיבר ולא רמז דין השנוי בש"ס שהשיב רבי לאנשי נינוה דשואלים בש"ת ושנה לן דין מחודש כדין ארץ שצריכה גשם ביה"ח דשואלים אפי' בברה"ש דהו"ל כז' במרחשון לפי' חי' הרא"ש ז"ל. וכן בחיבורו לא דיבר מדין ארץ שצריכה גשם בימוה"ח ששואלים בברה"ש אלא פסק דין השנוי בש"ס כההיא דאנשי נינוה דשואלים בש"ת ולא עוד, דלפי"ד הראש ז"ל י"ל דהרמב"ם ז"ל בחיבורו דרכו לפסוק ולמינקט לישנא דש"ס ודין ארץ דכתבה בפיה"מ דאתיא מסברה לא פסקה בחיבורו וכ"ז לישב דברי הרמב"ם מחיבורו לפיה"מ וכנ"ל.

אשר מזה ת'ם אני עני למה שראיתי למוהרח"ש ז"ל שם שהביא דברי הרא"ש ז"ל אלו וכתב וז"ל ולי נר' פי' זה לדברי הרמב"ם דחוק מאד דבכי הא הו"ל לפרושי ובחבורו נר' מדבריו דבין בהזכרה ובין בשאלה בברה"ש מתפלת המוספין של יוט"א ש"פ אין מזכירים ואין שואלים אלא טל שהרי כ' וז"ל כל ימוה"ג אומר וכו' ומתפלת המוספין של יוט"א ש"פ אומר מוריד הטל. הרי שכתב בהזכרה שמתפלת המוספין של יוט"א ש"פ ואילך מוריד הטל וגבי שאלה בברה"ש כי מז' ימים במרחשון שואלים בברה"ש בז' שמזכיר הגשם. הא כ"ז שאין מזכיר גשם דהיינו מתפלת יוט"א ש"פ שוב אין שואלים בברה"ש. ואם איתא לא לישתמיט לומר דגם אחר תפ' המוספין של יוט"א ש"פ מזכירים ושואלים גשם במקומות הצריכים גשם. אלא נר' ודאי דלהרמב"ם אחר תפלת המוספין של יוט"א ש"פ אין מזכירים ואין שואלים בברה"ש בשום מקום גשם אך אם צריכים גשם שואלים בש"ת. והרמב"ם מעת תפלת המוספין של יוט"א ש"פ ואילך קרי לה ימוה"ח וכמו שנר' מתחילת דבריו וכו' זת"ד עש"ב, ואחר המחילה רבה ונשיקת עפרות רגליו לא זכיתי להבין ד"ק בזה דאעיקרא זו היא שהוק"ל להרא"ש ז"ל ע"ד הרמב"ם ז"ל מחיבורו לפיה"מ דמחיבורו נר' דשואלים בש"ת דוקא ואין שואלים בבה"ש ובפיה"מ נראה דשואלים בברה"ש וכמ"ש ויעשו אותו זמן כאילו הוא ז' במרחשון וכו' ומזה הוכרח לחלק דבחיבורו לא הזכיר אלא מקומות הצריכים גשם בימוה"ח ולא ארצות שלא דיבר מהם כלל דלישנא דש"ס נקט כמנהגו בכ"מ ולזה לא רמז דין ארצות הצריכים גשם בימוה"ח דשואלים בברה"ש וזה הזכירו בפיה"מ וכנ"ל, ומה זה הכרח בדברי הרמב"ם בחיבורו שכתב בברה"ש מז' ימי' במרחשון וכו' כ"ז שמזכיר גשם הא כ"ז שאין מזכיר גשם שוב אין שואלים גשם בברה"ש ואם איתא וכו' דלפי"ד הרא"ש ז"ל לא הזכיר דין זה בחיבורו כלל וכמש"ל ודבריו ז"ל צריכים לי עיון.

וראיתי להרב מראה הנוגה ז"ל בחי' להרמב"ם ז"ל ה' תפלה פ"יב שהביא דברי ה"ה שהקשה ע"ד הרא"ש ז"ל וט"ס נפל בכל דבריו מראש וע"ס שתפס ה"ה והוא לשון מרן הכ"מ ז"ל וכתב וז"ל והנה אנכי תמהני על הרא"ש ז"ל דאיך אפשר לפרש בדברי רבנו בפיה"מ דמ"ש דיעשו אותו הזמן כאילו ז' במרחשון דר"ל ששואלים את הגשמים בברה"ש משום דשם מיירי בארצות שהם נקראים רבים. דהוא היפך תלמוד ערוך שם בפ"ק דתענית דאמרי' שם שלחו בני נינוה לרבי כגון אנן וכו' והלכתא בש"ת ע"כ. הרי בהדיא דאיפסיקא הלכתא בתלמודא דאפי' נינוה עיר הגדולה וארץ רבה דבעו מיטרא אפי' בתקופה תמוז דלא הוו אלא כיחידים ואין שואלים את הגשם אלא בש"ת וא"כ איך נוכל לפרש בדברי רבנו שבפיה"מ דכל שהיא ארץ כיון דנקראים רבים אומרים השאלה בזמן הצריך להם בברה"ש דהוא היפך ההיא דהתם דאיפסיקא הלכתא בהדיא בגמ' דאפי' נינוה שהיא עיר הגדולה ורבי' נינהו ואפי"ה אין שואלים אלא בש"ת כיחידים. וא"כ עכ"ל ודאי דבפיה"מ לא נחית לומר באיזה מקום מהתפלה ישאלו וכמ"ש ה"ה ז"ל ותמהני על ה"ה ז"ל דהוצרך לדחות פי' זה של הרא"ש ז"ל משום דקשיתיה דאיי הים למה לא יקראו ארץ ואמאי לא דחה אותו עדיפא מינה דאעיקרא דמילתא פירוש זה לא ניתן ליאמר מכח ההיא סוגיא דהתם וכמ"ש זת"ד ע"ש. ואחר המחילה רבה אני שמעתי ולא אדע דודאי הוא שלא נעלם מעיני דמר הרא"ש ז"ל סוגיא ערוכה זו דעלה קיימינן מה שהשיב רבי לאנשי נינוה וגם ידוע וסביר דנינוה היא העיר הגדולה ועכ"ז שלא תיקשי דברי הרמב"ם אהדדי מפיה"מ לחיבורו חילק ביניהם דיש נקראים ארץ ויש נקראים מקומות. ובפיה"מ דיבר על ארץ כמו אקלים בכוללת בתוכה עירות גדולות. ובחיבורו דיבר על מקומות וכו' שהם עירות גדולות כמו איי הים ונינוה היא העיר הגדולה ולא יקרא לה בשם ארץ שהיא כוללת וכמש"ל וחלילה לנו לו' דהרא"ש ז"ל נעלם ממנו סוגיא ערוכה דבה עסיקנן וגם מקרא מלא היא העיר הגדולה וכן ג"כ מרן הכ"מ ז"ל אלא ברור הוא דפי' חילוקו כמש"ל ועכ"ז הוק"ל למרן הכ"מ ז"ל דאיי הים למה לא יקרא ארץ וכו' ותי' דברי הרמב"ם במ"א.

ומה שהקשה עוד שם הרב מראה הנוגה ז"ל ע"ד מרן הכ"מ ז"ל וז"ל עוד כתב ה"ה דמ"ש רבנו כגון איי הים הרחוקים לא בא לומר שאין נקראי' ארץ אלא שהוא דבר תימה לומר שיש מקומות שצריכי' גשם בימוה"ח לז"א שזה ימצא באיי הים הרחוקים ע"כ ולא ידעתי מה תמיה היא זו עד שהוצרך לומר שזה לא ימצא אלא באיי הים הרחו' מאחר דבתלמוד קאמר התם בהדיא דנינוה צריכ' לגשם אפו' בתקופת תמוז ואיך קאמר דלא ימצא זה אלא באיי הים הרחוקי' וצ"ע עכ"ד. ואחר המחילה רבה אנכי הוא שלא ידעתי מאי מקשה למרן הכ"מ ז"ל דמרן מסביר לן דברי הרמב"ם שביאר דבריו כמו איי הים הרחוקי' למ"ל לו' זה וגם להכריח שלא תפרש כחי' הרא"ש ז"ל דר"ל שאין נקראים ארץ וכו' לז"א דהלומד דברי הרמב"ם ויקשה לו איך יש מקומות הצריכים גשם ביה"ח לזה ביאר כגון איי הים הרחוקים דומיא לנינוה וכיוצא בה דעלה קאי הש"ס ובש"ע ביאר דבריו וכ' ואפי' עיר גדולה דנינוה או ארץ אחת וכו' לשלול חילוק הרא"ש ז"ל ואין כל אדם מצוי בידו הש"ס ערוך לפניו ולכן ביארו לן זה הרמב"ם ומרן ז"ל וזה לענ"ד פשוט וברור.

איך שיהיה נחזור לדאתן עלה דבנ"ד בעירות אמריקא שצריכים גשם ביה"ח אשר לפי"ד מרן הש"ע דשואלים גשם בש"ת א"כ בימוהג"ש אשר הוא להם ימוה"ח ואין צריכים גשם אין שואלי' גשם כלל בברה"ש אלא תמיד הם אומרי' ברכנו שהיא ברכת הטל וכן הזכרת הטל תמיד כל השנה בקיץ ובחורף וביה"ח שהם צריכים לגשם שואלי' בש"ת. ומוכרח זה לפי"ד הרמב"ם ז"ל בפיה"מ שנתן טעם דהיאך ישאלו אנשי הארץ ההיא הלא זה שקר גמור ואולת וכ"ז סברה נכונה ע"כ. ולפי"ד מרן הכ"מ שהשוה דברי הרמב"ם ז"ל פיה"מ ובחיבורו דבפיה"מ לא הזכיר באיזה מקום מהתפלה ישאלו ובחיבורו פי' דישאלו בש"ת א"כ בימוה"ג שאצלם הוא ימוה"ח היאך ישאלו הלא שקר הוא אלא מוכרח הוא שיאמרו ברכנו בהזכרת טל דטל לא מיעצר ובזה לא יחסר ממנין י"ח ברכות. וביה"ח שצריכים הם לגשם ישאלו בש"ת וכמו שהשיב רבי לאנשי נינוה לדעת הרמב"ם ומרן ז"ל. והגם דביה"ח שלהם אי"ץ הם לגשם לצורך תבואה וכיוצא אלא יש תועלת שם לגשם בעת ההיא דבעת שיהיה להם חום גדול ירדו גשמים להרטיב האויר אין זה נקרא צריכים לגשמים לענין לו' דישאלו בברכת השנים דכיון דאינו לצורך התבואה וכיוצא כ"א לצורך רטיבות האויר בודאי דאין לשאול גשם בברכת השנים כלל.

ואין לומר דסוף סוף כיון דהגשמים היורדים שם בימוה"ח שלהם אין מזיקין ואין ממיתי' ב"מ במקומות ההם ולפי"ד הרמב"ם ז"ל בפיה"מ נר' דדוקא אם הגשם מזיק וכו' אז לא ישאלו בברה"ש דזה ודאי שקר הוא ואם אינם מזיקים ישאלו בברה"ש וא"כ בעירות אמריקא דלפי הנשמע אין הגשמים מזיקים ישאלו גשם בברה"ש. דלזה י"ל דהרמב"ם בפיה"מ כוונתו לומר דמקומות שצריכים גשמים בימוה"ח מסתמא יזיק להם הגשם במקום ההוא בימוה"ח שלהם שהוא ימוה"ג שלנו. וראיה לזה דהרמב"ם בחיבורו לא הזכיר תנאי זה דאם יזיק הגשם להם בימוה"ח שלהם ולפי"ד מרן הכ"מ דדברי הרמב"ם בחיבורו ובפירושו שוים הם הו"ל להזכיר תנאי זה, וכן מרן ז"ל בש"ע לא הזכיר ההיזק כלל וסתמא קאמר שם מקומות הצריכים גשם בימוה"ח שואלים בש"ת. ומוכרח לו' דלדעתם ז"ל לא יבצר שהגשם בימוה"ח שלהם מזיקי' לתבואות והגרנות שבשדות ובזה ההיזק שמיה הזיק הגם שאין מזיקין לאדם ובהמה וחזר הדין דאין להם להזכיר ולא לשאול גשם בימוה"ח שלהם. וכמו שכן איתא בש"ס דתענית ד' ד' ע"ב וז"ל ומי אמר די הכי והתנן וכו' עד אלא ל"ק הא לן והא להו מאי שנא לדידן דאית לן פירי בדברא. פי' דלבני בבל אית להו תבואה ופירות בשדה כל תשרי אין מזכירין וכו' ע"ש, מוכח דחיישינן להיזק הפירות והתבואה ואין לשאול גשם בעת ההיא. והרמב"ם בפיה"מ שהזכיר היזק חולי ומיתה לאדם אורחא דמילתא נקט דגשמים שלא בעתם יזיקו.

והגם דמוהרח"ש ז"ל שם כתב וז"ל וכל זה לענין ימוה"ח שהוא מחג הפסח עד חג הסוכות שאין להם להזכיר ולשאול גשם בברה"ש אך אם צריכים גשם ישאלו בש"ת. אמנם מחג הסוכות עד חג הפסח כפי מה שבא בשאלה שהגשמים רע להם ומביא לידי חולי ודאי אין להזכיר ולא לשאול כלל גשם בשום אופן כל שהוא רע להם כמ"ש הרמב"ם בפה"מ ע"כ. דמשמע אם הגשם רע להם ומביא לידי חולי וכו' אז אין להזכיר ולשאול. ואם לא יש חולי ומיתה אלא חשש היזק לתבואה ופירות שבשדות לא חיישינן ושואלים בברה"ש כדמשמע מפשט דברי פיה"מ להרמב"ם ז"ל. מ"מ אתה תחזה למוהרח"ש ז"ל שם בסו"ד שכ' וז"ל וה"נ אמרי' בגמ' פ"ק דתענית אמ"ר אסי אמר"י וכו' הא לן והא להו מאי שנא לדידן דאית לן פירי בדברא וכו' נראה מזה כל שיש נזק מצד הגשמים אין שואלים וה"נ אמרי' בגמ' דבחג שואלים מטר במוסף יו"ט אחרון ולא בראשון כמו בפסח דבחג הגשם סי' קללה הוא ע"כ מוכח מזה דאם ההיזק הוא לתבואה שבשדות וכיוצא הוי נזק גמור ואין להזכיר ולא לשאול גשם ולא כשיש נזק חולי ומית' ב"מ. אשר מזה יצא לנ"ד בעירות אמריקא הגם דגשמי' בימוה"ח שלהם שהוא ימוה"ג לנו אינו מזיק לאדם כיון דהוא מזיק לתבואה שבשדות אין להזכיר ולא לשאול גשם כלל ובכל השנה יאמרו מוריד הטל וברכנו דוקא וכמש"ל. וכן אסיק לדינא מוהרח"ש ז"ל שם וז"ל כלל הדברים שנר' דבאותו מקום שנזכר בשאלה אין להם להזכיר ולא לשאול גשם בברה"ש בכל השנה מטעמא דכתיבנא אלא אם יצטרכו גשם בימוה"ח מפסח ואילך ישאלו בש"ת ע"כ. ולענ"ד נר' דיאמרו במקומה ברכנו והזכרת טל דלא מיעצר ושלא יחסר מהי"ח ברכות וכנ"ל.

אשר מזה יש לעמוד ע"ד הרב כף החיים בבלי הי"ו בח"ב סי' קי"ז ס"ק טו"ב שכ' וז"ל יחידים הצריכים מטר וכו' משמע דהה"נ במקומות הרחוקים שמתחלף להם הזמן ויהיה הקיץ בימוה"ג והחורף בימוה"ח ובזמן ההוא הם צריכים לגשמים דאין שואלים בברה"ש אלא בש"ת דכיחידים דמו, ומשמע ג"כ דבימי הקיץ שלהם שואלים גשם כמו רוב העולם ואעפ"י שהם אין צריכים לגשמים וכן משמע מדברי הרמב"ם פ"ב מה"ת וכו' ע"ש. ואחר המחילה רבה דבריו תמוהים דהלא מרן הכ"מ ז"ל פי' וביאר והשוה דברי הרמב"ם בפיה"מ ובחיבורו ובפיה"מ כתב והיאך ישאלו אנשי המקום ההוא גשם במרחשון הלא זה שקר גמור וכבר כתבנו דמוכרח דל"ד אם ההיזק בחולי ומיתה ב"מ אלא כל שמזיק לתבואה ופירות שבשדות הו"ל נזק והויא השאלה בז' ההוא שקר ובזה הושוו פיה"מ לחיבורו וכמש"ל. ולא אכחד דקשה לפי"ז מנהג אנשי הודו איך שואלים גשם בימוה"ג מיום ס' של התקופה עד הפסח כיון שאין צריכים שם לגשם ומוחלף השיטה אצלם כמו עירות אמריקא וכמש"ש הרב כף החיים הי"ו. וזה דלא כהרמב"ם ומרן ז"ל וגם להרא"ש ז"ל לא משמע דישאלו גשם שם כמו רוב העולם. והן אמת דלפי הנשמע מאיזה יחידים הבאים מאמריקא בואינוס אייריס דבארגנטינה וכיוצא הם צריכים גשמים תמיד בימוה"ח ובימוה"ג לתבואה וכיוצא שיש להם כו"כ זמנים לתבואות וא"כ לדידהו יש לתקן להם שבימוה"ג ישאלו בברה"ש כמו רוב העולם. ובימוה"ח שהם צריכים ג"כ לגשם ישאלו בש"ת דכיחידים דמו. וכמו שנראה לומר כן ממ"ש מוהרח"א ז"ל בס' מקראי קדש ד' קכ"ה ע"ב שהביא דברי הרמב"ם ז"ל ומ"ש הרא"ש ע"ד ומה שחי' מרן הכ"מ ז"ל וכ' ע"ד מרן וז"ל וליתא דלשון ויעשו אותו זמן כאילו הוא ז' במרחשון מורה דלקביעות מקום בברה"ש אתי. לכן יראה לומר דבחיבורו מיירי דגם בתמוז צריכי מיטרא וכמ"ש בש"ס ואפי' בתקופת תמוז משו"ה דן דישאלו בש"ת דבטלה דעתם וכיחידים דמו. משא"כ בפיה"מ שבחשון ממיתים לארץ ובתקופת תמוז הזמן לכן דן דישאלו בתמוז בברה"ש והבן עכ"ד. ודבריו ז"ל א"ש לפשט דברי הש"ס דאמר אפי' בתקופת תמוז ומדוקדקים שפיר אלא דלשון הרמב"ם ז"ל בחיבורו לא משמע שמפרש לשון אפי' שבש"ס בדוקא דהו"ל לתפוס לשון הש"ס בדיוק כמנהגו אלא מוכח דלהרמב"ם ז"ל לשון הש"ס ל"ד אלא ר"ל דנינוה צריכים לגשם ביה"ח ואפי' דנקט הוא דאין זמן הגשם עתה לרוב העולם. ואפשר שזה הוא שהכריחו למרן הכ"מ ז"ל שלא פי' כמ"ש מוהרח"א ז"ל ולפי"ז הדרן לדידן בנ"ד אין לנו אלא דברי מרן ז"ל שפי' דברי הרמב"ם ז"ל ובפרט דגם שם בעירות אמריקא אי"ץ גשם בימוה"ג כמו בימוה"ח אלא עיקר הגשם הוא צריך להם בימוה"ח שלנו וכ"ז לפי"ד היחידים האומרים זה ורוב ככל הבאים משם הכחישו את זה אלא ממש מוחלף להם הזמן ואי"ץ גשם לתבואות וכיוצא כלל בימוה"ח שלהם ולכן יש להם לילך עפ"י מש"ל דתמיד יאמרו ברכנו והזכרה טל בקיץ ובחורף ובימוה"ח שלנו אשר הוא להם ימוה"ג ישאלו בש"ת וכמש"ל.

ולי הדל נראה דיש להם לשאול בימוה"ג שלהם בש"ת מחג הפסח עד חג הסוכות ולא בעת שיצטרכו גשם בזמן ההוא וכדמוכח כן מלשון הרמב"ם ז"ל בפיה"מ שכ' וז"ל אבל בשאר ארצות השאלה בזמן שהמטר טוב והגון באותו המקום וניתן אותו הזמן כאילו הוא ז' במרחשון וכשיתעכבו הגשמים לאחר אותו הזמן על אלו הדרכים הנזכרים, ונהגו בתעניות כי יש ארצות לא יתחילו בהם אלא מניסן וכו' ע"ש. מוכח בהדיא דבכל ימוה"ח שלנו יזכירו וישאלו הגשם בארצות ההם. אלא דלא פי' בפיה"מ באיזה מקום ישאלו וביאר זה בחיבורו דישאלו בש"ת וכמ"ש מרן הכ"מ ז"ל דהשוה דבריו וכמש"ל. והגם דהרמב"ם ז"ל בחבורו נקט בלשונו שואלים את הגשמים בעת שצריכים להם היינו לומר אפי' בימוה"ח שלנו וכמ"ש מרן הכ"מ ז"ל וגם בדברי מרן הכ"מ צ"ל כן במ"ש ויעשו אותו זמן כאילו הוא ז' במרחשון בא"י לענין ששואלים גשם בזמן שצריך להם לא בזמן שאינו צריך להם. ר"ל דבמקומות ההם כל ימוה"ח הו"ל צריכי' לגשם ושואלים בש"ת שהוא עת הגשם להם. ואין כוונתו לומר דגם בימוה"ג שלהם אין שואלים אלא בזמן הצריכים לגשם ולא בזמן שאינו צריך להם אלא שואלים בש"ת מחג הפסח ואילך וכמש"ל. ואם כנים אנחנו בזה ת'ם אני עני לא אדע אמאי מוהרח"ש ז"ל שם דייק בלישניה תמיד לומר בדעת הרמב"ם דבארצות ההם אם צריכים מטר שואלים בש"ת וכן אסיק לדינא בסו"ד בלשון זה דלענ"ד נר' פשוט דהרמב"ם ומרן ז"ל כוונת דבריהם בזה כדכתיבנא דהו"ל מקומות ההם כאילו הוא ז' במרחשון בא"י ושואלי' תמיד בז' ההוא בש"ת. ועיין בס' בן איש חי (ש"ב פ' בשלח סי' ט') דסתמא נקיט ומשמע דבכל ימוה"ח שלנו ישאלו הם כיחיד בש"ת, יע"ש. וכן מוכרח לומר בדעה מרן הש"ע ז"ל שדעתו כפי הישוב שישב דברי הרמב"ם מחיבורו לפיה"מ בכ"מ וכמש"ל שכן דרכו דרך הקדש בשולחנו הטהור לתפוס כלשון הרמב"ם ז"ל ומה שיתפרשו דברי הרמב"ם ה"נ יתפרשו דבריו וכמ"ש כן הרב יד מלאכי ז"ל בכללי מרן הש"ך דל בס' לב חיים כ' דרך מרן בש"ע לסמוך על דעת עצמו במ"ש בכ"מ ובב"י בפירוש דברי הרמב"ם ז"ל עם שבש"ע העתיק דברי הרמב"ם ז"ל ככתבם וכלשונם ממש עכ"ז הוא ז"ל מסתמיך ואזיל עמ"ש הוא עצמו בדעת הרמב"ם בכ"מ או בב"י יע"ש וכ"כ מרן מלכא ה"ה כמוהר"א אשכנזי ז"ל בס' בני בנימין ח"מ סי' ל"א והוב"ד אלו בס' פני יצחק ח"ב (ד' ו' ע"ב) דמזה הקשה שם ע"ד המט"י ז"ל יעו"ש ודוק מינה ואו"ב.

ועין רואה בנ"ד דיש להכריח לעשות כמש"ל והוא דבשלמא אם נלך בדרך זו דבקיץ גם חורף יאמרו שם בעירות ההם מוריד הטל וברכנו ולא יאמרו ברך עלינו בשאלת מטר הגם דנימא דאיכא דס"ל דהו"ל לשאול גשם בזמן ההוא עכ"פ הו"ל בזה שב ואל תעשה דעדיף ולא בירך ברכה לבטלה למאן דפליג אבל אם ישאלו בברכ' נגד הסוברים דס"ל דלא ישאלו בברכה בעירות ההם בזמן ההוא הו"ל לדידהו שבירך ברכ' לבטל' בקום עשה ובפרט נגד דעת מרן ז"ל כפי מש"ל לענ"ד לכן הטוב והישר לחוש לדב"ז ולא יאמרו כלל ברך עלינו לא בימוה"ח ולא בימוה"ג אלא שבימוה"ג שלהם שהוא מפסח עד חג הסוכות היחיד דוקא אומר ותן טל ומטר בש"ת ולא הש"ץ לחוש למ"ש הב"ח והט"ז ז"ל כמש"ש.

והנה הגם דלפי"ד הש"ס והפוס' ז"ל לא שנא השאלה בש"ת למקומות ההם בין יחיד לש"ץ אלא י"ל דבין היחיד ובין הש"ץ ישאלו בש"ת עכ"ז כיון דהט"ז ז"ל כ' שקיבל דאין לשאול גשמי' כלל שלא בזמן שתיקנו חז"ל אפי' בש"ת אלא מרצין לפניו וכו' וכן הרט"ז ז"ל כ' דהיינו ליחיד אבל הש"ץ אין לשאול בש"ת וכו' והבי"ד הבאה"ט ז"ל שם א"כ בודאי יש לחוש לדבריהם ועם כי דסוף יש לומר דבכגו"ד הו"ל כתקון חז"ל דהלא הש"ס קאמר דהשיב ר' כן לאנשי נינוה ופסקו הפוסקים כן מ"מ מי יכניס עצמו בין הרים הגבוהים ז"ל ובפרט דחמירא סכנתא א"כ בודאי שב ואל תעש' עדיף וכ"כ בפשיטות ה' בן איש חי ז"ל שם ע"ש.

אסיפא דמילתא יצא לנו לנ"ד בערי אמריקא בארגנטינה דצריכים הם לגשם בימוה"ח א"כ יש להם לנהוג שבכל ימות השנה בקיץ ובחורף יאמרו מוריד הטל וברכנו ולא יאמרו כלל ברך עלינו לא בימוה"ח ולא בימוה"ג אלא דבימוה"ח שהוא ימוה"ג שלהם מחג הפסח עד חג הסוכות היחיד דוקא אומר ותן טל ומטר בש"ת ולא הש"ץ וזה כדי לחוש למ'ש הב"ח והרט"ז ז"ל הנלע"ד כתבתי אם יעלו דברי אלו לרצון לפני מע' חו"ר עירנו יצ"ו ובפרט לפני מי שגדול הדרת ומעלת עט"ר מו"ר הרב המופלא כמוהר"ר יעקב הכהן טראב יחי שמו לעד אמן ואז ישמח לבי גם אני הלכ"ד זעירא דבי רב

הצעיר יהודה חיים הכהן טראב מסלתון ס"ט

הסכמת עט"ר מר ניהו רבה הרב המופלא סבא דמשפטים חקרי לב סוב'ר הרזי'ם ר"מ ור"מ בעי"ת בירות יע"א כקש"ת כמוהר"ר יעקב יוסף הכהן טראב מסלתון זצוק"ל.

מה מאד ישמח לבי ויגל כבודי ויג"ל יעקב גילה אחר גילה בראותי תשובה ניצחת את כל ונוכחת מאת ידיד נפשי מעלת החכם השלם והכולל עצום ורב שו"ב כקש"ת כמהר"ר יהודה חיים הכהן טראב יצ"ו שהשיב לאנשי דמשק יצ"ו שבאמריקא בארגנטינה ע"ע המנהגים ועל שאלת המטר ביה"ח כיצד יעשו. והוא אסף וקבץ כל דברי הפוס' רשונים ואחרונים המדברים בענין זה ושאל ממני הסכמה ע"ד. ואען ואומר ידידי מה תשאל ממני ומה ידעתי ולא תדע כי לא הנחת פינה וזוית ואנה אני בא ובפרט בעת הזאת אשר ה"א הדימני מי ראש ולענה השקני וכו' אכן האמת יורה דרכו שבענין שינוי המנהגים אין בידינו יכולת לבטל אפילו כקוצה של יו"ד וכבר האריכו הפוסקים בזה כאשר כתב כת"ר נר"ו. ואני שמעתי מפ"ק מעלת מוה"ר ר' אבהו זצוק"ל שהיה מתפלל חזן בביהכ"ן אפרנג' והיה מעלת הרב ר' אהרן יעקב ז"ל מתפלל שם והיה מנהגם לומר הפיוטים של ר"ה ויוה"כ במקומה קודם נשמת וישתבח ושפעת רביבים אחר קדיש של מוסף ורצה לבטל מנהגם ולאומרם אחר חזרת העמידה ואמ"ל מעלת הרב כמוהרא"י ז"ל שכיון שכל רבני בית גלאנטי ז"ל היו מתפללים בזו הביהכ"ן ולא שינו שום מנהג גם אנחנו לא נוכל לשנות שום מנהג ודי בזה. ועיין בס' עולת איש לה' ישא ברכה ז"ל ולהרב כמוהרא"ח ז"ל בס' תעלומות לב ותול"מ. וע"ע שאלתם בעבור שאלת המטר ליהוי ידוע לכת"ר יצ"ו שמזה קרוב לשתים עשרה שנה נשאלתי ע"ז מאת ידידי החכם השלם כה"ר יעקב מזרחי מג'מי נר"ו וכה השבתי לו שיאמרו בשומע תפילה ותן טל וכו' ויאמרו ברכנו וכעת אין לי ידיעה כיצד עושים ובכן ושבתי בשלום לכל אשר באהלו אוהל ישרים הכ"ד נא"ה הכותב וחותם בדמע רב.

הצעיר יעקב יוסף הכהן טראב ס"ט

הסכמת מע' הרב המופלא סבא דמשפטי' ראב"ד מקודש דעיה"ק טבריה ת"ו כמוהר"ר אליהו ילוז הי"ו ויחשל"א.

האיר אל עבר פנינו מע' הרב המו' ממשפחת הדני אריה יהודה טראב הי"ו והראנו ידו הנפלאה בתשו' הרמת'ה לק"ק בואינוס אייריס יע"א שאין להם לשנות בסדר התפלות ממנהג אבותיהם ולא הניח מקום להתגדר בו ופוק חזי מ"ש מהרש"ל ז"ל בתשו' סי' צ"ח ודע שכל רבותי ואבותי ששמשו גאוני עולם ראיתי שלא נהגו ככה ואם היה רשב"י עומד לפנינו וצווח לשנות המנהג שנהגו הקדמונים לא נשגח ביה ע"כ וכיו"ב כתב השער אפרים ז"ל סי"ג בענין שלא לשנות נוסח התפלות וז"ל אם יבא אליהו ויאמר שנשנה מנהגנו אנחנו לא נשמע לו ודי בזה להצדיק דברי הרב הפוסק הי"ו וגם במה שהשיב להם בענין שאלת המטר דלהם שצריכים לגשמים בימות החמה ישאלו רק בש"ת והאריך לברר זה מהש"ס והש"ע הוא דבר פשוט והלכה כמותו דלדידן דאתכא דמרן סמכינן מאן ספין לנטות מדב"ק ימין ושמאל וכ"ש דגם הרא"ש דס"ל בתשו' כ"ד לשאול בברה"ש כתב שם דלא הודו לו וגם הוא ז"ל לא הנהיג בבהכנ"ס שלו הפך מהם. והנה הרב הפוסק נטה ידו יד יהודה להורות להם דגם מתשרי ואילך החרף שלנו לא ישאלו מטר כו"ע לא בברה"ש ולא בש"ת. ובהא אמינא ליה שאם הגשם מזיק להם בימות החרף זה פשוט ודאי כדבריו וכדמוכח מפיה"מ להרמב"ם בפ"ב דתענית וכן העלה מהרח"ש ח"ג סי"ג וכמו כן אם אינם צריכים לו כלל יש לדון כן אבל אם עכ"פ צריכים לו לקצת פירות ורק שעיקר צריכותו להם אינו רק מפסח ואילך (וכמו שמובן מדבריו שיש מעידים כך) אז נראה דישאלו מזמן שצריך להם עד פסח בברכה"ש ומפסח ואילך בש"ת. וכן יש ללמוד מדברי מרן בכ"מ בה' תענית שאחר שזיוג דברי הרמב"ם דבפיה"מ הודיענו רק שהצריכים בימוה"ח שואלים ולא נחת לפרש היכן שואלים ובחבורו ביאר שישאלו בש"ת כתב ואל תשיבני ממ"ש ובגולה עד ם' לתקופה והם שואלי' בברכה"ש (כלו' ולדבריו דהזמנים שקבעו במשנה הם דוקא לא"י ודומיה והשאר כיחידים דמו הו"ל לגולה לשאול בש"ת) דשאנ"ה שהוא זמן שאלת גשמים גם בא"י ע"כ דקדק לומר גם בא"י כלו' דמפנ"ז דהוא זמן הגשמים להם וגם לא"י לזה שואלים כמותם משמע דאם הזמן הוא דוקא לא"י ולא להם אין כאן שאלה רק בזמנם ובש"ת. ומזה נלמוד שני הדינים שכתבנו שאם בבואינוס אייריס צריכים לגשמים גם בימות החרף הגם שגמר התבואה אינו רק בימוה"ח ישאלו בחרף כא"י ובקיץ בש"ת ואם אינם צריכים כלל בחורף אז יאמרו ברכת השנים בלתי שאלת מטר כלל אפי' בש"ת. ולולא כי הימים האלה יומי דפסחא הי"ל להשתעשע בדברי ה"ה נר"ו איידי דחביבותיה גבן אבל הזמן דין גרמ'א דעצירא'ה. ומו"מ כדי שלא יהיה המדרש בלי חדוש כלל. נעיר עמ"ש בפ"ב דתענית בשאלת נינוה לרבי דצריכי למטר' בתקופת תמוז היכי ליעבדו והשיב להם דכיחידי' דמו ובש"ס שם הק' מתיבי א"ר יהודה אימתי (סדר התעניות) בזמן שהשנים כתקנן וכו' אבל בזה"ז הכל לפי השנים וכו' כלו' ועיר כנינוה יתענו בזמנם וגם ישאלו בברכה"ש ותי' דרבי תנא הוא ופליג ע"כ משמע דרבי ור"י א"א לזווגם יחד. ואילו הרמב"ם בפ"ו מה' תענית פסק הך דרבי יהודה ובפ"ב מה' תפלה פסק כרבי, ולכאורה הו"מ לשנויי עפ"י מ"ש הרא"ש בתשו' הנז' דרבי לא פליג אדר"י רק בעיר אחת ולא בארץ (איקלים) ובזה נמי זיווג דברי הרמב"ם דבה' תפלה פסק כרבי לענין שאלה דוקא אבל בה' תענית לגבי תענית פסק כר"י ע"ש והגם דלא נ"ט לזה מאי שנא שאלה מתענית הגם דהוא דחוק דא"כ מדוע בש"ס לא תי' בחילוק זה בין רבי לר"י ואוקמוה בפלגותא. מ"מ מצאתי כי דבר ה' בפיהו אמת כי בירושלמי פ"ה דברכות ה"ב ובתענית פ"א ה"א איתא הך דשאלו אנשי נינוה לרבי אם יעשו סדר תעניות בזמן שצריכי' והשיב להם לכו ועשו ובלבד שלא תשנו ממטבע הברכה (כלו' לאומרה בברכה"ש הפך א"י) ומוקי התם שישאלו בש"ת ע"ש הרי דרבי עצמו דקי"ל כוותיה חילק מתענית לברכה והט' משום שלא ישנו ממטבע הברכה. וא"כ משם שאב הרמב"ם חילוק זה וס"ל דלא שבקינן מאי דאתמר להדיא בירוש' מכח דייוק דאמאי לא משני בתלמודין הכי דאולי לדחוייה למקשן בקש קא מטין. רק לא ידעתי אמאי הלח"מ כ"כ מדליה ולא הביא זה מהירוש' וכן יש להעיר על מרן בא"ח בב"י סי' קי"ז שהביא קו' הר"ן דבע"ז אמרו מי שצריך לפרנסה שואל בברכה"ש והכא אמרי' שואל בש"ת ותי' דשאני מטר שמזיק לרוב העולם ומרן דידיה תי' דשם אינו משנה ממטע הברכה אלא שמוסיף צרכיו בה משא"כ הכא דביה"ח קי"ל דאם שאל גשמים מחזירין אותו א"כ כשהם שואלים בברה"ש הו"ל משנה מטבע הברכה ע"ש ואמאי הר"ן עזב טעם הירושלמי ומרן אמאי לא מייתי ליה לסיועיה. כ"ז רק שלא תהא ביאה ריקנית ולעיקר הדין דינו דין אמת ומאן די תיליד ליה אמיה כותיה תיליד ויה"ר יפוצו מעינותיו חוצה להורות בני ישראל משפטים צדיקים כנה"ר וכנא"ה החונה פה עיה"ק טבריה ביום ה' ניסן התרפ"ג ושלום.

הצעיר אליהו ילוז ס"ט

---

---

שולי הגליון

---

---

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף