מילי דעזרא/חושן משפט/מג

מילי דעזרא ‏ חושן משפט מג

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

סימן מ"ג

בענין גיטין וקידושין אי בעו דרישה וחקירה. עיין בס' שע"ר סי' כ"ג ד' מ"א ע"ד ואילך שהביא שם דהתוס' סוף פרק האשה בתרא כתבו דלא בעינן דרישה וחקירה. וכ"כ הנ"י ושכ"כ הגאונים ושגם הרמב"ן כן ס"ל וכתב שבחידושי הרשב"א ליבמות הובאו דברי הרמב"ן יותר בארוכה. וכ"כ בתשו' סי' תקס"ו. וכתב על הרב אליה רבה וזוטא דפ"ו דתמה על הריב"ש נעלמו מעיניו דברי הרשב"א שבשיטתו ליבמות. גם במה שהעיר שם על דברי מוהר"י בי רב ז"ל בתשובה סי' נ"ו תמה עליו שם כי דברי הריב"ש ומוהריב"ר נאמנו מאד בדברי הרשב"א ושכן מפורש בתשו' אשר הובאה בב"י סי' י"א. והיא בח"ג סי' קי"א. ושם בד' מ"ב ע"א עמד על דברי הרב פרי הארץ ח"א סי' ג' במה שתמה על הרמב"ן וכו' ע"ש ורו"ם כת"ר יצ"ו כתב בד' ח' ע"ב דהיה רוצה להאריך עוד ולהביא מ"ש ה' א"ר ד' פ"ו ואדמת קודש ח"א סי' ט"ל ופרי הארץ סי' ג' ודב"מ ח' ע"ד ולפלפל בד"ק ולאפס פנאי לא יכול לעמוד בד"ק ע"כ. וכבר השע"ר ז"ל עמד ע"ד הא"ר ופרי הארץ ז"ל וכנ"ל. וראיתי לרו"ם כתר יצ"ו בד' ז' ריש ע"ב דכתב דכשאין הדיין רואה דין מרומה אף שהאשה מכחשת דל"ב דו"ח דומיא דד"מ והביא שם ראיות לחזק דבריו אלו דאף כשהאשה מכחשת ל"ב דו"ח. ועיין עוד בד' ח' סוע"ב. דחזר עוד לבאר כאלו הדברים ובד' מ' ע"א עמד על דברי הג' הרא"ם ז"ל במ"ש דבמה שהאשה מכחשת הוי דין מרומה וכו' יעו"ש. ולע"ד דאין צורך להביא ראיות לחזק דבריו דמאי דס"ל ללהקת הפוס' דבגיטין וקידושין לא בעינן דרישה וחקירה הוא אף כשהאשה מכחשת יען דמה שנמצא בהפוס' דס"ל דבגיטין וקידושין בעו דו"ח הוא עיקרם מדברי המרדכי פ' ד"מ. ובדברי המרדכי שם כתב בפי' דמאי דבעו דרישה וחקירה הוא משום דהיא מכחשתן. שכ"כ בשע"ר ד' מ"ב סוף ע"א וז"ל איך שיהיה נקטינן דס"ל דבגיטין וקידושין ל"ב דרישה וחקירה גם הריב"ש ז"ל סי' קצ"ג ורס"ג אזיל בשיטתם דלא בעינן דרישה וחקירה אולם המרדכי ז"ל פ' ד"מ כתב דעדי' הבאי' לאוסרה ע"י שנתקדשה צריכין דרישה וחקירה הואיל והיא מכחישתן וכ"כ בהגמ"י פכ"ד דאישות ובסמ"ג ח"ע סי' מ"ח יע"ש ע"כ. וא"כ מאחר דהחולקים דס"ל דבעי דרישה וחקירה הוא דוקא היכא שהיא מכחישחן וכמו שכ"כ בפי' וכנ"ל. מינה דלהקת הפוס' דס"ל דל"ב דרישה וחקירה הוא אפי' היכא דהיא מכחישתן.

ועיין בלחם רב סי' כ"א דהביא דברי הריב"ש סי' רס"ו דכתב דאין צריך דרישה וחקירה בגיטין וקידושין ואפי' בדימ"ר דצריך לכתחי' דרישה וחקירה אם לא עשו ב"ד כן לא מפסיל עדות משום האי וסיים הוא ז"ל וא"כ אע"ג דהשוה נ"ד לדימ"ר אין לפסול העדות אע"ג דהיא מכחישתו כדכתב הריב"ש. ואע"ג דהרא"ם ז"ל בסי' כ"ד כתב דהיכא דהיא מכחישתו צריך דרישה וחקירה לא משמע הכי מדברי הריב"ש שכתבתי דבההיא עובדא המרומה היתה היא מכחישתו ומ"מ כתב דאין צריך דרישה וחקירה ע"כ. וסיים עוד הרב שם דנ"ד אינו דימ"ר דכתב שם וז"ל איברא דאם היינו משוים נ"ד לדימ"ר אם חזר בו העד הזה מבטל עדותו הראשון דאע"ג דקי"ל דכל דבר שאין צריך דרישה וחקירה שאין העד יכול לחזור בו כדכתב הרב"י ח"מ סי' כ"ט וכ"כ הר"ן בתשו'. מ"מ כיון דבדימ"ר צריך לכתחילה דרישה וחקירה כל זמן שלא נחקרה עדותן יכול לחזור בו וכדכתב הריב"ש סי' רס"ו אבל מ"מ אין להשוות נ"ד לדימ"ר דהריב"ש כתב בסי' הנז' ואין לך דין מרומה גדול מזה שהוא קידש אשה אחת חשובה בלא שידוכין וכו' והדבר מבואר שאין כל אלה הטענות כאן וכו' וא"כ אפי' חזר בו העד יש להחמיר כיון שכבר העיד בב"ד דלא היה צריך דרישה וחקירה עכ"ד. ועיין בס' דברי יוסף אטלוז ז"ל סי' ט"ו שכ"כ כדבריו אלו האחרונים יעו"ש.

ועיין עוד בס' שע"ר ד' מ"ב ע"ב דהביא דברי מרן בתשו' אה"ע סי' ד' ודברי מוהרימ"ט סי' ל"ח ומ"ג דהביאו דברי הרמב"ן ודקדקו מדבריו דלא אמרה למילתיה רק בעדות אשה שמת בעלה אבל בגיטין וקידושין שעיקר עדותן להעיד ע"ד המתירה או האוסרה כד"ן דמיא ובעיא דו"ח. והביא שם דכבר ה' פ"מ ס"א סי כ"ה וח"ב סי' ב' והקרית מלך רב ח"ב פ"ג מה' עדות עמדו על דברי מוהרימ"ט וגם ה' א"ר עמד שם ג"כ עמ"ש בסי' קל"ח וכתב עליו דדבריו נאמנו מאד ודלא כמ"ש עליו בס' פני יצחק דנ"ג שכל דבריו אין להם בית מושב כלל. ועוד הביא שם דמרן ז"ל בתשו' דסי' ד' הגם דבמה שדקדק מדברי הרמב"ן תכף חזר בו והביא ס' הרשב"א בתשו' והיא היא התשו' שהביא בב"י סי' י"א אשר בסו"ד הביא הסכמת הרמב"ן ומוצל אותו צדיק ממה שתמה עליו המשפ"ץ ח"ב סוס"י ע"ד. דבדבריו אלו תירץ לקושית מר ניהו רבה יצ"ו במה שכתב בד' ח' ע"ב עליו דכבר כתב הרב"י כבר תיקן זה בבד"ה ע"כ. וזכורני דגם שאר פוס' כתבו כן דהרב"י בבד"ה תקן זה עיין בס' נדי"ל ח"ב בחאה"ע סי' ח' בד' כ"ח ריש ע"ד דהרבנים ז"ל רמזו זה דאחר שהביאו דברי מב"י מ"ש בח"מ סי' ל' אך בעדי קי' צריכין דרישה וחקירה כתבו שבבד"ה אייתי דברי הריב"ש והרשב"א ז"ל שהביא באה"ע. וסיימו שם דלא נמצא מי שסובר דעדי קי' בעו דרישה וחקירה זולת ר"י שהביא המרדכי אך בנ"ד שהוא דין מרומה הכל מודים דבעי' דרישה וחקירה אשר סיים ר"י שהביא המרדכי ושכ"כ הרשב"א סי' אל"ף ר"ט וכו' וכ"כ מרן ז"ל בתשו' סי ב' ומ"ש שם מיוחסת ובת ת"ח לאו דוקא וכו' יעוש"ב שעמדו על דברי מרן ז"ל בתשו' סי' ד' שכתב ואעפ"י שכתב הריב"ש דאין בודקין וכו' וכ"כ הרשב"א בתשו' מי יקל ראש באיסור ערוה וכו' דדבריו משוללי ההבנה ואך דמרן החבי"ב הבין דדוקא להחמיר קאמר מ"מ המעיין יראה דצריכין עיונא רבא וכו' ע"ש. הרי לך מה שתמה רו"ם כת"ר ע"ד מרן ז"ל כבר תמהו בזה הרבנים ז"ל הנ"ל וע"ש מה שישבו.

עוד ראיתי לרו"ם כת"ר בד' ז' ע"ב בסוף ד"ה וגדולה מזו וכו' דאחר דהביא דברי הרב"א ז"ל בסי' א' כתב וז"ל ואפשר לומר דמ"ש ה' המאירי דהסכימו חכמי הנשיאים שבברצלונא שבענין איסורין שמקבלין של"ב בע"ד וכו' ואפי' היה נר' לדיין שיש צד רמאות לא יקל בכך ע"כ והבי"ד הרב"א שם ובחי' פ' הגוזל דהט' משום דאפי' שיש צד רמאות אין צריך דו"ח. וכמו שיש לדקדק כן מתשו' הרדב"ז הח' סי' ע' עש"ד ע"כ. ואנא זעיר"א לא ירדתי לסוף כונתו מה בא להשמיענו בדברים האלו דבודאי ה' המאירי ז"ל הוא הולך בסברתו שכתב בסוף יבמות בשם גאוני ספרד שאפי' בדין מרומה . . . בו אף בממון צריכין דרישה וחקירה בגיטין וקידושין אי"צ. וא"כ גם בחי' לקמא פ' הגוזל דכתב שהסכימו חכמי נשיאים שבברצלונא שבענין איסורין מקבלין עדות של"ב בע"ד כגון אם באו עדים והעידו של"ב שנתקדשה לפ'. וכו' ואפי' היה נר' לדיין שיש צד רמאות לא יקל בכך. הוא בודאי משום דהולך כסברה שכתב בסוף יבמות שאפי' בדין מרומה בגיטין וקידושין אין צריך דרישה וחקירה והרב"א ז"ל בתחילה כשהביא דברי ה' המאירי שאפי' בדין מרומה בגיטין וקידושין אין צריך דו"ח. חשש לדברי הריב"ש דחולק וס"ל דבצד רמאות צריך דרישה וחקירה וכתב דבנדונו ליכא צד רמאות ממאי דהזכיר הריב"ש ז"ל ואדרב' וכו' הילכך לכ"ע אין צריך דרישה וחקירה . . . כשכתב לענין קבלת עדות של"ב בע"ד דלא איכפת לן דכתב ה' המאירי ז"ל וכו' ואפי' היה נר' לדיין שיש שם צד רמאות לא הוצרך לחוש לדברי הריב"ש ולומר דלדברי הריב"ש דס"ל דבדין מרומה צריך דרישה וחקירה גם צריך שיהיה קבלת עדות בפני בע"ד יען דכבר כתב מקודם בנדונו ליכא צד רמאות לכן לא הוצרך עוד לחזור ולכתוב זה. דמזה יוצא דסבירא ליה דבמקוס דאיכא דין מרומה ואנו חוששים לס' הריב"ש דהיכא דאיכא ד"מ צריך דרישה וחקירה גם יש לחוש לענין קבלת עדות דצריך שיהיה בפני בע"ד ולא הוצרך הרב"א ז"ל לבאר זה בפי' יען שסמך על דבריו הראשונים שכתב מקודם בענין אי בעי דרישה וחקירה או לא.

[תשלום הדף מהכת"י יש בו חיסור לשון מסיבת הני עכברי רשיעי דאכלי להו ולאפס הפנאי לא יכולנו לתקן הדברים ובמקום הנאכל עשינו סימן כזה . . ].

ומ"ש רו"ם כת"ר שיש לדקדק כן מתשו' הרדב"ז ר"ח סי' ע'. נראה דכוונתו יצ"ו שיש לדקדק כן מתשו' הרדב"ז . . . כרב בענין קבלת עדות קי' של"ב בע"ד דמקבלין שכן נר' מתשו' הריב"ש סי' רס"ו ושכ"ה ה' המאירי . . . שניהם הריב"ש והמאירי ז"ל יחד ושוב אח"כ כתב דמה"ט כתב הרשב"א אין בודקין עידי נשים בדרישה וחקירה . . . דעידי קי' ל"ב דרישה וחקירה ולא בפני בע"ד ע"כ. ורו"מ כת"ר דייק מדבריו דס"ל דגם היכא שיש צד רמאות דאין צריך . . . בפני בע"ד. ואני זעירא אומר דאחר המחילה רבה ליכא לדייק כן מדבריו דמאי דכלל בתחי' דברי הריב"ש . . . של קבלת עדות שלא בפני בעל דין דמקבלין ולא נחת כלל להיכא דאיכא דין מרומה דאפי"ה מקבלין . . . . הנראים לומר דהיכא דאיכא רמאות דס"ל דאין מקבלין מדלא הביא סיום דברי ה' המאירי ז"ל . . . רמאות. ולא הביא כ"א תחילת דבריו שכתב דמקבלין של"ב בע"ד ולזה הוא שכלל דברי . . . שמקבלין אבל . . . היכא דאיכא רמאות אפ"ל דס"ל דיש לחוש לדברי הריב"ש ובעי דרישה וחקירה . . . כללא דמילתא דבעדי קי' ל"ב דרישה וחקירה ולא בפני בע"ד. היינו היכא דליכא צד רמאות . . . לחוש לדברי הריב"ש ז"ל דאם סתם הו"ל לאשמעי' רבות' ולכתוב בפי' כס' המאירי דאפי' . . . בע"ד.

. . . כתב על דברי מוהרח"ש א"ה סי' מ"ב דמה שתמה ע"ד דאשתמיטתיה דברי הרשב"א . . . בתשו' הנ"ל סיום בדבריו יצ"ו וז"ל ועמ"ש בדברי הרב במ"ש שם בדקפ"ח ע"ב . . . והרב"י בסי' הנ"ל כתב וכיון דתלמודא דידן משמע דכל דאינו דין ממש אע" . . . . נר' שסותר לזה שכתב וז"ל ונ"ל דהא דמכשירין וכו' ה"ד לענין ד"מ . . . ראיתי בס' בד"ה שהגיה ע"ז שכתב בסו' הסי' וז"ל ומיהו כפי מה . . . דיני גיטין וקידושין כדיני ממונות . . . מה שכתב לעיל דגיטין וקידושין כד"מ ע"כ ועל אלו הדברים הוא מה שציין מר ניהו רבה . . . ז"ל תיקן דבריו במה שכתב בבד"ה.

ומ"ש בסוף ד' ח' ע"א וז"ל ולע"ד הדבר ברור דגם להקת הראשונים דפסקו כמ"ד דע"א בקי' הוי . . . איסורין דודאי ס"ל דל"ב דרישה וחקירה מדאו' וע"ע בתשו' מוהר"י מטראני ז"ל המובא בס' בשמים ראש . . . מר ניהו רבה יצ"ו לפי מ"ש ובירר בכתיבת ניר אחר דס"ל ללהקת הראשוני' דס"ל כן דע"א בקי' . . . אנכי הפעוט כעת לא זכיתי לדב"ק בזה. ומה שציין על . . . כעת אינו מצוי איתי.

. . . בריש ד' ח' ע"ב דאפשר לומר כפי דברי ה' המאירי . . . שבברצלונא . . . אפי' שיש צד רמאות. דנר' דגם לענין דרישה וחקירה אין צריך . . . בפני בע"ד . . . הרדב"ז בתשו' ר"ח סי' ע' אני בעניי. . . דאין לדקדק כן . . . סופו וז"ל וכיון שכן שדעת כל הראשו' הנ"ל ואח' שוה לד"מ דל"ב דרישה וחקירה . . . קיימת כן נמי בעידי קי' וכ"כ קרית מלך רב דס"א ע"ש . . . מ"ש שכ"כ הקרית מלך רב דס"א . . . עידי קי' דשם הביא דברי הש"ך שכתב בדני ממונות . . . והוא ז"ל פליג עליו . . . עידי קי' ג"כ זאת היא צריכה רבא דלכאורה נר' דאינו כן מאחר דאעיקרא בקי' אי בעי' דו"ח. . . דבעי דרישה וחקירה וגם מצינו דאיכא דס"ל דאף דהסוברים בקידושין דלא בעינן דרישה וחקירה היכא דאיכא רמאות בעי דרישה וחקירה . . . דל"ב דרישה וחקירה זאת שנית דגם היכא רמאות לא בעינן דרישה וחקירה. ולא עוד אלא גם היכא דליכא . . . חוששין לקדושיו אמרי' דחוששין לקי' שחוששין לעדותו. ונאמר ג"כ . . . דגם . . . עדותו בטילה וסברת הש"ך זו יש דחששו לה ואפי"ה אנן נקום . . . שכן חולקין עליו בע"א בקי' שכן ס"ל בקי' דל"ב דרישה וחקירה והגם . . . של החומרות . . . האלו זה לע"ד צריכא . . .

על מ"ש בד' ז' סוף ע"א גם המש"ל בהל' גניבה פ"ג ה"ח כתב דדין זה הוא בד"ן שהרי עד שא"י בחקי' כתב הרא"ש ז"ל שעדותו עדות אלמא ל"ב עשאי"ל ע"כ יעו"ש. ואנכי הדל רואה דמהמש"ל אין להביא ראיה ממנו דדחה דברי הש"ך ז"ל דעם שכתב בתחי' כן דבד"מ ל"ב עשאי"ל והביא ראיה לזה מדברי הרא"ש שעד שא"י בחק"י עדותו עדות מ"מ שוב אח"כ הביא דברי הש"ך דס"ל בהיפך ולא דחה סברתו דנדחק לדבריו מסברת הש"ך ז"ל במה שכתב אליביה דרש"י ז"ל. ושוב כתב דאף דנימא דרש"י אזיל בסברת הריב"ש ז"ל שהם נגד דברי הש"ך ז"ל עכ"ז תמה דהדין הוא תמוה בעיניו וכו' והניח בצ"ע. באופן דמהמש"ל אין מדבריו ראיה דס"ל היפך דברי הש"ך וכאמור. וכ"ז הוא אם נאמר דבדברי המש"ל איכא ט"ס דשם כתב וז"ל ומ"מ לא אפשר לומר וכו' ונאמר דתיבת לא ט"ס וכצ"ל ומ"מ אפשר לומר וכו'. אבל אם נאמר דבדברי המש"ל ליכא ט"ס וצריך להיות ומ"מ לא אפשל לומר וכו' נראה יותר דהמש"ל הוא אזיל לסברת הש"ך ז"ל יותר ממאי דכתב הריב"ש ז"ל והיינו דאומר דלא אפשר לומר כס' הריב"ש דבד"מ ל"ב עשאי"ל והביא ראיה לזה מדברי הרא"ש. וע"ז כתב והביא דברי הש"ך ז"ל דס"ל בהיפך והוכיח דגם בכ"מ בעי עשאי"ל. ושוב כתב דאף דנימא דרש"י הוא קאי בשי' הריב"ש עדיין קשה וכו' ע"ש. ועיין בס' דברי יוסף אירגאז ז"ל בסי' ט"ו דכתב שם שאין בידי להכריע אי כהריב"ש או כהש"ך ע"ש.

גם מ"ש שם דהכי מפורש יוצא ממ"ש הר"ן בחי' רפ"ק דסנהדרין וז"ל החכמים תקנו וכו' ע"כ. גם את זה לא ידענא מהיכן הוציא המפורש בדבריו אלו דס"ל היפך סברת הש"ך דבדיני ממונות ובדין מרומה אם אירע שנחקרו העדים ואמרו שא"י דעדותן קיימת. דמלשון דהביא מר ניהו רבה יצ"ו וגם בשאר לשון הר"ן ז"ל שהובא לא נזכר שם כ"א דבדיני ממונות ל"ב דרישה וחקירה ולא נזכר שם מענין דין מרומה ולא מעניין שאם אירע שחקרו ואמר איני יודע דמהני היפך ס' הש"ך ז"ל לא נזכר בפי' ולא ברמז. ובמאי דקאמר שם דאם היו צריכין דרישה וחקירה לא יכונו עדותן בבדיקות וחקירות ויפסיד המלוה ע"כ לא נרמז דין הש"ך הנ"ל. כ"א מרמז בדבריו אלו דלא יכונו עדותן דזה אומר בשעה פ' וזה אומר בשעה פ' ועי"כ יפסיד המלוה ולכן תיקנו דל"ב דו"ח. אבל לא נרמז בדבריו אלו דעכשיו שתקנו דל"ב דרישה וחקירה אם אירע שהב"ד חקרו ואמר שא"י שעדותו עדות דל"ב עשאי"ל היפך דברי הש"ך ז"ל, ולע"ד דגם בדברי ה' המאירי ז"ל שהביאם רו"ם כת"ר אח"כ דנזכר שם בפי' ריו שאפי' איכא רמאות לא בעינן דרישה וחקירה. עכ"ז לא נכנס בדבריו דינו של הש"ך ז"ל דגם אם אירע שחקרו ואמר איני יודע דמהני היפך דברי הש"ך ז"ל דדינא זה דאפי' איכא צד רמאות ל"ב דרישה וחקירה הוא לחוד ודינו של הש"ך הוא לחוד כאשר הוא ידוע וברור.

גם מה שציין אח"כ לדברי הר"ן שכ"פ אחד המ' דס"ל דלא כהש"ך ז"ל. לא ידענא מהיכן מדבריו שם דס"ל דלא כדינא דהש"ך ז"ל. ועיין שם בדף ל"ב ע"ב בד"ה כאן בדין מרומה וכו' דהביא שם פירוש דבדין מרומה בעי דרישה וחקירה וכו' יעו"ש ולא נכנס בדינא דהש"ך ז"ל כלל. באופן דידיעתי אינה מכרעת בדברי הר"ן ז"ל אי פליג על הש"ך ז"ל או לא. גם בדברי ה' המאירי ז"ל כן הוא דאין ידיעתי מכרעת וכאמור.

עוד ראיתי בד' ז' ריש ע"ב דכתב דאף שהאשה מכחשת דל"ב דרישה וחקירה דומייא דד"מ ועוד דאי אין האשה מכחשת רק שמודה לדברי העדי' צריכה למימר וכו' ע"ש. ולדידי צריכה למימר לאפוקי מדברי הרא"ם ח"א סי' כ"ד ד' ל"ד סוע"ג דכתב וכד דייקינן שפיר אשכחן דלא אמרו זה אלא היכא שאין האשה מכחישתו וכו'. וכתב שם שכן ס"ל לר"י ושגם הרשב"א כן ס"ל יעוש"ב. והוא נר"ו בעצמו ציין ע"ד בסוף . . . שכתב וי"ל ע"ד הרא"ם ז"ל. וא"כ צריכה רבה למימר כן שהוא לאפוקי מדברי הג' הרא"ם ז"ל.

. . . שם שכ"ן ממ"ש הרדב"ז בסי' ע' דל"ב דרישה וחקירה היינו קודם שנישאת אבל אחר שנישאת צריך דרישה וחקירה והיינו אף בהכחישה . . . לא ידעתי מהיכן ברירא ליה לומר כן בדבריו שכן ס"ל דאף בהכחישה ל"ב דו"ח. שהרי דברי הרדב"ז האלו הם דברי הרשב"א דקאמר כן ובודאי דהג' הרא"ם ז"ל שכתב שגם הרשב"א כן ס"ל דהא דל"ב דרישה וחקירה דוקא היכא שאין האשה מכחישתו. יפרש דברי הרשב"א דקאמר דל"ב דרישה וחקירה היינו קודם שנישאת לאו למימרא דקודם שנישאת בכל גוונא בין מכחשת ובין אינה מכחשת ל"ב דו"ח. כ"א שיפרש בדבריו דקודם שנישאת ואינה מכחשת ל"ב דו"ח. משא"כ במכחשת דבעי דרישה וחקירה והוייא לה כמו אחר שנישאת דצריך דו"ח. ועיין שם בתשו' הרא"ם בד' ל"ה ע"ב שכ"כ עוד בפי' כן דתשו' הרשב"א לא שייכא בנ"ד כלל אי משום דבנ"ד האשה מכחישתו דבכה"ג מודה גם הרשב"א ז"ל דבעינן דרישה וחקירה כמו שכתב ר"י בהדיא כדלעיל ועוד מכיון שהוא דין מרומה וכו' ע"ש.

ברם מה שיש לעמוד על דברי הג' הרא"ם ז"ל במ"ש שם בד' ל"ה ע"א דאין שום פוסק שחולק ע"ז שכולם מודים דהיכא שהרגישו הדייני' שהדין מרומה דצריכים לחקור יפה יפה לבטל רמאותם ע"ש. דהרי מצינו ס' ה' המאירי ז"ל דנר' דס"ל דל"ב דרישה וחקירה אף בדין מרומה ועיין במשפ"ץ ח"ב סי' ע"ד ד' קע"ז ע"א דכתב דאפי' מ"ד . . דרישה וחקירה בנ"ד דנר' דהוי דין מרומה וכו' ולא יהיה חולק כ"א סברא אחת שהביא הרב"א וכאן יודה אחר שמכחישתו עיין בהרא"ם סי' . . . . שורש ע"ד וכמה רבוותא סברי והם רוב' דל"ב בעידי נשים דרישה וחקירה . . . דהביא דברי הרב"א ז"ל בסי' ז' דכתב וכן הסכימו כל הפוס' דעדי נשים אין צריך דרישה וחקירה . . . ותמה עליו במ"ש שהסכימו כל הפוס' בדבר שאנו רואים דרבו החולקים ונטה מוהרי"ק לסברתם . . . עמ"ש הוא בעצמו בסי' ה' דהוא פלוגתא כמו שהוא באמת יעו"ש.

[ שארית לדף מהכת"י לא יכולנו להעתיקו וחבל על דאבדין]

בד' ח' ע"ב כתב מר ניהו רבה יצ"ו ואף שהר' מוהרימ"ט ז"ל שם כתב דגם הר"ן סל"ה וגם ה' מוהרח"ש שם כתב דלא מצינו חולק ע"ז זולת הר"ן. ואין ספק שלא ראה דברי הרשב"א ואלו היה רואה לא היה חולק וגם הרפ"מ ח"ב סי' וע"ע בפ"מ ח"א סי' כ"ח וכ"ט עם שכתב ע"ד מוהרימ"ט דאינו נכנס בסוג ספק עכ"פ נר' דמודה הוא דהר"ן סבירא ליה הכי עכ"ד יצ"ו. ואנכי ראיתי שם דלא כתב שם דאינו נכנס בסוג ספק אלא אדרבא שם נר' בהיפך דבתחי' הביא דברי מוהר"י מטראני ז"ל דכתב דבעדי קי' וכו' דלית ביה כתובה לכ"ע כדיני נפשות דמיא ואף שהוכחשו בבדיקות עדותם בטילה והביא ראיה לדבריו בתשו' הרא"ש דכלל מ"ו וכו' ומה שיש לשאת ולתת בדברי מוהרימ"ט הללו כי לע"ד דעת אחרת יש בכוונת דברי הרא"ש וכו' לא זו אף זו אף שנניח לכוונת הרא"ש היא כמו שפי' מוהרימ"ט אכתי הרשב"א והריב"ש חולקים על הרא"ש דלהרשב"א והריב"ש עידי קי' לד"מ מדמינן להו וכו' אמנם על כל אלה דעת הרב מוהררימ"ט מסתיין לסניף דלפי דעתו בהרא"ש אם הוכחשו בבדיקות עדותן בטילה. ומה גם דהר"ן בתשו' אית ליה בפי' דעידי קידושין לעידי נפשות מדמינן להו והרב מוהרח"ש שקיל וטרי בדברי הר"ן וכו' כ"ש דבנ"ד דאפשר דאיכא בהכחשתם נפקותא לענין דינא כדכתיבנא לעיל דבכגון דא לכ"ע עדותן בטילה והך טעמא נ"ל טעמא תריצא להקל בקי' דנ"ד עכ"ד בסי' כ"ח וגם בסי' כ"ט כתב וז"ל ואף דנימא הכי דאין בב' הכחשות הללו הנז' נפקות' לענין דינא דלדברי שניהם מקו' כדכתיבנא אכתי הוכחשו בבדיקות מקרי כיון שלא כיוונו עדותן ואשכחן למוהר"י טראני ז"ל וכו' והביא ראיה מתשו' הרא"ש וכו' ואף לע"ד אחרי נשיקת עפרות רגליו אין ראית הרב מתשו' הרא"ש וכו' על כל אלה מסתיין דלדעתו וכו' ולדבריו בנ"ד עדות העדים הללו בטילה מכח ההכחשות הנז'. ונהי דאלמלא הוו טעמים אחרים להקל בנ"ד מהך טעמא לבד לא היה ראוי לבטל עדות העדים הללו להקל בקי' הללו. אך עוד לאלוה מלין להקל בנ"ד בקי' לאה הנז' מטעמי תריצי אחריני וכו' עכ"ד.

גם בפ"מ ח"ב סי' ב' ד' ח' ע"ג הביא לדברי מוהרימ"ט בתשו' סי' ל"ח ד' מ"ח סוף ע"ב דכתב דעידי קי' דין ד"ן אית להו והביא ראיה לדבריו מתשו' הרא"ש ומדברי הר"ן וא"כ אף אם הוכחשו בבדיקות עדותן בטילה וכו' והאריך שם וביאר דאין ראיתו מכרעת וכו' ועכ"ז בסוף חשש לדבריו כאשר יעוש"ב.

ומ"ש עוד שם דלע"ד נר' דגם הר"ן מודה לדברי הרשב"א וסי' לענין דרישה וחקירה דל"צ וכו' כעת עיקר דברי הר"ן בשורשם לא ראיתי אותם יען דתשו' מוהרימ"ט לא נמצא איתי. אולם אח"כ ראיתי בס' מגיד מראשית ח"ב סי' ג' בד' יו"ד שהביא דברי מוהרימ"ט וראיתו מדברי הר"ן דפ' מי שאחזו וראיתי דברי הר"ן שם בשורשם וראיתי דיש מקום לפרש כן מכח דיוק דבריו שכ"כ שם וז"ל זה היה מעשה ואמרו אין מצטרפין דאע"ג דלגבי ממון קי"ל בפ' ז"ב ד' ל' דהלואה אחר הלואה והודאה אחר הודאה מצטרפין לגבי אישות דשייך בדיני נפשות בבת אחת בעי' להו ע"כ. הרי מדיוק לשונו נראה דדוקא לענין צירוף אמרה הר"ן ז"ל. משא"כ לענין דו"ח אמרי' דס"ל דל"צ ובפרט דראינו לו להר"ן ז"ל בעצמו בחי' רפ"ק דסנהדרין דכתב כן בפי'.

. . . שע"ר דכתב על דברי מרן ז"ל במ"ש בתשו' וכו' דמ"ש דל"ב דרישה וחקירה הוא כדי להחמיר ולהצריכה גט. ומ"ש דבעי דרישה וחקירה היינו להחמיר דע"י הדרישה וחקירה יוצא חומרא דבעיא גט וכו' זת"ד יע"ש בסי' ד' ע"ש ואנכי הרואה בדבריו המה הם עיקרם בס' דב"מ חאע"ה סי' כ"ח ד' קנ"ג ע"א וע"ג שכתב כן והוב"ד ג"כ בס' באר מ"ח מוצירי ז"ל בסי' י"ב בד"ח ע"ד ולא היה לו לכתוב כן מדעתו. ועיקר זה חילוק הוא מהכנה"ג חאה"ע סי' מ"ב הגב"י אות ן'. דשם הביא דברי הסוברים דבגיטין וקידושין צריך דרישה וחקירה ודברי החולקים וגם הביא דברי מרן בתשו' סי' ה' דכתב מי יקל וכו' ודברי מוהרימ"ט דמצריך בגיטין וקידושין דרישה וחקירה ויצא לחלק בחילוק זה דאזלינן לחומרא וכו' יעו"ש. ודברי מרן ז"ל בתשו' סי' ה' שכתב מי יקל וכו' לא נעלמו מעיני קודשו של הכנה"ג כמ"ש ה' דב"מ שם בד' קנ"ב ע"ד שכתב עליו ולא זכר ש'ר דמרן עצמו בסי' ה' כתב ע"ד הרשב"א וכו' ולא העלה דבריו אלה על ספרו ע"ש. דכבר הכנה"ג ז"ל הביא דבריו בחאה"ע וכנ"ל. ולע"ד דבהחילוק שכתב הכנה"ג הנ"ל ממילא מובן התירוץ שכתב הדב"מ על דברי מרן ז"ל הגם שהכנה"ג לא כתב כן לתרץ דברי מרן אהדדי כאשר יראה הרואה והנך רואה דדברי אלה הם דברי הרבנים שהובאו בס' כדי"ל ח"ב חאה"ע סי' ח' שהביאו דברי מרן ז"ל שכתב מי יקל וכו' וכתבו דדבריו משוללי הבנה אף דמרן החבי"ב הבין דדוקא להחמיר קאמר מ"מ המעיין יראה דצריך עיון רב וכו' ע"ש.

ועיין בס' מוהר"מ אלשיך ז"ל סי' ק"ד דכתב דאפי' למאן דמשוה עידי קי' לד"מ גמר' ערוכה היא פ' אד"מ דאפי' בממון אי הדין מרומה צריך דרישה וחקירה וכו' אך הנה מהדבר הזה החרשתי אחר שכבר נעשה ולא יתבטלו העדיות מפני כך ע"כ.

ועיין בשו"ת מוהריב"ר ז"ל ד' ס"ב ע"ג דכת' וז"ל ומ"ש עוד דבדימ"ר שאפי' שלא נעשה בו דרישה וחקירה אין עדותם בטילה איני יודע מנ"ל הא שאם הריב"ש ז"ל כתב שאין צריך כ"כ דרישה וחקירה כד"ן סו"ס מה שצריך הו"ל כד"ן למה שצריך לעשות בו דרישה וחקירה דלדעת הרמב"ם ז"ל דימ"ר שוה לד"ן לדרישה וחקירה ע"כ.

ציוני משכה"ר. מוהרימ"ט ח"א סיקל"ח מוהריט"ץ סי' כ"ט וד"ן כנה"ג אה"ע סי' מ"ב וי"א שם וכנה"ג ס"מ סי' ל"ו באריכות מוהרח"ש בתשו' סי' ל"ד שו"ת דברי יוסף סי' ט"ו.

ועיין בתשו' מוהריט"ץ סי' כ"ט דהביא שם בדין קי' אי בעו דרישה וחקירה או לא והביא דברי הריב"ש דל"ב דרישה וחקירה כ"א דוקא היכא דאיכא דימ"ר . . . לא דמי לד"ן ממש דבד"ן אם אמרו א"י בטלה עדותן אלא שיש לדיין לחקור בדימ"ר כל מאי דאפשר ושהביא ראיה לדברי הרא"ה והר"ם מקוצי ז"ל ושוב הביא תשו' הרשב"א סי' אלף ר"ט דכתב דבודקין עידי נשים בדרישה וחקירה והאריך בהם והק' דדבריו אלו הם סותרין דבריו שבסי' תקס"ו דכתב דכל הגאו' והאח' פסקו דאין בודקין בעידי נשים בדרישה וחקירה והצ"ע. ועיין בס' דב"מ סי' כ"ז בח' קנ"ג על מ"ש עליו וסיים דמ"מ נקטי' דגם הרשב"א ז"ל סבר דבדימ"ר צריך דרישה וחקירה והיה אפשר לומר דבכל גוונא דבעי דרישה וחקירה כד"ן וכי היכי דהתם אי אמרו א"י בטלה עדותן ולפי"ז פליגי אהריב"ש. ואפשר דלא פליג עליה דמאי דבודקין בדימ"ר לא הוו כד"ן בכל מילתייהו אלא דוקא להוציא לאור משפט אולי מתוך כך יחזרו בהם לא שאם יאמרו אין אנו יודעים וכו' נקטי' מכל מאי דכתיבנא דעידי קי' ל"ב דרישה וחקירה אם לא בדימ"ר וא"כ בנ"ד דימ"ר ובעו דו"ח. ותו איכא טעמא רבא אפי' אי לא הוי דימ"ר ואפי' אי מדמינן להו לד"מ בנ"ד בטלה העדות שהכחישו העדים זא"ז בחקירות וא"כ ליכא מאן דפליג דאם הכחישו זא"ז בחקירות אפי' בד"מ בטלה עדותן ע"כ.

ועיין בס' דברי יוסף אירגאז ז"ל בסי' ט"ו דכתב דאפי' לס' הפוס' דעידי גיטין וקידושין לד"מ מדמינן להו דל"ב דרישה וחקירה מהו היכא דאיכא הכחשה כ"ע מודו דצריכים דרישה וחקירה כמ"ש הרא"ם ס"א סי' כ"ד ומוהריב"ל ח"א ד' קל"ט.

ומ"ש מר ניהו רבה יצ"ו בסוף ד' ט' ע"א לפרש דברי הרב המאירי ז"ל במ"ש וכ"ש אם נמצאו שאר דבריהם מכוונים חוץ מן הזמן שהרי לא תקנו זמן בקי'. דהק"ל דמאי כ"ש דקאמר כיון דעכ"פ אין הזמן מכוון. ופי' דר"ל דאפי' אי הוה בעי דרישה וחקירה מ"מ אם חקרו אף דאין הזמן מכוון לא איכפת דלא בעינן עדות שאתה יכול להזימה וכדמוכח מש"ס דיבמות פ' ד"א דל"א ע"ב דלא תקנו זמן בקי' דאעפ"י שהעדים אינם זוכרים באיזה יום היו הקי' דלא איכפת והקי' קיימים וגדולה מזו כד' מדברי ה' המאירי ז"ל דאפי' אם הזכיר הזמן ואינו מכוון שיש לקבל עדותן וכ"ש כשאינם זוכרים עכ"ד יצ"ו. ואחר המחילה רבה אמינא שלפי"ז דברי ה' המאירי שכתב בסוף ואלו היו צריכין דרישה וחקירה היו מצריכים בהם זמן מן התורה. דברים אלו לא יהיו מקושרים עם הדברים הקודמים להם במ"ש וכ"ש אם נמצאו שאר דבריהם מכוונים חוץ מן הזמן. שהרי לפי מה שפי' האדון בדבריו הוא שמ"ש וכ"ש אם נמצאו וכו' היא לחלוקת אי נימ' דבעי דרישה וחקירה וחקרו ונמצא דאין הזמן מכוון עכ"ז לא איכפת דלא תקנו זמן בקי' דל"ב עשאי"ל. וא"כ מהו שמסיים אח"כ ואומר ואלו היו צריכי' דרישה וחקירה היו מצריכים בהם זמן. מאחר דמקודם לזה קאמר דאף דבעי דרישה וחקירה עכ"ז לגבי הזמן אם אינו מכוון לא איכפת דלא תקנו זמן בקי'. והוו דבריו אינם מקושרים וגם סוף הדברים אינם מכווני' עם תחילת הדברים. ולע"ד דדברי ה' המאירי ז"ל הם בשופי דבתחי' קאמר דבגיטין וקידושין ל"ב דרישה וחקירה ואפי' בדימ"ר שכיוצא בו בד"מ צריך דרישה וחקירה בגיטין וקידושין אינו כן דל"ב דרישה וחקירה וכ"ש דל"ב דרישה וחקירה היכא דבלא דרישה וחקירה מאליהם ומעצמם נמצאו שאר דבריהם מכוונים חוץ מן הזמן דזה פשי' דל"ב דרישה וחקירה ונתן טעם למ"ש חוץ מן הזמן והיינו דלגבי הזמן לא קפדינן ולא איכפת בין אם הוא מכוון או לא שהרי לא תקנו זמן בקי'. וא"כ לגבי הזמן לא יאמר כ"ש. משא"כ לגבי שאר דברים יאמר כ"ש והיינו שאפי' בדימ"ר שאין דבריהם מכוונים עכ"ז ל"ב דרישה וחקירה מכ"ש דל"ב דרישה וחקירה אם נמצאו שאר דבריהם מכוונים. ושוב הביא ראיה לדבריו דבקי' ל"ב דו"ח דאלו היו צריכים דו"ח היו מצריכים בהם זמן זהו הנלע"ד בכוונת דבריו ז"ל. דכפי פי' זה יוצא דהא דלא איכפת לן בזמן הוא משום דל"ב בקי' דו"ח והט' דלא תיקנו זמן בקי'. משא"כ אי הוה בעי בקי' דו"ח היה צריך ג"כ שיהיה הזמן מכוון ושיתקנו זמן בקי'. ולא כאשר כתב רו"ם כת"ר יצ"ו דאף אי הוה בעי בקי' דו"ח עכ"ז אף אם הזמן אינו מכוון לא אכפת לן.

ועיין בשו"ת מוהריט"ץ ז"ל סי' כ"ט בנדונו דיש הכחשת זמן בין העדים דשקיל וטרי טובא בזה אי עדותן בטילה דחשיבי הכחשה בחקירות דלכ"ע אפי' בכ"מ עדותן בטילה והביא דברי הריב"ש דסי' רס"ו והאריך בהם יעוש"ב. דנראה דלא ס"ל כס' המאירי ז"ל דבזמן אפי' שלא יהיו מכוונים דבריהם לא איכפת לן. וגם לפי דבריו שם גם הריב"ש ז"ל לא ס"ל כס' ה' המאירי ז"ל. ובודאי דבזמניהם עדיין לא נדפס ס' המאירי ז"ל. ועיין בס' שו"ת מוהריב"ר ז"ל בד' ס"ז סוף ע"ב דכתב בשם הנ"י בפ' זה בורר והר"ן ז"ל דהכחשה במקום או בזמן או בגוף העדות עדותם בטילה ולא ראיתי שום חולק על זה עכ"ד יע"ש. ובס' נדי"ל ח"ב חאה"ע סי' ח' בד' פ"ח ע"ד כתבו הרבנים שם דהגם דהמאירי בשלהי יבמות כתב דהוי קי"ל מד"מ כבר רב' בתשו' הנז' דחה דבריו והכנה"ג אה"ע סי' מ"ב הגב"י אות ן' ונ"א אייתי להקת הפוס' דפליגי בזה ע"ש.

ועיין בס' לח"ר סי' כ"א בד' י"ב ע"ב דכתב וז"ל חמישית שאין כאן אלא ע"א דהעד הב' הוא עד מפי עד ואינו כלום וקי"ל דהמקדש בע"א אין חוששין לקי' ואע"ג דאמר הא' בפני ובפני חבירי היו הקי' וכתב ה' בעל ת"ה דכ"ע מודו דכה"ג חוששין לא משגחינן בהאי סברא דהרשב"א חלוק עליו וכדכתב הרב"י בא"ה סי' מ"ה. וקשיא לי ע"ד בעל ת"ה דא"כ מאי מקשה בגמ' פרק האומר למ"ד המקדש בע"א אין חוששין לקי' ממתני' דהאומר לאשה קדשתיך וכו' ואמרו שם אי איכא עדים וכו' אלא לאו בע"א ולדידיה לוקמה בע"א שאמר בפני ובפני חבירי קידש דבהא כ"ע מודו אלא ודאי דמאן דאית ליה אין חוששין לקי' אפי' שיאמר בפני ובפני חבירי קידש קאמר. ועוד דאפי' לדברי הרב בעל ת"ה מוכח מהאי תשו' דהיכא דהאשה מכחשת לא משגחינן יעו"ש א"כ נראה דאין כאן אלא ע"א ואין חוששין לקי'. אלא דמצד אחר יש להחמיר דמ"מ הוי קול דהוחזק בב"ד וכו' יעו"ש שהאריך וכתב דמאחר שהעד הב' שהוא יוסף פארדו קיים אומר אני שאל יתירו אשה זאת עד אשר יחקרו ב"ד את יוסף הנז' ואם יאמר שלא היו דברים מעולם מה שאמר העד בשמו אשה זו מותרת ואם יאמר כדברי העד הראשון אשה זו . . . מפני הספקות שנפלו בעדות ע"כ.

ובעיקר קי' של ע"א עיין בס' ישמח לב סי' י"א דף כ"א סוף ע"ג וע"ד שהובא שם בשם פוסק מוהר"י פאריינטי להקל אי איכא הכחשה ביניהם. מחמת דאיכא רעותות אחרות והביא שם הפוס' שמקילין בקי' בע"א ע"ש. והשמ"ח ז"ל בד' כ"ג ע"ד האריך והביא בשם כמה פוס' שהחמירו וציין על דברי ה' מ"מ ח"א חאה"ע סי' ה' וס' חיים ושלום סי' כ"ב שהאריכו בזה להחמיר. ושם הביא בשם ה' משחא דר' ח"ב דקנ"ו שנהגו להתיר בתונס יע"א וגם הג' חקרי לב סו"ס פ"ד נטה להקל בא"י שקבלו הוראות מרן ז"ל עכ"ז . . . . היש"ל האריך להחמיר יעו"ש ועיין ג"כ בקי' ע"א בס' הנז' בסי' ז' בד' י"ד ע"ד בתשו' ממוהר"ח רומאנו ז"ל. ומה שכתב ע"ד היש"ל ז"ל בד' ט"ז יעוש"ב. ועיין ג"כ בתשו' מוהר"ם אלשיך ז"ל סי' ק"ד שכתב דקי' בע"א המה גם בהכחשה לאו כלום הוא ע"ש.

גם אחר זמן רב ראיתי בס' מטה לחם אה"ט ח"א סי' י"ט שהאריך בהאי דינא דבקידושין לא בעינן דו"ח ואתייא מכללא הביא מדברי מרן החבי"ב ז"ל מ"ש בס' בעי חיי אה"ע סי' ט"ו דכ"ד וז"ל דאפי' אם נניח דאף בגוונא דנ"ד יש מצריכים דו"ח מ"מ נ"ד אינו נכנס בסוג זה דע"כ לא נחלקו הפוס' אי בעי' דו"ח אלא כשחזר בו העד דמר ס'"ל כיון שאין צריך דו"ח ונתקבלו עדותם בב"ד וכו'. אבל כל שאין חוזר בו העד ממה שהעיד ועומד בדבורו הא' לכ"ע הוייא מקודשת והכא בנ"ד העד עומד בדבורו יעו"ש. ועוד הביא דבריו מ"ש בכנה"ג סי' מ"ב הגב"י אות ס"א וכו' ודבריו באות כ"א שכתב כיון שאין בודקין עידי נשים בדו"ח אם נתקבל הערות בפני הדיוטות שאינם בקיאים בדו"ח שוב אינם יכולין לחזור ולהעיד וכו' ע"ש ומדברי הכנה"ג הנז' הקשה על מצות כהונה שעשה זה אי בעי' דו"ח וכו' לספק להתיר וכו' וכו' והאריך להביא דברי ה' יצחק שרים וה' עולת איש ז"ל עש"ב.

---

---

שולי הגליון

---

---

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף