מילי דעזרא/חושן משפט/יא
|
< הקודם · הבא > |
עיין בש"ע (ח"מ סי' ר"ה סי"ב) אונס שהוא מבטל המקח באונס דאתי ליה מאחריני וכו' ודוקא שאנסוהו למכור אבל לא אנסוהו למכור אלא ליתן מעות ומחמת שלא הי"ל המעות הוצרך למכור לא הוי אונסא וזביניה זביני ע"כ. וכתב הרב באה"ט שם בסק"כ דהיינו דוקא כשמכרו לאחרים אבל לגזלן עצמו לא מהני כשמסר מודעא דע"כ האונס בא מחמתו. ש"ך. והפ"ת שם בסק"י כתב ע"ז ועיין בתשו' בית שמואל אחרון חאה"ע סי' יו"ד מ"ש בזה. וס' בית שמואל הנז' אינו מצוי אתי. ואנכי הרואה דמדברי מוהרש"ך ז"ל בסי' קנ"ג שהביאם ה' נבחר מכסף להרי"ף ז"ל בסי' ק"ו מוכח שהם נגד דברי הש"ך הנ"ל. דשם בנבחר מכסף בנדונו ברבקה שהוציאה שט"ח על פרנסי העיר והשיבו לה דהשט"ח נכתב באונס ראובן שהפסיד סך על עסקי הקהל ואנסם שיכתבו שט"ז לרבקה ותפטרנו ממה שנתנה בידו דהעלה מכמה טעמים דהאונס אפי' אם יהיה מודעא אינו אונס. והן בכלל הביא מ"ש הטור בסי' ר"ה והוא מה שפסקו מרן ז"ל בש"ע הנז"ל וכתב גם מוהרש"ך נר"ו סי' קנ"ג כ"כ וז"ל יראה דאיכא לפלוגי ואמרינן דמתנה זו קיימת דאגב אונסיה גמר ומקני דמאי דאמרינן תליוהו ויהיב לה לא הוי מתנה היינו היכא דאנסוהו ליתן המתנה אבל היכא דלא אנסוהו על המתנה אלת[1] שעמד עליו אנס להורגו או מזיקו והוא נותן לו קרקע או דבר אחר להנצל מהאונס גמר ומקני וכמו שחי' מוהריק"ו ותפס בסוף דבריו מט' האונס אין מקום לפוטרו אדרבא איכ"ל אגב אונסיה גמר ומקני עכ"ל. וא"כ ה"נ בנ"ד כיון שלא היה אונסם אלא שיפרעו לו הפסדו והם במקום נתינת המעות נתחייבו לאשה כדי שתפטרנו לראובן אין כאן אונס ואדרבא אגב אונסא גמרי ומשתעבדי לה וכו' עש"ב. הרי לך מבואר בדברי מוהרש"ך ז"ל דס"ל דאפי' לגזלן עצמו גמר ומקני וכו' היפך דברי הש"ך ז"ל.[2]
ועיין שם בנבחר מכסף בסוף התשובה דכתב דהמפחיד בדבר שאינו בידו אלא שימסרהו ביד האומות שיפסידוהו ממון שלא כדין אין זה אונס שמא הגוים עצמם לא ירשיעו להפסיד לזה ממון שלא כדין בשביל זה ע"ש. ועיין בסי' ר"ה שכתב מרן בש"ע ס"ז או שהפחידו בדבר שאפשר לו לעשות וכ' מור"ם ז"ל בהגהה מיהו י"ח וס"ל דאם הפחידו לאו כלום הוא דעביד אניש דגזים ולא עביד מוהריק"ו שורש קפ"ו. וכ' הבאה"ט סקי"ג אפי' למ"ד דאונס דהפחדה לא הוי אונס היכא דגזים בדבר דמורה היתרא כגון בפלוגתא דרבוות' דהמוחזק זוכה מטעם קי"ל וזה מגזם אותו שיוליכנו בערכאות ויוציאנו מידו הוי אונס לחם רב סי' ל"ז. וה' נבחמ"כ שכתב חילוק הנז"ל הוא גם לדעת ר"ח וסי' שאמרו שאם הפחידו הוי אונס עז"א דזה אינו אלא בדבר שמפחידו בדבר שבידו לעשותו כלו' וכו'. ועיין בס' שערי רחמים חיו"ד סי' א' בד' ב' ריש ע"ב דכתב דאע"ג דיכול המוחזק לומר קי"ל כר"ח ודעי' דאונס דהפחדה חשיב אונס וכמ"ש ר"ב ז"ל בתשו' סי' י"ו דמאחר שהרבה נביאים מתנבאים כדברי ר"ח להם שומעי' דאפי' יהיה המגזים יר"ש וכו' מ"מ ה"ד היכא דהפחידו בפיו ובשפתיו לעשות בו משפט כתוב אם לא יודה במה שהוא רוצה. אבל במה שחושב בלבו ומור'א ל'ו יעלה על כרעיו ועל קרבו שמא יוליכהו בעש"ג הא ודאי לאו אונס מיקרי כלל ע"ש. ולפי דברי ה' נבחמ"כ גם שאמר שיוליכנו בעש"ג לא הוי' אונס שמא הם עצמם לא ירשיעו להפסיד וכו'. ויש להעיר על השע"ר ז"ל דלמה הוצרך לומר דיכול המוחזק לומר קי"ל כר"ח ודעי' דאונס דהפחדה חשיב אונס דמאחר שהרבה נביאים כוותיה וכו'. כיון דמרן ז"ל בש"ע ס"ז כן פסק שהפחידו בדבר שאפש"ל לעשותו הוי אונס. ואנן בתריה דמרן ז"ל גררירן ע"כ אשר יאמר כי הוא זה מעתה אין לו לחלק חילוקו הנז' ולבוא משום דיכול המוחזק לומר קי"ל וכו' מ"מ ה"ד וכו'. דחילוקו הוא אתי שפיר ע"ד מרן ז"ל בפשיטות והוא ברור וצריך ישוב. והנראה לי לישב דדברי תשו' היא באה למקומות דאית להו טענת הקי"ל המובאי' בשאלתו ותול"מ.
- ↑ צ"ל אלא. הערת המלבה"ד.
- ↑ בעיקר קו' רבינו שמא יל"ש דכל מש"כ בשו"ע איירי התם דלעולם הוצרך ליתן מעות אלא דמחמת המעות הוצרך למכור ולכך היכא דמכר לגזלן י"ל דלא הוי מכר מאחר דעיקר המכירה הוי בע"כ והגם דכלפי נתינת המעות הוי נתינה גמורה אולם המכירה נעשתה באונס דלעולם י"ל דהיכא דאיכא אונס הוי נתינה גמורה אולם מדיני המכירה י"ל דסו"ס זוזי אנסוהו ומאחר דליכא אונס בעיקר המכירה לא מהני אולם בההיא דעמד עליו אנס להורגו וכו' הוי נתינה גמורה מאחר דנתן זה לאנס עבור שלא יזיקנו. [משא"כ התם דמה שהאנס מקבל ממנו הקרקע א"ז מחמת האונס שאנסו דהא לא אנסו לזה ואף האנס אינו קונה ממנו הקרקע בעבור האונס אלא האנוס מצ"ע מעמיד הקרקע בכדי שיהיה לו מעות מחמת כן ולכך י"ל דלא הוי מכירה גמורה ודו"ק היטב]. הערת המלבה"ד.