מילי דעזרא/ח

סימן ח

עיין מוהרי"ט אלגאזי ז"ל בס' קהילת יעקב דף ע"ט דנסתפק בהא דבעינן אתרוג הראוי לאכילה דלכם הראוי לאכילתכם ולכן של ערלה ושל תרומה טמאה פסול אם נתערב אתרוג שאינו ראוי לאכילה באתרוג כשר שהוא ראוי ואינו ניכר מי משניהם הכשר אם יוצא י"ח אם יטול שניהם בזה אחר זה דממ"נ יוצא בכשר שבהם מידי דהוה למ"ש הפוס' לענין תפילין דרש"י ור"ת וכן לענין נתינת שני גיטין וכו'. או"ד שאני הכא דעיקר הפיסול הוא משום דבעינן הראוי לאכילה וליכא דכיון דהוקבע איסורא ומה"ת אסור לאכול שניהם מספק א"כ בשניהם לא קרינן לכם הראוי לאכילה. ופשיט לה מהא דפסחים שכח מה אמר לו רבו וכו' והחקרי לב בחיו"ד סי' צ"ו דחה ראייתו והוא פשיט לה דהיא בעיית הש"ס בעירובין דל"ו גבי עירוב דהיו לפניו שני ככרות וכו' דאסיק הש"ס בין לר"מ בין לר"י דלא מהני וכו' מכ"ש גבי אתרוג נמי דלא יצא ע"ש וה' בית השואבה דקנ"ד אות מ"ה הביא ראיותיהם ודחאם ע"ש.^[1] ועיין בס' שדי חמד מער' ד' מינים אות ה' שהביא דבריהם ע"ש.

וה' כמוהרי"ח ז"ל בס' רב פעלים ח"א חאו"ח סי' ל"ח^[2] כתב דהאמת עם הבה"ש ז"ל והוא הביא ראי' דמהני מש"ס דיבמות דף מ"א שאמרו הספיקות חולצות ולא מתיבמות וכו' והקשו הא אינם ראוים ליבום וכל שאינו ראוי ליבום אינו ראוי לחליצה וכו' ואמרו הא נמי ראויה ליבום דאם יבוא אליהו ויאמר דהא קדיש הרי זו בת חליצה ויבום היא, וא"כ גם לגבי ספק מוהרי"ט אלגאזי ז"ל אם יבוא אליהו ויאמר שזה אתרוג הכשר הוה ראוי לאכילה ואכיל ליה, וזו ראיה נכונה וברורה שאין עליה תשובה עכ"ל,^[3] ולדידי אחר המחילה רבה יש להשיב דאנן בעינן שבשעת המעשה שהוא רוצה לצאת בו ידי חובה שיהא ראוי לאכילה שיהא ראוי שיבוא אליהו באותה העת אזי בזה אמרינן דמקרי ראוי הוא כגון ההיא דקידש אחת מהשתי אחיות ואינו יודע איזה מהן קידש ומת אזי בהא אמרינן דחשיבה ראויה ליבום דאם יבוא אליהו וכו' דבכל עת וזמן החליצה ראוי אליהו שיבוא וכו' והוי כמ"ש כל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו,^[4] משא"כ גבי אתרוג דבשעה שהוא רוצה לצאת בו י"ח אינו בא אליהו כמ"ש רז"ל ואליהו אינו בא בערבי שבתות ויו"ט וגם יש מ"ד בשבת ויו"ט אינו בא ע"ע א"כ בזה לא אמרינן ראוי הוא לאכילה דאם יבוא אליהו וכו' דמאחר דבערב יו"ט אינו בא ולעת ערב מבעוד יום אינו ראוי לאכילה והו"ל ביו"ט מוקצה כיון שאינם ראוים לאכילה אסור לטלטלם ביו"ט. וגם ביו"ט אינו בא אליהו בשעה דנפיק ביה א"כ בכגון דא לא אמרינן דהוי ראוי לאכילה דאם יבוא אליהו ויאמר שזהו אתרוג הכשר ואינו דומה לההיא דקידש לשתי אחיות וכו' ולע"ד דתשובה ניצחת היא זו, גם עלה בדעתי בתחילה לומר דלא חשיב הוי ראוי דאם יבוא אליהו וכו' אלא במידי דהויא מדרבנן כגון ההיא דכל הראוי ליבום ראוי לחליצה דזו היא מילתא דהויא מדר' דאילו מדאורייתא הגם שאינו ראוי ליבום עולה לחליצה, אבל במילתא דהויא מדאו' כגון הא דאתרוג דמדאו' בעי' שיהא ראוי לאכילה מדכתיב לכם ובכאן הוקבע איסורא ואינו יכול לאכול שניהם מספק דספיקא דאו' הוא לא אמרי' בזה דהוי ראוי דאם יבוא אליהו, ואינו דומה לההיא דקידש לאחת מב' אחיות. אבל שוב הדרי בי מזה דנראה דגם ההיא דכל הראוי ליבום ראוי לחליצה הויא מדאו' וכן משמע מדברי התוס' ביבמות דצ"ב ע"ב בד"ה ואין מוציאין דעל מה שהק' רש"י ז"ל על לשון ראשון מדאמרו בהגוזל דק"י דהיכא דלא מצי עביד עבודה שליח נמי לא מצי משוי, כתבו התוס' בשם ר"י דאינה קושיא דשאני הכא אם יבוא אליהו ויאמר שהוא כהן היה ראוי לעבוד עבודה כמו חולה וזקן שנותן לאיזה משמר שרוצה הואיל וע"י הדחק ראוי לעבודה וכו' ע"ש בדבריהם.

ואגב גררא ראיתי לעמוד בהא דאם יבוא אליהו ויאמר, דהחיד"א ז"ל בס"ה ברכ"י או"ח סי' ל"ב הביא בשם מוהרמב"ח ז"ל ובני דוד בריש ספרו דכתבו דלא מבעיא בספיקא דדינא שאנו מסתפקים דאין לסמוך ע"ד נביא אלא בס' המציאות אם יבוא ויאמר כך המציאות לא סמכינן עליה, והקשה עליהם מכמה מקומות דמוכח דסמכינן ואמרו אם יבוא אליהו וכו' עש"ב,^[5] דת'ם אני מדוע לא הוק"ל עליהם ג"כ מהש"ס יבמות דמ"א דכל הספיקות חולצות וכו' שאם יבוא אליהו וכו' והוא ז"ל הביא ההיא דר"פ החולץ והתוס' שם הביאו להא דיבמות דמ"א והו"ל להק' מינה דהיא מוכחת בביאור דסמכינן אמציאות ויש לעיין בס' עין זוכר מערכת א' סיט"ו ועושה שלום בתחילתו.^[6]

ועיין בס' שדי חמד במער' גט סיכ"ו דר"ה ע"ג במ"ש בשם תפארת יוסף חאה"ע סי' י"ט שכתב דהא דאם יבוא אליהו היכא דליכא רק ספק דרבנן לא שייך הטעם דאם יבוא אליהו כיון דמדאורייתא כשר ע"ש.

ועיין בס' בית השואבה בדקמ"ה וקמ"ו דהביא מ"ש הרשב"א ז"ל דגבי אתרוג לא אמרינן הואיל אי בעי מתשיל וכו', דיש מזה ראיה למאי דדחיתי לעיל לדברי הרב כמוהרי"ח ז"ל במ"ש אילו בא אליהו וכו' דנר' דבעי' בשעה שיוצא בו ידי חובה שיהא ראוי הוא לצאת בו י"ח ובאותה שעה הוא אינו ראוי שאינו בא אליהו לא בשבתות ולא ביו"ט ולא בערב שלהם ולא אמרי' ביה לכם, ועיין ג"כ בבית השואבה דקנ"א ע"ב אות ל"ז.^[7]

אתרוג שלא פרע דמיו קודם החג מחנה אפרים ה' קנין משיכה סי' ב' כתב דלא קנה אלא מדרבנן וכו' וה' שמח נפש אות א' או"ח סי' ח' הבי"ד וציין ע"ד ה' קי"א ח"א סי' מ"ד והשו"מ מהדורא בתרא ד' ס"ג סיכ"ט ונפש חיה ח"א סי' מ"ב מ"ש ע"ד המג"א והנו"ב ופתח הדביר ח"ג דמ"ה ועיין בס' שאל האיש ש"ה חמ"א יצ"ו בסי'^[8] העלה להיותר טוב שיפרע דמיו קודם אך אף אם לא פרע קודם שפ"ד דיצא י"ח עש"ב. וכן ראיתי בס' הנד"מ ק"ק דברי זאב ח"ה דכתב דיוצא י"ח שפיר ע"ש.^[9]

שולי הגליון

↑ דהנה בגמ' בעירובין ל"ו ע"א איתמר וז"ל בעא רב שמואל בר רב יצחק מרב הונא היו לפניו שתי ככרות, אחת טמאה ואחת טהורה ואמר עירבו לי בטהורה בכל מקום שהיא. מהו תיבעי לרבי מאיר תיבעי לרבי יוסי תיבעי לרבי מאיר עד כאן לא קאמר רבי מאיר התם דליכא טהורה, הכא הא איכא טהורה. או דילמא אפילו לרבי יוסי לא קאמר אלא התם, דאם איתא דהיא טהורה ידע לה, אבל הכא הא לא ידע לה אמר ליה בין לרבי יוסי בין לרבי מאיר בעינן סעודה הראויה מבעוד יום וליכא וכו' עכ"ל הרי דמבואר דהתם ל"מ מה דהוא כיכר טהור כ"ז דאינו ראוי לאכילה. אלא דלכאו' נראה דיש לחלק דהנה התם הא דבעינן ראוי לאכילה הוא מאחר דאכן בעינן דיקיים בו אכילה ולכך מה"ט היכא דנתן העירוב במגדל ואבד המפתח וכו' לא אהני ליה העירוב מאחר דסו"ס אינו מקיים בו אכילה אכן גבי אתרוג לא בעינן דיקיים בו אכילה בפועל אלא דיהיה ראוי לאכילה ומאחר דחד מנייהו ראוי לאכילה אלא דלא ידעינן מהו א"ז ריעותא כשנוטלן זה אחר זה. הערת המלבה"ד.
↑ צ"ל ל"ה. הערת המלבה"ד.
↑ לכאו' י"ל דשאני יבום דהמחייב הוא הזיקה וסו"ס איכא זיקה אפי' במקום הספק משא"כ באתרוג דבעינן לכם וליתא ועי'. הערת המלבה"ד.
↑ אכן בפשטות היה מקום לבאר הסברא באם יבוא אליהו דענינו דאכן אין לדון הדבר כספק גמור מאחר דעומד לבירור וא"כ אפילו גבי אתרוג מהני מאחר דהגדרת הספק אינו ספק גמור דיש לדון בו כפי דיני הספיקות מאחר דניתן לפושטו [וע"ע ביבי"א ח"י או"ח סי' נ"ה] וא"כ לכאו' אין מקום לדברי רבינו דלעולם ל"ב בכדי לפשוט את הספק שיבוא אליהו אלא בעינן דיהיה בכלל ספק הראוי לפושטו וכל דעומד הספק להפשט הרי דאינו בכלל ספק גמור. אכן נראה דכל כוונת רבינו דהכא דבעינן לכם הרי דהגם דהספק עומד להפשט מ"מ אינו בכלל לכם ודברי רבינו אינם אמורים כלפי פשיטות ספיקות מכח הא דשמא יבוא אליהו אלא יסודו דבהגדרה של לכם בעינן שיעמוד לו ולכך היכא דהוי ע"ש וכו' הרי דחסר בהגדרת לכם מאחר דאין הספק עומד להפשט כלל בהאי זימנא ורק היכא דאינו עומד בע"ש דאז הדבר עומד להפשט הרי דחשיב בכלל לכם והגם דבדברי רבינו אין נראה דנחית להא אולם דו"ק בריש דבריו ותשכח וע"ע לקמן ד"ה ועיין ובהערה שם. אלא דיש לעיין בזה דהנה זה נראה דאי אכן היה אליהו בא בחג שפיר היה יוצא בזה יד"ח הגם דבזמן הנטילה לא בא אליהו וע"כ דרבינו נמי ס"ל דהא דאמרינן דשמא יבוא אליהו עיקרו זהו סברא בעצם הספק דאינו עומד כספק גמור מאחר דעומד להפשט ושפיר יד לדון בזה מדין לכם וא"כ נימא הכי דיהני אף מה דאפשר דיבוא אחר החג ושמא צ"ל דבעינן דבחג יעמוד הוא בתורת לכם מאחר דעיקר תשמיש האתרוג הוא בעבור החג וכעין סברא זו מצינו בשדה חמד ח"א מערכת ד' מינים סי' ג' אות ו' גבי מי שגזל אתרוג אי מצי א"ל אחר החג הש"ל כדאשכחן גבי חמץ והביא שם בשם חכם א' דר"ל דאתרוג אין לו שווי כלל מצ"ע וכל שוויו הוא רק בחד מחמת המצוה ומש"ה לא מהני ביה חזרה כיעו"ש ואכמ"ל. והנה מש"כ לדמות לכל הראוי לבילה וודאי דאין כוונת רבינו דדמי אהדדי מאחר דיש לחלק דסו"ס הכא חשיב ראוי לאכילה מאחר דקיים בו אכילה לאחר החג ונמצא דהאכילה קיימת בו מהשתא אלא דכוונתו דראיית הרב פעלים אינה ראיה ודו"ק היטב. הערת המלבה"ד.
↑ ומכל תיק"ו שבש"ס אין להק' דהתם בתורת הכרעה דאדם גדול מקבלינן ליה וכעי"ז כתב בברכ"י שם. הערת המלבה"ד.
↑ אכן בעיקר דברי החיד"א דס"ל דלא מהני היכא דיבוא אליהו אפי' בספק במציאות יל"ע בזה דהנה גבי שטר שנפל ליד דיין דמבואר בגמ' בב"מ ז' ע"ב דלא יחזיר כ' רש"י רש"י בד"ה לא יוציאוהו מידו וז"ל לא לוה ולא מלוה, עד שיבא אליהו, או עדים שראו מיד מי נפל עכ"ל והנה מהא דמדמי ליה היכא דיבואו עדים להיכא דיבוא אליהו נראה דכשם דעדים מהני ה"ה דלכשיבוא אליהו נמי יהני ועי'. [ועי' בקוב"ש בגמ' בב"מ ל"ז גבי שיטת ר"י דס"ל במנה שלישי דיהא מונח וכו' דביאר הא דאם יבוא אליהו היינו דיפחד לשקר בפני אליהו וממילא יודה על האמת ולכאו' לדבריו יל"ש דברי רש"י אלא דדוחק הוא דנראה מדברי רש"י דלאליהו איכא כוח בירור כעדים ואכמ"ל] עוד יל"ע ממש"כ רש"י בגמ' בב"מ דף ל"ז ע"ב גבי גזל ואינו יודע וכו' בד"ה ואם נטל לא יחזיר דכתב וז"ל ואם בא אחר ואמר שלי הוא, וסימן אינו נותן בו לא יחזירנו, שמא אינו שלו, וסוף הבעלים לבוא, ויביא עדים שהניחו שם, לפיכך יהא מונח ביד זה עד שיבא אליהו, דהאי לא יחזיר לא שיהא שלו קאמר, דהא מעיקרא באיסורא אתא לידיה אם הינוח הוא, אלמא מידי דמספקא לן דמאן נינהו צריך להניחו ביד מי שהוא, עד שיתברר הדבר וכו' עכ"ל הרי דמבואר דהדבר יכול לבוא לידי בירור וא"א כדברי החיד"א צ"ב סו"ד רש"י דכתב עד שיתברר הדבר וצ"ע. עוד יל"ע ממה שאמרו בגמ' מנחות ל"ב ע"א דאמר רבה אמר רב כהנא אמר רב אם יבא אליהו ויאמר חולצין במנעל שומעין לו אין חולצין בסנדל אין שומעין לו שכבר נהגו העם בסנדל, ורב יוסף אמר רב כהנא אמר רב אם יבא אליהו ויאמר אין חולצין במנעל שומעין לו, אין חולצין בסנדל אין שומעין לו שכבר נהגו העם בסנדל וכו' עכ"ל ומבואר להדייא דהיו שומעין לו וצ"ע בכ"ז. הערת המלבה"ד.
↑ ולכאו' ממש"כ רבינו לדמות זה לדברי הרשב"א גבי אי בעי מיתשיל וכו' דהתם הדבר אסור לגמרי ואיכא עליה חלות איסור גמור ומה דיכול להשאל אינו סיבה להתיר אולם גבי ספק יש לדון הספק דהוי מעין אריא דרביע עליה ומש"ה יש להתיר הדבר מאחר דסו"ס הדבר עצמו אינו אסור. ושמא צ"ל דהא דאי בעי מתשיל איירי בשבועה דהתם אין הדבר אסור אלא דממש"כ רבינו לדמות זה להא דאי בעי מיתשיל וכו' והתם וודאי דל"ש כלל לדון מדין אם יבוא אליהו ע"כ דדברי רבינו עיקרם מדין לכם דכל שאין אליהו יכול לבוא הרי דחסר בדינא דלכם. הערת המלבה"ד.
↑ חסר. הערת המלבה"ד.
↑ וע"ע בזה בשו"ת יבי"א חי"א חו"מ סי' י"ג דהאריך טובא בדברי המחנ"א [והנה מקור חידוש זה הוא מחמת דס"ל התם דקניין דרבנן לא מהני לדאורייתא ולכך קניין משיכה בלא דמים ל"מ ומייתי עליה ההיא דסוכה מ"ו ע"ב דלא לקני איניש לולבא לינוקא וכו' ולכאו' מאחר דתיקנו חז"ל דאיכא קניין לקטן אמאי לא מהני קניין הגדול וע"כ דקניין דרבנן לא מהני לדאורייתא עכת"ד. ולכאו' בפשטות יש לחלק דשאני קטן די"ל דגדר התקנה הוא קניין מחודש ובזה אכן י"ל דלא מהני לדאורייתא אולם קניין משיכה הגם דמקורו אינו מהתורה אולם מ"מ י"ל דגדר התקנה בזה הוא הרחבת אפשריות של מעשי הקניין דדאורייתא דכשם דמדאורייתא קניין כסף מהני דהא איכא גמ"ד הרי דה"ה קניין משיכה אולם קטן דחסר בגמ"ד הגם דתקון רבנן דמהני מ"מ אינו שווה לאלימות קניין מהתורה]. הערת המלבה"ד.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

[1] דהנה בגמ' בעירובין ל"ו ע"א איתמר וז"ל בעא רב שמואל בר רב יצחק מרב הונא היו לפניו שתי ככרות, אחת טמאה ואחת טהורה ואמר עירבו לי בטהורה בכל מקום שהיא. מהו תיבעי לרבי מאיר תיבעי לרבי יוסי תיבעי לרבי מאיר עד כאן לא קאמר רבי מאיר התם דליכא טהורה, הכא הא איכא טהורה. או דילמא אפילו לרבי יוסי לא קאמר אלא התם, דאם איתא דהיא טהורה ידע לה, אבל הכא הא לא ידע לה אמר ליה בין לרבי יוסי בין לרבי מאיר בעינן סעודה הראויה מבעוד יום וליכא וכו' עכ"ל הרי דמבואר דהתם ל"מ מה דהוא כיכר טהור כ"ז דאינו ראוי לאכילה. אלא דלכאו' נראה דיש לחלק דהנה התם הא דבעינן ראוי לאכילה הוא מאחר דאכן בעינן דיקיים בו אכילה ולכך מה"ט היכא דנתן העירוב במגדל ואבד המפתח וכו' לא אהני ליה העירוב מאחר דסו"ס אינו מקיים בו אכילה אכן גבי אתרוג לא בעינן דיקיים בו אכילה בפועל אלא דיהיה ראוי לאכילה ומאחר דחד מנייהו ראוי לאכילה אלא דלא ידעינן מהו א"ז ריעותא כשנוטלן זה אחר זה. הערת המלבה"ד.

[2] צ"ל ל"ה. הערת המלבה"ד.

[3] לכאו' י"ל דשאני יבום דהמחייב הוא הזיקה וסו"ס איכא זיקה אפי' במקום הספק משא"כ באתרוג דבעינן לכם וליתא ועי'. הערת המלבה"ד.

[4] אכן בפשטות היה מקום לבאר הסברא באם יבוא אליהו דענינו דאכן אין לדון הדבר כספק גמור מאחר דעומד לבירור וא"כ אפילו גבי אתרוג מהני מאחר דהגדרת הספק אינו ספק גמור דיש לדון בו כפי דיני הספיקות מאחר דניתן לפושטו [וע"ע ביבי"א ח"י או"ח סי' נ"ה] וא"כ לכאו' אין מקום לדברי רבינו דלעולם ל"ב בכדי לפשוט את הספק שיבוא אליהו אלא בעינן דיהיה בכלל ספק הראוי לפושטו וכל דעומד הספק להפשט הרי דאינו בכלל ספק גמור. אכן נראה דכל כוונת רבינו דהכא דבעינן לכם הרי דהגם דהספק עומד להפשט מ"מ אינו בכלל לכם ודברי רבינו אינם אמורים כלפי פשיטות ספיקות מכח הא דשמא יבוא אליהו אלא יסודו דבהגדרה של לכם בעינן שיעמוד לו ולכך היכא דהוי ע"ש וכו' הרי דחסר בהגדרת לכם מאחר דאין הספק עומד להפשט כלל בהאי זימנא ורק היכא דאינו עומד בע"ש דאז הדבר עומד להפשט הרי דחשיב בכלל לכם והגם דבדברי רבינו אין נראה דנחית להא אולם דו"ק בריש דבריו ותשכח וע"ע לקמן ד"ה ועיין ובהערה שם. אלא דיש לעיין בזה דהנה זה נראה דאי אכן היה אליהו בא בחג שפיר היה יוצא בזה יד"ח הגם דבזמן הנטילה לא בא אליהו וע"כ דרבינו נמי ס"ל דהא דאמרינן דשמא יבוא אליהו עיקרו זהו סברא בעצם הספק דאינו עומד כספק גמור מאחר דעומד להפשט ושפיר יד לדון בזה מדין לכם וא"כ נימא הכי דיהני אף מה דאפשר דיבוא אחר החג ושמא צ"ל דבעינן דבחג יעמוד הוא בתורת לכם מאחר דעיקר תשמיש האתרוג הוא בעבור החג וכעין סברא זו מצינו בשדה חמד ח"א מערכת ד' מינים סי' ג' אות ו' גבי מי שגזל אתרוג אי מצי א"ל אחר החג הש"ל כדאשכחן גבי חמץ והביא שם בשם חכם א' דר"ל דאתרוג אין לו שווי כלל מצ"ע וכל שוויו הוא רק בחד מחמת המצוה ומש"ה לא מהני ביה חזרה כיעו"ש ואכמ"ל. והנה מש"כ לדמות לכל הראוי לבילה וודאי דאין כוונת רבינו דדמי אהדדי מאחר דיש לחלק דסו"ס הכא חשיב ראוי לאכילה מאחר דקיים בו אכילה לאחר החג ונמצא דהאכילה קיימת בו מהשתא אלא דכוונתו דראיית הרב פעלים אינה ראיה ודו"ק היטב. הערת המלבה"ד.

[5] ומכל תיק"ו שבש"ס אין להק' דהתם בתורת הכרעה דאדם גדול מקבלינן ליה וכעי"ז כתב בברכ"י שם. הערת המלבה"ד.

[6] אכן בעיקר דברי החיד"א דס"ל דלא מהני היכא דיבוא אליהו אפי' בספק במציאות יל"ע בזה דהנה גבי שטר שנפל ליד דיין דמבואר בגמ' בב"מ ז' ע"ב דלא יחזיר כ' רש"י רש"י בד"ה לא יוציאוהו מידו וז"ל לא לוה ולא מלוה, עד שיבא אליהו, או עדים שראו מיד מי נפל עכ"ל והנה מהא דמדמי ליה היכא דיבואו עדים להיכא דיבוא אליהו נראה דכשם דעדים מהני ה"ה דלכשיבוא אליהו נמי יהני ועי'. [ועי' בקוב"ש בגמ' בב"מ ל"ז גבי שיטת ר"י דס"ל במנה שלישי דיהא מונח וכו' דביאר הא דאם יבוא אליהו היינו דיפחד לשקר בפני אליהו וממילא יודה על האמת ולכאו' לדבריו יל"ש דברי רש"י אלא דדוחק הוא דנראה מדברי רש"י דלאליהו איכא כוח בירור כעדים ואכמ"ל] עוד יל"ע ממש"כ רש"י בגמ' בב"מ דף ל"ז ע"ב גבי גזל ואינו יודע וכו' בד"ה ואם נטל לא יחזיר דכתב וז"ל ואם בא אחר ואמר שלי הוא, וסימן אינו נותן בו לא יחזירנו, שמא אינו שלו, וסוף הבעלים לבוא, ויביא עדים שהניחו שם, לפיכך יהא מונח ביד זה עד שיבא אליהו, דהאי לא יחזיר לא שיהא שלו קאמר, דהא מעיקרא באיסורא אתא לידיה אם הינוח הוא, אלמא מידי דמספקא לן דמאן נינהו צריך להניחו ביד מי שהוא, עד שיתברר הדבר וכו' עכ"ל הרי דמבואר דהדבר יכול לבוא לידי בירור וא"א כדברי החיד"א צ"ב סו"ד רש"י דכתב עד שיתברר הדבר וצ"ע. עוד יל"ע ממה שאמרו בגמ' מנחות ל"ב ע"א דאמר רבה אמר רב כהנא אמר רב אם יבא אליהו ויאמר חולצין במנעל שומעין לו אין חולצין בסנדל אין שומעין לו שכבר נהגו העם בסנדל, ורב יוסף אמר רב כהנא אמר רב אם יבא אליהו ויאמר אין חולצין במנעל שומעין לו, אין חולצין בסנדל אין שומעין לו שכבר נהגו העם בסנדל וכו' עכ"ל ומבואר להדייא דהיו שומעין לו וצ"ע בכ"ז. הערת המלבה"ד.

[7] ולכאו' ממש"כ רבינו לדמות זה לדברי הרשב"א גבי אי בעי מיתשיל וכו' דהתם הדבר אסור לגמרי ואיכא עליה חלות איסור גמור ומה דיכול להשאל אינו סיבה להתיר אולם גבי ספק יש לדון הספק דהוי מעין אריא דרביע עליה ומש"ה יש להתיר הדבר מאחר דסו"ס הדבר עצמו אינו אסור. ושמא צ"ל דהא דאי בעי מתשיל איירי בשבועה דהתם אין הדבר אסור אלא דממש"כ רבינו לדמות זה להא דאי בעי מיתשיל וכו' והתם וודאי דל"ש כלל לדון מדין אם יבוא אליהו ע"כ דדברי רבינו עיקרם מדין לכם דכל שאין אליהו יכול לבוא הרי דחסר בדינא דלכם. הערת המלבה"ד.

[8] חסר. הערת המלבה"ד.

[9] וע"ע בזה בשו"ת יבי"א חי"א חו"מ סי' י"ג דהאריך טובא בדברי המחנ"א [והנה מקור חידוש זה הוא מחמת דס"ל התם דקניין דרבנן לא מהני לדאורייתא ולכך קניין משיכה בלא דמים ל"מ ומייתי עליה ההיא דסוכה מ"ו ע"ב דלא לקני איניש לולבא לינוקא וכו' ולכאו' מאחר דתיקנו חז"ל דאיכא קניין לקטן אמאי לא מהני קניין הגדול וע"כ דקניין דרבנן לא מהני לדאורייתא עכת"ד. ולכאו' בפשטות יש לחלק דשאני קטן די"ל דגדר התקנה הוא קניין מחודש ובזה אכן י"ל דלא מהני לדאורייתא אולם קניין משיכה הגם דמקורו אינו מהתורה אולם מ"מ י"ל דגדר התקנה בזה הוא הרחבת אפשריות של מעשי הקניין דדאורייתא דכשם דמדאורייתא קניין כסף מהני דהא איכא גמ"ד הרי דה"ה קניין משיכה אולם קטן דחסר בגמ"ד הגם דתקון רבנן דמהני מ"מ אינו שווה לאלימות קניין מהתורה]. הערת המלבה"ד.

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

מילי דעזרא/ח

תפריט ניווט

חיפוש