מילי דעזרא/אבן העזר - השמטות/א
מילי דעזרא 
אבן העזר - השמטות א
|
|
מה שהשבתי אני עני על מה ששאל ממני ידידי רב חביבי ממשפחתי ומבית אבי החכם השלם כמה"ר מרדכי יוסף הכהן טראב יחשל"א.
בענין הקידושין שראיתי באנשי אר"ץ טובה הדרים בניו־יורק שמנהגם לקדש במטבע כסף ויש עליו צורת אמארי"ק ועמו טבעת זהב ונותן החתן שניהם ביד הכלה בעת שמקדשה ואומ"ל הרי את מקודשת לי בכסף זה ותמהת על המראה דמאין יש סמך זה להם ליתנם יחד בידה. ובש"ס אמרו על המקדש במטבע דחוששין אולי דעתה על הצורה וצורתא עבידה דבטלה.[1] ואם היא דעתה על הזהב אין הוא אומר לה בכסף זה ואם דעתה על הכסף א"כ במטבע שיש עליו צורה אשר אין לקדש בו וכמ"ש בשו"ע אה"ע סי' ז"ך שלכתחילה לא יקדש במטבע והם נותנים מטבע וטבעת ואומ"ל וכו' ואפי' הטעה לשבח כמ"ש בפ' האיש מקדש התקדשי לי בכוס זה של יין ונמצא של דבש אינה מקודשת וגם על המטבע יתכן דעתה על הצורה ולא על הכסף. ועוד הכתוב' אין כותבין אותה לחתן כי אם אחר שלשים יום. זת"ד השאלה.
הנה הואלתי לדבר רישי מלין לכבוד מעלת השואל כי חביב עלי עד לאחת וכי קרוב לנו האיש ועוד לחזות בנועם עיקר מנהג אר"ץ טובה בזה כי נודע ומפורסם גודל מעלת רבניה וחכמיה כי רבה היא ואען ואומר ראשונה למנהג שמקדשים בשתים מטבע כסף וטבעת זהב בהשקפה ראשונה אמרתי בדרך אפשר שהוא לסימני טבא וסי' חסד ורחמים דכסף רחמים הוא. ומצאתי ראיתי לגדול הדור האחרון רב מבבל בס"ה בן איש חי בהלכותיו פ' שופטים סי' ח' וז"ל יש נוהגים לקדש בשלש מטבעות של זהב וכסף ונחושת ונראה מצוה מן המובחר לקדש בטבעת כסף ויש רמז בטבעת כמ"ש בסה"ק מקבצאל מפי"ד האר"י ז"ל בס' המצות וכו' ופה עירנו בימים אלו נתפשט המנהג לקדש בטבעת אך עדיין יש רבים שמקדשין בכסף וזהב שנותנו לידה ע"כ יע"ש. הנך רואה דגם בבבל נוהגים לקדש בשני מינים כסף וזהב ובראשונה בחוט המשולש זהב וכסף ונחושת ואולי עיקר מנהגם זה לסימנא טבא עושר רב וכיוצא וכמש"ל ויותר נהגו סלסול רבני אר"ץ זבת חלב לעשות בזה גם רמז למ"ש האר"י ז"ל לעשות הזהב טבעת שהוא מקיף על האצבע לרמוז לאור המקיף מן רוחא דיליה ובזה יבואו שניהם כאחד טובים סימן עושר וסי' אור המקיף וכנ"ל. ובענין לשון הקידושין שהוא נותן שתיהם כאחת ומקדש באחת במ"ש בכסף זה אפשר גם בזה שר"ל סימן טוב ומקדש בכסף שהוא רחמים, ועוד אפשר דנמשך מנהגם זה להציל עצמם מחששא אחרת והוא דמנהג ארץ זבת חלב יע"א לעשות קידושין בלילה שלא כמנהג עירנו הזאת נעמי דמשק יע"א כנודע ובקידושין בלילה מצינו למוהר"י מינץ ז"ל שכתב אשה שנתקדשה בלילה ספק אם הם קידושין והכנה"ג בדרט"ו סי' כ"ו אות ז' הבי"ד וכתב הטעם משום דכתיב ויצאה והיתה. ואיתא בש"ס קידושין דמקשינן הוייה ליציאה מה יציאה בשטר אך הוייה בשטר ובפ' האיש מקדש מקשינן הוייה ליציאה מה יציאה משוי שליח אך הוייה משוי שליח וה"נ מקשינן הוייה ליציאה מה יציאה אין מגרשין בלילה כמ"ש בסה"ג אך הוייה אין מקדשין בלילה, גם רבינו ישעיה ה"א נסתפק אם מקדשין בלילה מהקישא דויצאה והיתה וכו' יע"ש וכו"כ מרבני האח' ז"ל דיברו בזה דקי' בלילה יעו"ע ובס' רב פעלים ח"א ד' ע"ו ע"ג הבי"ד וכ' דבס' כנה"ג שתח"י כתוב הגה"ה לרב אחד גדול וז"ל מעולם לא נסתפקו הכי רבוותא אלא בקידושי שטר דבודאי דאי הוא דאיתקוש הוייה ליציאה ולא בקידושי כסף וכמ"ש הר"ן בפ"ק דקי' דבכסף לא בעינן דומייא דיצאה וממילא לק"מ מסוגייא דקי' שהקשה בהגהה בס' מוהר"י מינץ ז"ל ואם מנהגם היה בקידושי כסף כמו שנהוג בכל המקומות אין לבטל מנהגם ואין בדבר פקפוק וזה ברור וחתים עלה ראובן דוד ע"כ וכ' ע"ז הר"ף ז"ל וז"ל ובאמת דבריו טובים ונכוחים והם קלורים לעין דבודאי הגמור דמוהר"י מינץ ורבינו ישעיה ה"א לא נסתפקו אלא בקידושי שטר אבל בקידושי כסף אין להסתפק כלל כיון דיציאה בכסף ליכא וכ' אין לומר דאי טעמא דאיתקוש הוייה ליציאה בקי' כסף וזה ברור ונכון ופלאי פלאות נפלאתי על הכנה"ג וי"א והחיד"א ועוד שאר האחרו' איך נעלם מהם דבר זה ע"כ. ועוד שם הביא סעד לזה מס' לא נודע שמי ע"ש בד' ח' תנם ע"ג הסלע אינה מקודשת שכתב ע"ז הגאון שם וליכא למימר איתקוש הוייה ליציאה וכו' דלא שייך למימר כן אלא בשטר דבכסף כיון דמשום הנאה מקדשא וכו' ע"כ גם מדברי הרדב"ז בס' דברי דוד סי' מ"ב משמע חילוק זה ונמצא לפי"ד הרשב"א והר"ן והגאון לא נודע שמו והרדב"ז קידושין של כסף בלילה אין בהם שום פקפוק ומיחוש כלל ועיקר ע"כ ועו"ש הבי"ד בעל העיטור ומוהרי"ט אלגאזי ז"ל בס"ה גט מקושר והסכים דבריהם לכל דברי הפוס' ז"ל הנ"ל ובסו"ד כתב וז"ל ולענין הלכה אין לחוש בקידושין של לילה אי הוי בכסף ואפי' מידת חסידות ליכא בזה וכן מנהג פשוט בעירנו בבל לקדש בלילה תמיד ואין פוצה פה ומצפצף ע"כ ע"ש. אשר מזה נלע"ד באר"ץ יע"א להציל עצמם מחשש קידושי לילה דהוייא ס' מקודשת לכן בחרו לשון זה לומר מקודשת לי בכסף זה לבטל חששא זו ולבלתי היות שום פקפוק בקידושין והגם דיד הדוחה יכולה לדחות דא"כ גם בבבל דנוהגים לקדש בלילה הול"ל בל' הקי' בכסף זה ולא כן מצינו בל' הקי' של בבל וכמו שאתה תחזה לה' בן איש חי ז"ל שם סי' וא"ו שכתב וז"ל יאמר בתחילה הרי את מקודשת לי בזה כדמו"י וכו' יע"ש. מ"מ הא לא תברא דכל הפוס' ז"ל הנ"ל לא קפדי שיאמר ל' זה תיבת בכסף בקי' כ"א כל דהקידושין הוי בכסף ולא בשטר לא חיישי' עוד לקידושי לילה ואולם רבני ארץ ז"ל בחרו לומר בפירוש תיבת בכסף זה הן לסימנא טבא והן לשלול. בזה בפי' חששת קידושי לילה וכנ"ל וכבר עט"ר וצ"ת אסף וקיבץ מרן אבא רחמנא אבי העזרי זצוק"ל בס"ה שערי עזרא ד' ע"ז ע"ג דברי הפוס' ז"ל בהא דקידושין בלילה יעש"ב ואפשר דמזה המנהג שנוהגים באר"ץ יע"א לקדש בלילה נמשך להם להסוברים להתעכב בכתיבת הכתובה דהוייא כמו שעת הדחק וכמ"ש ה' כתונת יוסף והבי"ד הזכו"ל אה"ע מער' בעילה ששאלו לו אם מותר לבעול בלי כתיבת כתובה וגזר אומר למעשה שאם קנו מידו להכתיב כתובה למ"ש מותר לבעול בשבת כן שמעתי ע"כ ועיין להרב לח"ש דל"ח סי' מ"ד דכתב דלרוב הפוס' אם אין פנאי לכתוב סומכין על עידי הקנין זולת הב"ח דפסק כהסמ"ג דאף באין פנאי אין לסמוך על עדי הקנין ולא סגי אלא בתפיסת מטלטלים והוא יחיד נגד כל הפוס' ע"ש. והכא נמי בקידו' בלילה הו"ל כמו עש"ק דאין פנאי ומזה נמשך עצלות הסופרים לדחות מיום אל יום ושלא בדקדוק חלילה מאחרים ל' יום כמ"ש בשאלה רק דטעות סופרים הו"ל דרואים החתן והכלה נכנסו לחופה ונגמר הענין לכן מתעצלים הם וכשראו רבני הדור זה אפשר שעשו גדר לבלתי התאחר יותר מל' יום זה נלע"ד להליץ בעד מנהג ארץ יע"א ועכ"ז באמת לא ערב לי הדבר הזה ויכולים למיגדר מילתא ולהכריח לסופרים ולזרזם להקדים כתיבת הכתובה קודם החופה ולעשות באופן להניח מקום הסך פנוי פן ואולי יתחדש דבר בשעת החופה בענין סך הכתובה ושלא יבואו לכל הפקפוקים הנ"ל.[2]
עוד אפשר לתת טעם למנהג שאומרים בכסף זה והוא במ"ש בהגהת מרדכי ריש מס' קידושין וז"ל הורה בכור שור שאם אמר אדם בזהב של טבעת אפי' יש בה אבן או אפי' יש לחוש שיש תחתיו בדיל או עופרת מקודשת דכיון שפירש בזהב שבו לא סמכה דעתה כ"א לזהב שבו ומקודשת ע"כ. ומזה נילף בנ"ד דכיון שפי' בכסף זה שוב לא סמכה דעתה כי אם אכסף שבו ומקודשת בלי שום חשש. וגם להנצל מחשש טבעת מוזהבת שיש פוס' ס"ל דאינה מקודשת כיעו"ע.
ומ"ש בשאלה דבש"ס חששו למקדש במטבע דילמא דעתה אצורתא וצורתא עבידא דבטלה. דבר זה אין לו שורש בש"ס ולא אמרו כן בש"ס כ"א לענין קנין חליפין בש"ס מציעא פ' הזהב ד' מ"ה ע"ב וז"ל אמר רב פפא מ"ט דמ"ד אין מטבע נעשה חליפין משום דדעתיה אצורתא וצורתא עבידא דבטלה ע"כ. ומינה הקשו בהגהת מרדכי בריש קידושין וז"ל גרסינן בהזהב דעתה אצורתא וצורתא עבידא דבטלה ע"ש היאך מקדשין במטבע שיש עליו צורה ע"כ. ואנכי הדל באלפי ת'ם אני בזה דשאני ההיא דקנין חליפין דאמרו שלא קנה במטבע שיש עליו צורה דצורה עבידא דבטלה הט' דשם קפיד קרא ואמר נעל וכמש"ש בהזהב ד' מ"ז וז"ל אמ"ר ששת מה נעלו דבר המסויים אף כל דבר המסויים לאפוקי חצי רמון וחצי אגוז ופירש"י דבר המסויים שלם ע"כ והביאו רש"י שם בדמ"ה ע"ש. וא"כ בקנין חליפין דקפיד קרא דבעינן נעלו דבר המסויים שפיר אמרי' דלא קנה במטבע שיש עליו צורה דצורתא עבידא דבטלה והו"ל דבר שאינו מסויים אבל בקידושין דקי"ל מקדש אפי' באיזה דבר שיש בו שוה פרוטה ואפי' שאינו שלם מאי קושייא וצ"ע.[3] וראיתי לה' פתחי תשובה באה"ע סי' ז"ך סק"ב שהביא דברי הבאה"ט וז"ל ומ"ש אין מקדשין לכתחילה בלילה הוא מדברי הב"ש כאן ולקמן סי' ל"א סק"ה ושם כ' זה משם המרדכי ועיין בס' אבני מלואים סק"ב שכתב דבש"ס משמע דמקדשין במטבע ובמרדכי לא כ"כ אלא דרך עיון דצ"ע איך מקדשין וכו' אך כבר כתבו לחלק בין תורת כסף לתורת חליפין ובס' המקנה המציא טעם למ"ש ב"ש דאין מקדשין במטבע ע"ש אמנם מדברי ב"ש נראה שכיוין למ"ש המרדכי גבי דעתה אצורתא ולפי מ"ש גם המרדכי סובר דמקדשין במטבע עכ"ד יע"ש. הנך רואה דהמרדכי ז"ל עצמו סובר דמקדשין במטבע וכמ"ש היאך מקדשין וכו' ובדרך צ"ע אמרה למילתיה וכבר אמרנו דחילוק רב ביניהם וס' אבני מילואים אינו מצ"א לראות דבריו בשורשן מה ר"ל במ"ש אך כבר כתבו לחלק בין תורת כסף לתורת חליפין אם מהאי דכתיבנא בעניותין דנעלו כתיב בחליפין וכו' וכנ"ל ובזה חילקו בין קנין כסף לחליפין או חילוק אחר והדבר ברור דחלוקום[4] הם מה"ט וכמ"ש.
ומ"ש בשאלה ואפי' הטעה לשבח כמ"ש בפ' האיש מקדש התקדשי לי בכוס זה של יין ונמצא של דבש אינה מקודשת, אחד הרואה עיניו יחזו דבמנהג זה שאוחז המקדש שתיהם בידו מטבע כסף וטבעת זהב ואומ"ל בכסף זו לא שייך בו חששא דהטעה לשבח דשאני התם דכוס אחד בידו או דינר אחד ואמ"ל התקדשי לי בכוס זה של יין או בדינר של כסף ונמצא כוס של דבש או דינר זהב בזה שייך שפיר לו' הטעה לשבח דמקדש בדבר אחד ונמצא שלא כדבריו אמרי' הטעה לשבח ואינה מקו' לא כן בב"ד[5] דאוחז בידו שתיהם ומקדש בכסף ונמצא בידו כסף וזהב שפיר הוייא מקודשת בלי שום חשש, ולע"ד נראה דיש לדמות זה למ"ש הבאה"ט באה"ט סי' ל"ח ס"ק ל' משם הש"ג והב"ח והבה"י וב"ש והכנה"ג ז"ל דאם אמר התקדשי לי בדינר אחד ונמצא שני דינרים מקודשת דבכלל שנים יש א' ע"כ. והגם דבנ"ד הם שני מינים והוא אומר בכסף זה ונותן לה כסף וזהב עכ"ז שייך שפיר לומר בכלל שנים יש אחד ומקודשת שפיר. זהו הנלע"ד ליישב ולהליץ בעד מנהג ארץ זבת חלב שמקדשים בשתים כסף וזהב וכנ"ל ברם כבר מילתי אמורה דבאיחור כתיבת הכתובה טעות סופרים היא ועצלותם במשך שהייה מרובה זו ואם חו"ר ארץ יעמדו בפרץ וימנעו איחור כתיבת הכתובה הנה מ"ט ומ"ן כי באמת בקושי התירו מליל ש"ק למ"ש וכנ"ל. הנלע"ד כתבתי
וראיתי לידידי החכם השואל מירא דכייא יצ"ו שואל בענין שבה באיש שהוא מחלל שבת בפרהסייא אשר מכבר שאל עליו והשיבו לו שהוא כנכרי לכל דבריו. וע"ז שאל אם באיש כזה הוי כנכרי לענין שמותר לעשות עמו היתר שותפות ישראל וגוי בשבת ויתן לישראל הנז' ריוח יום השבת כתחז"ל הנה ע"ז אחוה דעתי בקצו' נמרץ דחלילה לנו להכניס עצמנו באופן זה דהוי כמחזיק ביד עוברי עבירה ואסור לגרום לו לעשות איסור או להרבות באיסור כדקי"ל שאין מסייעין ידי ישראל בשביעית ובפרט דכל המחללי שבתות בזה"ז בעוה"ר הם מומר לתיאבון מיקרו בעבור פרנסתם ולא מומר להכעיס להחשיבם כנכרי אף לענין זה ונקי נדר לכשאפנה אשנה ענין זה גם אלו דברי הצעיר יעט"ה ס"ט[6]
- ↑ בב"מ מ"ה ע"ב. הערת המלבה"ד.
- ↑ ובעיקר קידושין בלילה דדן בזה הרב אי מהני הנה עי' בגמ' בקידושין דף ח' ע"א דאיתמר התם וז"ל האי דינר של נחשת היכי דמי אי דידעה ביה, הא סברה וקבלה לא צריכא דיהביה ניהליה בליליא וכו' עכ"ל הרי דמהני קידושי כסף בלילה ויל"ע מדברי הגמ' ע"ד מהר"ם מינץ הנז' ועי' בשו"ת ישכיל עבדי ח"ג אה"ע סי' ז' ובשו"ת פני יצחק ח"ב סי' י"א משנת"ב בזה. [ובשורש מח' נתבאר בהערות לפנ"י (שם) דפליגי אי ההיקש דויצאה והיתה הוא היקש על צורת הקידושין או דהוא על עיקר הקידושין ואכמ"ל]. הערת המלבה"ד.
- ↑ נראה דכל קו' רבינו הוא לפי המבואר בשיטת רש"י ד"ה משום דכתב וז"ל דעתו של מקנה את החפץ ונוטל המטבע בחליפין אינו סומך אלא על הצורה שבו, שאין המטבע חשוב אלא על ידי צורה שבו, וצורתא עבידא דבטלה שהמלך פוסלה וגוזר לצור צורה אחרת, הלכך הוה ליה כדבר שאינו מסוים ושלם, ולקמן וכו' ממעטים דבר שאינו מסוים מדכתיב נעל עכ"ל הרי דפרש"י הטעם משום דאינו מוגדר לשלם וכו' וא"כ שפיר יש לחלק כמבואר בדברי רבינו בין קניין לקידושין מאחר דסו"ס אית ליה שווי.
אכן עי' בחי' הר"ן [שם] דחלק ע"ד רש"י וביאר באופ"א וז"ל פירש"י ז"ל והו"ל כדבר שאינו מסויים והאי טעמא לא סגי אלא לאין נעשה חליפין ואפשר דרב פפא לטעמא דס"ל מעיקרא דנקנה בחליפין ומיהו למסקנא קשה למה אינו נקנה שהרי אפי' דבר שאינו מסויים נקנה הוא בחליפין אלא ה"פ צורתא עבידא דבטלה והו"ל כאותיות שאין גופן ממון ומ"ה אינו נעשה חליפין ולא נקנה בחליפין ולפי זה האי טעמא לבתר דהדר ביה רב פפא כו' עכ"ל הרי דסברתו משום דחשיב כאותיו דאין גופן ממון ולפ"ז י"ל דשפיר מדמו הנהו רבוואתא לקניין דהא בקידושין בעינן דבר שגופו ממון דבל"ז לא חשיב לממון.
אלא דע"ש עוד דכתב וז"ל ומיהו כי אמרי' דדעתא אצורתא ה"מ היכא שהוא מקבלו בתורת חליפין שכיון שהוא מקפיד בהן ורוצה אותן בעין איכא למימר דדעתי' אצורתא אבל היכא שהוא מקבלו בתורת דמים לא אמרי' דעתא אצורתא שאם לא תאמר כן האיך קרקע נקנית בכסף ואשה האיך מתקדשת בו נימא בכולהו דעתא אצורתא אלא ע"כ כדכתיבנא וכו' עכ"ל וא"כ בנ"ד אכתי י"ל דיהני לקידושין וכמבואר להדייא בדברי הר"ן מאחר דדעתו לקדש בדמים וע"ע לקמן בדברי רבינו ואפשר שרמז לזה בתו"ד ודו"ק ולפ"ז צ"ל דכל נידון הנ"ל הוא היכא דקיבלה הקידושין ע"ד צורתא דהמטבע וכנז' בדברי הר"ן. הערת המלבה"ד. - ↑ צ"ל דחלוקים. הערת המלבה"ד.
- ↑ נראה דצ"ל בנ"ד. הערת המלבה"ד.
- ↑ וע"ע ביבי"א ח"ח אה"ע סי' י"ח אות ג' באריכות בדין יהודים דאינם שתומ"צ אי כשרים לעדות ומכלל דבריו מייתי לדברי החזו"א [יו"ד סי' ב אות כח] דהביא מ"ש מהרי"ל שיש מצוה לאהוב גם את הרשעים של זמנינו, משום דחשיב קודם תוכחה, כי אין אנו יודעים להוכיח [ערכין טז ב] וסיים, הילכך דיינינן להו כאנוסים, וכתינוק שנשבה בין העכו"ם, ואין עליהם תורת מומר כלל. ע"ש ומהא דן ביבי"א לדין עדות אשה וכו' יעו"ש. הערת המלבה"ד.