מילי דעזרא/אבן העזר/יד

מילי דעזרא ‏ אבן העזר יד

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

סימן י"ד

סובב הולך על מ"ש בקונט' המאסף ש"ש תער"ג בסופו סי' פ"ט י"ח לחדש שבט וז"ל:

ראיתי בס' עזרא הנד"מ בשו"ת סי' ה' ששפך חמתו על הרב המתיר בנדונו יעש"ב והמתיר חילה פני לראות דב"ק אם צדקו אם לא ע"כ. והאריך הוא שם להכריע ע"ש. הנה אנכי בעניי לא ראיתי בנדוננו שיש איזה רב שמתיר מי יתן ידעתי ואמצאהו ואערכה לפניו משפט. ובספר הנז' בד' קכ"ו סוף עמ' ג' לא כתבתי כ"א אחד מתלמידי הישיבה שיצא לערער אחר שפסקתי הדין לאסור ועליו הוא ששפכתי חמתי והוכחתיו ע"פ שלא טוב עשה ואני העלמתיו והוא עכשיו רוצה לפרסם עצמו שהוא הוא המערער המתיר והוא הוא המכריע ותולה ההתר בשהם רב כדי שיאמנו דבריו הס כי לא להזכיר שאילו היה הולך בדרך האמת והיושר לא היה כותב ועושה כאלה ומהראוי הוא שלא אשיב על דבריו אלו כלל לא דבר ולא חצי דבר האמנם כדי שלא יצא תקלה מכתיבתו זאת לאיזה אנשים שיראו דבריו כאן ולא יראו דברי שם בסה"ק ויבואו לתעות ח"ו לכן הוכרחתי להשיב ע"ד אלו מעט מזער בקצ'ר אמיץ.

מה שכתבתי כיון שהיא הודת בפני ב"ד שמהערל נתעברה וגם הוא אומר שלא בא עליה קודם שנשאה א"כ שוו אנפשייהו חתיכה דאיסורא. כתב הכותב שם לזאת אשיב כיון שחזרה ונתנה אמתלא לדבריה שהוא בעלה לימדה לומר הכי מפני בושתו וגם הוא הודה אח"כ בפני שני ת"ח וגם בפני כמה בנ"א שהוא בא עליה כמה פעמים קודם השידוכין וגם אחר הקידושין ומפני בושתו כיחש בודאי הגמור הודאתו הודאה גמורה ולא אמרינן שווייא נפשייהו חתיכה דאסורא וכו' יעו"ש. דבריו אלו הם שלא בהשגחה דכל בר דעת אינו כותב כדברים הללו דמה הלשון אומרת שחזרה ונתנה אמתלא לדבריה שלא יתכן ליאמר זה הדברים שנתנה אמתלא אלא דוקא כשחזרה מדבריה הראשונים מכל וכל ונתנה אמתלא המועלת לפו"ד למה שאמרה בראשונה. אבל להיכא שעדיין היא עומדת בדבריה הראשונים והיא טוענת טענה חדשה ג"כ כמו בנדון זה שמתחילה ועד סוף דבריה הם שמהערל נתעברה אלא שטוענת עליו מחדש שהוא ג"כ בא עליה ושספרה לו ע"ע הערל מה זו אמתלא להתירה לומר שמא ממנו נתעברה הס כי לא להעלותם על דעת דברים כאלו וכ"ש לכותבם בכתב. ומה גם דהיא לא טענה טענה זאת שהוא בעלה לימדה לומר כן כ"א טענתה היא שהוא ג"כ בא עליה וכו' והכותב יצ"ו הוא שבודה דברים אלו מלבו ואומר שמא ממנו נתעברה. וכ"ש שהבעל מכחיש את דבריה ואומר שאין לו ידיעה מכל זה כ"א שנשאה בחזקת בתולה ושנשבע שבועה חמורה בס"ת הא ודאי לא נכנסה זאת בכלל אמתלא ולא תכנס וכל מי שיש לו מוח בקדקודו לא יעלה על לבו דברים כאלו ומעתה אין צריך להאריך בענין אמתלא כמו שציין הכותב ע"ד הפוס' המדברים בזה כי בנפול היסוד נפל הבנין. ומה שאומר שגם הוא הודה אח"כ בפני שני ת"ח כבר מילתי אמורה שאני רוצה להסאיר הדברים שלא ידברו עליו תועה ויצא ממנה ח"ה ח"ו והוא רוצה לפרסם הענין ואינו חושש על בזיונו דכבר כתבתי בהפסק שלי באורך שהשני ת"ח הן המה היו הכותב הלז ואחר עמו שאומרים שהודה לפניהם שהוא בא עליה וכשבאו לפני ב"ד הם והבעל הוכיחם הבעל על פניהם ואמר להם שאתם למדתוני לומר כן דבלא"ה היא מותרת לי והיא עניה צוער'ה וגם ריציתוני ברצי כסף לומר כן והת"ח האחר מוכח מתשובתו שהשיב לו שכן הוא האמת אבל שהוא לא למדהו אלא האחרים שעמו. והכותב הלז יש קצת ראיה מדבריו שכן הוא כמו שאומר הבעל כאשר כ"ז כתוב ומפורש בחתימת ידיהם בניר שהוא כמוס עתה ידינו עד עתה וא"כ שתיקותו יפה לו מדבורו וכבוד אלהים הסתר דבר אבל מה נעשה שהוא אינו חושש על בזיונו. ומ"ש שגם בפני ב"א הודה שהוא בא עליה כמה פעמים קודם השידוכין וגם אחר הקידושין. זהו שקר גמור שגם היא לא טענה עליו כ"א בעת שהיא אבלה על אביה בלילה אחת שהיה ישן שם אצלם בא עליה אותה. הלילה ואותה הלילה היא היתה אמר השידוכין בשבוע שאחר ט"ו לאדר הראשון וכמו שכן כתוב טענתה בנוסח השאלה אחרת כתבה הכותב הי"ו והיא מצויה תחת ידי ואין לנו לבדות מלבנו דברים אשר לא היו כי שקרא לא קאי. וכפי טענתה שבא עליה באבלות אביה כנז"ל א"כ לא יש עד עת שילדה כ"א חמשה חדשים וחצי והבת הנולדה היא כבת ט' חדשים וא"כ איך אפשר לומר יתכן שממנו נתעברה כדי להתירה לו ולהתלות בחוטי עכביש לא מן ה' הוא זה. וכ"ש שעד עכשיו היה אומרת בפה מלא שמהערל היא מעוברת מי שם פה לאדם לומר יתכן שממנו נתעברה אין זה כ"א הבל ורעות רוח כאשר כ"ז יבא מבואר באר היטב בסה"ק ס' עזרא יעו"ש וכבר אנחנו נתוכחנו עמה בפני כמה אנשים כשטענה שהערל אנס אותה ובא עליה ואמרנו לה שזה אי אפשר שתתעבר ממנו בביאה ראשונה כ"א מביאה שניה ואילך וכיצד מסרה עצמה לו, והודית שכן הוא שבא עליה כמה פעמי' ואמרה שגזירה הוא שגזור עליה כן ואמרנו לה שזו אינה גזירה מאת ה' אלא שהיא גרמה כן לעצמה. באופן כל ישר הולך ישפוט בצדק שכל מה שכתבו הכותב הנז' והעלה על מזבח הדפוס ג"כ הם כדי להעמיד דבריו בדברי שקר ורוצה לכסות השמש בכברה ויגיעת בשר להשיב ע"כ דבריו ודי בזה.

גם מ"ש וכי אם ריצו אותו ברצי כסף ואח"כ הודה על האמת זה גרע הלא רוב נדונות הפוס' בכך ולא חששו לה. ישמעו אזניו מה שמוציא מפיו שאם ריצו אותו ברצי כסף כדי שיודה על האמת אזי יש מקום לומר דלא גרע. אבל היכא שריצו אותו שיאמר שקר ואמר שקר בפני מלמדיו שלא בב"ד. אבל בב"ד דבריו הם תמיד כדבריו הראשוני' והכחיש לאותם שלימדוהו בפניהם שהם מה שלימדוהו לשקר והוא עומד עתה בדבריו הראשונים כגון דא כמה מגרעות נתן ונאמן הוא בעל בדבריו הראשונים. ומה שכתב דמה שחזר וכיחש ה"ד בפני הרב האוסר ולמפורסמות אין צריך ראיה אבל שלא בפניו היה מודה שממנו נתעברה. חזו מאי דקמן דכל העם אשר בשער יעידון יגידון שהוא אומר בקל קרנא משרוקיתא שההודאה שהודה בפני השנים הנז' שבא עליה ההודאה ההיא בטילה ומבוטלת ל"ש ול"ק שהיא בשקר וכו' ובין בפני ב"ד ובין שלא בפני ב"ד עומד בדבריו ואומר שלא בא ולא ידע ג"כ מעיבורה מהערל והוא נשאה בחזקת בתולה ונשבע שבועה חמורה בנקיטת חפץ בס"ת ע"ז. א"כ אין מי שיאמר שדבריו הראשונים והאחרונים ושבועתו הם בשקר והודאתו שהודה שבא עליה בפני מלמדיו שיאמר כן הוא אמת. ואם ימצא איזה אדם שיאמר כן אני קורא עליו משה"פ ועצומים כל הרוגיה. ובכלל דבריו כתב ולמפורסמות אין צריך ראיה יען שלא הבנתי כונת דבריו על מה רומז ואני שלי"ת נקי כפים ובר לבב ואין לי שום פנייה כ"א להעמיד האמת על תלה לכן אין צריך להשיב על דברים כאלו. ומכללם של דברים הנ"ל נלמד דמה שהביא עוד בשם הפוס' דס"ל דאף שלא בא עליה כ"א פעם אחת דמותרת להנשא לו וכו' ע"ש. הן עתה בנדו"ז אין צריך להשיב ולהאריך בזה כיון דלא שייכי כאן מאחר שאומרת בפי' שמהערל היא מעוברת ודי בזה.

ומה שהביא עו"ש שה' אפריון שלמה הנד"מ וה' ח"ש ז"ל הבינו בפשיטות דנדון מרן בתשו' ברורה שאינה מופקרת והאריך בענין מופקרת כיעו"ש. הספרים הנ"ל אינם מצויים תח"י לראות הדברים בשורשן דאף את"ל שכנים הדברי' כאשר כתב עכ"ז שלי"ת לא נופל אנכי מהם שכבר הארכתי והכרחתי בראיות ברורות לכל ישר הולך שדברי מרן בתשו' היא גם במזגה מופקרת. וגם הארכתי בכונת דברי הכנה"ג ז"ל שלא בא כ"א לישג דברי מוהרמ"מ ז"ל והבאתי ראיות לזה. וגם הבאתי דברי הפוס' שכתבו דמרן ז"ל ס"ל לפסק הלכה בזה כי"א בתרא ואנכי בעניי נתתי הכרח לזה שא נא עיניך וראה ואין צריך לכפול הדברים ולא להאריך עוד בזה.

עוד כתב דהפנ"י בקו"א ורבנים המחמירים ז"ל בכגו"ד שהבאתי אותם בפסק שלי ה"ד הם חששו משום סכנת הולד לא כן בנד"ד דהבת יתכן מתה. אנא דאמרי הדור אתם ראו האי גבר בעוז כמה תקיף חיליה דמאי דאסרו איס'ר רבני הפוס' המפורסמים ז"ל וכמו שהבאתי דבריהם שם שאין להתיר כ"א עד שיתברר הדבר באר היטב דליכא תו שום חששת לסכנת הולד הוא רוצה להתיר את האיסור בדברים באומרו יתכן שהבת מתה וכל כי האי אין צורך להטריח הקולמוס בביטולם כי הבל המה.

עוד כתב על מה שכתבתי כי שלי"ת העיר הזאת נעמי דמשק יע"א היא עיר ואם בישראל אנשיה יראי אלהים וכו' עושים כל מגמתם ויכולתם למנוע מלחטוא וכו'. כתב ע"ז שה' הטוב יכפר בעד ולמפורסמות אין צריך ראיה ע"כ. אני מדבר בשבחה ואומר דלמפורסמות שהיא מבונה מכל טוב יותר מעירות אחרות אי"ץ ראיה וככל אשר כתבתי שם כפי אשר נשמע מפי מגידי אמת.

ועל מה שכתבתי לא ידענא מאי אידון ביה בהכותב וכו' ולא חשש למשרז"ל חכם שאסר וכו'. כתב עיין להחבי"ף ז"ל בס' חו"ש סי' ד' ולה' ק"י ברמזיו לאה"ע שכ' דהואיל דבזה"ז הלא ספרין יוכיחו ט"ז וכפ"ז אמרי' דאי"ח כבוד לרב ואפי' לב"ד וכו' ואין חוששין למאי דקי"ל חכם שאסר וכו' וצריכין לקבל האמת ממי שאמרו ואם לא רצו בזה הכרעת חכמי הזמן יוכיחו כקטון כגדול וכו' ע"כ. אנא דאמרי מלבד דלא הטה אוזן לדברי מרן בתשו' מרן אה"ע והבאתי דבריו שם שכתב דאין לסמוך ע"ד יחיד להתיר וכו' וראוי לגעור בהמורה להתיר עד שיקבל עליו שלא להורות עוד בדבר כזה היתר. וגם ראוי לקבל עליו מלהורות היתר בדבר שאינו מוסכם מרוב הפוס' וכו' וכו'. גם לא ראתה עינו בדברי מור"ם ז"ל בש"ע חיו"ד סי' רמ"ב ובדברי הפוס' שדברו בזה ובפרט בדברי מרן ז"ל בתשו' אבק"ר סי' רי"ג במ"ש ע"ע בהמות הנמצאות לקויות במעיהן מחמת אכילת עשב שאוכלות אותו ומתות. והמבי"ט ז"ל כתב וחתם להתיר. כתב עליו מרן וז"ל ומרוב חשקו להודיע כח דהתירא והיותו חס ע"מ של ישמעאל לא נזכר מה ששנינו חכם שאסר אי"ח רשאי להתיר וכ' הראב"ד דלא משום כבודו של ראשון נגעו בה אלא משום דכיון שאסרה ראשון שוייא חד"א ואם התירה שני אינה מותרת ואפי' היה גדול ממנו בחכמה ובמנין והסכימו לדבריו הרמב"ן והרשב"א ז"ל. והר"ן רצ"ל דמשום כבודו של ראשון נגעו ואם שמע ראשון טענותיו של שני והודה לו מחזירין הודאתו יראת ה' נוסס' בו וחתם בסוף דבריו הנז"ל להלכה אבל למעשה אין בי כח לחלוק על אבות העולם ע"כ.

וכתב ע"ז המבי"ט ז"ל בח"א סי' קנ"ו וז"ל אמר כי לא נזכרתי וכו' שהיא משנה וידעתי כי היא ברייתא ושאינה ענין לנדון שלנו כי הבהמה שאסר הוא לא התרתיה אני אי משום כבודו אי משום דשוייא חד"א כמ"ש המפ' ז"ל. אבל אח"כ באו אלי הטבחי' והראו לי בני מעים שהיו נרשמים בהם כמה טפות דם מצד אכילת אותו הטשב ברוב הבהמות שהיו שוחטי' באותם הימים ואמרתי להם שהיה נר' לי שיהיו מותרות וכתבתי ראיות להיתרן מהג' וכו' וכו' ומה שהשיג עלי שהתרתי מה שאסר הוא כבר כתבתי כי אותה הבהמה שאסר הוא לא התרתיה אני. אבל מה שהיה רוצה להמשיך איסור בכל הבהמות שיראה במעיהן כך מצד אכילת העשב ההוא הוא שהתרתי ונ"ל שאין זה בכלל אי"ח רשאי להתיר דמשום כבודו די שלא נתיר אותה בהמה ממש שאסר הוא או משום דשוייא חד"א כשאסר' בפי'. אבל לאסור כל העתידות להיות כך אינן נאסרות משום כבודו ולא שוינהו נמי חד"א כיון שלא היו בעין אז. וקודם שאסר הוא האחרות אמר כמה ימים התרתי אני ושאר החכמים יצ"ו שנצטרפו בהיתר. ומצאתי בתשו' מוהרי"ק ז"ל שורש קע"ב שכתב כי מ"ש חכם שאסר אי"ח רש"ל ה"מ בהך עובדא גופא אבל בעובדא אחרינא מי הוא שיטעה לומר שלא יוכל להתיר א"כ כשיטעה אדם חכם אחד בשיקול דעתו ישאר טעות זה לדורות וכו' ע"כ ע"ש.

הרי לך דאפי' המבי"ט ז"ל דידוע ומפורסם כמה חיליה וגבורתיה בתו' ושהוא בר פלוגתיה דמרן ז"ל והביא כמה ראיות לדבריו להיתר מדברי הג' והפוס' ז"ל עכ"ז לא איישר חיליה להתיר אותה הבהמה שאסר כ"א קודם שאסר הוא האחרות אחר כמה ימי' הוא שהתיר בהצטרפות שאר הת"ח. שהם מודים כולם בפה מלא דבהך עובדא גופא נאמר חכם שאסר אי"ח רש"ל אבל בעובדא אחרת כוותה קודם שאסר החכם. בה לא נאמר זה וא"כ הכותב הזה יצ"ו איך נשאו לבו לקרבה להתיר בראיות נדחות ההיא עובדא ממש ולא חשש למ"ש החכם שאסר וכו' וכ"ש שהוא מתלמידי הישיבה וכו'.

ועיין בס' עדות ביהוסף ן' סאמון ז"ל בקו' לקח טוב ד' שכתב בשם מוהריק"א ז"ל סי' קנ"א דכתב חבירו אמרו וכו' ע"ש. ועיין בס' בית אברהם אבילי ז"ל בד' ג' סוע"ד דהביא בשם הגהגת או"ה בס"ס רמ"ב אות א' דאם הראשון טעה בדבר משנה או בשיקול הדעת יכול להתיר הב'. ומבואר בח"מ סי' כ"ה בש"ך בכלל העולה באות א' דאם טעה בדינים המפורשים אפי' שמפורש רק בדברי הפוס' הוי טועה בדבר משנה וחוזר ע"ש. ומבואר בהנהגת או"ה אות ב' דבשני ת"ח שחולקין זה על זה בטומאה וטהרה או או איסור והיתר אם הוא דבר תורה הלך אחר המחמיר ואם הוא דבר דרבנן אם שניהם שלא נודע איזה גדול הלך אחר המיקל ואם הגדול מחמיר סומכין על הקטן בשעת הדחק היינו הפ"מ או הפסד מועט לעני בדבר חשוב וכו' עש"ד. ואנכי בעניי כבר הארכתי בפסקי שיש בנ"ד חששת לבוא לידי איסור תורה עש"ב וא"כ אפי' שיהיו ב' ת"ח שוים וחולקים בדב"ז צריך ללכת אחר המחמיר ואפי' שלא קדם האחד לפסוק הדין לאסור איסור כ"א שהם חולקים זע"ז וכ"ש וק"ו בנ"ד שהדין קבוע בעיר הוא הגדול המחמיר ולא נערוך אליו המערער וגבה טורא בינייהו וכבר פסקיה לדינא לאיסורא על דבר אמת בודאי הבא לערער אחריו הבל יפצה פיהו והוא נכנס בודאי בסוג מ"ש חכם שאסר וכו' וחבירו אמרו וכו' וכנז"ל.

עוד בה דמ"ש החו"ש והק"י ז"ל היינו לקבל האמת ממי שאמרו לא לקבל השקר אדרבא ע"ז נאמר הרחק עולה מאהלך כי לא בזה בחר ה' ודי בזה ואין צריך להאריך עוד בשאר דבריו.

---

---

שולי הגליון

---

---

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף