מילי דעזרא/אבן העזר/טז
|
< הקודם · הבא > |
ביום שמנה ועשרים לח' תמוז ש' התרע"ח גירש יצחק דמתקרי זאכי בן אברהם (כ'ולי) לארוסתו דמתקריא אמיליא בת חיים דמתקרי יחייה וכתבנו דמתקרי זאכי יען שכן קורים אותו העולם וכתבנו דמתקריא אמיליא יען דאמרו לנו דביום שנולדה קראו שמה לילה ואח"כ כולם קורים אותה אמיליא לכן כתבנו דמתקריא אמיליא כמ"ש הפוס' שכן נוהגים כס' מוהרימ"ט ז"ל וכתבנו אמיליא באל"ף לבסוף שכן הוא בזוכרי שזה השם מובא בספרים באות אל"ף לבסוף כמו בשם אסתלרייא וכתבנו אות יו"ד בין אות מ"ם לאות הלמ"ד יען שיש שקורין' המ"ם בהברת חיריק ויש שקורין אותה בהברת צירי וגם כדי שלא תהיה נקראת המ"ם בהברת פתח ויש הרבה שהם בהברת צירי ויש אות יו"ד לפני הצירי ומה גם נודע שחסר וכתבו מלא כשר. ועיין בס' מטה לחם חאה"ע ח"א ס"ס פ' דהביא דאף בשמות דמשפטם חסר אם כתבם מלא אין קפידא ע"ש.[1] וכתבנו דמתקרי יחייה הגם שאמרו לנו שהם יודעים שהיו קורים אותו בשם חיים דוקא עכ"ז כיון דהאב הוא מת ובשם חיים הרבה מהיהודים קורים אותו יחייה והישמעאלים כולם קורין אותו יחייה ולא אתברר לנו האמת כיצד היו קורים אותו לכן כתבנו דמתקרי יחייה. וכתב הסופר הגט ובשיטה ששית טעה בכתיבתו וגם באותה שיטה נכתב אות אחת חוץ להשרטוט ע"כ בטלנו אותו והוצרכנו לחזור הסדר ולכתוב גט אחר. ואחר שכתב הסופר הגט וגם חתמו העדים בתוכו וחזרנו לקרות אותו פעם שנית ומצאנו שתיבת יחייה כתובה ביו"ד אחת בין אות החי"ת לאות הה"א ונכנסו לבית הספק אם יש לפוסלו שכן מובא בספרים שם זה בשני יודי"ן בין אות החי"ת לאות הה"א או להכשירו ליתנו לה והסכמנו להכשירו ליתנו לה יען שבכתיבת ערבי אינם כותבין שם זה כ"א ביו"ד אחת. וגם אמרו לנו אנשים מקודם שהם יודעים שלא היו קורים אותו בשם חיים ואנחנו מתורת חשש שלא נתברר לנו האמת כנז"ל כתבנו, דמתקרי יחייה ועוד בה אעיקרא מאי דכותבין בשני יודי"ן הוא משום שכמו שכותבין בלה"ק תיבת חיים בשני יודי"ן כך כותבין תיבת יחייה בלשון ערבי בשני יודי"ן ואם לא היה מטע"ז לא היה מהצורך לכתוב תיבת יחייה בשני יודי"ן אפי' שקורין היו"ד בהברת צירי יחיֵה ומכ"ש להקורין אות היו"ד השניה בהברת יחיָה בקמץ כמו שאומרים הישמעאלים נביא יחיה. ומה גם שהיא מקודשת בלתי רשות ב"ד ובעירנו הזאת נעמי דמשק יע"א יש הסכמה בחרמות ונדויים והפקעת כסף ת"י להמקדש בלתי רשות ב"ד וגם בקידושין של הבת. הנז' אירע ספיקי אחריני בהם ועכ"ז לצאת מידי חומר ערוה הצרכנוה גט. על כל אלין דהוו הסכמנו ונתננו לה את הגט הנז' ונתגרשה בו כדת מו"י.
אח"כ נתתי לבי לדעת ולראות בספרן של צדיקים מה שיש סמך לדברינו אלה הנז"ל וראיתי שאפי' בשם חיים שכותבין אותה בשני יודי"ן יש שכותבין אותה ביו"ד אחת עיין בס' הוראה דב"ד באות ח' דכתב וז"ל חיים בשני יודי"ן כן כתבו הרבה פעמים ולא אחד בהם ביו"ד אחת כלל ובכסלו תרי"ג כתבו וז"ל גירש אהרן בן חיים וכו' ונכתב בב' יודי"ן אע"ג דמוהרש"ו כתב דאם חותם ביו"ד אחת כן כותבין יען דאיכא ביו"ד אחת ואיכא בשני יודי"ן מ"מ בנ"ד לא ידע המגרש לחתום והסכימו לכתוב בב' יודי"ן חדא דרובא דעלמא חותמין בשני יודי"ן ועוד דבתורה ובתהילים הכי כתוב. ומה גם לפי מ"ש הגמ' בכללי השמות סי' מ"ה אות ט' דאי לא ידע היאך חותם דינא הכי לכתוב מלא ע"כ. ועעו"ש מ"ש בהגהה חצי לבנה. הרי לך דאפי' בשם חיים עצמו לא ברירא מילתא טובא ליכתוב בב' יודי"ן דאיכא דכותבין ביו"ד אחת אלא שכבר ראו שהרבה פעמים כתבו בב' יודי"ן אשר נראה מהדברים הנז' שאם כתבו אותו ביו"ד אחת אינו נפסל בזה. ומינה אתה דן במכ"ש בשם יחייה שהוא לשון ערבי ובערבי כותבין אותו ביו"ד אחת שהוא מהראוי לכותבו ביו"ד אחת. וכן מצאנו תיבת יחיה בלה"ק ביו"ד אחת כמו חיה יחיה ובין בלה"ק ובין בלשון ערבי הבנה אחת הם שהוא לשון שמשמעותו שיחיה והוא ביו"ד אחת. ודוגמא לזה יש כמה תיבות שהם ביו"ד אחת כמו והוא יהיה פרא אדם בפ' לך לך למען תחיה אתה וזרעך בס' ניצבים ואברהם היה יהיה בפ' וירא. והרבה פסוקים כאלה שהיו"ד בנקודת צירי והמה ביו"ד אחת. ומכ"ש אם היו"ד היא נקראת בפתח שמהראוי שהיא ביו"ד אחת. וא"כ אף שנהגו לכתוב תיבת יחייה בב' יודי"ן כמו תיבת חיים שכותבין אותה בב' יודי"ן אם אירע שכבר נכתב הגט ביו"ד אחת אין לחוש וכשר ליתנו לה להתגרש בו. וזהו אפי' בשם המגרש עצמו אם אירע כזה דכתבו שמו חיים דמתקרי יחיה שכתבו תיבת יחיה ביו"ד אחת דכשר ליתנו לה. מכ"ש בשם אבי המגרש או אבי המתגרשת דכתבו שמותם העיקרי חיים בב' יודי"ן ובשם הערבי יחיה כתבוהו ביו"ד אחת דודאי דכשר ליתנו לה לכתחילה. ועיין ג"כ בס' הוראה דב"ד אות ח' בחיים דמתקרי חי"ו מ"ש יבזה. ועיי בס' מטה לחם אה"ע סי' ל"ב דכתב השנויים שיש בגט ממקום הכתיבה למקום הנתינה ואתייא מכללא כתב גם באחד מן העדים החתומים בגט שמו יחיה וכתבוהו בב' יודי"ן בין אות חי"ת לאות ה"א ונתנו טעם דעשו כן כהוראת מוהרמב"ח בס' עז"ן דהם נגררים אחריו ע"ש, דנר' מדבריו שהם במקום הנתינה כותבין אותו ביו"ד אחת שהרי כתב זה מכלל השנויים שיש ממקום הכתיבה למקום הנתינה. והגם שאח"כ כתב שכן צריך להיות בב' יודי"ן שכן הסכימו. הפוס' וציין עליהם ע"ש. מ"מ נראה דבמקומו בקוסטא כותבין אותו ביו"ד אחת ואפי' בשם המגרש או העד ובודאי דכ"ש הוא שכן כותבין בשם אביהם של המגרש והמתגרשת. דמזה נראה לדון במכ"ש וק"ו לנ"ד דכתוב שם העיקרי חיים בשני יודי"ן ואח"כ בדמתקרי יחיה כתובה ביו"ד אחת בין חי"ת לה"א והוא אביה של המתגרשת דכשר ליתנו לה לכתחילה להתגרש בו.
גם עיין בס' הוראה דב"ד באות יו"ד די"א ע"ב דכ' יחייה כ"כ בטבת תר"ה גירש יחייה ן' יוסף לארוסתו פ' וכתב יחייה בב' יודי"ן כמ"ש הלק"ט והיד"א דק"ט ואע"ג דמוהריק"ש כתבו בב' יודי"ן ואל"ף לבסוף ובשמות שכתב שם מוהר"י הלוי ז"ל כתבו בה"א וביו"ד אחת בין חי"ת לה"א בהכרח צ"ל דט"ס נפל וצ"ל בב' יודי"ן וה"א לבסוף שהרי העז"ן העד העיד בנו וז"ל יחיה שם ערבי הוא וכן מצאתי שם זה בקונ' שמית[2] הריק"ש בב' יודי"ן אחר החי"ת וה"א לבסוף דמשפט ערבי ע"ד לה"ק ע"כ א"כ נר' דט"ס נפל. והא ודאי הרבנים המסדרים ידעו באיש זה דשם העצם שלו היה יחייה שהרי כתב עוד שם העז"ן ויש אנשים דשם העצם שלהם הוא יחייה ויש אנשים דשם עצם שלהם חייא וקרו ליה בערבי יחייה ולאיש כזה כותבין חייא דמתקרי יחייה. ומה שרשמו יד"א דק"ט צ"ל דק"ו שכתב בב' יודי"ן וה"א משם העז"ן ושכ"כ מוהרש"ו אך כתב שהוא כנוי לחיים ע"ש והלק"ט כ"כ בד' ע' וז"ל יחייה וכתב ערבי בחד יו"ד ור"ל דבכתב שלנו צ"ל בב' יודי"ן להברת היו"ד אע"ג דירמיה וישעיה יש הברה. ליו"ד ול"ב שני יודי"ן מ"מ ביחייה כיון דאם יכתוב יחיה ביו"ד אחת יש לטעות ולקרות יחיֶה ככתוב עם אשר תמצא את אלהיך לא יחיה וכמוהו רבים א"כ צריך יו"ד שנייה להברת היו"ד. אבל בכתוב ערבי בלא"ה היוד שלהם קורין אותה יְ או יָ למבטאם כן בכתוב יו"ד אחד הו"ל ככותב שנים. וזכינו לדין דהריק"ש והעז"ן ומוהרש"ו והיד"א כולם מסכימים בג' יודי"ן ואע"ג דכתב שם בשמות אחרים דמשפטם בערבי בחד יו"ד ופירשו דכן כותבין בגט כמבואר שם בשם עטייה יש לישב עכ"ל.
ולא ירדתי לכוונת דבריו במ"ש דכשיכתוב יו"ד אחת יש לטעות לקרותה יחיֶה כמו עם וכו' לא יחיה וכו' א"כ צריך ירד שניה להברת היו"ד דנראה מדבריו שהם קורין אותה יחייה היו"ד שסמוכה לה"א היא בקמץ ולכן צריך לכותבה בג' יודי"ן להברת היו"ד כדי שלא יטעו לקרותה יחיה בסגול וא"כ מהו זה שמסיים אבל בכתב ערבי בלא"ה היו"ד שלהם קורין אותה יְ או יָ למבטאם וכו' באופן שדבריו לי צ"י. והמתמצא מדבריו דלמבטא עירנו שאנו קורין את שמו יחיֶה היו"ד בסגול יש לכותבה ביו"ד אחת כמו עם וכו' לא יחיה.
ודברים הנקנים באגב ראיתי בס' אות היא לעולם ח"א דף ע' ע"ב כתב דבמזכרת הגיטין שבס' הנ"מ שמן המשהה כתב שבאחד מהגיטין שניתן ע"י בשם האשה ששמה רימה כתב גאות ה"א מפני שהוא לשון ערבי. וכ' האה"ל ז"ל וז"ל ולה[3] ידעתי כעת מה בין לשון ערבי ללשון לעז דכל שאינו מלה"ק או נגזר מלה"ק צריך לכותבו באל"ף ובזה אין מי שיחלוק ואיך כתב רימה בה"א לבסוף מפני שהוא לשון ערבי עכ"ל. והתימה עליו איך יכתוב כדברים האלו והיתה העלמ'ה מיניה דמר שכל הפוס' מלאים מזה דיש הפרש מלשון ערבי ללשון לעז דכל שהוא בלשון ערבי כותבין אותו בה"א כשם שהוא בלה"ק. וכבר הבאתי לעיל מ"ש העז"ן והבי"ד ס' הוראה דב"ד בשם יחיה שהוא שם ערבי ושכן מצא שם זה בקונ' שמות הריק"ש בב' יוד"ן וה"א לבסוף כמשפט ערבי ע"ד לה"ק ע"כ. גם בהלק"ט בקונ' לגיטין ד' נ"ז ריש ע"א כתב בשם מירה שהוא לשון ערבי בה"א לבסוף יען כי בשמות הערבי הם בה"א לבסוף ע"כ. גם במוהריט"ץ סי' רל"ב בשם האשה עפיה כתב גם בלשון ערבי תכתוב כלשון הקדש שאי"צ טאפיה באל"ף אלא עפיה גם אין לכתוב שני יודי"ן אעפ"י שהיו"ד נרגשת די ביו"ד אחת כמו שאנו כותבין ידידיה וכו' ע"ש וכ"כ בהלק"ט ד"ע ע"ג בשם עטיה בחד יו"ד וה"א לבסוף ככתיבת הישמעאלים כן כותבים בגט. ועיין ג"כ בהרדב"ז ז"ל החדשות סי' קפ"ב בשם העיר דמיאט ובמוהראנ"ח ז"ל עיין בס' הוראה דב"ד באות העי"ן בשם עלוה שהאריך הרחיב להביא דברי הפוס' הראשונים והאח' המפורסמים ז"ל שכן כתבו דלשון ערבי הוא חלוק מלשון לעז ושיש לכותבו בה"א לבסוף כמו לה"ק עש"ב. ובס' אזן אהרן מער' ג' במזכרת הגטין באות ה' כתבו עאליה בה"א לבסוף כמשפט שמות ערבי ובאל"ף אחר העי"ן מפני הטעם שהיה שם הגם שבב"ד שלפניהם כתבו שם זה בלא אל"ף ע"ש. ועיין עו"ש בכמה גטין דשמות שהם לעז כותבין אל"ף לבסוף ושמות שהם ערבי כותבין ה"א לבסוף כמו לה"ק. וכן עיין בס' הוראה דב"ד בכמה גטין שכ"כ שם.
נחזור לדברינו דנמצא מכל האמור ומדובר לעיל דשם יחיה. שנכתב ביו"ד אחת בין אות החי"ת לאות הה"א דהגט כשר ליתנו לה להתגרש בו. ומכ"ש בנ"ד דהוא שם אבי המתגרשת וכתוב חיים דמתקרי יחיה דודאי שהוא כשר להתגרש בו וכנז"ל.
גם מצד שם האשה המתגרשת שכתבנו אותה אמיליא שכן הוא רשום בזכרוני שכן הובא בספרים ביו"ד אחת אחר הלמ"ד ובאות אל"ף לבסוף. גם בזה נתתי דעתי עתה לראות בספרי' וראיתי בס' הוראה דב"ד בשמות הנשים באות האל"ף בשם אסתרולה דכתב דבתמוז תרי"ד כתבוהו בה"א כי נגזר מלה"ק וציין על ס' מים שאל דכ"ה ושכ"כ בפשיטות לח"ש דקנ"ה וברה"א ח"ג דל"ד ומזבח אדמה הל"ב. ואע"ג דנמצא כתוב בספר שה"ג בגליון מכ"י כמוהר"ר הושע נגיוויא ז"ל דכתב דבירוש' ת"ו היה עובדא באסתר והיו קוראים אותה אסתרולה וכתבו בגט אסתר דמתק' אסתרולה באל"ף לבסוף וזה היה בשנת התכ"ב והיו ג' דיינים גדולים ע"ש עכ"ז כתבנו בה"א הטעם דשורשו להיק[4] נראה טעם נכון והא ודאי כיון דהורגלו לכתוב בה"א כן הוא העיקר אלא דאם כתבוה באל"ף לבסוף כשר דיש להם ע"מ שיסמוכו. וששוב ראיתי בס' יאיר נתיב סי' כ"ג אות ל"ב דכתב מה שקורין הספרדים חנולה יש פנים לכותבו בה"א שעיקר שם חנה ויש פנים לכותבו באל"ף כוין שנשתנה במליצת הספרדים. ועוד ציין על ס' חיים שאל ח"א סי' ל"ח אות ע"ז ושולחן המלך דכ"ה ובאות ח' כתב דבשנת תרי"א במרחשון כתבו חנולה בה"א לבסוף ובאדר תרי"ט כתבו דמתקריא חנולה וכתבו וז"ל ובשם המתגרשת לא נתברר לב"ד אם שורש השם חנה והעולם קורין לה חנולה שנגזר ממנו או שם חנולה הוא מהעריסה וגם אמרו שהיה לה שם אחר כתבו דמתקריא ע"ש. וגם אכן בנ"ד לא איתברר לנו אם כך הוא שמה מהעריסה אמיליא או לאה או לילה וכתבנו דמתקריא אמיליא. וכבר כתבנו לעיל בשם הפוס' דבשם אסתר דמתקריא אשתרולה באל"ף לבסוף כשר דיש להם ע"מ שיסמוכו הגם שהוא שורשו לה"ק. ודון מינה ואוק"ב. ועיין בס' גנזי חיים למוהרח"ף ז"ל בס' הגטין אות ל"ה דכתב שמריה בה"א לבסוף כי כן הוא בכתובים וכ"כ כל הפוס' מרבני האח' וכו' אלא דאם טעה וכתב באל"ף לבסוף כפי דברי מוהריב"ל בח"א כלל ד' נראה דמכשיר. וכ"כ ה' מוהר"א מטוואל ז"ל בס' הגטין בשמות האשה מער' שי"ן דפ"ד וז"ל ואם נכתב באל"ף כשר כמ"ש מוהריב"ל בשם מתתיה יעו"ש אמנם לפי סברת מוהרשד"ם נר' דפסול דדוקא בשמות העדי' בחתימתן דהוי מדר' משו"ה מקילין אבל במגרש עצמו שהוא דאו' פסול וכו' ע"ש. ועיין בס' לח"ש דקמ"ז ע"ד וז"ל היה שמו יהודה וחתם שמו יאודה באל"ף אין לחוש יא"ה שם אות פ"ח כנה"ג סי' ק"ל בשם מוהרשד"ם ועיין בס' גט מקושר סי' מ"ה ס"י לענין שם המגרש מתתיה שנכתב מתתיא באל"ף לבסוף וכן ביאודה שנכתב באל"ף לבסוף יהודא שיש פוסלים ויש מכשירים בדיעבד ושעה"ד וע"ש בס"ח במי ששמו יהושע ורגילה לחתום יאושע באל"ף וכן ביהודה עכ"ל. ועדיין יש לומר דדוקא בשם שמריה ומתתיה ששמות אלו המה בכתובים לפי"ד מוהרשד"ם ז"ל יש לפסול. אבל בשם שאינו בכתובים הגם שהוא במגרש עצמו או במתגרשת עצמה אין לפסול אפי' לדעת מוהרשד"ם ז"ל. ועיין בס' אזן אהרן מער' ג' אות כ"ג דכתב וז"ל בזה"ז שאין מוסרין הגט ליד האשה המתגרשת אלא קורעין אותו ש"ו ונשאר קרוע ביד ב"ד ואם תרצה ראיה בידה שנתגרשת כותבין מעב"ד ונותנין לה כמ"ש רמ"א בסה"ג ס' פ"ו נר' דיש להקל בדברים רבים בדיעבד ע' תה"ד סי' רל"ב ט"ז סי' קכ"ה סקי"ז ג"מ למוהרמ"ב ז"ל סי' כ"ה אות פ"ט. ועיין בכפ"א ח"ב חאה"ע סי' ז' בסופו עכ"ל, גם ה' אבני האפוד בסי' קכ"ה הביא לדברי הג"מ הנ"ל וכתב דמצא ריע טוב להג"מ בחילוקו ובאמת דחילוק דמסתבר הוא ושכן ראה אח"ז להרב חקרי לב אה"ע סי' מ"ט דקי"ז ע"ב דכתב ע"ד הג"מ אלו דדברי' של טעם הם והוא סניף גדול להקל בשאר צדדי' ועוד לו שם בדקי"ח ע"א. ועוד האבה"א בסי' קכ"ט הביא דברי הג"מ הנ"ל וכ' שהיש"א ברכה בס' בני בנימין סי' י"ב כתב שה' בית אהרן בדכ"ה חלק עליו וכתב מאחר דמנהג זה הוא מימי קדם מזמן הראשונים לא הי"ל לפסוק להא דהרא"ש ומר ניהו רבה כתב דגם ה' בני בנימין לא נקט טעם זה אלא לצירוף וציין על התשו' שהובאה בס' ישר"ל אות ג' וס' בני בנימין סי' י"ח דסמך עט"ז בצירוף טעמים אחרים גם בשינה שם המגרש עצמו יעו"ש. ועיין בס' לח"ם דקס"א ע"א דכתב וז"ל מיליא והוא כינוי לאשה שם אות כ"ח בארות המים בקונט' השמות ועיין במש"ל בשם זה עכ"ל. ומקודם בד' קי"ס ע"ד כתב מילייא שם והוא כינוי וכתבו ציט"ה המ' מילייא והנה נראה דהוא לשון יוני וא"כ הי"ל לכותבו בה"א לבסוף כדלעיל וצריך ישוב וע"ל שם אות כ"ח עכ"ל. ועיינתי בס' בארות המים וראיתי דבדף רי"א ע"ג כתוב קאלומירא המ' שם מילייא בת אנג'ילו ע"כ. ונראה דמ"ש מילייא בב' יודי"ן קודם האל"ף היינו שהם קורין הלמ"ד בחיריק מילִייא אבל למקום שקורין הלמ"ד בשבא מילְיא כותבין אותה ביו"ד אחת וכן אנחנו חוטפין הלמ"ד בנקודת שבא אלא שמוסיפין אל"ף בתחילת התיבה וקורין אותה אמיליא והוא כשר לכתחי' ליתנו לה להתגרש בו הנלעד"כ