כף החיים/אורח חיים/ל: הבדלים בין גרסאות בדף

א) '''[סעיף א'] זמן הנחתן בבקר משיראה את חבירו וכו'''' והטעם שתלו אותו בשיראה את חבירו משום דבתפילין כתוב ראייה דכתיב וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך וכו'. ב"י בשם רבינו יונה. לבוש. ט"ז סק"א. עו"ת אוח א'. א"ר אות א'. ואין זה אלא אסמכתא בעלמא ועיקר הטעם כיון דאנן קי"ל לילה זמן תפילין הוא אלא דחכמים אסרו להניחם בלילה שמא ישכחם ויישן בהם כמ"ש בסעי' ב' ואיסור השינה הוא שמא יפיח בהם כמ"ש בב"י סי' מ"ד וט"ז כאן סק"ג ועו"ת אות ב' אסמכוה רבנן אהאי קרא דוראו כל עמי הארץ וכו' שלא להניחם עד זמן שיראה את חבירו הרגיל וכו' שקודם הזמן הזה הכל הוא בכלל לילה ויש לחוש לחששות הנז' כמ"ש הלבוש סעי' ב' ופרמ"ג במש"ז אות א'. שתילי זיתים אות ג' וגם להרמב"ם ז"ל דס"ל לילה לאו זמן תפילין הוא כמ"ש בפ"ד דין יו"ד מה"ת י"ל הטעם ג"כ דאין מניחין תפילין עד שיראה את חבירו הרגיל וכו' מפני חששות הנז' וכן גם לפי דברי האר"י ז"ל בשער הכוונות דרוש ה' דתפילין ובפע"ח שער התפילין פ"ז שכתב לילה לאו זמן תפילין ולא יש בחי' תפילין אלא מן אור הבקר ואילך י"ל ג"כ דאין להניח תפילין עד זמן שיראה את חבירו וכו' מפני חששות הנז' ולא כמו שרצו לומר לפי דברי האר"י ז"ל מותר להניח תפילין לכתחילה מעלות השחר ואילך כי חלילה וחס לומר שהאר"י ז"ל יקל נגד מה שהחמירו בתלמוד והוא תלמוד ערוך בברכות דף ט' ע"ב ופסקו כן הפוסקים הרי"ף והרמב"ם והרא"ש והאחרונים אלא שהאר"י ז"ל בא לומר התחלת זמן בחי' ביאת מוחין דתפילין הוא מן אור הבקר ואילך אבל אה"נ כי אין להניחם כ"א עד זמן שקבעו חכמים בש"ס ובפוס' כי אין לזוז מדבריהם והוא פשוט:

יא) שם''' וכשיגיע זמנן ימשמש בהן ויברך וכו', מי שטעה והניח תפילין בעוד לילה ובירך עליהם א"צ לחזור ולברך כשיאיר היום, א"ר אות ג', ברכ"י אות ג', ובספרו קשר גודל סי' ג' אות י"ט, ש"ץ דף מ"א ע"א. סידור בי"ע בדיני הנחת תפילין וברכתן אות ל"ב, חס"ל אות ב' שע"ת אות ז', בן איש חי פ' חיי שרה אות ח', וכ"כ לעיל בס"ד סי' ח' אות ס"ב:

יב) שם''' דליכא למיחש שמא ישן בהם וכו' והיינו דוקא כשרוכב על סוס או הולך ברגליו שאינו יכול לישן בהליכתו אבל ההולכים בעגלה ודאי אסורים להניחן שמא יישן בהן, לבוש, ט"ז סק"ה, סו"ב אות ב', יד אהרן בהגה"ט, ומ"ש מ"א סק"ה ודוקא שהולך ברגליו אבל רוכב או יושב בקרון אסור וכו' כתב היד אהרן שם דט"ס נפל בדבריו וצ"ל או רוכב אבל יושב בקרון וכו' וכ"כ א"ר אות ג', ח"א כלל י"ד אות י"ז, מחה"ש סק"ה. סידור בי"ע בדיני זמן הנחת תפילין אות ג', ועיין פרמ"ג במש"ז סק"ה ומ"ש בעט"ז סק"ב על דברי הלבוש הנז' שהוא חומרא יתירא כי אף שישן שינת עראי כשהן בראשו מותר וכתב שם כמה ראיות ברורות מתלמוד ומפוסקים שאין להחמיר כחומרת מהרמ"י והמחמיר יחמיר והמיקל לא הפסיד יעו"ש כתב עליו היד אהרן שם וז"ל ואני אומר שגם הם ז"ל סוברים כן דהישן שינת עראי מותר ומשום הכי כתבו דאפי' רוכב מותר דהישן רוכב שינת עראי הוא אבל בעגלה פשיטא שיש לחוש שמא ישן שינת קבע עכ"ל, וכתב בי"ע שם וכן עיקר ודלא כהעט"ז:

יג) [סעיף ד'] היה בא בדרך וכו' יניח ידו עליהם וכו'.''' עיין מש"ל בס"ד סי' ח"י אות י"א ואו' י"ב שהאר"י ז"ל היה נזהר מאד שלא להיות מעוטף בטלית ותפילין אחר שקיעת החמה ע"כ יש ליזהר גם בזה כפי יכולתו שלא להיות לובש תפילין אחר שקיעת החמה ותע"ב:

יד) שם''' ואם יש בית קרוב לחומה שמשתמרים שם וכו'. מכלבי וגנבי אבל אם אינם משתמרים אפילו מגנבי ישראל מותר, ער"ה אות ד':

טו) [סעיף ה'] יש מי שאומר וכו'.''' הא דכתב מרן ז"ל יש מי שאומר לא מפני שיש חונקים בזה, אלא כי כן דרכו כשמוצא סברה יחידית כותבה בשם יש מי שאומר כמש"ל סי י"ד אות כ"ד וסברה זו לא מצאה מרן ז"ל כ"א בכתבי מהרא"י סי' קכ"א ע"כ כתבה בשם יש מי שאומר:

טז) שם''' שאם התפלל תפלת ערבית וכו', אבל אם הוא לא התפלל תפלת ערבית אעפ"י שהציבור התפללו מותר להניח תפילין, מ"א סק"ז, סו"ב אות ג', א"ר אות ה', שתילי זיתים אות יו"ד, סידור בי"ע בדיני זמן הנחת תפילין אות ד' ויניחם בברכה, פרמ"ג במש"ז או' ז', ומיהו אם הניח ביום רק שרוצה גם עתה אין ראוי להניחם כל שהציבור התפללו ערבית, פרמ"ג שם, ועיין מ"א סי' רס"ג ס"ק כ"ד מ"ש בשם הכנה"ג ודו"ק:

יז) מי''' שלא הניח כל היום תפילין ובין השמשות נזכר מניחן דד"ת ספיקא לחומרא, פרמ"ג א"א אות ז' יעו"ש, והגם שכתבנו לעיל דהאר"י ז"ל היה נזהר מאד לחלצם אחר שקיעת החמה י"ל היינו דוקא למי שכבר קיים מצות תפילין אבל מי שלא קיים עדיין מצות תפילין כיון שעדיין הוא ביה"ש שספיקו מן היום יוכל להניח, ועיין מש"ל סי' ח"י אות י"ב, ומ"מ יניח בלא ברכה כיון שהוא ספק לילה ג"כ והוא פשוט:

חי) שם''' אין לו להניחם אח"כ, והא"ר אות ה' כתב דאם לא הניח תפילין כל היום יש לו להניח אחר ערבית אם הוא יום בלא ברכה, וכ"כ הפרמ"ג במש"ז אות ז':