המאיר לעולם/א/ו: הבדלים בין גרסאות בדף

{{מרכז|סימן ו}}

{{מרכז|'''<big>בענין שומע כעונה</big>'''}}

'''הנה''' טרחתי עד כה ליישב דברי השאגת אריה שלא יהיה עליהם סתירה. אמנם מדברי [[רי"ף/יבמות/יב|הרי"ף ביבמות סוף פרק מצות חליצה]] מוכח דלא כהש"א דגם בדבר דלא בעינן אף לכתחלה שייך ג"כ הך דר' זירא. דהרי"ף כתב שם רב אשי אשכח לרב כהנא דהוה מצטער ומקרי לה לא אבה יבמי א"ל לא סבר לה מר הא דרבא דאמר אסוקי מלתא לית לן בה א"ל מודה רבא בלא אבה יבמי כר' זירא דאמר כל הראוי לבילה וכו' הכא נמי אם ראויה למקרי' בבת אחת לא מעכב קריאתה ואי לא מעכב עכ"ל הרי"ף שם. והרי שם לענין קריאה בבת אחת מי שיכולה לקרות בבת אחת אין שום מצוה אף לכתחלה שתקרא בבת אחת ומ"מ בעינן שתהא ראויה לקרות בבת אחת ושם לא שייך לתרץ כמו שתרצתי לעיל מהא דטבילה ועדות והכרת בכור כמובן. וב[[שולחן ערוך/אבן העזר/קסט|אה"ע סי' קס"ט]] סתם המחבר כדעת הרי"ף ושיטת רש"י הביא הרמ"א בלשון יש אומרים הרי לנו תנא דמסייעי לבעל שבולי הלקט דגם בדבר שאין בו קפידא אף לכתחלה שייך לאמר הך דר' זירא דבעינן שתהא ראוי לבילה ולפי זה ודאי דאין לדחות בשתי ידים דעת שבולי הלקט יען שהרי"ף והרמב"ם מסייעים לו וסתם המחבר בשו"ע כותיה אבל בודאי שיש להחמיר כהשאגת אריה דאילם ישמע ק"ש מאחר ויכון לצאת הואיל ולפי שיטת רש"י לא מוכח כלל דשייך בכה"ג הך דר' זירא אמנם אם יש ספק להאילם אם שמע ק"ש מאחר או לא אולי יש לאמר דפטור מלשמוע עוד הפעם משום ספק ספקא שמא כבר שמע ואת"ל לא שמע שמא הלכה כבעל שבולי הלקט דאילם פטור מלשמוע ק"ש משום שאינו ראוי לדבר. או אם ישב האילם בסעודה קודם ק"ש לא יצטרך להפסיק משום דהוא ספק דרבנן דשמא הלכה כבעל שבולי הלקט שהוא פטור מק"ש וא"כ לפחות יכול לסמוך עליו באיסור דרבנן היינו שלא להפסיק סעודתו אמנם זה הוא טעות הואיל ועיקר הספק הוא בדבר של תורה צריך להחמיר גם באיסור דרבנן המתגלגל הא למה זה דומה לספק איסור של תורה שנתערב מין במינו חד בתרי דאין מקילין מטעם שהוא ספק דרבנן דמדאורייתא חד בתרי בטל הואיל ועיקר הספק הוא של תורה וע"י גלגול נעשה דרבנן כמבואר ביו"ד סי' ק"י ב[[ש"ך/יורה דעה/קי#יד|ש"ך ס"ק י"ד]] בכללי ספק ספקא אות י"ט בד"ה ועתה וכו' בשם האיסור והיתר. (אמנם לפי מה שביארתי במקום אחר בעז"ה סברת האו"ה בזה אינו דומה כלל לנידון דידן). אך מש"כ לעיל דמדברי הרי"ף והרמב"ם מוכח כבעל שבולי הלקט זה הוא רק לפי מה שכתב ה[[בית שמואל/אבן העזר/קסט#כח|ב"ש סי' קס"ט ס"ק כ"ח]] דלהרי"ף אם אינה יכולה לקרות בבת אחת החליצה פסולה משום דהו"ל כאילמת דאינה יכולה לקרות ומה שיכולה לקרות שלא בבת את אינו כלום הואיל ויש לטעות בדבריה ואע"פ דאם יכולה לקרות בב"א אינה צריכה אף לכתחלה לקרות בב"א מ"מ באינה יכולה לקרות בב"א מעכב משום דאין ראוי לבילה, ש"מ דאף בדבר שאין קפידא אף לכתחלה שייך הך דר' זירא. והרא"ש באמת הקשה על הרי"ף וכתב דאין גירסת הרי"ף נכונה דמה ענין הך דר' זירא לכאן מ"מ יש לטעות בפירוש דבריו עכ"ל. וכונתו דהא להרי"ף בע"כ צ"ל דמה שיש לטעות בפירוש דבריו קפידא הוא דאל"כ אלא שאין קפידא אף לכתחלה א"כ לא שייך כלל להזכיר הך דר' זירא (וזה הוא כדעת הש"א). וע"כ צ"ל דמה שאינה יכולה לקרות בב"א הוא קפידא משום דיש לטעות בדבריה. א"כ אף ביכולה לקרות בב"א תצטרך לכתחלה לקרות בב"א דהא קריאה מצוה היא לכתחלה ונהי דכשיכולה לקרות בב"א חשיבה ראויה לקריאה ושוב אין הקריאה מעכב לפסול החליצה מ"מ לכתחלה מצוה היא שתקרא בפועל ולא סגי לכתחלה במה שיכולה לקרות. א"כ כמו באינה יכולה לקרות בבת אחת חשיבא כמו שאינה יכולה לקרות כלל כמו כן ביכולה לקרות בבת אחת ולא קראה בבת אחת חשיבה כיכולה לקרות ולא קראה כלל דהחליצה כשרה אבל מ"מ חיסר מצות קריאה ואמאי לא נבעי שתקרא בב"א גם ביכולה לקרות בב"א זה הוא כונת הרא"ש בקושיתו על הרי"ף והוא מסכים לדעת הש"א הנ"ל. וב[[חידושי אנשי שם/יבמות/יב|חידושי אנשי השם]] כתב בשם מהר"ן שפירא ליישב קושית הרא"ש על הרי"ף אך קצרה דעתי מהבין דבריו במה נתיישב לו הקושיא. אמנם לדעת הב"ח בכונת הרי"ף שם הובא בספר בית מאיר שכתב דגם להרי"ף באינה יכולה לקרות בב"א אין החליצה פסולה לפ"ז אין ראיה מהרי"ף לבעל שבולי הלקט דנוכל לאמר לפ"ז דלחומרא בעלמא עשה כן רב כהנא להרגילה שתוכל לקרות בב"א ואם לא היה יכול ללמדה שתוכל לקרות בב"א לא היה מעכב את החליצה והיתה חולצת אע"פ שאינה יכולה לקרות בב"א דהואיל ואם יכולה לקרות בב"א לא בעינן אף לכתחלה שתקרא בב"א א"כ גם באינה יכולה לקרות בב"א לא שייך הך דר' זירא וכדעת הש"א: