12,989
עריכות
המאיר לעולם/א/ו: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
המשך הגהה
אין תקציר עריכה |
(המשך הגהה) |
||
| שורה 11: | שורה 11: | ||
'''מ"מ''' קשה דלפי זה מנא לן דבעינן ראוי לביאת מים בבה"ס הואיל דכל בשרו לא קאי כלל אבה"ס ואי משום דיקשה לא לכתוב כל ולא נבעי קרא דוידיו לגלות דלא בעי ביאת מים בבה"ס דז"א דהא דרשו חז"ל ב[[בבלי/עירובין/ד/ב|עירובין (ה') [ד'] ]] וב[[בבלי/סוכה/ו/א|סוכה (ה') [ו'] ]] מכל דבעינן מים שכל גופו עולה בהם ומשו"ה ס"ל להראב"ד בספר (בעה"ס) [[בעלי הנפש/שער המים/ו|[בעלי הנפש] בשער המים פרק ו']] והביאו ה[[בית יוסף/יורה דעה/רא|ב"י ביו"ד סי' ר"א]] דלא בעינן במעין מ' סאה משום דלא כתיב בו כל בשרו רק ורחץ את בשרו, ולדעת הסוברים דגם במעין בעינן מ' סאה א"כ בע"כ צ"ל דלא מתיבת כל דרשו כן חז"ל דבעינן מ' סאה דהא במעין לא כתיב כל ומ"מ בעינן מ' סאה, תקשה איפכא דהא לפ"ז בע"כ לא אצטריך תיבת כל רק לבה"ס ונהי דלא מעכב ביאת מים בבה"ס מקרא דוידיו מ"מ נימא דבעינן לכתחלה ביאת מים בבה"ס כמו דבעינן ראוי לביאת מים משום דורחץ את כל בשרו גם אבה"ס קאי ואי משום דטבילה לאו מצוה היא מ"מ נבעי לכתחלה ביאת מים כמו בהשקאת סוטה. לכן נ"ל דלעולם הקרא דורחץ את כל בשרו גם אבה"ס קאי אלא משום דלא מסתבר לאמר דכונת התורה הוא להצריך ביאת מים בבה"ס לכתחלה משום דאין הטבילה מצוה, לכן יותר מסתבר לאמר דהא דכתבה התורה תיבת כל וכללה גם בה"ס לא לענין להצריך ביאת מים בבה"ס אף לכתחלה רק לענין להצריך ראוי לביאת מים בבה"ס ושאני השקאת סוטה וחליצה דגלי בהו קרא בהדיא להצריך קריאה לכתחלה בחליצה אע"ג שאין מעכב בדיעבד ואע"ג שאינה מצוה מצד עצמה רק להתיר היבמה ובהשקאת סוטה רק לברר הספק ולהתירה לבעלה. אמנם למ"ד דהא דבעינן בבה"ס ראוי לביאת מים אינו אלא מדרבנן נוכל לאמר כנ"ל דקרא דורחץ את כל בשרו לא קאי על בה"ס כלל וכמש"כ לעיל: | '''מ"מ''' קשה דלפי זה מנא לן דבעינן ראוי לביאת מים בבה"ס הואיל דכל בשרו לא קאי כלל אבה"ס ואי משום דיקשה לא לכתוב כל ולא נבעי קרא דוידיו לגלות דלא בעי ביאת מים בבה"ס דז"א דהא דרשו חז"ל ב[[בבלי/עירובין/ד/ב|עירובין (ה') [ד'] ]] וב[[בבלי/סוכה/ו/א|סוכה (ה') [ו'] ]] מכל דבעינן מים שכל גופו עולה בהם ומשו"ה ס"ל להראב"ד בספר (בעה"ס) [[בעלי הנפש/שער המים/ו|[בעלי הנפש] בשער המים פרק ו']] והביאו ה[[בית יוסף/יורה דעה/רא|ב"י ביו"ד סי' ר"א]] דלא בעינן במעין מ' סאה משום דלא כתיב בו כל בשרו רק ורחץ את בשרו, ולדעת הסוברים דגם במעין בעינן מ' סאה א"כ בע"כ צ"ל דלא מתיבת כל דרשו כן חז"ל דבעינן מ' סאה דהא במעין לא כתיב כל ומ"מ בעינן מ' סאה, תקשה איפכא דהא לפ"ז בע"כ לא אצטריך תיבת כל רק לבה"ס ונהי דלא מעכב ביאת מים בבה"ס מקרא דוידיו מ"מ נימא דבעינן לכתחלה ביאת מים בבה"ס כמו דבעינן ראוי לביאת מים משום דורחץ את כל בשרו גם אבה"ס קאי ואי משום דטבילה לאו מצוה היא מ"מ נבעי לכתחלה ביאת מים כמו בהשקאת סוטה. לכן נ"ל דלעולם הקרא דורחץ את כל בשרו גם אבה"ס קאי אלא משום דלא מסתבר לאמר דכונת התורה הוא להצריך ביאת מים בבה"ס לכתחלה משום דאין הטבילה מצוה, לכן יותר מסתבר לאמר דהא דכתבה התורה תיבת כל וכללה גם בה"ס לא לענין להצריך ביאת מים בבה"ס אף לכתחלה רק לענין להצריך ראוי לביאת מים בבה"ס ושאני השקאת סוטה וחליצה דגלי בהו קרא בהדיא להצריך קריאה לכתחלה בחליצה אע"ג שאין מעכב בדיעבד ואע"ג שאינה מצוה מצד עצמה רק להתיר היבמה ובהשקאת סוטה רק לברר הספק ולהתירה לבעלה. אמנם למ"ד דהא דבעינן בבה"ס ראוי לביאת מים אינו אלא מדרבנן נוכל לאמר כנ"ל דקרא דורחץ את כל בשרו לא קאי על בה"ס כלל וכמש"כ לעיל: | ||
'''הנה''' טרחתי עד כה ליישב דברי השאגת אריה שלא יהיה עליהם סתירה. אמנם מדברי [[רי"ף/יבמות/יב|הרי"ף ביבמות סוף פרק מצות חליצה]] מוכח דלא כהש"א דגם בדבר דלא בעינן אף לכתחלה שייך ג"כ הך דר' זירא. דהרי"ף כתב שם רב אשי אשכח לרב כהנא דהוה מצטער ומקרי לה לא אבה יבמי א"ל לא סבר לה מר הא דרבא דאמר אסוקי מלתא לית לן בה א"ל מודה רבא בלא אבה יבמי כר' זירא דאמר כל הראוי לבילה וכו' הכא נמי אם ראויה למקרי' בבת אחת לא מעכב קריאתה ואי לא מעכב עכ"ל הרי"ף שם. והרי שם לענין קריאה בבת אחת מי שיכולה לקרות בבת אחת אין שום מצוה אף לכתחלה שתקרא בבת אחת ומ"מ בעינן שתהא ראויה לקרות בבת אחת ושם לא שייך לתרץ כמו שתרצתי לעיל מהא דטבילה ועדות והכרת בכור כמובן. וב[[שולחן ערוך/אבן העזר/קסט|אה"ע סי' קס"ט]] סתם המחבר כדעת הרי"ף ושיטת רש"י הביא הרמ"א בלשון יש אומרים הרי לנו תנא דמסייעי לבעל שבולי הלקט דגם בדבר שאין בו קפידא אף לכתחלה שייך לאמר הך דר' זירא דבעינן שתהא ראוי לבילה ולפי זה ודאי דאין לדחות בשתי ידים דעת שבולי הלקט יען שהרי"ף והרמב"ם מסייעים לו וסתם המחבר בשו"ע כותיה אבל בודאי שיש להחמיר כהשאגת אריה דאילם ישמע ק"ש מאחר ויכון לצאת הואיל ולפי שיטת רש"י לא מוכח כלל דשייך בכה"ג הך דר' זירא אמנם אם יש ספק להאילם אם שמע ק"ש מאחר או לא אולי יש לאמר דפטור מלשמוע עוד הפעם משום ספק ספקא שמא כבר שמע ואת"ל לא שמע שמא הלכה כבעל שבולי הלקט דאילם פטור מלשמוע ק"ש משום שאינו ראוי לדבר. או אם ישב האילם בסעודה קודם ק"ש לא יצטרך להפסיק משום דהוא ספק דרבנן דשמא הלכה כבעל שבולי הלקט שהוא פטור מק"ש וא"כ לפחות יכול לסמוך עליו באיסור דרבנן היינו שלא להפסיק סעודתו אמנם זה הוא טעות הואיל ועיקר הספק הוא בדבר של תורה צריך להחמיר גם באיסור דרבנן המתגלגל הא למה זה דומה לספק איסור של תורה שנתערב מין במינו חד בתרי דאין מקילין מטעם שהוא ספק דרבנן דמדאורייתא חד בתרי בטל הואיל ועיקר הספק הוא של תורה וע"י גלגול נעשה דרבנן כמבואר ביו"ד סי' ק"י ב[[ש"ך/יורה דעה/קי#יד|ש"ך ס"ק י"ד]] בכללי ספק ספקא אות י"ט בד"ה ועתה וכו' בשם האיסור והיתר. (אמנם לפי מה שביארתי במקום אחר בעז"ה סברת האו"ה בזה אינו דומה כלל לנידון דידן). אך מש"כ לעיל דמדברי הרי"ף והרמב"ם מוכח כבעל שבולי הלקט זה הוא רק לפי מה שכתב ה[[בית שמואל/אבן העזר/קסט#כח|ב"ש סי' קס"ט ס"ק כ"ח]] דלהרי"ף אם אינה יכולה לקרות בבת אחת החליצה פסולה משום דהו"ל כאילמת דאינה יכולה לקרות ומה שיכולה לקרות שלא בבת את אינו כלום הואיל ויש לטעות בדבריה ואע"פ דאם יכולה לקרות בב"א אינה צריכה אף לכתחלה לקרות בב"א מ"מ באינה יכולה לקרות בב"א מעכב משום דאין ראוי לבילה, ש"מ דאף בדבר שאין קפידא אף לכתחלה שייך הך דר' זירא. והרא"ש באמת הקשה על הרי"ף וכתב דאין גירסת הרי"ף נכונה דמה ענין הך דר' זירא לכאן מ"מ יש לטעות בפירוש דבריו עכ"ל. וכונתו דהא להרי"ף בע"כ צ"ל דמה שיש לטעות בפירוש דבריו קפידא הוא דאל"כ אלא שאין קפידא אף לכתחלה א"כ לא שייך כלל להזכיר הך דר' זירא (וזה הוא כדעת הש"א). וע"כ צ"ל דמה שאינה יכולה לקרות בב"א הוא קפידא משום דיש לטעות בדבריה. א"כ אף ביכולה לקרות בב"א תצטרך לכתחלה לקרות בב"א דהא קריאה מצוה היא לכתחלה ונהי דכשיכולה לקרות בב"א חשיבה ראויה לקריאה ושוב אין הקריאה מעכב לפסול החליצה מ"מ לכתחלה מצוה היא שתקרא בפועל ולא סגי לכתחלה במה שיכולה לקרות. א"כ כמו באינה יכולה לקרות בבת אחת חשיבא כמו שאינה יכולה לקרות כלל כמו כן ביכולה לקרות בבת אחת ולא קראה בבת אחת חשיבה כיכולה לקרות ולא קראה כלל דהחליצה כשרה אבל מ"מ חיסר מצות קריאה ואמאי לא נבעי שתקרא בב"א גם ביכולה לקרות בב"א זה הוא כונת הרא"ש בקושיתו על הרי"ף והוא מסכים לדעת הש"א הנ"ל. וב[[חידושי אנשי שם/יבמות/יב|חידושי אנשי השם]] כתב בשם מהר"ן שפירא ליישב קושית הרא"ש על הרי"ף אך קצרה דעתי מהבין דבריו במה נתיישב לו הקושיא. אמנם לדעת הב"ח בכונת הרי"ף שם הובא בספר בית מאיר שכתב דגם להרי"ף באינה יכולה לקרות בב"א אין החליצה פסולה לפ"ז אין ראיה מהרי"ף לבעל שבולי הלקט דנוכל לאמר לפ"ז דלחומרא בעלמא עשה כן רב כהנא להרגילה שתוכל לקרות בב"א ואם לא היה יכול ללמדה שתוכל לקרות בב"א לא היה מעכב את החליצה והיתה חולצת אע"פ שאינה יכולה לקרות בב"א דהואיל ואם יכולה לקרות בב"א לא בעינן אף לכתחלה שתקרא בב"א א"כ גם באינה יכולה לקרות בב"א לא שייך הך דר' זירא וכדעת הש"א: | |||
אך מש"כ לעיל דמדברי הרי"ף והרמב"ם | |||
וסבור הייתי לאמר דאם נחמיר כהב"ש בכונת הרי"ף שאם אינה יכולה לקרות בב"א החליצה פסולה משום דחשיבא כאלמת יתיישב קושית הרא"ש על הרי"ף והוא דרב כהנא ס"ל דאם אינה יבולה לקרות בב"א דלאביי דט"ל דלא אמרינן אסוקי מילתא היא החליצה פסולה הגם דרבא ס"ל דאסוקי מילתא היא מ"מ צריך להחמיר כאביי הואיל ולאביי החליצה פסולה דאינה ראויה לחליצה נאלמת. ואם יכולה לקרות בב"א דבזה גם לאביי אין החליצה פסולה אם אינה קוראה בב"א משום דאין הקריאה מעכב אם היא ראויה לקרות וא"כ גם לאביי אין כאן חשש אם לא תקרא בב"א רק שחיסר מצות קריאה בזה סמך רב כהנא על רבא דאסוקי מילתא היא. ולפ"ז לא קשה מה שהקשה הרא"ש על הרי"ול כמובן דרב כהנא הכריע באינה יכולה לקרות בב"א לחוש לדברי אביי הואיל ויש כאן חשש פסול בחליצה אף דיעבד וביכולה לקרות גב"א דאין כאן חשש פסול בדיעבד רק חשש חסרון מצות קריאה בזה נוכל לסמוך על רבא דאסוקי מילתא היא. ולפ"ז גם אם נאמר ככב"ש בכונת דברי הרי"ף אין מדברי הרי"ף סתירה להש"א וסייעתא לבעל שבולי הלקט. (מה שכתבתי דרב כהנא הכריע וכו' אינו מדוקדק דבגמרא מבואר מודה רבא בלא אבה יבמי וכו' לכן צ"ל דרבא בעצמו חושש לסברת אביי באינה יכולה לקרות בב"א הואיל דלאביי הוא חשש פסול בדיעבד). אבל באמת לא מסתבר לאמר כן דלפ"ז אינו ברור לרבא דאסוקי מילתא היא דהא באינה יכולה לקרות בב"א חושש לסברת אביי א"כ גם ביכולה לקרות נב"א מהראוי לחוש לסברת אביי משום מצות קריאה אע"ג שאין כאן חשש פסול בהחליצה מ"מ יש חשש חסרון מצות קריאה ומה נפסיד אם נצטרך שתקרא בב"א לחוש לדעת אביי בשביל מצות קריאה אפ"ג שאין כאן חשש פסול בחליצה: | וסבור הייתי לאמר דאם נחמיר כהב"ש בכונת הרי"ף שאם אינה יכולה לקרות בב"א החליצה פסולה משום דחשיבא כאלמת יתיישב קושית הרא"ש על הרי"ף והוא דרב כהנא ס"ל דאם אינה יבולה לקרות בב"א דלאביי דט"ל דלא אמרינן אסוקי מילתא היא החליצה פסולה הגם דרבא ס"ל דאסוקי מילתא היא מ"מ צריך להחמיר כאביי הואיל ולאביי החליצה פסולה דאינה ראויה לחליצה נאלמת. ואם יכולה לקרות בב"א דבזה גם לאביי אין החליצה פסולה אם אינה קוראה בב"א משום דאין הקריאה מעכב אם היא ראויה לקרות וא"כ גם לאביי אין כאן חשש אם לא תקרא בב"א רק שחיסר מצות קריאה בזה סמך רב כהנא על רבא דאסוקי מילתא היא. ולפ"ז לא קשה מה שהקשה הרא"ש על הרי"ול כמובן דרב כהנא הכריע באינה יכולה לקרות בב"א לחוש לדברי אביי הואיל ויש כאן חשש פסול בחליצה אף דיעבד וביכולה לקרות גב"א דאין כאן חשש פסול בדיעבד רק חשש חסרון מצות קריאה בזה נוכל לסמוך על רבא דאסוקי מילתא היא. ולפ"ז גם אם נאמר ככב"ש בכונת דברי הרי"ף אין מדברי הרי"ף סתירה להש"א וסייעתא לבעל שבולי הלקט. (מה שכתבתי דרב כהנא הכריע וכו' אינו מדוקדק דבגמרא מבואר מודה רבא בלא אבה יבמי וכו' לכן צ"ל דרבא בעצמו חושש לסברת אביי באינה יכולה לקרות בב"א הואיל דלאביי הוא חשש פסול בדיעבד). אבל באמת לא מסתבר לאמר כן דלפ"ז אינו ברור לרבא דאסוקי מילתא היא דהא באינה יכולה לקרות בב"א חושש לסברת אביי א"כ גם ביכולה לקרות נב"א מהראוי לחוש לסברת אביי משום מצות קריאה אע"ג שאין כאן חשש פסול בהחליצה מ"מ יש חשש חסרון מצות קריאה ומה נפסיד אם נצטרך שתקרא בב"א לחוש לדעת אביי בשביל מצות קריאה אפ"ג שאין כאן חשש פסול בחליצה: | ||