העמק דבר/שמות/כב: הבדלים בין גרסאות בדף

'''שלם ישלם.''' לפי הפשט הוא טעם דמש״ה יש לו דמים. אע״ג שאין אדם מעמיד עצמו על ממונו וחם לבו והוי כמו יצרא אנסיה וע׳ מש״כ בס׳ דברים י״ט ו׳ דמש״ה פטור גואל הדם יע״ש. מש״ה מפרש הכתוב דכאן לא היה לו להחם לבבו כ״כ. שהרי שלם ישלם. ואפי׳ יודע שהוא עני ''' ואין לו.''' מכ״מ הרי ''' ונמכר בגנבתו''' זהו הפשט{{תוספת|ב|והדרש במכילתא ראבי״א הרי שהיו לפניו כדי יין וכדי שמן ושברן כ״ז שהוא יודע דשלום עמו ה״ז חייב. ולכאורה ק׳ פשיטא דאם שבר והזיק חייב לשלם. וצ״ל דבא ללמד דאם אין לו דמים פטור. וע״כ מיירי כששבר אחר שיצא מן המחתרת מדסיים המקרא ואם אין לו ונמכר בגנבתו. ואי עודנו במחתרת אינו אלא מזיק שהרי לא זכה עדיין ולא מיקרי גנב . ומזה למדנו דאם אין לו דמים פטור אפי׳ כששבר אח״כ. וזהו שיטת רש״י ותוס׳ בסנהדרין דע״ב ע״א. אבל לדעת הרמב״ם ורמב״ן דס״ל דוקא כששברן במחתרת פטור צ״ל דמפרשי האי קרא שלם ישלם כששבר במחתרת ולא בא הכתוב אלא ללמדנו דאם אין לו ונמכר בגנבתו שאין זה כדין מזיק בעלמא שאין נמכר. אלא מכ״מ הרי נכנס לגנוב. מש״ה ונמכר בגנבתו:}}:

'''חיים שנים ישלם.''' דאם נמצא חיים ואפשר לשומן בב״ד ישלם כפל כשווין. אבל אם כבר מתו וא״כ אין ב״ד והגנב יודעים שווי הגניבה וא״כ נהי דקרן מחויב לשלם כפי שהבעלים אומרים משום שהוא מודה במקצת ואינו יכול לישבע ומשלם. אבל קנס הכפל שאינו מתחייב אלא בעדים אינו יכול להתחייב אלא מה שהעדים יודעים בבירור ולא משום מחויב שבועה ואי״ל. ונמצא שהוא אינו משלם קנס הכפל בשלימות זהו פשוטו ש״מ{{תוספת|ג|ורש״י פירש ישלם חיים ולא מתים. והובא בתוס׳ ב״ק די״א בשם הירושלמי. וע״כ אין זה אלא אסמכתא. דמעיקר הדין פרש״י בפסחים דל״ב ד״ה איבעי דדרשה דישיב לרבות שוה כסף אפי׳ סובין גם בגנבה. וגם מסדר נגינת הטעמים אינו משמע הכי שהרי המפסיק הוא על תיבת חיים. אלמא דקאי אדלקמיה דנמצא בידו חיים. אלא הדרש שהביא רש״י הוא בתורת כונה שניה וללמדנו דאם יש לו מעות מזומן שהם כמו חיים מחויב לשלם במזומן. והיינו דאי׳ ב״ק דס״א דחבול ישיב רשע גזלה ישלם. דאפי׳ משלם הגזלה רשע הוא מש״ה מחויב לסלק כעין השבה בעין והיינו מעות. ושיטת רש״י גיטין דמ״ח ב׳ ד״ה מן העידית. שאם אין לו מעות כו׳ מבואר דאם יש לו מעות מחויב לסלק במעות אפילו מזיק מכל שכן גנבה:}}: