אוצר:מיזמים/חדש על ה(מ)דף/בבא בתרא/כ: הבדלים בין גרסאות בדף

קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
(גניזת ספר תורה שלא בקרקע)
 
שורה 14: שורה 14:
ולכן לומד הגרע"ג שחידושו של רבא הוא "שמותר לקבור כתבי קודש שבלו בקרקע ואפילו בלי כלי חרס. ורב אחא בר יעקב בא להוסיף וחידש דעל כל פנים צריך שיתנום בכלי חרס בדבר המתקיים ימים רבים". והחידוש בדברי רבא הוא שכן דבר פשוט הוא שקבורת שמות וכתבי הקודש בקרקע בלי כלי חרס הרי זה מעשה איבוד, ואין זה רק 'גרמא' אלא 'מעשה בפועל' ממש, כי מה לי אם משליכם לתוך המים או שמשליכם למקום רימה תולעה וריקבון. וכיון שכן חידש לנו רבא דבר גדול והוא שמותר לקבור ספר תורה שבלה אף שהוא עושה מעשה בפועל של מחיקת שמות הקדושים, מכל מקום מותר לקבור אותם. וזאת משום שכיון שאין כאן כוונה לאבד ולהשחית אלא אדרבה - להציל מבזיון, לכן מותר לקברם.
ולכן לומד הגרע"ג שחידושו של רבא הוא "שמותר לקבור כתבי קודש שבלו בקרקע ואפילו בלי כלי חרס. ורב אחא בר יעקב בא להוסיף וחידש דעל כל פנים צריך שיתנום בכלי חרס בדבר המתקיים ימים רבים". והחידוש בדברי רבא הוא שכן דבר פשוט הוא שקבורת שמות וכתבי הקודש בקרקע בלי כלי חרס הרי זה מעשה איבוד, ואין זה רק 'גרמא' אלא 'מעשה בפועל' ממש, כי מה לי אם משליכם לתוך המים או שמשליכם למקום רימה תולעה וריקבון. וכיון שכן חידש לנו רבא דבר גדול והוא שמותר לקבור ספר תורה שבלה אף שהוא עושה מעשה בפועל של מחיקת שמות הקדושים, מכל מקום מותר לקבור אותם. וזאת משום שכיון שאין כאן כוונה לאבד ולהשחית אלא אדרבה - להציל מבזיון, לכן מותר לקברם.


והן אמת שלשרוף ספר תורה כדי להצילו מבזיון אין רבא מתיר, זאת משום שבמעשה השריפה אין דבר המורה שעושה כן להציל מבזיון ולא בדרך איבוד והשחתה, אבל קבורה בקרקע מעשה הקבורה גופא מורה שכוונתו להצל הספר מבזיון, כי אילו היה רוצה להשחיתו או לאבדו לא היה קוברו. וכיון שכל ענין הקבורה והא כדי להציל מבזיון, אין כאן חשש איסור של 'לא תעשון כן לה' אלקיכם'. ולכן גם מורה רבא לקרברו אצל תלמידי חכמים, שבכך מוכח עוד יותר בפירוש שעושה את מעשה הקבורה לכבוד ולא חס ושלום לבזיון.
והן אמת שלשרוף ספר תורה כדי להצילו מבזיון אין רבא מתיר, זאת משום שבמעשה השריפה אין דבר המורה שעושה כן להציל מבזיון ולא בדרך איבוד והשחתה, אבל קבורה בקרקע מעשה הקבורה גופא מורה שכוונתו להצל הספר מבזיון, כי אילו היה רוצה להשחיתו או לאבדו לא היה קוברו. וכיון שכל ענין הקבורה הוא כדי להציל מבזיון, אין כאן חשש איסור של 'לא תעשון כן לה' אלקיכם'. ולכן גם מורה רבא לקברו אצל תלמידי חכמים, שבכך מוכח עוד יותר בפירוש שעושה את מעשה הקבורה לכבוד ולא חס ושלום לבזיון.


על דבריו של רבא בא רב אחא בר יעקב ומוסיף חומרא, שכיון שאפשר למעט באיסור שלא יהיה כלל עושה מעשה איבוד בפועל בידים, הרי הוא מחוייב בדבר, ולכן לא יקברנו בידים במקום עפר בין רמה ותולעה נחשים ועקרבים, אלא יניחנו על כל פנים בכלי חרס שעומד ימים רבים ומציל מן הרקבון משך זמן רב, ואף שאחר כך יפשה הרקבון גם בגנוז בכלי חרס, שוב אין זה אלא גרמא בעלמא ואין בזה נדנוד איסור כלל.
על דבריו של רבא בא רב אחא בר יעקב ומוסיף חומרא, שכיון שאפשר למעט באיסור שלא יהיה כלל עושה מעשה איבוד בפועל בידים, הרי הוא מחוייב בדבר, ולכן לא יקברנו בידים במקום עפר בין רמה ותולעה נחשים ועקרבים, אלא יניחנו על כל פנים בכלי חרס שעומד ימים רבים ומציל מן הרקבון משך זמן רב, ואף שאחר כך יפשה הרקבון גם בגנוז בכלי חרס, שוב אין זה אלא גרמא בעלמא ואין בזה נדנוד איסור כלל.

תפריט ניווט