13,496
עריכות
אוצר:מיזמים/חדש על ה(מ)דף/בבא בתרא/ח: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
←רבנן לא צריכי נטירותא: תיקונים
אין תקציר עריכה |
(←רבנן לא צריכי נטירותא: תיקונים) |
||
| שורה 20: | שורה 20: | ||
ובשו"ת מהר"מ אלשקר {{ממ|סימן יט}} כתב וז"ל: מיהו בעינן שיהיה התלמיד חכם בעל מעשה וחסיד, כדכתיב 'כל קדושיו בידך'. והקשה הציץ אליעזר שמכל מה שנתבאר מוכח שכל שאינו מזלזל במצות די בכך כדי לפוטרו ולא בעינן שיהיה גם בעל מעשה וחסיד. והציע שאולי גם מהר"מ אלשקר התכוון למעט רק מי שהוא עובר עבירות וכמו שסיים שם: אבל אם הוא צורבא מרבנן וסנו שומעניה הרי הוא כעם הארץ וגרוע ממנו, אבל כל זמן שהוא בעל מעשה ותורתו עיקר הרי הוא פטור, ע"כ. הרי משמע שהוא מכנה 'בעל מעשה' כל מי שלא 'סנו שומעניה'. ויש לסייע לדבריו, שהרי מקור פסק השו"ע שת"ח המזלזל במצוות חייב, הוא מדברי היד רמה בסוגיין ומתשובת הרא"ש {{ממ|כלל ט"ו סימן ח}}, ומקור דברי הרא"ש מפורש בדבריו שם ש"לא אמר הכתוב אלא כל קדושיו כו' יצאו אלו שמחללין שם שמים' וכו', ע"כ. ומהר"מ אלשקר שהביא מקור לדבריו מפסוק זה נראה שאף הוא התכוון לדברי הרא"ש ולא לחדש יותר מזה שצריך שיהיה בעל מעשים טובים. | ובשו"ת מהר"מ אלשקר {{ממ|סימן יט}} כתב וז"ל: מיהו בעינן שיהיה התלמיד חכם בעל מעשה וחסיד, כדכתיב 'כל קדושיו בידך'. והקשה הציץ אליעזר שמכל מה שנתבאר מוכח שכל שאינו מזלזל במצות די בכך כדי לפוטרו ולא בעינן שיהיה גם בעל מעשה וחסיד. והציע שאולי גם מהר"מ אלשקר התכוון למעט רק מי שהוא עובר עבירות וכמו שסיים שם: אבל אם הוא צורבא מרבנן וסנו שומעניה הרי הוא כעם הארץ וגרוע ממנו, אבל כל זמן שהוא בעל מעשה ותורתו עיקר הרי הוא פטור, ע"כ. הרי משמע שהוא מכנה 'בעל מעשה' כל מי שלא 'סנו שומעניה'. ויש לסייע לדבריו, שהרי מקור פסק השו"ע שת"ח המזלזל במצוות חייב, הוא מדברי היד רמה בסוגיין ומתשובת הרא"ש {{ממ|כלל ט"ו סימן ח}}, ומקור דברי הרא"ש מפורש בדבריו שם ש"לא אמר הכתוב אלא כל קדושיו כו' יצאו אלו שמחללין שם שמים' וכו', ע"כ. ומהר"מ אלשקר שהביא מקור לדבריו מפסוק זה נראה שאף הוא התכוון לדברי הרא"ש ולא לחדש יותר מזה שצריך שיהיה בעל מעשים טובים. | ||
והנה הפסוק שהביא מהר"מ אלשקר 'כל קדושיו בידך' מובא בסוגייתנו לגבי פטור תלמיד חכם מכרגא, וכך נאמר בגמרא: רב נחמן בר רב חסדא רמא | והנה הפסוק שהביא מהר"מ אלשקר 'כל קדושיו בידך' מובא בסוגייתנו לגבי פטור תלמיד חכם מכרגא, וכך נאמר בגמרא: רב נחמן בר רב חסדא רמא כרגא ארבנן. אמר ליה רב נחמן בר יצחק, עברת אדאורייתא ואדנביאי ואדכתובי. אדאורייתא דכתיב {{ממ|דברים לג ג}} 'אף חובב עמים כל קדושיו בידך', אמר משה לפני הקב"ה, רבונו של עולם אפילו בשעה שאתה מחבב עמים [- שאתה מצהיב להם פניך להשליטן על בניך], כל קדושיו יהיו בידך [- כל קדושיו של ישראל בידך הם לשומרן', 'והם תכו לרגליך' - תני רב יוסף אלו תלמידי חכמים שמכתתים רגליהם מעיר לעיר וממדינה למדינה ללמוד תורה, 'ישא מדברותיך' - לישא וליתן בדבורותיו של מקום. אדנביאי דכתיב {{ממ|הושע ח י}} 'גם כי יתנו בגוים עתה אקבצם ויחלו מעט ממשא מלך ושרים', אמר עולא, פסוק זה בלשון ארמית נאמר, אי תנו כולהו - עתה אקבצם, ואם מעט מהם - יחלו ממשא מלך ושרים [- ואף אם מועטין הן השונין בעמים, יחלו ממשא מלך ושרים, יהיו בטלים מלשאת משא מלך ושרים, יחלו כמו 'לא יחל דברו']. אדכתובי דכתיב {{ממ|עזרא ז כד}} 'מנדה בלו והלך לא שליט למרמא עליהם', ואמר רב יהודה, 'מנדה' - זו מנת המלך, 'בלו' - זו כסף גולגלתא, 'והלך' - זו ארנונא [לפי שהיו עסוקים במלאכת שמים בבנין בית המקדש, הכי נמי אין להטיל מס על לומדי תורה. תוספות {{ממ|ד"ה לא שליט}}]. | ||
ואם כן היה נראה לחלק בין פטור תלמידי חכמים מכרגא הנלמד מ'כל קדושיו בידך' שהוא שמירה על הצדיקים אף כשהאומות שולטים בישראל, ובין פטור תלמידי חכמים משמירה הנלמד מ'אני חומה' לדעת רבי יוחנן, שכשם שכתב הרש"ש לחלק בחובת תשלום השמירה בין מקורו של ר"ל המצריך תורה ומעשים טובים ובין מקורו של רבי יוחנן המצריך תורה לחודא, כך ממש יש לחלק בין תשלום שמירה הנלמד מאני חומה שדי לו בתורה, ובין פטור ממיסים הנלמד מ'כל קדושיו' שלכך אפשר שלא די בתורה אלא צריך שיהיה 'בעל מעשה וחסיד' כמו שכתב מהר"מ אלשקר, ואכן נידון השאלה שם הוא בנוגע למיסים וארנונה ולא לתשלום לצרכי שמירה. | ואם כן היה נראה לחלק בין פטור תלמידי חכמים מכרגא הנלמד מ'כל קדושיו בידך' שהוא שמירה על הצדיקים אף כשהאומות שולטים בישראל, ובין פטור תלמידי חכמים משמירה הנלמד מ'אני חומה' לדעת רבי יוחנן, שכשם שכתב הרש"ש לחלק בחובת תשלום השמירה בין מקורו של ר"ל המצריך תורה ומעשים טובים ובין מקורו של רבי יוחנן המצריך תורה לחודא, כך ממש יש לחלק בין תשלום שמירה הנלמד מאני חומה שדי לו בתורה, ובין פטור ממיסים הנלמד מ'כל קדושיו' שלכך אפשר שלא די בתורה אלא צריך שיהיה 'בעל מעשה וחסיד' כמו שכתב מהר"מ אלשקר, ואכן נידון השאלה שם הוא בנוגע למיסים וארנונה ולא לתשלום לצרכי שמירה. | ||
| שורה 32: | שורה 32: | ||
ובציץ אליעזר {{ממ|שם אות ג}} כתב ליישב דברי רש"י בהקדם מה שיש להעיר שבגמרא לא הוזכרו פסוקים אלו של 'אספרם' ו'אני חומה' אלא לענין תשלום דשורא דהיינו בנין חומת העיר, אבל לא לענין אגלי גפא, שפירש רש"י בבבא מציעא שעניינו גדירת חומת העיר והעמדת שעריה שלא יכנסו שונאים לעיר. ומכח זה רוצה לחדש הצי"א שישנם שני אופנים של שמירה: א' דשורא - כלומר בנין חומת העיר בשעת שלום שיהיה מוכן לשעת פורענות שלא תבא. ב' אגלי גפא - בשעה שכבר צבא שונאים קרב אל העיר וצריך לגדור את חומת העיר ולנועלם. | ובציץ אליעזר {{ממ|שם אות ג}} כתב ליישב דברי רש"י בהקדם מה שיש להעיר שבגמרא לא הוזכרו פסוקים אלו של 'אספרם' ו'אני חומה' אלא לענין תשלום דשורא דהיינו בנין חומת העיר, אבל לא לענין אגלי גפא, שפירש רש"י בבבא מציעא שעניינו גדירת חומת העיר והעמדת שעריה שלא יכנסו שונאים לעיר. ומכח זה רוצה לחדש הצי"א שישנם שני אופנים של שמירה: א' דשורא - כלומר בנין חומת העיר בשעת שלום שיהיה מוכן לשעת פורענות שלא תבא. ב' אגלי גפא - בשעה שכבר צבא שונאים קרב אל העיר וצריך לגדור את חומת העיר ולנועלם. | ||
מעתה, סבר רש"י שמהפסוקים של 'אספרם' ו'אני חומה' אין ללמוד אלא שחכמים אינם צריכים את השמירה מהסוג הראשון, דהיינו שמירה בשעת שלום שמא יצטרכו לחומה. אבל עדיין אין ללמוד ממקורות אלו שאינם צריכים שמירה אף באופן שצבא של שונאים קרב ובא, ועל זה הוצרך רש"י להוסיף מקרא ד' | מעתה, סבר רש"י שמהפסוקים של 'אספרם' ו'אני חומה' אין ללמוד אלא שחכמים אינם צריכים את השמירה מהסוג הראשון, דהיינו שמירה בשעת שלום שמא יצטרכו לחומה. אבל עדיין אין ללמוד ממקורות אלו שאינם צריכים שמירה אף באופן שצבא של שונאים קרב ובא, ועל זה הוצרך רש"י להוסיף מקרא ד'בשכבך תשמור עליך' שאף כשהעיר אינה מוגנת תשמור עליך התורה במיוחד, עכ"ד. ואם כי בדבריו יישב קושיית הרמ"ש מדוע לא הביא רש"י את הפסוקים המובאים בגמרא, עדיין תקשה קושיית אביו הרש"ש מדוע הגמרא לא הביאה פסוק זה של 'בשכבך' שלדברי הצי"א פוטרם מתשלום לשמירת העיר אף כשהשונאים מסביב לעיר ומזה יש ללמוד בכ"ש שבשעת שלום אינם צריכים לשלם, וצ"ע. | ||
| שורה 40: | שורה 40: | ||
ובציץ אליעזר שם {{ממ|אות ד}} דן בנידון זה אם פטור שכר השמירה הוא רק כשהשמירה היא לצרכי ממון או גם כשהשמירה לצרכי נפשות, וכתב להוכיח לנידון זה מפירושו של רבינו גרשום בביאור תשלום השמירה 'לפרשא', שכתב וז"ל: שקונים סוסים לפרשים כדי שיצאו חוץ לעיר לעיין אם באו גייסות. וגייסות הרי ודאי באו לצרכי נפשות. וכ"כ גם מפרש רבינו גרשום את ענין 'טרזינא': לצורך כלי זיין שנושאים אותם שומרי חומות העיר, וכיון שפירש את פרשא על גייסות נראה שגם כאן כוונתו לכלי זיין להילחם עם הגייסות שירצו לפרוץ לתוך חומות העיר. אמנם רש"י שפירש רק לשורא לתיקון החומה, לפרשא פרש שהולך סביבות העיר לשומה ולידע מה צריכה, לטרזינא שומר כל זין של בני העיר כו', אין ראיה מדבריו שאכן בעסקי נפשות עסקינן, כי דברים אלו נצרכים תמיד אף כשאין השמירה מעסקי נפשות. אמנם מדברי רש"י בבבא מציעא שפירש שאגלי גפי היינו סיוע לגדור את העיר 'שלא יכנס צבא שונאים לעיר' מוכח להדיא שגם לצרכי נפשות פטורים. | ובציץ אליעזר שם {{ממ|אות ד}} דן בנידון זה אם פטור שכר השמירה הוא רק כשהשמירה היא לצרכי ממון או גם כשהשמירה לצרכי נפשות, וכתב להוכיח לנידון זה מפירושו של רבינו גרשום בביאור תשלום השמירה 'לפרשא', שכתב וז"ל: שקונים סוסים לפרשים כדי שיצאו חוץ לעיר לעיין אם באו גייסות. וגייסות הרי ודאי באו לצרכי נפשות. וכ"כ גם מפרש רבינו גרשום את ענין 'טרזינא': לצורך כלי זיין שנושאים אותם שומרי חומות העיר, וכיון שפירש את פרשא על גייסות נראה שגם כאן כוונתו לכלי זיין להילחם עם הגייסות שירצו לפרוץ לתוך חומות העיר. אמנם רש"י שפירש רק לשורא לתיקון החומה, לפרשא פרש שהולך סביבות העיר לשומה ולידע מה צריכה, לטרזינא שומר כל זין של בני העיר כו', אין ראיה מדבריו שאכן בעסקי נפשות עסקינן, כי דברים אלו נצרכים תמיד אף כשאין השמירה מעסקי נפשות. אמנם מדברי רש"י בבבא מציעא שפירש שאגלי גפי היינו סיוע לגדור את העיר 'שלא יכנס צבא שונאים לעיר' מוכח להדיא שגם לצרכי נפשות פטורים. | ||
וכך גם מוכח מלשון שו"ת הרא"ש {{ממ|שם}} שכתב: וכל מיני מסים שהציבור מטילים לבנין החומה ולהגפת הדלתות | וכך גם מוכח מלשון שו"ת הרא"ש {{ממ|שם}} שכתב: וכל מיני מסים שהציבור מטילים לבנין החומה ולהגפת הדלתות ושאר שמירת העיר אין ת"ח חייבים בה כל עיקר, ע"כ. ומפשטות לשונו במש"כ שאינם חייבם 'כל עיקר' משמע אף לצרכי נפשות. וכן לשון הרמב"ם 'כל הדברים שצריכים לשמירת העיר'. וכך גם מורה הסברא שכיון שטעם פטורם שתורתם משמרתם, מה לי שמירת הנפש ומה לי שמירת הממון. | ||
{{ניווט כללי תחתון}} | {{ניווט כללי תחתון}} | ||