בנין ציון/ב/פא: הבדלים בין גרסאות בדף

ב"ה אלטאנא יום ו' כ"ט אדר תר"ט לפ"ק.

'''מר''' נ"י הקשה בפסחים (דף ז') בסוגיא דהבודק צריך שיבטל אמרינן דלאחר זמן איסורו לא מצי לבטל ומקשה הש"ס מהא דתניא היה יושב בבהמ"ד ונזכר שיש לו חמץ בתוך ביתו וכו' אלא י"ט לאחר זמן איסורו הוא והקשיתי לפ"מ דאמרינן לקמן בפסחים (ל"ה ע"ב) דבחמץ של טבל ליכא איסור דבל תאכל חמץ דאין איסור דחמץ חל על טבל וכר"ש דס"ל אין איסור חל על איסור וא"כ כמו דאיסור חמץ לא יוכל לחול על טבל אינו חל ג"כ על חמץ של חדש ביום הראשון של פסח ואף דבחמץ הוא על חדש כולל ומוסיף מ"מ אינו חל כיון דאין איסור חל על איסור וא"כ מאי מקשה הש"ס מהיה יושב בבהמ"ד דלמא מיירי התם ביום הראשון של פסח ובחמץ של חדש דלא יוכל לחול איסורא דחמץ על איסור חדש ושפיר יוכל לבטל אף ביו"ט כיון דאיסור דחמץ אינו חל ואפ"ה צריך לבטל החמץ משום דביו"ט שני של פסח פקע מיניה איסורא דחדש ואז יבא איסור דחמץ ומשו"ה צריך לבטל ביום הראשון ולפום רהיטא אמרתי לתרץ עפ"י דברי הר"ן שכתב דמשו"ה סגי בחמץ בביטול כ"ד משום דבלא"ה אינו ברשותו וא"כ כיון דהביטול אינו מועיל רק משום דאינו ברשותו לפ"ז אם איתא דמיירי בכה"ג דלא יוכל לחול איסורא דחמץ כמ"ש א"כ הוי ברשותו ביום הראשון דאין כאן איסורא דחמץ ולא סגי בביטול רק צריך הפקר גמור בפני ג' כן אמרתי בחפזי אבל לאחר העיון זה ליתא דהרי גם אנו מבטלין החמץ קודם זמן האיסור דאז הוי החמץ ברשותינו ואמאי יועיל הביטול ובע"כ צריכין אנו לומר כיון דהביטול אינו צריך לחול רק לאחר זמן איסורו ואז אינו ברשותו שפיר מועיל ביטול כ"ד וא"כ קמה וגם נצבה קושיתי הנ"ל והיא קושיא חזקה בעיני: