דבר אברהם/ג/ד: הבדלים בין גרסאות בדף

א) '''הבאת''' בשם רב אחד שרצה לומר דבההיא דתוס' דף כ"ח הוי מום עובר ופסול לשעתו ועד פסח שני יתרפא, וכתבת שאין בדבריו כלום דא"כ ליבדוק וימתין עד שיתרפא, מאי אמרת דילמא עכשיו ניקב הרי איכא חזקת הגוף ורובא ובכזה גם ר"מ מודה כמ"ש התוס' חולין פ"ו ע"א, ולדעתי אפשר לקיים דבריו, חדא דהכא איכא חזקת איסור כנגד חזקת הגוף והו"ל חזקה לגבי חזקה ונשאר רובא ומיעוטא לחודייהו וחייש בהו ר"מ מדרבנן מיהת, ועיין בתוס' חולין דף פ"ו ע"ב ד"ה סמוך מיעוטא {{הערה|'''*) הג"ה.''' מתוס' שם ויותר בקדושין דף פ' ע"א) מתבאר דנשאר פלגא ופלגא בלא חזקה. וק"ק מגיטין דף ב' ע"ב אימר דאמרינן ע"א נאמן באיסורין וכו' דלא איתחזק איסורא אבל הכא איתחזק איסור דא"א הוי' דבר שבערוה ואין דבר שבערוה פחות משנים רוב בקיאין הן. ואפילו לר"מ דחייש למיעוטא וכו' ולפי הנ"ל דנשאר פלגא ופלגא כבלא חזקה לר"מ שוב יהא ע"א מהימן ומאי פריך ולר"מ וכו', וידוע שאיפלגו בזה קמאי, ועיין בתשובח מהרי"ק [[שו"ת מהרי"ק/עב|סימן ע"ב]] שהאריך בזה ודעתו דבליכא חזקה ע"א מהימן. ואגב אעיר בהא דסוטה דף מ"ז ע"ב בעד אחד אומר ראיתי את ההורג וע"א אומר לא ראיתי כו' טעמא דמכחיש לי' וכו' הא לא מכחיש לי' ע"א מהימן מה"מ וכו' ולכאורה קשה קצת מאי שנא מכל איסורין שאין חזקה עמהן שע"א נאמן, ואולי נאמר דבהא דבשנים אומרים ראינו את ההורג אין מביאין עגלה ערופה היינו דוקא בעדות עזו שהי' הרוצח ראוי להרג על פיה משא"כ עדות ע"א שלא הי' הרוצח נהרג על פיה, וכיון שכן עדיין לא הוכר הרוצח מיקרי והי' ראוי להביא עוד ע"א ולהכי פריך [כמסקנא תני לא היו עורפין] מה"מ. ומ"מ הלשון ע"א מהימן מה"מ ק"ק.

אולם אח"ז ראיתי במאירי סוטה (דף מ"ו ד"ה חלל זה) שכ' תם על טריפה מביאין עגלה ערופה אע"ג דלא הי' הרוצח חייב מיתה, הרי דענין ע"א לא תלוי במיתת הרוצח, ובסוף מנחת חנוך (מצוה תק"ל) כתב מסברא דנפשי להיפוך ודבריו נדחים מפני דברי המאירי, ועיין ברש"י במשנה לא היו עורפין וכו' ואעפ"י שאינו עכשו בפנינו לדונו, משמע בראוי לדונו מיהא בלא התראה משמע ודאי דלכו"ע אין עורפין כיון דבעצם יש כאן דין מיתה. (אחרי שנים הרבה הדפסתי ב"ה ספרי „דבר אברהם” ושם הארכתי קצת בזה ב[[דבר אברהם/א/ה|ח"א סי' ה']].}} ובדף י"ב ע"א ד"ה פסח ובגמ' דף ו' ע"א. הא חדא. ועוד אפ"ל דבהמה זו יש לה חזקת איסור למזבח קודם שנתרפאה ושוב נימא בה סמוך מיעוטא כו'. (אח"ז ראיתי שהרש"ש עמד על דברי התוס' (דדף כ"ח) מההיא דזבחים (דף כ"ו ע"א) חותך באבר עד שמגיע לעצם ופירש"י דלאו מום הוא, ומאי נ"מ חתיכת העור של הרגל ובין חתיכת העור של מקום שחיטה, אמנם השמ"ק שם כתב וז"ל דמ"מ מום עובר הוי קודם שיגיע נמי לעצם ולא מצי מקריב לי' עד שיעבור המום אבל בקבלה לא הוי פסול מום עובר וקרינא בי' שפיר מדה הפר שהיה כבר בו. עכ"ל):

ג) '''כתבת''' לחדש דמום שבסתר אף שאין פודין על ידו מ"מ פסול למזבח ותמכת יסודך במתנית' דבכורות (דף מ"א ע"א) וחוטין הפנימין שנפגמו שאין שוחטין עליו לא במקדש ולא במדינה, לדעתי לאו כללא הוא בכל מומין שבסתר אלא בהא לחודא משום דהוי מום קצת ואינו מן המובחר. וכן נראה מדברי הרמב"ם (פ"ב מאיסורי מזבח ה"ח) יש שם ארבע חוליים אחרים אם נמצא אחד מהם בבהמה אין מקריבין אותה, ומני להו הני דמתני' ולא כייל בסתמא כל מומין שבסתר. ובר מן דין נראה דמן המובחר הוא ענין בפ"ע ולא מענין המומין ולהכי להרמב"ם אם הקריבן הורצו.

ה) '''כתבת''' ויותר נ"ל דקושיית התוס' תהי' דמאי דחיק לאוקמא דוקא בעוף הלא מצי לאוקמי בבהמה. ואף דהוי מום אתיא מתניתא כר"ע דאם עלו לא ירדו וחייבין גם על בע"מ בחוץ. אני הנני מסתפק דילמא לא אמר ר"ע אלא בדוקין שבעין דוקא כמבואר בזבחים (דף פ"ה ע"ב) ועיין ברש"י במתני' (דף פ"ד ע"א) ובבכורות (דף ט"ז ע"א) ברבנו גרשום וז"ל ור"ה מתני חייב ומוקים להאי כו' בדוקין שבעין דאינו נראה בגלוי כשאר מומין, ויש לדון בזה, (ויש לעיין אי כר"ע אתיא תפשוט דבידי אדם אפשר לצמצם דאל"ה למה חייב ג' חטאות מספיקא, והכא לא שייך לתרץ כמ"ש התוס' כ"ח ע"ב דגם בפחות וביותר ממחצה פטור מחטאת דשחוטי חוץ והוי לי' פלגא בצמצום מיעוטא, ואליבא דר"ע מספקא לן בבכורות (דף י"ז ע"ב) שהרי ס"ל דבידי שמים אי אפשר לצמצם ועיין בתוס' (דף מ' ע"ב ד"ה אי הכי):