176,460
עריכות
ברכת רצ"ה/פז: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
עדכון והחלפת 'מלחמות אריה' מהערות רגילות לביאורים, לפי רעיון של 'נאשער' בסימן ו'
מהדורה קמא (שיחה | תרומות) (גרסה ראשונית) |
מהדורה קמא (שיחה | תרומות) (עדכון והחלפת 'מלחמות אריה' מהערות רגילות לביאורים, לפי רעיון של 'נאשער' בסימן ו') |
||
| שורה 40: | שורה 40: | ||
ועדיין נשאר לנו לבאר מה שיש לדון עוד בנדון השאלה שלפנינו דכיון שעיקר יסוד ההיתר מה שבודאי הי' בתוך האש עד שעכ"פ קשה הי' הבריחה ויש לנו לדון א"כ מטעם דהו"ל קורבא במקומו ממש שבעלה הוא האיש החרוך וכמש"ל ובנ"ד לא ראוהו כלל לר' יוסף ורק ששמעו קולו והכירוהו בטב"ע דקלא שזהו קולו: | ועדיין נשאר לנו לבאר מה שיש לדון עוד בנדון השאלה שלפנינו דכיון שעיקר יסוד ההיתר מה שבודאי הי' בתוך האש עד שעכ"פ קשה הי' הבריחה ויש לנו לדון א"כ מטעם דהו"ל קורבא במקומו ממש שבעלה הוא האיש החרוך וכמש"ל ובנ"ד לא ראוהו כלל לר' יוסף ורק ששמעו קולו והכירוהו בטב"ע דקלא שזהו קולו: | ||
והנה בש"ס דחולין דף צ"ו נראה מבואר דטב"ע דקלא דמי לטב"ע של ראיית פנים דמועיל בכ"מ. אולם בש"ס סנהדרין דף ס"ז מוכח לכאורה דלא סמכינן אטב"ע דקלא דלא דמי לטב"ע דפנים של האדם דאית' התם גבי מסית כיצד עושין לו מדליקין לו את הנר בבית הפנימי ומושיבין לו עדים בבית החיצון כדי שיהי' הם רואין אותו ושומעין את קולו כו' ומבואר דבעינן שיראו אותו דוקא ואי לא חזי לי' לא מצי מסהדי אף ששמעו את קולו וכן פירש"י ז"ל שם להדיא יעוש"ה וכבר הרגישו בזה גדולי האחרונים ז"ל {{ | והנה בש"ס דחולין דף צ"ו נראה מבואר דטב"ע דקלא דמי לטב"ע של ראיית פנים דמועיל בכ"מ. אולם בש"ס סנהדרין דף ס"ז מוכח לכאורה דלא סמכינן אטב"ע דקלא דלא דמי לטב"ע דפנים של האדם דאית' התם גבי מסית כיצד עושין לו מדליקין לו את הנר בבית הפנימי ומושיבין לו עדים בבית החיצון כדי שיהי' הם רואין אותו ושומעין את קולו כו' ומבואר דבעינן שיראו אותו דוקא ואי לא חזי לי' לא מצי מסהדי אף ששמעו את קולו וכן פירש"י ז"ל שם להדיא יעוש"ה וכבר הרגישו בזה גדולי האחרונים ז"ל {{תוספת|א|עיין בתשו' עבה"ג סי' ק"י שעמד ג"כ על דברי רש"י ז"ל הנ"ל ותירץ דאי מכחישם לא סמכינן אטב"ע דקלא אבל בלא הכחשה שפיר סמכינן אטב"ע דקלא. עוד כתב לחלק דהיכי שהיו יכולים לראות בטב"ע ממש לא סמכינן אטב"ע דקלא אך דוקא בסומא או בלילה שלא הי' אפשר לראות סמכינן אטב"ע דקלא ולדעתי תירוץ הראשון מתיישבת יותר דהא בגיטין נ"ד ע"ב איתא כה"ג ביוה"כ יוכיח דכי אמר פיגול מהימן ודחי דלמא שמעניה דפגל ומשני אי לאו דמהימן אע"ג דשמעניה נמי לא מהימן דדלמ' לבתר הכי קאמר ודלמא דחזיני' דפשפש וכ' רש"י ז"ל ודלמא בכה"ג מהימן דחזינן בפשפש דבשעת אמירה הי' מזה. ולכאור' תמוה מה שכ' דבכה"ג מהימן הא כיון שראינו שפגל שוב אין אנו צריכין כלל לנאמנות דידי' אבל לפי הנ"ל י"ל דבאמת הי' קשה לראות ע"י פשפש ועי' תוס' זבחים נ"ה ד"ה פשפשים שהקשו דלא הי' אפשר לראות כלל ע"ש ועכצ"ל שדעת רש"י הוא שהי' אפשר לראות קצת דרך פשפש אך היטב ודאי לא הי' אפשר לראות וכ"ש להכיר את האדם מרחוק בטב"ע דבעי' ראי' טובה כמו דמצינו בברכות ט' ע"ב כדי שיראה את חבירו ברחוק ד' אמות ויכירנו. והכא הי' צריכים להכיר את הכהן גדול כי הוא המפגל ולא אחר דמש"ס דנדרים ל"ו ע"א מוכח דרק המקריב שפגל פגולו פיגול אבל אחר שפיגל אין פגולו פיגול וכן כתב בספר פני אריה בחי' ריש ב"ק ע"ש. וס"ל לרש"י ז"ל דכל היכי שלא הי' ראיה טובה רק ראיה גרוע או טב"ע דקלא אי מכחיש אותם אין עדותן עדות ע"כ כתב הוא ז"ל הלשון ודלמא בכה"ג מהימן ודוק. אבל נראה דבעדות לא מהני טב"ע דקלא ולא מהני הודאתו כלל דכיון שיכול לכפור א"כ נמצא שאתה מחייבו עפ"י הודאתו ואין אדם מחייב עפ"י עצמו מיתה או מלקות. ובזה יש לפרש בזה מתניתין דסנהדרין מ"ז ע"א כיצד מאיימין אח העדים כו' שמא תאמרו מאומד ומשמיעה עד מפי עד ומפי אדם נאמן שמענו והנה מלת משמיעה לכאור' שפת יתר הוא כיון דקאמר בהדי' עד מפי עד ועי' במפורשים שנדחקו בזה אבל לפי דעתי י"ל דהוי פרושו שמא לא ראיתם את הנידן בשעת מעשה רק ע"י השמועה דהיינו שמכירים אתם ע"י טב"ע דקלא וזה לא מהני בד"נ ודוק:}} ולמען בירורן של דברים צריך אני להעתיק דברי הש"ס בחולין שם. והכי איתא התם רחב"א איתבד לי' כרכשת' אתא לקמי' דר"ה א"ל כו' אית לך טב"ע כו' זיל שקול ר"ח חוזאה איתבד לי' גבא דבישר' אתא לקמי' דר"נ כו' אית לך טב"ע כו' א"כ זיל שקול כו' אמר רבא מריש ה"א סימנא עדיף מטב"ע דהא מהדרינן אבידת' בסימנ' ולא מהדרינן בט"ע אלא לצורבא מרבנן השתא דשמעתינהו להני שמעתת' אמינא טב"ע עדיפא דאלת"ה היאך מותר סומא באשתו ובני אדם מותרים בנשותיהן בלילה אלא בטב"ע דקלא הכ"נ בטב"ע אמר ר"י ברי' דר"מ תדע דאילו אתו בי תרי ואמרו פלניא דהאי סימנים והאי סימנים קטל נפשא לא קטלינן לי' ואילו אמרו אית לן טב"ע בגויה קטלינן לי' כו' ע"כ סוגיות הש"ס הצריך לענינו. והנה כל השקלא וטריא צריך ביאור דאחר דרבא בעצמו ידע מהראי' דסומא ושאר ב"א בלילה מותרים בנשותיהם איך ס"ד מעיקר' קודם דשמע להני שמעתת' דלעיל דסימנים עדיפי מטב"ע. וגם דמתחלה נראה דטב"ע של אדם שרואה ומכירו ע"י טב"ע של פרצוף פנים פשיט' לן דעדיף טובא דלא אייתי ראי' רק מסומא ולילה דליכ' רק טב"ע דקלא ולא מכל אנשים דמותרים בנשותיהן בטב"ע ואח"כ קאמר תדע מהא דבסימני' לא קטלינן ובטב"ע קטלינן דהוי ראי' ממש: | ||
ואשר אחזה בזה דבהך דטב"ע יש לדון ולחוש לשני ענינים דשמא אומר בדדמי שהדבר דומה קצת אבל לא בכל הפרטים ומחמת הדמיון דומה לו שזהו. וגם דשמא אתרמי דומה לזה ממש. והנה לענין חשש איתרמי פשיט' לי' לרבא דזה לא שייך רק בטב"ע של כלי וחתיכת בשר וכדומה אבל בטב"ע של אדם שמכירו בפרצוף פנים לא שייך לחוש לאיתרמי דומה ממש אולם אם נחוש לבדדמי ושבאמת אינו דומה ממש הדעת נותן דאין לחלק בין טב"ע לטב"ע וזהו שאמר רבא מריש הוה אמינא סימנא עדיפ' מטב"ע והיינו מטעם חשש בדדמי שיש גבי טב"ע ומשו"ה לא מהדרינן אבידה בטב"ע לע"ה רק בסימנים ומ"מ מהדרינן לת"ח דבת"ח לא חיישינן שיאמר בדדמי ולבתר דשמע להני שמעתת' נפשט לו דל"ח לבדדמי דאף דהנך עובדא בת"ח מיירי ס"ל דדמי בזה לע"ה דכיון שלא אמרו תיכף עוד מקודם שנשאלו שיש להם טב"ע בגוי' מוכח שלא נשרש הדבר אצלם שמכירו בטב"ע ויש מקום א"כ לחוש לבדדמי כמו לע"ה זהו שכתבו התוס' דהוי טב"ע כל דהו ורק שאנחנו בארנו התוס' ביאור קצת ואשר ע"כ הוכיח מזה דל"ח כלל לבדדמי. והא דלא מהדרינן אביד' לע"ה בטב"ע אינו משום בדדמי ורק דחשדינן לי' שמשקר וטב"ע א"כ עדיפא ואח"כ קאמר דאלת"ה והיינו דנאמר דמשום חשש איתרמי לא עדיף מסימן דלא מהני באיסור תור' דרבא ספוקי מספקא לי' אי סימן דאוריתא או רק מדרבנן וכמבואר בש"ס דב"מ דף כ"ח שם והנך עובדי דלעיל ה"ט משום דמיירי בגוונא דליכא רק איסור דרבנן בשר שנתעלם מן העין דלא הוי רק חומרא דרבנן דבזה מהני גם סימנין אמצעיים אף שאינם רק מדרבנן וכ"כ טב"ע ויען דפשיט' לי' דלא שייך חשש איתרמי בטב"ע דפרצוף פנים ולא קמטעי' לי' רק בטב"ע דכלי וחתיכות בשר וכדומה אי שייך בהו חשש איתרמי וכנ"ל לכך לא אייתי ראי' רק מטב"ע דקלא דזה דמי לי' לגבי' חשש איתרמי לטב"ע דכלים וחתיכות בשר וכדומה ואפ"ה חזינן דמועיל גם באיסור תור' מהא דסומא וב"א בלילה מותרים בנשותיהן ועדיף מסי' דל"מ באיסור תורה והא דהוי ס"ד דרבא דסימנין עדיפא מטב"ע ולא הוי קשי' לי' מהך דסומא ובלילה היינו משום | ואשר אחזה בזה דבהך דטב"ע יש לדון ולחוש לשני ענינים דשמא אומר בדדמי שהדבר דומה קצת אבל לא בכל הפרטים ומחמת הדמיון דומה לו שזהו. וגם דשמא אתרמי דומה לזה ממש. והנה לענין חשש איתרמי פשיט' לי' לרבא דזה לא שייך רק בטב"ע של כלי וחתיכת בשר וכדומה אבל בטב"ע של אדם שמכירו בפרצוף פנים לא שייך לחוש לאיתרמי דומה ממש אולם אם נחוש לבדדמי ושבאמת אינו דומה ממש הדעת נותן דאין לחלק בין טב"ע לטב"ע וזהו שאמר רבא מריש הוה אמינא סימנא עדיפ' מטב"ע והיינו מטעם חשש בדדמי שיש גבי טב"ע ומשו"ה לא מהדרינן אבידה בטב"ע לע"ה רק בסימנים ומ"מ מהדרינן לת"ח דבת"ח לא חיישינן שיאמר בדדמי ולבתר דשמע להני שמעתת' נפשט לו דל"ח לבדדמי דאף דהנך עובדא בת"ח מיירי ס"ל דדמי בזה לע"ה דכיון שלא אמרו תיכף עוד מקודם שנשאלו שיש להם טב"ע בגוי' מוכח שלא נשרש הדבר אצלם שמכירו בטב"ע ויש מקום א"כ לחוש לבדדמי כמו לע"ה זהו שכתבו התוס' דהוי טב"ע כל דהו ורק שאנחנו בארנו התוס' ביאור קצת ואשר ע"כ הוכיח מזה דל"ח כלל לבדדמי. והא דלא מהדרינן אביד' לע"ה בטב"ע אינו משום בדדמי ורק דחשדינן לי' שמשקר וטב"ע א"כ עדיפא ואח"כ קאמר דאלת"ה והיינו דנאמר דמשום חשש איתרמי לא עדיף מסימן דלא מהני באיסור תור' דרבא ספוקי מספקא לי' אי סימן דאוריתא או רק מדרבנן וכמבואר בש"ס דב"מ דף כ"ח שם והנך עובדי דלעיל ה"ט משום דמיירי בגוונא דליכא רק איסור דרבנן בשר שנתעלם מן העין דלא הוי רק חומרא דרבנן דבזה מהני גם סימנין אמצעיים אף שאינם רק מדרבנן וכ"כ טב"ע ויען דפשיט' לי' דלא שייך חשש איתרמי בטב"ע דפרצוף פנים ולא קמטעי' לי' רק בטב"ע דכלי וחתיכות בשר וכדומה אי שייך בהו חשש איתרמי וכנ"ל לכך לא אייתי ראי' רק מטב"ע דקלא דזה דמי לי' לגבי' חשש איתרמי לטב"ע דכלים וחתיכות בשר וכדומה ואפ"ה חזינן דמועיל גם באיסור תור' מהא דסומא וב"א בלילה מותרים בנשותיהן ועדיף מסי' דל"מ באיסור תורה והא דהוי ס"ד דרבא דסימנין עדיפא מטב"ע ולא הוי קשי' לי' מהך דסומא ובלילה היינו משום | ||