178,036
עריכות
טורי אבן/ראש השנה/יא/ב: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
+הערה מקונטרס אחרון
מהדורה קמא (שיחה | תרומות) (נבדק + עוגנים) |
מהדורה קמא (שיחה | תרומות) (+הערה מקונטרס אחרון) |
||
| שורה 8: | שורה 8: | ||
מ"מ ק"ל כיון דלשמא בא ל"ח יהי' מותר ביין אפי' בנדר בחול ולא חיישי' לשמא יבא היום כיון דא"א לב"ד לבא היום אלא א"כ אלי' בא מאתמול והא בלא הא לא סגי וכיון דחיישית לשמא יבא ב"ד היום הא א"א לו לבא אלא א"כ תאמר שכבר בא אלי' מאתמול ולפ"ז חששא דשמא יבא היום דלגבי ב"ד ממילא ה"ל חששא דשמא בא כבר מאתמול לגבי אלי' דכיון דהא בלא הא לא אפשר והא אמרת דשמא בא ל"ח ושמא י"ל כיון דלא תלה נזירתו בביאת אלי' אלא בביאת ב"ד לחוד אע"ג דביאת זה בלא ביאת זה ל"א אנן בתר עיקר נזירתו אזלינן וכיון דלגבי ביאת ב"ד שתלה בו ה"ל חששא דשמא יבא הוא לא אזלינן להקל מה"ט דה"ל חששא דשמא בא לגבי אלי' כיון דלא תלי נזירתו בביאתו מ"מ ק"ל אם אי' דל"ח לשמא בא א"כ מ"ק התם דקאי אימת וקא נדר אלימא דקאי בחול כיון דחל עליו נזירות היכי אתי שבת וקא מפקע לי' ומש"ה מ"ל דקאי בשבת וי"ט וקא נדר ההוא יומא קא שרי אבל שאר שבתות וי"ט אסו' והשתא כיון דל"ח לשמא בא כל ש"ויט יהי' מותר דבשלמא בחול כל שעתא אמ' שמא יבא עוד היום אבל כל שבתות השנה למאי ניחוש אי לשמא בא הא לא חיישי' ולשמא יבא הא אי אפשר בשאר שבתות בין בעתו בין באחישנה לבד שבתות שבניסן לר"י בתשרי לר"א ובקץ דבעתו. א"ו לשמא בא נמי חיישי' מש"ה אסור בכל שוי"ט דשמא בא כבר בחול לב"ד הג' לבד מאותו שבת וי"ט דא"א עוד לבא היום ול"ד לשמא מת דפ"ג דגיטין דל"ח דש"ה דהעמד הבעל בחזקת חיי' אבל הכא מאי חזקה איכא הלכך לשמא בא נמי חיישי' וא"כ קשה הא דאמרן וי"ל הא דקאמר הריני נזיר ביום שב"ד בא האי ביום אעיקר נדר קאי ולא אחלות הנדר וה"ק ה"נ יום שב"ד בא כלומר אם יבא ביום יהי' נזיר אבל אם יבא בלילה אין מקבל עליו נזירות כלל הלכך אפי' אם נדר בליל א' של פסח מותר בליל י"ט זה וביומו דלמאי ניחש לה דהא בין בעתו בין שלא בעתו א"א שלא בעתו מעכב ביאת אליה מאתמול דא"א מפני הטורח בעתו הא א"א ביאת בן דוד אלא בליל יום זה ולא ביומו ולא ח"ע. נזירות כלל אם בא בלילה אבל אם הוא נדר ובא בחול אסור בכל יום טוב בימים ובלילות דשמא כבר בא ב"ד בחול וביו' ועי"ל דבין לר"א בין לר"י א"ש דאע"ג דילפי לטעמייהו מליל שמורי' ומתקעו לאו למימר דלגמרי דמי להו דאין ב"ד בא אלא בי"ט של ר"ה לר"א ביום תרועה ולר"י בליל שמורי' שהוא ליל יט"ר של פסח דווקא אלא בימים הסמוכים ליום תרועה לר"א והסמוך לליל שמורים לר"י ראוי לבא אבל בליל שמורים וביו' תרועה דווקא גופ' א"א דאין ביאת אלי' בעי"ט מפני הטורח והשתא ניחא דנקט ר"א בתשרי עתידין לגאל ור"י נקט בניסן אלמא כל החודש בין למר בין למר ראוי לביאת ב"ד מיהו יש לדחות דלעולם אין ראוי לביאת ב"ד לר"א אלא ביום תרועה ולר"י בליל שמורי' לחוד והאי דנקטי ניסן ותשרי אגב דמר נקט ברישא בתשרי נולדו אבות ומר בניסן דהתם דווקא הוא דהא מהני קראי דמייתי תלמודא למלתייהו לא שמעינן מיני' אלא למר בניסן ולמר בתשרי אבל בכמה בחודש לא שמעינן מינ' נקטי נמי גבי עתידין לגאול. החודש ולא יום מכוון מיהו למאי שהוכחתי למעלה דהא דבניסן נולדו אבות לר"א ובתשרי לר"י היינו בר"ח ניסן ותשרי דווקא א"כ אדרבה מוכח מכאן הא דנקטי ניסן ותשרי סתם ולא יום המכוון הוא משום הא עתידין לגאול וש"מ כדפרישת עי"ל דלכ"ע בי"ט א"א לב"ד לבא דהא התם לא איפשטא לן אי יש תחומין למעלה מעשרה ואי יש חתומין א"א לאלי' ולב"ד לבא בשבת כדאמ' התם א"כ קראי דחיק ומוקי אנפשי' דלאו דוקא בליל שמורים וביום תרועה ב"ד בא אלא כל החודש ראוי לביאתו מיהו זה ל"ק אלא לקצת מפרשי' דתחומי' די"ב מילין אסור מה"ת א"כ בע"כ קראי לאו דווקא אבל למאן דס"ל אין לתחומין עיקר מה"ת לגמרי אין זה קושי' כל כך דזמן קבוע לביאת ב"ד הוא מן השמים בי"ט ומכי אתי רבנן ותיקנו לאיסור תחומין ביאתו נדחה מיום הקבוע לו מן השמים לסמוך לו מלפניו ומלאחריו והשתא הא דנקטי ר"א ור"י בתשרי וניסן עתידין לגאול אע"ג דקראי דמייתי להו משמע דבי"ט עתידין לגאל מ"מ לבתר שתיקנו רבנן לאיסור תחומין בע"כ נדחה ביאתו מיום הקבוע לו כדפי' ועיין עוד בשה"מ: | מ"מ ק"ל כיון דלשמא בא ל"ח יהי' מותר ביין אפי' בנדר בחול ולא חיישי' לשמא יבא היום כיון דא"א לב"ד לבא היום אלא א"כ אלי' בא מאתמול והא בלא הא לא סגי וכיון דחיישית לשמא יבא ב"ד היום הא א"א לו לבא אלא א"כ תאמר שכבר בא אלי' מאתמול ולפ"ז חששא דשמא יבא היום דלגבי ב"ד ממילא ה"ל חששא דשמא בא כבר מאתמול לגבי אלי' דכיון דהא בלא הא לא אפשר והא אמרת דשמא בא ל"ח ושמא י"ל כיון דלא תלה נזירתו בביאת אלי' אלא בביאת ב"ד לחוד אע"ג דביאת זה בלא ביאת זה ל"א אנן בתר עיקר נזירתו אזלינן וכיון דלגבי ביאת ב"ד שתלה בו ה"ל חששא דשמא יבא הוא לא אזלינן להקל מה"ט דה"ל חששא דשמא בא לגבי אלי' כיון דלא תלי נזירתו בביאתו מ"מ ק"ל אם אי' דל"ח לשמא בא א"כ מ"ק התם דקאי אימת וקא נדר אלימא דקאי בחול כיון דחל עליו נזירות היכי אתי שבת וקא מפקע לי' ומש"ה מ"ל דקאי בשבת וי"ט וקא נדר ההוא יומא קא שרי אבל שאר שבתות וי"ט אסו' והשתא כיון דל"ח לשמא בא כל ש"ויט יהי' מותר דבשלמא בחול כל שעתא אמ' שמא יבא עוד היום אבל כל שבתות השנה למאי ניחוש אי לשמא בא הא לא חיישי' ולשמא יבא הא אי אפשר בשאר שבתות בין בעתו בין באחישנה לבד שבתות שבניסן לר"י בתשרי לר"א ובקץ דבעתו. א"ו לשמא בא נמי חיישי' מש"ה אסור בכל שוי"ט דשמא בא כבר בחול לב"ד הג' לבד מאותו שבת וי"ט דא"א עוד לבא היום ול"ד לשמא מת דפ"ג דגיטין דל"ח דש"ה דהעמד הבעל בחזקת חיי' אבל הכא מאי חזקה איכא הלכך לשמא בא נמי חיישי' וא"כ קשה הא דאמרן וי"ל הא דקאמר הריני נזיר ביום שב"ד בא האי ביום אעיקר נדר קאי ולא אחלות הנדר וה"ק ה"נ יום שב"ד בא כלומר אם יבא ביום יהי' נזיר אבל אם יבא בלילה אין מקבל עליו נזירות כלל הלכך אפי' אם נדר בליל א' של פסח מותר בליל י"ט זה וביומו דלמאי ניחש לה דהא בין בעתו בין שלא בעתו א"א שלא בעתו מעכב ביאת אליה מאתמול דא"א מפני הטורח בעתו הא א"א ביאת בן דוד אלא בליל יום זה ולא ביומו ולא ח"ע. נזירות כלל אם בא בלילה אבל אם הוא נדר ובא בחול אסור בכל יום טוב בימים ובלילות דשמא כבר בא ב"ד בחול וביו' ועי"ל דבין לר"א בין לר"י א"ש דאע"ג דילפי לטעמייהו מליל שמורי' ומתקעו לאו למימר דלגמרי דמי להו דאין ב"ד בא אלא בי"ט של ר"ה לר"א ביום תרועה ולר"י בליל שמורי' שהוא ליל יט"ר של פסח דווקא אלא בימים הסמוכים ליום תרועה לר"א והסמוך לליל שמורים לר"י ראוי לבא אבל בליל שמורים וביו' תרועה דווקא גופ' א"א דאין ביאת אלי' בעי"ט מפני הטורח והשתא ניחא דנקט ר"א בתשרי עתידין לגאל ור"י נקט בניסן אלמא כל החודש בין למר בין למר ראוי לביאת ב"ד מיהו יש לדחות דלעולם אין ראוי לביאת ב"ד לר"א אלא ביום תרועה ולר"י בליל שמורי' לחוד והאי דנקטי ניסן ותשרי אגב דמר נקט ברישא בתשרי נולדו אבות ומר בניסן דהתם דווקא הוא דהא מהני קראי דמייתי תלמודא למלתייהו לא שמעינן מיני' אלא למר בניסן ולמר בתשרי אבל בכמה בחודש לא שמעינן מינ' נקטי נמי גבי עתידין לגאול. החודש ולא יום מכוון מיהו למאי שהוכחתי למעלה דהא דבניסן נולדו אבות לר"א ובתשרי לר"י היינו בר"ח ניסן ותשרי דווקא א"כ אדרבה מוכח מכאן הא דנקטי ניסן ותשרי סתם ולא יום המכוון הוא משום הא עתידין לגאול וש"מ כדפרישת עי"ל דלכ"ע בי"ט א"א לב"ד לבא דהא התם לא איפשטא לן אי יש תחומין למעלה מעשרה ואי יש חתומין א"א לאלי' ולב"ד לבא בשבת כדאמ' התם א"כ קראי דחיק ומוקי אנפשי' דלאו דוקא בליל שמורים וביום תרועה ב"ד בא אלא כל החודש ראוי לביאתו מיהו זה ל"ק אלא לקצת מפרשי' דתחומי' די"ב מילין אסור מה"ת א"כ בע"כ קראי לאו דווקא אבל למאן דס"ל אין לתחומין עיקר מה"ת לגמרי אין זה קושי' כל כך דזמן קבוע לביאת ב"ד הוא מן השמים בי"ט ומכי אתי רבנן ותיקנו לאיסור תחומין ביאתו נדחה מיום הקבוע לו מן השמים לסמוך לו מלפניו ומלאחריו והשתא הא דנקטי ר"א ור"י בתשרי וניסן עתידין לגאול אע"ג דקראי דמייתי להו משמע דבי"ט עתידין לגאל מ"מ לבתר שתיקנו רבנן לאיסור תחומין בע"כ נדחה ביאתו מיום הקבוע לו כדפי' ועיין עוד בשה"מ: | ||
<noinclude>{{דיקטה}} | [מ{{עוגן1|השמטות}}] דף יא בסוף ד"ה בתשרי עתידין לגאל כן צ"ל. '''מיהו''' בפ"ק דפסחים (ד' יג) גבי י"ד שחל להיות בשבת מבערין את הכל מלפני השבת ושורפין תרומות טמאות ותלויות וטהורות כו' א"ל לדבריכם אף תלויות לא ישרפו שמא יבא אליהו ויטהר א"ל כבר מובטח להן לישראל שאין אליהו בא לא בע"ש ולא בעי"ט מפני הטורח ש"מ דא"א בשום ענין שיבא אליהו בע"ש ובעי"ט אפי' בקץ דבעתו. דאל"כ אכתי תקשה שמא בעתו הוא ויבא אליהו בעי"ט ויטהרם{{הערה|יש ליישב דרבנן דאהדרו לי' כבר מובטח כו' סברי כר אליעזר דעתו הוא בתשרי והתם בניסן קאי וע"כ לאו קץ דבעתו הוא אלא קץ דאחישנה ושפי' קאמרי כבר מובטח כו' מהמופלג השנון מו"ה שאול הכהן נ"י מבאבראייסק: {{צבע גופן|אפור|'''{{עוגן1|קונטרס אחרון}}'''}}}} [עד כאן מהשמטות]: | ||
<noinclude>{{שולי הגליון}} | |||
{{דיקטה}} | |||
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude> | {{ניווט כללי תחתון}}</noinclude> | ||