178,036
עריכות
טורי אבן/מגילה/ב/א: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
השבת חלק מהעריכה המקורית של 'סיני ועוקר הרים'
מהדורה קמא (שיחה | תרומות) (גרסה ראשונית (+הכללת אבני מילואים ואבני שהם)) |
מהדורה קמא (שיחה | תרומות) (השבת חלק מהעריכה המקורית של 'סיני ועוקר הרים') |
||
| שורה 2: | שורה 2: | ||
{{מרכז|'''דף ב' ע"א'''}} | {{מרכז|'''דף ב' ע"א'''}} | ||
'''מגילה נקראת בי"א.''' ק"ל אמאי לא תנא קורין את המגילה בי"א כדתנן לקמן בפרק ב' אין קורין את המגילה. וכה"ג דייק רפ"ק דקדושין (דף ב) גבי האשה נקנית ופרק ב' תנא האיש מקדש ויש לומר דמה"ט לא תנא הכא קורין את המגילה משום דזמנים חלוקים הן לאנשים מחולקים לבני כרכים ולבני עיירות ולבני כפרים וזמנו של זה אינו כזמנו | '''מגילה נקראת בי"א.''' ק"ל אמאי לא תנא קורין את המגילה בי"א כדתנן לקמן בפרק ב' אין קורין את המגילה. וכה"ג דייק רפ"ק דקדושין (דף ב) גבי האשה נקנית ופרק ב' תנא האיש מקדש. ויש לומר דמה"ט לא תנא הכא קורין את המגילה משום דזמנים חלוקים הן לאנשים מחולקים לבני כרכים ולבני עיירות ולבני כפרים וזמנו של זה אינו כזמנו של זה ואין הכל קורין בכל הימים הללו מש"ה תנא מגילה נקראת דמ"מ קריאתו בכל הני יומי באנשים מחולקים. מיהו י"ל דאין בזה קפידא כל כך דה"נ תנא לקמן בפ"ב ולא מלין ובס"פ י"ט דשבת תנן קטן נימול לח' ולט' וכו': | ||
[אבני שהם] '''מגילה נקראת בי"א בי"ב.''' בספ"ק דיבמות (דף י"ד) פריך איקרי כאן לא תתגודדו לא תעשו אגודות אגודות ובמסקנא אמר אביי כי אמ' לא תתגודדו כגון ב' ב"ד בעיר אחת הללו מורין כדברי ב"ש והללו מורין כדברי ב"ה אבל ב' ב"ד בב' עירות ל"ל בה ורבא אמר כי אמר' ל"ת כגון ב"ד אחד בעיר א' פלג מורין כדב"ש ופלג כדב"ה אבל ב' ב"ד בעיר א' ל"ל בה הקשו התוס' מ"מ מאי תירץ ממגילה דבעיר א' היו קורין לבני העיר בי"ד ובני כפרי' היו מקדימין ליוה"כ. וא"ר חיים דבני כפרים הי' קורין בעירן כדמוכח בירו' דהשתא ה"ל ב' ב"ד בב' עיירות דבכה"ג ל"ש ל"ת אפי' לאביי והא דקרי לי' יוה"כ לפי שבעירם היו מתאספין לבא לבה"כ בב' ובה' לקריאו' התורה. וכ"נ דאמ' בירוש' דבן עיר אין מוציא בן כרך דכל שאינו מחוייב בדבר א"מ אחרים י"ח. וכיון שבני הכפרים היו בקיאין לקרות ודאי היו קורין בעירם ולדידי ק"ל מהא דתנן לקמן בפ"ב (דף יט) בן עיר שהלך לכרך ובן כרך שהלך לעיר אם עתיד לחזור למקומו קורא כמקומו ואם לאו קורא עמהן וכי עתיד לחזור למקומו קורא מיהת כמקומו בן עיר בכרך בי"ד ובן כרך בעיר בט"ו הרי דבעיר א' אלו קורין ביומם וזה קורא ביומו ואמאי איקרי כאן ל"ת. והניחא לרבא דב' ב"ד בע"א ל"ל בה א"ל דב"ע בכרך וב"כ בעיר כב' ב"ד דמי אלא לאביי דאפי' ב' ב"ד בע"א נמי לא אפ"ת דהני כב' ב"ד דמו אכתי איכא משום ל"ת ודוחק לומר דמשום אדם א' לחוד שקורא ביומו ל"ל משום ל"ת דאין אגודה פחות מג' כדאמ' בפ"ק דסוכה (דף י"ד) ועוד מי לא עסקינן דאפי' הרבה ב"ע שהלכו לכרך א"נ איפכא נמי דיצא הכי דאם עתידין לחזור למקומן קורין בעיר ובכרך כמקומן והא לא אישתמיט תנא לאפלוגי בהא בין יחיד לרבי' ועק"ל מדא' לקמן בפ"ב א' רבא בן כפר שהלך לעיר בין כך וב"כ קורא עמהן מ"ט האי כבני עיר בעי למקרי וכו' איתביה אביי ב"כ שהלך לעיר ב"כ וב"כ קורא כמקומו ב"כ ס"ד באם עתיד לחזור תליא מילתא אלא לאו בן כפר והשתא למאי דס"ד דאביי דבכ"פ ב"כ וב"כ קורא בעיר כמקומו תקשה לי' לדידי' דאפי' חשיב להו כב' ב"ד מ"מ כיון דבעיר א' הן הא איכא משום ל"ת כשקורא בעיר כמקומו. דבשלמא לרבא ניחא דיהב טעמא לבן כפר שהלך לעיר דב"כ וב"כ קורא עמהן משום דהאי כבן עיר בעי למיקרי ות"ל משום ל"ת דלדידי' לק"מ דהא ס"ל דב' ב"ד בע"א ל"ל בה משום ל"ת ובני כפרים ועיירות א"ל כב' ב"ד דמי. אלא לאביי למאי דס"ד ודאי תקשה. והרא"ש פי' שם דמגילה הוי כב' ב"ד בע"א שבני הכרכים לא היו קורין לבני הכפרי' אצא בני הכפרי' היו קורין לעצמן בכרכים מההיא דירו' דב"ע א"מ בן כפר ומה שלא היו קורין בכפר שלהן לפי שלא הי' מקובצין יחד אלא בעיירות. ולפי"ז בב"ע שהלך לכרך א"נ איפכא כשקורא כמקומו ע"כ קירא לעצמו דב"ע או ב"כ שהוא שמה א"י להוציאו שהוא א"מ בדבר ומ"מ ק"ל דאפ"ה תקשה לאביי מהא דב"ע שהלך לכרך וממתני' דמגילה נקראת בי"א בי"ב בי"ג. עוד פי' הרא"ש דבמגיל' ליכא משום ל"ת כיון דלא עבדי הכי משום פלוגתא אלא שהמקום גורם ואם הי' בן מקום זה הולך למ"א הי' עושה כמותו הילכך לא מיחזי כב' תורות ואע"פ שר"ל הקשה לר"י ממגילה ל"ח להשיבו משום דלא אחזי כב' תורות משום טעמא דפי'. וא"ל ע"כ לא שלית מקום שנהגו מהאי ה"ל להקשות כי מהאי דמגיל' לק"מ. וזה נ"ל דחוק לבדות סברא מן הלב נגד דברי ר"ל המפורשי' ול"מ לר"י בהדיא דפליג עלי' בהא: | [אבני שהם] '''מגילה נקראת בי"א בי"ב.''' בספ"ק דיבמות (דף י"ד) פריך איקרי כאן לא תתגודדו לא תעשו אגודות אגודות ובמסקנא אמר אביי כי אמ' לא תתגודדו כגון ב' ב"ד בעיר אחת הללו מורין כדברי ב"ש והללו מורין כדברי ב"ה אבל ב' ב"ד בב' עירות ל"ל בה ורבא אמר כי אמר' ל"ת כגון ב"ד אחד בעיר א' פלג מורין כדב"ש ופלג כדב"ה אבל ב' ב"ד בעיר א' ל"ל בה הקשו התוס' מ"מ מאי תירץ ממגילה דבעיר א' היו קורין לבני העיר בי"ד ובני כפרי' היו מקדימין ליוה"כ. וא"ר חיים דבני כפרים הי' קורין בעירן כדמוכח בירו' דהשתא ה"ל ב' ב"ד בב' עיירות דבכה"ג ל"ש ל"ת אפי' לאביי והא דקרי לי' יוה"כ לפי שבעירם היו מתאספין לבא לבה"כ בב' ובה' לקריאו' התורה. וכ"נ דאמ' בירוש' דבן עיר אין מוציא בן כרך דכל שאינו מחוייב בדבר א"מ אחרים י"ח. וכיון שבני הכפרים היו בקיאין לקרות ודאי היו קורין בעירם ולדידי ק"ל מהא דתנן לקמן בפ"ב (דף יט) בן עיר שהלך לכרך ובן כרך שהלך לעיר אם עתיד לחזור למקומו קורא כמקומו ואם לאו קורא עמהן וכי עתיד לחזור למקומו קורא מיהת כמקומו בן עיר בכרך בי"ד ובן כרך בעיר בט"ו הרי דבעיר א' אלו קורין ביומם וזה קורא ביומו ואמאי איקרי כאן ל"ת. והניחא לרבא דב' ב"ד בע"א ל"ל בה א"ל דב"ע בכרך וב"כ בעיר כב' ב"ד דמי אלא לאביי דאפי' ב' ב"ד בע"א נמי לא אפ"ת דהני כב' ב"ד דמו אכתי איכא משום ל"ת ודוחק לומר דמשום אדם א' לחוד שקורא ביומו ל"ל משום ל"ת דאין אגודה פחות מג' כדאמ' בפ"ק דסוכה (דף י"ד) ועוד מי לא עסקינן דאפי' הרבה ב"ע שהלכו לכרך א"נ איפכא נמי דיצא הכי דאם עתידין לחזור למקומן קורין בעיר ובכרך כמקומן והא לא אישתמיט תנא לאפלוגי בהא בין יחיד לרבי' ועק"ל מדא' לקמן בפ"ב א' רבא בן כפר שהלך לעיר בין כך וב"כ קורא עמהן מ"ט האי כבני עיר בעי למקרי וכו' איתביה אביי ב"כ שהלך לעיר ב"כ וב"כ קורא כמקומו ב"כ ס"ד באם עתיד לחזור תליא מילתא אלא לאו בן כפר והשתא למאי דס"ד דאביי דבכ"פ ב"כ וב"כ קורא בעיר כמקומו תקשה לי' לדידי' דאפי' חשיב להו כב' ב"ד מ"מ כיון דבעיר א' הן הא איכא משום ל"ת כשקורא בעיר כמקומו. דבשלמא לרבא ניחא דיהב טעמא לבן כפר שהלך לעיר דב"כ וב"כ קורא עמהן משום דהאי כבן עיר בעי למיקרי ות"ל משום ל"ת דלדידי' לק"מ דהא ס"ל דב' ב"ד בע"א ל"ל בה משום ל"ת ובני כפרים ועיירות א"ל כב' ב"ד דמי. אלא לאביי למאי דס"ד ודאי תקשה. והרא"ש פי' שם דמגילה הוי כב' ב"ד בע"א שבני הכרכים לא היו קורין לבני הכפרי' אצא בני הכפרי' היו קורין לעצמן בכרכים מההיא דירו' דב"ע א"מ בן כפר ומה שלא היו קורין בכפר שלהן לפי שלא הי' מקובצין יחד אלא בעיירות. ולפי"ז בב"ע שהלך לכרך א"נ איפכא כשקורא כמקומו ע"כ קירא לעצמו דב"ע או ב"כ שהוא שמה א"י להוציאו שהוא א"מ בדבר ומ"מ ק"ל דאפ"ה תקשה לאביי מהא דב"ע שהלך לכרך וממתני' דמגילה נקראת בי"א בי"ב בי"ג. עוד פי' הרא"ש דבמגיל' ליכא משום ל"ת כיון דלא עבדי הכי משום פלוגתא אלא שהמקום גורם ואם הי' בן מקום זה הולך למ"א הי' עושה כמותו הילכך לא מיחזי כב' תורות ואע"פ שר"ל הקשה לר"י ממגילה ל"ח להשיבו משום דלא אחזי כב' תורות משום טעמא דפי'. וא"ל ע"כ לא שלית מקום שנהגו מהאי ה"ל להקשות כי מהאי דמגיל' לק"מ. וזה נ"ל דחוק לבדות סברא מן הלב נגד דברי ר"ל המפורשי' ול"מ לר"י בהדיא דפליג עלי' בהא: | ||
| שורה 10: | שורה 10: | ||
וזה נ"ל מבואר בדברי אביי שא' כ"א ל"ת כגון ב' ב"ד בע"א משמע דומיא דב"ד בעיר דקבועי' הן בעירן אבל ר"י ור"ל וודאי לא מחלקין בהכי שהרי ק"ל ממ"ש ואסיפא סמכו ההולך ממ"ש למש"ע נותנין עליו חומרי המקום ש יצא משם והא חה"מ שיצא משם אין נותנין אא"כ דעתו לחזור למקומו כדאמ' התם בפ"ד דפסחים (דף נ) אלמא ס"ל אף בדעתו לחזור יש בו משום ל"ת מש"ה שפיר ק"ל מהא דמגילה נקראת דשרי לבני הכפרים לקרות בעיירו' ביוה"כ ואמאי הא אע"ג דדעתן לחזור אפ"ה יש בו משום ל"ת [ע"כ מאבני שהם]: | וזה נ"ל מבואר בדברי אביי שא' כ"א ל"ת כגון ב' ב"ד בע"א משמע דומיא דב"ד בעיר דקבועי' הן בעירן אבל ר"י ור"ל וודאי לא מחלקין בהכי שהרי ק"ל ממ"ש ואסיפא סמכו ההולך ממ"ש למש"ע נותנין עליו חומרי המקום ש יצא משם והא חה"מ שיצא משם אין נותנין אא"כ דעתו לחזור למקומו כדאמ' התם בפ"ד דפסחים (דף נ) אלמא ס"ל אף בדעתו לחזור יש בו משום ל"ת מש"ה שפיר ק"ל מהא דמגילה נקראת דשרי לבני הכפרים לקרות בעיירו' ביוה"כ ואמאי הא אע"ג דדעתן לחזור אפ"ה יש בו משום ל"ת [ע"כ מאבני שהם]: | ||
'''לא פחות ולא יותר.''' פירש"י | '''לא פחות ולא יותר.''' פירש"י לא פחות מי"א ולא יותר מט"ו. וק"ל א"כ ה"ל משנה שאינה צריכה כיון דתנא מגילה נקראת מי"א עד ט"ו פשיטא שאין להקדים ולא לאחר. ועק"ל אי לא פחות ולא יותר שניהן אימי החודש קאי א"כ לא קמ"ל תנא אלא שלא להוסיף על קריאתה על מנין הימים הללו שמי"א עד ט"ו אבל שלא לפחות מה' ימים הללו לא מיירי כלל וזה תימא שעל התוספת חשש והזהיר באזהרה כפולה בלא פחות ולא יותר ועל הפחות לא חש כלל ולא תנא מידי הא נפקא תקלה בפחות כמו בתוספת דהא מוקפין אין יוצאין ידי חובתן בקריאת י"ד. ועק"ל על פי' זה דאי האי לא פחות ולא יותר אמנין ימי החדש קאי א"כ ה"ל למימר לא קודם ולא מאוחר וכדתנן לקמן באלו אמרו מקדימין ולא מאחרין. ול"נ לפרש להא לא פחות ולא יותר אמנין הימים שמי"א עד ט"ו שהמגילה נקראת בהן קאי וקמ"ל לאפוקי מדר"י דאמר בגמרא בזה"ז אין קורין אותה אלא בזמנה מש"ה תני לא פחות כלומר דלעולם אין המגילה נקראת פחות מה' זמנים הללו אפי' בזה"ז ואיידי דתני לא פחות תנא נמי לא יותר ויש הוכחה לפירוש זה בגמ' וכמ"ש שם: | ||
'''כרכים | '''כרכים המוקפין חומה וכו' קורין בט"ו.''' הא דנקט לכרכים קודם לעיירות גדולות ונקט לסידרא דירחא למפרע וברישא נקט כסידדא דירחא בי"א בי"ב בי"ג וכו' וכה"ג דייק בגמ' (דף ד) גבי חל בב'. י"ל איידי דזוטרי מילי דכרכים פסיק שרי להו והדר נקט לעיירות גדולות דכייל להו תנא בהדי כפרים דנפישי מילייהו כדמסיק וכה"ג משני הגמ' גבי שבועות וידיעות הטומאה בפ"ק דשבועות (דף ג) וה"נ אמר רפ"ב דבכורות (דף יג) דמש"ה מפרש מילי דבכור בהמה טמאה קודם לטהורה. ועי"ל דבסיפא איידי דמתהפכא ליה נקט סידרא דיומא וממילא הוי סידרא דירחא למפרע כדמפרש בגמ' וכיון די"א די"ב די"ג דבני הכפרים בע"כ נקט סידרא דירחא למפרע נקט נמי לי"ד וט"ו בכרכים ועיירות גדולות סידרא דירחא למפרע דזה וזה לפרש רישא דקתני מגילה נקראת בי"א בי"ב וכו' קאתי. מיהו תירוץ א' נ"ל עיקר מדדייק גמ' אסיפא מ"ש דנקט סידרא דירחא למפרע גבי חל בב' ולא דייק כן ארישא דכרכים המוקפין חומה: | ||
'''כפרים | '''כפרים ועיירות גדולות קורין בי"ד.''' לקמן במתני' מפרש איזהו עיר גדולה כל שיש בה עשרה בטלנים פחות מכאן ה"ז כפר. וק"ל אמאי לא כייל לכפרים ברישא בהדי מוקפין חומה לקריאת ט"ו. ונ"מ שאם חל י"ד בא' בשבת או בד' כפרים המוקפין חומה קורין בב' או בה' שהיא זמן קריאת עיירות כדתנן גבי חל י"ד בב' או בה' כפרים קורין בו ביום וטעמא משום דמיום הכניסה ליום הכניסה לא דחינן וכדמפרש בגמ' ולכאורה נ"ל משום זה דכפרים המוקפין חומה אע"פ שאין בהם עשרה בטלנים דינן ככרך ולעולם אין קורין אלא בט"ו וכמש"ל בשם התוס' הילכך שייר לכפרים ברישא ולא כייל להו בהדי מוקפין חומה משום דבעי לסיימי אלא שהכפרים מקדימין ליזם הכניסה והא הקדמה בדידהו לא משכחת לה וה"נ משמע מדתנן איזהו עיר גדולה כל שיש בה עשרה בטלנין ומדמפרש איזהו עיר גדולה ושביק כרכים מוקפין חומה דתנינן ברישא קודם לעיירות גדולות ש"מ דמוקפין חומה א"צ עשרה בטלנים אלא שאכתי י"ל נהי דמוקפין חומה שאין בהן עשרה בטלנים אין דינם ככפר לגמרי לדחות ליום הכניסה דלא מחתינן להו תרי דרגא מדין מוקפין חומה לדין כפרים לגמרי מיהו חד דרגא מדין מוקפין חומה לדין עיירות מחתינן להו לקרות בי"ד ולפי"ז סיפא נמי ניחא דנקט איזה עיר גדולה משום דמסיים עלה פחות מכאן ה"ז כפר להקדים ליום הכניסה ואילו מוקפין חומה אינן כן דאפילו פחות מכאן זמנם קבוע לקרות בי"ד לעולם אלא שלפי זה מוקפין חומה הללו שאין בהם עשרה בטלנים לא נאמר זמנם כלל במשנתינו דאינם בכלל המוקפין חומה דאלו קורין בט"ו ואלו בי"ד וגם בכלל עיירות גדולות אינן דהא סיפא דמתני' דאיזהו עיר גדולה כל שיש בה עשרה בטלנין לפרש רישא קאתי והא הללו אין בהם עשרה בטלנין אפ"ה קורין בי"ד וגם בכלל כפרים אינן דהא אין מקדימין ליום הכניסה כמותן ולפי' התוס' ניחא הללו בכלל מק"ח דמתני' אע"פ שאין בהם עשרה בטלנין ולקמן דתלה מילתא בעשרה בטלנין אעיר גדולה בלחוד דוקא קאי וכדתנא להדיא איזהו עיר גדולה וכו' מ"מ אין זה ראיה מדלא תנא ברישא כרכים וכפרים ש"מ דאלא שהכפרים מקדימין ליום הכניסה לאו עלייהו קאי דאפ"ת דכפרים המוקפין חומה מקדימין נמי ליום הכניסה אפ"ה שביק להו ברישא משום שהאי אלא שהכפרים מקדימין לפרושי רישא קאתי דתני מגילה נקראת בי"א בי"ב בי"ג והא דנקראת בי"א לא משכחת לה אלא בחל י"ד בא' בשבת כדמפרש ואזיל והא גבי כפרים המוקפין חומה קריאת י"א לא משכחת לה לעולם כיון די"ד חל בא' בשבת קריאת ט"ו דמוקפין חומה למחר בב' בשבת א"כ קורין בזמנם בב' בשבת דהא מיום הכניסה ליום הכניסה לא דחינן כדתנן חל בה' כפרים ועיירות גדולות קורין בו ביום ולא ביום ב' שהוא י"א מה"ט כדמפרש בגמ' ובהכי נמי א"ש הא דנקט בסיפא איזהו עיר גדולה משום דרוצה לסיים פחות מכאן הרי זה כפר ולפרושי דאלא שהכפרים מקדימין ליום הכניסה דתנא רישא קאתי דנקראת בי"א נמי והא במוקפין חומה לא משכחת לה כדפי'. | ||
'''עוד''' נראה לי לכאורה להביא ראיה לסברת התוספת מהאי דספ"ב דתענית (דף יח) דאר"י הלכה כרבי יוסי דסבירא ליה התם ימים הכתובים במגילת תענית לפניהם נמי אסור ופריך והא אר"י הלכה כסתם משנה ותנן אע"פ שאמרו מקדימין מותרין בהספד ותענית דקרו אימת אלימא בני חמיסר וקרו בארביסר והא של זה בזה אסור במגילת תענית דכתב בה יום י"ד ויום ט"ו יומי פוריא וכו' כדאמר לקמן (דף ה) אלא בני ארביסר וקרו בתליסר יום נקנור הוא אלא בני ארביסר וקראו בתריסר יום טוריינוס היא אלא דקרו בחדסר וקאמר מותרין בהספד ותענית אלמא לפניהם שרי ואיכא למידק אמאי שביק תלמודא לאורחא קמא שהתחיל בבני חמיסר וקרו בארביסר ובתר הכי מתליסר ולמטה מדלג דילוגי מחמיסר לארביסר דקאמר אלא בני ארביסר וקרו בתליסר ובתריסר והל"ל אלא בני חמיסר וקרו בתליסר או בתריסר כמו שהתחיל בבני חמיסר ואע"ג דגבי חדסר בע"כ צריך למשבק לאורחא קמא דבני חמיסר דבהא לא משכחת לה דקרו בי"א דמיום הכניסה ליום הכניסה לא דחינן וכדפי' מ"מ לא ה"ל למימר בני ארביסר אלא גבי חדסר ולא לגבי תליסר ותריסר אלא ודאי מש"ה לא נקט גבי י"ב וי"ג בני חמיסר משום דבדידהו לא משכחת לה אלא להקדמת י"ד בלבד אבל הקדמת י"ב וי"ג שאינן אלא משום יום הכניסה של כפרים בבני ט"ו ליתא דמוקפין חומה לעולם אין קורין ביום הכניסה וכדברי התוס' וכ"ת א"כ הקדמת י"ד לבני ט"ו היכי משכחת לה דקאמר בהתחלת דבריו אלימא בבני חמיסר וקרו בארביסר והא לא משכחת לה אלא בחל י"ד בב' או בה' דבני ט"ו מקדימין ליום הכניסה שהוא י"ד ואע"פ שרש"י פי' בני חמיסר וקרו בארביסר כגון שהלך לעיר וקרא עמהן דפרוז בן יומו קרוי פרוז כדאמ' במגילה (דף יט) אני תמה על פי' דהא וודאי כיון דנפקא ליה לקמן בפ"ב מקרא דעל כן היהודים הפרזים דפרוז בו יומו קרוי פרוז מה"ט פקע מיניה חובת קריאת מקומו לגמרי וחל עליו חובת פרזים של יום י"ד לכ"ד ואסור נמי בהספד ותענית ביום י"ד ככל הפרזים ואפי' משתה ושמחה נוהג בו ביום ולא דמי להקדמה דכפרים דליתנהו בכל הני ביום הקריאה אלא בזמנו בי"ד דהתם ה"ט כדאמר רבא בפ"ב גבי בן כפר שהלך לעיר בין כך ובין כך קורא עמהן מ"ט האי כבני עיר בעי למיקרי ורבנן הקילו על הכפרים כדי שיספקו מים ומזון לאחיהם שבכרכים וה"מ כי איתיה בדוכתיה כו' וכיון דה"ט הוא לא הקילו אלא לענין קריאה לחוד אבל לכ"ד אינו נוהג אלא בזמנו אבל פרוז בן יומו דגלי קרא דהוי בכלל פרוז מעיקר תקנתם דדברי קבלה מקרי פרוז והיינו זמנו כדמוכח התם בגמ' דידן ובירושלמי וכמ"ש שם וזה ברור ועוד אני תמה על פירש"י דהאיך אפשר לפרש בני חמיסר דקרו בארביסר דהיינו פרוז בן יומו דאם איתא האיך ס"ד לפרש מתני' אע"פ שאמרו מקדימין ולא מאחרין בהכי דא"כ מאי איריא מקדימין הא במאחרין ולא מקדימין נמי משכחת לה כה"ג וה"ד בבן עיר שהלך לכרך דמוקף בן יומו נמי קרוי מוקף כדאמר התם ובוודאי חד דינא אית להו לענין היתר הספד ותענית ועוד מאי פסקא דקאמר אע"פ שאמרו מקדימין ולא מאחרין משום פרוז בן יומו הא במוקף בן יומו הוי איפכא דמאחרין ולא מקדימין וזה קרוב לקושיה ראשונה. | |||
ועק"ל אי האי מקדימין אפרוז בן יומו קאי כדפרש"י מאי אע"פ שאמרו דתני ואהייא קאי דהא ההוא דפרוז בן יומו עדיין לא תנינן לה עד לקמן בפ"ב אלא וודאי ליתא להא דפירש דש"י ואע"פ שאמרו מקדימין איום הכניסה דכפרים דתנינן לה במשנתינו קאי וש"מ דמוקפין חומה נמי מקדימין ליום הכניסה מדר"ל דהאי מקדימין בבני חמיסר דקרו בארביסר מיירי והיינו דלא כדברי התוס' לק"מ דהאי דרצה לומר דמיירי בבני חמיסר וקרו בארביסר לאו אהקדמה דיום הכניסה קאי דהא בהא לא משכחת לה וכדברי התוס' אלא אחל י"ד בע"ש קאי וכדתני במשנתינו חל ע"ש כפרים מקדימין ליום הכניסה ועיירות גדולות ומוקפין חומה קורין בו ביום ודע שיש שם בפירוש רש"י יותר תימא שפירש לאסור של זה בזה כגון בני ט"ו דקרו בי"ד ובני י"ד בט"ו וזה פי' לפי שיטתו בפרוז בן יומו ומוקף בן יומו ומשמע דאין לאסור של זה בזה אלא בקרו אבל בסתמא לא והא ודאי ליתא דהא לקמן (דף ו) גבי רבי דנטע נטיעה בפורים וכו' רבי בר חמיסר הוי וכי נטע בארביסר הוי פריך עלה מהא דלאסור של זה בזה והשתא מאי פריך הא של זה בזה אינו אסור אלא בקרו בו ורבי לא קרי אלא בחמיסר כדמסיק התם אלא ודאי של זה בזה בכל ענין אסור אפי' בדלא קרו: | |||
'''ונחזור''' לענינינו דיש להביא ראיה מהכא לדברי התוספת מ"מ יש לדחות ראיה זו דאפילו תימא דמוקפין חומה נמי מקדימין ליום הכניסה אפ"ה לא קאמר בני חמיסר וקרו בתליסר משום דלדידהו בלא ה"ט דיום נקנור הוא תליסר אסור בהספד ותענית משום יום דלפני י"ד דבשלמא בני י"ד דאסור להו י"ד מקרא הכתוב במגילה איכא למימר דיום שלפניו אינו אסור כדאמר בפ"ק דר"ה (דף יט) גבי צום גדליה דאין אסור יום שלפניו דדברי קבלה הוא דכד"ת דמי דא"צ חיזוק כשבתות וי"ט דמותרין לפניהם וה"ט כתבו מקצת המפרשים דמש"ה נהגו להתענות בי"ג באדר יום לפני פורים משום די"ד דברי קבלה הוא וא"צ חיזוק מיהו א"ל הא דמהני ה"ט ה"מ לבני עיירות די"ד אסור להו מן הכתוב דדברי קבלה א"צ חיזוק לאסור לפניהם אבל לבני מוקפין חומה דאין אסור להו מדברי קבלה אלא ט"ו אבל לא י"ד אלא משום מגילת תענית דאסרו של זה בזה הא ודאי י"ד לדידהו צריך חיזוק לאסור י"ג שלפניו וכיון שכן לא המ"ל בבני חמיסר וקרו בתליסר דא"כ אכתי תקשה לר"י דס"ל דימים הכתובים במגילת תענית אסור לפניהם א"כ אמאי שרי י"ג לבני ט"ו הא לדידהו אין אסור י"ד אלא מד"ס דמגילת תענית דבעי חיזוק לאסור י"ג שלפניו לפיכך גבי דקרו בתליסר נקט בני ארביסר דלדידהו י"ד אסור מדברי קבלה דא"צ חיזוק לאסור י"ג שלפניו ואי לאו משום דה"ל יום נקנור הוי שרי וכיון דגבי תליסר בע"כ צריך למשבק לאורחא קמא דבני חמיסר וצריך לדלג לארביסר נקט נמי בתריסר להאי אורחא דקאי ביה השתא ואע"ג דמסיק ואזיל אלא בבני ארביסר וקרו בתריסר יום טוריינוס הוא והא ת"ל דאכתי קשה לר"י דאוסר לפניהם דא"כ בלא ה"ט דיום טוריינוס י"ב אסור משום יום שלפני נקנור היינו דמשום הא ה"מ לאוקמי בבני ארביסר וקרו בחדסר לפיכך מוקי לאסור י"ב מצד עצמו משום יום טוריינוס דהשתא א"א לאוקמי להא דר"י דאוסר לפניהם אפילו בדקרו בי"א דאם כן אסור משום יום דלפני טוריינוס כדמסיק ואזיל. | |||
והתוס' הביאו ראיה לדבריהם מדאמר ריב"ל בגמ' (דף ג) כרך שאין בו עשרה בטלנין נידון ככפר דפריך מאי קמ"ל תנינא איזהו עיר גדולה וכו' ומשני כרך איצטריך ליה אע"ג דמיקלע ליה מעלמא והל"ל מוקפת חומה איצטריכא ליה אע"ג דחשיב חומה דידה שהגינו מן האויבים וגם מיקלעי לה מעלמא דהוי רבותא טפי אלא ודאי במוקפת חומה ל"צ עשרה בטלנים. ולדידי אינו ראיה מוכרחת דאפ"ת דהאי כרך מוקפת חומה מיירי אפ"ה לא הוי מצי למימר מוקפת חומה איצטריכא ליה דאין זה רבותא כלל דמ"ש מוקפת חומה משאינה מוקפת להא מילתא דעשרה בטלנים וכמו שהקילו לאינה מוקפת להקדים ליום הכניסה מטעמא דהספקת מים ומזון לאחיהם ה"ה למוקפת חומה ואין הגנות מן האויב ענין לזה. | |||
עוד הביאו ראיה מהא דאמר ריב"ל בגמ' כרך שישב ולבסוף הוקף נידון ככפר ובע"כ מיירי בדליכא עשרה בטלנים דאי בדאיכא מי גרע מעיירות גדולות שקורין בי"ד וטעמא דישב ולבסוף הוקף הא הוקף ולבסוף ישב קורין בט"ו ככרך אע"פ שאין בו עשרה בטלנים. והר"ן דחה ראיה זו ופירש דכי אמר כרך שאין בו עשרה בטלנים נידון ככפר היינו לומר שאם רצו מקדימין ליום הכניסה מיהו אם לא רצו קורין בט"ו והאי דכרך שישב ולבסוף הוקף נידון ככפר היינו לומר שאין חומתו מעלה ולא מוריד אלא קורין בי"ד ואם אין בה עשרה בטלנים אם רצה להקדים מקדים. ול"נ דאין זה דחוי אטו קריאת י"ד הוזכר הכא בהאי דישב ולבסוף הוקף נידון ככפר קאמר ולהקדים ליום הכניסה אם אין בו עשרה בטלנים מיירי והשתא שפיר דייקי התוס' הא הוקף ולבסוף ישב אינו נידון ככפר ואם רצה להקדים אינו רשאי אע"ג דאין בו י' בטלנים. מ"מ לדידי גם זה אינו ראיה דריב"ל אמתני' קאי דתני הכפרים מקדימין ליום הכניסה וארישא קאי דקתני מגילה נקראת בי"א בי"ב וכו' והא אפ"ת דמוקפין חומה נמי מקדימין ליום הכניסה באין בהם עשרה בטלנים אפ"ה קריאת י"א שהוא בחל י"ר בא' בשבת במוקפין חומה שזמנן למחר בט"ו שהוא גופא יום הכניסה לא משכחת לה דהא מיום הכניסה ליום הכניסה לא דחינן כדפי' לעיל ובע"כ י"א דתנינן גבי כפרים לא מיירי ממוקפין חומה אלא משאינן מוקפין דזמן קריאתן בא' בשבת שהוא י"ד והשתא ה"ק כרך שישב ולבסוף הוקף נידון ככפר דמתני' לכל מילי ואפי' לקריאת י"א ובאין בו עשרה בטלנים מיירי משום שדינו כאינן מוקפין חומה שזמנם בי"ד וכשחל י"ד בא' בשבת נדחית ליום הכניסה דה' בשבת שהוא י"א אבל אם קדמה הקפתה לישיבתה דינה כמוקפין חומה שזמן קריאתה בט"ו דה"ל יוה"כ ואין מקדמת לי"א דמיום הכניסה ליום הכניסה לא דחינן אבל בהקדמת י"ב בחל י"ד בשבת או י"ג בחל בע"ש או בג' בשבת כפרים מוקפין חומה ואין מוקפין חומה שוין להקדים ליום הכניסה הואיל ואין בהם עשרה בטלנים: | |||
'''אלא שהכפרים מקדימן ליום הכניסה.''' פירש"י שהכפרים מתכנסין לעיירות למשפט לפי שב"ד יושבין בעירות למשפט בב' ובה' בתקנת עזרא והכפרי' אין בקיאן לקרות וצריך שיקרא להם א' מבני העיר ולא הטריחו חכמים להתאחר ולבא ביום י"ד וק"ל דאמ' בירושלמי בן עיר אינו מוציא בן כפר דכל שאינו מחויב בדבר אינו מוציא אחרים י"ח ש"מ דבני הכפרים קורין לעצמן אבל בן עיר א"י להוציאן וי"ל דמ"ח א' מבני העיר קורא להן אלא שבני הכפרים עונין אחריו מה שהוא אומר ובהכי סגי וכדתנן בפ"ג דסוכה (דף לח) מי שהי' עבד או אשה או קטן מקרין אותו עונה אחריהן מה שהן אומרין ואע"פ שאין מחויבי' בדבר בהכי סגי מ"מ ק"ל מדתנן לקמן (דף ה) איזהו ע"ג כל שיש בו עשרה בטלנים פחות מכאן ה"ז כפר ואי טעמא דהקדמת הכפרים משום דבאין לעיירות למשפט בב' וה' מ"ט תלה לה בע"ב הא ביש בה ב"ד או אין בה ב"ד תלה טעמא ועוד אי טעמא דהקדמת כפרים משום ב"ד היושבין בעיירות בב' וה' א"כ כפר הסמוך לעיר שב"ד קבועין בכל יום לא יקדימו ליוה"כ וכה"ג מצינו רפ"ק דכתוב' (דף ג) בתולה נישאת ברביעי ואלמנה ליום ה' שפעמים בשבת ב"ד יושבי' בעיירו' ביום ב' וביו' ה' שאם היו לו טענת בתולי' ישכים לב"ד ואמ' בגמ' היכ' דב"ד קבועין בכל יום אשה נשאת בכל יום וה"נ אי טעמ' דהקדמה משום ב"ד הוא היכא דב"ד קבועין בכ"י בטלה לי' הקדמה וכ"ת ה"נ א"כ לא נשתמיט הגמ' לאשמעינן הא ועוד ר"י דמחלק בין מקום שנכנסין בב' ובה' לא' נ דהשת' אין כאן טובה לבני הכפרי' בהקדמה יותר ה"ל לאשמעינן הא דהיכא דב"ד קבועין בכ"י א"ק אלא בזמנן מה"ט דאין כאן שום טובה להו וכ"ש הא דא"נ דא"ק אלא בזמנן אבל הפי' המחוור נ"ל דה"ט דהקדמ' דהואיל וקורין בהן בס"ת בני הכפרים באין לעירות לשמוע קריאת התור' וה"ט גופא דתקנת עזרא שיהא ב"ד יושבין בעיירות בב' וה' משום דשכיחי רבים דקרו לסיפרא כדאמר בספ"ז דב"ק (דף פג) וכיון דבאין בלאו הכי לעיירות הקילו להם לקרות בו המגילה ולא יטריחו לבא בשביל קריאת בי"ד מש"ה תלי הקדמה בע"ב דכל היכא דליכא עשרה בטלנים אינהו גופייהו באים לעיירות לשמוע קריאת התורה דהא א"ק בתורה פחות מי' כדתנן לקמן בפ' הקורא עומד (דף כג) מש"ה הקילו להם להקדי' ליוה"כ ומיהו גם לפי פי' זה צ"ל דבני הכפרים אין בקיאים לקרות לעצמן דאל"כ יקראו בי"ד לעצמן בעירם והקדמה זו ל"ל וא"כ אכתי ק"ל הא דתלי להקדמה בע"ב וכי פסקא למילתא דכל שאין בה ע"ב אין בקיאין לקרות לעצמן ומ"ט תלה בהכי וי"ל דלמאי שאפ' לקמן בגמ' (דף ה) דאפי' למ"ד מגילה בזמנה קורין אותה אפי' ביחיד ה"מ דיעבד אבל לכתחיל' בעי עשרה משום פרסומא ניסא א"ש דמש"ה כל שאין בה ע"ב קבועי' זימנין דליכא עשרה בזמנן הילכך התירו להקדים ליוה"כ שקורין בתורה דאיכא פרסומי ניסי בעשרה אבל לפירש"י דתלי טעמא דהקדמה משום דאין בקיאין לקרות הא ודאי קשה מאי פסקא דע"ב והתו' פ"ק דיבמות (דף י) פי' דבני הכפרי' הי' קורין בעירן והא דקרי לי' ליוה"כ לפי שבעירם הי' מתאספין לבא לבה"כ בב' ובה' לקה"ת וזה קרוב למאי דפי' מ"מ מה שה"ר התוספות שם מהאי דירו' דב"ע א"מ ב"כ משום דה"ל אינו מחויב בדבר וכיון דבני הכפרים הי' בקיאין לקרות ודאי הי' קורין בעירם למש"כל לפי' רש"י אין זה ראי': | '''אלא שהכפרים מקדימן ליום הכניסה.''' פירש"י שהכפרים מתכנסין לעיירות למשפט לפי שב"ד יושבין בעירות למשפט בב' ובה' בתקנת עזרא והכפרי' אין בקיאן לקרות וצריך שיקרא להם א' מבני העיר ולא הטריחו חכמים להתאחר ולבא ביום י"ד וק"ל דאמ' בירושלמי בן עיר אינו מוציא בן כפר דכל שאינו מחויב בדבר אינו מוציא אחרים י"ח ש"מ דבני הכפרים קורין לעצמן אבל בן עיר א"י להוציאן וי"ל דמ"ח א' מבני העיר קורא להן אלא שבני הכפרים עונין אחריו מה שהוא אומר ובהכי סגי וכדתנן בפ"ג דסוכה (דף לח) מי שהי' עבד או אשה או קטן מקרין אותו עונה אחריהן מה שהן אומרין ואע"פ שאין מחויבי' בדבר בהכי סגי מ"מ ק"ל מדתנן לקמן (דף ה) איזהו ע"ג כל שיש בו עשרה בטלנים פחות מכאן ה"ז כפר ואי טעמא דהקדמת הכפרים משום דבאין לעיירות למשפט בב' וה' מ"ט תלה לה בע"ב הא ביש בה ב"ד או אין בה ב"ד תלה טעמא ועוד אי טעמא דהקדמת כפרים משום ב"ד היושבין בעיירות בב' וה' א"כ כפר הסמוך לעיר שב"ד קבועין בכל יום לא יקדימו ליוה"כ וכה"ג מצינו רפ"ק דכתוב' (דף ג) בתולה נישאת ברביעי ואלמנה ליום ה' שפעמים בשבת ב"ד יושבי' בעיירו' ביום ב' וביו' ה' שאם היו לו טענת בתולי' ישכים לב"ד ואמ' בגמ' היכ' דב"ד קבועין בכל יום אשה נשאת בכל יום וה"נ אי טעמ' דהקדמה משום ב"ד הוא היכא דב"ד קבועין בכ"י בטלה לי' הקדמה וכ"ת ה"נ א"כ לא נשתמיט הגמ' לאשמעינן הא ועוד ר"י דמחלק בין מקום שנכנסין בב' ובה' לא' נ דהשת' אין כאן טובה לבני הכפרי' בהקדמה יותר ה"ל לאשמעינן הא דהיכא דב"ד קבועין בכ"י א"ק אלא בזמנן מה"ט דאין כאן שום טובה להו וכ"ש הא דא"נ דא"ק אלא בזמנן אבל הפי' המחוור נ"ל דה"ט דהקדמ' דהואיל וקורין בהן בס"ת בני הכפרים באין לעירות לשמוע קריאת התור' וה"ט גופא דתקנת עזרא שיהא ב"ד יושבין בעיירות בב' וה' משום דשכיחי רבים דקרו לסיפרא כדאמר בספ"ז דב"ק (דף פג) וכיון דבאין בלאו הכי לעיירות הקילו להם לקרות בו המגילה ולא יטריחו לבא בשביל קריאת בי"ד מש"ה תלי הקדמה בע"ב דכל היכא דליכא עשרה בטלנים אינהו גופייהו באים לעיירות לשמוע קריאת התורה דהא א"ק בתורה פחות מי' כדתנן לקמן בפ' הקורא עומד (דף כג) מש"ה הקילו להם להקדי' ליוה"כ ומיהו גם לפי פי' זה צ"ל דבני הכפרים אין בקיאים לקרות לעצמן דאל"כ יקראו בי"ד לעצמן בעירם והקדמה זו ל"ל וא"כ אכתי ק"ל הא דתלי להקדמה בע"ב וכי פסקא למילתא דכל שאין בה ע"ב אין בקיאין לקרות לעצמן ומ"ט תלה בהכי וי"ל דלמאי שאפ' לקמן בגמ' (דף ה) דאפי' למ"ד מגילה בזמנה קורין אותה אפי' ביחיד ה"מ דיעבד אבל לכתחיל' בעי עשרה משום פרסומא ניסא א"ש דמש"ה כל שאין בה ע"ב קבועי' זימנין דליכא עשרה בזמנן הילכך התירו להקדים ליוה"כ שקורין בתורה דאיכא פרסומי ניסי בעשרה אבל לפירש"י דתלי טעמא דהקדמה משום דאין בקיאין לקרות הא ודאי קשה מאי פסקא דע"ב והתו' פ"ק דיבמות (דף י) פי' דבני הכפרי' הי' קורין בעירן והא דקרי לי' ליוה"כ לפי שבעירם הי' מתאספין לבא לבה"כ בב' ובה' לקה"ת וזה קרוב למאי דפי' מ"מ מה שה"ר התוספות שם מהאי דירו' דב"ע א"מ ב"כ משום דה"ל אינו מחויב בדבר וכיון דבני הכפרים הי' בקיאין לקרות ודאי הי' קורין בעירם למש"כל לפי' רש"י אין זה ראי': | ||