צל"ח/ברכות/לח/א: הבדלים בין גרסאות בדף

שם '''רבנן סברי המוציא דאפיק משמע דכתיב המוציא לך מים.''' הדבר יפלא למה הביא קרא דמשנה תורה בפרשת עקב ושביק קרא דפרשת שור או כשב בפרשת אמור דכתיב המוציא אתכם מארץ מצרים וגם על ר' נחמן יפלא מה יענה בפסוק הזה וכאן לא שייך מה שכתב רש"י לתרץ אליבא דר"נ פסוק המוציא לך מים שעדיין הי' מוציא כל ימי היותם במדבר דזה תינח בהוצאת מים אבל הוצאה ממצרים כבר היתה ושוב לא נהיתה{{הערה|עי' בחידושי 'פאר יעקב' הנדפסים בשו"ת שבות יעקב ח"א ע"ס המסכת [[פאר יעקב/ברכות/לח/א|כאן]], שתירץ בדרך אפשר דכיון שאמרו חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים, שפיר הוה ליה למינקט 'המוציא' ואין להוכיח מזה שגם בלשון עבר י"ל 'המוציא'. ועי' בהקדמת שמועת חיים (יוז'וק) לפרק ערבי פסחים, שהעיר דלכאורה אף שרואה עצמו כאילו יצא, עדיין אפשר להיות זה בלשון עבר, אלא שמלשון הרמב"ם {{ממ|[[רמב"ם/חמץ ומצה/ז#ו|פ"ז ה"ו]]: 'בכל דור ודור חייב אדם להראות את עצמו כאילו הוא בעצמו יצא '''עתה''' משעבוד מצרים' מבואר שפיר הא דהו"ל בלשון הווה. עכ"ד.}}. והנלע"ד דר"נ מודה דהמוצא דאפיק משמע אלא דסובר דמשמע ג"כ דמפיק משמע הכי ומשמע הכי כל מקום לפי ענינו אבל מוציא משמע רק לשעבר ובזה אין אנו צריכין למה שפירש רש"י אליבא דר"נ בפסוק המוציא בך מים דלפי פירש רש"י הי' עכ"פ להתלמוד לפרש כן דר"כ מפרש הך קרא להבא כל ימי היותם במדבר כדמפרש אליבא דרבנן קרא דר"נ המוציא אתכם מתחת סבלות מצרים ולדידי ניחא דר"כ לא פליג בזה על פירושא דקרא דהמוציא לך מים שפירושו לשעבר אלא דסובר דהמוציא משמע לפעמים להבא וכי תימא כיון דמודה ר"נ דהמוציא משמע ג"כ לשעבר א"כ למה לא יברך המוציא כדברי רבנן ולמה פליג על רבנן בזה ונראה דהב"ח בסי' קס"ד כתב דלהכי מברך המוציא דמשמע גם להבא לברך על העתיד שעתידה א"י שתוציא גלוסקאות והאבודרה"ם פירש בזה לחם מן הארץ והרי הארץ אינה מוציאה לחם רק דגן ומן הדגן עושים לחם וכתב האבודרה"ם שרמזו בזה על העתיד שתוציא הארץ לחם ממש דהיינו גלוסקאות. והנה כל זה דרך רמז אבל באמת אין שייך ברכה על העתיד כל הברכות הוא הודאה על העבר אבל על העתיד שייך תפלה ובקשה והבקשה יכול לסיים בברכה כדרך ברכות אמצעית שבתפלה אבל כל ברכת הנהנין הם הודאה על העבר ולפי שרז"ל דקדקו בברכה זו על לשון הפסוק להוציא לחם מן הארץ ולכן סובר ר"נ שאם יברך המוציא שמשמע ג"כ להבא יטעה הטועה ויאמר שאין הכוונה בברכה על לחם זה שהוא אוכל ויאמר למה אברך על לחם צר שאני אוכל בזעת אפי וגם כמה יגיעת אדם יגע עד שמגיע ללחם זורע וחורש וקוצר וכו' ולכן יאמר במחשבתו שברכה זו הוא על העתיד שתוציא גלוסקאות מוכנים ובזה יהי' אדם כפוי טובה על העבר ולכן סובר ר"נ שיברך מוציא לחם שמוציא אין משמעו אלא עבר ולא להבא ותהי' ברכתו מבוררת בבירור על הלחם אשר הוא אוכל הוא מודה ומשבח לבורא ובארנו טעמי' דר' נחמי' ועכשיו נפרש טעמייהו דרבנן והם חולקים על ר"נ וס"ל דגם המוציא אין פירושו אלא לשעבר ולא להבא כלל ורבא דקאמר דהמוציא דאפיק משמע דכתיב המוציא לך מים מצור החלמיש רצה לומר דמכאן מוכח דהמוציא אין משמעו רק לשעבר דהרי משה אמר זה לישראל שיזכרו חסדי המקום והטובות הגדולות שעשה להם וכל זה אמר במשנה תורה אחרי הכותי את סיחון ואז כבר הוריש להם כל ארץ סיחון ועוג וכבר היו במקום ישוב לא במדבר והן אמת שאעפ"כ עדיין הי' להם הבאר עד שמת משה אך לא הי' הבאר כל כך כחוץ להם כמו שהי' להם הבאר בהיותם במדבר בארץ צמאון אשר אין מים ואם המוציא הי' משמעו גם דמפיק לא הי' לו למשה לומר לישנא דמשתמע לתרי אפי ופן יסבור השומע שכוונתו על ההוה בעת ההיא וכמו שבאמת פירש רשיי אליבא דר"נ לההוא קרא ואז יאמר השומע ראו מה זה טובה שהוא מגדיל לנו הלא יש לנו כמה נהרות ובארות מים במדינה והי' לו למשה לאמר מוציא או אשר הוציא שודאי משמעו לשעבר בהיותם בארץ לא זרועה במדבר להגדיל החסד באזני כל שומע אלא ודאי דגם המוציא אינו סובל שום פירוש רק לשעבר ובזה שוב נכון שלא הביא רבא ראי' מקרא דפרשת אמור דכתיב המוציא אתכם מארץ מצרים דאף דודאי פירושו שם לשעבר מ"מ איכא למימר דלפעמים פירושו להבא והא דכתיב כאן בפ' אמור המוציא היינו משום שאין כאן שום מקום לטעות בו לכן הביא מהמוציא שיש מקום לטעות ולא בא הכתוב לסתום אלא ודאי שסתמו כפירושו לשעבר: