יש סדר למשנה/כלאים/ח: הבדלים בין גרסאות בדף

בר"ב  ד"ה '''ואדם '''  מותר עם כולן דכתיב לא תחרוש בשור וחמור וכו' ע"ש גם הרמב"ם בפירושו כתב כן ואמרו בספרי בשור וחמור אי אתה חורש אבל אתה חורש בשור ואדם באדם וחמור ע"כ וכ"כ הר"ש ואדם מותר בכולן בספרי פ' כי תצא א"כ למה נאמר בשור וחמור בשור וחמור אי אתה חורש אבל אתה חורש באדם ובהמה ע"כ. וכן הרמב"ם בחיבורו פ"ט מהל' כלאים דין יו"ד כתב בזה"ל מותר לעשות מלאכה באדם ובבהמה או חיה כאחד כגון שחורש עם השור או מושך עגלה עם חמור וכיוצא בזה שנאמר בשור ובחמור יחדיו ולא באדם וחמור או באדם ושור ע"כ. יש לדקדק אכל הנביאי' הנזכרים העולים בסיגנון אחד מדרשת הספרי. ולא הערו ממאי דאיתמר בגמ' דילן ב"ק נ"ד אהא דפריך א"ה (דכלאים משבת ילפינן. רש"י) אפילו אדם נמי לתסר (למשוך בקרון עם הבהמה. דהא גבי שבת מוזהר בבהמה דכתיב ועבדך ואמתך ובהמתך רש"י) אלמא תנן אדם מותר עם כולן לחרוש ולמשוך אמר ר' פפא וכו' למען ינוח עבדך ואמתך כמוך להנחה הקשתי' [עבד ואמה לבהמה אבל לא לענין איסור אחר. רש"י] ולא לדבר אחר ע"כ ובפרט לדעת הרמב"ם והר"ב שכתב התי"ט לעיל ריש משנה ב' דדוקא טהור וטמא הוי מן התורה דומיא דשור וחמור דוקא ע"ש. א"כ אין ראיה ממה שכתב הספרי א"כ למה נאמר בשור וחמור וכו'. דהא שפיר איצטריך להורות דדוקא כשהאחד טמא והשני טהור וז"ל הספרי לא תחרוש בשור וחמור (יחדיו) יכול לעולם כשהוא אומר למען ינוח שורך וחמורך (כמוך) שור וחמור עושין מלאכה א"כ למה נאמר (לא תחרוש) בשור וחמור (זה עם זה) אין לי אלא שור וחמור מנין לרבות שאר בהמה וחיה ועוף (כיוצא בשור) ת"ל לא תחרוש מ"מ א"כ למה נאמר בשור וחמור. בשור וחמור אי אתה חורש אבל אתה חורש באדם וחמור (דבר אחר) לא תחרוש אין לי אלא חורש מנין לרבות את הדש והיושב בקרון והיוצא והמנהיג ת"ל יחדיו מ"מ ר' מאיר פוטר ביושב ע"כ [והעתיקו הילקוט רמז תתקלא וכל מה ששמתי בין חצאי אריחים ליתא בספרי שלפני ואי' בילקוט ומפני שנוסחא שלפני בספרי מחוסר הבנה לכן העתקתי כפי שהוא בילקוט על נכון] הנה ראינו דהסיפרי מרבה שאר בהמה וחיה ועוף דכתיב לא תחרוש מ"מ אבל הר"ב והרמב"ם והר"ש ריש מ"ב ד"ה בהמה עם בהמה וכו' כתבו אע"ג דלא תחרוש בשור וחמור אמר רחמנא ילפינן שור שור משבת דה"ה לכל בהמה חיה ועוף ע"כ. הרי דבחרו במאי דאמרינן בגמ' דילן [[בבלי/בבא קמא/נד/א|ב"ק נ"ד.]] ודחו ילפות' דספרי מקמי דגמ' דילן. ולכן בעי טעמא דלמה הכא גבי אדם עזבו ילפות' דגמ' דידן דכתיב למען ינוח להנחה הקשתי'. ובחרו בילפות' שכתב הספרי ומדברי הספרי שהעתקתי מצאתי התועלת בסוגי' דב"מ צ"ד. דתני' אביו ואמו קילל (ולכאורה טעות בדפוס וז"ל דתני' איש אשר יקלל את אביו ואת אמו והיינו קרא דכתיב בפ' קדושים כ' פ"ט וזה ברור וכן איתא ב[[בבלי/סנהדרין/פה/א|סנהדרין פ"ה.]] [[בבלי/שבועות/כז/א|שבועות כ"ז.]] [בבלי/חולין/יח/א|חולין י"ח.]] ודע דבסנהדרין ס"ו איתא ת"ר איש מה ת"ל איש איש לרבות וכו'. אשר יקלל אביו ואמו וכו' איתרמי ג"כ טעות וצ"ל אשר יקלל את אביו ואת אמו) אין לי אלא אביו ואמו אביו בלא אמו אמו בלא אביו מנין ת"ל אביו קלל אמו קלל [בתחילתו סמך קללה לאביו בסופה סמך קללה לאמו. רש"י] ר' יונתן אומר משמע שניהם כאחד ומשמע אחד בפ"ע עד שיפרוט לך הכתוב יחדיו [כמו שפרט לך הכתוב בחורש בשור וחמור דמדאצטריך למכתב יחדיו שמעינן דאי לא כתב' הוי משמע שלא יחרוש לא בשור ולא בחמור. רש"י] ולכאורה קשה בפירש"י. דאי לא כתב' הוי משמע וכו'. האיך הי' אפשר להעלות על דעת דבשור לחוד' ובהמה לחוד' אסור דא"כ למען ינוח שורך וחמורך גבי שבת ל"ל וכמו שביאר בספרי יכול לעולם כשהוא אומר למען ינוח וכו' ואם כה יאמר דה"א דכל שאר מלאכות שרי בשור לחוד' וכן חמור לחוד' רק בחרישה הוי משמע שלא יחרוש לא בשור וכו' א"כ קשה על הספרי דמנ"ל למדרש מדכתיב שור וחמור זה עם זה דוקא ולהכי אייתר לי' לספרי יחדיו ודריש יחדיו לרבות את הדש והיושב בקרון וכו' הלא יחדיו לגופא איצטריך דלא נימא דבחרישה אפי' שור או חמור לבדו אסור.