672
עריכות
ש"ך/חושן משפט/לב: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה
שולי גליוני (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
שולי גליוני (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
||
| שורה 9: | שורה 9: | ||
{{עוגןמ|ג}} '''וכן אם לא שכרן.''' כן כתבו התוס' ריש פרק הכונס {{ממ|[[תוספות/בבא קמא/נו/א#אלא|דף נ"ו ע"א]] ד"ה אלא}} ודייקי לה מדקתני השוכר דוקא וגם מדקתני השולח את הבערה ביד חש"ו פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים שלח ביד פקח הפקח חייב משמע דשולח פטור אף מדיני שמים אבל קשה לי על דבריהם דהא אמרינן בקדושין פ' האיש מקדש {{ממ|[[בבלי/קידושין/מג/א|דף מ"ג ע"א]]}} דאף דאין שליח לדבר עבירה מחייב בדיני שמים דמתמה התם בפשיטות מכלל דת"ק סבר אפי' בדיני שמים נמי פטור ומשני בי דינא רבא ובי דינא זוטא איכא בינייהו ופרש"י עונש גדול ועונש קטן ואפשר ליישב דבריהם בדוחק אבל מ"מ נ"ל עיקר דלעולם חייב בדיני שמים היכא דגורם היזק לחבירו אפי' לא שכרן והא דקתני השולח את הבערה ביד פקח הפקח חייב ולא קתני דהשולח חייב בדיני שמים היינו כיון דפקח משלם תו לא שייך דיני שמים על המשלח וכ"כ הריטב"א פ' האיש מקדש {{ממ|}} וז"ל שלח ביד פקח פקח חייב פי' והשולח פטור לגמרי ואפי' מדיני שמים כיון שכבר נשתלם הניזק מן הפקח משא"כ בשוכר עדי שקר שפטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים דלא אשתלם ניזק מניזקי' וכן אתה אומר בכל אותם שבריש פ' הכונס עכ"ל והא דקתני השוכר אורחא דמילתא נקט דאם אינו שוכר מסתמא אינן שומעין לו דתרי לא עבדי דחוטאי' אם אין להם הנאה: | {{עוגןמ|ג}} '''וכן אם לא שכרן.''' כן כתבו התוס' ריש פרק הכונס {{ממ|[[תוספות/בבא קמא/נו/א#אלא|דף נ"ו ע"א]] ד"ה אלא}} ודייקי לה מדקתני השוכר דוקא וגם מדקתני השולח את הבערה ביד חש"ו פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים שלח ביד פקח הפקח חייב משמע דשולח פטור אף מדיני שמים אבל קשה לי על דבריהם דהא אמרינן בקדושין פ' האיש מקדש {{ממ|[[בבלי/קידושין/מג/א|דף מ"ג ע"א]]}} דאף דאין שליח לדבר עבירה מחייב בדיני שמים דמתמה התם בפשיטות מכלל דת"ק סבר אפי' בדיני שמים נמי פטור ומשני בי דינא רבא ובי דינא זוטא איכא בינייהו ופרש"י עונש גדול ועונש קטן ואפשר ליישב דבריהם בדוחק אבל מ"מ נ"ל עיקר דלעולם חייב בדיני שמים היכא דגורם היזק לחבירו אפי' לא שכרן והא דקתני השולח את הבערה ביד פקח הפקח חייב ולא קתני דהשולח חייב בדיני שמים היינו כיון דפקח משלם תו לא שייך דיני שמים על המשלח וכ"כ הריטב"א פ' האיש מקדש {{ממ|}} וז"ל שלח ביד פקח פקח חייב פי' והשולח פטור לגמרי ואפי' מדיני שמים כיון שכבר נשתלם הניזק מן הפקח משא"כ בשוכר עדי שקר שפטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים דלא אשתלם ניזק מניזקי' וכן אתה אומר בכל אותם שבריש פ' הכונס עכ"ל והא דקתני השוכר אורחא דמילתא נקט דאם אינו שוכר מסתמא אינן שומעין לו דתרי לא עבדי דחוטאי' אם אין להם הנאה: | ||
(הגה) ולע"ד לכאורה נראה ראיה לדברי התוס' מהא דאמרי' בסנהדרין פרק זה־בורר [[בבלי/סנהדרין/ | (הגה) ולע"ד לכאורה נראה ראיה לדברי התוס' מהא דאמרי' בסנהדרין פרק זה־בורר [[בבלי/סנהדרין/כט/א|דף כ"ט ע"א]] מנין שאין טוענין למסית מנחש הקדמוני דאמר ר' שמלאי הרבה טענות היה לו לנחש לטעון ולא טען ומפני מה לא טען לו הקב"ה לפי שלא טען הוא מאי הוה־ליה־למימר דברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין עכ"ל. וטעם דאמרינן אין שליח לדבר עבירה הוא נמי משום אותה טענה דדברי הרב כו', ואי תימא דבדיני שמים חייב הא התם דיני שמים הוי ואם־כן לא הוי מועיל הטענה דדברי הרב נגד הקב"ה משום דדיני שמים הוי{{הערה|עיין משנה למלך [[משנה למלך/רוצח/ב#|פ"ב מהל' רוצח]] (בהגה"ה בשם הג"מ חיים קמחי בשם רבנו המשנה למלך); השמטות להגהות רבי עקיבא איגר כאן; ופני יהושע {{ממ|[[פני יהושע/בבא קמא/נו/א#ודוקא|בבא קמא נו.]]}}, שהקשו על דברי רבינו כאן, דהא גבי נחש הקדמוני לא שייכות טענות אלו כדקיימא לן בקידושין {{ממ|[[בבלי/קידושין/מג/א|מג.]]}} שלא מצינו זה נהנה וזה מתחייב. ויש לעיין איך יפרשו דברי רבי שמלאי לפי דרכם.}} ואע"ג דאיתא במדרש רבה שדנו אותו בסנהדרין של ע"א מ"מ דין שמים הוא אלא ודאי אין שליח לדבר עבירה אפילו בדיני שמים ויש לדחות בדוחק ודו"ק) וע"ל סי' תי"ח: | ||
{{עוגןמ|ד}} '''העדים חייבין לשלם.''' פי' אבל לא זה שהוציא הממון על ידו כיון שהוא אינו מודה ואין העדי' נאמני' עליו דכיון שהגידו מתחלה שוב אינן יכולי' להחזיר ולהגיד בע"א אבל לגבי עצמן נאמנין לחייב נפשם עכ"נ סמ"ע ובהכי איירי הנ"י בשם הרא"ה ודלא כב"י וכ"כ בד"מ ע"ש וכן כ' הרמב"ן להדיא בדיני גרמי שלו הבאתיו לקמן סי' ל"ח והיכא שיש תביעה לאחד עם ג' וא' נעשה בע"ד וב' נעשו עדי' אם מודי' אח"כ צריכין להחזיר המעות אף שאומרי' שבדין לקחו ממנו שהוא חייב להם כן פסק מהרש"ל ביש"ש דב"ק פ' ד' סי' י"ח: | {{עוגןמ|ד}} '''העדים חייבין לשלם.''' פי' אבל לא זה שהוציא הממון על ידו כיון שהוא אינו מודה ואין העדי' נאמני' עליו דכיון שהגידו מתחלה שוב אינן יכולי' להחזיר ולהגיד בע"א אבל לגבי עצמן נאמנין לחייב נפשם עכ"נ סמ"ע ובהכי איירי הנ"י בשם הרא"ה ודלא כב"י וכ"כ בד"מ ע"ש וכן כ' הרמב"ן להדיא בדיני גרמי שלו הבאתיו לקמן סי' ל"ח והיכא שיש תביעה לאחד עם ג' וא' נעשה בע"ד וב' נעשו עדי' אם מודי' אח"כ צריכין להחזיר המעות אף שאומרי' שבדין לקחו ממנו שהוא חייב להם כן פסק מהרש"ל ביש"ש דב"ק פ' ד' סי' י"ח: | ||