60
עריכות
תשובה מאהבה/קצח: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה
מ (מערכת העביר את הדף תשובה מאהבה/א/קצח לשם תשובה מאהבה/קצח: מספור הסימנים אחיד) |
אין תקציר עריכה |
||
| שורה 31: | שורה 31: | ||
'''אולם''' העת כי חלפו אני' ותאני', עברו ימי היגון ובאתי אל המנוחה ביום השבת קודש העבר קראתי עונג כי לבקר בהיכלו להתעלס בחברתו ולהנות מזיו אמרותיו הנשגבי' לי מבלעדי זאת אין לי שעשוע ונחת בתבל ההבל הזה כ"א בלתי בוא בסוד חכמי' כמותו והשעשוע מאין תמצא אם לא באופן זה? אפסה הכל מאפע רעות רוח ונואש ראשיתה מתוק ואחריתה חלום! באתי אהלו שכחתי כל התלאות נשיתי כל דאגה אמרתי עוד יש עדן בארץ החיים הזה! ואם אמנם שחתנו כשאר שיחת האנשים אשר פתרו את תולדות הזמן חדשים לא שערום אבותנו אכן לא כמוהם כמונו ת"ל הקולעים תמיד אל שערה אחת להשביר צמאון נפשם בידיעת קורות נפלאות ולא יסבו בלכתם להסב מהן תועלת מוסר חכמה ודעת כ"א אנחנו בקטן החלנו לספר עתותי השתניו' העולם בזמן קצר ובגדול ממנו כלינו להגיד לאדם, מפעלות אל הן כלנה, בם ידיו את עמו יודו לה' חסדו ונפלאותיו לבני אדם! וכאשר יצא יצאנו מהנקודה הזאת באנו מרעיון אל רעיון ממחשבה אל מחשבה והגיענו לא ידעתי היום איך ומה? בסוגיא אחת דש"ס מגלה דף ט' בענין מקרא שכתבו תרגום כו' וכבודו הנשגבה נ"י הראה לנו כתב יושר דברי אמת מעשי מיכאל שר התורה רשום בו הערה אחת שעמד בה ותוכן ענינו תמיהה על רנב"י שהביא פסוק המאוחר ולא הביא פסוק הקודם נקט וכל האנשים יתנו יקר לבעליהם שהוא במגלה סימן א' פסוק כ"ך ולא נקט הפסוק ואת יקר תפארת גדולתו בסימן א' פסוק ד'? וע"ז הראני את תשובתו הטהורה שבא רנב"י רק להוסיף על ר"פ ודבריו נכוחים וישרים למבין ואני בלקיחת רשות ממנו לענו' גם אני את חלקי אציע את רעיוני בבאור דברי רנב"י. | '''אולם''' העת כי חלפו אני' ותאני', עברו ימי היגון ובאתי אל המנוחה ביום השבת קודש העבר קראתי עונג כי לבקר בהיכלו להתעלס בחברתו ולהנות מזיו אמרותיו הנשגבי' לי מבלעדי זאת אין לי שעשוע ונחת בתבל ההבל הזה כ"א בלתי בוא בסוד חכמי' כמותו והשעשוע מאין תמצא אם לא באופן זה? אפסה הכל מאפע רעות רוח ונואש ראשיתה מתוק ואחריתה חלום! באתי אהלו שכחתי כל התלאות נשיתי כל דאגה אמרתי עוד יש עדן בארץ החיים הזה! ואם אמנם שחתנו כשאר שיחת האנשים אשר פתרו את תולדות הזמן חדשים לא שערום אבותנו אכן לא כמוהם כמונו ת"ל הקולעים תמיד אל שערה אחת להשביר צמאון נפשם בידיעת קורות נפלאות ולא יסבו בלכתם להסב מהן תועלת מוסר חכמה ודעת כ"א אנחנו בקטן החלנו לספר עתותי השתניו' העולם בזמן קצר ובגדול ממנו כלינו להגיד לאדם, מפעלות אל הן כלנה, בם ידיו את עמו יודו לה' חסדו ונפלאותיו לבני אדם! וכאשר יצא יצאנו מהנקודה הזאת באנו מרעיון אל רעיון ממחשבה אל מחשבה והגיענו לא ידעתי היום איך ומה? בסוגיא אחת דש"ס מגלה דף ט' בענין מקרא שכתבו תרגום כו' וכבודו הנשגבה נ"י הראה לנו כתב יושר דברי אמת מעשי מיכאל שר התורה רשום בו הערה אחת שעמד בה ותוכן ענינו תמיהה על רנב"י שהביא פסוק המאוחר ולא הביא פסוק הקודם נקט וכל האנשים יתנו יקר לבעליהם שהוא במגלה סימן א' פסוק כ"ך ולא נקט הפסוק ואת יקר תפארת גדולתו בסימן א' פסוק ד'? וע"ז הראני את תשובתו הטהורה שבא רנב"י רק להוסיף על ר"פ ודבריו נכוחים וישרים למבין ואני בלקיחת רשות ממנו לענו' גם אני את חלקי אציע את רעיוני בבאור דברי רנב"י. | ||
'''ראיתי''' החזיון סולם תורה מוצב ארצה וראשו מגיע לענין באור מאמר תרגום שכתבו מקרא כו' מלאכי אלדי' שופטים בארץ עולים ויורדים בכתביהם ודברו בלשונם ואקרבה הלום לראות המראה הזה ואשמע קול מלאך אחד מן המלאכים {{ממ|המהלך בין העומדים החיים חי' יחי' שנים אין מספר?}} ויאמר אלי קום בן חדש! קח את מגלת הכתבים ושים לבך עליהם היטיבו? גם אתה הוליד ילדי רעיונות ואראה מה הם הילדים אשר טפחת ורבית? ואען ואומר: אנא אדוני! אם אמנם האלקי' השכיל את עבדך להציב לו יד קטנה מאד בספר ולשון אכן מה נורא המקום הזה? אם המלאכי השרתים בקדש תמיד בילדי הארמית יספיקו כבר בענין זה הגו הגה הגיון סלה מה אדע עוד אני בלשוני לדבר? ויען ויאמר: חזק ואמץ עשה כאשר אמרתי כי רוחב לב אדם אין חקר! ואלך ואשובה ביתי ואחשבה לדעת דעות רבות ואלי יגונב דבר ששם יקר המקרה והתואר אחת הם בנקודתם ושניהם בשני קמוצים בנפרד ושוים להיות בשוא הפ"א והעין קמוץ יקר בסמיכות ולפ"ז חשבתי דרכי שמזה הוכיח רנב"י שהוא תרגום לפי שנקוד יקר לבעליהן בשוה הפ"א ואם יהי' עברית ראוי להיות הפ"א בקמץ יקר לפי שהוא ארמית והכלל כל מה שהוא בעברית בקמץ הוא לרוב בארמית בשוה כרוב משקלי פעל ומבואר היטיב בספרי הדקדוק ארמית וא"כ מקרא דלעיל את יקר תפארת אין ראי' להביא שלעיל הוא בסמיכות ובסמיכות גם בערבית בשוא {{ממ|אמר המחבר מה יענה החכם הזה על מה דאמרו ז"ל במס' סנהדרין דף ל"ח ע"ב אדה"ר בלשון ארמי ספר שנאמר ולי מה יקרו וגו'}} הריתי עמל וילדתי הבן וקראתי שמו שמחה כי שמחתי את הילד החדש אשר לב יולד על ברכי הראשונים ויאמר אלי המלאך {{ממ|היא הכח השכל הפנימית עיין רמב"ם מורה נבוכי'}} שגית בשגם קרוץ מחומר אתה ועיוני בשר לך ע"כ בהלת ופחז כמים היית לכה פתח את הספר יראון עיניך ויעידו נגדך שם התואר בשני קמוצים יקר והמקרא בשוא הפ"א וא"כ שקר הילד אשר יצא מבטנך עודנו בכפך מת מה ואיננו! ואוסיף לפנות אל דעה אחרת עינתי ויעף אלי אחד מן השרעפים ויאמר: ראה ההבדל בין הנרדפים יקר כבוד {{ממ|גם בעל שפת אמת יבדיל ביניהן זה משותף לה}} ששורש כבוד תורה על המעשה החיצוני {{ממ|אייסערער עהרענבעלייגונג}} נתינת כבוד לאיש יקר ומעולה בהקדים פניו במנחה בכנותו לו שם תהלה ותפארת וכדומה. ושרש יקר הוראתו על תכונה הפנימית, יקרת נפש לאיש מעלות מוכתר חכמו' או במדות {{ממ|אינערע אכטונג}} {{ממ|אם לפעמי' תמצה מלת כבוד בתנ"ך הוראתו על החיצוני גם הוראה זו משותפת לה, אך שרש יקר לא נאמר כ"א על הפנימית}} ולכן נאמר כבד את אביך וגו' ולא הוקיר או יקיר כי היא על איכות נפשות והיא לא תוכל לצוות עליה לעשות, ומזה, ששרש הכבוד מקושר בשרש נתן יהב כמו תנו כבוד הבו כבוד ולא נמצה יקר דבק על הפעלים האלה, ומזה הוכיח רנב"י שהוא תרגום לפי שמקושר עם יתנו וע"כ שהוא ארמית שבכל מקום בתנ"ך שבא בעברית כבוד תרגומו באונקלו' או בשאר תרגומו יקיר, ובאמת מזה הודעה שתיבת יקר ארצה ארץ הכשדית והיתה לתושב בארץ העברים ומתערה כאזרח רענן בנביאי' וכתובים, לבי ראה המחשבה הזאת וחבקתוה כאב את בנו היולד ברגע הראשון, ויפן אלי המלאך הדובר בו שנית ויאמר: הטבת את אשר יזמת! אך ראה גם זה לך בן הבל ורעיון רוח ואין אמת בפיך כי אין זה כוונת רב נחמן, ואפן וכה ואראה כי אין רעיון ואין מחשבה ואלך אל המקום אשר הי' שם המראה הראשונה והאחד מן המלאכים עומד לפני ואשתחוה לפניו ואומר נאם גבר סתום העין אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני והדעת מאין תמצה? עתה נבוך עבדך אנה ואנה, והמדבר סגור עליו הדרך ישכון אור איהו? יקשה לי במאמר המובא גם על השואל העמק שאלה מאי תרגום שכתבו מקרא? והלא הרבה מלות נכריות, ארמיות פרסיות ומדיות במגלה אשר אינן כן בספר אחרת כמו אנס, פתשגן, פתגם {{ממ|אמר המחבר פתגם נאמר נ"כ בקהלת ח' י"א אשר אין נעשה פתגם}} אחשתרנים רמכים {{ממ|ואם שאחשתרני' ורמכים שמות העצם הן איה ההבדיל ואנה פתרונם לא ידענא כדאיתא}} גם מלת מתיהדים נטיתו דומה להיות נכרית כי לא נמצא בכל תנ"ך פעל משום יהודי {{ממ|ועיין ראב"ע}}? גם על המשיבים ר"פ ורנב"י מדוע לא אחזו פסוקי הקודם והשת' כדת אין אונס? שלא נמצא בכל התנ"ך כ"א בדניאל כל רז לא אניס לי' וזה ראי' שהוא ארמית? {{ממ|אמר המחבר מצינו הרבה תיבות עד אין מספר שלא נאמרו אלא פעם אחת באנ"ך גם בן ואת ואב אין להן עכ"ז מילדי העברים זה מכל זה הוכחה נאמנה וברורה שדברי אלדים חיים הכתובים באגרת שלום ואמת ששני האמוראי' לא פליגי ושניהם בסיגנון אחד מתנבאי' וזה נקט רישא וחברו נקט סיפא ובחר בשתי תיבות ולא בתיבה אחת, ואני המתקתי הדברי' האלה מעט שלכך בחרו או בשתי תיבות הדבקות שהוא רעיון שלם כמו יגר שהדות' הוא שם בסמיכו' קנין או שהוא תיבה אחת בנושא המאמר ונשמע פתגם המלך ותיבה השנית בנשוא המאמר וכל הנשים יתנו יקר לבעליהן שהוא מאמר שלם וזו הכוונה הנכונה של מקרא על רעיון או מאמר שלם לא כן תיבה אחת שהיא רק סימן הדבר העצם לא יותר ולא מקרא יקרא}} וכאשר באיננו רואי' ובשכלנו מבינים שלכל אמוראי ואמוראי שטה מיוחד, כן הוא בענין שלפנינו, ורנב"י בשטתי' אזיל להוסיף סיפא דקרא במקום האמורא שלפניו רישא דקרא יעיין לעיל מגלה דף זי"ן ע"א ר"י אמר מהכא וימי הפורים האלה לא יעברו מתוך היהודים בא רנב"י ואמר מהכא וזכרם לא יסוף מזרעם ורצה בזה לעשותו מאמר שלם ובזה הוסר תמיהת התוס' שם, ויעוין שם דף י"ז ע"א רב אויא אמר יהי שם ה' מבורך רנב"י וכו' אמר מהכא מעתה ועד עולם נקט סיפא דקרא להוסיף על הרישא שנקט האמוראי שלפניו כנ"ל ובקיאי' היו יותר ממנו בשפה בלשון הזה להיותם קודמי' בזמן שהיתה הלשון בתוקפא וגבורתא וקרובי' לארץ שהלשון מדובר בה. ויהי כאשר כליתי לדבר ואקוד ואשתחה לפני אדוני ואומר אני אני עבדו המוקירו יקרה פנימית ליב בהחכם הרופא המפורסם מוה' יונה ייטלש ז"ל. | '''ראיתי''' החזיון סולם תורה מוצב ארצה וראשו מגיע לענין באור מאמר תרגום שכתבו מקרא כו' מלאכי אלדי' שופטים בארץ עולים ויורדים בכתביהם ודברו בלשונם ואקרבה הלום לראות המראה הזה ואשמע קול מלאך אחד מן המלאכים {{ממ|המהלך בין העומדים החיים חי' יחי' שנים אין מספר?}} ויאמר אלי קום בן חדש! קח את מגלת הכתבים ושים לבך עליהם היטיבו? גם אתה הוליד ילדי רעיונות ואראה מה הם הילדים אשר טפחת ורבית? ואען ואומר: אנא אדוני! אם אמנם האלקי' השכיל את עבדך להציב לו יד קטנה מאד בספר ולשון אכן מה נורא המקום הזה? אם המלאכי השרתים בקדש תמיד בילדי הארמית יספיקו כבר בענין זה הגו הגה הגיון סלה מה אדע עוד אני בלשוני לדבר? ויען ויאמר: חזק ואמץ עשה כאשר אמרתי כי רוחב לב אדם אין חקר! ואלך ואשובה ביתי ואחשבה לדעת דעות רבות ואלי יגונב דבר ששם יקר המקרה והתואר אחת הם בנקודתם ושניהם בשני קמוצים בנפרד ושוים להיות בשוא הפ"א והעין קמוץ יקר בסמיכות ולפ"ז חשבתי דרכי שמזה הוכיח רנב"י שהוא תרגום לפי שנקוד יקר לבעליהן בשוה הפ"א ואם יהי' עברית ראוי להיות הפ"א בקמץ יקר לפי שהוא ארמית והכלל כל מה שהוא בעברית בקמץ הוא לרוב בארמית בשוה כרוב משקלי פעל ומבואר היטיב בספרי הדקדוק ארמית וא"כ מקרא דלעיל את יקר תפארת אין ראי' להביא שלעיל הוא בסמיכות ובסמיכות גם בערבית בשוא {{ממ|אמר המחבר מה יענה החכם הזה על מה דאמרו ז"ל במס' סנהדרין דף ל"ח ע"ב אדה"ר בלשון ארמי ספר שנאמר ולי מה יקרו וגו'}} הריתי עמל וילדתי הבן וקראתי שמו שמחה כי שמחתי את הילד החדש אשר לב יולד על ברכי הראשונים ויאמר אלי המלאך {{ממ|היא הכח השכל הפנימית עיין רמב"ם מורה נבוכי'}} שגית בשגם קרוץ מחומר אתה ועיוני בשר לך ע"כ בהלת ופחז כמים היית לכה פתח את הספר יראון עיניך ויעידו נגדך שם התואר בשני קמוצים יקר והמקרא בשוא הפ"א וא"כ שקר הילד אשר יצא מבטנך עודנו בכפך מת מה ואיננו! ואוסיף לפנות אל דעה אחרת עינתי ויעף אלי אחד מן השרעפים ויאמר: ראה ההבדל בין הנרדפים יקר כבוד {{ממ|גם בעל שפת אמת יבדיל ביניהן זה משותף לה}} ששורש כבוד תורה על המעשה החיצוני {{ממ|אייסערער עהרענבעלייגונג}} נתינת כבוד לאיש יקר ומעולה בהקדים פניו במנחה בכנותו לו שם תהלה ותפארת וכדומה. ושרש יקר הוראתו על תכונה הפנימית, יקרת נפש לאיש מעלות מוכתר חכמו' או במדות {{ממ|אינערע אכטונג}} {{ממ|אם לפעמי' תמצה מלת כבוד בתנ"ך הוראתו על החיצוני גם הוראה זו משותפת לה, אך שרש יקר לא נאמר כ"א על הפנימית}} ולכן נאמר כבד את אביך וגו' ולא הוקיר או יקיר כי היא על איכות נפשות והיא לא תוכל לצוות עליה לעשות, ומזה, ששרש הכבוד מקושר בשרש נתן יהב כמו תנו כבוד הבו כבוד ולא נמצה יקר דבק על הפעלים האלה, ומזה הוכיח רנב"י שהוא תרגום לפי שמקושר עם יתנו וע"כ שהוא ארמית שבכל מקום בתנ"ך שבא בעברית כבוד תרגומו באונקלו' או בשאר תרגומו יקיר, ובאמת מזה הודעה שתיבת יקר ארצה ארץ הכשדית והיתה לתושב בארץ העברים ומתערה כאזרח רענן בנביאי' וכתובים, לבי ראה המחשבה הזאת וחבקתוה כאב את בנו היולד ברגע הראשון, ויפן אלי המלאך הדובר בו שנית ויאמר: הטבת את אשר יזמת! אך ראה גם זה לך בן הבל ורעיון רוח ואין אמת בפיך כי אין זה כוונת רב נחמן, ואפן וכה ואראה כי אין רעיון ואין מחשבה ואלך אל המקום אשר הי' שם המראה הראשונה והאחד מן המלאכים עומד לפני ואשתחוה לפניו ואומר נאם גבר סתום העין אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני והדעת מאין תמצה? עתה נבוך עבדך אנה ואנה, והמדבר סגור עליו הדרך ישכון אור איהו? יקשה לי במאמר המובא גם על השואל העמק שאלה מאי תרגום שכתבו מקרא? והלא הרבה מלות נכריות, ארמיות פרסיות ומדיות במגלה אשר אינן כן בספר אחרת כמו אנס, פתשגן, פתגם {{ממ|אמר המחבר פתגם נאמר נ"כ בקהלת ח' י"א אשר אין נעשה פתגם}} אחשתרנים רמכים {{ממ|ואם שאחשתרני' ורמכים שמות העצם הן איה ההבדיל ואנה פתרונם לא ידענא כדאיתא}} גם מלת מתיהדים נטיתו דומה להיות נכרית כי לא נמצא בכל תנ"ך פעל משום יהודי {{ממ|ועיין ראב"ע<ref>שמות כ"א ב'</ref>}}? גם על המשיבים ר"פ ורנב"י מדוע לא אחזו פסוקי הקודם והשת' כדת אין אונס? שלא נמצא בכל התנ"ך כ"א בדניאל כל רז לא אניס לי' וזה ראי' שהוא ארמית? {{ממ|אמר המחבר מצינו הרבה תיבות עד אין מספר שלא נאמרו אלא פעם אחת באנ"ך גם בן ואת ואב אין להן עכ"ז מילדי העברים זה מכל זה הוכחה נאמנה וברורה שדברי אלדים חיים הכתובים באגרת שלום ואמת ששני האמוראי' לא פליגי ושניהם בסיגנון אחד מתנבאי' וזה נקט רישא וחברו נקט סיפא ובחר בשתי תיבות ולא בתיבה אחת, ואני המתקתי הדברי' האלה מעט שלכך בחרו או בשתי תיבות הדבקות שהוא רעיון שלם כמו יגר שהדות' הוא שם בסמיכו' קנין או שהוא תיבה אחת בנושא המאמר ונשמע פתגם המלך ותיבה השנית בנשוא המאמר וכל הנשים יתנו יקר לבעליהן שהוא מאמר שלם וזו הכוונה הנכונה של מקרא על רעיון או מאמר שלם לא כן תיבה אחת שהיא רק סימן הדבר העצם לא יותר ולא מקרא יקרא}} וכאשר באיננו רואי' ובשכלנו מבינים שלכל אמוראי ואמוראי שטה מיוחד, כן הוא בענין שלפנינו, ורנב"י בשטתי' אזיל להוסיף סיפא דקרא במקום האמורא שלפניו רישא דקרא יעיין לעיל מגלה דף זי"ן ע"א ר"י אמר מהכא וימי הפורים האלה לא יעברו מתוך היהודים בא רנב"י ואמר מהכא וזכרם לא יסוף מזרעם ורצה בזה לעשותו מאמר שלם ובזה הוסר תמיהת התוס' שם, ויעוין שם דף י"ז ע"א רב אויא אמר יהי שם ה' מבורך רנב"י וכו' אמר מהכא מעתה ועד עולם נקט סיפא דקרא להוסיף על הרישא שנקט האמוראי שלפניו כנ"ל ובקיאי' היו יותר ממנו בשפה בלשון הזה להיותם קודמי' בזמן שהיתה הלשון בתוקפא וגבורתא וקרובי' לארץ שהלשון מדובר בה. ויהי כאשר כליתי לדבר ואקוד ואשתחה לפני אדוני ואומר אני אני עבדו המוקירו יקרה פנימית ליב בהחכם הרופא המפורסם מוה' יונה ייטלש ז"ל. | ||
'''קורא''' אני עליו כל יקר ראתה עינו ידידו הק' אלעזר פלעקלס. | '''קורא''' אני עליו כל יקר ראתה עינו ידידו הק' אלעזר פלעקלס. | ||
<noinclude>{{פורסם בנחלת הכלל}} | <noinclude>{{פורסם בנחלת הכלל}} | ||
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude> | {{ניווט כללי תחתון}}</noinclude> | ||