ביאור הגר"א/חושן משפט/קיט: הבדלים בין גרסאות בדף

{{עוגןמ|ב}} '''אפי' לא כו'.''' עסמ"ע. וערש"י בכתובות שם ד"ה רצה כו' וכן מ' דלשון רצה הוא במקום שיש לו טובה יותר וע"כ צ"ל דגובה מעדית של שמעון:  

{{עוגןמ|ג}} '''וי"א דגובה כו'.''' עסמ"ע וכ' בלשון י"א משום דלכאורה מ' מהגמ' להיפך דקא' אבל זבן עדית וזיבורית כו' דק' אי הניח בינונית גבי לוקח ראשון ל"ל טעמא דלהכי טרחי כו' אפי' אם היה לוקח בינונית דחזיא ליה הא אמר ובינונית נמי לא אמרן כו' אע"כ צ"ל בדלא שבק אלמא אפי' זבין זיבורית אין לגבות מלוקח שני אם נשאר עידית ביד ראשון וכ' הרשב"א בחידושיו שם דלעולם בדשבק וצ"ל להכי טרחי כו' דאי לאו הכי מצי בע"ח לומר אם היה הזיבורית הייתי יכול ליקח הזיבורית דנכנס תחת הבעלים וכמ"ש שם ז' ב' א"כ נעלת דלת בפני לווין משא"כ בדזבין בינונית ושבק בינונית דכוותה דמצי א"ל מה מכר ראשון כו' ושמעון היה יכול לדחותו אצל הבינונית ששייר וכמש"ל סי' ק"ב ס"ב היו לו שלשה כו' אם חפץ המלוה כו'. אבל לדעת הרא"ש והג"ה שם שאף בזיבורית א"י לכופו א"כ הדק"ל וצ"ל דלא כהגה שבכאן וז"ש וי"א שהש"ע כ' אם לקח עדית או זיבורית כו' וכן אם נשאר בינונית כו' מכלל דרישא אפי' לא נשאר בינונית:

{{עוגןמ|ה}} (ליקוט) '''מי כו'.''' עמש"ש במ"א דהרמב"ם סתם דניזקין גובה ממשועבדים דס"ל שעבודא דאורייתא וכשיטת הרי"ף אבל בי"ד סי' ש"ה סט"ז פ' בטוש"ע כשיטת התוס' דאינו גובה וע"ל מש"ש (ע"כ):  

{{עוגןמ|ו}} '''יש מי כו'.''' כמו באבדה כו' בכתובות ק"ט ב' ובבכור בב"ב קכ"ז א' ופדיון בכור ושני יב"ש בבכורות מ"ח א' וככתובות נ"ד ב' הנהו תרי שטרי כו' ואפי' למוקדם דוחה בטענה דהנחתי לך כו' וה"ה כאן וכמו שפי' שם בשטרי הלואה דלא כרש"י שם וכמש"ל סי' מ"ג סכ"ג ומ"ש בב"ק שם השתא לשלשה דאיכא למימר כו' פי' כיון דלאו בירושלים יתבינן כו' לא חיישי' דלמא כתב ומסר לאחד תחלה או בשטרי אקנייתא וכמ"ש בכתובות צ"ד ב' כתב לאחד ומסר כו' מ"מ כיון דזמנם ביום א' לא חיישי' דלא שכיח כ"כ וכמ"ש שם דשמואל דס"ל כר"א דאמר עדי מסירה כרתי שודא דדייני כאן היא שודא דרבנן ותקנתם שיהיו נכנסים תחת הבעלים וכן לרב דאמר חולקין ג"כ אוקמי אדינייהו אבל מכרן זה אחר זה בכמה ימים ואין בהן זמן ודאי דיש לכ"א לדחות כנ"ל. וא"כ דברי טוש"ע כאן צ"ע שכ' יש מי שאומר כו' ויש כו' הא ביום א' גם הרמב"ן מודה כנ"ל גם מ"ש ס' שניה בשם ר"י בעל התוס' והוא דברי תוס' שם ד"ה דאיכא למימר גם הרמב"ן הביאו וכ' שמסכי' לדבריו וז"ל בבעה"ת שם ש"ד ס"ח וההיא דגרסי' בפ' ארבע אבות בב"ק לשלשה בני אדם כו' דוקא קאמר כאחד כגון שהיו יוצאין שטרות ביום א' ממש כו' כלומר דכיון דלאו בירושלים כו' וכ"פ בעל התוס' לשמועה זו כמ"ש ושאלת בעה"ת לרמב"ן היתה בכמה ימים כמ"ש שם יש לפרש אם מכר נכסיו לג' ב"א זא"ז ואין בשטריהם זמן כו' ועב"ח ודרישה שדחקו עצמן מאד ודבריהם דחוקים וגם הלשון צ"ע שהרי שלשתן כו' לא חל כו' הא ספיקו של הרמב"ן שמא מסר לזה קודם וא"ל דהתוס' לא חייש לזה הואיל ביום א' נכתבו א"כ היינו דברי הרמב"ן ולכאורה מ' כפי מה שמפ' דברי תוס' משום דלא חל כו' דוקא היכא דליכא חששא דמסר וא"כ זה הדעת חייש יותר מס' הראשונה והלשון להיפך וג"כ א"א לומר כן דא"כ מאי קאמ' דאיכא למימר חד כו' הא אין קדימה ביום א' וכמו שהקשה הרשב"א בחידושיו ופי' כנ"ל וכמ"ש הרמב"ן שהתוס' מפ' כפירושו ומדברי רש"י שם י"ל כס' זו ע"ש:

{{עוגןמ|ט}} '''ואם הניזק יפייס כו'.''' שהרשות בידם כמ"ש בב"ק שם משום דא"ל טעמא מאי אמור רבנן כו' כדרבא כו':  

{{עוגןמ|י}} '''בד"א כו'.''' שם הב"ע כגון כו':

{{עוגןמ|יג}} '''י"א דאפי' כו'.''' שם א"ה בנזקין נמי כו' ופי' הרא"ש והרשב"א בחידושיו ור"ח והרמב"ן במלחמות יע"ש ותוס' בכתובות דף ק"ט ב' ד"ה ורבנן כו' ע"ש דה"ה לבע"ח אלא יותר רבותא נקט דלא כתוס' שם. ושם בגמ' אלא הכא ביתמי כו' וא"כ ה"ה בקנה בבת א' דבמוכר חי דגובין כולם מזיבורית וכל הדינים הנ"ל בש"ע דוקא שמת אבל בחי בכ"ע גובין מזיבורית. אבל הרי"ף ורמב"ם השמיטו תי' דגמ' ביתמי וכ' אף במוכר חי וכ"כ בש"ע ותמהו כל המפ' עליהם והרמב"ן במלחמות שם בשם ר"ח כ' דההיא דדחינן לטעמא קמא דאי שתקית לאו דמסלקינן ליה לנזקין מעידית ובע"ח מבינונית בהא דחיתא קלישתא אלא דחינן מלמיהוי טעמא דתנא הכי וכ' הרמב"ן דודאי לאו טענה היא ואנן לא טענינן ליה ואם טעין הכי והם השיבו לכי תהדר טענתם טענה דאין זה מן הדין ולכך כי אתו לקמן מגבינן להו כדיניהם משום טעמא בתרא טעמא מאי אמרו כו' ומאי דמוקים בגמ' ביתמי לרוחא דמילתא דאפי' אם טעין ומ"ש בכתובות אי שתקת ואנן טענינן להו שם משום דא"ל אתינא מכח כו' ומה מכר ראשון כו' ע"ש ולכך השמיט הרי"ף משום דהכל אחר טענתם ואם לא טענו אז אין חילוק בין מת המוכר או חי ע"ש שהאריך וכלל הדבר דכאן אנן לא טענינן ליה וסוגיא דגמ' בדטעין הלוקח. והרשב"א בחידושיו כ' דאין יכול לומר אי שתקת אלא לאוקמי אדינייהו כמו באבדה דרך שדהו אבל לא לגרוע מדינייהו וסוגיא דגמ' כאן סברי דאפי' לגרוע אמרי' הכי אבל אנן לא ס"ל כן וכמ"ש ביבמות לימא בפלוגתא דאדמון כו' ר' אבא דאמר כרבנן אלמא דטעמא דרבנן משום דקם דינא אבל סוגייתינו ס"ל כר' ירמיה שם וכמ"ש שם ור' ירמיה א"ל אנא דאמרי כו' אלמא לאו משום קם דינא אמרי' אי שתקת וקי"ל כר' אבא שם וכמ"ש הרי"ף שם דדחיה בעלמא הוא מאי דאמרי שם א"ל אנא אלא דפליגי בפלוגתא דאדמון ורבנן ע"ש וראיה דאפי' במוכר חי מדאמרי' שם ראובן שמכר כו' רצה מוה גובה כו' ולא אמרן אלא כו' כו' ואם איתא הא אלו הוי גבי שמעון הוי יכול לדחות אצל זיבורית ומה מכר ראשון לשני כו' כמ"ש שם ולס' י"א צ"ל דג"כ בדיתמי עסקינן אע"ג דאין דרך האמוראים לסתום אלא לפרש מ"מ י"ל דרבא גריר אבתרה דההיא ברייתא וסמכו הגמ' על הקודם. רשב"א בחידושיו וכ"כ תוס' בכתובות צ"ב ב' ד"ה אבל ועסמ"ע ס"ק ה' ועפ"ר כו' אבל כ' הרשב"א דזה דוחק וכ' הרמב"ן במלחמות שם הקשה דהא בב"מ ובכתובות שם דלאו אההיא ברייתא איתמר ולא הזכיר יתומים כלל:  

{{עוגןמ|יד}} '''ואז יצטרכי.''' ורואין כאלו הדר כבר וכמ"ש תוס' ביבמות שם ד"ה דא"ל כו' ע"ש ואנן טענינן להו מדקא' אלא ביתמי ול"ק דלא טעין: