משתמש:עמד/ארגז חול: הבדלים בין גרסאות בדף

{{אות סעיף|ד}} {{באר הגולה|מ}} כיצד לשון המחאה {{באר הגולה|נ}} אומר בפני ב' פלוני {{ביהגרא|י}} (שהוא) משתמש בחצרי או בשדי גזלן הוא ולעתיד אני תובע אותו בדין {{ביהגרא|יא}} <small>(וי"א שא"צ לומר אתבע אותו בדין) {{באר הגולה|ס}} (טור בשם הרא"ש וב"י בשם רשב"ם ותוס') </small>{{באר הגולה|ע}} וכן אם אמר להם {{ביהגרא|יב}} שכורה היא בידו {{ביהגרא|יג}} או משכונא {{אורים|ז}} {{סמע|ז}} {{נתיבותח|ה}} ואם יטעון עלי שמכרתי או נתתי אני {{באר היטב|ו}} תובע אותו בדין וכן כל כיוצא בזה ה"ז מחאה {{אורים|ח}} {{סמע|ח}} {{באר הגולה|פ}} אבל אם אמר להם {{נתיבותח|ו}} פלוני שמשתמש בחצרי גזלן הוא אין זו מחאה שהרי המחזיק אומר כששמעתי (זה) {{ביהגרא|יד}} אמרתי שמא חירף אותי בלבד ולפיכך לא נזהרתי בשטרי: <small>הגה {{תומים|ב}} {{ביהגרא|טו}} ולא מהני אלא מחאת המערער שידוע שהקרקע היתה שלו אבל אם נתנה לו (למערער הזה) {{אורים|ט}} {{נתיבותח|ז}} {{נתיבותב|ג}} הקרקע בסתר ולא נתגלה שהיא שלו אין מחאתו כלום דהמחזיק {{קצהח|ב}} יכול לומר לא חששתי במחאתו שלא ידעתי שהקרקע שלו (ב"י בשם הרשב"א): </small>

{{באר הגולה|ש}} {{ביהגרא|יח}} בד"א במחאה על פה {{סמע|יד}} {{קצהח|ה}} אבל אם {{באר היטב|י}} {{נתיבותח|יד}} {{נתיבותב|ו}} מכרה המערער לאחר בשטר תוך ג' שני' א"צ למחו' עוד וצריך המחזיק ליזהר בשטרו לעולם:

{{נתיבותב|ז}} {{באר הגולה|ת}} ערער וחזר וערער {{אורים|טו}} {{סמע|טו}} {{נתיבותח|טו}} אם מחמ' טענה ראשונ' ערער אין לו חזקה {{נתיבותח|טז}} ואם לאו יש לו חזקה:

{{אות סעיף|ד}} {{באר הגולה|ז}} דיין החתום בקיום השטר יכול לערער מפני שיכול לומר לא ידעתי מה היה כתוב בשטר {{באר הגולה|ח}} מפני שהדיינים יכולים לקיים השטר אע"פ שלא קראוהו {{ביהגרא|י}} <small>(אבל אם {{סמע|י}} היה דיין {{אורים|ז}} {{באר היטב|ו}} {{נתיבותח|יא}} והגבה לזה הקרקע אבד זכותו) (ריב"ש סימן רנ"ב): </small>

תחילתדףכאן חושן משפט/קמח

{{אות סעיף|ד}} {{באר הגולה|ו}} נסתלק מעל שלחנו מחזיקין זה על זה:

{{שך|ד}} {{באר הגולה|ח}} אב בנכסי {{באר היטב|ה}} הבת {{סמע|ה}} {{נתיבותח|ד}} וכן הבת או הבן בנכסי האם דינם כבן בנכסי האב ואב בנכסי הבן: <small>הגה {{סמע|ו}} {{נתיבותב|ב}} {{קצהח|א}} וה"ה בשאר קרובים שאין מקפידין זה על זה {{נתיבותח|ה}} {{פתש|ב}} לפי {{באר היטב|ו}} ראות הדיינים (תשובת רשב"א סי' תתק"נ ותשובת רמב"ן סי' צ"ג וריב"ש סי' רנ"ב וטור סוף הסי'): </small>

{{שך|ה}} האחים שאוכלים על שולחן אחד {{סמע|ז}} {{נתיבותח|ו}} וכיס אחד {{באר היטב|ז}} לכולם {{באר הגולה|ט}} יש מי שאומר שאין להם חזקה זה על זה:

{{אות סעיף|ד}} {{באר הגולה|ט}} ראובן שירד לתוך שדה שמעון בתורת משכונא והיה לראובן אצל שמעון עוד תביעה אחרת על פה ואינו יכול להוציאה מידו וכלו ימי המשכונא {{סמע|ו}} {{נתיבותח|ה}} ורוצה לעכב השדה ולאכול פירותיו עד כדי התביעה שיש לו אצל שמעון ולהחזירו לו אח"כ אם ידוע לנו שירד לה בתורת משכונא אינו נאמן אפי' אם החזיק בה ג' שנים {{סמע|ז}} אלא צריך {{אורים|ה}} {{נתיבותח|ו}} להחזירה {{באר היטב|ו}} מיד כיון שכלו ימי המשכונא ואם אינו ידוע נאמן על תביעתו האחרת במיגו שהיה יכול לכבוש שטר המשכונא {{סמע|ח}} ולטעון לקוח הוא בידי {{ביהגרא|ז}} {{נתיבותח|ז}} {{באר היטב|ז}} ובשבועה {{באר הגולה|י}} ודוקא שאכל כבר הפירות כדי התביעה שטוען עליו {{שך|ג}} {{באר הגולה|כ}} {{ביהגרא|ח}} אבל אם בא לתובעו {{אורים|ו}} {{סמע|ט}} {{נתיבותב|ג}} {{נתיבותח|ח}} {{קצהח|ב}} {{באר היטב|ח}} קודם שיאכל הפירות {{שך|ד}} {{נתיבותח|ט}} אינו נאמן לעכב {{באר היטב|ט}} הקרקע בידו:

{{שך|ה}} {{באר הגולה|מ}} כמו שהדין בין ראובן ושמעון כן הדין בינו ובין יורשי שמעון אם מת שמעון ובא לטעון כנגד יורשיו {{סמע|יא}} שאם הוא {{נתיבותח|יב}} בענין שיכול לטעון לקוח הוא בידי נאמן גם על הפירות שאכל עד כדי התביעה ואם אין יכול לטעון לקוח הוא בידי א"נ גם על התביעה האחרת אלא שבזה {{ביהגרא|יא}} {{באר הגולה|נ}} יש מי שאומר שיש ביניהם שהאב משביעו בטענת ברי בין בעיקר טענה שהיא התביעה האחרת שיש לו עליו {{סמע|יב}} בין בטענת מיגו שהיא לקוחה בידו אבל כנגד היתומים שאין להם טענת ברי {{תומים|ו}} {{אורים|ח}} {{באר היטב|יא}} נוטל {{שך|ו}} בלא שבועה {{באר הגולה|ס}} {{ביהגרא|יב}} ויש מי שאומר דכל מאי דמצי אבוהון {{באר היטב|יב}} למיטען ולהשביע טענינן להו ליתמי {{שך|ז}} אפי' בשמא:

{{ביהגרא|יג}} {{באר הגולה|ע}} ירד לתוכה בתורת משכונא ואכלה ג' שנים {{שך|ח}} ואין {{באר הגולה|יז|•}} עדים שבא לידו בתורת משכונא ואומר שעדיין יש לו להחזיק בתורת משכונא ב' שנים {{באר הגולה|פ}} נאמן במיגו דלקוחה הוא בידי {{אורים|ט}} {{סמע|יג}} {{שך|ט}} {{באר הגולה|צ}} אפי' אם טוען המלוה {{נתיבותח|יג}} {{נתיבותב|ה}} שטר משכונא היה לי {{באר היטב|יג}} ואבד:

{{אות סעיף|ד}} {{באר הגולה|ה}} היה הזיז שהוציא רחבו טפח ומשוך באויר חצירו של חבירו ד' טפחים {{ביהגרא|יד}} <small>(או שבולט טפח במשך ארבע' טפחים באורך הכותל) (טור) {{ביהגרא|טו}} </small>ולא מיחה בו {{סמע|ח}} {{נתיבותח|ט}} החזיק בארבע על ד' ואם רצה להרחיב את הזיז עד שיעשה ארבע על ד' מרחיב: <small>הגה {{ביהגרא|טז}} אבל אם החזיק בזיז בולט טפח במשך י' טפחים אינו יכול להשלים כשיעור משהו אלא יכול לעשות {{סמע|ט}} {{נתיבותח|י}} {{באר היטב|ו}} ד' ולא יותר הוציא זיז טפח במשך ג' אינו יכול להרחיבו אלא ישאר כמו שהוא ({{באר הגולה|ו}} טור ס"ז בשם הרי"ף) {{ביהגרא|יז}} {{באר הגולה|ז}} </small>ואין בעל החצר יכול לבנות באויר חצירו תחת הזיז כלום אא"כ הניח לו תחתיו גובה אויר י' טפחים כדי שישתמש בזיז: <small>הגה {{סמע|י}} ואם בעל החצר רוצה לקבוע זיז בכותל חבירו {{שך|ג}} {{נתיבותח|יא}} בעל הכותל יכול {{באר היטב|ז}} למחות בו אפי' בזיז פחות מטפח ({{באר הגולה|ח}} טור): </small>

{{סמע|טו}} {{שך|ה}} {{באר הגולה|י}} הרוצה {{נתיבותח|יד}} להוציא צנור על חצר חבירו כדי שיקלח שם המים או שעשה מזחילה <small>(פי' צנור גדול שהמים עוברים בו) </small>על כותלו כדי שיהיו המים נזחלים ויורדים לחצר חבירו {{ביהגרא|כב}} בעל החצר מעכב עליו {{ביהגרא|כג}} ואם לא מיחה בו החזיק זה בצנור <small>(ויש אומרים {{נתיבותב|ז}} דגם בחזקה זו בעינן חזק' שלשה שנים וטענה ובלא זה לא מקרי חזקה) (טור וב"י בשם רשב"ם ורשב"א) </small>{{באר הגולה|כ}} רצה אח"כ לסתום הצנור בעל החצר מעכב עליו שכשם שהחזיק בעל הגג לשפוך מימיו לחצר חבירו {{סמע|טז}} {{שך|ו}} {{נתיבותח|טו}} {{נתיבותב|ח}} {{באר הגולה|ל}} כך {{באר היטב|יא}} החזיק בעל החצר שיהיו מימי גגו של חבירו באים אצלו לרשותו: <small>הגה (טור ס"ך וב"י בשם רשב"א ורשב"ם) מיהו אם סתר בעל הגג וראה זה ושתק אבד זכותו דהוי מחילה מיד {{ביהגרא|כד}} כדאמרי' לגבי סתימת חלון [(רשב"א סי' אלף רל"ג)] (נ"י) {{ביהגרא|כה}} וכן אם סילק בעל הגג מרזב שלו בדרך מחילה מיד הוי מחילה וא"י להחזירה {{סמע|יז}} {{ביהגרא|כו}} אבל אם נפל הכותל ועמד כך שנים הרבה יכול לחזור ולבנות אימתי שירצה עם המרזב {{ביהגרא|כז}} ואם עשה בעל החצר מעשה שנראה שאינו רוצה המרזב {{נתיבותב|ט}} וראה זה {{נתיבותח|טז}} ושתק הוי מחילה (תשובת רשב"א אלף קל"ג): </small>

{{באר הגולה|מ}} {{ביהגרא|כח}} רצה בעל הגג {{סמע|יח}} {{שך|ז}} לעקור הצנור מצד זה ולהחזירו לצד אחר או שהיה ארוך ורצה לקצרו {{סמע|יט}} {{שך|ח}} {{נתיבותח|יז}} אין בעל החצר יכול {{באר היטב|יב}} לעכב עליו שלא החזיק אלא במימי הגג והרי הם באים אצלו מכל מקום:

{{אות סעיף|ד}} {{באר הגולה|ת}} {{שך|ח}} {{פתש|ט}} {{נתיבותח|יט}} היה {{באר היטב|יד}} פתח של אחד מהשותפין בחצר קטן אינו יכול להרחיבו שהרי שותפו אומר לו בפתח קטן אני יכול להסתר ממך בשעת תשמיש ואיני יכול להסתר ממך בפתח גדול {{באר הגולה|א}} ואם היה הפתח גדול לא יעשנו שנים שהרי אומר לו {{סמע|טו}} {{נתיבותח|כ}} בפתח {{באר היטב|טו}} אחד אני יכול להסתר בשנים איני יכול {{באר הגולה|ב}} אבל מי שהיה לו {{נתיבותב|ח}} פתח קטן לר"ה ורצה להרחיבו או היה רחב ורצה לעשותו שנים {{באר הגולה|ג}} אין חבירו שכנגדו מעכב עליו {{ביהגרא|לג}} ואצ"ל בני ר"ה שאינם יכולים לעכב עליו {{ביהגרא|לד}} <small>(היה לו פתח {{באר היטב|טז}} גדול {{סמע|טז}} {{נתיבותח|כא}} יכול לעשות שם פתח קטן {{פתש|י}} {{ביהגרא|לה}} אבל לא במקום אחר) (טור וב"י בשם הרמב"ם):</small>

{{באר הגולה|ה}} {{ביהגרא|לח}} מי שבא לפתוח חלון לחצר חבירו {{סמע|יח}} בין חלון גדולה בין חלון קטנה בין למעלה בין למטה בעל החצר מעכב עליו שהרי אומר תזיק לי בראיה {{נתיבותב|י}} {{קצהח|א}} ואע"פ שהוא גבוה {{נתיבותח|כג}} תעלה בסולם ותראה:

{{שך|י}} {{באר הגולה|ו}} {{ביהגרא|לט}} הרי שפתח חלון לחצר חבירו {{סמע|יט}} {{נתיבותח|כד}} {{ביהגרא|מ}} ומחל לו בעל החצר {{ביהגרא|מא}} או שגלה דעתו שהניחו {{נתיבותב|יא}} כגון שבא וסייע עמו {{ביהגרא|מב}} או שידע הניזק ולא ערער הרי זה החזיק בחלון ואינו יכול אח"כ לחזור ולערער עליו לסתום: <small>הגה {{נתיבותח|כה}} {{ביהגרא|מג}} כן ראוי להורות {{סמע|כ}} {{ביהגרא|מד}} מאחר {{באר הגולה|לא|•}} שכבר החזיק זה בחלון {{ביהגרא|מה}} אע"פ שרבים חולקים וסבירא להו דאין חזקה מהני בהיזק ראיה {{ביהגרא|מו}} ואפי' למ"ד יש לו חזקה היינו לגופו של חלון דלא יוכל בעל החצר לסתמו או למחות בו אבל הוא {{ביהגרא|מז}} {{סמע|כא}} אסור לעמוד בחלון ולראות בחצר חבירו כדי שלא יזיקנו בראייתו ובזה איסורא קא עביד {{ביהגרא|מח}} ולא מהני ליה חזקה וזה יוכל בעל החצר למחות בו (ב"י בשם הרשב"א) {{סמע|כב}} {{באר היטב|יח}} {{ביהגרא|מט}} אבל כל זמן שאין לו חזקה יוכל לערער עליו וצריך לסותמו אע"פ שעכשיו א"צ לבנות בצדו ואי בעינן חזקה ג' שנים יש בו מחלוקת וכמו שנתבאר לעיל סי' קנ"ג לענין זיזין ושאר דברים כיוצא בו (וע"ל סי' קנ"ה סעיף ל"ה):</small>

{{אות סעיף|ד}} {{באר הגולה|ס}} היו מימי העליון יורדים על התחתון ומזיקין אותו {{ביהגרא|ט}} אם אין שם מעזיבה בענין שכששופך מימיו {{סמע|יד}} {{נתיבותח|יב}} {{באר היטב|יב}} מיד יורדים לתחתון ומזיקים אותו חייב לסלק היזקו ואם יש מעזיבה שהמים נבלעים בה {{נתיבותח|יג}} {{נתיבותב|ג}} ואינם יורדים מיד אלא לאחר מכאן יורדים ומזיקין א"ח לסלק היזקו: <small>הגה {{ביהגרא|י}} והכל לפי הענין דאם המים מועטין וכלין לאלתר אפילו בלא מעזיבה אינו חייב לסלק היזקו ואם היו מרובים ומזיקין לו תדיר דרך המעזיבה חייב לסלקו (מרדכי ר' פ"י דב"מ) {{סמע|טו}} וכל זה במי תשמישו דבעל עלייה ששופך על העלייה {{שך|ג}} {{ביהגרא|יא}} אבל {{נתיבותח|יד}} אם ירדו גשמים על העלייה ויורדין למטה על {{באר היטב|יג}} הניזק לתקן שלא יוזק (ריב"ש סי' תקי"ז) </small>{{באר הגולה|ע}} {{סמע|טז}} מרחיקין את הגפת <small>(פירוש פסולת של זיתים) </small>ואת הזבל ואת המלח ואת הסיד ואת {{נתיבותח|טו}} {{באר הגולה|פ}} הסלעים {{שך|ד}} {{נתיבותב|ד}} {{נתיבותח|טז}} {{באר הגולה|צ}} {{פתש|ב}} וחול {{באר היטב|יד}} הלח {{סמע|יז}} {{נתיבותח|יז}} מכותלו של חבירו שלש טפחים {{באר הגולה|ק}} {{ביהגרא|יב}} או {{סמע|יח}} סד בסיד:

{{באר הגולה|ת}} לא ישתין אדם בצד כותל חבירו אם הוא של לבנים אלא אם כן הרחיק ממנו שלש טפחים ואם היה כותל אבנים די בהרחקת טפח {{ביהגרא|טז}} ואם היו האבנים {{סמע|כב}} {{נתיבותח|כא}} צחיח {{באר היטב|טז}} סלע משתין בצדו בלא הרחקה:

{{באר הגולה|א}} מרחיקין את הריחים מן הכותל ג' טפחים {{סמע|כג}} מהריחים התחתונה שהם ארבע מהעליונה {{ביהגרא|יז}} כדי שלא יניד אותו או כדי שלא יבהלנו בקול הריחיים: {{ביהגרא|יח}} <small>הגה וכל זה ברחיים קטנה כגון רחיים של יד אבל רחיים גדולה שהבהמות מוליכות אותה {{ביהגרא|יט}} צריך הרחקה טפי ואם לא הרחיק והזיק בית חבירו {{נתיבותב|ז}} חייב לשלם כפי ראות הדיינין שישומו אם הוא גרם לו ההיזק (תשובת הרא"ש כלל ק' סי' ד') וכן בשאר נזיקין כגון האורג שמזיק לחבירו בהכאות שעושה בשעת אריגה ישומו על פי בקיאין ואומנין וכל כיוצא בזה (ריב"ש סי' קצ"ו):</small>

{{אות סעיף|ד}} {{ביהגרא|יג}} {{סמע|יד}} {{נתיבותח|ט}} {{באר הגולה|כ}} בני {{באר היטב|ז}} מבוי או בני חצר שנעשה א' מהם אומן ולא מיחו בידו {{ביהגרא|יד}} שהרי הוחזק והיו העם נכנסים {{סמע|טו}} ויוצאין לקנות (ושתקו לא החזיק בדבר זה) {{נתיבותח|י}} ויש להם בכל עת לעכב ולומר אין אנו יכולים לישן מקול הנכנסים והיוצאים שהיזק זה הוא כמו העשן והאבק שאין להם חזקה:

{{באר הגולה|ק}} רוכלים המחזירים בעיירות אין בני המדינה יכולין לעכבן שתקנת עזרא היא שיהיו מחזרין כדי שיהיו הבשמים מצויין לבנות ישראל: <small>הגה ולכן נ"ל דוקא מוכרי בשמים וכי האי גוונא אבל בשאר דברים אין חילוק בין רוכל לאחר </small>{{סמע|יט}} {{באר הגולה|ר}} {{נתיבותח|יט}} אבל אינם {{באר היטב|יג}} קובעים מקום ויושבים בו אלא מדעת בני העיר {{באר הגולה|ש}} ואם תלמיד חכם הוא קובע בכל מקום שירצה: <small>הגה {{ביהגרא|לא}} וה"ה מלמדי תינוקות דינן {{ביהגרא|לב}} כתלמיד חכם ({{באר הגולה|ת}} טור):</small>

{{באר הגולה|א}} הסוחרים שמביאים סחורתם למכור בתוך העיירות בני העיר מעכבין עליהם {{פתש|ט}} מלמכור יד על יד כדרך חנונים ואם מכרו ביום {{באר הגולה|כז|•}} השוק בלבד אין מונעים אותם {{סמע|כ}} {{באר הגולה|ב}} {{פתש|י}} והוא {{נתיבותח|כ}} שימכרו בשוק אבל לא יחזרו על הפתחים אפי' ביום השוק {{באר הגולה|ג}} ואם יש להם מלוה בעיר {{סמע|כא}} {{שך|ו}} {{נתיבותח|כא}} מוכרים כדי {{באר היטב|יד}} פרנסתם אפי' בלא יום השוק עד {{סמע|כב}} {{נתיבותח|כב}} שיפרעו {{באר היטב|טו}} חובם וילכו להם: <small>הגה {{ביהגרא|לג}} וכן לענין הלוואת רבית לעובדי כוכבים ומזלות יכולין לעכב בידן אבל אינם יכולים לעכב בידן אם באים ביום השוק ומלוים ברבית לבני עיירות המתקבצים שם לבא בשוק (טור והגהות מיימוני פ"ו דשכנים) ואם יש להן מלו' בעיר יכולין ללות {{ביהגרא|לד}} עד שישתכר כדי פרנסתו כדי שיגבה חובותיו (טור וב"י בשם תוס' והרא"ש) {{ביהגרא|לה}} י"א הא דבני העיר יכולין למחות בבני עיר אחרת היינו דוקא בדליכא פסיד' ללקוחות שמוכרין כשאר בני העיר וגם סחורתם אינה טובה יותר משל בני העיר {{פתש|יא}} אבל אם נותנין יותר בזול {{סמע|כג}} או שהוא {{נתיבותח|כג}} {{פתש|יב}} יותר {{באר היטב|טז}} טובה שאז נהנין הלוקחין מהן אין מוכרי סחורות יכולין למחות (הרא"ש וטור בשם הר"י הלוי) {{ביהגרא|לו}} ובלבד שיהיו הלוקחים ישראלים {{פתש|יג}} אבל בשביל עובדי כוכבים הנהנים לא (רבי ירוחם נ' ל"א ח"ו והמ"מ בפ"י משכנים) {{ביהגרא|לז}} וכשמביאים סחורה אחרת שאין לבני העיר אע"פ דלא מוזלי במקח ואינה יותר טובה אינם יכולין למחות (ב"י מדברי הפוסקים) {{ביהגרא|לח}} בני העיר שברחו לישוב מפני חשש סכנה אין בני הישוב יכולין לעכב בידן {{ביהגרא|לט}} מלהרויח כשיעור חיותם עד שיעבור זעם {{פתש|יד}} {{ביהגרא|מ}} וכפי מיעוט עסקן שנושאין ונותנין ישאו בעול עם הקהל ואם שייכים במס העיר לא יכולין לעכב (שם בשם המרדכי פרק לא יחפור) וכן מי שבאו להוציאו מן העיר שאין לו חזקת ישוב (ריב"ש) אין יכולים להוציאו עד שיגבה חובותיו ויכול להרויח בכדי כך כדי חיותו (ת"ה סימן ש"מ) {{ביהגרא|מא}} וי"א הא דאינו צריך לתת מס רק כפי עסקיו היינו כשאינן רוצים להתיר לו הישוב אבל אם רוצים להתיר לו הישוב לגמרי צריך לתת מס כפי אחד מבני העיר מיד או ילך לדרכו (שם) {{ביהגרא|מב}} ויש מי שחולק בזה (תשובת רשב"א סימן תרס"ד) בני העיר שעוסקין בסחורה בעיר אחרת אינן ברשותן לכוף אותן ליתן מס {{נתיבותח|כד}} כפי רצונם {{פתש|טו}} אלא אומרים להם תנו כך וכך או מוחין בידן מלעסוק בעירם (רשב"א הנ"ל) {{ביהגרא|מג}} בני עיר אחרת שבאין לפזר בעיר ואין מרויחין אין בני העיר יכולין למחות בהם אע"פ שמייקרים השער (מהרי"ק שורש קע"ג) {{ביהגרא|מד}} וכל זה לא מיירי אלא כשבאים אחרים לעסוק בעיר שאינן דרים שם {{סמע|כד}} {{באר הגולה|ד}} ולכן {{נתיבותח|כה}} יכולים למחות בידן אע"פ שרוצים ליתן מס הואיל ולא היו שייכים במס עד הנה אבל אם רוצים לדור במקום ההוא וליתן מס ולהיות כאחד מבני העיר {{ביהגרא|מה}} י"א דהרשות בידם {{פתש|טז}} דיוכל אדם לדור בכל מקום שירצה ואין הראשונים קנו העיר בחזקה (טור בשם הרא"ש ומרדכי פרק הנ"ל ועיין בב"י) {{ביהגרא|מו}} ויש חולקין ואומרים דיכולין למחות בידם {{שך|ז}} {{ביהגרא|מז}} בפרט בזמן הזה {{באר היטב|יז}} שדרים תחת האומות ויש לחוש שאם יתוספו הדיורין שיבא לידי קלקול מן האומות ולכן הבא לדור הוי כרודף {{פתש|יז}} {{ביהגרא|מח}} ולכולי עלמא אם בני העיר יכולים לסגור הדלת ולגרום עם המושלים שימחו בבאים לגור או ע"י מונע אחר הרשות בידם (מהרי"ק שורש קצ"ה) {{ביהגרא|מט}} ויש מקומות שנוהגין {{באר הגולה|ה}} לעשות {{נתיבותח|כו}} {{באר היטב|יח}} {{סמע|כה}} חרם חזקת ישוב (כ"כ המרדכי) {{ביהגרא|נ}} ואז יכולין לכוף (על פי החרם) ולא מדינא {{באר הגולה|ו}} ויכולין לגזור שלא לישא וליתן עם הבאים לדור בלא רשותם ואם יש רב בעיר יכול לגזור על הבא לדור אם הוא תלמידו (מרדכי פ' הנ"ל ותוס') {{ביהגרא|נא}} וי"א {{סמע|כו}} דאין חרם חזקת ישוב חל על תלמיד {{באר היטב|יט}} חכם כי הוא יכול לדור בכל מקום שירצה (מהרי"ו סימן קנ"א והגהות המרדכי ישן) {{ביהגרא|נב}} ואם התירו לא' החרם על זמן ונתנו לו רשות לדור לא אמרינן שהותר {{באר היטב|כ}} כולו ויכולין לגרשו אח"כ (מרדכי פ' חזקת) {{ביהגרא|נג}} ראובן ובניו שהיו דרין בישוב אחד {{סמע|כז}} {{נתיבותח|כז}} {{ביהגרא|נד}} וטוענין חזקה שיש עמה טענה חזקתם חזקה {{סמע|כח}} {{נתיבותח|כח}} {{באר היטב|כא}} ויכולין למחות בשמעון הבא לגור שם {{ביהגרא|נה}} {{באר הגולה|ז}} ואם שמעון טוען בעדים שהיה ירא למחות משום שראובן ובניו מוסרין אין חזקתן חזקה אבל אם ראובן מוסר ובניו אינם מוסרים יש לבניו חזקה דבן גזלן י"ל חזקה (מרדכי פ' חזקת) {{קצהח|א}} וכן דנין {{פתש|יח}} בחזקת {{באר היטב|כב}} ישוב כמו בחזקת קרקע לענין שאר דברים {{באר הגולה|ח}} : נהגו הקדמונים {{ביהגרא|נו}} שאם א' נסע מן העיר י"ב חדש וגילה בדעתו שאין דעתו לחזור אבד חזקתו אבל אם לא גילה בדעתו בכך לא אבד חזקתו עד שלשה שנים ואם גילה שדעתו לחזור לא אבד חזקתו אפי' בג"ש (מהרי"ק שורש קצ"ב) {{ביהגרא|נז}} וי"א דאפילו בסתם לא אבד חזקתו (וכן משמע מתשובת רשב"א סימן אלף קל"ג) {{ביהגרא|נח}} בני העיר שהיה להם חזקת ישוב אם נתייאשו פעם אחת מן העיר ואח"כ חזרו מקצתן והשתדלו הישוב אין לאחרים עליהם כלום (מהרי"ק שורש הנ"ל) עיין סוף סי' קמ"ט מדין מי שהחזיק במצוה עם הקהל:</small>

{{אות סעיף|ד}} {{ביהגרא|יז}} {{באר הגולה|מ}} רוחב כותל זה כמנהג המדינה {{ביהגרא|יח}} {{באר הגולה|נ}} שנוהגים השותפים לבנות כשחולקין ביניהם {{באר הגולה|ס}} ואפי' נהגו לעשות מחיצה ביניהם בקנים {{באר הגולה|טז|•}} ובהוצין <small>(טור סט"ו בשם רי"ב) </small>{{ביהגרא|יט}} ובלבד שלא יהיה בה אויר שיסתכל ויראה את חבירו: <small>הגה {{ביהגרא|כ}} ואם נהגו בפחות מקנים והוצין {{סמע|יב}} {{שך|ז}} י"א {{נתיבותח|י}} דלא הולכין אחר {{באר היטב|י}} המנהג ההוא (טור בשם ר"ח ומרדכי ואשירי ריש ב"ב והגהות פ"ב דשכנים) {{ביהגרא|כא}} ואם אין מנהג ידוע בעיר {{סמע|יג}} {{קצהח|ב}} יתקן {{נתיבותח|יא}} כפי ראות עיני {{באר היטב|יא}} הדיין ע"פ מומחין (נ"י בשם י"מ) {{ביהגרא|כב}} ואם קנו מידו לבנות מחיצה לא יוכל לחזור בו {{באר היטב|יב}} דלבנות לא מיקרי קנין דברים (טור בשם הרא"ש) {{סמע|יד}} {{נתיבותח|יב}} {{ביהגרא|כג}} {{באר היטב|יג}} ויש חולקין בזה (שם בשם הרמ"ה) {{סמע|טו}} {{ביהגרא|כד}} ואם נהגו {{נתיבותח|יג}} במחיצה {{באר היטב|יד}} קלה והא' אומר לעשותה כולה משלו באבנים ולכנוס לתוך שלו {{סמע|טז}} {{נתיבותח|יד}} או להפך {{נתיבותב|ג}} י"א דחבירו יכול {{באר היטב|טו}} לעכב על ידו ויעשו כמנהג (נ"י בשם הרא"ה וטור בשם י"א) {{ביהגרא|כה}} ויש חולקין (טור ס"ב בשם הרא"ש ונ"י בשם י"ח):</small>

{{ביהגרא|כח}} {{באר הגולה|ר}} כותל שבין ב' שותפין שנפל ובא לחלוק האבנים והיו בצד הכותל של א' מהם {{קצהח|ה}} אבנים יקרות יותר ממה שבצד חבירו ורוצה זה שהם בצדו לזכות בהם אין שומעין לו:

{{סמע|יח}} {{נתיבותח|טז}} {{ביהגרא|כט}} {{באר הגולה|ש}} אם אין בו דין חלוקה ולא נתרצה האחד לחלוק אלא על מנת שיעשה חבירו כל הכותל {{סמע|יט}} אין לו {{באר היטב|יט}} תקנה {{ביהגרא|ל}} {{נתיבותח|יז}} אלא בשטר {{ביהגרא|לא}} או שיבנה האחד עליו {{פתש|א}} תקרה ומעזיבה {{ביהגרא|לב}} או שיש בו חלונות מצדו וניכר שנעשו משעת הבנין {{ביהגרא|לג}} {{באר הגולה|ת}} ויש מי שאומר {{סמע|כ}} {{שך|י}} {{קצהח|ו}} {{באר היטב|כ}} דמהני ביה חזית <small>(פי' טיח בסיד על הכותל לצד חבירו אמה על אמה שזה סי' שהוא בנאו ולא חיישי' שמא יקלפנו חבירו דקליפה ידוע): הגה {{ביהגרא|לד}} ולמעלה מד' אמות שאינו יכול לכופו ולבנות עמו {{קצהח|ז}} מהני לכ"ע (נ"י) {{ביהגרא|לה}} ואם נהגו בעיר מנהג אחר לשמור כותליהן מן הרמאין יעשו כפי המנהג (הרא"ש והטור נ"י ר"פ השותפין):</small>

{{אות סעיף|ד}} {{באר הגולה|ה}} רצה אחד מהם לגדור בבקעה כונס לתוך שלו ובונה {{סמע|ז}} ועושה חזית {{באר הגולה|ו}} כמו אמה {{נתיבותח|ז}} בסיד מבחוץ: <small>הגה וה"ה אם נהגו בסימן אחר כדלעיל סי' קנ"ז סעיף ז' </small>כדי להודיע שהכותל שלו {{סמע|ח}} {{באר הגולה|ז}} לפיכך אם נפל הכותל המקום והאבנים שלו עשו מדעת שניהם בונים הכותל באמצע {{סמע|ט}} ועושים {{נתיבותח|ח}} חזית מכאן ומכאן לפיכך אם נפל הכותל המקום והאבנים של שניהם:

{{סמע|יא}} {{ביהגרא|ז}} {{באר הגולה|י}} מי שהיה לו {{נתיבותח|י}} {{באר היטב|ה}} חורבה בין חורבות חבירו {{ביהגרא|ח}} ועמד חבירו וגדר רוח ראשונה ושנייה ושלישית שנמצאת חורבה זו מג' רוחותיה גדורה אין מחייבין אותו ליתן מההוצאה כלום שהרי לא הועיל לו והרי חורבתו פתוחה לר"ה כמו שהיתה {{באר הגולה|כ}} לפיכך אם גדר לו רוח רביעית עד שנמצאת חורבתו מוקפת גדר מגלגלים עליו את הכל ונותן חצי ההוצאה שהוציא זה בד' רוחות {{סמע|יב}} {{נתיבותח|יא}} {{נתיבותב|ג}} {{ביהגרא|ט}} עד {{באר היטב|ו}} ד' אמות: <small>הגה (עיין בד"מ) {{ביהגרא|י}} גדר ב' רוחות {{קצהח|ד}} ועמד הניקף וגדר רוח ג' ועדיין פתוח לרוח רביעית {{סמע|יג}} {{נתיבותח|יב}} {{באר הגולה|ל}} נ"ל דא"צ לשלם לו כלום עד שיגדור א' מהן רוח רביעית </small>{{קצהח|ה}} {{ביהגרא|יא}} ובלבד שיהיה מקום הכותל של שניהם {{באר הגולה|מ}} אבל אם היה הכותל של זה שבנה ובחלקו בנה אין מגלגלין {{נתיבותב|ד}} אלא דבר מועט כמו שיראו הדיינים {{סמע|יד}} {{נתיבותח|יג}} שהרי אינו יכול {{באר היטב|ז}} להשתמש בכתלים {{סמע|טו}} {{שך|ג}} {{קצהח|ו}} {{באר הגולה|נ}} וכן אם הניקף {{באר היטב|ח}} עצמו הוא שגדר רוח רביעית הרי גילה דעתו ונותן חצי ההוצאה של שלשה רוחות אם היו הכתלים של שניהם: <small>הגה {{ביהגרא|יב}} וכל זה מיירי שגדר בינו ובין הניקף {{ביהגרא|יג}} אבל גדר מבחוץ ובינו ובין הניקף עדיין פתוח {{סמע|טז}} {{ביהגרא|יד}} אם הוא {{נתיבותח|יד}} מקום שנהגו לגדור {{סמע|יז}} {{נתיבותח|טו}} {{נתיבותב|ה}} אין הניקף צריך לשלם לו כלום אף כשגדר המקיף כל הד' {{באר היטב|ט}} רוחות {{ביהגרא|טו}} אבל אם גדר הניקף {{סמע|יח}} אחת מן הרוחות דגלי דעתיה דניחא ליה חייב ליתן {{סמע|יט}} {{שך|ד}} {{פתש|א}} כפי מה {{באר היטב|י}} שגרם לו {{נתיבותח|טז}} {{נתיבותב|ו}} היקף יתירה (טור):</small>

{{באר הגולה|ס}} {{ביהגרא|טז}} הא דמגלגלים עליו הכל דוקא בשגדר הרביעית בבנין לא שנא מקיף לא שנא ניקף אבל אם גדר הרביעית בקנים אינו נותן לו אלא דמי {{סמע|כ}} {{נתיבותב|ז}} {{באר היטב|יא}} הקנים:

{{אות סעיף|ד}} {{ביהגרא|ו}} {{באר הגולה|ח}} אם אחד מבני החצר אינו רוצה ליתן בתיקון הצריך ואינו רוצה להשכיר ביתו שבחצר יתקנו הם {{נתיבותח|ד}} וישכירו ביתו ויקחו השכירות עד שיפרעו מחלקו המגיע לו:

{{סמע|ח}} {{באר הגולה|כ}} חמש חצירות השופכות מים {{נתיבותח|ו}} לביב אחד <small>(פי' חריץ מתוקן שנשפכין בו כל השופכין) ונתקלקל צריכים לסייע {{באר היטב|ב}} לתחתונה נמצאת עליונה מסייעת לכולן {{סמע|ט}} ואין שום אחת מסייעת {{באר היטב|ג}} לה והתחתונה אינה מסייעת אלא כנגד חצרה:</small>

{{אות סעיף|ד}} {{באר הגולה|כ}} יש אומרים שהמבקש לפתוח פתח במבוי אחר {{סמע|יג}} {{נתיבותח|יא}} בני מבוי {{באר היטב|יא}} ראשון מעכבין עליו מפני שמרבה עליהם דריסת הרגל של בני מבוי אחר לבא שם דרך פתחו:

{{שך|ד}} {{ביהגרא|טו}} {{באר הגולה|נ}} אחד מבני מבוי שבקש לסתום פתחו ולהחזירו למבוי אחר בני מבוי מעכבין עליו שמא יבא עליהם מס ומתמעט מחלקן מהמס הקצוב על בני המבוי לפיכך מקום שאין המס קצוב על בני המבוי הרי זה סותם פתחו בכל עת שירצה {{סמע|טז}} {{שך|ה}} {{ביהגרא|טז}} <small>(ובלבד {{נתיבותח|יג}} {{באר היטב|יג}} שיפרוץ פצימיו שיש לו למבוי זה) (נ"י פ"ק דב"ב):</small>

{{שך|ו}} {{באר הגולה|ס}} חמש חצירות הפתוחות למבוי שאינו מפולש כולם משתמשות עם החיצונה והחיצונה משתמשת לעצמה וכן השנייה משתמשת לעצמה ומשתמשת עם החיצונה ואינה משתמשת עם השאר נמצאת הפנימית משתמשת עם כולם ומשתמשת לעצמה {{סמע|יז}} לפיכך אם בעל {{נתיבותח|יד}} {{באר היטב|יד}} השנייה בנה אצטבא <small>(פי' מקום צר כאמה וגובה כד' כה' טפחים שמניחים עליו פרקמטיא למכור ולפעמים יושבין עליו) </small>כנגד פתחו וסתמו אין החיצונה יכולה לעכב עליו אבל כל {{נתיבותח|טו}} {{נתיבותב|א}} הפנימיות מעכבות עליו מפני שמרבה עליהם את הדרך {{סמע|יח}} שהרי מקיפין את האצטבא: <small>הגה {{ביהגרא|יז}} {{באר היטב|טו}} {{פתש|ד}} וי"א דאין טענת ריבוי הדרך טענה ואין הפנימי יכול למחות בחיצון {{סמע|יט}} אא"כ היה {{נתיבותח|טז}} כח לפנימי לסתום המבוי שם אם היה רוצה אבל בלא"ה כגון שיש כח לחיצון להשתמש לפנים ממנו אין ריבוי הדרך טענה (ב"י בשם הרשב"א) וכמו שהדין במבוי {{נתיבותח|יז}} כן הדין במקומות של בהכ"נ {{נתיבותב|ב}} {{ביהגרא|יח}} לכן עשיר שיש לו מקומות רבים ובני הכנסת באים {{פתש|ה}} להוסיף ספסלים בביה"כ במקומות הפנויים כדי להרויח הצדקה ושיבואו רבים להתפלל או שיחידים רוצים לישב באמצע הדרך העשיר יכול למחות בטענה שמיצר לו הדרך או מרבה עליו הדרך {{ביהגרא|יט}} מיהו אם יש מנהג בעיר הולכין אחריו {{ביהגרא|כ}} ויכולין בני הכנסת לתקן שכל מי שיש לו מקום שאינו צריך לו שישכירנו בקצבה הנראה להם ואם רוצים לבנות להם ביה"כ אחר או יחידים הבאים לבנות להם ביה"כ {{פתש|ו}} אין אחרים יכולין למחות בידם {{ביהגרא|כא}} והמוחה ראוי לנזיפה (ריב"ש סי' רנ"ג) {{ביהגרא|כב}} ואין להשתמש בבית הכנסת אלא בדבר הנהוג לכן אם אלו היושבים במערב באים להגביה מקומותיהם במעלה על האחרים האחרים יכולין למחות אבל להגביה מעט כדי שיזונו עיניהם בענין שלא יהיו נראין גבוהין {{ביהגרא|כג}} דזה נהנה וזה אינו חסר אינן יכולין לעכב (ריב"ש סי' רנ"ט) וע' לקמן סי' קע"א סעיף א': {{ביהגרא|כד}} {{באר הגולה|ע}} </small>וכן בעל השנייה שפתח לחצירו פתח שני בינו ובין החיצונה {{באר הגולה|פ}} אין החיצונה מעכבת עליו שאין לה להשתמש אלא מפתחה ולחוץ אבל אם פתח הפתח שני בינו ובין השלישית {{ביהגרא|כה}} הפנימית מעכבת עליו שאין לו להשתמש במבוי אלא מפתח חצירו הראשון ולחוץ וכן הדין בכולם: <small>הגה {{ביהגרא|כו}} וי"א דכל כנגד חצירו {{נתיבותח|יח}} יש לו רשות לפתוח בין כלפי חוץ בין כלפי פנים {{סמע|כ}} {{שך|ז}} ולכן יכול למחות ג"כ על מי שבא לסתום נגד חצירו אע"פ שהוא לפנים מפתח חצירו {{באר הגולה|יח|•}} (טור בשם הרשב"א והרמ"ה):</small>

{{אות סעיף|ד}} {{ביהגרא|פב}} {{באר הגולה|ר}} כל הדברים הצריכים לשמירת העיר לוקחים מכל אנשי העיר ואפילו מהיתומים חוץ מתלמידי חכמים שאין ת"ח צריכים שמירה שתורתן משמרתן {{באר הגולה|ש}} אבל לתיקון הדרכים והרחובות אפי' מן החכמים {{באר הגולה|ת}} ואם כל העם יוצאים ומתקנים בעצמם לא יצאו {{באר היטב|כה}} ת"ח עמהם שאין דרך תלמיד חכם {{סמע|לג}} {{נתיבותח|כט}} להתזלזל בפני ע"ה <small>(וע' בי"ד סי' רמ"ג סעיף א') </small>{{באר הגולה|א}} היו חופרין נהר להביא למדינה מים גובין אפי' מהיתומים שזו זכות להם כדי שישקו ממנו שדותיהם וכרמיהם {{באר הגולה|ב}} לפיכך אם אירע שום דבר שלא באו המים הואיל ולא נהנו מהם היתומים מחזירים להם כל מה שנלקח מהם וכן כל כיוצא בזה: <small>הגה {{ביהגרא|פג}} אבל אין היתומים צריכים ליתן אפי' לבנין בית הכנסת דלאו בני מיעבד מצות נינהו (נ"י פרק השותפין) כמו שיתבאר לקמן סי' ר"צ סט"ו:</small>

{{שך|טו}} {{ביהגרא|פז}} {{באר הגולה|ג}} אדם שהוא {{באר היטב|כט}} בטל ואין לו שום משא ומתן בעיר אם בני העיר פייסו בשבילו כגון כשבא גובה המס לגבות חק הקצוב והוא מטילו על בני העיר לפי אומד דעתו עד כדי קצבתו ואמרו לו בני העיר אדם זה בטל הוא ואינו ראוי לפרוע מס ומחמת זה פטרו וגובה מהם חלקו שנתמעט צריך לשלם להם חלקו שהטיל עליהם {{באר הגולה|ד}} אבל אם מעצמו פטרו אע"פ שהטיל חלקו על שאר בני העיר פטור: <small>הגה {{ביהגרא|פח}} הא דאדם בטל חייב במס היינו כשדר בעיר אבל מי שבא דרך מקרה בעיר אינו חייב כלום מאחר שאינו מרויח שם (ת"ה הנ"ל) {{פתש|כד}} {{ביהגרא|פט}} וכל זה שפטרוהו קודם שקבעו המס אבל אם קבעו המס על בני העיר ואח"כ פטרו אדם בטל חייב ליתן חלקו (ב"י בשם נ"י שם) {{ביהגרא|צ}} מי שמחל לו השר חלקו במסים {{סמע|לו}} אם {{נתיבותח|לב}} בא ע"י {{באר היטב|ל}} בקשתו {{סמע|לז}} {{נתיבותח|לג}} צריך ליתן להקהל חלקו {{פתש|כה}} ואם פטרו מעצמו הרי הוא שלו לבד (אשר"י פרק הגוזל בתרא ות"ה סי' שמ"א) {{ביהגרא|צא}} וי"א שקודם שנתפשרו עם השר {{שך|טז}} {{נתיבותח|לד}} {{נתיבותב|ב}} אין כח ביד {{באר היטב|לא}} השר לפטור א' מהן או להקל על אחד ולהכביד על אחרים או להפרידן זה מזה אבל אם כבר נתפשרו עם השר {{שך|יז}} {{נתיבותח|לה}} ומחל אח"כ לאחד {{באר היטב|לב}} חלקו אפי' ע"י בקשתו הוא שלו וא"צ ליתן להקהל (הרשב"א סי' תתמ"א ומהרי"ו סי' ל"ח ומרדכי פ' הגוזל בתרא שתי הדעות) {{ביהגרא|צב}} ומי שפטרו המלך או השר ממסים וארנוניות מ"מ משאר צרכי העיר לא פטרו וחייב ליתן לכל צרכי העיר (תשו' רשב"א סי' תרמ"ד) {{סמע|לח}} {{ביהגרא|צג}} יחיד שנותן {{נתיבותח|לו}} {{באר היטב|לג}} חק למלך אפ"ה צריך ליתן עם הקהל (ריב"ש סי' קל"ב) {{ביהגרא|צד}} הקהל שותפין זה עם זה במסים הקצובים אבל בעלילות אין שותפין ואם המושל מעליל על קצתן אין האחרים חייבים ליתן אפי' העליל תחילה על כולן וברחו קצתן {{ביהגרא|צה}} או נפטרו בחכמתן פטורים (תשו' מיימוני דקנין סי' א' ותשובת רשב"א אלף צ"ט) וע' לעיל סי' קכ"ח {{ביהגרא|צו}} ואם בא עלילה על עיר אחת {{פתש|כו}} כל הקהילות אשר יש לחוש שגם עליהם יעבור חייבין ליתן לזה (מהרי"ק שורש ד') {{ביהגרא|צז}} ובמס שאינו קצוב יכול המלך או המושל להפריד או לחבר הנותנין כפי מה שירצה (ת"ה סי' שמ"א) {{ביהגרא|צח}} ואין רשות לאיזה יחיד או קהל לגרום עם המלך לחבר לאיזה קהל {{שך|יח}} {{נתיבותח|לז}} {{פתש|כז}} {{באר היטב|לד}} או להפרידן אם הדבר מזיק לאחרים ואם עשו יש להם דין מסור אך רשאין לומר אנחנו מועטים או כדומה לזה והמלך יעשה מה שירצה (שם ושם) {{ביהגרא|צט}} ובני המדינה שהיו שותפין בנתינת מסים ואח"כ נתן המלך קצת המדינה לבנו אם המס בא ליד בן המלך נתפרדו זה מזה ואם המס בא עדיין ליד המלך השותפות קיים כמו בראשונה (מרדכי פרק הנ"ל) {{ביהגרא|ק}} מי שתפסו השר והוצרך לתת לו ממון הרבה וע"י כך פטרו ממסים פטור לתת עם הקהל אבל אם עובד לשר וע"י כך פטרו חייב וכמו שנתבאר (מהר"מ מריזבורק) {{פתש|כח}} {{ביהגרא|קא}} יש אומרים שאם הוצרכו להוציא הוצאות שיעזור להם השר עם שטרי חובותיהן אותן שאינם נושאין ונותנין בשטרות אין חייבין ליתן לזה (הרא"ש כלל ו' סי' ט') וע' לעיל סוף סעיף ג' סימן זה {{סמע|לט}} {{נתיבותח|לח}} {{פתש|כט}} {{ביהגרא|קב}} קהל {{באר היטב|לה}} שפטרו א' ממסים פטור {{ביהגרא|קג}} וכל דברי הקהל אינן צריכין קנין {{סמע|מ}} {{ביהגרא|קד}} מיהו יכולין למימר שלא פטרוהו {{נתיבותח|לט}} {{באר הגולה|ה}} רק לשנה (הרא"ש כלל ו') וע' לקמן סוף סימן רל"א מדיני תקנות {{נתיבותח|מ}} {{באר היטב|לו}} {{באר הגולה|ו}} {{סמע|מא}} קהל ובני העיר נמצא בתקנות קדומות {{ביהגרא|קה}} שלא להוציא טלית או ספר מבית הכנסת בלי רשות בעלים {{סמע|מב}} {{ביהגרא|קו}} ומי שאינו נושא בעול עם הציבור יכול להכריח {{באר היטב|לז}} אחרים {{ביהגרא|קז}} אבל {{נתיבותח|מא}} לא יהיה גבאי (כל בו סי' קי"ו):</small>

{{אות סעיף|ד}} {{באר הגולה|ס}} היה א' מכיר מקצת האבנים והן שלימות והשני {{ביהגרא|יב}} מודה לו בכולם או שמודה על קצתם {{סמע|יא}} {{שך|ד}} {{נתיבותח|יא}} {{נתיבותב|ח}} ועל קצתם אומר לו איני יודע {{פתש|א}} {{באר היטב|יא}} נוטלן אפי' הן גדולות וטובות יותר משאר אבנים {{סמע|יב}} {{נתיבותב|ט}} והשני נוטל כל כך {{נתיבותח|יב}} {{באר היטב|יב}} שלימות כנגדן:

{{באר הגולה|ק}} רצה בעל הבית לבנות ביתו בונהו כשהיה ואם בא לשנות בכותלים אם חיזק אותם {{סמע|יז}} והרבה ברחבם יותר ממה שהיו שומעין לו רצה למעט ברחבם או לפחות מחזקם כגון שהיו אבנים ובקש להחזיר לבנים {{באר היטב|יז}} וכיוצא בהם אין שומעין לו בא לשנות את התקרה לקורות כבדים וחזקים שומעין לו לפחות ממה שהיו אין שומעין לו הרבה בחלונות {{סמע|יח}} או {{נתיבותח|יז}} שהוסיף {{באר היטב|יח}} בגובה הבית אין שומעין לו מיעט בחלונות או שמיעט בגובה הבית שומעין לו:

{{באר הגולה|ר}} וכן בעל העלייה בונה אותה אם רצה כשהיתה ואם בא לשנות הכותלים להרחיב ולהחזיק אין שומעין לו מפני שהוא מכביד על כותל התחתון אבל למעט שומעין לו וכן {{באר היטב|יט}} בקורות תקרה העליונה אם שינה אותם לקלים ממה שהיו שומעין לו לכבדים מהם אין שומעין לו הרבה בחלונות או שמיעט בגובה העלייה שומעין לו אבל אם מיעט בחלונות או הרבה בגובה אין שומעין לו: <small>הגה {{ביהגרא|יז}} ומיהו כל שאין הקפדה רק בכובד הבנין {{סמע|יט}} {{שך|ו}} {{נתיבותח|יח}} אם היה {{באר היטב|כ}} המנהג לשנות אזלי' {{באר היטב|כא}} בתריה (טור בשם הראב"ד ותשו' הרשב"א סי' תתקל"א) {{ביהגרא|יח}} י"א הא דאסורים לשנות היינו כשלקחו או ירשו זה הבית וזה העלייה אבל כשבנו מן ההפקר יכולין לשנות שהרי בתחלה אם היה רוצה היה בונה כל מה שירצה (רבי ירוחם נתיב כ"ז ח"ג):</small>

{{אות סעיף|ד}} {{באר הגולה|ס}} {{ביהגרא|יא}} יש מי שאומר שאם יש לו אצלו קרקע {{נתיבותח|ח}} הראוי להצטרף עמו {{סמע|י}} יכול חבירו {{באר היטב|ח}} לכופו לחלוק:

{{שך|ה}} {{באר הגולה|פ}} אחד מהשותפים {{פתש|ד}} שאמר לחבירו במקום שאין בו דין חלוקה {{ביהגרא|כ}} או בדבר שאי אפשר שיחלוקו כגון שפחה או כלי {{באר הגולה|צ}} {{קצהח|א}} {{פתש|ה}} מכור לי חלקך בכך וכך או קנה ממני חלקי בשער הזה הדין עמו וכופין את הנתבע למכור לחבירו או לקנות ממנו {{ביהגרא|כא}} <small>אפי' אמר ליתן בו הרבה יותר מדמיו צריך השני לקנות או למכור (טור בשם הרא"ש ומרדכי ספ"ק דב"ב והמגיד פ"א דשכנים ריב"ש סי' תפ"ג וב"י בשם הרמב"ם ותשובת רמב"ן סי' מ"ג ורש"י ותוס') {{באר הגולה|ק}} {{ביהגרא|כב}} </small>אבל אם אין התובע רוצה לקנות {{סמע|יא}} או לא ימצא במה יקנה אינו יכול לכוף את חבירו לקנות ממנו אפי' בשער הזול שהרי חבירו יכול לומר לו איני רוצה שאקנה אלא שאמכור לפיכך {{באר הגולה|ר}} שני אחים אחד עני וא' עשיר שהניח להם אביהם מרחץ או בית הבד {{סמע|יב}} {{נתיבותח|י}} {{נתיבותב|ז}} עשאן האב לשכור השכר לאמצע כל זמן שירצו לעמוד בשותפות <small>(ואין העשיר יכול לומר השכר חלקך דאין דרך לשכור דברים כאלו לחצאין משא"כ בטרקלין) {{באר הגולה|ש}} (המגיד) </small>עשאן האב לעצמו אין יכול לכוף אחיו לשכור אותם אלא משתמשים בהם כדרך שנשתמש אביהם {{סמע|יג}} {{שך|ו}} והרי עשיר {{נתיבותח|יא}} אומר {{באר היטב|י}} לעני קח לך זיתים ובא ועשאם בבית הבד קנה לך עבדים ויבואו וירחצו במרחץ {{באר הגולה|ת}} ואין העני כופה את העשיר לקנות חלקו אא"כ אמר לו קנה ממני או מכור לי {{ביהגרא|כג}} והריני לווה וקונה {{סמע|יד}} או מוכר {{באר היטב|יא}} לאחרים וקונין הדין עמו: <small>הגה {{ביהגרא|כד}} וי"א דלא יוכל לומר גוד או אגוד {{סמע|טו}} {{שך|ז}} {{נתיבותב|ח}} כשאין לו מעות רק {{נתיבותח|יב}} צריך למכור {{באר היטב|יב}} (חלקו) (טור בשם י"א מרדכי פ"ק דב"ב) ואין אדם יכול לומר לחבירו גוד או אגוד {{פתש|ו}} בפחות משויו דאם לא כן {{סמע|טז}} {{באר היטב|יג}} ידחוק העשיר את העני למכור את שלו פחות משויו (ב"י בשם הרמ"ה)</small>:

{{באר הגולה|א}} {{ביהגרא|כה}} אמר כל אחד מהם איני קונה אלא הנני מוכר חלקי {{נתיבותח|יג}} {{נתיבותב|ט}} מוכרים אותה לאחרים:

{{אות סעיף|ד}} {{באר הגולה|י}}  אכסדרה <small>(פי' מקום שיש לו ג' דפנות והצד הרביעי כלו פתוח כעין דלת) {{סמע|ט}} </small>אם אפשר לו {{באר היטב|ז}} להכנס בתוכו במשאו {{סמע|י}} אין לה ארבע אמות {{ביהגרא|י}} <small>(ואם הוא {{נתיבותח|ט}} לפני הבית ואין באכסדרה ארבע משלים עליה מן החצר שיהא ד' ועולות {{באר הגולה|יא|•}} לד' שלפני פתח הבית) (טור בשם ר"י) {{ביהגרא|יא}} </small>ואם לאו יש לה ד' אמות שלא אמרו שיש לכל פתח ארבע אמות אלא לפרק שם משאו {{סמע|יא}} {{נתיבותח|י}} {{באר הגולה|כ}} בית שער <small>(פי' בית {{באר היטב|ח}} קטן שלפני פתח טרקלין וקורין לה פורקא בלע"ז רש"י) {{סמע|יב}} </small>או {{נתיבותח|יא}} מרפסת <small>(פי' מקום גבוה בחצר הבית והרבה פתחי עליות פתוחין לה) </small>יש להם ארבע אמות היו חמשה בתים פתחים למרפסת והמרפסת פתוחה לחצר אין לה אלא ד' אמות:

בית חציו מקורה וחציו אינו מקורה {{סמע|טו}} בין שקירויו {{באר היטב|י}} לפנים {{באר הגולה|מ}} בין {{נתיבותח|יד}} שקירויו לחוץ אין לה ד' אמות {{באר הגולה|נ}} {{ביהגרא|יב}} ודוקא כשיש ד"א על ד"א במה שאינו מקורה:

{{סמע|טז}} {{באר הגולה|ס}} בית סתום {{באר הגולה|ע}} יש לו ד' אמות {{באר הגולה|פ}} פרץ את פצימיו אין לו ארבע אמות: <small>הגה שלפני הפתח אבל יש {{ביהגרא|יג}} לו חלק בחצר {{סמע|יז}} מאחר שהיה שם {{נתיבותח|טו}} פתח בתחלה (ריב"ש סי' רמ"ח)</small>:

{{אות סעיף|ד}} {{סמע|טז}} {{ביהגרא|יב}} {{באר הגולה|ח}} ב' שקנו שדה בשותפות א' שליש וא' ב' שלישים כשחולקים נוטל ב' שלישים ביחד כיון שקנו אותה כאחד {{באר הגולה|ט}} אבל ג' שקנו שדה בשותפות ושוב קנה הא' חלק חבירו כשבאים לחלוק אינו יכול {{באר היטב|יא}} לכוף את חבירו שיתן לו שני חלקים ביחד כיון ששני החלקים לא היו מתחלה שלו אלא בא מכחו ומכח אחיו שקנה ממנו שליש: <small>הגה {{ביהגרא|יג}} שני אחין שמתו ולכל אחד שני בנים ובאין לחלוק השדה שהיה של אביהן וב' הבנים של אחד מהן רוצים להיות שותפין והאחרים רוצים לחלוק חולקין השדה לד' חלקים ונותנים לאלו השנים חלקן ביחד ולאחרים כל אחד לבדו (רבי ירוחם נכ"ז ח"ב) אבל אם היו מתחילה ד' אחין שלא באו השנים מכח א' אין נותנין להם חלקן ביחד (מרדכי פרק שני דייני גזירות בשם מוהר"ם) וי"א דאפי' בכה"ג נותנין להם ביחד דכופין על מדת סדום (כן משמע מר' ירוחם הנ"ל)</small>:

תחילתדףכאן חושן משפט/קעה

{{אות סעיף|ד}} {{באר הגולה|ט}} וכן אם בא ב"ח של אביהם וגבה חובו מחלקו של א' מהם {{סמע|ה}} {{באר הגולה|י}} {{ביהגרא|יא}} כגון {{נתיבותח|ג}} שעשאו {{באר היטב|ו}} אפותיקי בטלה החלוקה וחולקין חלוקה אחרת:

{{באר הגולה|מ}} המוכר קרקעו לאחר בין שמכרה הוא {{ביהגרא|יד}} בין שמכר שלוחו {{באר הגולה|נ}} בין שמכרו ב"ד יש לחבירו שהוא בצד המצר שלו ליתן דמים ללוקח ולסלק אותו {{ביהגרא|טו}} {{באר הגולה|ס}} ואפי' הלוקח ת"ח ושכן וקרוב למוכר והמצרן עם הארץ ורחוק מן המוכר המצרן קודם ומסלק את הלוקח: <small>הגה {{ביהגרא|טז}} ואפי' אם אומר המוכר קודם שאמכור למצרן לא אמכור {{באר היטב|ט}} כלל אפ"ה קנה המצרן {{סמע|ז}} בעל כרחו של {{באר היטב|י}} מוכר [תשובת מיימוני ס' קנין סי' ל"ב] </small>וזה הלוקח הרחוק {{באר הגולה|ע}} {{ביהגרא|יז}} חשוב כשלוחו לכל דבר ועידי הקנין של לוקח יכתבו שטר בשם המצרן {{ביהגרא|יח}} ואין צריכים קנין אחר וכן אם {{באר הגולה|פ}} הוקרה צריך ליתנה לו כמו שקנאה ואם הוזלה צריך ליקח אותה כמו שקנאה {{סמע|ח}} אם חפץ בה {{ביהגרא|יט}} ואם תיקן בה והשביחה {{באר הגולה|צ}} ה"ל כיורד {{ביהגרא|כ}} ברשות ושמין לו {{סמע|ט}} וידו על העליונה {{ביהגרא|כא}} ואי בתר דתבעיה (השביחה) ה"ל כיורד שלא ברשות {{ביהגרא|כב}} {{באר הגולה|ק}} ואם עקר ממנה נטיעות או קלקל {{סמע|י}} מנכה לו מן הדמים מה שקלקל ואפי' קלקל קודם שיבא {{באר היטב|יא}} המצרן {{באר הגולה|ר}} {{ביהגרא|כג}} ואם אכל פירות אותם שאכל אחר שבא והביא מעות לסלקו צריך לשלם ושאכל קודם אינו צריך לשלם {{באר הגולה|ש}} {{ביהגרא|כד}} ואם לוה הלוקח קודם שבא המצרן {{סמע|יא}} {{נתיבותח|ה}} אין שעבוד {{באר היטב|יב}} הבע"ח חל עליו ואינו טורף מהמצרן:

{{באר הגולה|ת}} קנאה הלוקח במנה והיא שוה ק"ק אם היה נותנה כן לכל אדם כגון שמוכר מחמת דוחק לא יתן לו המצרן אלא מנה ואם לא הי' נותנה כן לאחר צריך ליתן לו ק"ק {{באר הגולה|א}} {{ביהגרא|כה}} ואם טען הלוקח שלא היה נותנה כן לאחר והמצרן אומר שהיה נותנה כן לאחר {{סמע|יב}} {{שך|ו}} {{נתיבותח|ו}} {{באר הגולה|ב}} על המצרן להביא {{באר היטב|יג}} ראיה:

{{אות סעיף|ד}} {{ביהגרא|כ}} {{סמע|יב}} {{באר הגולה|כ}} שותפין {{נתיבותח|יב}} {{באר היטב|יב}} ששמו פירותיהם ונשתתפו בהם {{נתיבותב|ז}} יש להן אונאה זה על זה {{סמע|יג}} {{נתיבותח|יג}} {{ביהגרא|כא}} עירבו פירות בלא שומא ומכרום ונשאו בדמיהם הרי אלו {{באר היטב|יג}} מחשבין הפירות כמה היו שוים בעת שנשתתפו {{סמע|יד}} ומחשבין השכר או ההפסד:

{{שך|יב}} {{ביהגרא|לב}} {{באר הגולה|ס}} יש מי שאומר {{באר היטב|יז}} דה"מ בגוף הממון שנשתתפו אבל להשתעבד {{קצהח|ג}} לשלם מביתו לא כגון אם נשתתפו זה במנה וזה במאתים {{שך|יג}} ונפסד הכל {{נתיבותב|יא}} לא אמרינן שישלם בעל המנה לבעל המאתים {{פתש|ח}} חמשים {{באר היטב|יח}} מביתו {{באר הגולה|ע}} {{פתש|ט}} {{ביהגרא|לג}} יש מי שאומר שאם עלה בו ריוח אחר שהגיע זמן חלוקה שקבעו נוטלין לפי {{באר היטב|יט}} המעות {{ביהגרא|לד}} {{סמע|יח}} והוא הדין אם {{באר היטב|כ}} שינו ממה שהתנו בתחלה {{שך|יד}} נוטלין לפי מעותיהן {{באר הגולה|יז|•}} (ב"י בשם הרי"ף בשערים):

{{ביהגרא|לה}} {{שך|טו}}  {{באר הגולה|פ}} ויש מי {{באר היטב|כא}} שאומר {{נתיבותב|יב}} שאם נגנבו או אבדו {{סמע|יט}} חולקין לפי המעות: <small>הגה {{ביהגרא|לו}} ראובן שהיה לו חוב ואומר לשמעון שיסייע לו בגביית החוב {{סמע|כ}} ויהיה לו שליש {{באר היטב|כב}} הריוח וכן עשו ואח"כ קנו סחורה {{נתיבותב|יג}} הוו להו {{קצהח|ד}} כב' שהטילו לכיס שהרי יש לשמעון חלק בריוח (ב"י בשם הרשב"ץ) ודוקא שקנו אח"כ הסחורה ביחד אדעתא דשותפות אבל אם ראובן הוא הקונה ושמעון סייעו אין לו בריוח כלום שהרי לא נדר לו רק חלק בגביית החוב ולא במה שהרויח אח"כ וא"צ ליתן לו רק כמה שנותנין למסייע לחבירו (ב"י וד"ע) {{ביהגרא|לז}} ראובן ושמעון שנשתתפו להלוות לעכו"ם וראובן נתן לו חלקו ואח"כ אמר העכו"ם שא"צ יותר ואמר ראובן לשמעון שיתן לו חלקו למה שהלוה {{ביהגרא|לח}} ושמעון {{סמע|כא}} דחה אותו ליתנם ובתוך כך נפטר אפ"ה זכו יורשיו בחלק הריוח דהרי לא מחל לראובן אבל אם {{נתיבותב|יד}} אמר שמעון שלא יתן חלקו {{סמע|כב}} {{באר הגולה|צ}} אז שינה בענין השותפות ואבד חלקו מן הריוח (מרדכי פ' מי שהיה נשוי) וע"ל סי' זה סעי' מ"א {{באר הגולה|ק}} </small>:

{{אות סעיף|ד}} {{סמע|ו}} {{באר הגולה|י}} אחד {{באר היטב|ז}} מאחים השותפים {{נתיבותח|ח}} שרצה לילך ללמוד תורה או אומנות ישומו כמה יגיעו לחלקו בהוצאתן כשהם ביחד וכן יתנו לו {{סמע|ז}} אף על פי שצריך {{באר היטב|ח}} יותר כשהוא לבדו:

תחילתדףכאן חושן משפט/קעח

{{אות סעיף|ד}} {{ביהגרא|יד}} {{באר הגולה|כ}} יש מי שאומר שכל זמן שלא יברר המשלח שעשאו שליח לקנות לו סתם {{שך|ד}} {{נתיבותב|ו}} יכול המוכר {{באר היטב|ח}} לומר {{סמע|ח}} {{נתיבותח|ח}} שהתנה עמו בין לתקן בין לעוות והמוצי' מחבירו עליו הראיה:

{{באר הגולה|מ}} נתן מעות לשלוחו לקנות לו קרקע וקנה לו {{באר הגולה|יד|•}} שלא באחריות ה"ז עוות {{סמע|י}} {{באר הגולה|נ}} והשליח לוקח אותה לעצמ' שלא באחריות כמו שעשה וחוזר ומוכר למשלח באחריות {{סמע|יא}} {{נתיבותח|י}} הואיל וקנה אותה {{באר היטב|י}} במעותיו והאחריו' על השליח: <small>הגה {{ביהגרא|טז}} {{שך|ו}} {{באר היטב|יא}} ודוקא שהמשלח מספיק עצמו באחריות השליח ורוצה בקיום המקח אבל אם אינו מספיק עצמו לזה ורוצה לבטלו הרשות בידו (ר"ן ריש פרק ב' דקידושין) {{נתיבותח|יא}} {{נתיבותב|ז}} {{ביהגרא|יז}} י"א דוקא שאין לו לשליח להחזיר מעותיו למשלח אבל אם רוצה להחזיר לו מעותיו הרשות בידו (טור בשם הרא"ש)</small>:

{{באר הגולה|ס}} הנותן מעות לשלוחו לקנות לו פירות ויפסוק עם המוכר ליתנם לו ביום פלוני וטעה השליח ולא התנה {{סמע|יב}} שיתנם לו {{נתיבותח|יב}} כשעת הזול והוזלו הרי זה עיוות והמשלח יכול לחזור בו וא"צ לקבל מי שפרע {{סמע|יג}} {{נתיבותח|יג}} לא השליח ולא המשלח: {{סמע|יד}} {{נתיבותח|יד}} {{ביהגרא|יח}} <small>(ואפי' לא הודיעו שהוא שליח רק קנה סתם) (ב"י בשם {{באר הגולה|ע}} תלמידי רשב"א והר"ן)</small>:

{{אות סעיף|ד}} {{שך|ו}} {{באר הגולה|ז}} ראובן שאמר לשמעון {{ביהגרא|ח}} {{סמע|ז}} {{קצהח|ג}} זבין לי האי מידי {{סמע|ח}} {{באר הגולה|ט|•}} וזבין ליה {{באר היטב|י}} סתמא קנייה ראובן משעת משיכת שמעון {{ביהגרא|ט}} ואע"פ שחזר שמעון אחר משיכה ואמר לעצמי כוונתי לקנות אינו נאמן {{סמע|ט}} {{ביהגרא|י}} אע"ג דיהיב שמעון דמים {{באר היטב|יא}} שלו קנייה ראובן ויהיב לשמעון זוזי {{סמע|י}} {{נתיבותח|ה}} {{קצהח|ד}} {{ביהגרא|יא}} אבל אם חזר בו שמעון קודם {{באר היטב|יב}} משיכה ואמר שקונה לעצמו {{ביהגרא|יב}} אפי' חזר בין מתן מעות למשיכה קנה לעצמו {{באר הגולה|ח}} {{ביהגרא|יג}} אי יהיב שמעון למוכר זוזי מדיליה {{ביהגרא|יד}} אבל אי יהיב ראובן זוזי לשמעון ואזל ויהיב זוזי למוכר {{סמע|יא}} {{נתיבותב|ה}} {{נתיבותח|ו}} {{באר הגולה|יא|•}} בשמא דראובן ומקמי משיכ' {{פתש|ו}} {{באר היטב|יג}} הדר ביה שמעון {{סמע|יב}} ואמר לעצמי אני קונה לא קנה שמעון עד דמודע למוכר ומכוין מוכר לאקנויי ליה {{ביהגרא|טו}} בד"א בדאמר זבין לי {{באר הגולה|ט}} אבל אי אמר אייתי לי דאזבין ואזל וזבין לנפשיה זכה: <small>הגה {{נתיבותב|ו}} {{ביהגרא|טז}} ראובן שהיה יודע סחורה בזול ואמר לשמעון לקנותה להם ביחד ושמעון שתק וקנאה ושוב אומר לעצמי קניתי {{באר הגולה|יג|•}} אם קנאה במעות שלו זכה שמעון במה שקנה {{סמע|יג}} {{שך|ז}} {{נתיבותח|ז}} {{ביהגרא|יז}} ואפי' אם נתרצה בתחלה {{באר היטב|יד}} בפי' יכול לחזור בו ואינו אלא רמאי {{ביהגרא|יח}} אבל אם קנאה במעות ראובן צריך לחלוק עמו (ב"י בשם עיטור והגה"מ פ"ד דב"מ) {{סמע|יד}} {{באר הגולה|י}} {{באר היטב|טו}} {{ביהגרא|יט}} ואין המשלח יכול לחזור בו ואפי' קנה שמעון במעות עצמו (ב"י בשם רשב"א)</small>:

{{באר הגולה|ל}} {{קצהח|ו}} היה {{סמע|יח}} {{נתיבותח|יא}} {{נתיבותב|ט}} השער קצוב {{באר היטב|כא}} וידוע והוסיפו לשליח במנין או במשקל או במדה כל שהוסיפו לו המוכרים הרי הוא של שניהם וחולק התוס' השליח עם בעל המעות {{סמע|יט}} ואם היה דבר {{נתיבותח|יב}} שאין לו {{באר היטב|כב}} קצבה {{סמע|כ}} הכל לבעל המעות {{שך|יב}} {{ביהגרא|כב}} <small>מיהו אם {{קצהח|ז}} {{נתיבותח|יג}} אמר המוכר בפי' שנותן לשליח הכל של שליח (ר"ן פ' אלמנה ניזונית ותשובת רמב"ן סי' ס' {{באר הגולה|יז|•}} )</small>:

<small> (ע' בד"מ דכ"כ לדעת רש"י) {{סמע|כא}} {{נתיבותב|י}} {{באר הגולה|מ}} {{ביהגרא|כג}} </small>שלח שלוחו לקבל מעות מהעכו"ם {{קצהח|ח}} וטעה העכו"ם ונתן לו יותר {{סמע|כב}} {{שך|יג}} {{נתיבותח|יד}} {{נתיבותב|יא}} הכל {{באר היטב|כג}} לשליח: <small>הגה {{ביהגרא|כד}} ודוקא שידע השליח בטעות קודם שבאו ליד המשלח {{נתיבותב|יב}} {{קצהח|ט}} אבל אם לא ידע בטעות ההוא ונתנו ליד המשלח {{סמע|כג}} {{שך|יד}} {{נתיבותח|טו}} הכל {{פתש|ז}} של {{באר היטב|כד}} המשלח (מרדכי פ' אלמנה ניזונית) {{שך|טו}} {{ביהגרא|כה}} ומי שהיה עושה סחורה עם העובדי כוכבים ובא חבירו {{סמע|כד}} {{נתיבותח|טז}} וסייעו והטעה העכו"ם במדה או במשקל או במנין {{באר היטב|כה}} חולקין הריוח בין שעשה עמו בשכר או בחנם {{באר הגולה|נ}} (מרדכי פ' הנ"ל ותשוב' מיי' דקנין סי' כ"ב וד"ע אף להרא"ש)</small>:

{{אות סעיף|ד}} {{ביהגרא|ו}} {{באר הגולה|ד}} אמר בעל הבית לסרסור המותר שימכר על כך יהיה שלך {{סמע|ה}} אף על פי ששתק הסרסור {{שך|ה}} {{נתיבותח|ז}} {{נתיבותב|ג}} זכה {{באר היטב|ז}} במותר:

{{סמע|יג}} {{באר הגולה|כ}} {{ביהגרא|יא}} כל סרסור {{סמע|יד}} שהודיע ללוקח שחפץ זה או קרקע זה של ראובן ואחר שקנה הלוקח {{נתיבותב|ז}} אמר המוכר {{נתיבותח|יב}} איני רוצה למכור בדמים אלו {{סמע|טו}} {{נתיבותח|יג}} {{נתיבותב|ח}} {{באר הגולה|ל}} מחזיר הלוקח שהרי לא פסק לו דמים ואמד לו מכור בכך וכך: <small>הגה {{סמע|טז}} {{ביהגרא|יב}} וי"א דוקא שלא אמר לו כלום בשעת {{באר הגולה|יד|•}} שהפקידו {{סמע|יז}} {{שך|י}} {{באר היטב|יב}} אבל (אם) {{נתיבותח|יד}} אמר לו מכור במה שתמצא לא יוכל המוכר לחזור בו ומה שעשה הסרסור עשה (טור בשם הראב"ד) {{ביהגרא|יג}} {{באר הגולה|מ}} ראובן היה לו בית למכור ובא שמעון וסרסר למכרו ללוי ואמר ראובן שלוי שונאו ואינו רוצה למכור לו {{פתש|ג}} ואח"כ מכרו ללוי ע"י אחר חייב ליתן לשמעון סרסרותו (ב"י בשם הרא"ש כלל ק"ה סי' א')</small>:

{{ביהגרא|יד}} {{באר הגולה|נ}} כל סרסור שאבד החפץ מידו או נגנב {{סמע|יח}} {{נתיבותח|טו}} {{באר הגולה|ס}} {{ביהגרא|טו}} אפי' בשעת הליכה חייב לשלם מפני שהוא נושא שכר:

{{אות סעיף|ד}} השולח לחבירו לשלוח לו ע"י שליח מעות שהיו לו בידו מלוה או פקדון נתבאר בסי' קכ"א:

{{ביהגרא|טו}} {{באר הגולה|ס}} מי שהגיע לו היזק בממונו מחמת שליחות שולחו {{ביהגרא|טז}} או שהעלילו עליו מחמת השליחות והפסידוהו ממון אין המשלח חייב לשלם לו נזקו {{סמע|יא}} {{נתיבותח|יא}} <small>(ועיין לעיל סי' {{באר היטב|ה}} קע"ו סעיף מ"ח)</small>:

{{אות סעיף|ד}} {{ביהגרא|ו}} {{באר הגולה|ז}} י"א שהוא הדין לאומר לחבירו {{סמע|ד}} {{נתיבותח|ה}} הילך מנה ויהיה שדך מכור לפלוני כיון שקבל זה ממנו {{באר היטב|ו}} נקנה השדה לאותו פלוני: <small>הגה {{ביהגרא|ז}} {{שך|ב}} {{נתיבותב|ג}} {{באר היטב|ז}} והוא שאותו פלוני חפץ בזה {{נתיבותח|ו}} כגון שעשאו שליח או שאמר למוכר {{קצהח|ב}} שדך קנוי לי במה שנתן לך פלוני (טור)</small>:

{{באר הגולה|ט}}  וכן י"א שה"ה לאומר לחבירו {{סמע|ו}} הילך מנה ויהיה שדי מכור לך עצמך בו כיון שזכה במנה נקנה לו השדה {{נתיבותב|ד}} {{באר הגולה|י}} והוא שיהיה {{נתיבותח|ח}} {{קצהח|ג}} אדם חשוב {{קצהח|ד}} {{ביהגרא|ח}} שהמוכר נהנה במה שהוא מקבל ממנו מתנה: <small>הגה {{סמע|ז}} {{שך|ג}} {{ביהגרא|ט}} ראובן שהיה חייב לשמעון מנה והגיע זמן הפרעון ואמר שמעון לראובן אמכור לך קרקע במנה ונתרצה ראובן ונתן לו מנה {{קצהח|ה}} לא יוכל שמעון לומר {{נתיבותח|ט}} מנה זו אני גובה בחובי רק הקרקע {{באר היטב|ט}} קנויה לראובן ואח"כ יגבה שמעון חובו (מרדכי סוף כתובות)</small>:

{{שך|ד}} {{באר הגולה|כ}} בד"א שקנה בכסף לבדו במקום שאין דרך לכתוב שטר {{פתש|ד}} אבל במקום שדרכן לכתוב שטר {{סמע|ח}} {{פתש|ה}} לא קנה {{נתיבותח|י}} {{פתש|ו}} עד שיכתוב את {{באר היטב|י}} השטר:

{{אות סעיף|ד}} {{באר הגולה|ח}} גדר כל שהוא {{באר הגולה|ט}} כיצד היה שם גדר והיו עולים בו בנחת והוסיף עליו כל שהוא {{באר הגולה|י}} {{ביהגרא|ו}} והשלימו לעשרה {{ביהגרא|ז}} <small>(וי"א {{סמע|ח}} דאפי' פחות {{באר היטב|ה}} מעשרה) (ועיין בטור ובב"י) </small>ונמצא שאין עולים {{באר הגולה|כ}} אלא בדוחק ה"ז הועיל וקנה:

{{באר הגולה|נ}} נתן צרור והועיל {{סמע|ט}} כגון {{באר הגולה|ס}} (שחבר) בו המים לשדה או נטל צרור והועיל כגון שפתח בנטילתו המים לשדה קנה וכן כל כיוצא בזה {{באר הגולה|ע}} אבל אם ראה אמת המים בא להזיק הקרקע ונתן צרור ומנעה <small>(או שנטל צרור {{באר הגולה|פ}} ופתח (שיצאו) המים) (טור) </small>לא קנה {{סמע|י}} {{באר היטב|ו}} {{נתיבותח|ו}} {{פתש|ד}} שסילוק ההיזק אינו קונה אלא הבאת התועלת:

{{ביהגרא|ח}} {{באר הגולה|צ}} המוכר או הנותן לחבירו שדה בצד שדהו כיון שדש המצר שבין שתי השדות ונעשו שתיהן כשדה אחת קנה {{סמע|יא}} {{באר הגולה|ק}} אבל אם הלך בה לארכה ולרחבה אין הילוך זה מועיל כלום {{באר הגולה|ר}} ואם שביל של כרמים מכר לו הואיל ונעשה להילוך {{נתיבותח|ז}} {{נתיבותב|א}} קנה {{באר היטב|ז}} בהילוך {{סמע|יב}} {{נתיבותח|ח}} וכמה שיעור {{באר היטב|ח}} רוחב הדרך שיקנה בהלוכו {{ביהגרא|ט}} {{באר הגולה|ש}} אם היה מסוים במחיצות קנה כדי שיגביה רגל ויניח רגל בצדה ואם אין שם מחיצות קנה ברוחב כדי שתהיה על ראשו חבילה של שריגים ויסוב בה {{סמע|יג}} {{נתיבותח|ט}} <small>(וי"א איפכא דבאין מחיצות סגי ברוחב שיגביה רגל ויניח רגל וביש מחיצות כדי שיהא על ראשו חבילה של שריגים ויסוב בה) (טור והמגיד פ"א דמכירה) {{באר הגולה|ת}} </small>:

{{אות סעיף|ד}} {{באר הגולה|מ}} אע"פ שלא תפס המקנה כל הכלי אלא מקצתו ונשאר קצתו ביד הקונה קנה בו והוא שיאחז ממנו שיעור כלי {{סמע|יב}} {{פתש|ג}} שהוא {{נתיבותח|ט}} שיעור {{באר היטב|ט}} ג' אצבעות {{באר הגולה|נ}} ואם אחז פחות מג' אצבעות צריך שיאחוז {{שך|ו}} בענין שיהא יכול {{סמע|יג}} {{נתיבותח|י}} {{נתיבותב|ב}} {{באר היטב|י}} לנתק {{באר היטב|יא}} כל הכלי ולהביאו אצלו: <small>הגה {{ביהגרא|כ}} וי"א {{סמע|יד}} {{נתיבותח|יא}} דאין קנין בפחות {{באר היטב|יב}} מג' (המגיד פ"ה דמכירה ור"ן סוף פ"ד דנדרים וב"י בשם עיטור ונ"י פ"ק דמציעא) {{ביהגרא|כא}} ואין המוכר יכול לעכב הכלי או לחתוך קצתו {{קצהח|ד}} דסתם קנין ע"מ להחזיר הכלי הוא (הגהות אשירי פ' הזהב) {{ביהגרא|כב}} ואין מקנין בכלי אלא מדעת בעליו (ב"י בשם עיטור ור' ירוחם והרא"ש והר"ן ספ"ד דנדרים ונ"י פ"ק דמציעא) ולכן מי שלקח סודר חבירו בלא דעתו ומקנה בו אינו קנין (תשו' רשב"א חי"ט ותשובת רמב"ן סי' ק"א) {{ביהגרא|כג}} וי"א אפי' הוי כלי שאול לו אינו קנין {{ביהגרא|כד}} אא"כ השאילו כדי להקנות בו (מרדכי ס"פ הספינה) וכן נראה לי</small>:

{{באר הגולה|צ}} אע"פ שנגמר הדבר בקנין סודר כל אחד משניהם יכול לחזור בו כ"ז שעוסקים באותו ענין ואם הפסיקו הענין אין א' מהם יכול לחזור בו:

{{סמע|יז}} {{שך|ט}} {{נתיבותח|יד}} {{קצהח|ו}} {{באר הגולה|ק}} {{פתש|ה}}  בשאר {{באר היטב|טו}} דרכי הקנייה אין שום א' מהם יכול {{פתש|ו}} לחזור בו {{באר הגולה|ר}} {{פתש|ז}} לאחר כדי דיבור:

{{אות סעיף|ד}} עשה לו מלאכה שאינה בשימוש גופו כגון שתפר לו בגד וכיוצא בזה {{באר הגולה|ז}} קנאו רבו {{נתיבותח|ה}} {{סמע|ד}} {{באר הגולה|ח}} {{ביהגרא|ד}} וי"א שלא קנאו:

תחילתדףכאן חושן משפט/קצז

{{אות סעיף|ד}} {{באר הגולה|ח}} המוכר עדר לחבירו או שנתן לו במתנה כיון שמסר לו {{שך|א}} משכוכית {{ביהגרא|יא}} היא הבהמה המהלכת בראש {{באר היטב|ז}} העדר והכל נמשכים אחריה א"צ לומר משוך וקני {{סמע|ט}} {{נתיבותח|ח}} ואם משך העדר אפילו שלא בפניו קנה דמסירת משכוכית הוי כאומר לך משוך וקני: <small>הגה {{סמע|י}} {{ביהגרא|יב}} מכר לו ספר א' ונתן לו חציו והלך ומשך או הגביה השני (שלא מדעת חבירו) לא קנה דלא דמי החצי שנתן לו למשכוכית (הגה' מיי' פ"ה דמכירה ותשו' מיי' דקנין דסי' י"ח) {{סמע|יא}} {{ביהגרא|יג}} לא מסר לו המשכוכית ומכר לו {{ביהגרא|יד}} רק י' בהמות אם קונה במשיכה לא קנה אלא אותה שמשך ואם קונה במסירה {{ביהגרא|טו}} אם מסר לו באפסר אחת ונתן לו דמי כולן קנה לא מסר לו דמי כולן לא קנה רק כנגד מעותיו כמו שנתבאר לעיל גבי קרקע סוף סי' קצ"ב (רבי ירוחם נ"י ח"ד)</small>:

{{באר הגולה|מ}} האומר לחבירו {{נתיבותב|ג}} משוך ותקנה או חזק ותקנה וכיוצא בדברים אלו והלך ומשך או החזיק לא קנה שמשמע תקנה להבא ועדיין לא הקנה לו {{סמע|טו}} {{שך|ב}} {{נתיבותח|יג}} {{ביהגרא|יח}} והוא הדין לאומר לו משוך חפץ זה לקנותו {{ביהגרא|יט}} <small>(אלא צ"ל משוך וקני או חזק וקנה) (טור בשם הרמב"ם)</small>:

{{באר הגולה|נ}} האומר לחבירו משוך פרה זו ולא תקנה אלא {{קצהח|ג}} לאחר שלשים יום {{סמע|טז}} {{שך|ג}} {{נתיבותח|יד}} {{נתיבותב|ד}} ומשך {{באר היטב|ט}} לא קנה {{באר הגולה|ס}} ואם אמר ליה קנה מעכשיו ולאחר ל' יום קנה {{סמע|יז}} {{שך|ד}} {{נתיבותב|ה}} ואפי' היתה {{נתיבותח|טו}} {{קצהח|ד}} עומדת {{באר הגולה|ע}} {{באר היטב|י}} באגם ביום ל' {{ביהגרא|כ}} שזה כמי שהקנה אותה מעתה על תנאי נעשה התנאי נתקיים הקנין {{באר הגולה|פ}} {{ביהגרא|כא}} וכל האומר על מנת כאומר מעכשיו דמי:

{{אות סעיף|ד}} {{באר הגולה|ז}} דברים שאין דרכם להגביהם אי אגבהינו קנה:

{{ביהגרא|ט}} {{באר הגולה|ל}} י"א {{סמע|יב}} {{פתש|ח}} דשכירות המטלטלים נקנה בכסף דליכא למיחש שמא יאמר לו נשרפו חטיך בעליי' דכיון שהגוף שלו טרח ומציל:

{{באר הגולה|מ}} הספינה הואיל וא"א להגביה ויש במשיכתה טורח גדול {{סמע|יג}} ואינה נמשכת אלא {{באר היטב|יג}} לרבים לא הצריכו' משיכה {{סמע|יד}} אלא נקנית {{באר היטב|יד}} במסירה {{ביהגרא|י}} וכן כל כיוצא בזה {{באר הגולה|נ}} {{סמע|טו}} ואם אמר לו לך משוך וקנה אינו קונה הספינה {{באר הגולה|ס}} עד {{נתיבותח|יח}} שימשכנה {{באר היטב|טו}} כולה ויוציאנה מכל המקום שהיתה בו שהרי הקפיד המוכר שלא יקנה זה אלא במשיכה:

{{אות סעיף|ד}} {{באר הגולה|כ}} וכן אם קנה הכלי מהמוכר {{ביהגרא|טז}} והגביהו ואח"כ הניחו שם ברשות המוכר וחזר וקנה ממנו הפירות כיון שנכנסו בתוך כלי זה קנה אותם שמפני הנאת המוכר במכירת הכלי אינו מקפיד על מקומו:

{{שך|ח}} {{ביהגרא|יט}} {{באר הגולה|מ}} משיכה מהני בכליו של מוכר שאם מדד המוכר ונתן לתוך כליו ומשכו הלוקח בפניו קנה ואפי' לא אמר לו {{סמע|יב}} {{נתיבותח|טז}} משוך הכלי לקנות {{שך|ט}} מה {{באר היטב|יב}} שבתוכו:

{{באר הגולה|נ}} אין הרשות קונה ולא הכלי ולא משיכה ולא הגבהה אא"כ פסק תחלה המדה בכך וכך אבל כ"ז שלא פסק אין לו שום צד שיקנה בו {{באר הגולה|ס}} דכל זמן שלא פסק לא סמכה דעת שניהם שמא לא יסכימו על הסכום {{באר הגולה|ע}} ואם המקח {{סמע|יג}} דבר {{נתיבותח|יז}} שדמיו קצובים אע"פ שלא פסק קנה {{באר הגולה|פ}} וכן אם א"ל הריני מוכר לך {{סמע|יד}} {{שך|י}} {{פתש|ג}} כפי מה {{נתיבותח|יח}} שישמוהו {{באר היטב|יג}} ג' קנה אפי' אין דמיו קצובים {{סמע|טו}} {{ביהגרא|כ}} {{נתיבותח|יט}} {{נתיבותב|יא}} {{באר הגולה|צ}} היו הפירות בסימטא או בחצר של שניהם ואפי' היו ברשות לוקח והיו בתוך כליו של מוכר קבל עליו המוכר למכור והתחיל המוכר למדוד בתוך כליו של {{באר היטב|יד}} מוכר {{באר הגולה|ק}} אם א"ל כור בשלשים סלע אני מוכר לך יכול לחזור בו אפי' בסאה אחרונה הואיל ועדיין הפירות בכליו ולא גמר כל המדה {{סמע|טז}} וכליו של מוכר אינן קונים ללוקח אע"פ שהוא ברשות לוקח: <small>הגה {{סמע|יז}} {{נתיבותב|יב}} {{ביהגרא|כא}} וי"א דכל שגילה דעתו שאינו רוצה למכור רק הכור {{באר היטב|טו}} ביחד אפילו היה ברשות לוקח ובכליו של לוקח {{נתיבותח|כ}} או שמשך או שהגביה לא קנה {{סמע|יח}} {{שך|יא}} {{באר הגולה|כא|•}} אא"כ {{באר היטב|טז}} מדדו (טור בשם הרא"ש וכשיטת הרשב"ם) {{באר הגולה|ר}} {{סמע|יט}} {{באר הגולה|ש}} </small>ואם א"ל {{נתיבותח|כא}} כור בל' סאה {{באר היטב|יז}} בסלע {{באר הגולה|ת}} ראשון ראשון {{פתש|ד}} קנה {{סמע|כ}} כיון שפסקו דמים על [כל סאה וסאה] כל סאה {{ביהגרא|כב}} שיגביה המוכר ויערה אותה נגמרה מכירתה הואיל ואין הפירות ברשות המוכר ולא ברשות הרבים ואילו לא היו הפירות בכליו של מוכר {{סמע|כא}} כיון שהם ברשות לוקח קנה משפסק אע"פ שלא מדד כמו שנתבאר בס"ג: <small>הגה {{פתש|ה}} {{ביהגרא|כג}} וי"א דלא קנה ראשון ראשון {{סמע|כב}} אלא {{נתיבותח|כב}} מטעם {{באר הגולה|כה|•}} שהוא מוחזק ולכן {{סמע|כג}} אם לא נתן {{באר היטב|יח}} המעות הלוקח יכול לחזור (טור בשם הרמ"ה) {{ביהגרא|כד}} פתח לו המוכר חבית יין וכשמדד לו החצי רוצה הלוקח לחזור ולא ליקח יותר והמוכר אומר שהמותר יחמיץ צריך הלוקח ליקח כולו {{סמע|כד}} או {{נתיבותח|כג}} {{נתיבותב|יג}} לקבל {{באר היטב|יט}} אחריות על המותר אם יתקלקל שישלם לו כל החבית כפי מה שהיה שוה בשעה שקנאו (טור בשם הרא"ש כלל ק"ב סי"א) {{ביהגרא|כה}} וי"א דכל זה כשמדד המוכר {{פתש|ו}} אבל אם מדד הלוקח קנה בכל ענין דמדידתו הוי כמשיכה (טור) {{סמע|כה}} {{נתיבותח|כד}} {{ביהגרא|כו}} ויש חולקין (טור בשם הראב"ד) {{ביהגרא|כז}} כל שנקנה המקח אין אחד מהם יכול לחזור אע"פ שנפלו חילוקים ביניהם ומיאן המוכר לתת לו מקחו אלא ידונו אח"כ על מה שביניהם (ריב"ש סי' רכ"ב)</small>:

{{אות סעיף|ד}} {{באר הגולה|ו}} הקנה שדה לאפוטרופסים {{סמע|י}} {{נתיבותח|ז}} ומטלטלים {{באר היטב|ז}} ליתומים קני {{ביהגרא|ז}} {{סמע|יא}} {{נתיבותח|ח}} <small>(וה"ה בגבאי צדקה) (ר"ן הנ"ל)</small>:

{{סמע|יג}} {{נתיבותח|י}} {{ביהגרא|ט}} {{באר הגולה|ז}} אין קרקע נקנה {{באר היטב|ט}} אגב קרקע:

{{באר הגולה|ח}} {{קצהח|ד}} {{ביהגרא|י}} קרקע כל שהוא מקנין על גביו מטלטלים הרבה: <small>הגה {{ביהגרא|יא}} והא דבעינן קרקע כל שהוא לאפוקי {{נתיבותח|יא}} אם ידענו בודאי שאין לו {{נתיבותב|ג}} אבל כשאינו ידוע שאין לו והוא מקנה אגב קרקע סגי בכך {{שך|ד}} וא"צ {{באר היטב|י}} לסיים הקרקע שמקנה על ידה ולכן מקנין אגב קרקע ארבע אמות {{סמע|יד}} אע"פ שאין {{באר היטב|יא}} יודעים שיש לו (ב"י בשם הרשב"א) וע"ל סי' קי"ג {{ביהגרא|יב}} ויכול להקנות אגב מקומות של בית הכנסת אע"פ שהמקומות של רבים וכל אחד יושב על מקום א' {{ביהגרא|יג}} הוי כמו שאול לו ומקנים על ידם (תשו' רשב"א סימן תתקל"ד ותתקל"ה)</small>:

{{אות סעיף|ד}} {{ביהגרא|כא}} {{סמע|ח}} {{באר הגולה|ע}} בד"א בזמן שמכר שאר מטלטלים באחד ממיני מתכות אלו אבל המוכר מטבע במטבע {{באר הגולה|פ}} הדינרים של זהב {{סמע|ט}} {{נתיבותח|יא}} לגבי מטבעו' של כסף הרי הם {{באר היטב|ח}} כפירות: <small>הגה {{סמע|י}} {{ביהגרא|כב}} ואם הקנה לו הכסף בתורת דמים {{נתיבותח|יב}} שלא ייחד דוקא מעות אלו משמשך הזהב נתחייב לו הכסף כפי מה שפסק עמו (טור) {{באר הגולה|צ}} </small>וכן המעו' של נחשת כמו פירות לגבי מטבעות של כסף {{באר הגולה|ק}} כיצד נתן לו דינר זהב בכ"ה דינרי כסף כיון שמשך הדינר זהב נתחייב ליתן לו הכ"ה דינרי כסף כמו שפסק עמו {{נתיבותח|יג}} {{נתיבותב|ז}} {{באר הגולה|ר}} {{סמע|יא}} אם חדשים חדשים ואם {{באר היטב|ט}} ישנים ישנים אבל אם נתן לו כ"ה דינרי כסף בדינר זהב {{סמע|יב}} {{נתיבותח|יד}} לא קנה עד {{באר היטב|י}} שיקח הדינר של זהב:

נחושת {{ביהגרא|כה}} {{באר הגולה|ת}} יש אומרים דהוי טיבעא לגבי דהבא {{סמע|יד}} {{נתיבותח|טז}} {{באר הגולה|א}} {{ביהגרא|כו}} ויש אומרים דהוי פירא לגבי דהבא:

{{ביהגרא|כז}} {{באר הגולה|ב}} כולם יש להם דין מטבע לגבי שאר מטלטלים {{באר הגולה|ג}} {{ביהגרא|כח}} וכולם זה כנגד זה כגון שמכר דינר זהב בדינר זהב או דינר כסף בדינר כסף או דינר נחושת בדינר נחושת יש להם דין מטבע:

{{אות סעיף|ד}} {{באר הגולה|ו}} כיצד מקבל מי שפרע {{סמע|ז}} אוררין {{באר היטב|ו}} אותו {{ביהגרא|ו}} בב"ד ואומרים מי שפרע {{סמע|ח}} {{נתיבותח|ה}} מאנשי דור {{באר היטב|ז}} המבול {{ביהגרא|ז}} ומאנשי דור הפלגה ומאנשי סדום ועמורה וממצרים שטבעו בים הוא יפרע {{סמע|ט}} {{שך|ה}} {{ביהגרא|ח}} ממי שאינו עומד בדבורו {{ביהגרא|ט}} <small>(וי"א שאומרים לו הוא יפרע ממך אם אינך עומד בדיבורך (טור בשם הרא"ש) וי"א שאומרים לו ברבים) (מרדכי ס"פ הזהב) {{באר הגולה|ז}} </small>:

{{באר הגולה|ט}} מכר לו בדברים בלבד ופסקו הדמים {{סמע|יא}} ורשם הלוקח {{באר היטב|ט}} רושם על המקח כדי שיהי' לו סי' ידוע שהוא שלו אע"פ שלא נתן מהדמים כלום כל החוזר בו אחר שרשם מקבל מי שפרע ואם מנהג המדינה הוא שיקנה הרושם קנין גמור נקנה המקח ואין אחד מהם יכול לחזור בו וכל זה בשרשם בפני המוכר או שאמר לו המוכר רשום מקחך <small>(ועיין לעיל סימן ר"א)</small>:

{{באר הגולה|י}} הנושא ונותן בדברים בלבד ה"ז {{סמע|יב}} ראוי לו {{נתיבותח|ו}} לעמוד {{באר היטב|י}} בדבורו אע"פ שלא לקח מהדמים כלום ולא רשם ולא הניח משכון וכל החוזר בו בין לוקח בין מוכר אע"פ שאינו חייב לקבל מי שפרע ה"ז ממחוסרי אמנה {{סמע|יג}} ואין רוח חכמים נוחה הימנו:

{{אות סעיף|ד}} {{באר הגולה|ט}} {{ביהגרא|יא}} יש מי שאומר דהא דאמרי' דכשלא מסר מודע' ממכרו ממכר אם הוא בקרקעות אפי' לא נתן לו כל שוויו לפי שאין אונאה לקרקע {{נתיבותב|י}} אבל במטלטלים כיון שיש בו כדי אונאה או כדי בטול מקח אין כאן תורת מקח {{ביהגרא|יב}} {{באר הגולה|י}} וה"מ כשאינו כופהו אלא על המכירה אבל {{נתיבותח|יג}} בסכום המעות אינו כופהו {{סמע|יא}} אבל אם {{באר היטב|י}} כופהו ליתן לו בפחות משוויו אף בקרקע {{באר הגולה|יג|•}} אין כאן תורת מקח והוי כמו שאנסוהו ליתן שאינה מתנה {{ביהגרא|יג}} <small>(מיהו {{קצהח|ג}} לענין זה הוי כמכר דאם מסר מודעא בעינן שידעו העדים באונסו כמו במכר (ריב"ש סי' קכ"ז)</small>:

{{סמע|יד}} {{באר הגולה|מ}} בד"א {{שך|ו}} שצריך שידעו שהוא אנוס במוכר או בעושה פשרה אבל במתנה {{פתש|ז}} או במחילה אם מסר מודעא קודם אע"פ שאינו אנוס הרי המתנה בטלה שאין הולכים {{קצהח|ה}} במתנה אלא אחר {{שך|ז}} גלוי {{באר היטב|יב}} דעת הנותן שאם אינו רוצה להקנות בכל לבו לא קנה המקבל מתנה והמחילה מתנה היא:

{{קצהח|ו}} {{באר הגולה|נ}} אחד האונס את חבירו בשהכהו או תלאו עד שמכר {{ביהגרא|טז}} או שהפחידו בדבר שאפשר לו לעשות: <small>הגה {{ביהגרא|יז}} בין אונס הגוף {{ביהגרא|יח}} בין אונס ממון {{ביהגרא|יט}} מיהו יש חולקין וס"ל דאם הפחידו לאו כלום הוא {{נתיבותח|טו}} {{נתיבותב|יב}} {{ביהגרא|כ}} דעביד אינש {{באר היטב|יג}} דגזים ולא עביד (מהרי"ק שורש קע"ו) {{ביהגרא|כא}} </small>בין בידי עכו"ם {{סמע|טו}} בין בידי ישראל הרי זה אונס {{באר הגולה|ס}} ומעשה באחד ששכר פרדס מחבירו {{באר הגולה|ע}} לעשר שנים {{סמע|טז}} ולא היה {{נתיבותח|טז}} שטר {{באר היטב|יד}} חוב ביד המשכיר {{סמע|יז}} ואחר {{נתיבותח|יז}} שאכלו השוכר ג' שנים אמר לו {{נתיבותח|יח}} אם לא תמכרנו לי אכבוש שטר שכירות ואטעון שהוא לקוח בידי ואמרו חכמים שהוא אונס וכן כל כיוצא בזה {{באר הגולה|פ}} לפיכך אם {{באר היטב|טו}} תבעו המשכיר בב"ד {{סמע|יח}} וכפר בו {{נתיבותב|יג}} וטען שהפרדס שלו ואח"כ מסר המשכיר מודעא ואח"כ מכר לשוכר שכפר בו הרי הממכר בטל שהרי יש לו עדים שהוא אנוס והם העדים שכפר בב"ד {{נתיבותב|יד}} והם הם עידי המודעא וכן כל כיוצא בזה:

{{אות סעיף|ד}} {{באר הגולה|ז}} אבל המוכר סתם אע"פ שהיה בלבו שמפני כך וכך הוא מוכר {{ביהגרא|יא}} ואע"פ שנראים הדברים שלא מכר אלא לעשות כך וכך ולא נעשה אינו חוזר שהרי לא פירש {{פתש|ז}} ודברים שבלב אינם דברים {{ביהגרא|יב}} {{באר הגולה|ח}} ואע"פ שקודם מכירה אמר שהוא מוכר על דעת לעשות כך וכך כיון דבשעת המכירה לא אמר אינו חוזר: <small>הגה {{ביהגרא|יג}} מיהו אי איכא {{פתש|ט}} אומדנא דמוכח נתבטל המקח (תוספות והרא"ש כלל פ"ה) {{ביהגרא|יד}} וי"א {{סמע|י}} {{נתיבותח|ט}} {{באר היטב|ט}} דבמתנה דברים שבלב הויין דברים (הגהות אלפסי פ' אלמנה ניזונית)</small>:

{{שך|ט}} {{באר הגולה|ל}} {{ביהגרא|יז}} מכר {{באר היטב|יג}} קרקע והתנה המוכר שיחזירנו לו כשיהיו לו מעות צריך להחזירו לו כשיביא לו מעותיו {{סמע|יב}} לפיכך {{נתיבותח|יד}} אסור ללוקח לאכול פירות דהוה ליה הנך זוזי כהלואה גביה:

{{שך|י}} {{באר הגולה|מ}} {{פתש|יא}} מכר לו {{באר היטב|יד}} סתם וא"ל הלוקח מדעתו כשיהיו לך מעות תביאם לי ואני אחזור לך קרקע זו {{סמע|יג}} {{באר הגולה|נ}} {{נתיבותח|טו}} הרי התנאי קיים והלוקח אוכל פירות ואין בזה אבק רבית שהרי מעצמו חייב עצמו בתנאי זה:

{{אות סעיף|ד}} {{ביהגרא|ו}} {{סמע|ה}} {{נתיבותח|ה}} {{באר הגולה|ו}} {{פתש|ג}} אין אדם {{באר היטב|ד}} מקנה דבר שלא בא לעולם בין במכר בין במתנת בריא {{סמע|ו}} {{באר הגולה|ז}} {{פתש|ד}} בין {{נתיבותח|ו}} במתנת שכיב מרע {{ביהגרא|ז}} כיצד {{סמע|ז}} מה שתוציא שדה זו מכור לך מה שיוציא אילן זה נתון לך {{סמע|ח}} {{נתיבותח|ז}} תנו מה שתלד בהמה זו לפלוני {{באר הגולה|ח}} או שאמר מה שתלד פרתי או שפחתי מכור לך או נתון לך לא אמר כלום {{באר הגולה|ט}} {{קצהח|א}} אפילו היתה {{נתיבותב|ב}} {{פתש|ה}} הפרה או {{נתיבותח|ח}} השפחה מעוברת לא קנה כלום {{סמע|ט}} {{ביהגרא|ח}} <small>(מיהו גבי אילן {{קצהח|ב}} </small>אם {{באר היטב|ה}} חנטו הפירות מקרי בא לעולם) (רש"י פ' איזהו נשך) {{באר הגולה|י}} ויכול לחזור בו {{סמע|י}} {{שך|ד}} {{קצהח|ג}} אפי' אחר {{באר היטב|ו}} שתלד הפרה או השפחה ואחר שגדלו פירות האילן ובאו לעולם {{שך|ה}} {{סמע|יא}} {{באר הגולה|כ}} ואם {{נתיבותב|ג}} קדם הלוקח {{שך|ו}} {{נתיבותח|ט}} {{באר הגולה|יב|•}} {{באר היטב|ז}} {{קצהח|ה}} ותפס הפירות {{סמע|יב}} {{שך|ז}} {{באר היטב|ח}} אין מוציאין <small>(והוא הדין בשאר דברים שלא באו לעולם {{ביהגרא|ט}} ואפי' לא תפס {{סמע|יג}} {{נתיבותב|ד}} {{קצהח|ו}} אלא כתב ליה שטר {{נתיבותח|י}} {{באר הגולה|ל}} ומסר ליה {{באר היטב|ט}} השטר כמאן דתפיס דמיא) (ת"ה סי' ש"ך [בשם] הגמי"י פכ"ב דמכירה) {{באר הגולה|מ}} {{פתש|ו}} {{ביהגרא|י}} </small>ואם מכר {{סמע|יד}} {{קצהח|ד}} {{פתש|ז}} האילן לפירותיו או פרה ושפחה לעובריהם {{סמע|טו}} {{נתיבותח|יא}} קנה {{באר היטב|י}} מיד ואין שום אחד מהם יכול לחזור בו: <small>הגה {{ביהגרא|יא}} האומר לחבירו שיקנה ממנו {{נתיבותח|יב}} {{פתש|ח}} דמי היין כשימכור היין מקרי דבר שלא בא לעולם (מרדכי דגטין פ' האומר) {{ביהגרא|יב}} וי"א דכל זה מיירי במקנה לו סתם אבל אם אומר {{סמע|טז}} {{נתיבותח|יג}} {{נתיבותב|ה}} {{קצהח|ז}} שיקנה כשיהיה בעולם קנה אע"פ שעכשיו אינו בעולם (מרדכי ר"פ י"נ) ויש {{באר היטב|יא}} חולקין (מרדכי ר"פ יש נוחלין ור"פ מי שמת) {{ביהגרא|יג}} ואע"ג דאין אדם יכול להקנות דבר שלא בא לעולם {{שך|ח}} מ"מ {{סמע|יז}} {{נתיבותח|יד}} יכול {{באר היטב|יב}} לשעבדו (תוספות פ' מי שמת) {{ביהגרא|יד}} {{באר הגולה|טו|•}} ויש חולקין (נ"י פ' איזהו נשך בשם תלמידי רשב"א) {{ביהגרא|טו}} אבל הוא עצמו יכול להתחייב כמו שנתבאר לעיל סימן ס' סעיף ו' {{פתש|ט}} מי שמקנה לחבירו דבר שלא בא לעולם {{נתיבותח|טו}} {{באר היטב|יג}} עם דבר שבא לעולם י"א {{סמע|יח}} דדמי לקני את וחמור כמו {{סמע|יט}} שיתבאר לקמן סוף סי' ר"י (מרדכי פ' מי שמת) {{ביהגרא|טז}} ואם נשבע לקיים המקח אע"פ שלא בא לעולם {{סמע|כ}} {{נתיבותח|טז}} צריך לקיים שבועתו כדלעיל סי' ר"ז סעיף י"ט וסי' ע"ג סעיף ח' ומיהו אינו נקנה בקנין (ע"ל סי' רכ"ב) ולכן אם לא נוכל לכוף אותו לקיים שבועתו כגון שמת אין הקנין כלום וכן אם {{באר היטב|יד}} שאל על שבועתו (ריב"ש סי' של"ה ושמ"ה ושפ"ז) {{ביהגרא|יז}} וכשם שאין אדם יכול להקנות דבר שלא בא לעולם {{סמע|כא}} {{נתיבותח|יז}} {{קצהח|ח}} כך {{נתיבותב|ו}} אינו יכול למחול דבר שלא בא לעולם (תשו' ר"ן סי' כ"ג{{באר הגולה|נ}} )</small>:

{{נתיבותח|כ}} {{נתיבותב|ט}} {{ביהגרא|כ}} {{באר הגולה|ע}} הפוסק על שער {{באר היטב|יז}} שבשוק וקיבל דמים ולא היה אותו המין שפסק עליו ברשות מוכר {{פתש|יא}} {{סמע|כג}} {{שך|יג}} חייב {{באר היטב|יח}} לקנות וליתן ללוקח מה שפסק {{פתש|יב}} ואם חזר בו {{קצהח|ט}} מקבל מי שפרע: <small>הגה אבל {{ביהגרא|כא}} אם פסק עמו עד שלא יצא השער שהמקח נעשה באיסור חוזר בו וא"צ לקבל מי שפרע (נ"י דב"מ ור' ירוחם נ"ט ח"ד{{באר הגולה|פ}} )</small>:

{{באר הגולה|צ}} כשם שאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם {{קצהח|י}} כך אינו משייר דבר שלא בא לעולם {{ביהגרא|כב}} כיצד מכר שדה לראובן {{שך|יד}} {{נתיבותח|כא}} {{באר היטב|יט}} ושייר מפירותיו לשמעון דבר ידוע בכל שנה {{סמע|כד}} {{נתיבותח|כב}} {{נתיבותב|י}} לא קנה שמעון {{באר היטב|כ}} כלום מהפירות {{באר הגולה|ק}} אבל אם שייר לעצמו בעין יפה שייר: <small>הגה {{ביהגרא|כג}} ואין חילוק בזה בין מכר בין מתנה הן מתנת בריא {{שך|טו}} {{נתיבותח|כג}} {{ביהגרא|כד}} הן {{באר היטב|כא}} שכיב מרע (ר"ן פרק מי שמת בשם הרשב"א) {{שך|טז}} {{ביהגרא|כה}} ויש חולקין במתנת שכיב מרע (שם בשם הראב"ד ב"י ב' הדעות) (וע"ל סי' רי"ב סעיף ג') </small>ואמרינן דשייר מקום הפירות אע"פ שלא פירש {{ביהגרא|כו}} ואפי' {{באר הגולה|ר}} מכר לוקח זה השדה לאחר חלקו של זה המוכר אינו יכול למכור וצריך ליתן לו כל מה ששייר {{באר הגולה|ש}} ואם אמר כ"ז ששדה זה בידך כשמכרה לאחר פקע כחו של מוכר ראשון ואפי' אם חזר הלוקח ראשון וקנה מלוקח שני {{סמע|כה}} {{נתיבותח|כד}} אינו נותן למוכר ראשון כלום {{באר הגולה|ת}} ואם מת מוכר ראשון {{נתיבותח|כה}} אין לבניו כלום אפי' מת בעודה ביד לוקח ראשון {{שך|יז}} {{סמע|כו}} אא"כ פירש לי וליורשי: <small>הגה {{ביהגרא|כז}} י"א דוקא שאינו משייר דבר מסויים דאז לא הוי {{שך|יח}} רק {{באר היטב|כב}} כתנאי בעלמא ולכן צריך לפרש לי וליורשי אבל שייר לעצמו דבר מסויים כגון בית ואומר {{סמע|כז}} {{נתיבותב|יא}} {{ביהגרא|כח}} ע"מ {{נתיבותח|כו}} {{באר היטב|כג}} שדיוטא אחת שלי יורשין בניו זכותו אחריו (ב"י בשם הרמב"ן)</small>:

{{אות סעיף|ד}} {{סמע|ט}} {{נתיבותח|ט}} {{באר הגולה|ט}} {{ביהגרא|ה}} ויש מי {{באר היטב|ו}} שאומר שאם ראובן לוה מיעקב אביו ואח"כ מכר נכסיו {{סמע|י}} ומתו {{באר היטב|ז}} ראובן ויעקב וירש חנוך בן ראובן השט"ח מיעקב מוציא מיד הלקוחות הנכסים שמכר אביו דמצי אמר {{קצהח|א}} אנא מאבוה דאבא יריתנא:

{{באר הגולה|מ}} {{ביהגרא|ו}} מי שנתן קרקע לחבירו ונתן לו על גביו דינרים או מטלטלין לא קנה אא"כ היו המעות והמטלטלין ברשותו {{באר הגולה|נ}} {{ביהגרא|ז}} לפיכך צריך להביא ראיה שהיו המעות והמטלטלין שהקנה לו ברשותו באותה שעה {{סמע|יב}} {{נתיבותח|יא}} {{נתיבותב|ד}} {{באר היטב|ט}} <small>(וע"ל סי' ס' סעיף ו')</small>:

{{שך|ה}} {{באר הגולה|ס}} {{נתיבותח|יב}} {{נתיבותב|ה}} {{ביהגרא|ח}} מי שהיה לו {{קצהח|ב}} פקדון ביד אחר הרי זה מקנהו {{באר היטב|י}} במכר או במתנה לפי שהפקדון ברשות בעליו הוא {{סמע|יג}} והרי הוא בחזקת שהוא {{באר היטב|יא}} קיים {{באר הגולה|ע}} {{קצהח|ג}} ואם כפר בו זה שהופקד אצלו {{קצהח|ד}} אינו יכול להקנותו שזה כמי שאבד שאינו ברשותו {{קצהח|ה}} {{ביהגרא|ט}} אבל המלוה הואיל ולהוצאה ניתנה אינה בעולם {{באר הגולה|פ}} ואין אדם יכול להקנותה {{סמע|יד}} {{באר הגולה|צ}} אלא במעמד {{באר היטב|יב}} שלשתן {{ביהגרא|י}} ואם היה מלוה בשטר {{באר הגולה|ק}} מקנה את השטר בכתיבה ומסירה שהרי יש כאן דבר הנמסר לקנות שעבוד שבו: הגה {{סמע|טו}} {{ביהגרא|יא}} ראובן לוה משמעון ועשה לו {{נתיבותח|יג}} שטר מכירה על שדהו {{באר היטב|יג}} מעכשיו בלא תנאי והשלישו ביד לוי שאם לא יפרענו לו לזמן יתן השטר לשמעון וקודם שהגיע הזמן מכר שמעון השדה ליהודה וכשהגיע הזמן לא פרע ראובן לשמעון {{פתש|א}} ונתן לוי לשמעון השטר שבידו מכירת שמעון קיימת אע"פ שהיתה קודם הזמן (טור סי' נ"ד בשם הראב"ד):

{{אות סעיף|ד}} {{ביהגרא|ט}} {{באר הגולה|ט}} המוכר גוף הקרקע לזמן קצוב ה"ז מכיר' {{ביהגרא|י}} ומשתמש הלוקח בגוף כחפצו ואוכל הפירות כל זמן המכירה ובסוף תחזור לבעליה {{ביהגרא|יא}} {{שך|ד}} {{באר הגולה|י}} ומה הפרש יש בין המוכר קרקע לזמן קצוב ובין המקנה אותה {{באר היטב|יא}} לפירות {{ביהגרא|יב}} שהקונה לפירות אינו יכול לשנות צורת הקרקע ולא יבנה ולא יהרוס {{סמע|יב}} {{ביהגרא|יג}} {{באר הגולה|כ}} אבל הקונה לזמן קצוב הוא {{קצהח|ב}} {{סמע|יג}} בונה והורס ועושה בכל זמנו הקצוב כמו שעושה הקונה קנין {{באר היטב|יב}} עולם לעולם:

{{ביהגרא|יז}} {{באר הגולה|מ}} ומה הפרש יש בין הקונה שדה זו לפירותיה ובין השוכר שדה זו מחבירו {{ביהגרא|יח}} שהקונה שדה לפירותיה יש לו לנטעה או לזרעה כל זמן שירצה או להובירה {{סמע|טז}} {{פתש|ו}} {{ביהגרא|יט}} והשוכר אינו {{באר היטב|יג}} כן {{סמע|יז}} כמו שנתבאר בסי' ש"ך:

{{שך|ו}} {{באר הגולה|נ}} דין ההקדש ודין העניים ודין הנדרים {{באר היטב|יד}} אינו כדין הדיוט בקנייתו שאילו אמר אדם כל מה שתלד בהמתי יהיה הקדש לבדק הבית או יהיה אסור עלי {{סמע|יח}} {{שך|ז}} או {{באר היטב|טו}} אתננו לצדקה אע"פ שאינו מתקדש לפי שאינו בעול' {{באר הגולה|ס}} ה"ז חייב לקיים דברו שנא' ככל היוצא מפיו יעש' והואיל והדבר כן {{סמע|יט}} {{קצהח|ג}} אם צוה אדם כשהוא שכ"מ {{קצהח|ד}} ואמר כל מה שיוציא אילן זה לעניים או כל שכר בית זה לעניים {{באר הגולה|ע}} {{באר היטב|טז}} זכו בהם העניים: <small>הגה {{שך|ח}} {{באר היטב|יז}} {{פתש|ז}} {{ביהגרא|כ}} וי"א דלא קנו ההקדש ולא הצדקה כלום דאין אדם מקדיש דבר שלא בא לעולם וממילא דבריו בטלים אבל אם אמר {{סמע|כ}} {{שך|ט}} כשתלד בהמתי {{שך|י}} או {{באר היטב|יח}} יוציא אילן זה פירות וכיוצא בזה אתננו להקדש או לעניים חייב לקיים דבריו מטעם נדר (טור בשם הרא"ש) {{פתש|ח}} ודוקא אם הנודר קיים אבל אם כבר מת אינו כלום {{סמע|כא}} {{פתש|ט}} שהרי אינו {{באר היטב|יט}} כאן שיקיים נדרו (מרדכי פ' מי שמת) וסברא האחרונה היא עיקר וכן ראוי להורות ועיין לקמן סי' רנ"ב סעיף ב' ואם נשבע לקיים המקח ע' לעיל סי' ר"ט סעיף ד'</small>:

{{אות סעיף|ד}} {{ביהגרא|יג}} {{באר הגולה|מ}} אם לא כתב לו עומק ורום כלל אלא מכר הבית סתם {{ביהגרא|יד}} אין לו באויר שעל גג הבית ולא למטה ולא כלום בין בבית בין בחצר {{סמע|טז}} שלא קנה אלא עד ראש {{באר היטב|יב}} כותלי החצר {{ביהגרא|טו}} ואם בא להגביה ולבנות על אויר הבית או לחפור תחת הקרקע אינו רשאי {{סמע|יז}} דעומק ורום משוייר הוא ואם בא מוכר לבנות עליה באויר על גבי עמודים בונה {{סמע|יח}} אבל אינו יכול לבנות על {{באר היטב|יג}} הכתלים שמכר {{ביהגרא|טז}} וכן אם בא {{סמע|יט}} לחפור {{באר היטב|יד}} מבחוץ ולהשפיל תחת קרקע הבית עושה ובלבד שלא יזיק בחפירתו לבעל הבית {{ביהגרא|יז}} {{באר הגולה|נ}} וי"א שאינו יכול לחפור תחת הקרקע {{סמע|כ}} {{באר היטב|טו}} כדי שלא יזיק {{סמע|כא}} ואם {{באר הגולה|טו|•}} כן מה מועיל שיור עומקא שאם חפר הלוקח בו בורות שיחין ומערות הרי הם של מוכר {{ביהגרא|יח}} {{באר הגולה|ס}} ויש מי שכתב שאם מכר לו חורבה ולא כתב ורומא כיון דסתם חורבות עשויות לבנות יש לו באויר כדי {{באר הגולה|ע}} רומ' של בית והוא כדי שיקח אדם חבילה בינונית על ראשו {{סמע|כב}} ויכניס {{באר היטב|טז}} ויוציא ולא יצטרך לכוף ראשו ובשדה ובכרם מן הסתם קנה הרום שהרי אין עשוים לבנות על גביהם ואינו משיירו {{סמע|כג}} אבל לא קנה {{באר היטב|יז}} העומק {{ביהגרא|יט}} שהרי הם עשוים לחפור {{ביהגרא|כ}} וכשכתב לו עומק ורום אם בא להגביהו ולבנות באויר או להעמיק ולחפור מעמיק ומגביה אבל לא קנה בבנינות שבעמקים ושבאויר ואם כתב לו מארעית תהומא עד רום רקיעא לבד {{סמע|כד}} {{ביהגרא|כא}} אע"פ שלא כתב עומקא ורומא קנה {{באר היטב|יח}} הכל{{באר הגולה|פ}} : <small>הגה {{שך|ג}} {{ביהגרא|כב}} ראובן שמכר בית לשמעון וכתב לו מתהום ארעא ועד רום רקיעא והיה לו בית סמוך לזה ונכנס בית הכסא מבית הנשאר לראובן לבית שמכר אין הלוקח יכול לסתום החפירה שתחת ביתו דלא מכר לו {{באר היטב|יט}} שיפסיד ביתו וכל כיוצא בזה (ב"י בשם הר"י בן הרא"ש)</small>:

{{באר הגולה|ר}} {{ביהגרא|כז}} המוכר לחבירו בית ולא כתב לו עומקא ורומא אם נפל הבית {{באר הגולה|ש}} אין הלוקח יכול לבנות אלא כשיעור הראשון {{ביהגרא|כח}} ואפי' כתב לו עומקא ורומא {{סמע|כח}} {{ביהגרא|כט}} והיתה עלייה בנויה ע"ג {{באר היטב|כב}} עמודים כיון שלא קנה הלוקח {{סמע|כט}} {{באר הגולה|ת}} אם נפלה חוזר {{באר היטב|כג}} ובונה אותה {{ביהגרא|ל}} אבל אם מכרה המוכר לאחר ונפלה {{סמע|ל}} {{באר הגולה|א}} אזדא ליה ואין הלוקח יכול לחזור ולבנותה {{ביהגרא|לא}} אבל הקונה עלייה {{סמע|לא}} בנויה על גבי {{באר היטב|כד}} בית ונפלה חוזר ובונה אותה:

{{באר הגולה|ב}} המוכר לחבירו בית {{סמע|לב}} {{באר היטב|כה}} בבירה גדולה אע"פ שמצר לו מצרים החיצונים {{באר הגולה|ג}} ואע"פ שיש שם מעט שקורים לבירה בית לא קנה אלא הבית בלבד שמצרים הוא שהרחיב לו ואילו מכר לו כל הבירה היה כותב לו {{באר הגולה|ד}} ולא הנחתי במכר זה כלום {{באר הגולה|ה}} {{ביהגרא|לב}} ואפי' אם כתב לו זה הלשון אם אין שם מי שיקרא לבירה בית ואפי' מיעוטא לא קנה אלא הבית בלבד: <small>הגה {{שך|ד}} {{ביהגרא|לג}} ואם {{באר היטב|כו}} הכל קורין לבירה בית סתם ולבית יחידי אין קורין בית סתם עד שיפרש בית לבד אז כולו מכר אפי' לא מצר לו מצרים החיצונים (טור) {{ביהגרא|לד}} מי שנתן לחבירו שמינית בבית פלוני שיש לו ואח"כ נודע שאין לו {{פתש|ג}} רק חצי הבית או רביעית אין אומרים שנתן לו שמינית מחלקו אלא אזלינן אחר לשון בני אדם ובודאי שמינית מכל הבית קאמר (מרדכי פרק המוכר פירות) וע' לקמן סי' רי"ח סעי' כ"א</small>:

{{אות סעיף|ד}} {{שך|א}} {{ביהגרא|ו}} {{באר הגולה|ש}} המוכר את {{באר היטב|ה}} העיר מכר בתים בורות שיחין ומערות מרחצאות שובכות בית הבדים {{סמע|יט}} {{באר הגולה|ת}} בית השלחין {{ביהגרא|ז}} שבה {{באר הגולה|א}} ואת הסמוכין לה {{באר הגולה|ב}} {{ביהגרא|ח}} ואת {{סמע|כ}} החורשין <small>(פי' תרגום יער חורשא ופי' ביברין פרדס שמאספין שם חיות וחפירה שמאספין בה דגים) </small>המוקפים לה ואת השדות הידועים לה {{באר הגולה|ג}} ואת הביברים של חיה ועופות ודגים שפניהם כנגדה אע"פ שרחוקים ממנה {{באר הגולה|ד}} אבל לא מכר המטלטלין שבתוכה ובזמן שא"ל היא וכל מה שבתוכה אני מוכר לך {{סמע|כא}} הרי כולם מכורים {{ביהגרא|ט}} בין כך ובין כך {{סמע|כב}} לא מכר את שיריה <small>(פי' בגמ' בב"ב מאי שיריה פסקי באגי ופירש"י חתיכות בקעה הסמוכה לעיר אלא שמופלגת ממנה קצת שיש הפסק צונמא בינתים ושיריה לשון שירים הוא) {{סמע|כג}} </small>ולא את בנותיה ולא את החורשים המוקצים ממנה {{סמע|כד}} {{באר הגולה|ה}} ולא את החלק שיש לה בים {{סמע|כה}} ולא החלק שיש לה ביבשה ולא את ביברי חיה ועופות ודגים שאין פניהם כנגדה:

{{סמע|לז}} {{שך|ג}} {{באר הגולה|ע}} בד"א {{באר היטב|ט}} במוכר {{ביהגרא|יח}} מפני שהיה לו ללוקח לפרש ולא פירש אין לו אלא אלו {{סמע|לח}} {{פתש|א}} אבל הנותן מתנה {{באר הגולה|פ}} קנה את כולו {{ביהגרא|יט}} בין בשדה בין בבית בין בחצר בין בבית הבד {{סמע|לט}} כללו של דבר הנותן קרקע קנה המקבל {{סמע|מ}} {{באר הגולה|צ}} {{ביהגרא|כ}} כל המחובר לה עד שיפרש: <small>הגה {{ביהגרא|כא}} ודוקא מה שהוא בתוך הדבר הניתן אבל מה שהוא חוץ ממנה כגון יציע וחדר וכדומה אין חילוק בין מכר למתנה (המגיד פכ"ו דמכירה {{באר הגולה|ק}} וב"י בשם הר"ן)</small>:

{{סמע|מא}} {{באר הגולה|ר}} וכן האחים שחלקו וזכה אחד מהם בשדה זכה בכולם {{סמע|מב}} והמחזיק בנכסי הגר החזיק בשדה זכה בכול' {{סמע|מג}} {{באר היטב|י}} והמקדיש את השדה הקדיש את כולם:

{{אות סעיף|ד}} {{באר הגולה|ד}} מכר לו שדה ואמר חוץ מהאילנות {{סמע|ז}} אם יש בו דקלי' בלבד שייר הדקלים ואם יש בו גפנים בלבד שייר הגפנים {{סמע|ח}} {{באר היטב|ד}} וכן שאר האילנות היו בה גפנים ודקלים לא שייר {{באר הגולה|ה}} אלא הגפנים {{סמע|ט}} {{באר הגולה|ו}} {{ביהגרא|ד}} <small>[וכן בדקלים ואילנות {{באר הגולה|ז}} שייר האילנות] היו בה אילנות וגפנים שייר האילנות ומכר הגפנים {{סמע|י}} {{באר הגולה|ח}} </small>שהמוכר בעין יפה {{באר היטב|ה}} מוכר: <small>הגה {{סמע|יא}} {{ביהגרא|ה}} אמר לו {{באר הגולה|ט|•}} חוץ מחרוב זה לא קנה כל החרובין שבשדה {{ביהגרא|ו}} והא דקאמר חוץ מזה {{פתש|א}} כדי לשייר לו דרך (הכל בטור) (וע"ל סי' רט"ו ס"ה) {{באר הגולה|ט}} </small>ואם הדקלים שייר לא שייר אלא כל דקל גבוה {{סמע|יב}} {{באר היטב|ו}} שעולים לו בחבל והשאר הרי הם של לוקח {{ביהגרא|ז}} <small>(מיהו אם כולם נמוכים שייר כולם) ({{באר הגולה|י}} טור) {{באר הגולה|כ}} </small>ואם שאר האילנות הוא ששייר לא שייר בהם אלא כל {{סמע|יג}} שאין {{באר היטב|ז}} העול כובשו וכל שהעול כובשו הרי הוא של לוקח ובכלל השדה נחשב <small>(מיהו אם כולם דקין שהעול כובשן שייר כולן) (טור)</small>:

{{סמע|טז}} {{באר הגולה|נ}} המוכר שלשה אילנות בתוך שדהו {{ביהגרא|יג}} אפי' היו ג' נטיעות {{באר הגולה|ס}} קטנות או שלשה {{באר הגולה|ע}} {{באר היטב|י}} בדי אילן יש ללוקח קרקע הראוי להם {{ביהגרא|יד}} <small>(ויש אומרים דאם הם דקין {{סמע|יז}} שהעול {{באר היטב|יא}} כובשן לא קנה קרקע שביניהם) (טור בשם הר"י) {{באר הגולה|פ}} </small>ואפי' יבשו האילנות או נקצצו יש לו קרקע הראוי להם {{ביהגרא|טו}} <small>(ונוטע אחרים תחתיהם) (טור) {{סמע|יח}} {{באר הגולה|צ}} </small>וקנה כל האילנות {{באר היטב|יב}} שביניהם {{באר הגולה|ק}} וכמה הוא הקרקע הראוי להם תחתיה' וביניהם וחוצה להם {{סמע|יט}} כמלא האורה <small>(פי' כדי שיוכל לעבור מלקט תאנים עם הסל שבידו) </small>וסלו {{באר הגולה|ר}} וזה המקום שהוא מלא האורה וסלו {{סמע|כ}} אין א' מהם יכול לזרעו אלא מדעת חבירו {{ביהגרא|טז}} <small>אבל הקרקע שביניהן זורע הלוקח {{סמע|כא}} {{ביהגרא|יז}} ואם שייר המוכר הקרקע שביניהן לעצמו אפ"ה מקום האילנות ללוקח {{סמע|כב}} ויכול לנטוע אחרים אם יבשו (טור)</small>:

{{באר הגולה|ש}} בד"א כשהיו שלשה האילנות עומדים כמו ג' פטפוטי (כירה) <small>(פי' כעין רגלים שחיברן בטיט על הארץ לשפות עליהם הקדרה) {{סמע|כג}} </small>שהרי הם שנים זה כנגד זה והשלישי מכוון ביניהם ומרוחק מהם {{באר הגולה|ת}} והוא שיהיה בין כל אילן ואילן {{סמע|כד}} מארבע אמות {{באר היטב|יג}} ועד י"ו {{באר הגולה|א}} ומהיכן הוא מודד {{סמע|כה}} מהעיקר הרחב של אילנות {{באר הגולה|ב}} אבל אם לא היו עומדים בשורה הזאת או שהיו מקורבים פחות מארבע אמות או מרוחקים יותר מי"ו אמה {{באר הגולה|ג}} או שלקחן זה אחר זה {{באר הגולה|ד}} או שמכר לו שנים בתוך שדהו ואחד על המצר או שנים בתוך שלו ואחד בתוך של חבירו {{באר הגולה|ה}} או שהפסיק בור או אמת המים או רשות הרבים ביניהם ה"ז אין לו קרקע לפיכך לא קנה האילנות שביניהם ואם יבש האילן או נקצץ ילך לו: <small>הגה {{ביהגרא|יח}} והוא שאין גזעו מחליף אבל אם גזעו מחליף אין זה אילן חדש אלא {{ביהגרא|יט}} כעולה מן הגזע דמי והוא משל בעל האילן (טור)</small>:

{{אות סעיף|ד}} {{באר הגולה|ח}} המוכר לחבירו דרך בתוך שדהו {{סמע|ו}} אם דרך {{באר היטב|ג}} היחיד מכר לו נותן לו שתי אמות ומחצה רחבה {{סמע|ז}} כדי שיעמוד חמור {{באר היטב|ד}} במשאו על אורך הדרך {{סמע|ח}} {{ביהגרא|א}} <small>(והוא דלא סיימי {{באר היטב|ה}} מחיצות אבל סיימי מחיצות צריך לתת טפי) (המגיד פכ"א בשם ר"י מג"ש) {{באר הגולה|ט}} </small>מכר לו הדרך בין עיר לעיר נותן לו {{סמע|ט}} ח' אמות ברוחב הדרך מכר לו {{סמע|י}} {{באר הגולה|י}} דרך הרבים נותן לו רוחב ט"ז {{באר היטב|ו}} אמה {{באר הגולה|כ}} מכר לו {{סמע|יא}} {{באר היטב|ז}} למעמד נותן לו בית ארבע קבין:

{{באר הגולה|מ}} המוכר מקום לחבירו לעשות לו קבורה או המקבל מחבירו לעשות בו קבורה עושה מערה ופותח לתוכה שמנה קברים שלשה מכאן ושלשה מכאן ושנים מכנגד הנכנס {{באר הגולה|נ}} למערה מדת המערה ד' אמות על שש וכל קבר וקבר ד' אמות אורך ורוחב ששה טפחים ורום ז' {{סמע|יג}} נמצא בין כל קבר וקבר שמן הצדדים אמה ומחצה ובין שנים האמצעים ב' אמות:

{{באר הגולה|ס}} המוכר קברו ודרך קברו מקום מעמדו והספדו באים בני משפחתו {{סמע|יד}} וקוברים אותו בעל כרחו של לוקח {{סמע|טו}} {{ביהגרא|ב}} ונותנים לו דמי {{באר היטב|ח}} הקבר שקברו אותו בה:

{{אות סעיף|ד}} {{ביהגרא|יג}} {{באר הגולה|צ}} וכן אם {{סמע|כ}} היה עפר {{באר היטב|י}} למעלה וסלע מלמטה {{סמע|כא}} או {{באר היטב|יא}} סלע מלמעלה ועפר מלמטה ה"ז ספק:

{{באר הגולה|ת}} אמר לו כבית כור עפר אני מוכר לך אפי' היו בה גאיות עמוקים י' טפחים או יותר או סלעים גבוהים י' טפחים או יותר הרי אלו נמדדים עמה: <small>הגה {{סמע|כד}} {{שך|א}} {{ביהגרא|יד}} וי"א {{באר הגולה|כד|•}} דוקא שאין בהן {{באר היטב|יב}} (יותר על) ד' קבין (טור בשם הרשב"ם וב"י בשם הרא"ש ובשם הרי"ף הר"ן והרא"ה) {{ביהגרא|טו}} וכל זה מיירי שאין לוקח עומד בתוך השדה {{סמע|כה}} אבל אם {{באר היטב|יג}} עומד בתוך השדה הוי כאלו אמר בית כור עפר אני מוכר לך הן חסר הן יתר ואפי' חסר {{סמע|כו}} ז' קבים {{באר היטב|יד}} ומחצה הגיעו (טור בשם הרא"ש)</small>:

{{באר הגולה|א}} האומר לחבירו בית כור עפר אני מוכר לך {{סמע|כז}} מדה בחבל אם פיחת כל שהוא {{באר היטב|טו}} מנכה לו מן הדמים ואם הותיר כל שהוא יחזיר לו:

{{אות סעיף|ד}} {{סמע|ט}} {{באר הגולה|ח}} סיים לו את הזויות בלבד ולא מצר לו את המצר של כל רוח או שסיים לו ב' מצרים {{סמע|י}} {{באר הגולה|ט}} {{ביהגרא|ה}} כמין גאם {{ביהגרא|ו}} <small>(זה כנגד זה) </small>או שסיים לו {{סמע|יא}} חלק מכל רוח ורוח ה"ז לא קנה את כולה אלא יקנה ממנה כפי מה שמצר לו וכפי {{שך|ב}} מה {{באר היטב|ז}} שיראו הדיינים:

{{באר הגולה|כ}} היה לו שדה ומכר מקצתו לשמעון לצד מערב ומצד מזרח עכב לעצמו ומצר לו מצר מערב ולא מצר לו מצר מזרח אלא כתב {{סמע|יג}} מצר מזרח דמינה {{באר היטב|ח}} פליגא או דמינה פסיקא אם כתב לו ואילין מצרנהי {{סמע|יד}} קנה {{באר היטב|ט}} חצי השדה ואם לא כתב לו כן לא קנה אלא {{סמע|טו}} {{באר היטב|י}} ט' קבין:

{{אות סעיף|ד}} {{סמע|ט}} {{שך|א}} {{באר הגולה|ו}} מכר את {{באר היטב|ד}} הצמד לא מכר את הבקר מכר את הבקר לא מכר את הצמד {{ביהגרא|ה}} אפילו במקום {{סמע|י}} שקורין [{{באר הגולה|ז}} מקצתן] לצמד בקר: הגה {{ביהגרא|ו}} ודוקא שאינן קשורין ביחד אבל אם קשורין ביחד מכורים (טור בשם הר"י הלוי והמגיד פרק כ"ז דמכירה {{באר הגולה|ח}} ונ"י פרק הספינה):

{{באר הגולה|י}} מכר את העגלה מכר את הבקר מכר את הבקר לא מכר את העגלה {{ביהגרא|ח}} <small>(ויש חולקין כמו שנתבאר):</small>

{{באר הגולה|כ}} המוכר את החמור {{סמע|יב}} מכר את המרדעת <small>(פי' כעין אוכף שמניחין על החמור כל היום כולו כדי שיתחמם) </small>ואת האוכף <small>(פי' כלי עץ נתון על המרדעת לרכיבה או כדי למנוע חכוך המשאוי) {{ביהגרא|ט}} {{באר הגולה|ל}} </small>אע"פ שאינם עליו אבל {{באר הגולה|מ}} לא מכר את השק ולא מרכבת הנשים {{באר הגולה|נ}} {{סמע|יג}} ואפי' היו עליו בשעת המכר {{סמע|יד}} {{ביהגרא|י}} <small>(אא"כ א"ל הוא וכל מה {{באר היטב|ו}} שעליו מכור לך) (טור בשם הרי"ף ור"י והרא"ש)</small>:

{{אות סעיף|ד}} {{ביהגרא|ח}} {{באר הגולה|ח}} מי שהיו לו שני עבדים גדול וקטן או שתי שדות אחת גדולה ואחת קטנה הלוקח אומר גדולה לקחתי והמוכר אומר קטנה היא שלקחת על הלוקח להביא ראיה {{סמע|ח}} {{שך|ד}} או ישבע המוכר היסת שלא מכר אלא קטן {{סמע|ט}} {{באר הגולה|ט}} ואם היתה שם {{נתיבותח|ח}} הודאת מקצת ישבע שבועת התורה על המטלטלים ויגלגל עליהם הקרקעות:

תחילתדףכאן חושן משפט/רכד

{{אות סעיף|ד}} {{סמע|י}} {{באר הגולה|ח}} מעשה באחד ששכר מלחים להביא שומשמים למקום פלוני והתנה עמהם שהם חייבים בכל אונס שיארע להם עד שיגיעו השומשמים למקום פלוני ונפסק הנהר שהיו מוליכים בו ואמרו חכמים זה אונס שאינו מצוי ואין חייבין להוליך השומשמים על גבי בהמה עד אותו מקום וכן כל כיוצא בזה:

{{באר הגולה|י}} {{ביהגרא|ח}} המוכר לחבירו מרתף של יין והתנו ביניהם שלא יהיה אחריות על המוכר רק אם תשבר חבית או תשפך בלבד ולא יהיה אחריות על הלוקח אלא לענין הטעם בלבד כגון אם יחמיץ אם אח"כ לא אירע כי אם {{סמע|יב}} {{נתיבותח|ו}} {{נתיבותב|ו}} {{פתש|ה}} אונס {{באר היטב|ח}} ניסוך {{באר הגולה|כ}} הוא על המוכר:

{{אות סעיף|ד}} {{סמע|ט}} {{שך|ג}} {{נתיבותח|ו}} {{באר הגולה|ו}} אפוטרופסים {{באר היטב|ד}} שמכרו בנכסי יתומים לא אמרי' דאחריות דנפשייהו קבילו:

{{באר הגולה|ח}} {{ביהגרא|יא}} אסור למכור לחבירו קרקע או מטלטלין שיש עליו עסק ודין עד שיודיעו שאע"פ שהאחריות עליו אין אדם רוצה שיתן מעותיו וירד לדין ויהיה נתבע מאחרים: