משתמש:עמד/ארגז חול: הבדלים בין גרסאות בדף

{{אות סעיף|טו}} {{ביהגרא|לא}} {{באר הגולה|כב}} מי שנזהר מפת עובד כוכבים מותר לאכול בקערה עם מי שאינו נזהר ממנו ואף על פי שטעם פת עובד כוכבים מתערב בפת ישראל אינו חושש: <small>הגה {{ביהגרא|לב}} י"א דמי שנזהר מפת של עובד כוכבים ואוכל עם אחרים שאינן נזהרין מותר לאכול עמהם {{שך|כה}} משום איבה וקטטה הואיל ואם לא יאכל עמהם פת {{ביהגרא|לג}} שהוא עיקר הסעודה התירו לו משום איבה {{שך|כו}} ואין ללמוד מכאן לשאר {{באר היטב|יד}} איסורין (ב"י בשם תשובה אשכנזית והוא תשובת מהרי"ל סימן ל"ה):</small>

תחילתדףכאן יורה דעה/קיג

{{אות סעיף|טו}} {{שך|יט}} {{באר היטב|יז}} {{באר הגולה|יט}} תמרים המרים קצת {{ביהגרא|לח}} שאינם נאכלים אלא על ידי הדחק אם בשלם עובד כוכבים אסורים:

תחילתדףכאן יורה דעה/קיד

{{אות סעיף|טו}} {{שך|ל}} {{באר הגולה|כב}} המוכר דברים האסורים מעבירים אותו ומשמתים אותו ואין לו תקנה עד {{באר היטב|כ}} שילך {{טז|טז}} {{שך|לא}} למקום שאין מכירין אותו ויחזיר אבדה בדבר חשוב או ישחוט לעצמו ויוציא טריפה לעצמו בדבר חשוב שודאי עשה תשובה {{ביהגרא|לא}} בלא הערמה כיון שאינו חס על ממונו:

{{ביהגרא|לד}} {{באר הגולה|כד}} טבח שיצאת טריפה מתחת ידו {{שך|לג}} אין לו {{באר היטב|כב}} התנצלות לומר {{פתש|ה}} שוגג הייתי:

{{ביהגרא|לה}} {{באר הגולה|כה}} טבח שיצאו טריפות מתחת ידו מחמת שאינו בקי יש לו תקנה שילמד ויחכם: <small>הגה {{ביהגרא|לו}} {{פתש|ו}} והא דצריך לילך למקום שאין מכירין אותו ולעשות תשובה [היינו] שעשה במזיד או מוחזק לכך אבל אם נוכל לומר שבטעות נעשה לו סגי לו {{טז|יז}} בקבלת דברי חבירות ויעשה תשובה לפי ראות עיני הדיין (תשובת הרא"ש ותשובת הריב"ש) וע"ל סוף סי' ס"ד:</small>

{{אות סעיף|טו}} {{ביהגרא|לח}} {{באר הגולה|כה}} אם הטביל כלים על ידי עובד כוכבים {{טז|יז}} {{שך|כח}} עלתה להם טבילה. {{ביהגרא|לט}} <small>(אבל אינו נאמן על הטבילה) (ד"ע):</small>

תחילתדףכאן יורה דעה/קכא

{{אות סעיף|טו}} {{ביהגרא|לד}} {{באר הגולה|כא}} המחמיץ בשמרי יין של עובדי כוכבים תוך זמן איסורם {{שך|כח}} כל העיסה אסורה {{באר היטב|טז}} בהנאה. <small>(ואם דרך העובד כוכבים לחמץ בהם אם מותר לקנות מהם {{שך|כט}} עיין לעיל סי' קי"ד):</small>

{{באר הגולה|כג}} מאימתי נקרא יין ליאסר במגע עובד כוכבי' משהתחיל לימשך {{שך|לא}} {{ביהגרא|לו}} דהיינו משנמשך על הגת בעצמו כי הגת {{טז|י}} הוא מדרון {{באר הגולה|כד}} ואם {{באר היטב|יח}} פינה החרצנים והזגים והיין לבדו נמשך מצד העליון לצד התחתון ונשאר היין לבדו עומד נקרא המשכה {{ביהגרא|לז}} {{פתש|יא}} ונאסר כל מה שבגת {{ביהגרא|לח}} {{באר הגולה|כה}} אפי' לא נגע אלא בחרצנים ובזגים {{שך|לב}} {{ביהגרא|לט}} {{באר הגולה|כו}} אם יש בהם טופח על מנת {{באר היטב|יט}} {{פתש|יב}} להטפיח {{ביהגרא|מ}} אבל כל זמן שלא הבדיל היין {{שך|לג}} {{ביהגרא|מא}} <small>(עד {{באר היטב|כ}} שולי הגת) (ב"י בשם תוספות והרא"ש ומרדכי) </small>מן החרצנים והזגים לא הוי המשכה:

{{ביהגרא|מב}} {{באר הגולה|כז}} אם מילא מהגת כוס יין {{פתש|יג}} וכיון לשלותו <small>(פי' להסירו מענין של נעלך) </small>מהחרצנים והזגים {{שך|לד}} הוי {{באר היטב|כא}} המשכה {{שך|לה}} {{ביהגרא|מג}} {{באר הגולה|כח}} וכן אם נתן סל לתוך הגת או גיגית דרוכה נקרא המשכה <small>(סה"ת וסמ"ג) </small>כיון שהיין {{באר היטב|כב}} צלול נכנס לתוך הסל ונבדל מהחרצנים והזגים אבל אם לקח החרצנים עם היין לא הוי המשכה {{ביהגרא|מד}} {{באר הגולה|כט}} ואפילו אם לקחן עובד כוכבים ביחד מותר להחזיר המותר:

{{אות סעיף|טו}} {{טז|יד}} {{ביהגרא|לז}} {{באר הגולה|כו}} עובד כוכבים שוטה שנכנס לבית שיש בו חבית של יין ונכנס ישראל אחריו ומצא היין יוצא דרך הנקב {{באר היטב|כד}} שהברזא תחובה בו {{שך|לו}} מותר אפילו בשתיה:

{{ביהגרא|מ}} {{באר הגולה|כט}} יש מי שאומר שאם אחז עובד כוכבים בכלי פתוח של יין ושכשכו אע"פ שלא הגביה ולא נגע ביין {{שך|לט}} {{באר היטב|כו}} נאסר: <small>הגה {{טז|טו}} ורבים חולקים לומר דאם שכשך בגופו של הכלי {{שך|מ}} בלא הגבהה {{שך|מא}} לא מקרי {{באר היטב|כז}} שכשוך (רשב"א וראב"ד והרא"ש ור' ירוחם בשם רוב הפוסקים) {{באר הגולה|(°)}} ולכן אין להחמיר {{פתש|ג}} במקום פסידא:</small>

{{ביהגרא|מא}} {{באר הגולה|ל}} נטל עובד כוכבים כלי של יין והגביהו ויצק היין אע"פ שלא שכשך {{שך|מב}} נאסר שהרי בא היין מכחו {{ביהגרא|מב}} הגביה ולא שכשך ולא נגע מותר: <small>הגה {{שך|מג}} {{ביהגרא|מג}} וכ"ש שאינו אוסר בנגיעת הכלי {{באר היטב|כח}} לחוד (הפוסקים הנ"ל וריב"ש סי' ש"י):</small>

{{אות סעיף|טו}} {{ביהגרא|לד}} {{באר הגולה|מד}} הניח יין בביתו בחלון פתוח ובא עובד כוכבים והכניס שם זונה וסגר הדלת אחריו ואחר כך בא הישראל ומצא יינו כמו שהניחו {{שך|לו}} {{באר היטב|כד}} מותר:

{{באר הגולה|מז}} חבית של יין שצפה בנהר ונמצאה כנגד עיר שרובה ישראל {{באר הגולה|מח}} אם יש בנהר מכשולות וסכר <small>(פירוש סתימה) </small>אגמי מים שהיו מעמידים אותה אלו באה ממקום אחר מותרות שאין לתלותה אלא בעיר שנמצאת כנגדה ואם אין בנהר סכר אגמי מים אסורה {{שך|לח}} שאנו תולים אותה {{באר היטב|כו}} ברוב הסביבות שהם עובדי כוכבים {{ביהגרא|לט}} {{באר הגולה|מט}} ואם נמצאת כנגד עיר שרובה עובדי כוכבים אם רוב הסביבות ישראל ויכולה לבא שם דרך ישרה שלא תטבע מותרת אפילו קרובה הרבה לעיר של עובדי כוכבים עד שמוכיח קורבתה שהיא של עובד כוכבים מניחים הקרוב והולכים אחר הרוב {{באר הגולה|נ}} ואם לאו היין אסור בהנאה {{שך|לט}} והקנקן הוא של מוצאו ואם בא ישראל ונתן בה סימן אף היין מותר והרי הוא של מוצאו דכיון דרובה עובדי כוכבים נתיאשו הבעלים {{טז|כו}} {{ביהגרא|מ}} <small>(ודוקא שהיא סתומה {{באר היטב|כז}} בפקק אבל פתוחה לגמרי היין אסור דחיישינן שמא נגעו בו) (כך משמע מהר"ן פא"מ וכן הוא בתא"ו ני"ז):</small>

{{ביהגרא|מא}} {{באר הגולה|נא}} חבית של יין שנמצאת בכרמו של ישראל ויש כרמים אחרים של ישראל סמוכים וכרמים רבים מהם של עובדי כוכבים סביבותיהם אע"פ שרחוקים משל ישראל החבית אסורה דאזלינן בתר רובא {{באר הגולה|נב}} אף ע"ג דאיכא קורבא דמוכח דשל ישראל היתה {{נקודות הכסף|ד}} {{טז|כז}} ואין צריך לומר כשאין שם של ישראל {{שך|מ}} אלא אותו {{באר היטב|כח}} כרם {{ביהגרא|מב}} וה"ה להקל כגון שנמצא בכרמו של עובד כוכבים {{באר הגולה|נג}} אע"פ שיש כרמים אחרים של עובדי כוכבים אי איכא כרמים של ישראל רבים מהם אפילו רחוקים מהם הולכים להקל {{ביהגרא|מג}} {{באר הגולה|נד}} והוא שיושבת בין ההרים שאינו מעבר לעוברי דרכים הא לאו הכי אסורה שרוב עוברי דרכים עובדי כוכבים הם ושמא מהם נפל {{באר הגולה|נה}} והני מילי בבקבוק אבל חבית שאין דרך עוברי דרכים להוליך כיוצא בו אין תולים בהם:

{{אות סעיף|טו}} {{ביהגרא|מו}} כלי עץ וכלי עור {{ביהגרא|מז}} וכלי {{באר הגולה|לח}} חרס אפילו מזופתים {{ביהגרא|מח}} ואפילו מכניסן לקיום ניתרים בהגעלה {{ביהגרא|מט}} בכלי ראשון: <small>הגה {{טז|יח}} {{ביהגרא|נ}} ויש מתירין אפילו {{שך|לד}} ע"י עירוי שמערה בהן רותחין ולגלגלן (טור בשם ר"ח ותשובת הרא"ש) ויש לסמוך על זה בדיעבד (ב"י) {{ביהגרא|נא}} ואפילו לכתחילה נוהגין ליתן {{טז|יט}} אבנים קטנים מלובנים תוך החבית או ({{באר הגולה|(°)}} גדולים) ונותנן על המשפך ושופך עליהם {{באר היטב|כה}} רותחים ויורדים לתוך החבית ומגלגלו ומחשבים זה לכלי ראשון (ארוך כלל נ"ח):</small>

תחילתדףכאן יורה דעה/קלו

{{אות סעיף|טו}} {{שך|כ}} {{ביהגרא|לא}} {{באר הגולה|כג}} יש אומרים שאסור לומר לו {{טז|ח}} אמור לפלוני שיתן {{באר היטב|יב}} לך ד' דינרין ואלוה לך מעות:

{{שך|כד}} {{באר הגולה|כו}} תלמידי חכמים שהלוו זה את זה {{ביהגרא|לח}} {{באר הגולה|כז}} דברים של מאכל {{טז|יב}} ונתן לו יותר על מה שלוה ממנו {{שך|כה}} עד {{באר היטב|טו}} חומש ה"ז מותר שהדבר ידוע שלא נתן לו אלא מתנה: <small>הגה ויש מתירין {{טז|יג}} אפילו בהתנו מתחילה כך {{ביהגרא|לט}} ובלבד בדבר מועט (הגהות אשיר"י וכ"מ דעת הטור וכ"נ דעת הרב המגיד) {{ביהגרא|מ}} ומכל מקום לא ירגילו תלמידי חכמים עצמם בכך מפני המון העם שלא ילמדו מהם (הגהת מיי' פ"ד מהל' מלוה וסמ"ג לאוין קצ"ג):</small>

{{ביהגרא|מא}} {{באר הגולה|כח}} כל רבית דרבנן מותר {{טז|יד}} במעות {{פתש|יח}} של {{באר היטב|טז}} יתומים {{ביהגרא|מב}} {{באר הגולה|כט}} או של הקדש עניים {{ביהגרא|מג}} {{פתש|יט}}  או תלמוד תורה או צורך בית הכנסת: <small>הגה {{שך|כו}} וכן {{באר היטב|יז}} {{פתש|כ}} נוהגין להקל (ב"י בשם הרמב"ם והרא"ש) {{ביהגרא|מד}} אע"ג דיש מחמירין דאינו מותר רק בבית דין (מרדכי דא"נ וכן משמע במהרא"י ובת"ה סימן ס"ה ובח"ה סי' ר"ן ורש"י פרק א"נ דף ע' סוף ע"א) . {{שך|כז}} יש מקומות שנוהגים שאפוטרופוס מלוה מעות יתומים ברבית קצוצה {{ביהגרא|מה}} ומנהג טעות הוא ואין לילך אחריו (מהרי"ל בתשובה) וכל אפוטרופוס שעושה כן עי' בחושן המשפט סי' ל"ד אם נפסל. {{פתש|כא}} אבל ברבית דרבנן {{שך|כח}} {{פתש|כב}} שרי {{טז|טו}} {{שך|כט}} {{ביהגרא|מו}} {{פתש|כג}} כל זמן שלא הגדיל היתום {{באר היטב|יח}} לעסוק במעותיו כדרך שאר אנשים אע"פ שכבר הוא בן י"ג שנה הואיל ולא הגיע לכלל דעת מקרי יתום לענין זה (ב"י בשם ת"ה ודברי ב"י גופיה) {{ביהגרא|מז}} מי שחייב ליתומים וכשבא לפרוע טוען שנתן להם רבית ורוצה לנכות מחובו והיתום טוען שלא קבל {{שך|ל}} היתום {{טז|טז}} {{באר היטב|יט}} נאמן בלא שבועה (בית יוסף בסימן קע"ו בשם תשובת רשב"א):</small>

{{אות סעיף|טו}} {{ביהגרא|מז}} {{באר הגולה|לא}} ישראל שלוה מישראל ברבית לצורך עובד כוכבים על משכונו של עובד כוכבים ואחר זמן רוצה המלוה למכרו והשליח אומר אל תמכרהו כי העובד כוכבים אלם {{שך|נ}} אין המלוה צריך לחוש לדבריו כי אין למלוה עם העובד כוכבים כלום ואם השליח ירא ממנו יציל עצמו ויפדה המשכון או יוסיף משכון למלוה כדי שלא {{באר היטב|לו}} יפסיד בהמתנה:

{{ביהגרא|נ}} {{באר הגולה|לג}} ישראל שאמר לחבירו לוה לי מעות מהעובד כוכבים ברבית אם נתן לו משכון ללות עליו {{שך|נא}} {{באר הגולה|לד}} אם אחריות העובד כוכבים {{שך|נב}} על המשכון בלבד ולא על השליח כלל {{שך|נג}} מותר {{באר היטב|לח}} לשליח ליקח הרבית וליתנו לעובד כוכבים ואם לא נתן לו משכון אסור אלא אם כן אמר לו לוה לי מעות ברבית מהעובד כוכבים על שמי והאמינו העובד כוכבים והוא סומך על הלוה ולא על השליח: <small>הגה ועיין לקמן סי' ק"ע אם מותר לשליח להיות ערב {{ביהגרא|נא}} יש אומרים {{שך|נד}} {{פתש|ד}} דמנהיגי הקהל {{טז|כב}} מותרין ללוות מן העובד כוכבים ברבית לצורך הקהל אע"ג דהוו כשלוחי הקהל ואע"ג דאחריות עליהם וחוזרין ולוקחין מן הקהל שרי דהוי כאפוטרופוס של יתומים דשרי בכה"ג וכן נהגו להקל {{ביהגרא|נב}} אע"ג דאין כאן {{באר היטב|לט}} היתר ברור (ב"י בשם תשובת הרשב"א) ומ"מ אסור אח"כ ליקח מקצת הפרעון ממקצת הקהל שילוו לצורך הקהל ולנכות להם אח"כ יותר ממה שהלוו {{טז|כג}} כי {{באר היטב|מ}} הרבית עולה על האחרים והוי כאילו לוו זה מזה ברבית (גם זה שם):</small>

{{ביהגרא|נג}} {{באר הגולה|לה}}  משכונו של עובד כוכבים ביד ישראל והביאו לישראל חבירו שילוה עליו וכשיבא העובד כוכבים לפדותו שיקח הוא הרבית שעלה עליו עד אותו היום והשני יקח הרבית שיעלה עליו מאותו היום והלאה מותר {{באר הגולה|לו}} ובלבד שיאמר לו {{טז|כד}} הריני {{באר היטב|מא}} מוכר לך כל כח וזכות ושעבוד שיש לי על משכון זה ואין לי עסק עמך ולא לך עמי ואם לאחר זמן רצה השני לחזור וליטול מהראשון קרן ורבית {{שך|נה}} {{באר היטב|מב}} להחזיר לו משכונו מותר: <small>הגה {{טז|כה}} וי"א דאפילו אינו מוכרו לו ולא אמר לו אני מסולק ממך אלא חוזר ומשכנו אצלו סתמא שרי דוודאי מכוין להיתרא וכמאן דא"ל דמי (ב"י בשם מרדכי ותשובת הרא"ש) {{ביהגרא|נד}} ואם בא הראשון לפדות המשכון ואין השני רוצה להחזיר לו המשכון הרשות בידו (מרדכי פא"נ) דהוי לגמרי כשלו דהוו כאלו מכרו לו בהדיא עד שיבא העובד כוכבים לפדותו (שם ובתשובת הרא"ש) {{שך|נו}} וכן {{באר היטב|מג}} המנהג פשוט {{טז|כו}} {{שך|נז}} {{ביהגרא|נה}} ואם התנו מתחילה שצריך לחזור וליתן לו כשבא לפדותו הכל כפי תנאם {{ביהגרא|נו}} ואפשר דאפילו מסתמא {{פתש|ה}} הוי כאלו {{באר היטב|מד}} התנו בכך הואיל והמנהג כך (סברת הרב) {{ביהגרא|נז}} ומותר ללוה לקצוב עם ישראל השני בפחות אע"פ שהעובד כוכבים נותן לו יותר {{ביהגרא|נח}} או שיוכל לומר אני אקח חלק ברבית הבא מן העובד כוכבים כל שבוע (ב"י וכן משמע בת"ה סי' ש"ג) {{שך|נח}} {{ביהגרא|נט}} גם אם {{באר היטב|מה}} ירצו הלוה והמלוה שלא ליקח המלוה השני המשכון לידו רק יניחנו ביד הלוה הזה שהלוה עליו לעובד כוכבים שרי (בית יוסף וסברת הרב) ובלבד שיהיה המשכון מכאן ואילך באחריות המלוה השני (ד"ע) {{ביהגרא|ס}} ואם התנו זה עם זה שהמלוה הראשון לעובד כוכבים שהוא הלוה עכשיו מישראל השני יתחייב באחריותו הרשות בידם {{טז|כז}} דהא מתנה שומר חנם להיות כשואל (גם זה ד"ע ורש"ל תשובה נ"ב) {{ביהגרא|סא}} {{באר הגולה|(°)}} וי"א דאפילו להקנות הלוה אלו המשכונות למלוה השני אינו צריך אלא מיד שהמלוה השני נותן לו מעות ההלואה קנוי לו המשכון בכ"מ שהוא {{שך|נט}} דדבר תורה מעות קונות ואע"ג דמדרבנן בעי משיכה {{ביהגרא|סב}} מ"מ כהאי גוונא יש לסמוך על דבר תורה {{ביהגרא|סג}} מיהו טוב שיקנה לו על ידי אחר (בית יוסף) {{ביהגרא|סד}} ונאמן הלוה לומר שיש לו משכון מעובד כוכבים ואין צריך להביא ראיה לדבריו ויוכל המלוה להלוות לו אם לא שאינו מוחזק בכך דאז ודאי משקר כך הם עיקר הדברים בדינים אלו (ד"ע מלעיל סי' קס"ב ס"ב בהג"ה) {{שך|ס}} אע"פ שיש קצת מפקפקים בהיתירות אלו (מהרי"ק שורש קי"ט) כבר פשט המנהג להקל ואין למחות ביד העושים כנזכר כי דינא הוא {{ביהגרא|סה}} וכל זה לא מיירי אלא כשלא זקף הישראל שלוה לעובד כוכבים קרן עם רבית אבל אם כבר זקף הישראל על העובד כוכבים קרן ורבית ביחד כגון שחשב עמו רבית שיעלה עליו עד שנה וחשבו הכל ביחד מעתה הרי הכל כאילו הוי קרן של ישראל (תה"ד סי' ש"ג) בין שהלוה על המשכון או בלא משכון אסור ללוות על זה מישראל חבירו ושיעלה לו רבית מן החוב כל זמן שהלואה גביה דהוו כאילו נותן לו הרבית מכיסו (סברת הרב) אך ימכרנו לו סתם וכשרוצה לחזור ליקח חובו יחזור ויקנהו ממנו מעט יותר ממה שמכרו לו כפי ערך הרבית שהיה ראוי לעלות עליו {{ביהגרא|סו}} ואסור להתנות מתחלה בכך {{ביהגרא|סז}} אלא יקנה לו החוב בקנין גמור ואח"כ יחזור הקונה ויבטיחנו בדברים אמתיים שכשיהיו לו מעות יחזור וימכרנו לו בדרך הנזכר (ת"ה סימן ש"ג) </small>{{שך|סא}} {{ביהגרא|סח}} {{פתש|ו}} {{באר הגולה|לז}} ובחובות של {{באר היטב|מו}} אשראי צריך שיאמר לו {{שך|סב}} {{ביהגרא|סט}} אתה {{שך|סג}} תפטור העובד כוכבים בכך וכך מכל וכל ובכך וכך אני {{באר היטב|מז}} קונה ממך כל מה שאני יכול להוציא מיד העובד כוכבים. <small>(וע"ל סימן קע"ג בדין מכירת חובות):</small>

{{אות סעיף|טו}} {{באר הגולה|כט}} מי שיש לו סחורה שנמכרת כאן בזול ובמקום אחר ביוקר וא"ל חבירו במקום הזול תנה לי {{טז|כא}} {{באר היטב|כא}} ואוליכנה למקום היוקר ואמכרנה שם ואעשה צרכי במעות עד זמן פלוני ואפרענה לך {{טז|כב}} כפי מה ששוה שם {{טז|כג}} אם האחריות בהליכ' על הלוקח אסור ואם האחריות על המוכר מותר {{טז|כד}} {{ביהגרא|לב}} {{באר הגולה|ל}} והוא שיתן לו {{שך|ל}} {{באר היטב|כב}} שכר טרחו על הולכתה למקום {{באר הגולה|לא}} היוקר ואם המוכר אדם חשוב {{טז|כה}} שפוטרין ללוקח {{באר היטב|כג}} המכס בשבילו אין צריך לתת לו שכר טרחו:

{{באר הגולה|לה}} המוליך פירות ממקום הזול למקום היוקר ואמר לו חבירו תנם לי ואני אתן שם פירות תחתיהם לזמן פלוני אם {{טז|כט}} יש לו שם פירות מותר ואם לאו אסור:

{{ביהגרא|לה}} {{באר הגולה|לו}} להלוות דינר זהב השוה כ' דינרים {{טז|ל}} על אחריות ספינה ההולכת מעבר לים ושיתן לו בשובה כ"ד דינרים {{שך|לד}} {{באר היטב|כו}} {{פתש|י}} אסור: <small>הגה {{טז|לא}} ויש מתירין להלוות לאחד י"ב דינרין ושיקנה בהם סחורה על היריד ושיתן למלוה בשובו לביתו י"ג דינרים ובלבד שיקבל המלוה הסחורה ויוליכנה לביתו ויהיה אחריות הדרך על המלוה דהוי כמו שיש לו חלק בריוח הסחורה הואיל ומקבל עליו אחריות וכן {{באר היטב|כז}} נהגו בימי רש"י להקל (בנימין זאב סימן שס"ד):</small>

{{אות סעיף|טו}} {{ביהגרא|לז}} {{באר הגולה|כב}} המחייב לפרוע לחתנו לנדוניא לזמן פלוני ואם יעכב מלפרוע יוסיף על סך הנדוניא על כל עשרים דינר מהם ז' פשיטים בכל חדש מותר שזה דומה לנותן מתנה לחבירו ואומר לו אני נותן לך כך וכך לזמן פלוני ואם לא אתן לך לזמן פלוני עוד אני מוסיף כך וכך שהוא מותר <small>(וכבר נתבאר לעיל {{שך|לב}} סי' קע"ו):</small>

{{שך|לד}} {{ביהגרא|לט}} המלוה על המשכון ואמר אם לא אפדנו לזמן פלוני יהיה שלך כל ששוה יותר על החוב {{שך|לה}} {{באר הגולה|כד}} יש מי {{באר היטב|כו}} שאוסר משום הערמת רבית <small>(ועיין בח"מ סימן ע"ב וע"ג):</small>

{{טז|כב}} {{ביהגרא|מ}} {{באר הגולה|כה}} המוכר סחורה לחבירו בס' זהובים שקבל מיד והתנה לתתה לו לחצי שנה {{טז|כג}} ואם יעבור על זה {{שך|לו}} שיתן בעבורה ק' זהובים {{שך|לז}} {{באר היטב|כז}} וקנו מידו והגיע הזמן ולא נתן {{שך|לח}} חייב ליתן הק' זהובים והוא שכשפסק על הסחורה ההיא יצא השער {{שך|לט}} וקנה כפי השער {{טז|כד}} {{שך|מ}} או {{באר היטב|כח}} היתה לו הסחורה ההיא:

{{אות סעיף|טו}} {{טז|י}} {{שך|יז}} {{פתש|ז}} {{באר הגולה|כג}} אוחז את {{באר היטב|י}} העינים אסור {{שך|יח}} וע"י ספר {{באר היטב|יא}} יצירה מותר {{ביהגרא|כה}} <small>(אפילו לעשות מעשה) (טור):</small>

{{באר הגולה|כו}} הנוהגים לערוך שלחן עם מיני מאכל בליל המילה ואומרים שהוא למזל התינוק אסור. <small>(ועיין לעיל סוף סימן קע"ח):</small>

{{ביהגרא|כט}} לקטר הבית בעשב שיש לו ריח טוב {{באר הגולה|כז}} יש מי {{שך|כא}} שאוסר אא"כ עושה כן כדי להסיר ריח רע:

{{אות סעיף|טו}} {{טז|כט}} {{ביהגרא|כב}} {{תורת השלמים|כט}} {{באר הגולה|כג}} שינתה ראיותיה ולא השוה אותם כגון {{באר היטב|כט}} ששינתה פעם אחת ליום ל' והשני לל"ב והג' לל"ד {{שך|מב}} {{חידהלנ|יט}} נעקר וסת הראשון {{שך|מג}} {{תורת השלמים|ל}} ואין לה וסת {{באר היטב|ל}} כלל {{ביהגרא|כג}} ואם חזרה לראות {{טז|ל}} ביום {{פתש|יד}} הוסת הראשון חוזר לקביעותו {{באר היטב|לא}} הראשון וחוששת לו תמיד עד שיעקר ממנה שלש פעמים {{טז|לא}} {{שך|מד}} {{תורת השלמים|לא}} {{ביהגרא|כד}} {{חידהלנ|כ}} וה"ה להפסיקה מלראות שלש עונות ואחר כך חזרה לראות {{פתש|טו}} {{תורת השלמים|לב}} ביום {{באר היטב|לב}} הוסת הראשון:

{{ביהגרא|כה}} {{באר הגולה|כה}} כל וסת שנקבע מחמת אונס <small>(כגון שקפצה וראתה) </small>אפילו {{שך|מז}} ראתה בו כמה פעמים <small>(אם לא קבעה אותן {{באר היטב|לה}} {{פתש|יח}} לימים) (תוס' ורשב"א ור"ח ופשוט הוא לקמן סעיף י"ח) </small>אינו {{טז|לב}} וסת שמפני {{באר היטב|לו}} האונס ראתה {{שך|מח}} {{פתש|יט}} {{תורת השלמים|לד}} <small>(ומ"מ {{באר היטב|לז}} חוששת לו {{חידהלנ|כא}} כמו לוסת שאינו קבוע) (הג"מ פ"ח)</small> {{ביהגרא|כו}} {{באר הגולה|כו}} קפצה וראתה קפצה וראתה קבעה לה וסת לימים בלא קפיצות כיצד קפצה בא' בשבת וראתה דם ולאחר כ' יום קפצה באחד בשבת וראתה דם ולאחר י"ט יום קפצה ביום השבת ולא ראתה דם ולאחר השבת ראתה בלא קפיצה {{שך|מט}} הרי {{באר היטב|לח}} {{פתש|כ}} נקבע אחד בשבת אחר כ' {{תורת השלמים|לה}} שהרי נודע שהיום גרם לה ולא הקפיצה וכבר נקבע יום זה ג"פ וכן כל כיוצא בזה:

{{ביהגרא|כז}} {{פתש|כא}} {{באר הגולה|כז}} קפצה ביום ידוע כגון בר"ח או בא' בשבת וראתה בו ואירע כן בג' ר"ח או בג' א' בשבת קבעה לה וסת {{שך|נ}} {{פתש|כב}} וחוששת לכל פעם שתקפוץ באותו זמן {{באר הגולה|כח}} ואם אח"כ הגיע א' בשבת ולא קפצה או שקפצה בשני בשבת {{תורת השלמים|לו}} אינה חוששת שהרי לא קבעה {{תורת השלמים|לז}} אלא לקפיצות של א' בשבת:

{{אות סעיף|טו}} {{ביהגרא|כח}} {{באר הגולה|מג}} {{חידהלנ|יג}} שתי נשים שכיסו ראשן בחלוק א' {{תורת השלמים|כ}} שתיהן טמאות ואם אחת כיסתה והאחרת לא כיסתה אף על פי ששתיהן לבשו החלוק ונמצא הכתם למעלה מהחגור אותה שכיסתה טמאה והאחרת טהורה:

{{ביהגרא|ל}} {{באר הגולה|מה}} מצאה כתם למעלה מהחגור וכתם למטה ממנו {{שך|ל}} {{תורת השלמים|כב}} ויודעת שלא {{באר היטב|כב}} נזדקרה טהורה {{פתש|כט}} שאני אומר {{פתש|ל}} כמו שהעליון בא מעלמא כך בא התחתון {{באר הגולה|מו}} בד"א כשיש בעליון כגריס ועוד או יותר שודאי מעלמא בא שהרי אין לתלותו בכנה {{שך|לא}} אבל אם אין בו כגריס ועוד אין תולין אותו מעלמא דשמא דם כנה הוא ואם יש בתחתון כגריס ועוד שאין לתלות בכנה {{באר הגולה|(°)}} טמאה:

{{באר הגולה|מז}} כיון שכתמים דרבנן מקילין בהם ותולה בכל דבר {{פתש|לא}} שיכולה לתלות כיצד שחטה בהמה חיה או עוף או נתעסקה בכתמים או ישבה בצד המתעסקים בהם או {{באר הגולה|מח}} שעברה בשוק של טבחים ונמצא דם בבגדיה תולה בה וטהורה {{באר הגולה|מט}} אפילו לובשת ג' חלוקים זה על זה ונמצא אפילו בתחתון טהורה {{באר הגולה|נ}} אבל אם נמצא על בשרה אינה תולה {{שך|לב}} {{תורת השלמים|כג}} אלא א"כ יש לה מכה בגופה אז תולה בה אפילו על בשרה אם הוא במקום שאפשר לדם לנטף משם {{באר הגולה|נא}} ואפילו נתרפאת אם אפשר לה להתגלע ולהוציא דם ע"י חיכוך תולה בה ואע"פ שעכשיו עלה עליה קרום ואינה מטפטפת <small>(רשב"א ומרדכי וסה"ת וסמ"ג):</small>

{{אות סעיף|טו}} {{ביהגרא|יט}} {{באר הגולה|כז}} אם הוא חולה ואין לו מי שישמשנו זולתה מותרת לשמשו רק {{באר היטב|יב}} שתזהר ביותר שתוכל להזהר {{שך|יח}} מהרחצת פניו ידיו ורגליו והצעת המטה בפניו:

{{תורת השלמים|טו}} {{באר הגולה|כט}} {{פתש|טז}} {{חידהלנ|ה}} אם בעלה רופא {{שך|כ}} אסור למשש לה הדפק: <small>הגה ולפי מה שכתבתי דנוהגין היתר אם צריכה אליו דמשמש לה כ"ש דמותר {{פתש|יז}} למשש לה הדפק אם {{פתש|יח}} אין רופא אחר וצריכה אליו ויש סכנה בחליה (כך דקדק הב"י מלשון הרמב"ן סי' קכ"ז) ועיין בא"ח סימן פ"ח אם מותר לנדה ליכנס {{פתש|יט}} לבית הכנסת ולהתפלל:</small>

{{אות סעיף|טו}} {{באר הגולה|לג}} הדיו החלב והדבש והדם שרף התאנה ושרף התות ושרף החרוב ושרף השקמה <small>(פי' מין ממיני התאנים) </small>יבשים חוצצין לחים אינם חוצצין {{באר הגולה|לד}} ושאר כל השרפים אפילו לחים חוצצין:

{{ביהגרא|יח}} {{באר הגולה|לו}} צבע שצובעות הנשים על פניהן וידיהן {{שך|כא}} {{באר היטב|יח}} ושער ראשן אינו חוצץ {{באר הגולה|לז}} וכן מי שהוא צובע וידיו צבועות אינו חוצץ: <small>הגה וכן מי {{באר היטב|יט}} שאומנותו להיות שוחט או קצב וידיו תמיד מלוכלכות בדם אינו חוצץ {{טז|יז}} שרוב בני אומנות זו אינן מקפידים (ב"י בשם ר"י):</small>

{{טז|יח}} {{שך|כב}} {{פתש|ט}} {{באר הגולה|לח}} צואה שתחת הצפורן {{טז|יט}} שלא כנגד הבשר חוצץ {{באר הגולה|לט}} כנגד הבשר אינו חוצץ {{באר הגולה|מ}} ובצק שתחת הצפורן אפילו כנגד הבשר חוצץ ואי זהו שלא כנגד הבשר זה שהצפורן עודף על הבשר {{באר הגולה|מא}} ולפי שאינן יכולות לכוין מה נקרא כנגד הבשר או שלא כנגדו {{שך|כג}} נהגו הנשים ליטול {{באר היטב|כ}} צפרניהם בשעת טבילה:

{{אות סעיף|טו}} {{ביהגרא|מג}} {{באר הגולה|לה}} מקוה שיש בו ארבעים {{פתש|טו}} סאה {{שך|מ}} {{ביהגרא|מד}} {{באר היטב|כז}} ומעין כל שהוא יכול לשאוב כל מה שירצה ליתן לתוכה {{טז|כו}} {{שך|מא}} והם כשרים {{שך|מב}} אע"פ שהם {{באר היטב|כח}} רבים על המים שהיו בתוכה תחלה. <small>(ואין חילוק בין קדם המעין לשאובין או לא כמו שנתבאר {{שך|מג}} {{ביהגרא|מה}} וע"ל סעיף מ' דיש {{באר היטב|כט}} חולקין) (ב"י בשם תשובת רמב"ן סימן רל"א) </small>{{ביהגרא|מו}} אבל כל זמן שאין במקוה מ' סאה {{ביהגרא|מז}} אפילו אם אינו חסר אלא כל שהוא {{באר הגולה|לו}} אם נפלו לתוכו {{שך|מד}} ג' לוגים מים שאובים פסלוהו לא שנא שאבן בכלי {{טז|כז}} {{שך|מה}} לא שנא {{שך|מו}} {{באר הגולה|לז}} סוחט {{באר היטב|ל}} כסותו והגביהו והמים שבה נופלין ממקומות הרבה <small>(רמב"ם פ"ה) </small>וכן המערה {{באר הגולה|(°)}} מהצרצור ומטיל ממקומות הרבה לתוכו {{ביהגרא|מח}} או שזרקם {{באר הגולה|לח}} בחפניו ואפי' נפלו בו {{באר הגולה|לט}} משני כלים או משלשה {{שך|מז}} מזה מעט ומזה מעט {{באר היטב|לא}} מצטרפין {{ביהגרא|מט}} {{באר הגולה|מ}} במה דברים אמורים שמתחיל {{ביהגרא|נ}} מכלי הב' עד שלא פסק מהכלי ראשון {{פתש|טז}} אבל אם פסק הראשון קודם שהתחיל השני אין מצטרפין ואם התחיל הב' עד שלא פסק (הראשון) {{ביהגרא|נא}} {{באר הגולה|(°)}} דוקא משלשה כלים {{שך|מח}} {{באר הגולה|מא}} אבל {{באר היטב|לב}} מד' אין מצטרפין {{שך|מט}} {{ביהגרא|נב}} {{באר הגולה|מב}} בד"א שמארבעה אין מצטרפין שלא היה דעתו מתחלה ליתן כל השלשה לוגין אבל אם מתחלה היה דעתו ליתן כל השלשה לוגין אפילו אם לא נתן אלא מעט מעט מכמה כלים עד שהשלים לג' לוגין פסול: <small>הגה {{טז|כח}} {{ביהגרא|נג}} ואם העביר ג' לוגין בידיו {{שך|נ}} ע"ג {{באר היטב|לג}} קרקע {{שך|נא}} או שנתזו מרגלי בהמה כשר (טור) וי"א דרגלי הבהמה כדין רגל אדם ובשניהן אינו כשר אלא בהעביר על גב קרקע דהוי כהמשכה אבל לא בנתזו (ר"ש פ"ב דמקואות ורמב"ם פ"ה) ועיין לקמן בסימן זה סעיף ל"ט:</small>

{{באר הגולה|מד}} מים שאובים {{שך|נב}} שהיו {{באר היטב|לד}} בצד המקוה אע"פ שהמים נוגעים במי המקוה לא פסלוהו:

{{באר הגולה|מה}} שתי בריכות זו למעלה מזו וכותל ביניהן ואחת מהן {{שך|נג}} מלאה מים כשרים {{באר הגולה|(°)}} וחבירת' מלאה שאובין ונקב ביניהם {{טז|כט}} אם יש כנגד {{באר היטב|לה}} הנקב שלשה לוגין מים שאובין נפסלה כמה יהא בנקב ויהיה בו שלשה לוגין {{שך|נד}} א' {{באר הגולה|(°)}} משלש מאות ועשרים לבריכה:

{{אות סעיף|טו}} {{באר הגולה|לו}} הנודר מהיין מותר ביין תפוחים {{ביהגרא|כב}} {{באר הגולה|לז}} ואסור ביין מבושל {{ביהגרא|כג}} {{באר הגולה|לח}} ומותר {{שך|כג}} בקונדיטון <small>(פי' משקה שיש בו דבש ויין ופלפלין) </small>{{טז|כ}} {{באר הגולה|לט}} ויש מי שאוסר בקונדיטון <small>(ודין חומץ עיין לעיל סוף סימן רט"ז סעיף י"א)</small>:

{{באר הגולה|מא}} הנודר מהשמן אם הוא במקום שמסתפקים בשמן זית אסור בו ומותר בשמן שומשמין ואם הוא במקום שמסתפקין בשמן שומשמין אסור בו ומותר בשמן זית ואם מסתפקין בשניהם {{שך|כה}} אסור בשניהם {{טז|כב}} אע"פ {{באר היטב|יד}} שרוב סיפוקן מאחד מהם:

{{ביהגרא|כה}} {{פתש|ד}} {{באר הגולה|מב}} הנודר מהתבואה {{ביהגרא|כו}} או {{באר הגולה|מג}} הנודר {{טז|כג}} {{באר הגולה|(°)}} מעללתא אינו אסור אלא {{שך|כו}} {{באר היטב|טו}} בחמשת המינים {{טז|כד}} {{באר הגולה|מד}} והוא הדין לנודר מהדגן:

{{אות סעיף|טו}} {{באר הגולה|לד}} {{ביהגרא|טז}} אם {{פתש|ג}} קבע זמן למשתה בנו ונדר עד זמן משתה בנו מספקא לן {{טז|ט}} {{שך|כה}} אם חשוב {{שך|כו}} זמנו {{באר היטב|יד}} קבוע והולכין בו להחמיר: <small>הגה {{שך|כז}} {{ביהגרא|יז}} ואפילו אם מת הבן קודם שיגיע משתה שלו צריך {{באר היטב|טו}} להמתין עד אותו זמן וכן אם נדר לעשות דבר עד שיהיה בנו בר מצוה ומת {{טז|י}} צריך להמתין עד שיהיה ראוי להיות בר מצוה (ת"ה סימן רע"ז) ועיין בא"ח סימן תקס"ט יחיד או רבים שקבלו עליהם תענית מחמת איזה צרה ועברה אם צריכים להשלים תעניתם והוא הדין בנדר נדר לעשות צדקה או שאר נדרים (א"ז פסק דחייב לקיים נדרו) ונ"ל דכל זה מיירי בקבלו עליהם סתם אבל אם פירש דבריו {{ביהגרא|יח}} כגון מי שנדר ואמר אם יחיה פלוני החולה אתענה כך וכך או אתן כך וכך לצדקה אם מת אותו פלוני פטור מנדרו דהרי התנה בפירוש ולא בעינן תנאי כפול בנדרים דלא גרע דבורו מכוונת הנודר כדלעיל סי' רי"ח וכן יתבאר לקמן סוף סימן רל"ב (ד"ע) {{טז|יא}} {{ביהגרא|יט}} וכל שכן האומר אתן סלע לצדקה כדי שיחיה בני ואם לא יחיה לא אתן {{ביהגרא|כ}} אע"ג דעובד ע"מ לקבל פרס מכל מקום פטור אם לא יחיה. (ב"י סי' רנ"ט בשם מ"כ והוא תשובת מהרי"ל סי' ק"ץ וד"מ שם)</small>:

עד שיעבור הקיץ {{שך|כח}} עד שישמרו {{באר היטב|טז}} {{באר הגולה|לח}} הסכינים שקוצצים בהם התאנים:

{{ביהגרא|כג}} {{באר הגולה|לט}} האוסר עצמו בדבר {{טז|יב}} עד הגשם {{שך|כט}} הרי זה אסור {{שך|ל}} עד זמן הגשמים שהוא בא"י ר"ח כסלו הגיע זמן הגשמים הרי זה מותר בין ירדו גשמים בין לא ירדו ואם ירדו {{שך|לא}} {{באר היטב|יז}} מי"ז במרחשון מותר {{ביהגרא|כד}} {{באר הגולה|מ}} ואם אמר {{טז|יג}} עד הגשמים הרי זה אסור עד שירדו הגשמים והוא שירדו מזמן רביעה שניה שהוא בארץ ישראל ומקומות הסמוכים לה מכ"ג במרחשון ואילך: <small>הגה {{טז|יד}} {{שך|לב}} {{ביהגרא|כה}} {{באר היטב|יח}} ובגולה זמן הגשמים {{שך|לג}} ששים יום אחר התקופה שמתחילין אז השאלה וזמן רביעה שניה שבעים יום אחר התקופה. (טור)</small>: