2,656
עריכות
אילת השחר/כתובות/עא/א: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
תבנית ממ
(לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי) |
(תבנית ממ) |
||
| שורה 4: | שורה 4: | ||
כהנת אתא לאשמועינן. הלשון כהנת הוא לאו דוקא, דהא תלוי רק בו אם הוא כהן דאינו יכול להחזירה [ועי' בפיה"מ להרמב"ם]. | כהנת אתא לאשמועינן. הלשון כהנת הוא לאו דוקא, דהא תלוי רק בו אם הוא כהן דאינו יכול להחזירה [ועי' בפיה"מ להרמב"ם]. | ||
'''תוד"ה שלא תטעום אחד מכל הפירות.''' לאו בכל פירות מדיר לה דא"כ לא הוה חייל דאי אפשר לה לקיים. הנה בנשבע שלא יישן ג' ימים אמרינן בנדרים דף ט"ז ב' דמלקין אותו וישן לאלתר, כיון שאי אפשר ג' ימים בלי שינה ונמצא שנשבע לשוא. וכתב הרמב"ם דה"ה בנשבע שלא יאכל, כיון שאי אפשר בלא אכילה מלקין אותו ואוכל לאלתר. אבל הר"ן בשבועות | '''תוד"ה שלא תטעום אחד מכל הפירות.''' לאו בכל פירות מדיר לה דא"כ לא הוה חייל דאי אפשר לה לקיים. הנה בנשבע שלא יישן ג' ימים אמרינן בנדרים דף ט"ז ב' דמלקין אותו וישן לאלתר, כיון שאי אפשר ג' ימים בלי שינה ונמצא שנשבע לשוא. וכתב הרמב"ם דה"ה בנשבע שלא יאכל, כיון שאי אפשר בלא אכילה מלקין אותו ואוכל לאלתר. אבל הר"ן בשבועות {{ממ|דף י' מדפי הספר}} כתב דדוקא בנשבע שלא יישן נחשב שבועה בדבר שאי אפשר לקיים, אבל בנשבע שלא יאכל ז' ימים שייך לקיים השבועה שלא לאכול, רק שיהא מסוכן ויהא צריך לאכול משום פיקוח נפש, והוי נשבע לעבור על המצוה, וממילא בנדר שחל על המצוה חייל שפיר. | ||
'''ומהתוס'''' כאן מבואר לא כסברת הר"ן, דהא בנודרת שלא תטעום מכל הפירות לפי הר"ן חייל שפיר כיון שבידה שלא לאכול [ורק אם יהא פיקוח נפש תצטרך לעבור על הנדר]. | '''ומהתוס'''' כאן מבואר לא כסברת הר"ן, דהא בנודרת שלא תטעום מכל הפירות לפי הר"ן חייל שפיר כיון שבידה שלא לאכול [ורק אם יהא פיקוח נפש תצטרך לעבור על הנדר]. | ||
| שורה 16: | שורה 16: | ||
'''תוד"ה א"נ.''' אע"ג דכבר אצרכינהו וכו' מ"מ כן דרך הש"ס שעושה ב' צריכותות לב' האמוראים כשיש לו. והיינו דבלי זה היינו אומרים דנקט רק בשביל חידוש לאמורא אחד. וצ"ל לפי"ז דמה שהזכיר ג"כ דברי האמורא השני אע"פ שאין בו שום חידוש, הוא כדי שנדע שסברת האמורא הראשון אינו מילתא דפשיטא כ"כ. | '''תוד"ה א"נ.''' אע"ג דכבר אצרכינהו וכו' מ"מ כן דרך הש"ס שעושה ב' צריכותות לב' האמוראים כשיש לו. והיינו דבלי זה היינו אומרים דנקט רק בשביל חידוש לאמורא אחד. וצ"ל לפי"ז דמה שהזכיר ג"כ דברי האמורא השני אע"פ שאין בו שום חידוש, הוא כדי שנדע שסברת האמורא הראשון אינו מילתא דפשיטא כ"כ. | ||
'''וקסבר ר"מ הוא נתן אצבע בין שיניה.''' יל"ע בדברי ר"מ שהוא נתן אצבע בין שיניה, הרי עדיין יכולה לישאל אצל חכם על נדרה. אמנם הראשונים נחלקו אם אחר הקמת הבעל יכולה האשה להישאל לחכם, הובא ביו"ד סי' רל"ד, ובאמת בביאור הגר"א | '''וקסבר ר"מ הוא נתן אצבע בין שיניה.''' יל"ע בדברי ר"מ שהוא נתן אצבע בין שיניה, הרי עדיין יכולה לישאל אצל חכם על נדרה. אמנם הראשונים נחלקו אם אחר הקמת הבעל יכולה האשה להישאל לחכם, הובא ביו"ד סי' רל"ד, ובאמת בביאור הגר"א {{ממ|שם ס"ק נ"ה}} הוכיח מהא דשמעתין דאינה יכולה להישאל, דאל"כ למה נתן לה אצבע הרי כולה להתיר עפ"י חכם, וליישב דעת הראשונים דס"ל שיכולה להתיר, י"ל דכמו שאמרו דאין אדם רוצה שתתבזה אשתו בב"ד, כך אי"ז עצה מה שיכולה לילך ולהתיר הנדר בפני שלשה. | ||
'''וצ"ב''' מה דנקטו משל זה דאצבע בין שיניה ולא אמרו פשוט דהוא גרם או היא גרמה. | '''וצ"ב''' מה דנקטו משל זה דאצבע בין שיניה ולא אמרו פשוט דהוא גרם או היא גרמה. | ||
| שורה 36: | שורה 36: | ||
'''אלא''' דבסוף הסוגיא דפרכינן ותתקשט ותיאסר, ומשמע דהקושיא רק דנמתין שבת או שתי שבתות, ולא פרכינן דנמתין שנה ושבוע לבית הלל ושבועיים לבית שמאי, וכן משמע מרש"י, נראה דהתם לא שייך להמתין שנה, דכיון דחכם אינו מתיר הנדר לפני שנתקיים התנאי כמבואר בנדרים דף צ', א"כ אם לא תוכל לתבוע גט וכתובה לפני שנה מפני שעליה לסבול שנה מקישוט, א"כ לא תוכל לעבור על התנאי, דהא אם תעבור לא תוכל לבקש גט דהיא פשעה במה שנאסרה מתשמיש אם לא תמצא פתח לנדרה דתשמיש, דהי' עליה להמתין, נמצא דיהי' עליה להמתין שנה ואח"ז להתקשט ותשאל על נדרה, א"כ מה נרויח בהמתנה של כל השנה כיון שאם נצריכה להישאל לא תוכל לשאול, וכל מה שחכמים חייבו להמתין הוא רק על הזמן ששייך בו לשאול על הנדר, אבל להמתין שנה מפני שאחרי שנה תתקשט ותוכל לשאול, אין שום תועלת בזה, כי אותו הדבר שלא נצריכה להמתין ותתקשט תיכף ויהי' לה אפשרות לשאול, בדיוק אותו הזמן שיהי' לה אם יצריכנה להמתין שנה. | '''אלא''' דבסוף הסוגיא דפרכינן ותתקשט ותיאסר, ומשמע דהקושיא רק דנמתין שבת או שתי שבתות, ולא פרכינן דנמתין שנה ושבוע לבית הלל ושבועיים לבית שמאי, וכן משמע מרש"י, נראה דהתם לא שייך להמתין שנה, דכיון דחכם אינו מתיר הנדר לפני שנתקיים התנאי כמבואר בנדרים דף צ', א"כ אם לא תוכל לתבוע גט וכתובה לפני שנה מפני שעליה לסבול שנה מקישוט, א"כ לא תוכל לעבור על התנאי, דהא אם תעבור לא תוכל לבקש גט דהיא פשעה במה שנאסרה מתשמיש אם לא תמצא פתח לנדרה דתשמיש, דהי' עליה להמתין, נמצא דיהי' עליה להמתין שנה ואח"ז להתקשט ותשאל על נדרה, א"כ מה נרויח בהמתנה של כל השנה כיון שאם נצריכה להישאל לא תוכל לשאול, וכל מה שחכמים חייבו להמתין הוא רק על הזמן ששייך בו לשאול על הנדר, אבל להמתין שנה מפני שאחרי שנה תתקשט ותוכל לשאול, אין שום תועלת בזה, כי אותו הדבר שלא נצריכה להמתין ותתקשט תיכף ויהי' לה אפשרות לשאול, בדיוק אותו הזמן שיהי' לה אם יצריכנה להמתין שנה. | ||
'''ואע"ג''' דבתוס' | '''ואע"ג''' דבתוס' {{ממ|דף ע' ע"א ד"ה הכא נמי}} מבואר דבמדירה מתשמיש אם יזונה צריכה לשמואל להמתין ל' יום ותיאסר לב"ה שבת אחת ולב"ש שתי שבתות וכדפריך לקמן עמוד ב', אמנם שם יש לו כל רגע אפשרות לומר איני רוצה לפרנסה ע"י פרנס רק בעצמי ותיאסר וישאל על נדרו, נמצא דכל הזמן יוכל להתיר גם בתוך הל' יום, ולכן שייך לומר דמה שאפשר לו לסבול דהיינו המזונות תמתין ע"י פרנס ואח"כ שבוע ובמשך כל הזמן יש לו אפשרות לשאול על הנדר, משא"כ כאן הא אם תצטרך להמתין י"ב חודש אם תתקשט תפסיד זכותה לתבוע גט וכתובה, וא"כ עי"ז לא תוכל בינתיים לשאול ולא נרויח כלום כל הזמן לענין אפשרות לשאול, ולכן למסקנא שם פרכינן ותתקשט תיכף ותיאסר, אבל בסוגיין דפריך וסבר ר' יוסי היא נתנה, דפירשנו לפי התוס' דמיירי דעצם הנדר הוא הקישוט דהיא יכולה תיכף לשאול על הנדר, שפיר ס"ד דתצטרך להמתין שנה בעני' וחודש בעשירה לר' יוסי. | ||
'''ומה''' שמשמע בתוס' לקמן | '''ומה''' שמשמע בתוס' לקמן {{ממ|עמוד ב' ד"ה ותתקשט}} דאין לה להמנע מקישוט, היינו דלס"ד דקישוט זה עינוי ומיירי המשנה בנדרה מקישוט ולא תלתה בדבר אחר, לכן לרבנן יוציא לאלתר ולר' יוסי תמתין שנה בעני' ול' יום בעשירה, אבל השתא דהעמדנו בתלתה, א"כ בין לר' יוסי ובין לרבנן קשה דתמתין שבוע או שבועיים, ואה"נ דלר' יוסי לא הי' ס"ד דלא תמתין שנה בנדרה סתם מקישוט. | ||
<noinclude>{{ניווט כללי תחתון}} | <noinclude>{{ניווט כללי תחתון}} | ||
{{אילהש}}</noinclude> | {{אילהש}}</noinclude> | ||