חובת התלמידים/ט: הבדלים בין גרסאות בדף

קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
נוספו 5,571 בתים ,  20 בפברואר 2023
המשך יבוא בל''נ
מאין תקציר עריכה
(המשך יבוא בל''נ)
שורה 89: שורה 89:
זמן פנוי, שבו תשיח עם ד' בתפלה ובשירה וככל אשר תתרגל יותר
זמן פנוי, שבו תשיח עם ד' בתפלה ובשירה וככל אשר תתרגל יותר
בשיח הנפש, יתרכך לבך, רוחך יתנשא ונפשך תתקרב יותר לד'.
בשיח הנפש, יתרכך לבך, רוחך יתנשא ונפשך תתקרב יותר לד'.
אבל לעורר את נפשך שתדבר לד', תוכל רק אם תחזק את
מחשבתך הנ"ל באמונתך שד' מלא כל הארץ כבודו, ואף אם אתה
אינך רואה אותו, בו ובקדושתו אתה עומד. ולא במחשבה אחת
יצאת ידי חובתך בזה, רק ככל שתכפול ותתמיד לחשוב במחשבה
חזקה את עניני האמונה, יותר יקל לך לעורר את נפשך שתדבר לד'
העומד לפני'.
ואם עוד יקשה לך לצייר לעצמך איך אתה עומד לפני ד',
ונפשך תתפעל ותתלהב בתפלה בעודה לפניו ית' אשר כבודו מלא
עולם, מפני שבעולם גשמי אתה נמצא, עיניך רק גשם רואות
וידיך חומר ממשמשות. הבט נא השמימה והתבונן, אמץ את
מחשבתך וחשוב, אני עומד מעבר מזה ומעבר השמים השני, עולם
אחר לגמרי הוא, מלאכים שרפים וכל נשמות האבות הנביאים
והצדיקים ובתוכם הכסא כבוד נמצא, וד' הגדול הקדוש והנורא
עליו שוכן. האל המסתתר בעולם הזה, שם הדר כבודו כ"כ נגלה.
התחזק הבט וחשוב. עומד אני מעבר מזה ואומר אליו ית' ברוך
אתה ד', אותך ד' שעיני נשואות אליך אני מברך, בין אם אני
רואה בין אם איני רואה אותך, את עיני אני מאמץ ובך מסתכל
ומברך ומדבר אליך ד'.
ואם רצונך לדעת עד כמה ראיתך זו נוגעת למעלה, עמוד
ושמע את דבר ד'. איתא בספר היכלות וקצת מזה מובא בטור
או"ח [[טור/אורח חיים/קכה|ס' קכ"ה]], שאמר ד', ברוכים אתם לד' שמים ויורדי מרכבה,
אם תאמרו ותגידו לבני מה שאני עושה בשעה שמקדשים ואומרים
קדוש קדוש קדוש, ולמדו אותם שיהיו עיניהם נשואות למרום
לבית תפלתם (היינו לשמים, וזה שער השמים) ונושאים עצמם
למעלה, שאין לי הנאה בעולם כאותה שעה שעיניהם נשואות
לעיני ועיני בעיניהם, באותה שעה אני אוחז בכסא כבודי בדמות
יעקב ומחבקם ומנשקם (היינו לכל אחד מישראל) ומזכיר גלותם
וממהר גאולתם, עכ"ל הק'. מה נאמר ומה נדבר. השער נא, עינינו
מסתכלות במרום בעיניו כביכל, והוא ית' מסתכל בנו, וכבודו מתענג
מן ההסתכלות הזאת. כביכל, האב והבן מביטים זה בפני זה, ומתוך
אהבה ומגודל החבה לא יוכל האב להתאפק ואוחז ומחבק ומנשק
אותי הבן. הלב מתמוגג, והנפש מתפרצת, מתלהבת וקוראה, אל
אבי, אל קדושי, אני עולה, אני עפה.
בדברים הללו תעיין מתוך ראי' בשמים ותאמץ עיניך ולבך
להבט ולכון. ובכלל כשאתה מדבר לד' בלשון נוכח, למשל אתה
הוא אלהינו או ברוך אתה וכו', אף אם אין אתה מביט בשמים
בשעה זו תדייק את האתה, ותצייר בדעתך שלד' אשר לנגדך
אתה אומר אתה. אבל אל תדמה שרק באופנים הללו לבד שרשמנו
לך, יכול אתה לעורר את נפשך, לא כן הוא. כל איש ישראל אם
רק יודע שאין גופו ולבו הפקרים לעשות ולחשוב מכל הבא בידם,
כל איש שעובד עם עצמו, כפעם בפעם ימציא לו אופנים ואמצעים
לעורר את נפשו בהם להתלהב ולצאת מתוך מחבואי גופה להתקרב
לד'. ויש גם פעמים שתבואנה לך מחשבות והתעורריות מעצמן אשר
לא שערת ולא הכנות אותן, למשל בימים הנוראים בתפלה
כשמרננים השבח לד', אתה הוא אלקינו וכו', וגם אתה התחלת
עמהם לרנן, ויבא מורך בלבך, הלא עתה העליונים והתחתונים
שרים שירה להאל הגדול המתנשא עליהם, ואיזה שייכות לי השפל
עמהם, ואיך אחצוף להתערב עם משוררי אל ומשמחי אלהים.
ופתאום כאלו נפח בך רוח חיים רוח התחזקות, הלא כך דרכה של
שמחה, הכלי זמר והמנגנים הולכים ברחוב ומנגנים, ועמהם
המחותנים וכל החשובים ששים ושמחים, וילדי העיר הבזוים
היחפים שחורי פנים ומלוכלכי בגדים אחריהם אצים ורצים, מוחאים
כף ועמהם שמחים ומזמרים; וגם זהו מכבודי החתונה והשמחה.
ונפשך רואה אז מקהלה הגדולה משוררי אל, מלאכיו במרום, יחד
עם ישראל למטה, שרים ומזמרים עתה שירה למלך הכבוד אשר
עומד עליהם, שומע ומאזין, שמח ומתפאר, ואתה כילד יחף ומלוכלך
בכל כחך רצת ואליהם נתחברת, ויחד עם המקהלה הקדושה אתה
מרנן שירה לאלהיך שהשתוקקת אליו. שמחתך מתלקדת ורוחך
נשברה ומתלהבת עד מאד, עד שלפעמים לבך נמס ובוכה בזה
יותר מאשר בכל נדרי.
----
----
{{ביאורים}}
{{ביאורים}}
{{ניווט כללי תחתון}}
{{ניווט כללי תחתון}}

תפריט ניווט