אפיקי ים/א/מב: הבדלים בין גרסאות בדף

א) '''בחורף''' תרנ"ה בהיות עוד בחיים חיתו של הגאון הגדול מאור הגולה כקש"מ '''ירוחם יהודה ליב''' זצ"ל ממינסק. והרבה השתעשעתי אז אתו בחד"ת הגיד לי מה שמסתפק בבעלים שעכבו מתנות כהונה ולא נתנו לכהן. אם לא שייך בזה גזל ממש לעבור בלאו דלא תגזול. כ"ז דלא אתא לידי' דכהן. או דכיון דמשלחן גבוה קזכו. שייך בזה גזל ממש לעבור בלאו. דהרי הוא של השבט בכ"מ שהוא. ואמר אז להביא ראי' לזה מדרש"י ז"ל בכורות {{ממ|דף ל"ו ע"ב}} בד"ה הכי השתא שכתב לחלק דלהכי חשדינן לי' לישראל אגזל דכהן אע"ג דאדם כשר הוא בהא מילתא דלא בעי לשוחטו לבכור אלא עפ"י מומחה וז"ל. דנהי דקדשים בחוץ לא אכיל דבכרת הוא השוחט קדשים בחוץ. מיהו אגזילה דכהן דלאו בעלמא חשיד עכ"ל. ומדחילק רק ששם איכא כרת והכא לאו בעלמא. משמע דעכ"פ לאו גמור איכא בזה דהוי גזילה ממש. ולפי"ז הקשה בש"ס דמכות {{ממ|דף ט"ז ע"א}} דקאמר דלא משכחת לה בלאו הניתק לעשה דלא תגזול בטלו ולא בטלו משום דאיתא בתשלומין. והרי משכחת לה שפיר בלא נתן המתנות כהונה לכהן. ועבר בלא תגזול כדמוכח מרש"י ז"ל בכורות ואח"כ הזיקן או שאכלן דקיי"ל בחולין {{ממ|דף ק"ל ע"ב}} דהמזיק מתנות כהונה או שאכלן פטור. וכיון דליתא בתשלומין. וא"כ שפיר לוקה על הלאו דביטל לעשה ע"כ דברי' ז"ל:

ה) '''אפס''' כשאני לעצמי נלע"ד דיש עוד מקום עיון בזה. דהנה קיי"ל בעלמא דאם מגביה דבר של חבירו ע"מ לחסרו מן הבעלים ולאבדו. נעשה עלי' גזלן תכף בהגבהה ונתחייב בהשבה. וכמבואר בש"ס גיטין {{ממ|דנ"ג ע"ב}} גבי מנסך למ"ד מנסך ממש. דמשו"ה לא אמרינן דקלב"מ. דמעידנא דאגבי' קניא מתחייב בנפשי' לא הוי עד שעת ניסוך. והיינו דבהגבהתו ע"מ לנסך. כיון דהוא לחסר מן הבעלים נעשה גזלן. ועי' תורת גיטין שם. וכן מבואר בב"ק {{ממ|דף צ"ח ע"א}} גבי הזורק מטבע של חבירו לים הגדול דקאמר וה"מ דאדי' אדויי אבל שקלי' בידי' מגזל גזלי' השבה בעי מיעבד. ויעוי' בחו"מ סי' שפ"ו ובש"ך שם. וא"כ אם באמת שייך גזילה ממש במעכב מתנות כהונה. וקי"ל בכ"מ דאינו נעשה גזלן רק בעושה מעשה גזילה בקנין דאז נעשה גזלן ונתחייב בהשבה. אבל המזיק ממון חבירו ולא עשה קנין כלל ולא שקלי' גם בידי'. זהו רק מזיק ולא גזלן. ומזיק לחוד. וגזלן לחוד. והוא פשוט ומבואר בכ"מ. וביחוד בש"ס דב"ק דצ"ח שם דמחלק בין אדיי' אדויי לשקלי' בידי'. וא"כ אם נאמר דשייך במעכב מתנות כהונה גזל ממש וא"כ אם הגבי' או נטל בידי' ע"מ לשרוף ולאבד. תכף נעשה גזלן בהגבהתו כמו בעלמא במגבי' חפץ חבירו ע"מ לאבדו. ומתחייב תכף בהשבה מעליא. דהוי גזלן גמור בקנין גזילה. וכששרף אח"כ ביטל ממש לעשה דהשבה. וא"כ משכחת לה שפיר בבטלו בכה"ג והדר תקשי קושי' ה„גדול” ז"ל. ועי' כתובות {{ממ|דף ל' ע"ב}}. וע"ע בס' ים התלמוד בריש ב"ק דכ' ג"כ בכה"ג:  

ו) '''אכן''' אפשר. דבעלים המגביהין מתנות כהונה שבידם ע"מ להזיק. ל"ש דנעשה גזלן בהגבהה כיון דמונח ברשותם מקודם. וכמו בגזבר הנוטל מן ההקדש דלא מעל בנטילה אף שנתכוין לגזול ולא הוי כמו באחר דמעל בנטילה. כיון דמונח מקודם ברשותו וכ"כ בהדיא בהפלאה כתובות {{ממ|ד"ל ע"ב}} דבבעלים המגבי' תרומה שלו שהפריש ולא נתן לכהן. ל"ש לומר מדאגבי' קניא דהוי כגזבר. וכן העיר גם כבוד ידידי הרב הגאון מ' מרדכי אלי' שליט"א הגאב"ד דוואשילקאווא. אך לפי"ז כיון דלא שייך קנין גזילה. ממילא לא שייך גם חיוב השבה כלל. וכששרף או אבד בידים הוי רק מזיק ולא גזלן. וא"ש בלא"ה דברי הש"ס דמכות. וכן מסתבר דלא שייך בכה"ג גזילה ממש. ועי' ברש"י ב"מ {{ממ|דף כ"ו ע"ב}} בד"ה עובר יעוי"ש. ועי' בחו"מ סי' ל"ד בקצות סק"ח ובנתיבות ובמשובב שם:  

ט) '''והי'''' נראה עוד בזה. דהנה בכו"פ סי' ס"א סט"ו בשו"ע עמש"ש בפנים דאם הזיק מתנות כהונה חייב לצי"ש. כתב בכרתי לעי' בתומים סי' כ"ח שפלפל שם היכא שחייב לצי"ש אי מהניא תפיסה. ומשמע דעת רבינו ז"ל דגם בזה יש סברא לומר דמהניא תפיסה. וקשה לכאורה מש"ס דסנהדרין {{ממ|דף פ"ח ע"א}} דאמר שם גבי זקן ממרא. פאה בפלוגתא דר' ישמעאל ורבנן. דתנן מצות פאה להפריש מן הקמה לא הפריש מן הקמה כו' עד שלא מירחו מירחו מעשר ונותן לו. משום ר"י אומר אף מפריש מן העיסה. וכתב רש"י ז"ל בד"ה אף מפריש מן העיסה וז"ל אם טחנה ולשה ולת"ק טחנה פטור דקני' בשנוי. ואם בא עני ונטל כדי פאה משטחנה לר"י לא הוי גזל לרבנן הוי גזל עכ"ל, וכבר כתבנו דהא דפטור לת"ק כשקני' בשנוי. מבואר מדרש"י ותוס' ז"ל בב"ק {{ממ|דס"ו ודצ"ד ע"א}} דהוא משום דהו"ל ממון שאין לו תובעין. וכמו בלא הספיק ליתנו לו עד שצבעו בראשית הגז והיינו דהוי מזיק מתנות כהונה. וא"כ גם הכא בפאה עכ"פ יהי' חיוב לצי"ש גם לבתר דקני' בשנוי. ולמאי דכתב בכו"פ דיש סברא לומר במזיק מתנות כהונה דמהניא תפיסה. א"כ גם הכא מהניא תפיסה דמ"ש. וא"כ היכי כתב רש"י ז"ל דאם בא עני ונטל כדי פאה משטחנה ת"ק הוי גזל. הלא גם לת"ק מהניא תפיסה אף לבתר דקני' בשנוי:  

י) '''וע"כ''' הי' נראה דמוכרח מזה דאם קנה התבואה בשנוי לת"ק או אכל העיסה לר"י. ליכא חיובא כלל אפי' לצאת י"ש ולא דמי למזיק מתנות כהונה. דפסקינן דמחויב עכ"פ לצאת י"ש. דזהו דוקא באם כבר הי' מבורר חלק הכהן. כגון שאכל תרומה קודם שבא ליד כהן. או כגון זרוע ולחיים וקבה שהן מבוררין לחלקו של כהן מעצמן. משא"כ אם אכל טבלים שלא הופרש מהן תרומה עדיין. נראה מד' הש"ס בחולין שם {{ממ|דף ק"ל ע"ב}} גבי הא דמייתי ברייתא מניין לבעה"ב שאכל לפירותי' טבלין כו' שפטור מן התשלומין ת"ל לא יחללו וגו' אין לך בהן אלא משעת הרמה ואילך. הא משעת הרמה ואילך מיהא משלם ואמאי ליהוי כמזיק מתנות כהונה. הרי דס"ל להש"ס בס"ד דברייתא דלא כר"ח וס"ל דמזיק מתנות כהונה חייב. ואפ"ה אם אכל טבלים פטור. וע"כ דבזה מודו כו"ע מגזה"כ דלא יחללו וגו' דאין לך בהן אלא משעת הרמה ואילך. וקודם הרמה אין לו לכהן שום זכיי' ול"ש לחיובי' לבעה"ב כלל. ועמש"ש בס' לב ארי' ע"ד תוס' ז"ל בד"ה דאתו לידי' יעוי"ש. וא"כ י"ל ה"ה נמי כשעשה בעה"ב שנוי בתבואה וקנאה בזה. ולא הוברר מעולם חלק עניים כלל. י"ל ג"כ דליכא חיובא כלל אפי' לצי"ש דהו"ל כאוכל טבלים. וחד דינא למתנות כהונה ומתנות עניים בכ"ז כמבואר בש"ס שם. ואף דבדברים שאינם טובלים ל"ש הפרשה כלל. מ"מ לא נימא משו"ז דיש להן לעניים חלק בתבואה יותר מכהנים בטבלים. אמנם מדרש"י ז"ל ותוס' ז"ל גבי לא הספיק ליתנו לו עד שצבעו. שפי' דטעמא משום דהו"ל מזיק מתנות כהונה. וכ"כ כל הראשונים ז"ל שם. ואדרבה הקשו מאי קמ"ל ר"ח מתני' היא עיי"ש בתוס' {{ממ|דף קל"ז ע"ב}} בד"ה עד שצבעו. נראה בעליל דלא ס"ל לחלק בכך. וע"כ הדבר עוד צריך תלמוד אצלי ועיון רב:  

<noinclude>{{ניווט כללי תחתון}}